פסוק ג
וַאֲנִי אַקְשֶׁה. הִנֵּה בִּהְיות הָאֵל חָפֵץ בִּתְשׁוּבַת רְשָׁעִים וְלא בְמִיתָתָם, כְּאָמְרו "חַי אָנִי נְאֻם ה' אִם אֶחְפּץ בְּמות הָרָשָׁע, כִּי אִם בְּשׁוּב הָרָשָׁע מִדַּרְכּו וְחָיָה" (יחזקאל לג, יא), אָמַר שֶׁיַּרְבֶּה אֶת אותותָיו וְאֶת מופְתָיו, וְזֶה לְהָשִׁיב אֶת הַמִּצְרִים בִּתְשׁוּבָה, בְּהודִיעַ לָהֶם גָּדְלו וְחַסְדּו בְּאותות וּבְמופְתִים, כְּאָמְרו "בַּעֲבוּר זאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאתְךָ אֶת כּחִי", (להלן ט, טז). וְעִם זֶה הָיְתָה הַכַּוָּנָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יִרְאוּ וְיִירָאוּ, כְּאָמְרו "לְמַעַן שִׁתִי אתתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּו וּלְמַעַן תְּסַפֵּר" (להלן י, א). וְאֵין סָפֵק שֶׁלּוּלֵא הַכְבָּדַת הַלֵּב הָיָה פַרְעה מְשַׁלֵּחַ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּלִי סָפֵק, לא עַל צַד תְּשׁוּבָה וְהַכְנָעָה לָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּתְנַחֵם מִהְיות מורֵד, אַף עַל פִּי שֶׁהִכִּיר גָּדְלו וְטוּבו ב, אֶלָּא עַל צַד הֱיותו בִּלְתִּי יָכול לִסְבּל עוד אֶת צָרַת הַמַּכּות, כְּמו שֶׁהִגִּידוּ עֲבָדָיו בְּאָמְרָם "הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם" (להלן י, ז), וְזאת לא הָיְתָה תְשׁוּבָה כְּלָל. אֲבָל אִם הָיָה פַרְעה חָפֵץ לְהִכָּנַע לָאֵל יִתְבָּרַךְ וְלָשׁוּב אֵלָיו בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, לא הָיָה לו מִזֶּה שׁוּם מונֵעַ. וְהִנֵּה אָמַר הָאֵל יִתְבָּרַךְ "וַאֲנִי אַקְשֶׁה אֶת לֵב פַּרְעה", שֶׁיִּתְאַמֵּץ לִסְבּל הַמַּכּות וְלא יְשַׁלַּח מִיִּרְאַת הַמַּכּות אֶת יִשְׂרָאֵל, "לְמַעַן שִׁתִי אתתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּו" (להלן י, א), שֶׁמֵּהֶם יַכִּירוּ גָדְלִי וְטוּבִי וְיָשׁוּבוּ הַמִּצְרִים בְּאֵיזו תְשׁוּבָה אֲמִתִּית. "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר" (שם, שם) אַתָּה יִשְׂרָאֵל הָרואֶה בְצָרָתָם, "בְּאָזְנֵי בִנְךָ" (להלן י, ב), לְהודִיעַ שֶׁכָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל עִם גָּבֶר לַהֲשִׁיבו אֵלָיו, וְזֶה כְּשֶׁיְּפַשְׁפְּשׁוּ בְמַעֲשֵׂיהֶם בְּבוא עֲלֵיהֶם אֵיזֶה פֻרְעָנוּת.
פסוק ד
וְלא יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעה. לא קדֶם הַהַקְשָׁאָה, גַּם לא אַחֲרֵי כֵן, עִם רְאותו רִבּוּי הָאותות וְהַמּופְתִים, וְלָכֵן אֶעֱשֶׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְהֵם מַכַּת בְּכורות וּטְבִיעַת מִצְרַיִם בְּיַם סוּף, שֶׁשְּׁנֵיהֶם בִּלְבַד הָיוּ עַל צַד ענֶשׁ לָהֶם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. אֲבָל שְׁאָר הַמַּכּות הָיוּ אותות וּמופְתִים לַהֲשִׁיבָם בִּתְשׁוּבָה, כְּאָמְרו "בְּזאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'" (להלן פסוק יז), "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ" (להלן ח, יח), "לְמַעַן תֵּדַע כִּי לַה' הָאָרֶץ" (להלן ט, כט), "לְמַעַן שִׁתִי אתתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּו, וּלְמַעַן תְּסַפֵּר. וִידַעְתֶּם" (להלן י, א ב) אַתָּה יִשְׂרָאֵל וְהַמִּצְרִים. וְגַם כְּשֶׁהִטְבִּיעָם כִּוֵּן לַעֲשׂות בְּאפֶן שֶׁהַנִּשְׁאָרִים בְּמִצְרַיִם יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ, כְּאָמְרו "וְיָדְעוּ מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה'" (ז, ה; יד, יח).
פסוק ו
וַיַּעַשׂ משֶׁה וְאַהֲרן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אתָם. בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר שָׁמְרוּ זֶה הַסֵּדֶר וְהַמִּצְוָה, שֶׁהָיָה משֶׁה מְדַבֵּר קדֶם כְּמו שָׁלִיחַ מֵהָאֵל יִתְבָּרַךְ, וְאַחַר כָּךְ הָיָה אַהֲרן מְתַרְגֵּם.
כֵּן עָשׂוּ. לא הוסִיפוּ וְלא גָרְעוּ.
פסוק ז
וּמשֶׁה בֶּן שְׁמנִים שָׁנָה. וְעִם כָּל זִקְנָתָם הִשְׁכִּימוּ וְהִזְדָּרְזוּ לִרְצון קונָם. כִּי אָמְנָם מִי שֶׁהִגִּיעַ לִשְׁמונִים, גַּם בַּיָּמִים הָהֵם כְּבָר עָבַר יְמֵי הַשֵּׂיבָה א וְהִגִּיעַ לִ"גְבוּרות", כְּמו שֶׁהֵעִיד בִּתְפִלָּתו בְּאָמְרו "יְמֵי שְׁנותֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה, וְאִם בִּגְבוּרת שְׁמונִים שָׁנָה" (תהלים צ, י).
פסוק ט
תְּנוּ לָכֶם מופֵת. הַמּופֵת הוּא לְהורות עַל גּדֶל הַמְשַׁלֵּחַ וְשֶׁרָאוּי לִשְׁמעַ בְּקולו, אָמְנָם הָאות הוּא עֵדוּת לַשָּׁלִיחַ. לְפִיכָךְ עָשָׂה 'אותות' לְעֵינֵי עַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁלּא הָיָה סָפֵק אֶצְלָם עַל גּדֶל הַמְשַׁלֵּחַ וִיכָלְתּו, אֲבָל הָיָה עַל הַשָּׁלִיחַ אִם הוּא שְׁלִיחַ אֱמֶת. אֲבָל פַּרְעה שֶׁהָיָה מְסֻפָּק עַל הַמְשַׁלֵּחַ או מַכְחִישׁו, כְּאָמְרו "לא יָדַעְתִּי אֶת ה'" (לעיל ה, ב), שָׁאַל 'מופֵת' לְאַמֵּת גּדֶל הַמְשַׁלֵּחַ, בְּאפֶן שֶׁיּורֶה שֶׁרָאוּי לִשְׁמעַ בְּקולו. וְאֵינו נִמְנָע שֶׁיִּהְיֶה דָבָר אֶחָד בְּעַצְמו, אות וּמופֵת, בְּיַחַס לַאֲנָשִׁים מִתְחַלְּפִים.
פסוק יב
וַיִּהְיוּ לְתַנִּינִים. עַל תַּבְנִית וּתְמוּנַת תַּנִּינִים, אֲבָל לא בִּתְנוּעָתָם.
וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרן אֶת מַטּתָם. שֶׁיִּרְאוּ שֶׁהָאֵל יִתְבָּרַךְ לְבַדּו הוּא הַנּותֵן נְשָׁמָה וָרוּחַ, וְלא הָיָה כחַ בַּחַרְטֻמִּים לָתֵת תְּנוּעָה בַּתַּנִּינִים.
פסוק יד
כָּבֵד לֵב פַּרְעה. אַף עַל פִּי שֶׁרָאָה הַהֶבְדֵּל בֵּין הַמּופֵת שֶׁעֲשִׂיתֶם אַתֶּם וּבֵין מַעֲשֵׂה הַכְּשָׁפִים.
פסוק טו
נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ. גַּם בִּתְנוּעָתו, כְּאָמְרו "וַיִּבְלַע" א (פסוק יב), וְכֵן לְמַעְלָה "וַיָּנָס משֶׁה מִפָּנָיו" (לעיל ד, ג).
פסוק יז
בְּזאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'. שֶׁאֲשַׁנֶּה טֶבַע דָּבָר בִּלְתִּי נִפְסָד כְּפִי כֻלּו, וְהוּא הַיְאור.
פסוק יח
וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאר תָּמוּת. לא תִשָּׁאֵר בּו צוּרַת הַמַּיִם עִם מַרְאִית הַדָּם, אֲבָל תִּהְיֶה בו צוּרַת הַדָּם בְּעַצְמוּתו וּבְמַרְאִיתו וּלְפִיכָךְ תָּמוּת הַדָּגָה.
וְנִלְאוּ מִצְרַיִם. לַחְפּר סְבִיבות הַיְאור מַיִם לִשְׁתּות, כְּאָמְרו "וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבות הַיְאר" (פסוק כד).
פסוק כג
וְלא שָׁת לִבּו גַּם לָזאת. לְהָבִין הַהֶבְדֵּל אֲשֶׁר הָיָה גַם בָּזאת, בֵּין הַפּעַל הָאֱלהִי לְפעַל הַמְכַשְּׁפִים, שֶׁפְּעֻלַּת הָאֵל יִתְבָּרַךְ הָיְתָה שִׁנּוּי בְּטֶבַע הַיְאור, אֲשֶׁר הוּא כֻלּו בִּלְתִּי נִפְסָד, וְהָפַךְ אותו לְטֶבַע דָּם אֲמִתִּי, עַד שֶׁמֵּתוּ בו הַדָּגִים, וּפְעֻלַּת הַחַרְטֻמִּים הָיָה שִׁנּוּי בְּדָבָר נִפְסָד וְאוּלַי בַּאֲחִיזַת עֵינָיִם.