פסוק א
לא תסֵף עָלָיו. כִּי אוּלַי תוסִיף דָּבָר נִמְאָס אֶצְלו יִתְבָּרַךְ, כְּמו שֶׁיִּהְיֶה אִם תִּרְצֶה לְהוסִיף מִינֵי עֲבודות לָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁלִּפְעָמִים תִּהְיֶה הָעֲבודָה הַנּוסֶפֶת דָּבָר נִמְאָס אֶצְלו יִתְבָּרַךְ, כְּמו שְׂרֵפַת הַבָּנִים.
וְלא תִגְרַע מִמֶּנּוּ. אֲפִלּוּ בְּסוּר סִבַּת הַמִּצְוָה בְּעֵינֶיךָ, כְּעִנְיַן שְׁלמה בְּאָמְרו (ילקוט שמעוני רמז תתקיג): אֲנִי אַרְבֶּה וְלא אָסוּר:
פסוק ג
אֲשֶׁר לא יְדַעְתָּם. שֶׁלּא בָּא מופֵת אֲפִלּוּ עַל מְצִיאוּתָם. כִּי אָמְנָם הַנּודָעִים בְּחוּשׁ או בְּמופֵת נודַע מֵהֶם שֶׁהֵם פּועֲלִים תָּמִיד בְּעִנְיָן אֶחָד, בְּאפֶן שֶׁנּודַע שֶׁהֵם פּועֲלִים טִבְעִיִּים לא רְצונִיִּים, וּבְכֵן לא יועִיל לְהִתְפַּלֵּל אֲלֵיהֶם וְלא לְעָבְדָם:
פסוק ד
לא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא. לא תִּפְנֶה אֶל דְּבָרָיו לִרְאות אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּקְצָתָם כִּי אֵין סָפֵק שֶׁכָּל דְּבָרָיו שֶׁקֶר שֶׁבָּדָה מִלִּבּו הַכּל לְהָרַע, כְּאָמְרו כִּי דִּבֶּר סָרָה. וְהָאות וְהַמּופֵת נַעֲשָׂה עַל יְדֵי כִּשּׁוּף או תַּחְבּוּלָה וְזוּלָתָם, לא מִכּחַ נְבוּאָה שֶׁבָּאָה לו.
או אֶל חולֵם הַחֲלום הַהוּא. לִרְאות אִם יֵשׁ בִּקְצָת חֲלומו אֱמֶת, אֲבָל תֵּדַע בְּלִי סָפֵק שֶׁלּא חָלַם דָּבָר מִמַּה שֶׁאָמַר, אֲבָל הִמְצִיא הַכּל מִלִּבּו כְּדֵי לְהַדִּיחַ.
כִּי מְנַסֶּה ה' אֱלהֵיכֶם אֶתְכֶם. כִּי בָּזֶה שֶׁתַּחְשְׁבוּ לְאויֵב אֶת הַמְדַבֵּר נֶגֶד אֱלהֵיכֶם תִּהְיוּ מְנֻסִּים לְפָנָיו לְאוהֲבִים.
לָדַעַת. כְּדֵי שֶׁעַל אַהֲבַתְכֶם הַמְנוּסֵית בְּפעַל, תִּהְיֶה בְּפעַל יְדִיעָתו הַפּועֶלֶת לְטוב לְעולָם, כָּרָאוּי בְּדָבָר הַמּוּכָן בְּפעַל לְקַבָּלַת שֶׁפַע טוּבו.
פסוק ה
אַחֲרֵי ה' אֱלהֵיכֶם תֵּלֵכוּ. כְּעִנְיַן "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (להלן כח, ט), וְלא בִּדְרָכִים חֲדָשִׁים שֶׁיּאמַר נָבִיא או חולֵם "לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ" (פסוק ו).
וְאתו תִירָאוּ. אַף-עַל-פִּי שֶׁהָיָה אותו הַנָּבִיא אֶצְלְךָ כְּבַר אָדָם חָשׁוּב וְנורָא, וּמְגַזֵּם עַתָּה, תְּבַטֵּל יִרְאַת הַנָּבִיא מִפְּנֵי יִרְאַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ.
וְאֶת-מִצְותָיו תִּשְׁמרוּ. וְלא מִצְות חֲדָשׁות שֶׁיְּחַדֵּשׁ הַנָּבִיא, בִּפְרַט בַּעֲבודָה-זָרָה שֶׁהִיא מְנֻגֶּדֶת לְכָל מִצְות הָאֵל יִתְעַלֶּה, כִּי אָמְנָם הוּא "צִוָּה לְעולָם בְּרִיתו" (תהלים קיא, ט), "לא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלא יָמִיר אתו", וּבְקלו תִשְׁמָעוּ. בְּמַה שֶּׁיְּצַוֶּה עַל יְדֵי נְבִיאָיו לְקִיּוּם תּורָתו וּלְקִדּוּשׁ שְׁמו, כְּעִנְיַן אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל לא בְּקול זֶה הַמְבַטֵּל אֶת כָּל מִצְות הָאֵל יִתְעַלֶּה.
וְאתו תַעֲבדוּ. לְבַדּו, לא אַחֵר עִמּו, כְּאָמְרו "זבֵחַ לָאֱלהִים יָחֳרָם" (שמות כב, יט), כְּמו שֶׁהִתְבָּאֵר בִּמְקומו.
וּבו תִדְבָּקוּן. שֶׁיִּהְיֶה תַּכְלִית כָּל פְּעֻלַּתְכֶם לַעֲשׂות רְצונו, וְלא תִהְיֶה שִׂנְאָתְךָ עַל זֶה מְסובֶבֶת מֵאֵיבָה קודֶמֶת.
פסוק ו
יוּמָת, כִּי דִּבֶּר-סָרָה עַל-ה'. אַף-עַל-פִּי שֶׁדִּבֵּר בְּשֵׁם ה', וְלא בְּשֵׁם עֲבודָה-זָרָה, וּמִזֶּה הָיָה נִרְאֶה שֶׁלּא יִתְחַיֵּב מִיתָה כְּמו שֶׁגָּזְרוּ זְקֵנִים בְּאָמְרָם עַל יִרְמְיָה "אֵין-לָאִישׁ הַזֶּה מִשְׁפַּט-מָוֶת, כִּי בְּשֵׁם ה' אֱלהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ" (ירמיה כו, טז) הִנֵּה זֶה חַיָּב מִיתָה מִפְּנֵי שֶׁדִּבֵּר סָרָה בִּשְׁמו.
לְהַדִּיחֲךָ מִן-הַדֶּרֶךְ. אַף-עַל-פִּי שֶׁלּא אָמַר לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל ה' כִּי הוּא אומֵר בְּשֵׁם ה' שֶׁתַּעַבְדוּ עֲבודָה-זָרָה בְּמִצְוָתו מִכָּל מָקום בִּקֵּשׁ "לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלהֶיךָ".
פסוק ח
הַקְּרבִים אֵלֶיךָ. אַף-עַל-פִּי שֶׁמִּצַּד קוּרְבָתָם תֵּדַע שִׁקְרוּתָם, וְאֵין לָחשׁ שֶׁתִּטְעֶה בָּהֶם.
או הָרְחוקִים מִמֶּךָּ מִקְצֵה הָאָרֶץ. אַף-עַל-פִּי שֶׁמִּצַּד הַמֶּרְחָק אֵין לָחשׁ שֶׁתֵּלֵךְ שָׁם לְעָבְדָם.
פסוק ט
לא-תאבֶה לו. בְּאָמְרו שֶׁתַּחְקר לָדַעַת אִם כֵּנִים דְּבָרָיו שֶׁעֲבודָה-זָרָה פְּלונִית כָּךְ מְטִיבָה וְכָךְ מְרֵעָה.
וְלא תִשְׁמַע אֵלָיו. וּבְזֶה הָאפֶן לא תִּשְׁמַע אֵלָיו, וְלא תְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ לַעֲבד. שֶׁאִם יִהְיֶה בַּדָּבָר סָפֵק אֶצְלְךָ אִם הוּא רָאוּי, סוף שֶׁתִּשְׁמַע אֵלָיו, כִּי סָפֵק כָּזֶה לא יִקְרֶה אֶלָּא מֵחֶסְרון הִתְבּונְנוּת בְּגדֶל הָאֵל יִתְבָּרַךְ וְסִדְרו בָּעולָם.
פסוק יא
כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ. אַף-עַל-פִּי שֶׁלּא עָשָׂה הַהֶזֵּק, כְּמו שֶׁעושִׂים מַדִּיחֵי עִיר הַנִּדַּחַת, מִכָּל-מָקום חַיָּב מִיתָה בִּשְׁבִיל שֶׁ"בִּקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ". וּבַהֲרִיגָתו תַּשִּׂיג שֶׁלּא יַדִּיחַ אֲחֵרִים, וְאִם לא תַּהַרְגֵּהוּ, אוּלַי יַדִּיחַ הוּא או זוּלָתו אֶת אֲחֵרִים וְתַעֲלֶה בְּיָדָם.
פסוק יב
וְכָל-יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּן וְלא-יוסִפוּ. לא הוּא וְלא זוּלָתו.
פסוק טז
וְאֶת-בְּהֶמְתָּהּ לְפִי-חָרֶב. לִמְחות זִכְרָם עַל צַד נִקְמַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ, כְּמו הָעִנְיָן בַּעֲמָלֵק, כְּאָמְרו "תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק" (להלן כה, יט). וְכֵן בֵּאֵר הַנָּבִיא בְּאָמְרו "וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד-אִשָּׁה, מֵעלֵל וְעַד-יונֵק, מִשּׁור וְעַד-שֶׂה, מִגָּמָל וְעַד-חֲמור" (שמואל-א טו, ג).
פסוק יח
וְלא-יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן-הַחֵרֶם. פֶּן יִהְיֶה לְמוקֵשׁ, כְּמו הָעִנְיָן בְּנויֵי עֲבודָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם "לא-תַחְמד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּו" (לעיל ז, כה), כְּמו שֶׁהִתְבָּאֵר בִּמְקומו.