בראשית פרק ח

מאי 16, 2011 · מאת ספורנו · בראשית
פסוק ז
וַיְשַׁלַּח אֶת הָערֵב. לִרְאות אִם יָבֵשׁ הָאֲוִיר אַחַר שֶׁנִּרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים בְּאפֶן שֶׁיּוּכַל הָעורֵב לְסָבְלו.

וַיֵּצֵא יָצוא וָשׁוב, שֶׁלּא יָכול לְסָבְלו.

פסוק ח
וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּונָה. כָּל מִין הַיּונָה שֶׁהָיוּ שִׁבְעָה שִׁבְעָה.

לִרְאות הֲקַלּוּ. שֶׁאִם הֵקֵלּוּ, תְּקַנֵּן בְּהָרִים וּבְמִגְדָּלִים כְּמִנְהֲגָהּ.

פסוק ט
כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. גַּם בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים הַנִּרְאִים הָיָה לַחוּת רַב בְּאפֶן שֶׁגַּם שָׁם "לא מָצְאָה מָנוחַ לְכַף רַגְלָהּ".

פסוק יג
וַיָּסַר נחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה. חָשַׁב שֶׁכְּבָר יָבֵשׁ לַחוּת הָאֲוִיר הַמּותָרִיִּי.

וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה. אֲבָל לא יָבְשׁוּ בְּאפֶן שֶׁיּוּכַל לָצֵאת.

פסוק כא
אֶת רֵיחַ הַנִּיחחַ. שֶׁהָיָה אָז רָאוּי לְהַקְרָבָה.

וַיּאמֶר ה' אֶל לִבּו, שֶׁלּא גִּלָּה לְנחַ וּלְבָנָיו עַד שֶׁקִּבְּלוּ מִצְותָיו וְהֵקִים בְּרִית.

כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע. כִּי בִּהְיות הַמְּזָגִים מִכָּאן וָאֵילָךְ פְּחוּתִים מֵאֲשֶׁר הָיוּ קדֶם הַמַּבּוּל לא יָאִיר בָּהֶם הַכּחַ הַשִּׂכְלִי מִנְּעוּרֵיהֶם כְּבָרִאשׁונָה, בְּאפֶן שֶׁיִּתְקומֵם לַמִּתְאַוֶּה הַמִּתְגַּבֵּר עָלָיו מִנְּעוּרָיו.

פסוק כב
עד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקר וָחם, וְקַיִץ וָחרֶף, וְיום וָלַיְלָה, לא יִשְׁבּתוּ. "לא יִשְׁבּתוּ" מִלְּהַתְמִיד עַל אותו הָאפֶן בִּלְתִּי טִבְעִי שֶׁהִגְבַּלְתִּי לָהֶם אַחַר הַמַּבּוּל, וְזֶה שֶׁיֵּלֵךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל גַּלְגַּל נוטֶה מִקַּו מַשְׁוֵה הַיּום, וּבִנְטִיָּתו תִּהְיֶה סִבַּת הִשְׁתַּנּוּת כָּל אֵלֶּה הַזְּמַנִּים, כִּי קדֶם הַמַּבּוּל הָיָה מַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ תָּמִיד בְּקַו מַשְׁוֵה הַיּום, וּבָזֶה הָיָה אָז תָּמִיד עֵת הָאָבִיב, וּבו הָיָה תִּקּוּן כְּלָלִי לִיסודות וּצְמָחִים וּלְבַעֲלֵי חַיִּים וּלְארֶךְ יְמֵיהֶם.
וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה זֶה "כָּל יְמֵי הָאָרֶץ" עַד אֲשֶׁר יְתַקֵּן הָאֵל יִתְבָּרַךְ אֶת הַקִּלְקוּל שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהּ בַּמַּבּוּל, כְּאָמְרו "הָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עשֶׂה" (ישעיהו סו, כב), כִּי אָז יָשׁוּב מַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ אֶל קַו מַשְׁוֵה הַיּום כְּמֵאָז, וְיִהְיֶה תִּקּוּן כְּלָלִי לִיסודות וְלִצְמָחִים וּלְבַעֲלֵי חַיִּים וּלְארֶךְ יְמֵיהֶם, כְּמו שֶׁהָיָה קדֶם הַמַּבּוּל, כְּאָמְרו "כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת, וְהַחוטֶה בֵּן מֵאָה שָׁנָה יְקֻלָּל" (שם סה, כ). וְזֶה רָצָה בְּאָמְרו "מוצָאֵי בקֶר וָעֶרֶב תַּרְנִין" (תהלים סה, ט).