שמות פרק לב

מאי 17, 2011 · מאת ספורנו · שמות

פסוק ד
אֵלֶּה אֱלהֶיךָ יִשְׂרָאֵל. אֵלֶּה יִהְיוּ אֶצְלְךָ "אֱלהִים", שֶׁתִּתְפַּלֵּל אֲלֵיהֶם בְּכָל צָרְכְּךָ, וְאותָם תַּעֲבד לְהַשִּׂיג חֶפְצֶךָ.

פסוק ה
חַג לַה' מָחָר. וְלא תְעַרְבְּבוּ שִׂמְחָתו בְּאֵל אַחֵר.

פסוק ח
סָרוּ מַהֵר. קדֶם שֶׁאֶגְמר לָתֵת לְךָ מַה שֶּׁיָּעַדְתִּי לָתֵת, וְהֵם "הַתּורָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי" (לעיל כד, יב).

פסוק ט
וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה ערֶף הוּא. גִּיד בַּרְזֶל עָרְפָּם וְלא יִפְנוּ לִשְׁמעַ דִּבְרֵי שׁוּם מורֵה צֶדֶק, בְּאפֶן שֶׁאֵין תִּקְוָה שֶׁיָּשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה.

פסוק יא
לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ. בְּאותָם שֶׁלּא חָטְאוּ בָּעֵגֶל.

פסוק יג
וְכָל הָאָרֶץ הַזּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ. בְּדור רְבִיעִי, כְּאָמְרו "וְדור רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה" (בראשית טו, טז), וְזֶה לא יִתְקַיֵּם בְּזַרְעִי בִּלְבַד עַתָּה.

פסוק טו
וּשְׁנֵי לֻחת הָעֵדֻת בְּיָדו. כִּי חָשַׁב שֶׁבְּשׁוּבוּ אֲלֵיהֶם יָשׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, וְאִם אַיִן יְשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיהֶם, לְכַלּות עֵינֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיַּחַזְרוּ בִּתְשׁוּבָה.

פסוק יט
וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחלת, וַיִּחַר אַף משֶׁה. כְּשֶׁרָאָה שֶׁהָיוּ שְׂמֵחִים בַּקִּלְקוּל שֶׁעָשׂוּ, כְּעִנְיַן "כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלזִי" (ירמיה יא, טו), וּבָזֶה הִתְקַצֵּף וְנואַשׁ שֶׁיּוּכַל לִתְקן הַמְעֻוָּת בְּאפֶן שֶׁיַּחַזְרוּ לְתַמּוּתָם וְיִהְיוּ רְאוּיִים לְאותָן הַלּוּחות.

פסוק כא
הֵבֵאתָ עָלָיו חֲטָאָה גְדלָה. שֶׁשָּׂמְחוּ בַּקִּלְקוּל בִּמְחולות מִפְּנֵי שֶׁקָּבַעְתָּ לָהֶם חַג לְיום הַמָּחֳרָת, וְזֶה הוּא רַע מִן הַפֶּשַׁע וְהַמֶּרֶד שֶׁעָשׂוּ בָעֵגֶל; וְעַל זֶה בִּקֵּשׁ רַחֲמִים יותֵר, כְּאָמְרו "אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדלָה" (להלן פסוק ל), וְכֵן בִּתְפִלָּתו אָמַר "אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדלָה" (פסוק לא). וְכֵן בְּסֵדֶר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּות הִזְכִּיר "עָון וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה" (להלן לד, ז), וְכֵן בִּתְפִלָּתו שָׁם "וְסָלַחְתָּ לַעֲונֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ" (להלן לד, ט). וְלָכֵן אָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁנִּקְהֲלוּ עָלֶיךָ לְהַכְרִיחֲךָ לַעֲשׂות לָהֶם הָעֵגֶל, "מֶה עָשׂוּ לְךָ" שֶׁהֻצְרַכְתָּ לִקְבּעַ לָהֶם חַג לְיום הַמָּחֳרָת, שֶׁזּאת הָיְתָה סִבַּת הַמְּחולות שֶׁעָשׂוּ לְשִׂמְחַת הָעֵגֶל, שֶׁהָיְתָה רָעָה מֵעֲשִׂיָּתו.

פסוק כב
כִּי בְרָע הוּא. שֶׁכְּבָר הָיוּ בְּעִנְיַן רָע, נִצְמָדִים לְגִלּוּלֵי מִצְרָיִם.

פסוק כד
וָאמַר לָהֶם לְמִי זָהָב. שַׂמְתִּי הַדָּבָר לְנִמְנָע שֶׁאֵין זָהָב מוּכָן.

הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי. וְהֵם הִתְנַדְּבוּ הַזָּהָב בִּמְהִירוּת.

וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ. בִּקַּשְׁתִּי לְאַחֵר אֶת הַדָּבָר וְהִשְׁלַכְתִּי אֶת הַזָּהָב בָּאֵשׁ בְּזוּלַת תַּחְבּוּלות הַצּורְפִים הַצְּרִיכות לְהַתִּיךְ אֶת הַזָּהָב.

וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה. בִּלְתִּי פְּעֻלַּת הִשְׁתַּדְּלוּתִי, וְלא הִמְתִּינוּ שֶׁאֶעֱשֵׂהוּ אֲנִי כְּדִבְרֵיהֶם. כִּי אָמְנָם בְּאָמְרו "וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה" (פסוק ד) לא אָמַר זֶה עַל אַהֲרן, אֲבָל רְצונו: עָשָׂה אותו הָעושֶׂה, כְּעִנְיַן "וְסָמַךְ אֶת יָדו.. וְשָׁחַט" (ויקרא ג, ח) שֶׁרְצונו: "וְסָמַךְ" הַמַּקְרִיב, "וְשָׁחַט" הַשּׁוחֵט. וְכֵן הֵעִיד בְּאָמְרו "אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרן" (פסוק לה), שֶׁהֵם עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה בו מַעֲשֶׂה אַהֲרן, שֶׁצִּיְּרו וְהִשְׁלִיךְ הַזָּהָב בָּאֵשׁ.

פסוק כה
כִּי פָרֻעַ הוּא. מְגֻלֶּה וּמְפֻרְסָם לְרעַ בְּהִתְגַּלּות לִבּו בָּזֶה.

כִּי פְרָעה אַהֲרן. גִּלָּה שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם צַדִּיקִים, שֶׁאִם הָיוּ שָׁם צַדִּיקִים עוזְרִים לְאַהֲרן כַּאֲשֶׁר נִקְהֲלוּ עָלָיו, לא הָיָה אַהֲרן עושֶׂה הָעֵגֶל כְּלָל.

לְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם. לְשֵׁם רַע בֵּין אויְבֵיהֶם, שֶׁיּאמְרוּ עֲלֵיהֶם שֶׁלּא נֶאֶמְנוּ בִּבְרִיתָם, וְשֶׁבֵּינֵיהֶם אֵין עשֵׂה טוב אֵין גַּם אֶחָד, וְשֶׁלּא נָשְׂאוּ פְּנֵי נָבִיא וְנָשִׂיא בְּתוכָם. וְזֶה כִּי אַף עַל פִּי שֶׁלּא כֻלָּם וְלא רֻבָּם נִקְהֲלוּ עַל אַהֲרן, הָיוּ כֻלָּם לְשִׁמְצָה עַל שֶׁלּא מִחוּ בַּקָּמִים.

פסוק כז
עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר. לְכַפֵּר עַל הַבִּלְתִּי חוטְאִים שֶׁלּא מִחוּ בַּחוטְאִים, וְזֶה שֶׁכְּמו שֶׁלּא מִחוּ בַּחוטְאִים כֵּן לא יְמַחוּ בְּהורְגֵיהֶם.

פסוק כט
מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּום לַה'. הַקְנוּ שְׁלֵמוּת לְיֶדְכֶם הַיּום שֶׁתִּהְיֶינָה מוּכָנות לְעָבְדו בְּמִקְדָּשׁו.

כִּי אִישׁ בִּבְנו וּבְאָחִיו. כִּי כָּל אֶחָד מִכֶּם כְּבָר הֻקְדַּשׁ לַה': "בִּבְנו", בְּעִנְיַן הַמִּילָה שֶׁעֲשִׂיתֶם בַּמִּדְבָּר, "וּבְאָחִיו", בַּהֲרִיגַת הַיּום, וְלָכֵן "מִלְאוּ יֶדְכֶם" בְּטוּב הַכַּוָּנָה וְהַשְׁלִימוּ הֲכָנַתְכֶם לַה' לַעֲבודָתו.

וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּום בְּרָכָה. וּמִלְאוּ יֶדְכֶם גַּם כֵּן בְּאפֶן שֶׁיִּתֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ "עֲלֵיכֶם הַיּום בְּרָכָה", וְזֶה שֶׁתִּהְיֶה מְגַמַּת פְּנֵיכֶם לִשְׁמר מִשְׁפָּטו וּבְרִיתו, כְּאָמְרו "כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצרוּ. יורוּ מִשְׁפָּטֶיךָ.. בָּרֵךְ ה' חֵילו א וּפעַל יָדָיו תִּרְצֶה" (דברים לג, ט יא).

פסוק ל
אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדלָה. דְּעוּ גּדֶל חַטַּאתְכֶם, כִּי אָמְנָם בִּידִיעָתו תִּהְיֶה תְשׁוּבָה בְּלִי סָפֵק, כְּאָמְרו "כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע" (תהלים נא, ה), וּכְאָמְרו "אַךְ דְּעִי עֲונֵךְ" (ירמיה ג, יג).

פסוק לב
אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ. הֵן תִּרְצֶה לָשֵׂאת חַטָּאתָם וְהֵן שֶׁלּא תִרְצֶה לָשֵׂאת, מְחֵה אֶת הַזְּכֻיּות שֶׁלִּי מִסִּפְרְךָ וְשִׂים לְחֶשְׁבּונָם, כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לִסְלִיחָה.

פסוק לג
מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי. מִי הוּא שֶׁחָטָא לִי שֶׁאֶמְחֶה מִסִּפְרִי אֶת זְכֻיּותָיו כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לִסְלִיחַת עָון כְּנֶגְדָּם. זֶה לא הָיָה לְעולָם, כִּי הַדִּין לְפָנַי הוּא הֵפֶךְ זֶה, כִּי אָמְנָם יִשָּׂא כָּל אֶחָד ענֶשׁ עֲונו, וִיקַבֵּל שְׂכַר זְכֻיּותָיו, שֶׁאֵין מִצְוָה מְכַבָּה עֲבֵרָה, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלּא אָשִׂים זְכֻיּותֶיךָ לְחֶשְׁבּונָם.

פסוק לד
אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ. בְּאָמְרו "אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם" (לעיל ג, יז), "אֶל אֶרֶץ טבָה" וְגו' (שם, יח).

וּבְיום פָּקְדִי. שֶׁיּוסִיפוּ לַחֲטא, כְּמו בַּמְרַגְּלִים.

וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאָתָם. זֶה הַחֵטְא, וְלא אוסִיף עוד עֲבר לו, כְּעִנְיַן "וְאִם רָעָה תִּמָּצֵא בו, וָמֵת" (מלכים א א, נב). וְכֵן הורָה בְּאָמְרו שָׁם "עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם הַזֶּה" (במדבר יד, יא), כִּי מֵאַחַר שֶׁשָּׁנוּ בְאִוַּלְתָּם הֵם מֻחְזָקִים לְהוסִיף לְאַשְׁמָה בָהּ, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָהּ הֻתְּרָה לו, כְּלומַר: נַעֲשֵׂית לו כְּהֶתֵּר (ע"פ יומא פו, ב).

פסוק לה
עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרן. בְּהַסְכָּמָתָם הוצִיא לַפּעַל מִי שֶׁעָשָׂה לְעֵגֶל מַסֵּכָה, אותו הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה בו מַעֲשֶׂה אַהֲרן, בְּצַיְּרו וּבְהַשְׁלִיכו בָאֵשׁ, כְּמו שֶׁהֵעִיד בְּאָמְרו "וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה" (פסוק כד).