פסוק א
וְזאת תּורַת הָאָשָׁם וְשֶׁהֱאָשָׁם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינו עַל חֵטְא חַיָּבֵי כְּרִיתות כְּמו הַחַטָּאת, הִנֵּה לִהְיות חֶטְאו מְעִילָה בַּקּדֶשׁ "תּורָה אַחַת לָהֶם" (פסוק ז).
פסוק יא
וְאָמַר, וְזאת תּורַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים. וְהודִיעַ שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַשְּׁלָמִים קָדָשִׁים קַלִּים, מִכָּל מָקום יֵשׁ חִלּוּק בֵּינֵיהֶם: שֶׁאִם הֵם עַל אודות הודָאָה, יִהְיֶה עִמָּהֶם "לֶחֶם", בְּתוכו מִין "חָמֵץ". כִּי אָמְנָם סִבַּת הַסַּכָּנָה אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַהודָאָה הוּא 'שְׂאור שֶׁבְּעִיסָה', מִכָּל מָקום מִינֵי הַמַּצּות רָבות עָלָיו, וּבִרְבות הַלֶּחֶם יִתְפַּרְסֵם הַנֵּס לְאוכְלִים רַבִּים, וְכֻלָּם נֶאֱכָלִים בִּזְמַן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁהֵם לְיום וָלַיְלָה. אֲבָל כְּשֶׁהֵם שְׁלָמִים פְּשׁוּטִים, שֶׁלּא לְתודָה, זְמַנָּן לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד (פסוקים טז יז). וְעִם הֱיות כֻּלָּם קָדָשִׁים קַלִּים, נֶאֶסְרָה הַטֻּמְאָה בָּאוכְלִים וּבַנֶּאֱכָלִים, וְחִיּוּב הַכָּרֵת הוּא בְּטָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַטָּהור, הַקָּרֵב לֶאֱכל מֵהַקּדֶשׁ הַטָּהור וְטֻמְאָתו עָלָיו, שֶׁהוּא מְחַלֵּל אֶת הַקּדֶשׁ.
פסוק ל
יָדָיו תְּבִיאֶנָּה אֶת אִישֵׁי ה'. לְפִי שֶׁהַשְּׁאָר לַבְּעָלִים,
הִנֵּה הֲבָאָתָם תּורֶה שֶׁהַבְּעָלִים נותְנִים לַה' אֶת הַכּל, הַחֵלֶב וְהֶחָזֶה, וְכהֲנִים 'מִשֻּׁלְחַן גָּבוהַּ קָא זָכוּ' (ביצה כא, א). אֶת הֶחָזֶה לְהָנִיף אותו. אַף עַל פִּי שֶׁנּותֵן הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה בִּשְׁעַת תְּנוּפָה, מִכָּל מָקום עִקַּר הַתְּנוּפָּה הִיא בִּשְׁבִיל הֶחָזֶה, לְהודִיעַ שֶׁהוּא נָתוּן לְגָבוהַּ. אָמְנָם הַחֵלֶב כְּבָר יָדוּעַ שֶׁהוּא לַה', שֶׁהֲרֵי הוּא קָרֵב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.
פסוק לב
וְאֵת שׁוק הַיָּמִין תִּתְּנוּ תְרוּמָה לַכּהֵן. מֵחֵלֶק בְּעָלִים כִּמְקַדְּמִים פְּנֵי הַמְשָׁרֵת בְּמִנְחָה, לִכְבוד הַמֶּלֶךְ.