וַיְהִי הֶבֶל רעֵה צאן. שֶׁהָיְתָה מְלָאכָה חֲכָמָה יותֵר מִמְּלֶאכֶת עֲבודַת אֲדָמָה.
וְקַיִן הָיָה עבֵד אֲדָמָה. וּבְכֵן כָּל אֶחָד מֵהֶם הֵבִיא מִן הַבָּא בְּיָדו.
פסוק ד
אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתו. שֶׁהָיָה הֶבֶל הַמַּקְרִיב רָצוּי וּמִנְחָתו גַּם כֵּן רְצוּיָה, שֶׁהָיְתָה מִן הַמִּין הָרָאוּי לְרָצון.
פסוק ה
וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתו לא שָׁעָה. לא שָׁעָה אֶל קַיִן הַמַּקְרִיב שֶׁהָיָה בִּלְתִּי רָצוּי, וְגַם כֵּן אֶל מִנְחָתו שֶׁהָיְתָה בִּלְתִּי רְאוּיָה לְרָצון.
וַיִּחַר. בְּקִנְאָתו בְּאָחִיו שֶׁהָיָה לְרָצון.
וַיִּפְּלוּ פָּנָיו. בְּבשֶׁת פָּנִים, כִּי הָאֵל הובִישׁו מִסִּבְרו וְלא קִבֵּל.
פסוק ו
לָמָּה חָרָה לָךְ. לָמָּה קִנֵּאתָ בְּאָחִיךָ, כְּדואֵג עַל שֶׁקִּבַּלְתִּי קָרְבָּנו בְּרָצון, הִנֵּה לא הָיָה זֶה רָצון פָּשׁוּט או שֶׁלּא כַּדִּין.
וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ. כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לְקִלְקוּל אֵיזו תַּקָּנָה אֵין רָאוּי לְהִצְטַעֵר עַל מַה שֶּׁעָבַר, אֲבָל רָאוּי לְהִשְׁתַּדֵּל לְהַשִּׂיג תִּקּוּן לְעָתִיד.
פסוק ז
הֲלוא אִם תֵּיטִיב. עַצְמְךָ, וְתִשְׁתַּדֵּל לִהְיות גַּם אַתָּה לְרָצון.
שְׂאֵת, רוּם הַמַּעֲלָה וְהַהִתְנַשֵּׂא "רבֵץ" לְפָנֶיךָ וּמוּכָן שֶׁיִּהְיֶה לְךָ.
וְאִם לא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רבֵץ, גַּם כֵּן הַחַטָּאת מוּכָן לְפָנֶיךָ, כִּי תּוסִיף עַל חֶטְאֲךָ פֶּשַׁע, שֶׁכָּךְ דַּרְכּו שֶׁל יֵצֶר הָרָע.
וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתו. כִּי תִּפְנֶה אֵלָיו לְמַלְּאות תַּאֲוותָיו, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: יִצְרו שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכָל יום (סוכה נב, א).
וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּו. בְּיָדְךָ לְהִתְקומֵם עָלָיו בְּצֶלֶם אֱלהִים, כְּאָמְרָם: וְאִלְמָלֵא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא עוזְרו אֵינו יָכול לו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז, לג) "ה' לא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדו" (סוכה שם עמוד ב).
פסוק ח
וַיּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו. כַּמָּה חָרָה לו וְנָפְלוּ פָּנָיו בִּגְלַל אָחִיו.
וַיְהִי בִּהְיותָם בַּשָּׂדֶה, שֶׁלּא בִּפְנֵי אֲבִיהֶם וְאִמָּם.
וַיָּקָם קַיִן. בִּלְתִּי מְרִיבָה קודֶמֶת אָז, כְּמו "וְאָרַב לו וְקָם עָלָיו" (דברים יט, יא).
פסוק ט
אֵי הֶבֶל אָחִיךָ. בְּאֵיזֶה מָקום קָבַרְתָּ אותו. וְזֶה אָמַר לְמַעַן יָשׁוּב, כִּי לא יַחְפּץ בְּמות הַמֵּת.
לא יָדַעְתִּי. חָשַׁב שֶׁהָיְתָה הַשְּׁאֵלָה מֶה הָיָה לו, מִפְּנֵי שֶׁלּא דָּרַשׁ ה' לְהַשִּׂיג נְבוּאָה או רָצון כְּמו קדֶם לָכֵן, שֶׁחָשַׁב קַיִן שֶׁלּא יֵדַע הָאֵל יִתְבָּרַךְ בַּפְּרָטִים, זוּלָתִי בַּדְּבֵקִים בּו.
פסוק יא
אָרוּר אָתָּה מִן הָאֲדָמָה. מְקֻלָּל וּמְחֻסָּר מִטּובַת הָאֲדָמָה.
אֲשֶׁר פָּצְתָה אֶת פִּיהָ. שֶׁנִּשְׁתַּמַּשְׁתָּ בָּהּ לְכַסּות אֶת הֲרִיגַת אָחִיךָ, וּכְנֶגֶד זֶה לא תִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ עוד כְּמו שֶׁנִּשְׁתַּמַּשְׁתָּ קדֶם לָכֵן לְצָרְכֵי חַיֶּיךָ. וְלא הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ ענֶשׁ הָרוצֵחַ, כִּי הַדִּין מְבאָר בַּטֶּבַע עַל כָּל מַזִּיק, שֶׁ"כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּו" (ויקרא כד, יט).
פסוק יג
גָּדול עֲונִי מִנְּשׂוא. אַחַר שֶׁרָאָה הָאֵל יִתְבָּרַךְ מַשְׁגִּיחַ בִּפְרָטִים בְּהֶחְלֵט, חָשַׁב שֶׁיָּדַע בְּלִי סָפֵק שֶׁאֵינו שָׁב מֵחֶטְאו בִּהְיותו מִתְחָרֵט, אֶלָּא מִפְּנֵי הָענֶשׁ. וְזֶה אַחַר הַהֶפְצֵר שֶׁהֵעִיר בּו הָאֵל יִתְבָּרַךְ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה וְהוּא מָרָה, וּבָזֶה אָמַר שֶׁלּא הָיְתָה לְחֶטְאו תִּקְוַת תְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת וּמְגִנָּה עַל הָענֶשׁ שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַתָּה, כְּעִנְיַן שָׁאוּל בִּדְבַר עֲמָלֵק בְּאָמְרו לִשְׁמוּאֵל "חָטָאתִי" (שמואל א טו, כד), אַחַר הַהֶפְצֵר וְהַהֶעָרָה שֶׁהֵעִירָהוּ שְׁמוּאֵל לָשׁוּב מֵחַטָּאתו, וְשֶׁנֶּעֱנַשׁ, כְּאָמְרו "וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ" (שם שם, כג).
פסוק יד
וְהָיָה כָל מצְאִי יַהַרְגֵנִי. וְיִהְיֶה הָענֶשׁ גָּדול מְאד מִמַּה שֶּׁגָּזַרְתָּ.
פסוק טו
כָּל הרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם. אֲנִי אומֵר לְכָל מִי שֶׁהוּא מוּכָן לַהֲרג קַיִן שֶׁאֲנִי גּוזֵר שֶׁתִּהְיֶה הַנְּקָמָה עַל חֶטְאו שֶׁבַע פְּעָמִים פַּעֲמַיִם, כִּי הַמּוּכָן לַהֲרג יִקָּרֵא "הרֵג", כְּאָמְרו "וְאֶפְרַיִם לְהוצִיא אֶל הרֵג בָּנָיו" (הושע ט, יב). וּמִלַּת "שִׁבְעָתַיִם" תּורֶה שֶׁבַע פְּעָמִים שְׁתֵּי פְּעָמִים, כְּמו "וְנִמְצָא, יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם" (משלי ו, לא). גָּזַר אִם כֵּן שֶׁעַל זאת הָרְצִיחָה, שֶׁהָיְתָה דַּם אָחִיו וּמַחֲצִית הַמִּין הָאֱנושִׁי או שְׁלִישִׁיתו, תִּהְיֶה הַנְּקָמָה בָּרוצֵחַ שֶׁבַע פְּעָמִים כְּפוּלִים, בָּזֶה הָאפֶן שֶׁיִּהְיֶה מֶשֶׁךְ זְמַן ו' דּורות "נָע וָנָד", שֶׁהֵם חַיִּים רָעִים כְּמו הַמָּוֶת או יותֵר מִמֶּנּוּ, כְּאָמְרו "אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי.. הֲנִיעֵמו בְחֵילְךָ" (תהלים נט, יב), וּבַסּוף יֵהָרֵג בַּדּור הַשְּׁבִיעִי, כְּמו שֶׁקָּרָה לו עַל יְדֵי לֶמֶךְ, כְּפִי מַה שֶּׁבָּא בְּקַבָּלָה.
פסוק כג
שְׁמַעַן קולִי נְשֵׁי לֶמֶךְ. צועֵק עֲלֵי יָגון.
אִמְרָתִי. שֶׁאֲסַפֵּר צַעֲרִי.
הָרַגְתִּי לְפִצְעִי. חָבַלְתִּי בְּעַצְמִי מַמָּשׁ, שֶׁהָיָה הֶהָרוּג אָבִי.
וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי. שֶׁהָיְתָה הַחַבּוּרָה בְּעַצְמִי מַמָּשׁ, בַּמֶּה שֶׁהָיָה הֶהָרוּג בְּנִי.
פסוק כד
וְלֶמֶךְ שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה. שֶׁיִּהְיֶה הַצַּעַר שֶׁאֶצְטָעֵר עַל זֶה כָּל יָמַי הַרְבֵּה יותֵר מִן הַצַּעַר שֶׁהִצְטָעֵר קַיִן עַל הֱיותו נָע וָנָד, וְזֶה כִּי הִצְטָעֵר לֶמֶךְ כָּל יָמָיו עַל שֶׁהָרַג אֶת קַיִן זְקֵנו וְתוּבַל קַיִן בְּנו, כְּפִי מַה שֶּׁבָּא בַּקַּבָּלָה.
פסוק כו
אָז הוּחַל לִקְרא בְּשֵׁם ה'. אָז הִתְחִילוּ צַדִּיקֵי הַדּור לִדְרשׁ לָרַבִּים אֶת שֵׁם ה', כְּעִנְיַן "וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עולָם" (להלן כא, לג), כִּי הֻצְרְכוּ לִסְתּר דֵּעות עובְדֵי עֲבודָה זָרָה שֶׁהִתְחִילוּ אָז, כְּדִבְרֵי רַבּותֵינוּ זִכְרונָם לִבְרָכָה.