הֵן לא יַאֲמִינוּ לִי וְלא יִשְׁמְעוּ לְקלִי. אַחַר שֶׁיִּרְאוּ שֶׁלּא יִתֵּן אותָם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלךְ.
כִּי יאמְרוּ לא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'. כִּי "הוּא אָמַר וַיֶּהִי".
פסוק ב
מַה זֶּה בְיָדֶךָ הִנֵּה הַמַּטֶּה הוּא דָבָר שֶׁאֵין בּו רוּחַ חַיִּים, וְהַיָּד הִיא דָבָר שֶׁיֶּשׁ בּו רוּחַ חַיִּים, וַ"אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה", כִּי אָמִית הַיָּד בְּצָרַעַת, וְאֶתֵּן רוּחַ חַיִּים בַּמַּטֶּה הַמֵּת.
פסוק ג
וַיָּנָס משֶׁה מִפָּנָיו. כִּי אָמְנָם הָיָה אָז נָחָשׁ גָּמוּר וְרודֵף. אֲבָל תַּנִּינֵי הַחַרְטֻמִּים בְּלַהֲטֵיהֶם לא הָיְתָה בָהֶם תְּנוּעָה, עִם הֱיותָם עַל תְּמוּנַת תַּנִּינִים. כִּי אָמְנָם הַכְּשָׁפִים לא יַמְצִיאוּ נִמְצָא טִבְעִי בֶּאֱמֶת, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה "הָאֱלהִים! אֲפִלּוּ כְּגַמְלָא (נַמֵּי) לָא מָצוּ בָּרוּ" (סנהדרין סז, ב). וּלְפִיכָךְ אָמַר "וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ" (להלן ז, טו), וְלא אָמַר "לְתַנִּין".
פסוק ח
וְהֶאֱמִינוּ לְקל הָאת הָאַחֲרון. כִּי יותֵר רָחוק אֵצֶל הַטֶּבַע לְרַפּאת אֶת הַצָּרַעַת הָעַזָּה כַּשֶּׁלֶג (פסוק ז), אֲשֶׁר הִיא כְּמו מָוֶת לְאותו אֵבָר אֲשֶׁר הִיא בו בְּלִי סָפֵק.
פסוק ט
וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאר. כִּי הֱיות הַפָּשׁוּט נֶהְפָּךְ כֻּלּו לְמֻרְכָּב בִּלְתִּי אֶמְצָעִי לא יְצֻיַּר כְּלָל א.
פסוק י
לא אִישׁ דְּבָרִים אָנכִי. בִּלְתִּי מֻרְגָּל בִּמְלֶאכֶת לְשׁון לִמּוּדִים וְסִדְרָהּ לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
גַּם מִתְּמול. בִּהְיותִי גֵר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.
גַּם מִשִּׁלְשׁם. בִּהְיותִי בְּבֵית פַּרְעה.
גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ. אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה נַפְשִׁי הַדַּבָּרִית אָז בְּאור פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, לא קָנְתָה לְשׁון לִמּוּדִים.
כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁון אָנכִי. וְזֶה קָרָה לִי, כִּי בִּהְיות כְּלֵי הַדִּבּוּר שֶׁלִּי בִּלְתִּי מוּכָנִים לְפִיכָךְ לא פָנָה לִבִּי "לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר".
פסוק יא
מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם. מִי נָתַן הַהֲכָנות הַטִּבְעִיּות שֶׁבְּכחַ טֶבַע הָאָדָם.
פסוק יב
וְאָנכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ. לְהָכִין כְּלֵי הַדִּבּוּר.
וְהורֵיתִיךָ. לְשׁון לִמּוּדִים.
פסוק יג
שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. בְּיַד מִי שֶׁיִּהְיֶה שָׁלִיחַ מוּכָן לַעֲשׂות שְׁלִיחוּתְךָ, וְלא אִישׁ כָּמונִי שֶׁיִּצְטָרֵךְ שֶׁתִּהְיֶה עִם פִּי וְתורֵנִי בְּאפֶן שֶׁאַתָּה תִהְיֶה הַמְדַבֵּר.
פסוק יד
הֲלא אַהֲרן אָחִיךָ הַלֵּוִי. אִם הָיְתָה הַכַּוָּנָה לִשְׁלחַ אִישׁ מוּכָן לְדַבֵּר, הֲלוא אַהֲרן אָחִיךָ שֶׁהוּא לֵוִי, בַּעַל חָכְמָה בְּלִי סָפֵק כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם.
יָדַעְתִּי כִּי דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא. שֶׁמֵּעַצְמו הוּא בַּעַל לְשׁון לִמּוּדִים.
וְגַם הִנֵּה הוּא יצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּו. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוצֵא לִקְרָאתְךָ לְכַבֶּדְךָ מִפְּנֵי מַעֲלָתְךָ עָלָיו, יִשְׂמַח בְּלִי סָפֵק וְיִהְיֶה לְךָ לְמֵלִיץ בְּלֵב שָׁלֵם.
פסוק טו
וְשַׂמְתָּ אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְעִם פִּיהוּ. אַף עַל פִּי שֶׁתָּשִׂים אֶת הַדְּבָרִים בְּפִיו לא יַסְפִּיק זֶה, אֲבָל יִצְטָרֵךְ שֶׁאֶהְיֶה אָנכִי עִם פִּיכֶם, בְּאפֶן שֶׁיִּכָּנְסוּ דִבְרֵיכֶם בְּלֵב פַּרְעה, וְלא יִתְקומֵם עֲלֵיכֶם וְלא יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מֵעִם פָּנָיו.
פסוק טז
לֵאלהִים. שֶׁיַּעֲשֶׂה נִפְלָאות בְּמִצְוָתֶךָ.
פסוק יז
וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינו מִמִּין עֵץ חָשׁוּב, הִנֵּה קִדַּשְׁתִּיו לִהְיות לְךָ לְאות.
תִּקַּח בְּיָדֶךָ. לְשֵׁבֶט מושֵׁל, שֶׁמִּנִּיתִיךָ לְשַׁנּות אֶת הַטֶּבַע בְּמִצְוָתְךָ.
אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּו אֶת הָאתת. שֶׁתְּצַוֶּה לַטֶּבַע בְּמִצְוָתִי מִצַּד מַה שֶּׁמִּנִּיתִיךָ לָזֶה.
פסוק יח
אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה. בֵּין כָּךְ יִהְיוּ אִשְׁתִּי וּבָנַי אֶצְלֶךָ.
לֵךְ לְשָׁלום. כִּי כֵן אֶעֱשֶׂה.
פסוק יט
כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים. הַמֶּלֶךְ וַעֲבָדָיו אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לְהָרְגֶךָ, כַּאֲשֶׁר בֵּאֵר לְמַעְלָה בְּאָמְרו "וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם" (לעיל ב, כג).
פסוק כ
וַיַרְכִּבֵם עַל הַחֲמר. לְהולִיכָם מִן הַמִּדְבָּר א לְמִדְיָן וּלְבֵית חָמִיו.
וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם. הוּא לְבַדּו אַחַר שִׁלּוּחֵיהֶם.
פסוק כא
בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה. בְּכָל פַּעַם שֶׁאֶשְׁלָחֲךָ מֵאָהָלְךָ שֶׁיִּהְיֶה חוּץ לְעִיר מִצְרַיִם, כְּאָמְרו "כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרשׂ כַּפַּי" (להלן ט, כט), וַאֲצַוְּךָ שֶׁתָּשׁוּב לְמִצְרַיִם לְדַבֵּר אֶל פַּרְעה.
רְאֵה כָּל הַמּפְתִים אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ. עַיֵּן בְּכָל פַּעַם כָּל הַמּופְתִים, שֶׁיִּהְיוּ אָז מוּשָׂמִים בְּיָדְךָ, לַעֲשׂותָם עַל הָאפֶן וְהַסֵּדֶר אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ.
וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעה. אָז תַּצְלִיחַ לַעֲשׂותָם לִפְנֵי פַרְעה כְּשֶׁלּא תְשַׁנֶּה, כִּי כְּשֶׁיֶּחֱטָא הָאָדָם בְּמִצְוַת בּורְאו בְּחָסֵר וּבְיָתֵר יְקַלְקֵל הַכַּוָּנָה וְהִיא לא תִצְלַח, כְּמו שֶׁהָיָה הָעִנְיָן בְּמֵי מְרִיבָה, וְכֵן צִוָּה בְּקִיּוּם הַמִּצְות "לא תסִפוּ וְלא תִגְרְעוּ" (דברים ד, ב).
וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת לִבּו. כִּי בִּהְיותו בִּלְתִּי יָכול לִסְבּל הַמַּכּות הָיָה מְשַׁלֵּחַ אֶת הָעָם בְּלִי סָפֵק, לא מִפְּנֵי שֶׁיִּכָּנַע לָאֵל יִתְבָּרַךְ לַעֲשׂות רְצונו, וְלָזֶה חִזֵּק אֶת לִבּו שֶׁיִּתְאַמֵּץ לִסְבּל הַמַּכּות וּלְבִלְתִּי שַׁלְּחָם.
פסוק כב
בְּנִי בְכרִי יִשְׂרָאֵל. אַף עַל פִּי שֶׁלְּקֵץ הַיָּמִין "אֶהְפּךְ אֶל הָעַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' וּלְעָבְדו שְׁכֶם אֶחָד" (צפניה ג, ט), מִכָּל מָקום יֵחָשֵׁב יִשְׂרָאֵל אֶצְלִי נִכְבָּד מִכֻּלָּם, בַּאֲשֶׁר הוּא "בְּנִי" עובֵד כְּמו 'בֵן' מֵאַהֲבָה, לא כְ'עֶבֶד', מֵאַהֲבַת שָׂכָר וְיִרְאַת ענֶשׁ. וּמִצַּד מַה שֶּׁהוּא "בְכרִי" רִאשׁון לַעֲבודָתִי, בִּתְעות כָּל הָאֻמּות מֵעָלַי, כְּאָמְרו "כִּי כָל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלהָיו, וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה' אֱלהֵינוּ לְעולָם וָעֶד" (מיכה ד, ה).
פסוק כג
הִנֵּה אָנכִי הרֵג אֶת בִּנְךָ בְּכרֶךָ. כְּפִי הַמִּשְׁפָּט הָאֱלהִי שֶׁהוּא 'מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה', כְּאָמְרו "וּכְארַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ" (איוב לד, יא). כִּי אָמְנָם מַכַּת בְּכורות לְבַדָּהּ הָיְתָה לְמִשְׁפַּט ענֶשׁ לְפַרְעה מִכָּל הַמַּכּות, אֲבָל שְׁאָר הַמַּכּות הָיוּ לְאות וּלְמופֵת לְמַעַן יָשׁוּבוּ, "כִּי לא יַחְפּץ בְּמות הַמֵּת" (ע"פ יחזקאל יח, לב), כִּי לא נָעַל בִּפְנֵיהֶם דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה הָאֲמִתִּית כְּלָל, לוּ חָכְמוּ (עפ"י דברים לב, כט) לָשׁוּב אֶל הָאֵל יִתְבָּרַךְ מֵאַהֲבַת טוּבו וְיִרְאַת גָּדְלו, שֶׁהִיא הַתְּשׁוּבָה הַמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוד, אֲשֶׁר הִיא הַמַּצֶּלֶת וְנותֶנֶת חֵן בְּעֵינֵי אֱלהִים, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה "עֲונות נֶחְשָׁבִים לו כִּזְכֻיּות" (יומא פו, ב), או לְפָחות לָשׁוּב כַּעֲבָדִים מִיִּרְאַת מַה שֶּׁיּוּכַל לְהַעֲנִישׁ. אֲבָל מַכַּת בְּכורות וּטְבִיעַת פַּרְעה וְחֵילו בַּיָּם הָיוּ שְׁפָטִים אֱלהִיִּים, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.
פסוק כד
וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלון. בְּלֶכְתּו מִן הַמִּדְבָּר לְמִדְיָן עִם אִשְׁתּו וּבָנָיו. וְסִפֵּר זֶה אַחַר שֶׁהִשְׁלִים כָּל מִצְוַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ אֵלָיו בִּדְבַר הַשְּׁלִיחוּת.
וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'. קָרָה יום מִילַת בְּנו, אֲשֶׁר בּו תִּשְׁרֶה שְׁכִינָה לַעֲמד בַּבְּרִית, כְּעִנְיַן "נִמּולוּ אִתּו" (בראשית יז, כז) "וַיֵּרָא אֵלָיו ה'" (שם יח, א). וְאוּלַי זאת הִיא סִבַּת הַמִּנְהָג לְהָכִין כִּסֵּא כָבוד בִּמְקום הַמִּילָה.
וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתו. מַלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל זֶה בִּקֵּשׁ לַהֲרג אֶת משֶׁה בִּשְׁבִיל שֶׁנִּתְרַשֵּׁל.
פסוק כה
וַתּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי. עָשִׂיתִי זֶה כִּי אַתָּה כְּשֶׁנְּשָׂאתַנִי וְהָיִיתָ "חָתָן" "לִי", הִתְנֵיתָ עִמִּי שֶׁנָּמוּל אֶת בָּנֵינוּ וְנוצִיא מֵהֶם "דַּם" בְּרִית. וְכָל זֶה אָמְרָה לְזַכּות משֶׁה לִפְנֵי הַמְבַקֵּשׁ לְהָמִית.
פסוק כו
וַיִּרֶף מִמֶּנּוּ. אֲבָל לא הִנִּיחו לְגַמְרֵי.
אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלת. כְּשֶׁהָיִיתָ חָתָן אָמַרְתָּ שֶׁנּוצִיא דָמִים בִּשְׁתֵּי מִילות שֶׁהֵן כְּרִיתַת הַמִּילָה וְהַפְּרִיעָה.
פסוק כז
לֵךְ לִקְרַאת משֶׁה הַמִּדְבָּרָה. כְּתַלְמִיד מַקְבִּיל פְּנֵי הָרַב, כְּאָמְרו "וְאַתָּה תִּהְיֶה לּו לֵאלהִים" (פסוק טז).
וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלהִים. בְּשׁוּבו מִמִּדְיָן לָלֶכֶת לְמִצְרָיִם.
וַיִּשַׁק לו. כִּמְנַשֵּׁק דָּבָר קָדושׁ, כְּעִנְיַן "וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיּאמֶר הֲלוא כִּי מְשָׁחֲךָ ה' עַל נַחֲלָתו לְנָגִיד" (שמואל א י, א).