וְהַנָּחָשׁ. 'הוּא שָׂטָן הוּא יֵצֶר הָרָע', רַב הַהֶזֵּק עִם מִעוּט הֱיותו נִרְאֶה. כִּי אָמְנָם יִקָּרֵא הַדָּבָר בְּשֵׁם אֵיזֶה דּומֶה לו, כְּמו שֶׁנִּקְרָא הַמֶּלֶךְ "אַרְיֵה", כְּאָמְרו "עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכו" (ירמיה ד, ז), וְיִקָּרְאוּ הָאויְבִים הַמַּזִּיקִים "נְחָשִׁים צִפְעונִים", כְּאָמְרו "הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּכֶם נְחָשִׁים צִפְענִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם לָחַשׁ" (שם ח, יז). וְעַל זֶה הַדֶּרֶךְ קָרָא בָּזֶה הַמָּקום אֶת הַיֵּצֶר הָרָע הַמַּחְטִיא "נָחָשׁ", בִּהְיותו דּומֶה לְנָחָשׁ, אֲשֶׁר תּועַלְתּו בִּמְצִיאוּת מוּעָט מְאד, וְנִזְקו רַב עִם מִעוּט הֵרָאותו. וּכְבָר אָמְרוּ זִכְרונָם לִבְרָכָה שֶׁהָיָה סַמָּאֵל רוכֵב עָלָיו, וְהוּא שֶׁהַכּחַ הַמִּתְאַוֶּה הַמַּחְטִיא יַעֲשֶׂה זֶה בְּאֶמְצָעוּת הַכּחַ הַמְדַמֶּה הַמּובִיל אֵלָיו דִּמְיונֵי הַתַּעֲנוּגִים הַחָמְרִיִּים, הַמַּטִּים מִדֶּרֶךְ הַשְּׁלֵמוּת הַמְכֻוָּן מֵאֵת הָאֵל יִתְבָּרַךְ. כִּי אָמְנָם הַכּחַ הַמִּתְאַוֶּה עִם דִּמְיונֵי הַתַּעֲנוּגִים הַמּובִילִים אֵלָיו הֵם מְצַוִּים לַכּחות הַגַּשְׁמִיּות הַפּועֲלות, וּמַחְטִיאִים כַּוָּנַת וּרְצון הָאֵל יִתְבָּרַךְ, כְּשֶׁלּא יִתְקומֵם עֲלֵיהֶם הַכּחַ הַשִּׂכְלִי וְיִמְחֶה בָּהֶם, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: עֵינָא וְלִבָּא סַרְסוּרֵי דְּחֶטְאָה (ירושלמי ברכות א, ח), אֲשֶׁר עַל זֶה הִזְהִיר בְּאָמְרו "וְלא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (במדבר טו, לט).
הָיָה עָרוּם מִכּל חַיַּת הַשָּׂדֶה. כִּי הַכּחַ הַדִּמְיונִי הַמּובִיל תְּמוּנות הַתַּעֲנוּגִים אֶל הַכּחַ הַמִּתְאַוֶּה הָיָה חָזָק בָּהֶם יותֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה בִּשְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים, כְּאָמְרָם: כָּל הַגָּדול מֵחֲבֵרו יִצְרו גָּדול מִמֶּנּוּ (סוכה נב, א).
וַיּאמֶר אֶל הָאִשָּׁה. כִּי שִׂכְלָהּ הֶחָלוּשׁ הִתְעַצֵּל מֵהִתְבּונֵן, וְלא הִתְקומֵם עַל הַדִּמְיון הַכּוזֵב, צִיֵּר אָז כּחָהּ הַמְדַמֶּה כִּי אָמְנָם אַף כִּי אָמַר אֱלהִים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר אֱלהִים "לא תאכְלוּ" מֵעֵת הַדַּעַת.. "פֶּן תְּמֻתוּן" (פסוק ג), מִכָּל מָקום לא יִתְאַמֵּת זֶה. וּבְכֵן אָמַר שֶׁכְּשֶׁהַנָּחָשׁ, וְהוּא הַדִּמְיון, הִתְחִיל לָשִׂים סָפֵק בָּזֶה, הִנֵּה הָאִשָּׁה בְּשִׂכְלָהּ הֶחָלוּשׁ אָמְרָה,
פסוק ב
מִפְּרִי עֵץ הַגָּן נאכֵל. וְאֵין לָנוּ צרֶךְ לְהִכָּנֵס בְּסַכָּנַת אֲכִילַת עֵץ שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ אָמַר לָנוּ שֶׁבְּאָכְלֵנוּ מִמֶּנּוּ נָמוּת. אָמְנָם הַדִּמְיון הִתְחַזֵּק לְיַחֵס קִנְאָה וָשֶׁקֶר חַס וְשָׁלום לָאֵל יִתְבָּרַךְ. וְצִיֵּר שֶׁאָסַר אותו הַפְּרִי כְּדֵי שֶׁלּא יַשִּׂיגוּ בּו הַתּועֶלֶת לִהְיות כֵּאלהִים, וְשֶׁלּא יְסַבֵּב מָוֶת כְּלָל. וּבְכֵן אָמַר אֶל הָאִשָּׁה "לא מות תְּמֻתוּן" (פסוק ד)
פסוק ה
כִּי ידֵעַ אֱלהִים כִּי בְּיום אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם. לא אָסַר אותו הַפְּרִי מִפְּנֵי חֲשַׁשׁ מִיתָה כְּלָל, אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא יודֵעַ שֶׁתַּשִּׂיגוּ בַּאֲכִילָתו תּוסֶפֶת יְדִיעָה, וּבָהּ תִּהְיוּ "כֵּאלהִים", שְׁלֵמִים בְּמַדָּע.
פסוק ו
וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוב הָעֵץ לְמַאֲכָל. הִכִּירָה שֶׁהָיָה עָרֵב לְמַאֲכָל בִּשְׁבִיל טֶבַע הַמָּקום וַאֲוִירו וְרֵיחַ הַפְּרִי.
וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל. שֶׁכְּבָר אָמַר הָאֵל יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא עֵץ הַדַּעַת.
גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ. נִפְתָּה לִבּו לִדְבָרֶיהָ מִפְּנֵי שֶׁהָיָה "אִישָׁהּ" וּבִשְׁבִיל הֱיותו "עִמָּהּ".
פסוק ז
וַתִפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם. נָתְנוּ לֵב אֶל כָּל עָרֵב לְתַעֲנוּג אַף עַל פִּי שֶׁיַּזִּיק, כִּי שִׂימַת לֵב וְהַהַשְׁגָּחָה בְּדָבָר תִּקָּרֵא פְּקִיחַת עַיִן, כְּאָמְרו "אַף עַל זֶה פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ" (איוב יד, ג).
וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם. יָדְעוּ שֶׁרָאוּי לְכַסּות מְקום הָעֶרְוָה, בִּהְיות מֵעַתָּה רב פְּעֻלָּתו מְכֻוֶּנֶת לְתַעֲנוּג מָאוּס וּמַזִּיק.
פסוק ח
מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן. אָנֶה וָאָנָה כְּפִי הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן, כְּמו "הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ" (להלן יג, יז), "וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוי אֶל גּוי" (תהלים קה, יג).
לְרוּחַ הַיּום. לִרְצון הַיּום, לַעֲשׂות דְּבָרִים הַנִּרְצִים בְּאותו יום כְּמו שֶׁעָשָׂה בִּשְׁאָר יְמֵי בְּרֵאשִׁית, וּכְמו שֶׁעָשָׂה בְּאותו יום קדֶם חֶטְאָם.
וַיִּתְחַבֵּא. כְּאָמְרו "וְלא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר" (דברים כג, טו).
פסוק ט
אַיֶּכָּה. שֶׁאֵינְךָ נִרְאֶה בַּגַּן כְּמֵאָז, שֶׁנֶּחְבֵּאתָ עַתָּה וְלא עָשִׂיתָ כֵּן מִקּדֶם.
פסוק י
וָאִירָא. כְּמו שֶׁקָּרָה לְיִשְׂרָאֵל אַחַר חֶטְאָם, כְּאָמְרו "וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו" (שמות לד, ל).
פסוק יא
מִי הִגִּיד לְךָ. יְדִיעַת "הַטּוב וְהָרָע".
כִּי עֵרום אָתָּה. שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה תִּהְיֶה "עֵרום", רָאוּי לְהִתְכַּסּות.
פסוק יב
הִוא. שֶׁנָּתַתָּ אותָהּ לְעֵזֶר וּלְהועִיל, נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ, וְהָיְתָה לְמִכְשׁול. וּבָזֶה יִחֵס אַשְׁמָתו לְקונו, תְּמוּרַת הַתְּשׁוּבָה שֶׁהָיְתָה רְאוּיָה לו, כְּמו שֶׁעָשָׂה דָּוִד בְּאָמְרו אֶל נָתָן "חָטָאתִי" (שמואל ב יב, יג).
פסוק יג
מַה זּאת עָשִׂיתָ. אָמַר זֶה לְעורֵר גַּם אותָהּ אֶל הַתְּשׁוּבָה, "כִּי לא יַחְפּץ בְּמות הַמֵּת כִּי אִם בְּשׁוּבו" (על פי יחזקאל יח, כג ולב).
פסוק יד
אָרוּר אַתָּה מִכָּל. שֶׁיַּשִּׂיג תַּאֲותָיו וּצְרָכָיו בְּצַעַר וּבְחֶסְרון תַּעֲנוּג יותֵר מִכָּל שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים, כְּאָמְרָם: רָאִיתָ חַיָּה וְעוף שֶׁהֵם בְּנֵי אֻמָּנוּת, וְהֵם מִתְפַּרְנְסִים שֶׁלּא בְּצַעַר (קידושין פב, א במשנה). וּפֵרֵשׁ זֶה בְּאָמְרו עַל גְּחנְךָ תֵלֵךְ. שֶׁתַּשִּׂיג מְזונותֶיךָ בְּצַעַר, כְּאָמְרָם: שֶׁהֲרֵעותִי מַעֲשַׂי וְקִפַּחְתִּי אֶת פַּרְנָסָתִי (שם), וְאָמְרוּ: כַּמָּה טְרָחות טָרַח אָדָם הָרִאשׁון עַד שֶׁלּא אָכַל פַּת (ברכות נח, א).
וְעָפָר תּאכַל. שֶׁלּא תַּשִּׂיג אֶת הַתַּעֲנוּג שֶׁהָיָה לְךָ קדֶם הַחֵטְא בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּבְמִשְׁגָּל, כְּמו שֶׁקָּרָה לְיִשְׂרָאֵל בְּחֶטְאָם, כְּאָמְרָם: הַטָּהֳרָה נָטְלָה אֶת הַטַּעַם וְאֶת הָרֵיחַ, וְהַמַּעַשְׂרות נָטְלוּ אֶת שֻׁמַּן הַדָּגָן (סוטה מח, א).
פסוק טו
וְאֵיבָה אָשִׁית. שֶׁתִּהְיֶה הָאִשָּׁה נִמְאֶסֶת בְּעֵינֵי הַכּחַ הַדִּמְיונִי אֲפִלּוּ שֶׁלָּהּ. כְּאָמְרָם: אִשָּׁה חֵמֶת מָלֵא צואָה, וּפִיהָ מָלֵא דָּם (שבת קנב, א). וְזֶה יְדֻמֶּה אֵצֶל הַזָּכָר וְהַנְּקֵבָה.
וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ. לא יִהְיֶה זֶה בֵּין אָדָם וְחַוָּה בִּלְבַד.
הוּא יְשׁוּפְךָ ראשׁ. הַכּחַ הַדִּמְיונִי יַמְעִיט אֶת הַתַּעֲנוּג בִּתְחִלַּת הַשָּׂגָתו, בַּמֶּה שֶׁיְּדַמֶּה וִיצַיֵּר יִרְאַת הֶזֵּק בְּאֵיכוּת הַתַּעֲנוּג וְכַמּוּתו וְסִדְרו.
וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב. כִּי הַמִּתְאַוֶּה בְּהִתְגַּבְּרו יולִיד הֶזֵּק בְּסוף הַתַּעֲנוּג.
פסוק טז
הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבונֵךְ. דַּם הַנִּדּות הַנִּקְרָא "נִדַּת דְּותָהּ" (ויקרא יב, ב). כִּי אָמְנָם הִיא אָז "כָּל הַיּום דָּוָה" (על פי איכה א, יג).
וְהֵרנֵךְ. הֵפֶךְ מַה שֶּׁהָיָה קדֶם הַחֵטְא, כְּאָמְרָם: בּו בַּיּום נִבְרְאוּ, בּו בַּיּום שִׁמְּשׁוּ, בּו בַּיּום הוצִיאוּ תּולָדות (בראשית רבה כב, ג). וְכָזאת אָמְרוּ שֶׁתִּהְיֶה לְעָתִיד, כְּאָמְרָם 'עֲתִידָה אִשָּׁה שֶׁתֵּלֵד בְּכָל יום' (שבת ל, ב), וְזֶה כִּי אָמְנָם יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ אָז לְרָצון לִפְנֵי הָאֵל יִתְבָּרַךְ, כְּמו שֶׁהָיָה אָדָם הָרִאשׁון קדֶם חֶטְאו.
בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים. תְּגַדְּלִי אותָם בְּצַעַר יותֵר מִשְּׁאָר בַּעֲלֵי חַיִים. כִּי אָמְנָם תֵּאָמֵר מִלַּת "לֵדָה" עַל הַגִּדּוּל, כְּאָמְרו "חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן בַּרְזִלַּי הַמְּחלָתִי" (שמואל ב כא, ח).
פסוק יז
כִּי שָׁמַעְתָּ לְקול אִשְׁתֶּךָ. בְּיַחֲסָהּ לָאֵל יִתְבָּרַךְ שֶׁקֶר וְקִנְאָה.
וַתּאכַל מִן הָעֵץ. שֶׁמָּרִיתָ וְהִתְחַיַּבְתָּ מִיתָה כְּמו שֶׁהָיְתָה הַהַתְרָאָה (לעיל ב, יז). הִנֵּה בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁמַעְתָּ וְקִבַּלְתָּ אֶת סְבָרָתָהּ לַחְשׁב אֶל ה' תּועֶה.
אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, שֶׁלּא תּוסִיף תֵּת כּחָהּ לְךָ בִּלְתִּי עֲבודָה. וּבִשְׁבִיל שֶׁמָּרִיתָ וְעָבַרְתָּ עַל מִצְוָתִי.
פסוק יט
וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב. כְּמו שֶׁהַעִידותִי בְּךָ כְּשֶׁצִּוִּיתִי וְאָמַרְתִּי "בְּיום אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מות תָּמוּת" (לעיל ב, יז). שֶׁתִּהְיֶה מוּכָן אֶל הַמָּוֶת בַּסּוף.
פסוק כ
חַוָּה. שֶׁצְּרִיכָה לְחַיּות וּלְגַדֵּל הַבָּנִים בְּחֶטְאָהּ.
כִּי הִיא הָיְתָה אֵם כָּל חָי. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה יִקְרֶה גַּם לִשְׁאָר הַנָּשִׁים, מִכָּל מָקום הִיא לְבַדָּהּ נִקְרֵאת בְּזֶה הַשֵּׁם, כִּי הָיְתָה הָרִאשׁונָה לְכֻלָּן.
פסוק כא
וַיַּעַשׂ.. כָּתְנות עור. בִּלְתִּי הִשְׁתַּדְּלוּת אָדָם, כָּעִנְיָן לְעָתִיד, כְּאָמְרָם 'עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתּוצִיא גְּלוּסְקָאות וּכְלֵי מֵילָת' (שבת ל, ב).
וַיַּלְבִּשֵׁם. שֶׁלּא יְגָרְשֵׁם עֲרֻמִּים, פֶּן בְּלָבְשָׁם אַחַר כָּךְ בְּהִשְׁתַּדְּלוּתָם יַחְשְׁבוּ שֶׁהוסִיפוּ מַעֲלָה.
פסוק כב
כְּאֶחָד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוב וָרָע. הוּא יודֵעַ טוב וְרָע עִם הֱיותו בְּצַלְמֵנוּ, וְאִם יִהְיֶה נִצְחִי בָּזֶה הָעִנְיָן, הִנֵּה יִרְדּף כָּל הַיָּמִים אַחַר הֶעָרֵב, וְיַשְׁלִיךְ אַחֲרֵי גֵּוו כָּל הַשָּׂגָה שִׂכְלִית וְכָל מַעֲשֶׂה טוב, וְלא יַשִּׂיג הָאִשּׁוּר הָרוּחָנִי הַמְכֻוָּן מֵאֵת הָאֵל יִתְבָּרַךְ בְּצַלְמו וּדְמוּתו.
פסוק כג
וַיְשַׁלְּחֵהוּ. צִוָּה שֶׁיֵּלֵךְ מִשָּׁם כְּמו "לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ" (שמות יג, לג).
הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם. שֶׁיִּהְיֶה הַמָּקום הַהוּא וַאֲוִירו נָאות לְמִזְגּו וּמְזונו וּצְרָכָיו, יותֵר מִשְּׁאָר חֶלְקֵי הָאֲדָמָה.
פסוק כד
וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם. שֶׁלּא יָשׁוּב הוּא וְזַרְעו שָׁם עוד.
וַיַּשְׁכֵּן. אָז קדֶם שֶׁיָּצְאוּ.
לִשְׁמר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים. שֶׁלּא יִפְנוּ בְּצֵאתָם אֶל דֶּרֶךְ הָעֵץ הַהוּא וְיאכְלוּ מִמֶּנּוּ.