דברים פרק ח

מאי 18, 2011 · מאת ספורנו · דברים

פסוק א
כָּל-הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוְּךָ הַיּום תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂות. הִנֵּה הַמְכֻוָּן בְּעִנְיַן עֲבודָה-זָרָה אֵצֶל עובְדֶיהָ, הוּא הַשָּׂגַת הַצְלָחות זְמַנִּיּות הַנִּכְלָלות בִּשְׁלשָׁה מִינִים, וְהֵם: ארֶךְ יָמִים וְהַבָּנִים וְהַמָּמון. וְהִנֵּה בְּקִיּוּם הַמִּצְות תַּשִּׂיגוּ אֶת כֻּלָּם. לְפִיכָךְ שִׁמְרוּ לַעֲשׂותָם

לְמַעַן תִּחְיוּן. כִּי אָמְנָם הָאֵל יִתְבָּרַךְ, כְּשֶׁצִּוָּה, כִּוֵּן שֶׁבְּקִיּוּם מִצְוָתו תַּשִּׂיגוּ ארֶךְ יָמִים אֲפִלּוּ בְּחַיֵּי שָׁעָה.

וּרְבִיתֶם. שֶׁתַּשִּׂיגוּ רִבּוּי הַבָּנִים.

וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם. וְשֶׁתַּשִּׂיגוּ עשֶׁר וְכָבוד בִּירֻשַּׁת הָאָרֶץ.

פסוק ב
וְזָכַרְתָּ אֶת-כָּל-הַדֶּרֶךְ. שֶׁנָּתַן לְךָ לֶחֶם לֶאֱכל וּבֶגֶד לִלְבּשׁ שֶׁלּא דֶּרֶךְ הַטֶּבַע.

לְנַסּתְךָ. אִם תַּעֲשֶׂה רְצונו בְּהַשִּׂיגְךָ לֶחֶם וְשִׂמְלָה שֶׁלּא בְּצַעַר.

לָדַעַת אֶת-אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ. שֶׁיִּהְיֶה מַה שֶּׁבְּלִבְּךָ יוצֵא לַפּעַל, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע כָּל מַלְאָךְ שֶׁבַּדִּין תִּהְיֶה מַעֲלָתְךָ יותֵר מִן מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְתִהְיֶה עָלֶיךָ יְדִיעָתִי הַפּועֶלֶת לְטוב, כָּרָאוּי לְנִמְצָא בְּפעַל.

פסוק ה
מְיַסְּרֶךָּ. נותֵן לְךָ בְּמִצְותָיו מוּסָר נָאות, אֶל הַשְּׁלֵמוּת הַמְכֻוָּן מֵאִתּו.

פסוק ז
אֶל-אֶרֶץ טובָה. שֶׁנִּקְבְּצוּ בָּהּ מִינֵי הַטּובות שֶׁלּא יִקְבְּצוּ בְּגָלִיל זוּלָתו. וְסִפֵּר חֲמֵשֶׁת מִינֵי הַ"טּוב", וּבְכָל אֶחָד מֵהֶם אָמַר "אֶרֶץ". הָרִאשׁון, הוּא אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנת וּתְהמת, לא מֵי יְאורִים וַאֲגַמִּים הָרָעִים, עַל הֵפֶךְ "וְהַמַּיִם רָעִים, וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת" (מלכים-ב ב, יט). הַשֵּׁנִי הוּא,

פסוק ח
אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂערָה. הַצְּרִיכִים לְמָזון.

אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. שֶׁהֵם מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ. הָרְבִיעִי,

פסוק ט
אֶרֶץ אֲשֶׁר לא בְמִסְכֵּנֻת תּאכַל-בָּהּ לֶחֶם. שֶׁיִּמָּצְאוּ בָּהּ מָעות בְּזול, כְּאָמְרו "וַתִּמָּלֵא אַרְצו כֶּסֶף וְזָהָב, וְאֵין קֵצֶה לְאצְרתָיו" (ישעיה ב, ז). כִּי אָמְנָם יקֶר הַמָּעות קָשֶׁה מִיּקֶר הַפֵּרות, כְּאָמְרָם ז"ל: לא שָׁנוּ אֶלָּא עַל בַּצּרֶת שֶׁל פֵּרות, אֲבָל עַל בַּצּרֶת שֶׁל מָעות מַתְרִיעִים עָלֶיהָ מִיָּד (תענית יט, ב). הַחֲמִישִׁי הוּא, אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל. שֶׁבָּהּ נִמְצָא רִבּוּי אֲבָנִים קָשׁות וּבְהִירות, יָפות וְטובות לְבִנְיָן.

תַּחְצב נְחשֶׁת. נְחוּשָׁה, וְהוּא הַבַּרְזֶל הַטּוב שֶׁהוּא בָּהִיר וְנָאות לְבִנְיָן וְכֵלִים.

פסוק י
וּבֵרַכְתָּ אֶת-ה' אֱלהֶיךָ. לְמַעַן תִּזְכּר כִּי מֵאִתּו הָיוּ אֵלֶּה לְךָ.

פסוק טו
מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ. שֶׁנֶּהְפַּךְ לְמַיִם, כְּאָמְרו "הַהפְכִי הַצּוּר אֲגַם-מַיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנו-מָיִם" (תהלים קיד, ח).

פסוק טז
לְמַעַן עַנּתְךָ. שֶׁתְּקַיֵּם מֵענִי בְּדַאֲגַת 'מִי שֶׁאֵין לו פַּת בְּסַלּו'.

וּלְמַעַן נַסּתֶךָ. אִם תַּעֲשֶׂה רְצונו בְּתִתּו פַּרְנָסָתְךָ שֶׁלּא בְּצַעַר.

לְהֵיטִבְךָ. יותֵר מִמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כָּרָאוּי לִמְנוּסָה לְפָנָיו.

פסוק יט-כ
וְהָיָה אִם-שָׁכחַ תִּשְׁכַּח. וְזֶה יִקְרֶה כַּאֲשֶׁר תְּיַחֵס הַצְלָחָתְךָ אֶל כּחֲךָ, וְלא תְבָרְכֵהוּ עָלֶיהָ.

תּאבֵדוּן כַּגּויִם. מִשְּׁנֵי עולָמות.

עֵקֶב. וְכָל זֶה יִקְרֶה כְּשֶׁלּא תְבָרֵךְ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ לְמַעְלָה.