תפילת נשמות הנפטרים בבית כנסת

פברואר 21, 2013 · מאת הרב יעקב ישראל סטל · מאמרים

‫‪ÏËÒ Ï‡¯˘È ·˜ÚÈ ·¯‰‬‬
‫ירושלים‬

‫˙‪˙ÒΉ ˙È·· ÌȯËÙ‰ ˙ÂÓ˘ ˙ÏÈÙ‬‬

‫*‬

‫‡‬
‫בספר חסידים לר' יהודה החסיד )אשכנז ד'תתקי – תתקעז( נמסר‪:‬‬
‫‪1‬‬

‫אחד נרדם בלילה בבית הכנסת וסגרו השמש‪ ‰ÏÈω ȈÁ· .2‬נעור‪ ,‬וראה ‪˙ÂÓ˘‰‬‬
‫‪ ,˙Â˙ÈÏË· ÌÈÙËÂÚÓ‬ושני בני אדם – שעדיין עומדים בחיים – בתוכם‪ .‬אותן שנים‪ ,‬חיו‬
‫ימים מועטים ומתו‪.3‬‬
‫ממעשה זה עדיין איננו יודעים‪ 4‬מה מעשי הנשמות בבית הכנסת כשהן עטופות‪ ,‬כנראה‪,‬‬
‫*‬

‫‪1‬‬

‫‪2‬‬

‫‪3‬‬

‫‪4‬‬

‫בריש שנה זו העברתי מאמר זה לעיונו של ¯' ˘‪ ,ÈÊ΢‡ χÂÓ‬שעבר על כולו והאיר והעיר כיד ה' הטובה‬
‫עליו‪ .‬הערותיו הובאו כלשונן בסוגריים חדות בציון שמו‪ .‬אודה למדב"ש צ'צ'יק על סיועו בעריכת המאמר‪.‬‬
‫לכך שר' יהודה החסיד חיבר את ספר חסידים ועל כך שחכמים אחרים מחוג חסידי אשכנז נטלו חלק‬
‫בעריכתו‪ ,‬ראה‪ :‬ספר גימטריאות לר' יהודה החסיד‪ ,‬מהדורתי‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשסה‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.15-17‬‬
‫לספר חסידים שתי נוסחאות ידועות‪ :‬מהדורת וויסטינעצקי )על פי כת"י פארמא(‪ ,‬ברלין תרנא )תצויין‬
‫להלן בר"ת‪ :‬מ"ו(; מהדורת מרגליות )ע"פ דפו"ר בולוניא שנת רצח(‪ ,‬ירושלים תשיז )להלן‪ :‬מ"מ(‪.‬‬
‫אחת הסיבות לסגירת בתי הכנסת בלילות‪ ,‬באה כנראה כדי למנוע התאספותם של גורמים לא‪-‬רצויים בבית‬
‫הכנסת‪ .‬ראה ספר חסידים‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' תתי‪" :‬מי שאבד מעות בבית הכנסת בלילה‪ ,‬לא יקח נר מלפני ארון‬
‫הקודש לבקש מעותיו‪ …‬אבל אם ירא ‪ – ˙ÒΉ ˙È·· ÌÈ·‚ Ìȇ·Á ÔÙ‬יקח נר ויחפש"‪ .‬יתכן שהקפידו‬
‫לסגור את בית הכנסת בלילה גם מחשש לגניבת ספרים או חפצי ערך אחרים‪ ,‬תופעה שכבר רווחה בזמן‬
‫הגאונים‪ .‬ראה תשובות הגאונים – מוסאפיה‪ ,‬סי' ס ]=ר' יהודה ב"ר ברזילי מברצלונה‪ ,‬ספר העתים‪ ,‬סי' קלג‪,‬‬
‫קראקא תרסג‪ ,‬עמ' ‪" :[160‬בית הכנסת ששער שלה ברשות הרבים ויש לו מנעול מבפנים‪ ,‬וכשנועלין אותו –‬
‫מניח את המפתח בחלון של שער מבחוץ או אחורי הדלת מבפנים‪ …‬ואין יכולין להניחו כשהוא פתוח‪ÈÙÓ ,‬‬
‫‪ ."…ÌȯÙÒ‰ ·‚È ‡Ï˘ ,ÌÈ·‚‰‬וראה גם שו"ת הריטב"א‪ ,‬סי' קנט‪ ,‬מהדורת קאפח‪ ,‬ירושלים תשיט‪:‬‬
‫"הסכימו הקהל‪ …‬והתקינו תקנה על יצחק בר אברהם מדרו ועל אברהם בן יוסף בן‪-‬פלאס ˘‪˙È·· ‡ˆÓ‬‬
‫‪ȯÙÒ ÂÎÂ˙· ¯˘‡ ÏÎȉ‰ ˙Â˙Ï„ ¯·˘Ï ÂÏÈÁ˙‰Â ,̉È˙ÂËÓ ÏÚ Ï‰˜‰ ÌÈ˘È˘ „ÂÚ· ,‰ÏÈÏ· …˙ÒΉ‬‬
‫˙‪ ,Ô‰ÈÏÚ˘ ÛÒΉ ·Â‚Ï È„Î ‰¯Â‬ושמו אותם במשמר וברחו שניהם מן המשמר‪ ,‬וסדרו תקנה עליהם‪."…‬‬
‫ספר חסידים‪ ,‬מ"ו‪ ,‬סי' רעא‪ ,‬ס"ע ‪ ;86‬ספר חסידים‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' תשיא‪ .‬ושם הסיום‪" :‬ושני בני אדם‪ ,‬שעדיין‬
‫עומדים בחיים‪ ,‬בתוכם ‡‪ .Ô˙Â‬לא היו ימים מועטים ומתו"‪ .‬הלשון משובש והסיום עמום )גם כאשר תתוקן‬
‫'אותן' ל'אותם'(‪ ,‬לפיכך נוסח מהדורת וויסטינעצקי עדיף‪ ,‬במיוחד שהיא קרובה יותר למקור‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫את מטרת הסיפורים שבספר חסידים‪ ,‬בגללה חסרים בהם פרטים מהותיים‪ ,‬הגדיר יפה ע' יסיף‪ ,‬סיפור העם‬
‫העברי‪ ,‬ירושלים תשנד‪ ,‬עמ' ‪…" :314‬הסיפור‪ ,‬כמו רוב סיפורי 'ספר חסידים'‪ ,‬הוא קצר ותמציתי‪ .‬תכונות‬
‫אלה נובעות‪ ,‬אולי‪ ,‬משילובם של הסיפורים בתוך דרשות מסוגים שנותנים הוראות והדרכה מוסרית‪ ,‬ור'‬
‫יהודה החסיד ביקש שלא להכביד או להאריך בסיפורים ארוכים‪ .‬אפשר‪ …‬שהסיפורים מבקשים להבליט את‬
‫‪ ˙ȯÒÂÓ‰ Ì˙Ó‚Ó‬של הסיפורים‪ ,ÌÈȯ„ȷ‰ ˙„ÂÒÈ· ¯˘Ù‡‰ ÏÎÎ ËÈÚӉϠ,‬כדי שלא להסיט אליהם את‬
‫תשומת ליבם של השומעים"‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫קעח‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫בטליתות שבהן נקברו‪ .5‬אבל במקום אחר השמיענו ר' יהודה החסיד שנשמות המתים‬
‫‪ ,6˙ÂÏÏÙ˙Ó‬ובמקורות מאוחרים יותר רווחה התפיסה שנשמות המתים באות בלילות ‪˙È·Ï‬‬
‫‪ ˙ÒΉ‬כדי ‪) ÏÏÙ˙‰Ï‬ולקרוא בתורה(‪ ,7‬וקרוב לוודאי שלכך גם כוונת ספר חסידים כאן‪.8‬‬
‫ראשית יש לציין‪ ,‬שלפי המסופר כאן בספר חסידים יש לראות באור אחר את "מעשה בר'‬
‫בונים קובר מתים" שהביא ר' יצחק מווינא )בוהמיה ד'תתקמ – אוסטריה ה'י(‪ ,‬בעל 'אור זרוע'‪,‬‬
‫בשם ¯·‪:Â‬‬
‫גם שמעתי בשם ¯' ‪ „ÈÒÁ ‰„‰È‬זצ"ל‪ ,‬שאמר‪ :‬כגון בימות החורף שהיה קור גדול‪,‬‬
‫מוטב שילכו לבית אותם שאינם מלובשים היטב‪ ,‬ואל יקצרו בשבחו של הקב"ה‬
‫בעבורם‪ .‬ואני‪ 9‬הכרתי יהודי אחד מוורמש‪ ,‬והיו קורין אותו ¯' ·‪ ,ÌÈÂ‬והיה זקן וקובר‬
‫מתים‪ .‬ושמעתי אל נכון ואל האמת‪ ,‬שפעם אחת ‪„Á‡ Ì„‡ ‰‡¯Â ,˙ÒΉ ˙È·Ï ÌÈ΢‰‬‬
‫‪ ˙ÒΉ ˙È· ÈÙÏ ·˘ÂÈ‬ובראשו כתר של עשבים שקורין 'צפל'‪ …‬ונתפחד‪ ,‬כסבור שהוא‬
‫שד‪ ,10‬וקראו ואמר לו‪ :‬וכי אינך פלוני ˘‪ ‰˙Ú ˙Ó‬וקברתיך?! ואמר לו‪ :‬הין‪ .‬ואמר לו‪:‬‬
‫כך היה מנהג אשכנז‪ .‬ראה‪ ,‬למשל‪ :‬ספר חסידים‪ ,‬מ"ו‪ ,‬סי' שלב‪-‬שלג‪ ,‬עמ' ‪ .103‬אולם הדבר אינו מוכרח‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫יתכן שהנשמות התעטפו בטליתות שהמתפללים השאירו בבית הכנסת‪ .‬סיוע לכך ניתן למצוא במעשה שארע‬
‫בˆ‪ ˙Ù‬בשנת ˙¯‪ ‰Ï‬לערך‪ .‬יתום כבן שש "נשאר בבית הכנסת‪ …‬הקיץ באישון לילה‪ ,‬וראה שבית הכנסת מלא‬
‫מאנשים מלובשים ·‪ ,ÔÈÏÈÙ˙Â ˙ÈÏË‬ומתפללים‪) "…‬ראה להלן‪ ,‬פרק ז‪ ,‬ליד הערה ‪ .(125‬ברור שאותם אנשים‬
‫השתמשו בתפילין וטליתות ˘‪ ,ÌÈÏÏÙ˙Ó‰ Ï‬שהרי אין קוברים את המתים בתפילין‪ ,‬ובארץ‪-‬ישראל הם גם‬
‫אינם נקברים בטליתות‪ .‬אבל ראוי לציין‪ ,‬שכל שאר המקורות שהובאו בהמשך אינם מציינים שהמתים‬
‫התעטרו בתפילין‪ ,‬אלא לכל היותר התעטפו בטליתות‪ .‬ומשום שכל המקורות האלו מוסרים את שארע ב‪-ıÂÁ‬‬
‫‪ ,ı¯‡Ï‬בה נהוג לקבור את המתים בטליתותיהם‪ ,‬מסתבר שהמקרה בצפת אינו מלמד על הכלל‪ ,‬אם משום‬
‫שלא נמסר במדוייק ואם מחמת שהוא מקרה חריג‪.‬‬
‫לכך שנהגו חלק מן המתפללים להשאיר טלית )ותפילין( בבית הכנסת‪ ,‬ראה ספר תשב"ץ‪ ,‬סי' רסב‪:‬‬
‫"מהר"ם ז"ל מסופק אם יש לברך על ‪ ˙ÒΉ ˙È·· ÌȇˆÓ‰ ˙Â˙ÈÏˉ‬בלא דעת בעלים‪ ;"…‬דרשות מהר"ח‬
‫אור זרוע‪ ,‬סי' ה‪" :‬מותר לאדם ליקח ‪ ˙ÒΉ ˙È·· ¯ȷÁ Ï˘ ˙ÈÏË‬ולהתעטף בו"; שם‪ ,‬סי' כד‪" :‬אדם ש‪‡ˆÓ‬‬
‫‪ ˙ÒΉ ˙È·· ˙ÈÏË‬ורוצה להתעטף‪ ;"…‬חידושי הריטב"א‪ ,‬בבא מציעא כט ע"ב‪ ,‬ד"ה סלקא דעתך‪" :‬אם מצא‬
‫‪ ˙ÒΉ ˙È·· ¯ȷÁ Ï˘ ÔÈÏÈÙ˙ ‡ ˙ÈÏË‬וכיוצא בו‪ ,‬רשאי להניחן שם ולהחזירן למקומן"; רבינו ירוחם‪,‬‬
‫תולדות אדם וחוה‪ ,‬נתיב יט‪ ,‬ח"ג‪ ,‬דף קסח ע"ד‪" :‬אותן שלוקחין ˆ‪ ˙ÒΉ ˙È·· ÔȇˆÂÓ˘ ˙ȈÈ‬בלא ידיעת‬
‫בעליהן‪."…‬‬
‫ראה להלן‪ ,‬פרק ב‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ראה להלן‪ ,‬פרק ה ואילך‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫יש לציין לדעת ר' משה סופר )פפד"מ תקכג – פרשבורג תר(‪ ,‬שתפילת המתים אינה נחשבת כלל‪ .‬ראה תורת‬
‫‪8‬‬
‫משה‪ ,‬ב‪ ,‬פרשת דברים‪ ,‬דרוש לז' אב שנת ˙˜ˆ‪ ,Â‬ניו‪-‬יורק תרפז‪ ,‬דף י ע"א‪ ,‬ד"ה והנה‪" :‬כי בעוונותינו הרבים‬
‫נחשבנו כמתי עולם‪ …‬הרינו חשובים כמתים‪ …‬ואם תפילת שיכור אינה נחשבת ‡‪ ÌÈ˙Ó ˙ÏÈÙ˙ ·˘ÁÈ ÍÈ‬אשר‬
‫אין להם מחשבה ולא דעה מיושבת ‪] "…?·˘ÁÈ ¯·˜Î ÌÈÒÎ˙Ó˘ ˙ÒΉ ˙È·Â‬אך ראה להלן‪ ,‬ראש פרק יא‪,‬‬
‫שלכאורה הוא סותר דברי עצמו‪ ,‬עיי"ש[‪.‬‬
‫הכוונה לר' יהודה החסיד‪ ,‬שהרי מביאו בגוף ראשון‪ .‬כך גם מוכח מהמקבילה שבספר חסידים )להלן‪ ,‬הערה‬
‫‪9‬‬
‫‪ ,Ï"ˆÊ „ÈÒÁ ‰„Â‰È ÂÈ·¯ ¯Ó‡Â" :(11‬שהכיר יהודי אחד מוורמיישא‪."…‬‬
‫‪ 10‬במקור‪ :‬שהוא ˘¯‪ .‬התיקון‪ ,‬המסתבר כשלעצמו‪ ,‬הוא על פי ספר חסידים )להלן‪ ,‬הערה ‪.(11‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫קעט‬

‫היאך אתה באותו עולם? ואמר לו‪ :‬היטב עד מאוד‪ …‬באותו זכות שהייתי אומר ברכות‬
‫בקול נעים‪ …‬ושאל לו‪ :‬מה זה שבראשך? וענהו‪ :‬הם עשבים שבגן עדן ששמתי בראשי‪,‬‬
‫כדי לבטל ריח רע מעלי של זה העולם‪.11‬‬
‫מדוע המתין אותו מת לר' בונים קובר מתים בפתח ·‪ ˙ÒΉ ˙È‬דוקא? לכאורה היה צריך‬
‫להמתין עליו סמוך לביתו של הקברן‪ .‬רגלים לדבר‪ ,‬שבאותו לילה שהה אותו מת עם חבריו‬
‫בבית הכנסת‪ ,‬וכאשר עלה השחר ונסתלקו חבריו‪ ,12‬יצא והמתין לר' בונים בפתח בית הכנסת‪.13‬‬
‫·‬
‫מה עושות הנשמות המעוטפות בטליתות בבית הכנסת בחצי הלילה? לשם מה הן מתפללות?‬
‫וכי חסר להן כלום?‬
‫ר' יהודה החסיד‪ ,‬שהוא הראשון שהזכיר את הופעת הנשמות בבית הכנסת‪ ,‬דן הרבה בענין‬
‫תפילת הנשמות‪ .‬לשיטתו עיקר תפילתן היא ·‪ .ÌÈÈÁ‰ ˙Áψ‰ „Ú‬ואלו מקצת דבריו‪" :‬הנייה יש‬
‫למתים שאוהביהם הולכים על קבריהם ומבקשין על נשמתן טובה‪ ,‬ומטיבים להם באותו עולם;‬
‫וגם כשמבקשים מהם‪ .14"ÌÈÈÁ‰ ÏÚ ÌÈÏÏÙ˙Ó Ì‰ ,‬במקום אחר הוא כותב‪" :‬לכן דן ]הקב"ה[‬
‫בכל יום‪ ,15‬כדי שיבואו ‪ ˙ÂÓ˘‰‬וישמעו הגזירות ‪ .16"ÌÈÈÁ‰ ÏÚ ÂÏÏÙ˙ÈÂ‬ובמקום אחר‪:‬‬
‫"ומצינו‪ ,ÌÈ·‰ ÏÚ ÌÈÏÏÙ˙Ó ÌÈ˙Ó‰˘ ,‬שנאמר )שמות טז יד(‪' :‬ותעל שכבת הטל' ]ומדרשו‪[:‬‬

‫‪11‬‬

‫‪12‬‬
‫‪13‬‬

‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬

‫ר' בונים סבר תחילה שהוא שד‪ ,‬מפני שלפעמים השדים מחליפים צורתם לדמות אדם מת וכך מתראים‬
‫אל הבריות‪ .‬ראה ספר חסידים‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' רלו‪" :‬מעשה היה באחד תלמיד חכם שהיה לו בן‪ ,‬והיה בחור גדול‬
‫והאב מלמדו תורה‪ ,‬ונפטר הבן בלא בנים‪ ,‬והאב צועק במר נפש‪ :‬יוסף בני‪ ,‬בוא ללמוד! וכשהיה לו לאכול‬
‫היה צועק‪ :‬יוסף בני‪ ,‬בוא לאכול! פעם אחת השכים האב ללמוד‪ ,‬והיה צועק‪ :‬יוסף בני‪ ,‬בוא ללמוד! כמו‬
‫שהיה רגיל לקרותו כשהיה חי‪,‡Â‰ „˘ ‡Ï‡ · ‰È‰ ‡Ï˘ ÔÈ·‰ „ÈÓ ,„‚Î „Óڠ· ˙ÂÓ„· „˘‰ ‡· ,‬‬
‫ורקק עליו ואמר‪ :‬צא‪ ,‬צא טמא מכאן‪ ,‬וברח לך‪ .‬ברח השד"‪ .‬וראה עוד שם‪ ,‬סי' רלה‪ ,‬סי' תשכח‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫אור זרוע‪ ,‬ח"ב‪ ,‬הל' שבת‪ ,‬סי' מב‪ ,‬אות ו‪ ,‬זיטומיר תרכב‪ ,‬דף ט ע"ד‪ .‬ומשם בשינויים קלים לספר חסידים‪,‬‬
‫מ"ו‪ ,‬סי' תכז‪ ,‬ב'תוספת'‪ ,‬ס"ע ‪ .126‬מעשה זה העתיק ר' יצחק ב"ר אליעזר )אשכנז ה'ס – קכ(‪ ,‬מתלמידי ר'‬
‫ידידיה משפיירא )חברו של מהר"ם מרוטנבורג(‪ ,‬ב'ספר הגן' )ודרך משה(‪ ,‬ליום שני‪ ,‬מונקאטש תרנד‪ ,‬דף ג‬
‫ע"ב‪-‬ד ע"א‪.‬‬
‫ושמא עדיין לא נסתלקו חבריו‪ ,‬ומחמת זאת המתין לו ·‪ Á˙Ù‬בית הכנסת‪ .‬שלא רצה שר' בונים הקברן יכנס‬
‫לבית הכנסת בעוד חבריו המתים שוהים בו ‪ ,ÔÎ˙ÒÈÂ‬כפי שארע במקרים אחרים‪ .‬ראה להלן‪ ,‬פרק ח‪.‬‬
‫יתכן שיש איזכור נוסף לענייננו בתורתו של ¯' ‪ .„ÈÒÁ‰ ‰„‰È‬ראה ספר הכבוד‪ ,‬כת"י אוקספורד‪-‬בודליאנה‬
‫‪ ,1567‬דף ‪ 82‬ע"א‪" :‬במקום אחד היתה הגזירה שנהרגו‪ ,‬בו ביום ˘‪."˜Úˆ Ï„‚ Ϙ ˙ÒΉ ˙È·· ÂÚÓ‬‬
‫וצע"ע‪] .‬על ייחוס הספר לר' יהודה החסיד ראה‪ :‬י' דן‪ ,‬עיונים בספרות חסידות אשכנז‪ ,‬רמת‪-‬גן תשלד‪ ,‬עמ' ‪9‬‬
‫הערה ‪ ,2‬עמ' ‪ .134-147‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,17‬סעיף יא‪ ,‬הוא מביא פיסקה זו[‪.‬‬
‫ספר חסידים‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' תנ‪ ,‬עמ' שי‪ .‬ונכפל בשינויי לשון קלים בסי' תשי‪ ,‬עמ' תמ ]=ס"ח‪ ,‬מ"ו‪ ,‬סי' ער‪ ,‬עמ'‬
‫‪.[86‬‬
‫ראה‪ :‬עבודה זרה ג ע"ב‪ .‬והשווה‪ :‬ראש השנה טז ע"א‪.‬‬
‫ספר חסידים‪ ,‬מ"ו‪ ,‬סי' לג )ב'שאילתא'(‪ ,‬עמ' ‪] .33‬במאמרי 'תשובה לרבינו יצחק אלפאסי?'‪ ,‬האמור להופיע‬
‫בכתב‪-‬העת המעין‪ ,‬מט‪ ,‬גל' א )תשרי תשסט(‪ ,‬הערתי שפיסקה זו נדפסה בטעות בכמה מקומות על שם‬
‫הרי"ף![‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫קפ‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫‪ ÏÂÏÈÙ‬שכיבת שוכבי קבר"‪ .17‬ובספר שיוחס אליו‪" :‬הרי ‪ÏÚ ÌÈÏÏÙ˙Ó ÌÈ˙Ó Ï˘ ˙ÂÁ¯‰‬‬
‫‪.18"ÌÈÈÁ‰‬‬
‫וביתר אריכות‪" :‬יש לילה שהנפשות יוצאות מן הקברות‪ .˙ÂÏÏÙ˙Ó ˙‡ˆÂÈ …‬וכבר הלכו‬
‫שנים והחביאו עצמם בבית הקברות‪ ,‬ושמעו שאחת קראה לחברתה‪" :‬נצא ונתפלל יחדיו"‪ .‬יצאו‬
‫כל הנפשות ‪ ,ÌÈÈÁ‰ ÏÚ ‰˙ÈÓ ¯Ê‚È ‡Ï˘ ȄΠ,ÌÈÓÁ¯ ¢˜·Â ÂÏÏÙ˙‰Â‬גם אותם שימותו‬
‫שישובו מדרכם הרעה‪ ,‬ובחולי קל ימותו‪ ,‬ו‪ ÌÈÈÁ Ï˘ ÔÈÚ ÏÎ ÏÚ‬ושל מתים ושל עצמן‪ ,‬למהר‬
‫לסור דין מעליהם ומעל אחרים"‪.19‬‬
‫כאן אנו שומעים שהמתים מתפללים גם ‪" :ÌÓˆÚ ÏÚ‬למהר לסור דין מעליהם"‪ .‬אך יותר‬
‫מכך אנו למדים שחלקם של החיים בתפילתם של מתים גדול בהרבה מצרכי עצמם‪ ,‬ונראה‬
‫ש‪ ¯˜ÈÚ‬תפילת המתים הוא על ˆ¯‪.ÌÈÈÁ‰ ÈÎ‬‬
‫‪20‬‬
‫תפילת הנשמות בעד הצלחת ‪ ÌÈÈÁ‰‬נזכרת כבר בספרות חז"ל ‪ָ .‬כּ ֵלב בן יפונה "הלך‬
‫ונשתטח על קברי אבות‪ .‬אמר להן‪ :‬אבותי‪ ÌÈÓÁ¯ ÈÏÚ Â˘˜· ,‬שאנצל מעצת מרגלים"‪ ,21‬וטעמו‬
‫עמו‪ ,‬ששוכני עפר מתפללים להצלחת המבקשים‪ .22‬זו גם הסיבה שבתעניות לעצירת גשמים‬
‫‪17‬‬

‫‪18‬‬
‫‪19‬‬

‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬

‫ספר חסידים‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' תתשעא‪ ,‬ס"ע תקעח ]=ספר חסידים‪ ,‬מ"ו‪ ,‬סי' רעג‪ ,‬עמ' ‪ ;87‬ר"מ הרשלר‪' ,‬ספר‬
‫חסידים לרבנו יהודה החסיד – מהדורה ונוסחה חדשה מתוך כתב‪-‬יד'‪ ,‬גנוזות‪ ,‬ספר א‪ ,‬ירושלים תשדמ‪ ,‬ס"ע‬
‫קמא[‪.‬‬
‫על הדרשה "פילול שכיבת שוכבי קבר" ראה מכילתא‪ ,‬פרשת בשלח‪ ,‬מסכתא דויסע‪ ,‬פרשה ג‪ ,‬מהדורת‬
‫ח"ש הוורויץ‪ ,‬פפד"מ תרצא‪ ,‬עמ' ‪" :165‬ר' אלעזר המודעי אומר‪' :‬ותעל שכבת הטל' – עלה ‪Ô˙ÏÙ˙ ÏÂÏÙ‬‬
‫˘‪ ,ÂÈ˙·‡ Ï‬שהיו ˘‪ ÌÈ·ÂÎ‬כטל על פני הארץ"‪.‬‬
‫ספר הכבוד‪ ,‬כת"י אוקספורד‪-‬בודליאנה ‪ ,1567‬דף ‪ 172‬ע"ב‪ .‬הובא אצל‪ :‬י' דן‪ ,‬עיונים בספרות חסידות‬
‫אשכנז‪ ,‬רמת‪-‬גן תשלד‪ ,‬עמ' ‪ ,23‬סעיף כז‪ .‬על ייחוס הספר לר' יהודה החסיד ראה לעיל‪ ,‬הערה ‪.13‬‬
‫ספר חסידים‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' תנב‪ ,‬עמ' שיא ]=ספר חסידים‪ ,‬מ"ו‪ ,‬סי' תתתשמג‪ ,‬עמ' ‪ ,378‬בשינוי קל[‪.‬‬
‫לפעמים מתפללת נשמת המת לטובת החיים בגלל שהאדם החי ‚¯‪ .˙ÓÈÈÂÒÓ ‰‡‰ ‰Ï Ì‬ראה ספר‬
‫חסידים‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' תרצו‪" :‬יש רשע ˘‪ ,·ÂË „Á‡ ËÈϘ¯Ù ÂÏ ˘È‬כגון‪] …‬ש[עוסק במתים‪ÂÈÏÚ Â˘˜·È ÌÈ˙Ó ,‬‬
‫¯‪ ÌÈÓÁ‬אף‪-‬על‪-‬פי שיש בידו עבירות"; שם‪ ,‬סי' תשמז‪" :‬כשהיו מזדמנים לאותם ספרים‪ ,‬הספר האחד שכתב‬
‫איש שכבר מת‪ …‬וספר שכתבו איש ועדיין הוא חי‪ …‬מוטב שאקרא באותו ספר שהניח המת כדי שיהיה לנפשו‬
‫טוב‪ ,‬שכל זמן שאלמוד או אקרא בו הרי צדקתו עומדת לעד‪ …‬ונפשו של מת בטוב‪ÈÏÚ ˘˜·˙ ÂÁ¯ ̂ ,‬‬
‫¯‪."ÌÈÓÁ‬‬
‫גם תלמידו של ר' יהודה החסיד‪ ,‬ר' אלעזר מוורמייזא הרוקח‪ ,‬מזכיר את תפילת הנשמות שעל החיים‪.‬‬
‫ראה ספר רוקח‪ ,‬הלכות ראש השנה‪ ,‬סו"ס ר‪ ,‬ירושלים תשכ‪ ,‬ס"ע פט‪…" :‬פותח דלת לשבים‪ ,‬ומשם יוצאים‬
‫‪ ;ÌÈÓÁ¯ χ¯˘È ÏÚ ˘˜·Ï ÌȘȄˆ ˙¢Ù‬כי הנשמות והמלאכים אין רשאין לצאת ממחיצתם בלא רשות"‪.‬‬
‫הבאתי כאן מקורות מעטים‪ .‬למקורות נוספים ראה‪ :‬ר' חיים אלעזר שפירא‪ ,‬שו"ת מנחת אלעזר‪ ,‬ח"א‪ ,‬סי'‬
‫סח‪ ,‬מונקאטש תרסב‪ ,‬דף עח ע"ד ואילך; ספר חסידים‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' תנ‪ ,‬הגהות מקור חסד‪ ,‬ס"ק ג‪.‬‬
‫סוטה לד ע"ב‪.‬‬
‫כך משמע מתוס' סוטה שם‪ ,‬ד"ה אבותי‪ .‬וכך גם מוכח מדברי ר' יהודה החסיד‪ ,‬במקומות שסומנו לעיל‪,‬‬
‫הערה ‪ ,14‬עיי"ש‪ .‬ודלא כשיטת ר' חיים פלטיאל‪ ,‬תלמיד‪-‬חבר למהר"ם מרוטנבורג‪ ,‬שסיבת הליכת ָכּלֵב‬
‫לקברי אבות הוא משום ש"מקום קדוש גורם שתהא תפילתו נשמעת" )שו"ת מהר"ם בר ברוך‪ ,‬לבוב תרכ‪,‬‬
‫סי' קסד(‪ .‬הסכים לשיטה זו מהרי"ל‪ ,‬ראה‪ :‬מהרי"ל – מנהגים‪ ,‬הלכות תענית‪ ,‬סי' יח‪ ,‬מהדורת ש"י שפיצר‪,‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫קפא‬

‫יוצאים לבית הקברות "כדי ˘‪ .23"ÌÈÓÁ¯ ÌÈ˙Ó ÂÈÏÚ Â˘˜·È‬וכך פירשו חכמים גזירתו של‬
‫מקום שקברו של משה רבינו יתעלם מעיני הבריות‪ ,‬כדי שישראל לא יבקשו ממנו שיתפלל‬
‫לבטל את גזירת החורבן‪ .24‬ומאידך גיסא‪ ,‬לאחר שנחרב הבית הראשון‪ ,‬עברו הגולים דרך מקום‬
‫קבורתה של רחל ובקשו שתבקש עליהם רחמים‪ ,‬וביקשה עליהם‪.25‬‬
‫בספר הזוהר נאמרו דברים נשגבים בנושא זה‪ .‬לדוגמה‪:‬‬
‫תלת מדורין עבד קודשא בריך הוא לצדיקייא‪ :‬חד לנפשאן דאינון צדיקייא דלא אסתלקו‬
‫מהאי עלמא‪ ,‬ושכיחין בהאי עלמא‪ .‬וכד אצטריך עלמא רחמין‪ ,‬ואינון חיין יתבין בצערא‪,‬‬
‫‡‪ ,‰ÈÈÏÚ ‡˙Âψ ÂÏˆÓ ÔÂÈ‬ואזלין ‪ ,26Ô¯·Á„ ÔÈÎÈÓ„ ÔÂÈ‡Ï ‰ÏÓ ÔÈÚ„ÂÓÂ‬ומתערין‬
‫ועאלין לגן עדן דארעא‪ ,‬דתמן רוחיהון דצדיקייא מתלבשן בעטרין דנהורא ‪ÂËÚÈÈ˙‡Â‬‬
‫·‪ .‡ÓÏÚ ÏÚ ÒÁ ,Ô‰τ ‡˙ÂÚ¯ „È·Ú ‡Â‰ Íȯ· ‡˘„˜ ,‰¯Ê‚ Ôȯʂ ‰‬ואינון נפשן‬
‫דצדיקייא משתכחין בהאי עלמא לאגנא על חייא‪ …‬ודא לא אסתלקא מהאי עלמא‬
‫ושכיחא בהאי עלמא‪ ,‬לאסתכלא ולמנדע ולאגנא על דרא‪…‬‬
‫ובשעתא דאצטריך עלמא רחמי‪,‡ÈȘȄˆ„ ‰ÈÈ˘ÙÏ Â‰Ï ÈÚ„ÂÓ ÈÏʇ ‡ÈÈÁ ,‬‬
‫‪ …‰Èȯ·˜ ÏÚ Ô‡Î·Â‬כדין אתערין נפשייהו דצדיקייא‪ ,‬ומתכנפי ואזלין ושאטין לדמיכי‬
‫חברון‪ ,‬ומודיעי להו צערא דעלמא‪ ,‬וכלהו עאלין בההוא פתחא דגן עדן ומודיעי לרוח‪…‬‬
‫וכלהו מודיעין לנשמה‪ ,‬ונשמה אודעת לקודשא בריך הוא‪.ÔÈÈÁ ÏÚ ÈÓÁ¯ Ô‡Ú· ‰ÏÂΠ,‬‬
‫וחס קודשא בריך הוא על עלמא בגיניהון‪ …‬ואי בני נשא תייבין ובכאן בלבא שלים‪,‬‬
‫ותייבין קמי קודשא בריך הוא‪ ,ÈÓÁ¯ Ô‡Ú·Â È˘Î˙Ó Â‰ÏÎ ,‬ומודיעין לאינון דמיכי‬
‫חברון‪ …‬כמה דאמרן‪.27‬‬

‫‪23‬‬
‫‪24‬‬

‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬

‫ירושלים תשמט‪ ,‬עמ' ער‪ .‬ראוי לציין‪ ,‬שגם ‪) ȯ„ÒÎχ‰ ÔÂÏÈÙ‬חי בסוף ימי בית שני( אומר‪ ,‬ש‡·‪‰Ó‡‰ ˙Â‬‬
‫– ‡·¯‪ ,·˜ÚÈ ˜ÁˆÈ ̉‬למרות שנשמותיהם כבר נפרדו מגופם הם ‪ ,„ÈÓ˙ χ¯˘È ÌÚ „Ú· ÌÈÏÏÙ˙Ó‬ובזכות‬
‫תפילתם הקב"ה יקבץ את ישראל מגלותם‪ .‬ראה‪ :‬ש' בלקין‪' ,‬מדרש שאלות ותשובות על בראשית ושמות‬
‫לפילון'‪ ,‬חורב‪ ,‬יד‪-‬טו )תשכ(‪ ,‬עמ' ‪ .33‬והשווה‪ :‬בבא מציעא פה ע"ב; זוהר‪ ,‬ח"ג‪ ,‬ע ע"ב )ראה בסמוך‪ ,‬ליד‬
‫הערה ‪.(26‬‬
‫תענית טז ע"א‪.‬‬
‫כך בסוטה יד ע"א‪ .‬בדפוסים שלפנינו הושמט המאמר )וגם אינו בכת"י מינכן‪ .‬ראה‪ :‬תלמוד בבלי הנמצא‬
‫בכתב יד משנת הק"ג לפ"ג בבית עקד הספרים במינכען הבירה‪ ,‬מהדורה פקסמילית‪ ,‬ב‪ ,‬הוצאת אור החכמה‪,‬‬
‫ירושלים תשסב‪ ,‬דף תצ סע"א‪-‬רע"ב(‪ ,‬ואינו מצוי אלא ב'עין יעקב'‪ ,‬סוטה שם‪ ,‬ומשם להגהות הב"ח‪ ,‬סוטה‬
‫שם‪ ,‬הערה א; ועי' הגהות מהרצ"ח‪ ,‬סוטה שם‪ .‬כך נאמר שם‪" :‬מפני מה נסתתר קברו של משה מעיני בשר‬
‫ודם? מפני שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד בית המקדש ליחרב ולהגלות את ישראל מארצם‪ ,‬שמא יבואו‬
‫לקבורתו של משה באותה שעה ויעמדו בבכי ויתחננו למשה‪ ,‬ויאמרו לו‪ :‬משה רבינו‪.„ڷ ‰ÏÈÙ˙· „ÂÓÚ ,‬‬
‫ועומד משה ומבטל את הגזירה‪ ,‬מפני שחביבים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם‪."…‬‬
‫ראה‪ :‬בר"ר‪ ,‬פב י‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫הם שלושת האבות שבחברון )עי' הערה הבאה(‪ .‬ועל תפילת האבות לטובת ישראל‪ ,‬ראה גם לעיל‪ ,‬הערה ‪.22‬‬
‫זוהר‪ ,‬ח"ג‪ ,‬ע ע"ב‪-‬עא ע"א‪ .‬ובזוהר‪ ,‬ח"ב‪ ,‬טז ע"ב‪" :‬האי דאמרו‪ ,ÈÈÁ ÏÚ ÔÈ‚Ó ‡ÈÈ˙Ó„ Ô‰˙Âψ„ ,‬מנלן?‬
‫דכתיב )במדבר יג כב(‪' :‬ויעלו בנגב‪ ,‬ויבא עד חברון'"‪ .‬וראה עוד‪ :‬זוהר‪ ,‬ח"ב‪ ,‬קמא סע"ב‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫קפב‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫ובמקום אחר בזוהר נאמרו דברים חריפים יותר‪" :‬אי לאו בעותא דילן על חיי‪ÔÂÓÈȘ˙È ‡Ï ,‬‬
‫‪.28"‡ÓÏÚ· ‡ÓÂÈ ˙‚ÏÙ‬‬
‫כך תרגם רי"ל הלוי אשלג את המובא למעלה )'ספר הזוהר‪ …‬עם הביאורים הנפלאים הסולם'‪ …‬כרך יב‪,‬‬
‫פרשת אחרי‪-‬מות‪ ,‬סי' רנח‪-‬רנט‪ ,‬רסד‪ ,‬רסו‪ ,‬ירושלים תשלג‪ ,‬עמ' פח‪-‬צא ]הנתון בסוגריים הוא תוספת ביאור‬
‫מהמפרש[(‪" :‬שלושה מדורים עשה הקב"ה לצדיקים ]אחר פטירתם[‪ .‬אחד‪ ,‬לנפשות הצדיקים שלא הסתלקו‬
‫מעולם הזה‪ ,‬ונמצאות בעולם הזה ]כי נפש הנפטר אינה מסתלקת מעולם הזה[‪ .‬וכשהעולם צריך רחמים‪ ,‬ואלו‬
‫]בני האדם[ החיים יושבים בצער‪ ,‬הן מתפללות תפילה עליהם‪ ,‬והולכות ומודיעות הדבר לישיני חברון‬
‫]דהיינו האבות[‪ ,‬והן מתעוררות ועולות לגן עדן הארצי‪ ,‬ששם רוחות הצדיקים מתלבשים בעטרות של אור‪,‬‬
‫ומתייעצות בהם‪ ,‬וגוזרות גזירה‪ ,‬והקב"ה עושה רצונם ומרחם על העולם‪ .‬ואלו נפשות הצדיקים נמצאות‬
‫בעולם הזה להגן על ]בני האדם[ החיים‪ ,‬וזו נקראת 'נפש'‪ ,‬וזו אינה מסתלקת מעולם הזה‪ ,‬ונמצאת בעולם‬
‫הזה להסתכל ולדעת ולהגן על הדור‪ ,‬ובשעה שהעולם צריך רחמים והחיים הולכים ומודיעים לנפשות‬
‫הצדיקים‪ ,‬ובוכים על קבריהם‪ …‬אז מתעוררות נפשות הצדיקים‪ ,‬ומתאספות והולכות ומשוטטות לישני חברון‪,‬‬
‫ומודיעות להם צער העולם‪ ,‬וכולם עולות לפתח גן העדן ומודיעות לרוח‪ …‬וכולם מודיעים לנשמה‪ ,‬והנשמה‬
‫מודיעה להקב"ה‪ ,‬וכולם מבקשים רחמים על החיים‪ ,‬והקב"ה מרחם בשבילם על העולם‪ …‬ואם בני אדם‬
‫שבים ]בתשובה[‪ ,‬ובוכים בלב שלם ושבים לפני הקב"ה‪ ,‬כולם מתאספות ומבקשות רחמים‪ ,‬ומודיעות לאלו‬
‫ישני חברון‪ …‬כמו שאמרנו"‪.‬‬
‫‪ 28‬זוהר‪ ,‬ח"ב‪ ,‬טז רע"ב‪ .‬משם שאב ר' מאיר פופרש )אור צדיקים ודרך סעודה‪ ,‬פרק יד‪ ,‬ווארשא תרמט‪ ,‬דף סז‬
‫ע"א(‪" :‬לכן ראוי לכבד ולהתפלל ולנדור נדר בעד נשמתם‪ ,‬כי גם הם מתפללים עלינו‪‡Ï Ì˙ÏÈÙ˙ ÈÏÂÏ ,‬‬
‫‪."ÌÏÂÚ‰ ‰Ê· Ì„‡ È·Ï ÌÂȘ ‰È‰‬‬
‫ענין תפילת המתים להצלחת החיים חוזר ומופיע גם במקורות מאוחרים‪ .‬ראה‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬ר' רפאל ב"ר‬
‫משה רובינשטיין‪ ,‬אבן שוהם‪ ,‬דרוש ד‪ ,‬ווילנא תרכא‪ ,‬דף יא ע"ג‪" :‬ובעולם הבא גם 'שפתי ישבחנוך'‪ ,‬כמו‬
‫שכתוב בספרים הקדושים‪ ‡·‰ ÌÏÂÚ· ˙ÂÓ˘‰˘ ,‬משבחים את הקב"ה ‪."ÌÈÈÁ‰ ¯Â·Ú ÌÈÏÏÙ˙ÓÂ‬‬
‫למרות שנשמות הצדיקים מתפללות בעבור צרכי החיים ·‪ ,ÌÂÈÂ ÌÂÈ ÏÎ‬כמו שמשמע מרהיטת המקורות‬
‫שהובאו‪ ,‬יש זמנים מיוחדים המסוגלים לכך‪ ,‬כ‪ .ȯ˘˙ ÔÒÈ È˘„Á‬ראה זוהר‪ ,‬ח"ג‪ ,‬קצו ע"ב‪" :‬כמה חביבין‬
‫נשמתין קמי קודשא‪-‬בריך‪-‬הוא‪ …‬אינון נשמתהון דצדיקייא‪ …‬ויומין רשימין אית בשתא‪ÔÒÈ ÈÓÂÈ ÔÂȇ ,‬‬
‫‪ ,Íȯˈ‡„ ¯˙‡Ï Ô„˜Ù ÔËË˘Ó ÔÈÁ¯ ÔÂȇ„ ,ȯ˘˙ ÈÓÂÈÂ‬ואף‪-‬על‪-‬גב דזמנין סגיאין משטטן‪ ,‬אבל ‪ÔÈÓÂÈ‬‬
‫‡‪ ,ÔÂȇ ÔÈÓÈ˘¯ ÔÈÏ‬ואתחזון על גבי שורין דגנתא‪ ,‬כל חד וחד כחיזו דצפרין מצפצפן בכל צפרא וצפרא‪,‬‬
‫וההוא צפצופא – שבחא דקודשא – בריך‪-‬הוא ‪ ,‡ÓÏÚ È‡‰„ ‡˘ È· ÈÈÁ ÏÚ ‡˙ÂψÂ‬בגין דאלין יומין‬
‫ישראל כלהו מתעסקין במצות ובפקודין דמארי עלמא; וכדין‪ ,‬בחדו אתחזן צפרין מצפצפן‪] …‬ו[משבחן ואודן‬
‫‪ ."‡ÓÏÚ È‡‰„ ÈÈÁ ÏÚ ÔψÓÂ‬ותורף הדברים הובאו בידי ר' יוסף יוסקא ב"ר יהודה מדובנא )פולין תכ –‬
‫וואהלין תס(‪ ,‬יסוד יוסף‪ ,‬ר"פ פג‪ ,‬זיטאמיר תרכז‪ ,‬דף ע סע"א‪" :‬ובשביל כן הנשמות הקדושים מתפללים‬
‫בחודש הזה ]חודש ניסן[ על החיים‪ …‬וכן בחודש תשרי מתפללים על החיים‪ ."…‬וממנו העתיק תלמידו‬
‫המובהק ר' צבי הירש קוידאנובר )ווילנא תו – פפד"מ תעב(‪ ,¯˘È‰ ·˜ ,‬ר"פ פח‪ ,‬ישראל חש"ד‪ ,‬עמ' רצא‪.‬‬
‫עוד בענין תפילת הנשמות )לאו דוקא על צרכי החיים(‪ ,‬ראה תנחומא‪ ,‬מהדורת ש' באבער‪ ,‬וזאת הברכה‪,‬‬
‫ז‪" :‬רשע בחייו – חשוב כמת‪ .‬מפני מה? כשרואה חמה זורחת ואינו מברך 'ברוך יוצר המאורות'‪ ,‬שוקעת –‬
‫אינו מברך 'מעריב ערבים'‪ ,‬אוכל ושותה – אינו מברך‪ .‬אבל ‪ ,¯·„ ¯·„ ÏÎ ÏÚ ÌÈί·Ó ,ÌȘȄˆ‰‬ולא תאמר‬
‫בחייהן‪ ,Ô˙˙ÈÓ· ÂÏÈÙ‡ ‡Ï‡ ,‬שנאמר )תהלים קמט ה(‪ :‬יעלזו חסידים בכבוד‪ ,‬ירננו על משכבותם"‪ .‬וכך‬
‫בדב"ר‪ ,‬מהדורת ליברמן‪ ,‬סוף פרשת וזאת הברכה‪ ,‬ירושלים תש‪ ,‬עמ' ‪ .131‬וראה גם ילקוט שמעוני‪ ,‬מלכים‪,‬‬
‫רמז קסט‪" :‬צדיקים שמתים – ימיהם בטלים והם קיימים‪ ,‬וככתוב האומר‪' :‬יעלזו חסידים בכבוד‪ ,‬ירננו על‬
‫משכבותם‪ ,‬רוממות אל בגרונם'‪ ,‬הא למדת‪ ."‰"·˜‰Ï ÌÈÓÓÂ¯Ó Ô˙˙ÈÓ· ÂÏÈÙ‡˘ ,‬וראה גם לר' יצחק אייזיק‬
‫יהודה יחיאל מקומרנא‪ ,‬שלחן הטהור‪ ,‬א‪ ,‬הלכות קריאת שמע‪ ,‬סי' עב‪ ,‬תל‪-‬אביב תשכג‪ ,‬עמ' קא‪-‬קב‪" :‬נהגו‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫קפג‬

‫בכל הנזכר לא נאמר אלא שהמתים מבקשים בעבור החיים ולא שנשמות המתים יורדות‬
‫בלילה כדי להתפלל ב·‪ .˙ÒΉ ˙È‬דברי ר' יהודה החסיד ש"ב·‪ …˙ÒΉ ˙È‬הנשמות מעוטפים‬
‫בטליתות" ומתפללות‪ ,‬הם כנראה בחינת 'סוד השם ליריאיו'‪ ,‬כדברים אחרים שבספר חסידים‪.29‬‬
‫‚‬
‫במחזור ויטרי לר' שמחה מויטרי‪ ,‬מגדולי תלמידי ומוסרי שמועותיו של רש"י‪ ,‬מוזכר עניין‬
‫הופעת נשמות המתים בבית הכנסת בתוספת חידושים שאינם מופיעים בדברי ר' יהודה החסיד‪:‬‬
‫‪ :È"˘¯ ˙·¢˙Ó È˙˜˙Ú‰‬תפילת 'מגן אבות' מפורש בשבת )כד ע"ב(‪ ,‬דמשום סכנה‬
‫תיקנוה‪ .‬דהא ניתנה רשות למזיקים‪ ,‬כדתניא בערבי פסחים )פסחים קיב סע"ב(‪ :‬לא ֵיצא‬
‫אדם יחיד בלילי רביעיות ובלילי שבתות‪ ,‬מפני שאגרת בת מחלת יוצאה‪ ,‬ושמונה עשר‬
‫רבוא מלאכי חבלה עמה‪ ,‬וכל אחד יש לו רשות לחבל‪‰ÏÚ ¯Ê‚„ ,ȇ¯˙· ȯ„· ÂÏÈه .30‬‬
‫‡·‪· ‰ÁÂÓ ÌȇˆÂÓ˘ ÌÈ˙Ó‰ ÔÓ ˙¢Ù ˙ÎÒ ‡Îȇ ,31ÌÏÂÚÏ ·Â˘ÈÈ· ¯Â·Ú˙ ‡Ï˘ ÈÈ‬‬
‫·‪ .˘„ÂÁ ¯˘Ú ÌÈ˘ ÍÂ˙ ˙ÒΉ ˙È·Ï ‡Â·Ï Ôί„ ,‰ÏÈÏ‬וחשו רבנן‪ ,‬שמא בתר דנפקי‬
‫ציבורא איכא מאן דלא צלי בהדי ציבורא‪ ,‬ויתפלל יחידי‪ ,‬ויסתכן‪ .‬עמדו ותקנו לשליח‬
‫ציבור ברכה אחת מעין שבע‪.32‬‬
‫פיסקה זו מתייחסת לנשמות ‪ ÌÈÚ˘¯‰‬המתאספות ·‪ ˙Â˙·˘ ÈÏÈÏ‬בבית הכנסת כדי למצוא ‪Ú‚¯Ó‬‬
‫ממלאכי החבלה‪ ,‬בעוד שלדברי ר' יהודה החסיד הנשמות ‪ ÔÏÂÎ‬מתכנסות בבית הכנסת לצורך‬
‫˙‪ ,‰ÏÈÙ‬ולא נזכר שדוקא בליל שבת מתאספות הנשמות‪ .‬יתכן אמנם דמר אמר חדא ומר אמר‬
‫חדא ולא פליגי‪ .‬ריה"ח איירי בנשמות ‪) ÌȘȄˆ‰‬ועל כל פנים‪ ,‬פרט לנשמות הרשעים שאין להם‬
‫עם תפילה ולא כלום( המתכנסות ·‪ ˙Ú ÏÎ‬לבית הכנסת ל˙‪ .‰ÏÈÙ‬ואילו מחזור ויטרי מתייחס ¯˜‬
‫לנשמות ‪ ÌÈÚ˘¯‰‬הנמלטות רק ב‪ ˙Â˙·˘ ÈÏÈÏ‬לבית הכנסת למצוא ‪ ‰ÁÂÓ‬מן המזיקים‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬

‫בזמן הזה‪ ,‬בארץ‪-‬ישראל ובחו"ל‪ ,‬להתפלל ולקרות 'שמע' אצל קברי הצדיקים‪ .‬ויש להם על מה שיסמוכו‪,‬‬
‫˘‪ ÌȘȄˆ‰‬חיים‪ ."ÌÓˆÚ· ÌÈÏÏÙ˙Ó Ôȯ˜ ,‬והשווה לדברי החיד"א‪ ,‬שם הגדולים‪ ,‬א‪ ,‬מערכת גדולים‪ ,‬אות‬
‫א‪ ,‬ס"ק קצט )ערך 'ר' אליעזר בר נתן'(‪ ,‬מהדורת רמ"מ קרענגיל‪ ,‬פאדגורזע תרסה‪ ,‬דף יד רע"ג‪…" :‬דלא דיבר‬
‫הכתוב אלא בחסיד ובינוני‪ ,‬האחד חפשי‪ ,‬דהוא הבינוני חפשי‪ ,‬אבל ‪,Ì˘ ˙ˆӉ ÌÈȘÓ ,È˘ÙÁ Âȇ „ÈÒÁ‰‬‬
‫וכמו שאמרו ]ב[פרק הפועלים )בבא מציעא פה ע"ב(‪ ,‬שהאבות ‪."ÌÈÏÏÙ˙Ó‬‬
‫אמנם מפיסקה אחרת בספר חסידים משמע שהנשמות אינן מתרחקות ממקום קבורת הגוף‪ ,‬אלא מתפללות‬
‫ב·‪ .˙¯·˜‰-˙È‬ראה ספר חסידים‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' תנב‪" :‬ויש לילה ˘‪ – ˙¯·˜‰ ÔÓ ˙‡ˆÂÈ ˙¢Ù‰‬כגון‪ ,‬בליל‬
‫הושענא רבא – יוצאות ‪ .˙ÂÏÏÙ˙ÓÂ‬וכבר הלכו שנים והחביאו עצמם ב·‪ ,˙¯·˜‰ ˙È‬ושמעו שאחת קראה‬
‫לחברתה‪ :‬נצא ‪ ÏÏÙ˙Â‬יחדיו‪ .‬יצאו כל הנפשות‪ ,ÂÏÏÙ˙‰Â ,‬ובקשו רחמים‪ ,‬כדי שלא יגזר מיתה על החיים"‪.‬‬
‫והשווה‪ :‬ספר רוקח‪ ,‬הלכות ראש חודש‪ ,‬סי' רכט )הובא להלן‪ ,‬הע' ‪ .(76‬אך כמובן שאין להבין מכך שהן‬
‫מתפללות ¯˜ בבית‪-‬הקברות‪.‬‬
‫עוד על סכנת המזיקין לשוהים בבתי‪-‬הכנסיות שמחוץ לעיר ראה‪ :‬ספר ראבי"ה‪ ,‬א‪ ,‬ברכות‪ ,‬סי' י‪ ,‬מהדורת א'‬
‫אפטוביצר‪ ,‬עמ' ‪ ,8‬הערה ‪.12‬‬
‫ראה‪ :‬פסחים קיב סע"ב‪.‬‬
‫מחזור ויטרי‪ ,‬א‪ ,‬ר"ס קה‪ ,‬מהדורת ש' הורוויץ‪ ,‬נירנבערג תרפג‪ ,‬עמ' ‪.82-83‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫קפד‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫חשוב לציין שהפיסקה המודגשת אינה קיימת בשאר מקבילות תשובת רש"י‪ .33‬נראה‪ ,‬אפוא‪,‬‬
‫שהטעם המחודש המופיע במחזור ויטרי הינו ‪ ˙¯ÁÂ‡Ó ‰ÙÒ‰‬של מעתיק או של אחד‬
‫הלומדים‪ ,‬על פי האמונה שרווחה בתקופתו שרוחות המתים מבקרות בבית הכנסת בלילות‪.34‬‬
‫מדברי 'בעל ההוספה' עדיין איננו יודעים את דעתו לאשורה‪ .‬האם סבור הוא ש·‪˙ÂÏÈÏ ÏÎ‬‬
‫‪ Ú·˘‰‬מוצאות הנשמות מנוחתן בבית הכנסת‪ ,‬אבל רק בלילי שבתות מתפלל הקהל בבית‬
‫הכנסת והמתעכב שם יחידי יכול להנזק‪ 35‬ומשום כך הותירו את תקנת אמירת 'מגן אבות'‬
‫במקומה‪ ,‬או שבתקופתו התפלל הציבור בבית הכנסת גם בשאר לילות השבוע‪ ,‬אלא משום‬
‫שהנשמות מוצאות מנוחה בבית הכנסת ¯˜ ·‪ ,˙Â˙·˘ ÈÏÈÏ‬משום כך חוששין מהם רק בליל‬

‫‪33‬‬

‫‪34‬‬

‫‪35‬‬

‫תיכף לאחר ביאור עניין הסכנה הקיימת בלילי שבתות‪ ,‬נאמר בכל המקבילות‪" :‬וחשו רבנן‪ ,‬שמא בתר דנפקי‬
‫ציבורא‪ ."…‬לדוגמה‪ ,‬בסדור רש"י‪ ,‬סי' תקלה‪ ,‬מהדורת באבער‪-‬פריימאנן‪ ,‬ברלין תרעב‪ ,‬עמ' ‪" :267‬וכי תקנו‬
‫רבנן 'מגן אבות בדברו'‪ ,‬לא תקנו אלא בשבת‪ ,‬מפני שבליל שבת ניתן רשות לשדים לשלוט ולהזיק‪ ,‬וחשו‬
‫חכמים ליחיד הבא מן השדה ולא התפלל עם הציבור שלא יתפלל בבית הכנסת יחידי ויסתכן‪ ,‬והתקינו‪,‬‬
‫שיהא החזן מתפלל תפילה זו בין כך ובין כך עד שיתפלל היחיד‪ ,‬ולא ישאר יחידי"‪ .‬יותר מכך‪ ,‬בחלק מן‬
‫המקבילות ובדברי שאר הראשונים הדנים בנושא לא נידונה כלל ‪ ˙·ÈÒ‬קיום המנהג ·‪ Âχ ÌÈÓÈ‬שאין בתי‬
‫כנסיותינו בשדות ואין חשש מן המזיקין )ראה‪ :‬פירוש רש"י‪ ,‬שבת כד ע"ב; ליקוטי הפרדס מרש"י‪,‬‬
‫מונקאטש תרנז‪ ,‬דף לט ע"א; רבינו ירוחם‪ ,‬תולדות אדם וחוה‪ ,‬נתיב יב‪ ,‬חלק יט‪ ,‬דף קב ע"א‪ ,‬שהעתיק דברי‬
‫רש"י‪ ,‬שבת שם(‪ .‬ואפילו הראשונים הדנים בכך אינם נותנים את הטעם שבמחזור ויטרי אלא רק משום 'מנהג‬
‫אבותינו' )כך בספר ראבי"ה‪ ,‬א‪ ,‬שבת‪ ,‬ר"ס קצו‪ ,‬מהדורת א' אפטוביצר‪ ,‬עמ' ‪'" :240‬מגן אבות'‪ …‬דלא נתקנה‬
‫אלא משום סכנת מזיקים‪ ,‬דשכיחי בלילי שבתות‪ ,‬כדאמרינן בפרק ערבי פסחים‪ :‬שבק לה לילי רביעיות ולילי‬
‫שבתות‪ ,‬ובתי ]כנסיותיהם[ ומדרשיהם היו בשדות‪ ,‬וזימנין דמתאחר יחיד לשם‪ …‬ותו „‡‪,‰ÎÒ ÔÏ ˙ÈÏ„ ,Ô‬‬
‫‪ .ÂÈ˙·‡ ‚‰Ó ÌÂ˘Ó ‡Ï‡ ‰Ï ÔȯӇ ‡Ï‬ודכוותיה מקדשים בבית הכנסת אף על גב דליכא אורחים דגני‬
‫בבי כנישתא‪ …‬ו‪ ‡ÓÏÚ· ¯ÎÊÏ‬עבדינן ליה" ]והועתקו דבריו בשינויים בארבעה טורים‪ ,‬או"ח‪ ,‬סי' רסח;‬
‫אבודרהם‪ ,‬תפילות של שבת‪ ,‬ירושלים תשכג‪ ,‬עמ' קמט[‪ .‬וכעין זה בפרדס הגדול לרש"י‪ ,‬סי' ג‪ ,‬ווארשה תרל‪,‬‬
‫דף ח סע"א‪ ,‬ודף ח רע"ג; אור זרוע‪ ,‬ח"ב‪ ,‬הלכות ערב שבת‪ ,‬סי' כ; שם‪ ,‬ח"א‪ ,‬שאלות ותשובות‪ ,‬סו"ס תשנב‪.‬‬
‫והשווה שבלי הלקט‪ ,‬ענין שבת‪ ,‬סו"ס סה(‪.‬‬
‫השערה זו מתאמתת ע"י ההוצאה החדשה של מחזור ויטרי )מהדורת גולדשמידט‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשסד‪,‬‬
‫הלכות שבת‪ ,‬סי' ד‪ ,‬עמ' קעב‪-‬קעג‪ ,‬וראה שם‪ ,‬שינויי נוסחאות‪ ,‬הערה ב(‪ .‬כל הפיסקה המדוברת נמצאת‬
‫ב‪ „Á‡ È"˙Î‬בלבד – כת"י לונדון )וחסרה ב˘˘˙ כתבי‪-‬היד האחרים שנרשמו שם‪ ,‬א‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪,(51-53‬‬
‫שמסדרו נטל לעצמו חרות יתירה להוסיף ולהגיה את המחזור ואת מבואותיו )ראה א' גולדשמידט‪ ,‬שם‪,‬‬
‫מבוא‪ ,‬עמ' ‪" :44‬יותר מכל מסדרי כתבי‪-‬היד של 'מחזור ויטרי' המצויים בידינו‪ ,‬נטל לעצמו מסדר ה‪„È-·˙Î‬‬
‫‪ .Â˙‰‚‰·Â '¯ÂÊÁÓ'‰ ÏÚ ‰ÙÒ‰· ˙ËÏÁÂÓ ˙¯Á È„Âω‬אמנם ב¯‪ ·Â‬ההוספות ‪ …˙ÂÏ„‚‰‬ציין זאת המסדר‬
‫בסימן ˙' ]=תוספת[‪ ,‬לפני ההוספה‪ ,‬לאחריה או בשניהם‪ .‬אך מבחינה מספרית‪ÌÈÈÂÈ˘‰Â ˙ÂÙÒ‰‰ ˙ÂÓÎ ,‬‬
‫‪ ."˙ÂÈȈӉ ˙ÂÙÒ‰‰ ÏÚ ‰·¯‰· ‰ÏÂÚ ,'˙ ÔÂȈ‰ ‡Ï· ¯ÂÊÁÓ‰ ÈÚ˘ ÍÂ˙· ÌÈÚÏ·ÂÓ‰‬וראה עוד בהמשך‬
‫דבריו‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,(44-49‬וכנראה הוא זה ששירבב לתוך תשובת רש"י את ענין 'איכא סכנת נפשות מן‬
‫המתים‪.'…‬‬
‫השווה רש"י‪ ,‬שבת כד רע"ב‪ ,‬ד"ה משום סכנה‪ ,‬המדבר על ˙˜‪" :Ï"ÊÁ ˙ÙÂ‬משום סכנה – מזיקין‪ ,‬שלא היו‬
‫בתי כנסיות שלהן בישוב‪ ,‬וכל שאר לילי החול היו עסוקין במלאכתן‪ ,‬ובגמרן מלאכתן ‪˙È·¯Ú ÔÈÏÏÙ˙Ó‬‬
‫··‪ ,˙ÒΉ ˙È·· Ìȇ· Âȉ ‡Ï ,Ì˙È‬אבל ‪ .˙ÒΉ ˙È·· Ìȇ· ˙·˘ ÈÏÈÏ‬וחשו‪ ,‬שיש שאין ממהרין לבוא‬
‫ושוהין לאחר תפילה‪ ,‬לכך האריכו תפילת הצבור"‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫קפה‬

‫שבת ולפיכך יש להקפיד לומר ברכת 'מגן אבות'‪ .‬למרות שקשה להכריע ספק זה מלשונו‪,‬‬
‫אפשר לדייק בדבריו‪" :‬איכא ‪ ˙¢Ù ˙ÎÒ‬מן המתים ש‪ ‰ÁÂÓ ÌȇˆÂÓ‬בו בלילה"‪ .‬הלוא ברור‬
‫שרק נשמות ‪ ÌÈÚ˘¯‰‬זקוקות למפלט מפני מלאכי החבלה‪ 36‬ורק נשמות אלו מסוגלות להזיק‪ ,‬כי‬
‫"לצדיק לא טוב לענוש את הבריות"‪ .37‬לפיכך‪ ,‬כאשר מצאנו מקור אחר לכך שנשמות ‪ÌÈÚ˘¯‰‬‬
‫מזיקות ב‪ ˙Â˙·˘ ÈÏÈÏ‬דוקא‪ ,‬מסתבר שגם הנאמר כאן במחזור ויטרי מכוון ל‪ ˙Â˙·˘ ÈÏÈÏ‬בלבד‪.‬‬
‫כך נאמר בספר חסידים‪:‬‬
‫למה הרוחות מחבלין ערב שבת?‪ 38‬לפי שאין הרוחות בגיהנם‪ .‬פירוש‪Ï˘ ˙ÂÁ¯ ,‬‬
‫¯˘‪ – 39ÌȘÈÊÓ Ì‰ Ô˙˙ÈÓ· ÌÈÚ‬כמו כל תולדות קין שמתו ]ש[נעשו נשמותיהן מזיקין –‬
‫‪36‬‬

‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪39‬‬

‫גם מכך שהנשמות זקוקות למנוחה "תוך שנים עשר חודש" מן הפטירה‪ ,‬מוכח שמדובר בנשמות ¯˘‪ÌÈÚ‬‬
‫הנידונות בגיהנם שנים עשר חודש‪ .‬ראה‪ :‬משנה‪ ,‬עדויות פ"ב מ"י‪ .‬והשווה לדברי ר' זכריה סימנר‪ ,‬ספר‬
‫זכירה‪ ,‬ענין קדיש יתום‪ ,‬מהדורת ש' אבא‪-‬שאול‪ ,‬ירושלים תשנט‪ ,‬עמ' רפה‪" :‬עוד ‪ :·Â˙Î È˙‡ˆÓ‬שהנשמה‬
‫˘‪ ,‰Ê‰ ÌÏÂÚÏ ‡·‰ ÌÏÂÚÓ ˙ËËÂ˘Ó ˘„ÂÁ ¯˘Ú ÌÈ‬ואחר כך עולה למעלה ושוב אינה יורדת"‪ .‬ושמא לכך‬
‫מבקרות נשמות הרשעים בבית הכנסת רק תוך שנים עשר חודש‪ .‬אולם רהיטת לשונה של 'תשובת רש"י'‬
‫)אחרי השוואתה לדברי ר' יהודה החסיד ותלמידו הרוקח‪ ,‬ראה להלן( מסכימה שהגבלת הזמן לשנים עשר‬
‫חודש הוא אכן משום שבזמן זה נידונות נשמות הרשעים‪] .‬שורש דברי ר' זכריה סימנר הוא בשבת קנב‬
‫סע"ב‪" :‬כל שנים עשר חודש – גופו קיים ‪ ;˙„¯ÂÈ ‰ÏÂÚ Â˙Ó˘Â‬לאחר שנים עשר חודש – הגוף בטל‪,‬‬
‫ונשמתו עולה‪ ,‬ושוב אינה יורדת"‪ .‬אמנם נראה שבשנים עשר חודש אלו הנשמה משוטטת 'סתם'‪ ,‬אבל בימים‬
‫הסמוכים שלאחר המיתה נשמת הרשע הולכת לביתו או לקברו‪ .‬ראה זוהר‪ ,‬ח"א‪ ,‬ריח סע"ב‪" :‬כל ‪,ÔÈÓÂÈ 'Ê‬‬
‫נשמתא אזלא ‪ ,‰È˙È·Ï ‰È¯·˜Ó ,‰È¯·˜Ï ‰È˙È·Ó‬ואתאבלת עלוי דגופא‪ ,‬דכתיב )איוב יד כב(‪' :‬אך בשרו‬
‫עליו יכאב‪ ,‬ונפשו עליו תאבל'‪ ."…‬וכך בזוהר‪ ,‬ח"א‪ ,‬קכב ע"ב )במדרש הנעלם(‪ ,‬רכו סע"א‪ .‬יעויין שם‪ .‬וראה‬
‫גם שבת קנב סע"א‪" :‬נפשו של אדם מתאבלת עליו ‪ ,‰Ú·˘ ÏÎ‬שנאמר )איוב יד כב(‪' :‬ונפשו עליו תאבל'"‪.‬‬
‫ונתבאר בספר האשכול‪ ,‬ח"ב‪ ,‬הלכות אבל‪ ,‬מהדורת ח' אלבק‪ ,‬עמ' ‪=) 191‬ארחות חיים‪ ,‬הלכות אבל‪ ,‬סי'‬
‫יא(‪" :‬אמרו חכמים‪ ,‬נפשו של אדם מתאבלת עליו כל ˘·‪ …‰Ú‬ואינה מתאבלת אלא ·‪‰¯ËÙ˘ ̘Ó‬‬
‫‪ ."…ÂÓÓ‬וכיוצא בכך בספר גימטריאות לריה"ח‪ ,‬מהדורתי‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשסה‪ ,‬אות שח‪ ,‬עמ' שכח‪-‬שכט‪.‬‬
‫והשווה ירושלמי‪ ,‬מועד קטן פ"ג ה"ה‪" :‬כל ˙‪ ,‡Ù‚ ÏÚ ‡ÒÈÈË ‡˘Ù ,ÔÈÓÂÈ ‡˙Ï‬סברא דהיא חזרה לגביה‪.‬‬
‫כיון דהיא חמייא דאישתני זיויהון דאפוי‪ ,‬היא שבקא ליה ואזלה לה"‪ .‬וכך בירושלמי‪ ,‬יבמות פט"ז ה"ג;‬
‫בר"ר )מהדורת תיאודור‪-‬אלבק(‪ ,‬קא י‪ ,‬ד"ה 'ויספדו שם'[‪.‬‬
‫רש"י‪ ,‬ברכות ז ע"א‪.‬‬
‫בספרות חז"ל והראשונים נתכנה ‪ ÏÈÏ‬שבת '‪ ·¯Ú‬שבת'‪ .‬ראה‪ :‬ספר קושיות‪ ,‬מהדורתי‪ ,‬אות נא‪ ,‬ירושלים‬
‫תשסז‪ ,‬עמ' לה‪ ,‬הערה ‪ ,229‬וש"נ‪.‬‬
‫כך נאמר גם בזוהר בכמה מקומות‪ .‬ראה‪ ,‬זוהר‪ ,‬ח"א‪ ,‬כט סע"א‪-‬רע"ב‪" :‬ואית ערבוביא מסטרא דמזיקין‬
‫„˘‪ ;"˘ÓÓ ‡ÓÏÚ„ ÔȘÈÊÓ ÔÂȇ ,‡È·ÈÈÁ„ Ô˙Ó‬שם‪ ,‬ח"א‪ ,‬קכט ע"ב‪" :‬כגוונא דא‪ ,‬מאן דאסתאב בהאי‬
‫עלמא‪ ,‬איהו משיך עליה רוח מסאב‪ ,‬וכד נפק נשמתיה מניה – מסאבין ליה‪ ,‬ומדוריה בין אינון מסאבין‪,‬‬
‫‪ ;"‡ÓÏÚ„ ÔȘÈÊÓ ÔÂȇ ÔÈχÂ‬שם‪ ,‬ח"ב‪ ,‬קיח ע"א )ברעיא מהימנא(‪ÌȘÈÊÓ‰ Ô‰ Ô‰ ÌÈÚ˘¯‰ ˙ÂÓ˘" :‬‬
‫·‪ ;"ÌÏÂÚ‬שם‪ ,‬ח"ג‪ ,‬טז ע"ב )ברעיא מהימנא(‪" :‬ואוקימנא‪ ;"ÌÏÂÚ· ÌȘÈÊÓ‰ Ô‰ Ô‰ ÌÈÚ˘¯ Ï˘ ˙ÂÓ˘ ,‬שם‪,‬‬
‫ח"ג‪ ,‬כה רע"א‪" :‬ווי לאינון ¯˘‪ ,‡ÈÚÈ‬דנפשאן דלהון לא זכאן בעלמא דין כל שכן בעלמא דאתי‪ …‬דאזלן‬
‫ושטאן בעלמא‪ ,‬ולא אשכחן אתר לנייחא לאתקשרא ביה‪ …‬ו‡‪ ,‡ÓÏÚ È˜ÈÊÓ ÔÂÈ‬בגין דמתדבקן בהו‬
‫ומסתאבן"; זהר חדש‪ ,‬תיקונים‪ ,‬מהדורת מרגליות‪ ,‬ירושלים תשיג‪ ,‬דף קיח ע"ג‪" :‬ואינון מלאכי חבלה‬
‫מזיקין‪ ,‬כמה דאוקמוה מארי מתניתין‪ ;"ÌÏÂÚ· ÔȘÈÊÓ‰ Ô‰ Ô‰ ‡ÈÈÚÈ˘¯„ ÔÈ˙Ó˘ :‬זהר חדש‪ ,‬מדרש הנעלם‪,‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫קפו‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫וניתן להם רשות להזיק למחללי שבתות‪ ,‬או אם היו עצבין בשבת‪ ,‬או אם אינו מתעדן‬
‫בו‪ .‬לכך ˙‪ …˙·˘· ˙ÂÁ¯ 40ȇÂÏÁ‬לכך אומר בשבת "יקום פורקן וכו'‪ ,‬ובריות גופא"‪,‬‬
‫ולא ביום טוב‪ .‬ונשמות שמזיקין‪ ,‬אין לאדם רפואה ברפואות בני אדם יותר‪ ,41‬כי אם‬
‫בוראו – "ומחץ מכתו ירפא" )ישעיה ל כו(‪.42‬‬
‫בשבת יוצאות נשמות הרשעים מן הגהינם לחפשי‪ ,43‬ואז מסוגלות להזיק‪ .44‬ולמרות שאביי גזר‬

‫‪40‬‬
‫‪41‬‬
‫‪42‬‬

‫‪43‬‬

‫‪44‬‬

‫מהדורת הרב ר' מרגליות‪ ,‬ירושלים תשיג‪ ,‬דף יא ע"א‪" :‬אמר ר' יוסי‪ :‬והא תנן‪̉ Ô‰ ÌÈÚ˘¯ Ï˘ Ì˙¢Ù ,‬‬
‫‪ …ÌÏÂÚ·˘ ÔȘÈÊÓ‰‬ואמר ר' אחא‪ :‬לא תנן הכי! אלא‪ ,‬נפשותם של רשעים ‪ ,Û‚‰ ÔÓ ˙‡ˆÂÈ˘Î‬הן הם‬
‫המזיקים שבעולם‪ ."…‬וראה עוד להלן‪ ,‬תחילת הערה ‪ .45‬וכך גם כותב ר' מנשה בן‪-‬ישראל )הולנד שסד –‬
‫תיח(‪ ,ÌÈÈÁ ˙Ó˘ ,‬מאמר רביעי‪ ,‬פרק יט‪ ,‬לייפציג תרכב‪ ,‬דף קג ע"א‪" :‬הרשעים גמורים והפושעים אשר‬
‫פעלו עוולה בתכלית העולם‪ …‬אינם הולכים מיד לגהינם‪ …‬אבל הולכים נעים ונדים בעולם בלי שום נחת‬
‫רוח‪ ."Ú¯ ˙¢ÚÏ Ì‡ ÈÎ ˙ÂÚ„ÂÈ Ìȇ ÈÎ ,ÌÏÂÚ· ÔȘÈÊÓ ˙¢Ú χ‰ ˙¢Ù‰ ʇ …‬כך הבין מכמה קטעי‬
‫זוהר )שהובאו לעיל(‪ .‬הוסף לכך את דברי ר' אליעזר אשכנזי )נפ' בקראקא שנת שמו(‪ ,‬מעשי ה'‪ ,‬א‪ ,‬חלק‬
‫מעשי בראשית‪ ,‬פרק ב‪ ,‬ווארשא תרלא‪ ,‬דף יג ע"א‪ ,‬ד"ה ונשוב‪…" :‬כי ‪ ÌÈÚ˘¯‰ ˙¢Ù‬אשר נתחייבו כפי‬
‫מרדם‪ ÌÈ„˘‰ ÏÏÎÓ Ì˙ÂÈ‰Ï ÔÎ Ì‚ ¢ÚÈ ,‬שהם זרעו של קין‪ ,‬ונקראים גם כן ¯‪ ."˙ÂÚ¯ ˙ÂÁÂ‬ובפרקי דר"א‪,‬‬
‫מהדורת היגער‪ ,‬ר"פ לג‪ ,‬נאמר כך על נשמות רשעי דור המבול‪" :‬כל המתים עולין לתחיה חוץ מדור‬
‫המבול‪ ."…χ¯˘ÈÓ Ì„‡Ï ÔȘÈÊÓ ˙ÂÁ¯ ÌÈ˘Ú ̉È˙¢Ù ÏΠ…‬וראה עוד בסמוך בהערות‪.‬‬
‫בחכמת הנפש )להלן‪ ,‬הערה ‪" :(42‬לכך ¯‪ ·Â‬תחלואי"‪.‬‬
‫בחכמת הנפש )הערה הבאה( ברור יותר‪" :‬והנשמות שמזיקין‪ ,‬אין לאדם רפואה ברפואת בני אדם ‪¯˙ÂÈÂ‬‬
‫‪."·‡ÂÎ‬‬
‫ספר חסידים‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' תתשע‪ ,‬עמ' תקעח‪ .‬וכך‪ ,‬בשינויים מעטים שצויינו בהערות דלעיל‪ ,‬בספרו של‬
‫תלמידו המובהק‪ ,‬ר' אלעזר מוורמייזא‪ ,‬חכמת הנפש‪ ,‬בתוך‪ :‬הרב א' אייזנבך )מהדיר(‪ ,‬ספרי הר"א מגרמייזא‬
‫בעל הרוקח‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים תשסו‪ ,‬עמ' ק טו"ב‪ .‬וראה גם ספר המנהגים לר' אייזיק טירנא‪ ,‬מנהג של שבת‪,‬‬
‫הגהות המנהגים‪ ,‬הגהה מב‪ ,‬מהדורת ש"י שפיצר‪ ,‬ירושלים תשלט‪ ,‬עמ' כו‪'" :‬יקום פורקן'‪ …‬תקנוהו משום‬
‫דאמרינן‪ ,‬שבשבת יש לרוחות רשות לשוט בעולם"‪ .‬והביאו ר' אליה שפירא )פראג תכ – תעב(‪ ,‬אליה רבה‪,‬‬
‫סי' רפד‪ ,‬אות יא‪ ,‬והוסיף עליו את הנאמר בספר חסידים‪ .‬ראה שם‪.‬‬
‫כי הגיהנם שובת ביום השבת‪ .‬ראה‪ :‬סנהדרין סה ע"ב; תנחומא‪ ,‬כי תשא‪ ,‬לג; בר"ר‪ ,‬יא ה; פסיקתא רבתי‪,‬‬
‫פיסקא כג‪ ,‬מהדורת מ' איש‪-‬שלום‪ ,‬דף קכ ע"א; זוהר‪ ,‬ח"א‪ ,‬סב ע"ב; שם‪ ,‬ח"ב‪ ,‬קנ סע"ב; מרדכי‪ ,‬פסחים‪,‬‬
‫'תוספת מערבי פסחים'‪ ,‬דף לז רע"א )בדפוס וילנא(; מדבר קדמות‪ ,‬מערכת ג‪ ,‬אות יב; ספר חסידים‪ ,‬מ"מ‪,‬‬
‫סי' רמא‪ ,‬הערות מקור חסד‪ ,‬ס"ק ו‪ ,‬ובכל הנסמן שם‪ .‬אמנם יש הסוברים שנשמות הרשעים היוצאות בשבת‬
‫מדין הגיהנם ‪ .Ô„Ú Ô‚Ï ˙ÂÒÎ‬ראה ספר קושיות‪ ,‬מהדורתי‪ ,‬ירושלים תשסז‪ ,‬אות סט‪ ,‬עמ' נז‪-‬נח‪" :‬שפושעי‬
‫ישראל נידונין בגיהנם י"ב חדשים‪ ,‬ובכל שבת ויום טוב נוחים ויש להן מנוחה‪."Ô„Ú-Ô‚Ï Ì‰È‚Ó ÔÈÒΠ,‬‬
‫וראה שם‪ ,‬הע' ‪ ,360‬למקורותיו‪ .‬לשיטה זו ודאי אין הנשמות משוטטות בעולם ומחפשות מנוחה בבתי‬
‫כנסיות‪.‬‬
‫אמנם מלשון הזוהר )ח"ג‪ ,‬ע ע"א( משמע קצת שנשמות הרשעים הופכות למזיקים ‪ÔÈ„· Ì˙Âȉ· „ÂÚ‬‬
‫‪ ,̉Ȃ‰‬ראה שם‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬להבנת ר' מנשה בן‪-‬ישראל בזוהר )ראה לעיל‪ ,‬הע' ‪ ,(39‬נפשות של רשעים‬
‫גמורים "אשר פעלו עוולה בתכלית" וכלל ‡‪ ̉Ȃ· ÌÈ„È ÌÈ‬לרוב רשעתם‪ ,‬הן נעשות מזיקים‪ .‬וכך גם‬
‫משמע מלשונו של ר' אליעזר אשכנזי‪ ,‬מעשי ה'‪ ,‬א‪ ,‬חלק מעשי בראשית‪ ,‬פרק ב‪ ,‬ווארשא תרלא‪ ,‬דף יא ע"ד‪:‬‬
‫"אם כן יתכן‪ ,‬שהשדים והרוחות הרעות שאמרו ז"ל‪ :‬הם גופות הרשעים אשר מאותו היסוד הדק‪ ,‬והוא עטוף‬
‫על נפשם החיונית‪ …‬אשר נתחייבו כפי מרדם בעונש ההוא‪χ ÌÂ·È˘È ¯Á‡Â ,‰Ó ÔÓÊ ÌÈ„ ÌÈÚ Ì˙ÂÈ‰Ï ,‬‬
‫‡‪ .̉Ȃ Ï˘ ¢È‬וכפי המרד אפשר‪ ,‬שיחזירום על פי המשפט האלהי‪ ,‬להיותם נעים ונדים ועוד שבים אל אש‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫קפז‬

‫על חילותיה של אגרת בת מחלת מלעבור במקומות יישוב‪ ,45‬אין נשמות אלו נמנות על "שמונה‬
‫עשר רבוא מלאכי חבלה" שלה‪ ,‬כמו שמשמע ממחזור ויטרי הנזכר‪ .46‬כאשר הן יוצאות מגהינם‪,‬‬
‫נמלטות נשמות הרשעים לבית הכנסת‪ .‬סכנת נשמות הרשעים בלילי שבתות נזכרת גם בכתבים‬
‫המיוחסים לר' אלעזר מוורמייזא )אשכנז ד'תתקכה – ה'ב(‪ ,‬הרוקח‪:‬‬
‫לכך‪ ,‬אדם שאירע לו חולי בשבת‪ ,‬צריך רחמים יותר מבחול‪ÔÈÁÂȉ ÌÈÚ˘ÂÙ‰˘ ÈÙÏ ,‬‬
‫‪ ,ÌȘÈÊÓ ÌȇˆÂÈ ÔÈÈÂÙ ˙·˘· ̉Ȃ ÔÈ„Ó‬ומה שהנשמות מזיקים – לא ניתן‪ ,‬רוב‬
‫פעמים‪ ,‬לרפואה‪ .‬לכן מאד יזהר כל אדם מלילך יחידי בלילי שבת‪ ,‬מפני המזיקים‬
‫והנשמות‪.47‬‬
‫אף ל‪ „¯ÙÒ‬הגיעה השמועה על הנשמות המזיקות בלילי שבתות‪ .‬בביאורו מפרש ר' יצחק‬
‫אבוהב )ספרד קצג – רנז( את דברי הטור‪" :‬אבל בשבת דשכיחי מזיקין"‪ ,48‬בזה הלשון‪:‬‬
‫"דשכיחי מזיקין וכו'‪ ,È˙ÚÓ˘ .‬שכתוב ב‪ ,¯‰Ê‰ ¯ÙÒ‬שאלו המזיקים הם נפשות הרשעים‬
‫שבגיהנם‪ ,‬ובשבת נותנים להם מנוחה לשוט בעולם‪ ,‬ונעשים מזיקים"‪.49‬‬
‫בזוהר שלפנינו לא מופיע דבר זה‪ .‬אדרבה‪ ,‬במקומות רבים בזוהר עולה עמדה מנוגדת‪.50‬‬

‫‪45‬‬
‫‪46‬‬
‫‪47‬‬

‫‪48‬‬
‫‪49‬‬
‫‪50‬‬

‫של גיהנם ונידונים כן לעולם‪ ,‬אם נתחייבו בעונש נצחי"‪] .‬לכך שיש רשעים שלרוב רשעתם אינם 'זוכים'‬
‫לקבל את עונשם בגיהנום אלא נעים ונדים‪ .‬ראה גם ר' אלעזר מוורמייזא‪ ,‬חכמת הנפש‪ ,‬בתוך‪ :‬הרב א'‬
‫אייזנבך )מהדיר(‪ ,‬ספרי הר"א מגרמייזא בעל הרוקח‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים תשסו‪ ,‬עמ' ק טו"א‪" :‬יש שהוא כל ששה‬
‫ימים בגיהנם‪ ,‬ויש שאין נכנס בגיהנם אבל גוזרים עליו להיות נע ונד‪.["…‬‬
‫ראה‪ :‬פסחים קיב סע"ב‪.‬‬
‫בענין אם נשמות הרשעים כלולות בחיילות אגרת בת מחלת ראה גם‪ :‬ר' אליעזר אשכנזי‪ ,‬מעשי ה'‪ ,‬א‪ ,‬חלק‬
‫מעשי בראשית‪ ,‬פרק ב‪ ,‬ווארשא תרלא‪ ,‬דף יב ע"ד‪ .‬עיי"ש היטב‪.‬‬
‫פירוש הרוקח על התורה‪ ,‬מהדורת י' קלוגמאנן‪ ,‬ג‪ ,‬בני ברק תשמא‪ ,‬פרשת ואתחנן‪ ,‬עמ' קפ‪ .‬על ספר זה יצאו‬
‫עוררין שלפחות חלקו‪ ,‬אם לא כולו‪ ,‬אינו אלא של אחד מתלמידי ר' אלעזר מוורמייזא‪ .‬ראה‪ :‬י' דן‪' ,‬פירוש‬
‫התורה לר' אלעזר מגרמייזא'‪ ,‬קרית ספר‪ ,‬נד )תשמ(‪ ,‬עמ' ‪.644‬‬
‫ארבעה טורים‪ ,‬או"ח‪ ,‬סי' רסז‪ ,‬אות ג‪.‬‬
‫ביאור לטור אורח חיים לר' יצחק אבוהב‪ ,‬בתוך ארבעה טורים הוצאת מכון ירושלים‪ ,‬סי' רסז‪ ,‬עמ' יג סוט"ב‪.‬‬
‫בזוהר מודגש פעמים רבות ש‡‪ .˙·˘· ÌÈËÏ¢ ÌȘÈÊÓ ÔÈ‬ראה‪ ,‬למשל‪ ,‬ח"א‪ ,‬מח ע"א‪" :‬כד אתקדש יומא‬
‫במעלי שבתא‪ ,‬סוכת שלום שריא ואתפריסת בעלמא‪,‡·‡ÒÓ„ ‡¯ËÒ ÏΠÔÈ„˘Â ÔÈÏÂÚÏÚ ÔÈÁ¯ ÏΠ…‬‬
‫‪ ,‡·¯ ‡Ó‰˙„ ‡·˜Â„ ‡ÈÈÁȯ„ ‡ÈÚ· ÔÈχÚ ÔȯÈÓË Â‰ÏÂÎ‬דהא כיון דאתער קדושתא על עלמא – רוח‬
‫מסאבא לא אתער בהדיה‪ ,‬ודא עריק מקמיה דדא‪ ,‬וכדין ‪ ,‰‡ÏÚ Â¯ÈË· ‡ÓÏÚ‬ולא בעינן לצלאה על נטירו‪,‬‬
‫כגון‪' :‬שומר את עמו ישראל לעד‪ ,‬אמן'‪ .‬דהא דא‪ ,‬ביומא דחול אתתקן‪ ,‬דעלמא בעיא נטירו; אבל בשבת –‬
‫סוכת שלום אתפריסא על עלמא‪ ,ÔȯËÒ Ïη ¯ÈË˙‡Â ,‬ואפילו חייבי גיהנם נטירין אינון‪ ,‬וכלא בשלמא‬
‫אשתכחו‪ ,‬עלאין ותתאין‪ ."…‬וראה שם‪ ,‬הגהות ניצוצי זהר‪ ,‬אותיות ו‪-‬ז‪ .‬וכך גם בקצרה במדרש תהלים‪ ,‬צב‬
‫ה‪'" :‬מזמור שיר ליום השבת' )תהלים צב ה(‪ ."ÌÏÂÚ‰ ÔÓ ÔȘÈÊÓ‰ Â˙·˘˘ ÌÂÈÏ ,‬והשווה שם‪ ,‬צב ו‪" :‬ואדם‬
‫שמר אותו ]את השבת[ תחילה‪ ,‬והיה ‪ Ú¯ ÏÎÓ Â¯Ó˘Ó ˙·˘‰ ÌÂÈ‬ומכל סרעפי לב"; פירושי סידור התפילה‬
‫לרוקח‪ ,‬ירושלים תשנד‪ ,‬ס"ע תס; ארבעה טורים‪ ,‬או"ח‪ ,‬סי' רסז‪ ,‬אות ג; ספר קושיות‪ ,‬מהדורתי‪ ,‬אות עד‪,‬‬
‫ירושלים תשסז‪ ,‬עמ' סז‪.‬‬
‫הרעיון שבשבת המזיקים אינם שולטים‪ ,‬ומשום כך אין לחתום "שומר עמו ישראל"‪ ,‬נזכר כבר בספרות‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫קפח‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫לכך נראה‪ ,‬שכדרך השמועות השתבשה שמועתו של ר' יצחק אבוהב שלא ראה את הדברים‬
‫בספר הזוהר גופו )"שמעתי שכתוב בספר הזוהר"(‪ ,‬וכנראה נתגלגלה אליו השמועה ממקור‬
‫אשכנזי‪ ,‬שבתקופתו כבר רבתה ההשפעה האשכנזית בספרד‪.51‬‬
‫נמצינו למדים‪ ,‬שבתקופת הראשונים באשכנז רווחה הדעה שנשמות הרשעים יוצאות‬
‫ומזיקות בלילי שבתות‪ ,52‬ולפי הנאמר בהוספה במחזור ויטרי הן מוצאות מנוחה בבתי הכנסת‪.53‬‬
‫לדברי ר' יהודה החסיד שהנשמות מתאספות כדי להתפלל‪ ,‬אין כל תימה שהן בוחרות לשם‬
‫כך דוקא בבית הכנסת‪ ,‬שהוא מקום ‪ .‰ÏÈÙ˙Ï „ÚÂÈÓ‰‬אבל למובא במחזור ויטרי‪ ,‬יש להבין‬
‫מדוע בחרו נשמות הרשעים דוקא בבית הכנסת כדי למצוא מפלט ממלאכי החבלה‪.‬‬
‫בשלושה דברים שונה בית הכנסת משאר מקומות‪ :‬אין בו מזוזה‪ ,54‬קדושה יש בו‪ ,55‬ובלילה‬

‫‪51‬‬

‫‪52‬‬
‫‪53‬‬
‫‪54‬‬

‫הגאונים והראשונים )שרובם לא ראו את ספר הזוהר(‪ .‬ראה‪ :‬מחזור ויטרי‪ ,‬א‪ ,‬הלכות שבת‪ ,‬סי' א‪ ,‬מהדורת א'‬
‫גולדשמידט‪ ,‬ירושלים תשסד‪ ,‬עמ' קע )בשם 'מצאתי כתוב'(; סידור רש"י‪ ,‬סי' תעו; סידור חסידי אשכנז‪ ,‬עמ'‬
‫קמ )בשם 'תשובות הגאונים'(; ספר המחכים‪ ,‬עמ' ‪ ;18‬ספר כלבו‪ ,‬ר"ס לה )מהדורת ר"ד אברהם‪ ,‬כרך שני‪,‬‬
‫עמ' קצד‪-‬קצה(‪ .‬ועי' שו"ת מן השמים‪ ,‬סי' עד‪ ,‬מהדורת מרגליות‪ ,‬ירושלים תשיז‪ ,‬ובהערות שם‪ .‬והשווה‪:‬‬
‫תשובות הגאונים שערי תשובה‪ ,‬סי' פ )הענין קטוע שם מאוד(; ספר האשכול )אויערבך(‪ ,‬ח"א‪ ,‬הלכות תפילת‬
‫מנחה וערבית‪ ,‬עמ' ‪ ;60‬ספר המנהיג‪ ,‬א‪ ,‬הלכות שבת‪ ,‬עמ' קלה; פירושי סידור התפילה לרוקח‪ ,‬עמ' תנח‪,‬‬
‫ס"ע תס‪ ,‬עמ' תעב‪-‬תעג; שבלי הלקט‪ ,‬ענין השבת‪ ,‬סי' סה; אבודרהם‪ ,‬ירושלים תשכג‪ ,‬סדר מעריב של שבת‪,‬‬
‫עמ' קמד; פירוש ריקאנטי‪ ,‬בראשית יח כז‪ .‬וכבר העיר הרי"ח סופר בכמה מקומות ששיטת ריה"ח ותלמידו‬
‫)הוא אינו מזכיר את המובא במחזור ויטרי( נוגדת לשיטת הזוהר‪ .‬ראה בספריו‪ :‬מנוחת שלום‪ ,‬ב‪ ,‬פתיחה‪ ,‬סי'‬
‫א‪ ,‬ירושלים תשסב‪ ,‬עמ' טו‪-‬יח; תורת יעקב )מהדורה קמא(‪ ,‬סי' קי‪ ,‬ירושלים תשסב‪ ,‬עמ' שעט‪-‬שפ; תורת‬
‫יעקב‪ ,‬ג‪ ,‬ויקרא‪ ,‬פרשת קדושים‪ ,‬ירושלים תשסה‪ ,‬עמ' רכד‪-‬רכה; הדר יעקב‪ ,‬ב‪ ,‬סי' יח‪ ,‬ירושלים תשסה‪ ,‬עמ'‬
‫פד‪.‬‬
‫מזמן בריחת הרא"ש מאשכנז לטולידו שבספרד בשנת ה'סה‪ ,‬גברה השפעת הספרות האשכנזית על‬
‫המחשבה והפסיקה הספרדית‪ .‬ראה דברי תלמיד הרא"ש‪ ,‬ר' מנחם אבן‪-‬זרח )צרפת ה'ע – טולידו קמה(‪,‬‬
‫צדה לדרך‪ ,‬מאמר ראשון‪ ,‬כלל רביעי‪ ,‬פרק כא‪ ,‬ווארשא תרמ‪ ,‬דף מא ע"ג‪…" :‬בפרט ·‪,„¯ÙÒ ı¯‡ ÏÎ‬‬
‫שנתמעטו שם מקדם לומדי התלמוד הבבלי עד שהעיר השם רוח הרב רבי אשר ז"ל שבא מאשכנז‪„ÓÏÂ ,‬‬
‫‪ ,ÂȯÁ‡ ÂÈ·Â ‡Â‰ ,‰·¯‰ ÌÈ„ÈÓÏ˙ „ÈÓډ „ÓÈÏÂ‬השם ישלם להם שכרם עם הצדיקים בגן עדן‪ ,‬ולנשארים‬
‫מהם יתן להם שארית בארץ הם ותלמידיהם"‪ .‬מחקרים רבים נכתבו על כך‪ .‬ראה לדוגמה‪ :‬א' וסטרייך‪,‬‬
‫'הכרעות שיפוטיות של הרא"ש בספרד'‪ ,‬מחקרים בהלכה ובמחשבת ישראל מוגשים לכבוד הרב פרופ' מ"ע‬
‫רקמן‪ ,‬רמת‪-‬גן תשנד‪ ,‬עמ' ‪ ;157-182‬י"מ תא‪-‬שמע‪ ,‬כנסת מחקרים‪ :‬עיונים בספרות הרבנית בימי הביניים‪ ,‬ב‪,‬‬
‫ירושלים תשסד‪ ,‬עמ' ‪ 167‬ואילך; י"ד גלינסקי‪ ,‬ארבעה טורים והספרות ההלכתית של ספרד במאה ה‪14-‬‬
‫)חיבור לשם קבלת תואר ד"ר לפילוסופיה(‪ ,‬רמת‪-‬גן תשנט‪ ,‬עמ' ‪ 16‬ואילך‪ ,‬ובמיוחד בעמ' ‪.22-23‬‬
‫ההשערה שהעלתי מתחזקת אם נסכים לסוברים שר' יצחק אבוהב נולד ושהה בתקופת חייו הראשונה‬
‫ב‪) „ÈÏÂË‬ראה‪ :‬ר' דוד קונפורטי‪ ,‬קורא הדורות‪ ,‬מהדורת ד' קאססעל‪ ,‬ברלין תרו‪ ,‬דף לב סע"א; י' גליס‪,‬‬
‫אנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬ג‪ ,‬ירושלים תשלח‪ ,‬עמ' כו טו"ב; א' אייזנבך‪' ,‬רבינו יצחק אבוהב‬
‫זצ"ל וחיבורו על הטור'‪ ,‬צפונות‪ ,‬ג ]תשמט[‪ ,‬עמ' כא(‪ ,‬שם היתה השפעת הרא"ש ובית מדרשו חזקה מאוד‪,‬‬
‫ראה במקורות שנסמנו למעלה‪.‬‬
‫לעניין נשמות ‪ ÌȘȄˆ‰‬היורדות לעולם הזה ·‪ ,˙·˘ ÏÈÏ‬ראה בסוף המאמר‪ ,‬הערות משלימות‪ ,‬הערה א‪.‬‬
‫לעניין ‪ ÌÈ„˘‰‬הבאים ללמוד תורה ··˙‪ ,˙¢¯„Ó‰ È‬ראה בסוף המאמר‪ ,‬הערות משלימות‪ ,‬הערה ב‪.‬‬
‫דין התלמוד )יומא יא ע"א( שבית הכנסת )שאין בו דירה לשמש ַה ְכּ ֶנ ֶסת( ‪ ,‰ÊÂÊÓ‰ ÔÓ ¯ÂËÙ‬נפסק להלכה‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫קפט‬

‫הוא עומד ריקן מבני אדם‪ .‬מזוזה וריבוי אנשים סגולתם להבריח את המזיקים‪ ,56‬ולחסרונם של‬
‫אלו המאפשרת את שהותן של המזיקים‪ ,‬מצטרפת קדושתו של בית הכנסת המגינה על נשמות‬
‫הרשעים מפני מלאכי חבלה הרודפים אותן‪ ,57‬ולשם כך מתאספות בו‪.58‬‬

‫‪55‬‬

‫‪56‬‬

‫‪57‬‬

‫)ראה‪ :‬רמב"ם‪ ,‬הלכות תפילין ומזוזה‪ ,‬פ"ו ה"ו; שו"ע‪ ,‬יו"ד‪ ,‬סי' רפו‪ ,‬סעיף ג(‪ ÌÈȘ˙ ,‬בימי הראשונים‬
‫באשכנז וצרפת‪ .‬ראה‪ ,‬לדוגמה‪ :‬תוס'‪ ,‬יומא יא ע"ב‪ ,‬ד"ה שאין בו; ספר ראבי"ה‪ ,‬תשובות וביאורי סוגיות‪,‬‬
‫סי' א'קנ; ספר יראים‪ ,‬סי' ת )דפו"י‪ :‬סי' יח(; הלכות קטנות לרא"ש‪ ,‬הלכות מזוזה‪ ,‬סי' י‪ ,‬וסי' טו; רבינו‬
‫ירוחם‪ ,‬תולדות אדם וחוה‪ ,‬נתיב כא‪ ,‬ח"ז‪ ,‬דף קעט ע"ד‪ .‬כמו כן ישנן ‪ ˙¢¯ÂÙÓ ˙ÂÈ„Ú‬על חסרון מזוזה בבתי‬
‫הכנסיות בתקופתם‪ .‬ראה שו"ת מהר"ם מרוטנבורג‪ ,‬ח"ד )דפוס פראג(‪ ,‬ר"ס סו‪" :‬וששאלת על נר חנוכה‬
‫ב·‪ ˙ÒΉ ˙È‬היכן יניחנו? כל היכא „‪ ,‰ÊÂÊÓ ‡ÎÈÏ‬לאנוחי בימין טפי עדיף‪ …‬וכן עמא דבר" ]והשווה‪:‬‬
‫מרדכי‪ ,‬שבת‪ ,‬סי' רסו[; סמ"ק‪ ,‬מצווה רפ‪ ,‬הגהות רבינו פרץ‪ ,‬ס"ק ב‪" :‬אך ב·‪ ˙ÒΉ ˙È‬מדליקין ]נרות‬
‫חנוכה[ בימין‪ ."‰ÊÂÊÓ ‡ÎÈÏ„ ,‬וראה עוד‪ :‬ספר המנהגים לר"א טירנא‪ ,‬מנהגי חנוכה‪ ,‬מהדורת ש"י שפיצר‪,‬‬
‫ירושלים תשלט‪ ,‬עמ' קמא‪-‬קמב; שו"ת מהרי"ל‪ ,‬סו"ס מ‪ .‬ובמקומות מסוימים נהגו גם בדור האחרון‪ ,‬שבתי‬
‫כנסיות שנועדו לתפילה בלבד לא נקבעו בפתחיהם מזוזות‪ ,‬כמו בקהילת קאָריוו )או קוֹריב( בפולין‪ ,‬ראה‪ :‬י'‬
‫העכט‪' ,‬דאָס בית המדרש'‪ ,‬בתוך‪ :‬מ' גרוסמן )עורך(‪ ,‬יזכור בוך קאָריוו‪ ,‬תל‪-‬אביב תשטו‪ ,‬עמ' ‪.128-129‬‬
‫הובא להלן‪ ,‬פרק ט‪ ,‬סמוך להערה ‪] 132‬ככל הנראה‪ ,‬מה שנהגו בזמנינו לקבוע מזוזה בפתח בית הכנסת‪ ,‬הוא‬
‫משום שבית הכנסת בימינו יש לו גם דין בית המדרש החייב במזוזה‪ ,‬ראה‪ :‬שו"ע‪ ,‬שם‪ ,‬סעיף י[‪.‬‬
‫ראה‪ ,‬למשל‪ ,‬משנה‪ ,‬מגילה פ"ג מ"ד‪ ˙ÒΉ ˙È·" :‬שחרב‪ ,‬אין מספידין בתוכו‪ …‬שנאמר )ויקרא כו לא(‪:‬‬
‫'והשימותי את ‪ ,'ÌÎÈ˘„˜Ó‬קדושתן אף כשהן שוממין"; מדרש אגדה‪ ,‬ויקרא כו לא‪'" :‬והשימותי את‬
‫‪ ,'ÌÎÈ˘„˜Ó‬לרבות ·˙‪ ˙ÂÈÒÎ È‬ובתי מדרשות"‪ .‬וראה עוד‪ :‬מגילה כו ע"א‪-‬ע"ב; רש"י‪ ,‬מגילה כה ע"ב‪ ,‬ד"ה‬
‫בני העיר‪ .‬וקדושתו דומה ‪ ,˘„˜Ó‰ ˙È· ˙˘Â„˜Ï‬ראה‪ :‬שו"ת מהרי"ק‪ ,‬שורש קסא‪.‬‬
‫על מזוזה ראה‪ :‬מנחות לג רע"ב; ירושלמי‪ ,‬פאה פ"א ה"א; בר"ר‪ ,‬לה ג‪ .‬ובספר הזוהר נזכר ענין זה רבות‪.‬‬
‫ראה‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬זוהר‪ ,‬ח"ג‪ ,‬רנא ע"ב‪" :‬כגוונא ד'שדי' דמזוזה‪ ÌȘÈÊÓ ÌÈ„˘Ï Áȯ·Ó„ ,‬דתרעא"; זוהר חדש‪,‬‬
‫ב‪ ,‬מגילת רות‪ ,‬מונקאטש תרעא‪ ,‬דף מב ע"ב‪" :‬אמר ר' יוסי בר יהודה‪˜ÈÊÓ Ôȇ – ‰ÊÂÊÓ· ÔÈȈӉ Á˙Ù :‬‬
‫‪ ,ÂÈχ ·¯˜˙Ó Ú¯ Ú‚Ù Ôȇ Ôˢ ÔȇÂ‬מפני שהקב"ה שומר הפתח‪ .‬אפילו בשעה שניתן רשות למלאך‬
‫המשחית לחבל‪ ,‬זוקף עיניו ורואה ששם 'שדי' עומד על הפתח‪ ,‬כביכול‪' ,‬ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם‬
‫לנגוף' )שמות יב כג(‪ .‬לפיכך צריך האדם שיהא תמיד מצוי במצוות מזוזה"‪ .‬וראה עוד‪ :‬מרדכי‪ ,‬הלכות‬
‫קטנות‪ ,‬ר"ס תתקסב )הובא בהערה הבאה(‪.‬‬
‫לגבי ריבוי אנשים‪ ,‬היינו לפחות שלושה אנשים‪ ,‬ראה‪ :‬ברכות ג רע"ב; שם מג ע"ב; זוהר‪ ,‬ח"א‪ ,‬רל ע"א‪.‬‬
‫על פי זה ניתן להבין את שינוי דעתו של מהר"ם מרוטנבורג )אשכנז ד'תתקפ – ה'נג( בדין מזוזה וכיצד גרמו‬
‫לכך הרוחות הרעות‪ .‬בראשונה סבר מהר"ם שבית המדרש פטור מן המזוזה כבית הכנסת )וכך סברת הרבה‬
‫ראשונים‪ ,‬ראה‪ :‬תוס'‪ ,‬יומא יא ע"ב‪ ,‬ד"ה שאין בו; רמב"ם‪ ,‬הלכות תפילין ומזוזה‪ ,‬פ"ו הי"א; הלכות קטנות‬
‫לרא"ש‪ ,‬הלכות מזוזה‪ ,‬סי' יא; רבינו ירוחם‪ ,‬תולדות אדם וחוה‪ ,‬נתיב כא‪ ,‬ח"ז‪ ,‬דף קעט ע"ד; חידושי‬
‫הריטב"א‪ ,‬יומא יא ע"ב‪ ,‬ד"ה ופסקו רבוותא‪ .‬וראה‪ :‬בית יוסף‪ ,‬יו"ד‪ ,‬סי' רפו(‪ .‬עד שלא הותקנו מזוזות ב·‪˙È‬‬
‫‪ ˙ÂÚ¯ ˙ÂÁ¯ · ‰˘ ,¢¯„Ó‬שהבעיתו והפחידו את היחידים שהיו שם‪ .‬ומכאן שהרוחות הרעות מעדיפות‬
‫לשהות במקום קדוש‪ ,‬כבית הכנסת ובית המדרש‪ ,‬שקדושתם מגינה עליהן מפני מלאכי חבלה‪ .‬וכך נמסר על‬
‫בית מדרשו של מהר"ם‪" :‬וכן בית מדרשו של מהר"ם מרוטנבורק ז"ל היה בו מזוזה‪ .‬ואמר‪ ,‬כשהיה ישן‬
‫שינת צהרים ב·‪) "Á˙Ù· ‰ÊÂÊÓ Ô˜È˙˘ „Ú ,Â˙Ú·Ó Ú¯ Á¯ ‰È‰ ,˘¯„Ó‰-˙È‬הלכות קטנות לרא"ש‪ ,‬הלכות‬
‫מזוזה‪ ,‬סי' י‪ .‬וכך‪ ,‬בשינויי סגנון‪ ,‬במקורות נוספים‪ :‬רבינו ירוחם‪ ,‬תולדות אדם וחוה‪ ,‬נתיב כא‪ ,‬חלק ז‪ ,‬דף‬
‫קעט ע"ד; ארבעה טורים‪ ,‬יו"ד‪ ,‬סי' רפו; ר' ישראל אלנקאוה‪ ,‬מנורת המאור‪ ,‬פרק ו ]'המצוות'[‪ ,‬עמ' ‪.491‬‬
‫והשווה לתשובת מהר"ם מרוטנבורג שהובאה במרדכי‪ ,‬הלכות קטנות‪ ,‬ר"ס תתקסב ]=י"ז כהנא )מהדיר(‪,‬‬
‫מהר"ם מרוטנברג‪ :‬תשובות פסקים ומנהגים‪ ,‬א‪ ,‬תשובות‪ ,‬סי' קסא‪ ,‬ירושלים תשכ‪ ,‬עמ' קנב[‪" :‬מובטח אני‪,‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫קצ‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫„‬
‫בספר גימטריאות לר' יהודה החסיד )שההדרתי מכת"י שנתגלה לאחרונה(‪ ,‬נאמרו פרטים‬
‫אחרים‪:‬‬
‫ונחל יוצא מגן עדן‪ ,‬ולפני הנחל שדה בושם‪ ,‬ו‪‰ÁÓ ÔÈ· ,ÌÈ·ÂË ÌÈÓÈ ˙Â˙·˘ È·¯Ú ÏÎ‬‬
‫‪Ì˘Â·‰ ‰„˘· Ì˙‡ ÔÈÚ¯Ó ̉ÈÊÈ‚ ˙È·Ó ÌÈ˙Ó Ï˘ ˙ÂÁ¯ ÔȇȈÂÓ ,˙È·¯Ú ˙ÏÈÙ˙Ï‬‬
‫‪ .ÏÁ‰ Â˙Â‡Ó ÔÈ˙¢Â‬לכך‪ ,‬כל השותה מים בין מנחה למעריב‪ ,‬כאילו גוזל המתים‪ ,‬שכל‬
‫המים מתפלגין מנחל‪ ,59‬והשותה אז מים מיתתו באסכרה‪ .‬ו·‪È·¯ÚÂ ˙Â˙·˘ È·¯Ú ÏÎ‬‬
‫‪ ÌÈ·ÂË ÌÈÓÈ‬כשאומרים 'ברכו' בבית הכנסת‪̉ȯ·˜Ó ÌÈÈÁ Ô˙Ó˘· ÌȘȄˆ‰ ÔÈ„ÓÂÚ ,‬‬
‫‪ ;˙ÂÈÒÈÎ È˙·· ‰"·˜‰Ï ÌÈÂÁ˙˘Ó ÔÈÚ¯ÂÎÂ‬וכן ·¯‡˘‪" – ÌÈ˘„Á È‬והיה מידי חודש‬
‫בחודשו" וגו' )ישעיה סו כג(‪ ,‬על שם "ירננו על משכבותם" )תהילים קמט ה(‪.60‬‬
‫שני שלבים נשנו כאן‪ .‬תחילה יוצאות רוחות של מתים‪ ,‬הן של צדיקים והן של רשעים‪ ,‬כל ערבי‬
‫שבתות וערבי ימים טובים‪ ,61‬בין מנחה לערבית‪ ,‬לרעות 'בשדה הבושם'‪ .‬וכאשר הציבור מקבל‬

‫‪58‬‬

‫‪59‬‬
‫‪60‬‬
‫‪61‬‬

‫שכל בית שתקון כהלכתו במזוזה אין שום מזיק יכול לשלוט בו‪ .‬ובבית שלנו יש קרוב לעשרים וארבע‬
‫מזוזות‪ ,˘¯„Ó‰ ˙È·Ï :‬ולבית החורף‪ ,‬ולפתח הבית‪ ,‬ולשער החצר הפתוח לרשות הרבים‪ ,‬ולפתח הבית‬
‫הפתוח לחצר‪ ,‬ולעליית המקורה שאני אוכל בקיץ‪ ,‬ולכל החדרים של הבחורים‪ .‬ושלום‪ ,‬מאיר בר ברוך"‪.‬‬
‫תשובה זו נכתבה כנראה בשנות כליאתו של מהר"ם מרוטנבורג‪ .‬ראה‪ :‬מ' הכהן‪' ,‬לשונות מרן המחבר‬
‫בשלחן ערוך'‪ ,‬סיני‪ ,‬סח )תשכו(‪ ,‬עמ' רסב‪ ,‬הערה ‪.(12‬‬
‫אין לטעון שחסרון המזוזה הגורם לכניסת המזיקים הוא רק ·‪ ,‰ÊÂÊÓ· ·ÈÈÁ‰ ̘Ó‬ומכאן שבית הכנסת‬
‫שאינו חייב במזוזה‪ ,‬אין חסרון המזוזה גורם להתאספות המזיקים בו‪ .‬שהרי מירושלמי‪ ,‬פאה פ"א ה"א‪,‬‬
‫מוכח‪ ,‬ש‪ .‰ÊÂÊÓ ˙·ÂÁ ÂÏ Ôȇ˘ ÌÂ˜Ó ÏÚ ÂÏÈÙ‡ ‰È‚Ó ‰ÊÂÊÓ‰‬שם מסופר‪" :‬ארטבן שלח לרבינו הקדוש חד‬
‫מרגלי טבא אטימיטון‪ .‬אמר ליה ]ארטבן[‪ :‬שלח לי מילה דטבה דכוותה‪ .‬שלח ליה ]רבינו הקדוש[ חד מזוזה‪.‬‬
‫אמר ליה ]ארטבן[‪ :‬מה אנא שלחית לך מילה דלית לה טימי ואת שלחת לי מילה דטבא חד פולר?! אמר ליה‬
‫]רבינו הקדוש לארטבן[‪ :‬חפציך וחפצי לא ישוו בה; ולא עוד אלא‪ ,‬דאת שלחת לי מילה דאנא מנטר לה‪,‬‬
‫ואנא שלחית לך מילה דאת דמך לך ‪ ."ÍÏ ‰¯ËÓ ‡È‰Â‬ובשאילתות דרב אחאי‪ ,‬פרשת עקב‪ ,‬שאילתא קמה‪,‬‬
‫מסיים את המעשה‪" :‬מיד נכנס שד בביתו של ארטבן‪ ,‬ולא היה לו אלא בת אחת‪ ,‬ובאו כל הרופאים ולא‬
‫‪ ."‰»„L‬למדנו‪ ,‬שר' יהודה‬
‫הועילו לה‪≈ ‰˙‡ ‰Á¯· „ÈÓ ,Á˙Ù‰ ÏÚ ‰Ï Ì˘Â ‰ÊÂÊÓ‰ ˙‡ Է˯‡ Ïˢ ÔÂÈÎ .‬‬
‫הנשיא מסר מזוזה לארטבן ה‚‪ ÈÂ‬כדי ש˙˘‪ ÂÈÏÚ ¯ÂÓ‬למרות שביתו של גוי ‪] ‰ÊÂÊÓÓ ¯ÂËÙ‬על כך שארטבן‬
‫היה גוי‪ ,‬ראה‪ :‬ר' יששכר בער איילינבורג )בוהמיה של – שפג(‪ ,‬שו"ת באר שבע‪ ,‬סי' לו; ר' אברהם הלוי‬
‫)מצרים תי – תעב(‪ ,‬שו"ת ִגנת ורדים‪ ,‬או"ח‪ ,‬כלל ב‪ ,‬סימן כח; ר' יעקב עמדין )אשכנז תנז – תקלו(‪ ,‬שו"ת‬
‫שאילת יעבץ‪ ,‬ח"ב‪ ,‬סי' קכא[‪ .‬אף מכך שמהר"ם מרוטנבורג התקין מזוזה בפתח בית מדרשו ה‪ ¯ÂËÙ‬ממזוזה‬
‫)ראה הערה קודמת( כדי ש‪ ,‰Ú¯ Á¯ Ï˘ ‰˙ÂÚÈ·Ó ÂÈÏÚ Ô‚È‬גם מוכח שהמזוזה מגינה ושומרת אף על מקום‬
‫שאינו חייב בה‪.‬‬
‫נראה שצ"ל‪' :‬מתפלגין מנחל ‪ ,'Ô„Ú Ô‚Ó ‡ˆÂȉ‬או כיוצא בזה‪ .‬ראה ירושלמי‪ ,‬ברכות פ"א ה"א‪ÌÈÈÁ ıÚ" :‬‬
‫מהלך חמש מאות שנה‪ ."ÂÈ˙Á˙Ó ÔÈ‚ÏÙ˙Ó ˙È˘‡¯· ÈÓ ‚ÂÏÈÙ ÏΠ…‬ועץ החיים הוא ב‚‪.Ô„Ú Ô‬‬
‫ספר גימטריאות לריה"ח‪ ,‬מהדורתי‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשסה‪ ,‬אות קטו‪ ,‬עמ' קכז‪-‬קכח‪.‬‬
‫כאן אין כוונתו ללילה ממש )השווה לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(38‬אלא לשעות הסמוכות לשבת ויום טוב‪ ,‬כניב המקובל‬
‫היום‪ .‬כך מוכרח מדבריו‪" :‬וכל ‪ È·¯Ú‬שבתות וימים‪-‬טובים‪."˙È·¯Ú ˙ÏÈÙ˙Ï ‰ÁÓ ÔÈ· ,‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫קצא‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫עליו קדושת שבת ויום טוב באמירת 'ברכו' בבית הכנסת‪" ,62‬עומדים ‪ ÌȘȄˆ‰‬חיים מקבריהם"‬
‫ו‪ .˙ÒΉ È˙·· ÌÈÏÏÙ˙Ó‬וגם ב¯‡˘‪ ÌÈ˘„Á È‬כך‪ .‬אשר לשלב השני נאמר בפירוש שמדובר רק‬
‫בצדיקים‪ ,‬משמע שאין נשמות ‪ ÌÈÚ˘¯‰‬משתתפות בתפילה בבתי כנסיות‪ .‬שורש הדבר‬
‫שצדיקים עומדים מקבריהם בלילי שבתות ימים טובים וראשי חודשים‪ ,‬ומרננים ומשבחים‬
‫להקב"ה‪ ,‬הוא במדרש 'פסיקתא רבתי'‪ ,‬אבל לא נאמר שם שהם עומדים ··˙‪ .˙ÂÈÒÎ È‬כך נאמר‬
‫שם‪:‬‬
‫אמר הקב"ה‪ ,χ¯˘È·˘ ÌȘȄˆ… :‬שמתייראין מן הדין ועוסקים בתורה‪ ,‬ומברכים‬
‫ומקדשין ומייחדין אותי בכל יום בכל איבריהם‪ ,‬בכל חייהם ובמיתתן‪ ,‬כך אני מרביצן‬
‫בכבוד גדול תחת עץ החיים בגן עדן‪ ,‬ובקבריהם אני נותן להם מנוחה‪ÌÈ„ÓÂÚ ,‬‬
‫‪ÌȯӠ,63ÌÈÓÊ ÌÈ·ÂË ÌÈÓÈ ÌÈ˘„Á È˘‡¯ ÏΠ˙Â˙·˘ È·¯Ú ÏΠ̉ȯ·˜Ó‬‬
‫‪" .ÈÙÏ ÌÈÁ·˘ÓÂ‬יעלזו ‪ ÌÈ„ÈÒÁ‬בכבוד‪ ,‬ירננו על ‪) "Ì˙·΢Ó‬תהלים קמט ה(‪ .‬אבל‬
‫¯˘‪ ÌÈÚ‬לא מברכים אותי לא בחייהן ו‪ ,Ô˙˙ÈÓ· ‡Ï‬לכך אמר דוד‪" :‬לא המתים יהללו יה"‬
‫)תהלים קטו יז(‪.64‬‬
‫אמנם מקור העניין המובא בספר גימטריאות הוא באחת הנוסחאות של מדרש 'סדר גן עדן'‪:‬‬
‫חצר גדול יש למתים‪ ,‬ולפני החצר נחל היוצא מגן עדן‪ ,‬ולפני הנחלים יש שדה‪ .‬ובכל‬
‫ערבי שבתות‪ 65‬בין מנחה לתפילת ערבית מוציאין רוחות של מתים מבית גנזיהם‪ ,‬ומרעין‬
‫אותן באותו שדה ושותין מים מאותו נחל‪ .66‬וכל אדם השותה מים בשבת בין מנחה‬
‫לתפילת ערבית‪ ,‬גוזל מימיו של מתים‪.‬‬
‫וכשהצבור אומר‪' :‬ברוך ה' המבורך'‪ ,‬חוזרים אותם לקבריהם‪ ,‬והקב"ה מחיה אותם‬
‫‪62‬‬
‫‪63‬‬

‫‪64‬‬

‫‪65‬‬

‫‪66‬‬

‫ראה שו"ע‪ ,‬או"ח‪ ,‬סימן רסג‪ ,‬סעיף י‪ ,‬ובנו"כ ובמקורות‪.‬‬
‫איני יודע 'זמנים' אלו מהם‪ ,‬ואולי כוונתו לחול המועד‪> .‬הערת ¯"˘ ‡˘‪ :ÈÊÎ‬לענ"ד אין כאן אלא ‪ÏÙÎ‬‬
‫‪ Ô¢Ï‬בלבד‪ .‬השוה‪ :‬אתה בחרתנו‪ …‬מועדים לשמחה חגים ‪ ÌÈÓÊÂ‬לששון‪ .‬וכן‪ :‬ותודיענו‪ …‬ותנחילנו ‪ÈÓÊ‬‬
‫ששון ומועדי קודש וחגי נדבה‪ .‬וזוהי תוספת ‪ ÌÈÓÎÁ‬על חגים ומועדים ˘·‪<.‡¯˜Ó‬‬
‫פסיקתא רבתי‪ ,‬הוספה א‪ ,‬פיסקא ג‪ ,‬מהדורת מ' איש‪-‬שלום‪ ,‬וינא תרמ‪ ,‬דף קצח ע"א‪ .‬מדרש זה הובא )בכמה‬
‫שינויים קלים( אצל ר' יהודה ב"ר יקר )חי בספרד במאה האחרונה לאלף החמישי(‪ ,‬פירוש התפלות‬
‫והברכות‪ ,‬ב‪ ,‬מהדורה שניה‪ ,‬ירושלים תשלט‪ ,‬עמ' פ‪ .‬השווה גם לדברי ר' חיים ויטאל‪ ,‬שער היחודים‪ ,‬ענף ד‪,‬‬
‫פרק ה‪ ,‬לעמברג תרטו‪ ,‬דף ה ע"א‪" :‬אמנם השתטחות על קברי הצדיקים‪ ,‬לא כל הימים שווין‪ .‬כי ·˘·˙‪˙Â‬‬
‫‪ ,̉ȯ·˜· Ì˘ ˙„ÓÂÚ Ìȇ ı¯‡‰ Ô„Ú Ô‚Ï ˙ÂÏÂÚ ˙¢Ù‰ ÌÈ˘„ÂÁ È˘‡¯Â ÌÈ·ÂË ÌÈÓÈÂ‬ואינך יכול‬
‫להשיג לדבר עם אחד שאינו שם‪ .‬ושאר כל הימים‪ ,‬הם טובים; אמנם היותר טובים ומובחרים הם ערב ראש‪-‬‬
‫חודש ובט"ו לחודש"‪.‬‬
‫יצויין שבמדרש תהלים )יא ו(‪ ,‬מהדורת ש' באבער‪ ,‬נאמר‪ ,‬ש·‪ ÌÂÈ ÏÎ‬יוצאות הרוחות לרעות באותה שדה‪:‬‬
‫"'דומה' זה חצר מות‪ ,‬ולמה נקרא שמו חצר מות? חצר של רוחות בני אדם מתים‪ ,‬ומקום הוא כמין בנין‪,‬‬
‫וחצר מוקף גדר‪ ,‬ולפני חצר נחל‪ ,‬ולפני הנחל שדה‪ ,˙ÂÁ¯‰ ˙‡ ‰Ó„ ‡ÈˆÂÓ ÌÂÈ ÌÂÈ Ïη ,‬ואוכלות את‬
‫השדה‪ ,‬ושותות את הנחל‪ ,‬וכל אדם השותה מים בין השמשות גוזל את מתיו"‪.‬‬
‫עוד בענין זה‪ ,‬ראה‪ :‬י"ל זלוטניק‪' ,‬מאגדות השבת ומנהגיה'‪ ,‬סיני‪ ,‬כה )תשט(‪ ,‬עמ' רפד‪-‬רפז‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫קצב‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫ומעמידם על רגליהם חיים וקיימים‪ ,˙·˘‰ ÌÂÈ· ÌÈÁ χ¯˘È È˙Ó ÏΠ,‬ובאים המונים‬
‫המונים ומשוררים לפני הקב"ה‪ ,‬ובאים ומשתחווים בבתי כנסיות‪ ,‬לקיים מה שנאמר‪:‬‬
‫"יעלזו חסידים בכבוד‪ ,‬ירננו על משכבותם"‪ .‬וכל ימי שבתות וראשי חדשים‪ ,‬עומדים‬
‫חיים מקבריהם‪ ,‬ובאים ומקבלים פני שכינה‪ ,‬ומשתחווים לפניו‪ ,‬כמו שנאמר )יחזקאל מו‬
‫ג(‪" :‬והשתחוו עם הארץ לפני השער ההוא בשבתות ובחדשים"‪ ,‬שנאמר )ישעיה סו כג(‪:‬‬
‫"והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו‪ ,‬יבוא כל בשר להשתחוות לפני" וגו'‪.67‬‬
‫אין זו מעניינינו כאן להדרש לכך מדוע לא נזכר 'יום טוב' במדרש זה‪ ,‬בשונה מפסיקתא רבתי‬
‫וספר גימטריאות דלעיל‪ ,68‬אמנם אצביע על המשפט הבולט במדרש‪ÌÈÁ χ¯˘È È˙Ó ÏÎÂ" :‬‬
‫·‪ ."…˙·˘‰ ÌÂÈ‬מובנו פשוט‪ ,‬שגם ˘‪ ÌÈÚ˘¯‰ ˙ÂÓ‬הנחות ביום השבת מן הגיהנום‪" ,69‬באים‬
‫המונים המונים ומשוררים לפני הקב"ה‪!"˙ÂÈÒÎ È˙·· ÌÈÂÂÁ˙˘Ó Ìȇ·Â ,‬‬
‫ממקורות אלה עולה דבר ברור‪ ,‬שאין הנשמות מתפללות בבית הכנסת ·‪ ,˙ÂÏÈω ÏÎ‬כפי‬
‫שניתן להבין מסתימת לשונו של 'ספר חסידים'‪ ,‬אלא רק בלילי שבתות‪ ,70‬ראשי חדשים וימים‬
‫טובים‪ .71‬אלא שנחלקו אם מדובר רק על נשמות הצדיקים או גם על נשמות הרשעים‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬אליבא דאמת‪ ,‬אין סיבה לסבור שמקורות אלה חולקים על שיטת ספר חסידים‬
‫שהובאה בראש המאמר‪ .‬שם מתייחס ר' יהודה החסיד לתפילת הנשמות בשעה שבית הכנסת‬
‫עומד ¯‪ ,Ì„‡ È·Ó Ô˜È‬ואז הנשמות מתגלות לאותו אדם הנקלע לשם; זוהי תפילת הנשמות‬
‫ש·‪ .‰ÏÈÏ ‰ÏÈÏ ÏÎ‬לא כן הנדון בספר גימטריאות שמקורו במדרש 'סדר גן עדן'‪ ,‬שעניינו‬

‫‪67‬‬

‫‪68‬‬

‫‪69‬‬
‫‪70‬‬
‫‪71‬‬

‫א' ילינק‪ ,‬בית המדרש‪ ,‬חדר ה‪ ,‬ירושלים תשכז‪ ,‬עמ' ‪ ;43‬י"ד אייזנשטיין )עורך(‪ ,‬אוצר מדרשים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪89‬‬
‫טו"א‪ .‬וראה גם זוהר חדש‪ ,‬מדרש רות‪ ,‬מהדורת מרגליות‪ ,‬ירושלים תשיג‪ ,‬דף צ סע"ב‪ÔÈÚ¯˙ ‰Ú·¯‡…" :‬‬
‫דאינון על גביה „‪ ,‡ÚȘ¯ ‡Â‰‰‬ולית מאן דידע בהו בר ·¯‪ ,È˙·˘Â ÈÁ¯È ˘È‬דאתיין ‡‪ÌÚ ÔÙ˙˙˘Ó„ Ô˘Ù ÔÂÈ‬‬
‫‚‪ ,‡ÏÂΠȯ‡ÓÏ ÔÈÚ¯˙ ÔÂȇ ÈÓ˜ „‚ÒÓÏ گÎÓÏ ,ȯ·˜· ‡ÙÂ‬כד"א‪' :‬והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת‬
‫בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני'‪' ,‬כל' לאסגאה אינון נפשאן דדיירי עם גופא‪ ,‬ואיתקרון 'כל בשר'"‪.‬‬
‫וכעי"ז בזוהר‪ ,‬ח"ב‪ ,‬ריב רע"א‪" :‬זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי‪ ,‬ואינון נשמתין דבגנתא‬
‫דעדן לתתא‪ È˙·˘Â ÈÁ¯È È˘È¯ Ïη ԇˢ ,‬וסלקין עד ההוא אתר דאקרי 'חומות ירושלים'‪ÔÈ„‚Ò ÔÓ˙ …‬‬
‫וחדאן מההוא נהירו"‪ .‬היינו‪ ,‬לשיטת הזוהר‪ ,‬אין הנשמות משתחוות לפני הקב"ה ב·˙‪ÌÏÂÚ·˘ ˙ÂÈÒΉ È‬‬
‫‪ ,‰Ê‰‬אלא באחד ‪ ÚȘ¯‰ È¯Ú˘Ó‬או ב'ההוא אתר דאקרי חומות ירושלים'‪ .‬וראה גם זוהר‪ ,‬ח"א‪ ,‬קלד ע"ב‪.‬‬
‫שהרי ר' יהודה החסיד כותב‪" :‬ובכל ערבי שבתות ‪ …ÌÈ·ÂË ÌÈÓÈ È·¯ÚÂ‬עומדין הצדיקים בנשמתן חיים‬
‫מקבריהם‪ ,‬וכורעין ומשתחוים להקב"ה בבתי כניסיות"‪ ,‬ובמדרש 'סדר גן עדן' לא נאמר אלא‪" :‬וכל ימי‬
‫˘·˙‪ ,ÌÈ˘„Á È˘‡¯Â ˙Â‬עומדים חיים מקבריהם‪ ."…‬ואולי ריה"ח לשיטתו‪ ,‬שגם ·‪ ÌÈ·ÂË ÌÈÓÈ‬שובת‬
‫הגיהנום‪ ,‬ולא בשבת בלבד‪ .‬ראה‪ :‬ספר קושיות‪ ,‬מהדורתי‪ ,‬ירושלים תשסז‪ ,‬אות סט‪ ,‬עמ' נט‪ ,‬הערה ‪,361‬‬
‫וש"נ‪.‬‬
‫ראה לעיל‪ ,‬הערה ‪.43‬‬
‫רק בנקודה זו קיים דמיון לשיטת בעל ההוספה שבמחזור ויטרי‪ ,‬שנשמות ‪ ÌÈÚ˘¯‰‬מבקרות בבתי הכנסת‬
‫ב‪ ˙Â˙·˘ ÈÏÈÏ‬בלבד‪.‬‬
‫יום טוב הוא לשיטת ר' יהודה החסיד בלבד‪ .‬ראה לעיל‪ ,‬הערה ‪.68‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫קצג‬

‫תפילת הנשמות ·ˆ‪ ,72ÌÈÈÁ‰ ÌÚ ‡˙ÂÂ‬כאשר הנשמות אינן נראות בעיני החיים‪ ;73‬תפילה זו‬
‫מיוחדת לזמנים מצויינים‪ :‬לילי שבתות‪ ,‬ראשי חדשים וימים טובים‪.‬‬
‫כמה מפליא הדבר‪ ,‬שתלמידו המובהק של ר' יהודה החסיד‪ ,‬ר' אלעזר מוורמייזא הרוקח‪,‬‬
‫מביא את עיקר האמור במדרש 'סדר גן עדן'‪ ,‬אבל בשינוי משמעותי‪:‬‬
‫אמרו חכמים‪ :‬חצר גדולה יש למתים‪ ,‬ולפני החצר נחל גדול היוצא מגן עדן‪ ,‬ולפני הנחל‬
‫שדה‪ ,‬ושם המתים רועים באותה שדה ושותים מאותו נחל‪ .‬ובערבי שבתות הקב"ה‬
‫מחיה אותם ומעמידם על רגליהם ונחים בשבת‪" .̉ȯ·˜ ÏÚ Ìȯ¯Â˘Ó ,‬ירננו על‬
‫‪ ."Ì˙·΢Ó‬ובשבתות ובראשי חדשים מקבלים פני השכינה ומשתחווים‪.74…‬‬
‫איני יודע אם זהו נוסח המדרש שעמד לפניו‪ ,‬או שהוא מדעתו שינה זאת כיון שלא הסכים‬
‫לדברים‪ ,75‬דבר שאינו מתקבל על הדעת בהתחשב בכך שהיה תלמידו המובהק של ר' יהודה‬
‫החסיד‪ .‬על על פנים‪ ,‬ברי שזו ‪ ,˙ÂÂÎÓ ‰ËÓ˘‰‬מפני שגם בספר 'רוקח' העתיק מעט מן הענין‪,76‬‬
‫וגם שם נאמר שהמתים מרננים על ˜·¯‪ ̉È‬ולא ב·˙‪ .˙ÒΉ È‬בין כך ובין כך‪ ,‬ברור שלפי גירסה‬
‫זו אין למדרש זה שייכות לעניינינו‪ ,‬כי לא נזכר בו שהנשמות מתפללות ב·‪.˙ÒΉ ˙È‬‬
‫‪‰‬‬
‫בדורות האחרונים השתרשה האמונה בלב העם שהנשמות ‪ ˙ÂÏÏÙ˙Ó‬בבית הכנסת ·‪˙ÂÏÈÏ ÏÎ‬‬
‫השבוע‪ ,‬כשיטת ספר חסידים‪ ,‬בעוד שהשיטה העולה מן ההוספה במחזור ויטרי כמעט לא‬
‫‪72‬‬

‫‪73‬‬
‫‪74‬‬

‫‪75‬‬
‫‪76‬‬

‫כך משמע מרהיטת לשון המקורות‪ ,˙ÒΉ ˙È·· 'Âί·' ÌȯÓ‡˘Î" :‬עומדין הצדיקים בנשמתן חיים‬
‫מקבריהם‪ ,‬וכורעין ומשתחוים להקב"ה ב·˙‪ ."˙ÂÈÒÎ È‬היינו‪ ,‬כשהחיים אומרים 'ברכו' בבית הכנסת‬
‫‪ ̉Èχ ÌÈٯˈÓ‬הנשמות "וכורעין ומשתחוים להקב"ה"‪ .‬והשווה גם להלן‪ ,‬פרק יא‪.‬‬
‫אלמלא כן‪ ,‬ודאי שהמקורות היו מתייחסים לכך‪ ,‬שהרי בזמנים אלו נמצא המון רב בבית הכנסת‪.‬‬
‫חכמת הנפש‪ ,‬בתוך‪ :‬א' אייזנבך )מהדיר(‪ ,‬ספרי הר"א מגרמייזא בעל ה'רוקח'‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים תשסו‪ ,‬עמ' ל‬
‫טו"ב‪.‬‬
‫ככל הנראה ממנו שאב ר' אהרן ברכיה מודינא )נפטר במודינא שבאיטליה בשנת ˘ˆ‪ ,(Ë‬שכתב‪:‬‬
‫"ואלמלא ניתן רשות לעין לראות היה רואה בלילה שיוצא השבת ובלילי ראש‪-‬חודש ומועדים כדיוקנאות ‪ÏÚ‬‬
‫‪ ,˙¯·˜‰‬המודים ומשבחים להקב"ה" )מעבר יבק‪ ,‬שפתי רננות‪ ,‬פרק כד‪ ,‬ווילנא תרכ‪ ,‬דף קלט ע"א(‪ .‬אולם‬
‫שינוי חשוב יש כאן‪ .‬לדבריו‪ ,‬נשמות המתים משבחות להקב"ה "בלילה ˘‪ ‡ˆÂÈ‬השבת ו·‪ ÈÏÈÏ‬ראש חודש‬
‫ו‪ ,"ÌÈ„ÚÂÓ‬היינו‪ ,‬את תפילת והודאת המתים ב˘·˙ הוא מאחר ל‪ .˙·˘ ȇˆÂÓ‬ומוסיף גם פרט חדש לגמרי‪,‬‬
‫שהמתים מתפללים גם בלילות ה‪ !ÌÈ„ÚÂÓ‬יתכן שהוא קשור לענין שהזכרתי‪ ,‬אם הגיהנום שובת גם בימים‬
‫טובים‪ .‬ראה על כך‪ :‬ספר קושיות‪ ,‬מהדורתי‪ ,‬ירושלים תשסז‪ ,‬אות סט‪ ,‬עמ' נז‪-‬נט‪ ,‬ובמיוחד ליד הערות ‪,358‬‬
‫‪ ,361‬ובהן‪ .‬ויתכן גם שמפני שרא"ב מודינא לא ראה הדברים במקורם )חכמת הנפש נדפס לראשונה בשנת‬
‫תרלו(‪ ,‬אלא מכלי שני ושלישי – נשתבשו הדברים כאשר הורקו מכלי אל כלי‪.‬‬
‫גישה זו היתה מקובלת בין חכמי אשכנז הראשונים‪ .‬ראה‪ :‬י"מ תא‪-‬שמע‪ ,‬כנסת מחקרים‪ ,‬א )אשכנז(‪,‬‬
‫ירושלים תשס"ד‪ ,‬עמ' ‪.21-42‬‬
‫ספר רוקח‪ ,‬הלכות ראש חודש‪ ,‬סי' רכט‪ ,‬ירושלים תשכ‪ ,‬עמ' קלא‪" :‬במדרש‪ ,‬בכל ראשי חדשים נשמתן של‬
‫צדיקים עומדים ‪ ̉ȯ·˜ ÏÚ‬ומרננים על משכבותן‪ ."…‬הזכיר רק את הנוגע לראשי חדשים‪ ,‬משום שזה‬
‫הנושא שם‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫קצד‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫נודעה‪ .‬יתכן שבעל השמועה גרם לכך‪ ,‬שר' יהודה החסיד נתקבל כסמכות בענייני נשמות‪,‬‬
‫שדים‪ ,‬רוחות וכדומה‪ ,‬או שמא גרמו לכך הדפסתו הקדומה של ספר חסידים )בולוניא שנת‬
‫¯ˆ‪ ,Á‬סמוך לאחר המצאת הדפוס( ותפוצתו יוצאת הדופן בהיקפה‪ .77‬לכך‪ ,‬כאשר 'מחזור ויטרי'‬
‫נדפס לראשונה לפני מעט יותר ממאה שנה‪ ,78‬לא נחרטו דבריו בתודעת הציבור‪.79‬‬
‫במשך מאות השנים האחרונות אנו שומעים שוב ושוב‪ ,‬כדבר פשוט שאין עליו עוררין‪ ,‬על‬
‫ביקורי הנשמות בבית הכנסת בשעות הלילה ועל תפילתן‪ .80‬דוגמה מצויינת יכול לשמש הספדו‬
‫של ר' חיים אלעזר וואקס בעל 'נפש חיה' )פולין תקפב – תרמט( שנשא על רעייתו בלומה‪:‬‬
‫דהנה ידוע שלנשמות הקדושות והטהורות‪ ,‬אף לאחר שנפטרו מעולם הזה עדיין יש להם‬
‫אחיזה עם החיים‪ ,‬ובימי ר' שמעון בן יוחאי היו נפזרות בין החיים ללמד דעת ולגלות‬
‫סודות התורה‪ ,‬ו‚‪˙È·· ÌÈÏÏÙ˙Ó ÌÈ˙Ó Â‡ˆÓ˘ Ìȯ˜Ó ‰·¯‰ ¯˜ ÂÈÙÏ˘ ÌÈÓÈ· Ì‬‬
‫‪ ,ÌÈÈÁ‰ ÌÈÏÏÙ˙Ó˘ ̘ӷ ‰ÏÈÏ· ˙ÒΉ‬ויש להם אחיזה עם החיים‪ ,‬ועליהם נאמר‪:‬‬
‫צדיקים במיתתם קרויים חיים‪ ;81‬ונאמר )שמ"ב א כג(‪' :‬הנאהבים והנעימים בחייהם‬
‫ובמותם לא נפרדו'‪ .‬ולא כמו שנהוג‪ ,‬שאם נפטר אחד מבני החבורה אומר לו השמש‬
‫שייפרד מחבורה‪ ,‬אך אדרבה 'ובמותם לא נפרדו'‪Ìȷ΢˘ ‰‡‰Â ‚ÂÚ˙ ÌÈ˙Ó‰Ï ˘È .‬‬
‫·‪Ìȯ„ ̇ ÔÎ ‡Ï ,82̉ÓÚ ‰ÊÈÁ‡ Ì‰Ï ‰È‰˙˘ Ȅη ,ÌȘȄˆ Ì˘ Ìȯ„˘ ̘Ó‬‬
‫‪77‬‬
‫‪78‬‬
‫‪79‬‬
‫‪80‬‬

‫‪81‬‬
‫‪82‬‬

‫לשם השוואה‪ :‬עד שנת ˙¯‚‪ ,‬שנת הדפסתו הראשונה של 'מחזור ויטרי'‪ ,‬נדפס 'ספר חסידים' ‪ÌÈÚ·¯‡Î‬‬
‫‪ ,ÌÈÓÚÙ‬מלבד הקיצורים והליקוטים השונים שנדפסו ממנו‪.‬‬
‫יצא לאור בידי ש' הורוויץ בהוצאת 'חברת מקיצי נרדמים' בשני כרכים‪ ,‬ברלין תרנג‪-‬תרנז‪ .‬הכרך הראשון‪ ,‬בו‬
‫מצויה אותה 'תשובת רש"י'‪ ,‬נדפס בשנת ˙¯‚‪.‬‬
‫על השפעת הדפוס על התרבות והידע האנושי‪ ,‬ראה בספרו של זאב גריס‪ ,‬הספר כסוכן תרבות‪ ,‬ת"א תשסב‪.‬‬
‫על ביקורו של ‪ ¯ÙÂÒ‰ ‡¯ÊÚ‬ב·‪ ˙ÒΉ ˙È‬כדי לתקן את ספר התורה שכתב ונפסל בזדון‪ ,‬ראה ר' אברהם‬
‫יהושע העשל מאפטא )פולין תקז – פודוליה תקפה(‪ ,‬אוהב ישראל‪ ,‬ליקוטים‪ ,‬זיטומיר תרכג‪ ,‬דף קיז ע"א‪-‬‬
‫ע"ב‪ ,‬בשם ¯· ˘¯‪ =] !Ô‡‚ ‡¯È‬ב"מ לוין )עורך(‪ ,‬גנזי קדם‪ ,‬ב )תרפג(‪ ,‬עמ' ‪ .[49‬אמנם ביקורו בבית הכנסת‬
‫היה רק משום ˘˘‪ ,‰¯Â˙‰ ¯ÙÒ „˜Ù‰ Ì‬ולפיכך אין לו כל שייכות לביקורי הנשמות בבתי הכנסיות לצורך‬
‫˙‪ .‰ÏÈÙ‬על מעשה דומה ראה להלן‪ ,‬פרק ו‪ ,‬ליד הערה ‪.106‬‬
‫גם המסורת החסידית הגורסת ש‪ ÍÂÓÒ‬לבתי הכנסת של צדיקי הדור מסתובבות הנשמות ‡‪˙ÂÚ˘· ÂÏÈÙ‬‬
‫‪ ÌÂȉ‬כדי לקבל את תיקונן )ולא כדי ‪ ,(!ÏÏÙ˙‰Ï‬אינה שייכת לנושא המדובר‪ .‬ראה י"י קלפהולץ‪ ,‬אדמו"רי‬
‫בעלז‪ ,‬א‪ ,‬תל‪-‬אביב תשלב‪ ,‬עמ' שכט‪-‬של‪" :‬אחד מנכדי הרה"ק ר' ברוך ממז'בוז'‪ ,‬אשר שמע מגדולת צדקתו‬
‫של כ"ק מרן מהר"ש ]מבעלז[‪ ,‬החליט לנסוע לבעלז ולבקר אצל מרן‪ …‬בבואו לבעלז‪ ,‬ראה את כ"ק מרן‬
‫כשהוא הולך לאיטו בדרכו לבית הכנסת‪ ,‬ולעומת זאת‪ ,‬בעת שובו מהתפילה הרגיש שמרן עושה את דרכו‬
‫במהירות רבה‪ …‬בעת שנכנס אל הקודש פנימה לכ"ק מרן‪ ,‬שאל‪ …‬מהו הטעם שמרן הלך לתפילה באיטיות‪,‬‬
‫וממנה – במהירות?‪ …‬השיב מרן‪ :‬כי ·„¯‪˙‡ ÂÓÓ ˙¢˜·Ó‰ ˙·¯ ˙ÂÓ˘ ÂÈÙÏ ˙·ˆ ˙ÒΉ ˙È·Ï ÂÎ‬‬
‫˙‪ ,Ô˜È‬ומכיון שהוא אינו יכול לסרב ]מ[למלא את בקשתן‪ ,‬לכן דבר זה מאיט את דרכו; ואילו בשובו מבית‬
‫הכנסת הריהו עושה את דרכו במהירות מאותה סיבה עצמה"‪> .‬הערת ¯"˘ ‡˘‪ :ÈÊÎ‬אגב‪ ,‬על המסופר לעיל‬
‫ראה ש"ע א"ח‪ ,‬צ יב‪ :‬מצוה ‪ Íω˘Î ı¯Ï‬לב"ה‪ …‬אבל ‪ ‡ˆÂÈ˘Î‬מב"ה‪<!ıÂ¯Ï ¯ÂÒ‡ ,‬‬
‫עי' ברכות יח רע"ב‪.‬‬
‫השווה ספר חסידים‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' תשט ]=ספר חסידים‪ ,‬מ"ו‪ ,‬סי' רסט‪ ,‬עמ' ‪" :[86‬קהל אחד רצו ללכת למקום‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫קצה‬

‫·‪.̉ÓÚ ‰ÊÈÁ‡ Ì‰Ï ˙ÂÈ‰Ï ÏÎÂÈ ‡Ï˘ Ï„‚ ¯Úˆ Ì‰Ï ˘È – ÌÈÚ˘¯ ‰Ê‰ ̘Ó‬‬
‫ושמעתי מפי הגאון הקדוש‪ ,‬איש אלוקים‪ ,‬רשכבה"ג‪ ,‬דוד זוגתי ז"ל‪ ,‬אח חותני‪ ,‬אב"ד‬
‫קהילה קדושה סאנדז שליט"א ]ר' חיים האלברשטאם‪ ,‬בעל 'דברי חיים'[‪ ,‬כי במקומות‬
‫בזאקסין‪ ,‬במקום שהיו דרים שם יהודים‪ ,‬והיו שם גאונים וקדושים וגורשו משם‪ ,‬ודרים‬
‫במקום אינם יהודים‪ ,‬כשהולך אדם בלילה על יד בתי קברות הישראליים‪ ,‬שומע קול‬
‫יללה ונהי‪ ,‬בכי תמרורים‪ ,‬שהמתים בוכים ומתאוננים על שגורשו משם בני ישראל‪ ,‬והם‬
‫המתים נשארו בין הגויים‪.83‬‬
‫בקרב תושבי אוסטרהא )וואהלין( היה מקובל "שבכל לילה אחר חצות מתכנסים ובאים המתים‬
‫לבית הכנסת ועורכים שם תפילה בצבור"‪ .84‬גם בפי תושבי עיירותיה של ¯‪ ‡ËÈÏ-‰ÈÒÂ‬לפני‬
‫כמאה שנה "היתה לשיחה ·‪ ,ÏÎ ÈÙ‬שאף נשמות המתים ·‡‪ …˙ÒΉ ˙È·· ÏÏÙ˙‰Ï ÌÈ‬תארו‬
‫בנפשם‪ .85"˙ÂÈÒÎ È˙·· ÌÈÏÏÙ˙Ó ˙ÂÓ˘‰ Û‡˘ ,‬בני התשחורת בוילנה שנהגו להתאסף בבית‬
‫הכנסת ולערוך 'משמר' בלילי שישי ולילות אחרים‪ ,‬הרגישו שהם מונעים מן המתים להתכנס‬
‫בבית הכנסת‪ ,‬כפי שתיאר אחד ששהה שם לפני כמאה ועשרים שנה‪" :‬התפקיד הגדול והנכבד‬
‫שאנו הקטנים ממלאים בשבתנו בבית השם בלילות על משמרתנו‪‡Â·Ï ÌÈ˙Ó‰ „Ú· ÌÈÚÂÓ ,‬‬
‫‪.86"Ì‚‰ÓÎ ÌÈÎȯÎ˙·Â ˙Â˙ÈÏË· ÌÈÙÂËÚ ÏÏÙ˙‰ÏÂ‬‬
‫באחת הלילות נרדם ילד יתום כבן שש בבית הכנסת של האריז"ל שבצפת‪ ,‬בשנת ˙¯‪‰Ï‬‬
‫לערך‪" ,‬ככה נשאר בבית הכנסת וישן על הספסל‪ .‬הוא הקיץ באישון לילה‪ ,‬ו¯‡‪˙ÒΉ ˙È·˘ ‰‬‬
‫‪ …ÌÈÏÏÙ˙Ó ÔÈÏÈÙ˙ ˙ÈÏË· ÌÈ˘·ÂÏÓ ÌÈ˘‡Ó ‡ÏÓ‬הוא נתפחד והתחיל לבכות‪.87"…‬‬
‫על העיירה קאָריוו שבפולין )נקראה גם קוֹריב( מספר אחד מתושביה לשעבר‪" :‬בית הכנסת‬

‫‪83‬‬

‫‪84‬‬
‫‪85‬‬
‫‪86‬‬

‫‪87‬‬

‫אחד‪ ,‬בא מת לאחד בחלום ואמר‪ ,Â˙‡ ·ÊÚ˙ χ :‬כי יש לנו הנאה כשתלכו לבית הקברות; ואם תעזבונו‪,‬‬
‫דעו‪ ,‬כי תהרגו‪ .‬ולא חששו‪ ,‬ונהרגו כולם"‪.‬‬
‫ר' חיים אלעזר וואקס‪ ,‬שם ושארית לנפש חיה‪ ,‬הספדים‪ ,‬ירושלים תשכא‪ ,‬עמ' קיז טו"א‪ .‬בראש ההספד )קטז‬
‫טו"א( נאמר‪" :‬מספד‪ …‬על מות זוגתי הרבנית ז"ל‪ ,‬מרת בלימה בת‪ …‬מו"ה משה נ"י‪ ,‬אב"ד דק"ק זבאריב‪,‬‬
‫אחיו של‪ …‬בעל 'דברי חיים' ז"ל מסאנז‪ ,‬שנפטרה ביום ט"ו אדר‪ ,‬הוא שושן פורים‪ ,‬בשנת ˙¯‪ ÂÎ‬לפ"ק"‪.‬‬
‫ראה להלן‪ ,‬פרק ו‪ ,‬הערה ‪.111‬‬
‫ראה להלן‪ ,‬פרק ז‪ ,‬ליד הערות ‪.127 ,127‬‬
‫ד' לבני )וויסבורד(‪ ,‬ירושלים דליטא‪ ,‬א‪ ,‬תל‪-‬אביב תרצ‪ ,‬עמ' מו‪ .‬כתיבת הספר נסתיימה בחנוכה ˙¯‪) ËÙ‬עמ'‬
‫קפב( ונדפס בשנת ˙¯ˆ‪ .‬בשערו נאמר שהוא מתאר את "ווילנא לפני ‡¯·‪ ÌÈÚ‬שנה"‪ ,‬היינו בין השנים ˙¯‪-ËÓ‬‬
‫˙¯‪ .‬השווה גם לדבריו על אחת מעיירות ‪ ,‡ËÈÏ‬לא הרחק מ˜‪" :‰·Â‬יש בעיירה גם בית מדרש וגם בית‬
‫כנסת‪ ,‬אלא ב·‪ ˙ÒΉ ˙È‬אין תנור ואין נוהגים ללון שם‪) "˙ÂÚ¯ ˙ÂÁ¯ ÔȘÈÊÓ ÈÙÓ ˘˘Á ‰È‰ ÔÎÏ ,‬עמ'‬
‫קלא(‪ .‬ולדבריו יובן מדוע ראש ה'חברא קדישא' של אותה עיירה‪ ,‬ר' הירש'לע‪ ,‬כשתקף אותו פחד עצום מן‬
‫המתים מחמת מעשה שהיה‪" :˘¯„Ó‰ ˙È·· ÏÏÙ˙‰Ï ¯·Ú ,‬גם ר' הירש'לע בעצמו שינה את טעמו ויהי‬
‫לפחדן ומוג לב כשפן‪ ,‬הוא מסר את המפתחות של ·‪ ˙ÒΉ ˙È‬לרב‪ ,‬גם את הפנקס של ה'חברא קדישא' מסר‬
‫לגבאי השני‪"‰ÏÈÙ˙Ï ÌÂ˜Ó Ì˘ ÂÏ Ú·˜È ˘¯„Ó‰ ˙È·Ï ˙ÒΉ ˙È·Ó ('¯„ÈËÒ'‰) ÂÏ˘ „ÂÓÚ‰ ˙‡ ˜˙ÚÈ ,‬‬
‫)עמ' קמא(‪.‬‬
‫ראה להלן‪ ,‬פרק ז‪ ,‬ליד הערה ‪ ,125‬באריכות‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫קצו‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫הגדול והישן הבנוי עץ‪ ,‬קודש הקודשים של קוריב‪ ,‬ה'צעצוע הביתי'‪ ,‬זורק פחד על דמיונם של‬
‫הילדים‪ ‰ÏÈω ÚˆÓ‡· ÏÏÙ˙‰Ï Ìȇ·˘ ÌÈ˙Ó ÌÚ ¯Â˘˜ ‡Â‰ ,‬ומחפשים שם את תיקונם‪.88"…‬‬
‫מספר ספרות‪-‬יפה תיעד 'מעשה' שאירע בשנת ˙¯‪ Ó‬לערך בעיר בוטשאטש שבגליציה‪ ,‬על‬
‫יתום קטן שנשאר לבדו בבית כנסת בליל שבת‪ ,‬ו"˙‪.89"ÏÏÙ˙‰Ï „ÓÚ ÌÈ˙Ó‰ ÏÎ ÂÒÎ‬‬
‫והאגדות רווחו גם בשאר עיירות גליציה‪ ,‬כגון קאלוש )גליציה המזרחית(‪ 90‬וסטרי‪.91‬‬
‫גם גדולי החסידות בגליציה סמכו ידיהם על קבלה זו‪ ,‬כדברי הרב חיים שלמה פרידמן‪,‬‬
‫מזקני חסידי בעלז )שעוד הכיר את מהרי"ד רוקח(‪" :‬היה קבלה מהאדמורי"ם זצלל"ה‪,‬‬
‫˘‪ ÏÏÙ˙‰Ï ˙ÒΉ ˙È·Ï ‰ÏÈÏ· Ìȇ· ÌÈ˙Ó‰‬ולקרוא בתורה‪ ,‬וכבר נשמעו כמה מעשיות‬
‫כאלו"‪.92‬‬
‫כה מושרשת היתה מסורת זו בקרב יהודי ‚‪ ,‰ÈˆÈÏ‬עד שאמרו על ר' צבי אלימלך מדינוב‪,‬‬
‫בעל 'בני יששכר' )גליציה תקמג – תרא(‪ ,‬שקרא על המפקפק בה שהוא בבחינת ‡‪:ү˜ÈÙ‬‬
‫הבני יששכר היה אומר‪ ,‬שכל דבר שמורגל בפי ישראל ומקובל אצלם – מחוייבים‬
‫להאמין בו‪ ,‬וכל המסרב להאמין ‪ .ү˜ÈÙ‡ ˙ÈÁ·· ‡Â‰ ȯ‰‬ועל דרך משל הזכיר מה‬
‫˘‪ .˙ÒΉ ˙È·· ˙ÂÓ˘ ˙‡ˆÓ ‰ÏÈÏ·˘ ,χ¯˘È Ï˘ ̉ÈÙ· Ï‚¯ÂÓ‬אף שאין מקור לזה‬
‫בשום מקום‪ ,‬עם כל זאת‪ ,‬מי שאינו מאמין בזה ‪.93ү˜ÈÙ‡ ‡Â‰ ȯ‰‬‬
‫‪88‬‬
‫‪89‬‬
‫‪90‬‬

‫‪91‬‬

‫‪92‬‬

‫‪93‬‬

‫ראה להלן‪ ,‬פרק ט‪ ,‬הערה ‪.170‬‬
‫ראה להלן‪ ,‬פרק ח‪ ,‬ליד הערות ‪.136-133‬‬
‫כך מספר הרב מיכאל הכהן ברוֶר )גליציה תרכג – א"י תשט( על עיירת מולדתו קאלוש‪" :‬אחרי התפילות‬
‫היה השמש סוגר את השער הגדול‪ ,‬ו‪ÌÈ‰Â˘Â ‰ÏÈÏ Ïη ÂÈχ Ìȇ·‰ ÌÈ˙Ó‰ ˙¢¯Ï ¯·ÂÚ ËÚÓ-˘„˜Ó‰‬‬
‫·˙‪) "…¯˜Â·‰ ¯Â‡ „Ú ‰ÏÈÙ‬מ' וא"י ברוֶר‪ ,‬זכרונות אב ובנו‪ ,‬ירושלים תשכו‪ ,‬עמ' ‪.(60‬‬
‫א"י ברוֶר )גליציה תרמד – א"י תשלו( מספר על עיירת ילדותו זו‪" :‬בדמיון הילדים תפסו 'אותן הבריות'‬
‫]=שדים ורוחות[ מקום בראש‪ ,‬ויום‪-‬יום או יותר נכון לילה‪-‬לילה הביא חדשות מעולם תחתון זה‪ …‬בית‬
‫המרחץ ובתי ריחים היו המקומות החביבים עליהם ביותר‪ÏÚ ,̉ÈÎȯÎ˙· ˙ÂÏÈÏ· Ì‰Ï ÂÏÈÈË ÌÈ˙Ó‰ Ì‚ .‬‬
‫‪) "‰ÏÈÙ˙· ÌÈ„ÓÂÚ ˙ÒΉ ˙È·· ̇¯ ·Â¯ ÈÙ‬מ' וא"י ברוֶר‪ ,‬זכרונות אב ובנו‪ ,‬ירושלים תשכו‪ ,‬עמ' ‪.(233‬‬
‫י"צ פרידמן )עורך(‪ ,‬בצילא דמהימנותא‪ ,‬ברוקלין חש"ד ]תשס?[‪ ,‬עמ' קעה‪ .‬מעשיה אחת שהובאה אצלו‪,‬‬
‫הועתקה להלן‪ ,‬פרק ח‪ ,‬ליד הערות ‪.149-145‬‬
‫השווה גם לסיפורו של מאיר אלעזרי‪-‬וולקאני )ליטא תרמב – א"י תשי(‪ ,‬יליד איישישוק )פלך וילנה(‪:‬‬
‫"הגיעו ימי הסליחות‪ .‬אַל שינה ואַל תנומה‪ .‬עם אבא אקום‪ִ ,‬אתו אלך באשמורה השלישית לבית המדרש‪…‬‬
‫כשפקחתי שוב את עיני‪ ,‬לא היה עוד אבא במטתו‪ .‬הלך לו אבא‪ ,‬ואמא ִאתו‪ ,‬ואותי לא העיר‪ ,‬ולי לא קרא‪…‬‬
‫מהרתי להתלבש וקמתי ללכת‪ .‬אחותי הגדול אשר שכבה על הספה קראה אחרי‪ :‬פתי! ‪‰ÏÈω ˙΢Á· Íχ‰‬‬
‫‪ ?È„·Ï‬אביטה בעד החלון ואראה‪ .ıÂÁ· ‰˙Ú ÌÈÎÏ‰Ó ˙ÂÁ¯ ÌÈ˙Ó :‬היא הפשילה את הוילון‪ ,‬ושנינו‬
‫הסתכלנו לתוך האפלה שבחוץ‪ .‬דבר לא נראה‪ …‬על כל הרחובות פרושה האפלה‪ ,‬מתפשטת עד בית המדרש‪.‬‬
‫·‪) "Â‡Â·È ‡Ï ‰ÓÈÙ ˘¯„Ó‰ ˙È·Ï ˜¯ .Ìȇ¯ Ìȇ Ìȇ¯ ,˙ÂÁ¯ ÌÈ˙Ó ÌÈ„˘ ÂÎÏ‰È ‰‬מ' אלעזרי‪-‬‬
‫וולקאני‪ ,‬בחדר‪ ,‬תל‪-‬אביב תרצד‪ ,‬עמ' ‪ .37‬למקור זה הפנני ידידי ר' אליעזר יהודה בראדט(‪.‬‬
‫המתים והרוחות המוזכרים כאן לא נכנסו לבית המדרש פנימה‪ ,‬בגלל שנאספו בו אנשים לאמירת‬
‫'סליחות'‪ .‬רק כשמקום התפילה ריקן מבני אדם מתכנסים המתים לתפילתם‪.‬‬
‫כך הביא הרב צ' הגר‪ ,‬מילי דבי כנישתא‪ ,‬לונדון תשסה‪ ,‬עמ' רנה טו"ב ]אך ראה להלן‪ ,‬פרק ח‪ ,‬הערה ‪.[130‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫קצז‬

‫כאשר הסופר החסידי ר' אברהם אליהו כי‪-‬טוב )מוקוטובסקי(‪ ,94‬גולל את דברי ימי נערותו של‬
‫ר' יעקב יצחק מפשיסחה‪ ,‬המוכר בשם 'היהודי הקדוש' )פולין תקכו – תקעד(‪ ,‬שזר בין בתרי‬
‫הסיפור את הווי החיים שהכיר בימי נעוריו הוא בפולין‪ .‬וכך תיאר את התבודדותו של הנער‬
‫באחד מבתי הכנסת בפשדבוז' שבפולין‪:‬‬
‫וכך היו רוב בתי הכנסיות והמדרשות מלאים תמיד אדם‪ ,‬נערים וזקנים שבאו ללמוד‬
‫שיעוריהם‪ ,‬כל אחד בעתו ובשעתו‪ .‬רק בתי הכנסיות ה'קרים'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שמפני קדושתם‬
‫לא בנו בתוכם תנור להסקה‪ ,95‬הללו היו בימות החורף מיוחדים רק לתפילה‪ ,‬ורק בימות‬
‫הקיץ נעשו גם למקום תורה‪ .‬בית הכנסת של החייטים בפשדבוז'‪ ,‬גם הוא מיוחד היה‬
‫באותה תקופה לתפילה בלבד‪ ,‬והבאים לתוכו להתפלל‪ ,‬רק עם אור הבוקר באו‪ÏÎ .‬‬
‫‪ ;Ì„‡Ó ˜È¯ ‰È‰ ‰ÏÈω‬נר תמיד היה דולק; הספרים הקדושים גנוזים היו בהיכל;‬
‫‪˙ÂÏÈ‚¯ Âȉ˘ ͯ„Î ÔÂÈÏÚ‰ ÌÏÂÚÓ Ì˘Ï ˙‡·˘ ,ÂÏÏÁ· ˙ÂÙÁ¯Ó Âȉ ˙¢„˜ ˙ÂÓ˘Â‬‬
‫‪ .˙ÂÓ„‡ ÈÏÚ ÌÈÈÁ‰ ÔÈ· Ô„ÂÚ· ¯È„˙ ‰Ê ̘ÓÏ ‡Â·Ï‬את המקום הזה בחר לו יעקב‬
‫יצחק לבוא בו‪ ,‬להתייחד עם קונו ולהתחסד בינו לבין קונו בלבד ואין איש עמו‪.96…‬‬
‫אכן לא פירש הסופר שאותן נשמות קדושות ‪ ÂÏÏÙ˙‰‬בשעה שהיו מרחפות בחלל בבית הכנסת‪,‬‬
‫אך נראה שזו כוונתו‪ .‬גם יתכן שבתקופתו ובמקומו כבר לא רווחו השמועות שהנשמות‬
‫‪ ˙ÂÏÏÙ˙Ó‬בבית הכנסת‪ ,‬כי אם ‪ ˙¯˜·Ó‬שם‪.97‬‬

‫‪94‬‬
‫‪95‬‬
‫‪96‬‬
‫‪97‬‬

‫שמועה זו הובאה כבר ע"י ר' אהרן ראטה מברגסס )הונגריה תרנד – ירושלים תשז(‪ ,‬בעל 'שומר אמונים'‪:‬‬
‫"וסיפרו לי שאמר ]בעל 'בני יששכר'[ פעם אחד על ענין שהיה המדובר בין אנשי שלומו‪ ,‬כי כל מי שמסתפק‬
‫על קבלת ישראל‪ ,‬ולמשל‪ ,‬שאומרים העולם שמתים שכיחים בבתי כנסיות‪ ,‬ואמר‪ :‬הגם שלא נכתב זאת בשום‬
‫מקום‪ ,‬אבל כיון שמקובל זאת בין המון ישראל‪ ,‬מי שאינו מאמין בזה – נקרא אפיקורוס‪ .‬וככה ביתר הענינים‬
‫כעין זה‪ ,‬והביא ראיות רבות מדברי רז"ל‪) "…‬שומר אמונים‪ ,‬א‪ ,‬מבוא השער‪ ,‬פרק ט‪ ,‬ירושלים תשיט‪ ,‬כח‬
‫ע"א(‪.‬‬
‫אגב‪ ,‬ר' שלמה האלברשטאם מבאבוב )גליציה תרסח – ארה"ב תשס( העיר על כך‪̉ ÔÈÚ‰ ¯Â˜Ó˘ ,‬‬
‫„·¯‪) ÏÈÚÏ Â¯ÎÊ˘ 'ȯËÈ ¯ÂÊÁÓ' È‬פרק ג(‪ ,‬ומסיים‪" :‬ובזה אנו רואים‪ ,‬שהגם שה'בני יששכר' לא ראה את‬
‫ה'מחזור ויטרי'‪ ,‬כי עדיין לא בא לדפוס בימיו‪ ,‬אף על פי כן הרגיש שדבר המקובל אצלינו הוא אמת גמור"‬
‫)כך הביא בשמו הרב צ' הגר‪ ,‬שם(‪ .‬אך אחר בקשת המחילה‪ ,‬המעיין יראה שאין הנאמר במחזור ויטרי משמש‬
‫כמקור לענין שהנשמות ‪ ˙ÂÏÏÙ˙Ó‬בבית הכנסת בשעות הלילה )דבר שאליו התכוון בעל 'בני יששכר' למרות‬
‫שדבריו אינם מפורשים דיים(‪ ,‬כי במחזור ויטרי נאמר שהנשמות נמלטות לבית הכנסת כדי ‪ËÏ˜Ó ‡ÂˆÓÏ‬‬
‫)ראה לעיל פרק ג(‪ ,‬ואם חפץ למצוא מקור העניין‪ ,‬היה לו לציין ‪ ÌÈ„ÈÒÁ ¯ÙÒÏ‬ש„‪ 245 ÒÙ‬שנה קודם ‪˙„ÈÏ‬‬
‫מחבר 'בני יששכר'!‬
‫נולד בעיירה אופלה שליד לובלין בשנת ˙¯‪ ,·Ú‬עלה לא"י בשנת ˙¯ˆ‪ ,Â‬ונפטר בירושלים בשנת ˙˘‪.ÂÏ‬‬
‫ראה לעיל‪ ,‬הערה ‪ ;86‬להלן‪ ,‬הערה ‪.168‬‬
‫א"א כי‪-‬טוב‪ ,‬כחודו של מחט – שבעה סיפורים‪ ,‬סיפור ראשון‪ ,‬ירושלים תשטו‪ ,‬עמ' כב‪.‬‬
‫השווה גם את המסופר על ר' אברהם יהושע העשיל מאפטא )פולין תקז – פודוליה תקפה(‪" :‬לאחר שבעל‬
‫ה'אוהב ישראל' עבר מאפטא למזיבוז‪ ,‬התעורר פעם בבית הכנסת רעש גדול בזמן התפילה‪ .‬רווחה השמועה‪,‬‬
‫˘¯‪) "…Ì‰È˘‡¯Ó ÌÈÚ·ÂΉ ˙¯Ò‰ È„È-ÏÚ ÌÈÏÏÙ˙ÓÏ ÌÈÚȯÙÓ ‰ÏÈÙ˙‰ ÔÓÊ· ˙ÒΉ ˙È·Ï Ìȇ· ˙ÂÁÂ‬י"י‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫קצח‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫עד עתה שמענו על המתים שנפטרו מן העולם כדרך כל האדם ונטמנו ב·‪,˙¯·˜‰ ˙È‬‬
‫שמתכנסים לבית הכנסת לתפילה‪ .‬בעיירה פוגרבישטשה )מחוז ברדיטשוב‪ ,‬אוקראינה( רווחה‬
‫השמועה על אלו שנהרגו על קידוש השם ב‪ ˙ÒΉ ˙È· ¯ˆÁ‬ונקברו ˘‪ ,Ì‬שהם נוהגים להתאסף‬
‫בבית הכנסת ‪ 98ÍÂÓÒ‰‬לצורך תפילה‪:‬‬
‫‪Ôȇ ,ͯ ·˘Ú ÈÒÂÎÓ ÌÈ„Á‡ ¯ÙÚ È·‚ ‰· ˘È˘ ‰Ï„‚ ¯ˆÁ ˘È ˙ÒΉ ˙È· ȯÂÁ‡Ó‬‬
‫‪ …Ì˘Ï ÒÎ Ô‰Î‬על דבר החצר יש אגדות רבות‪ ,‬אבל אני אמסור את הנפוצות ביותר‪…‬‬
‫בימים ההם‪ ,‬והצורר חמיל ימח‪-‬שמו‪ 99‬החל לעשות את מעשיו הנוראים ביהודים יושבי‬
‫חבל רוסיא‪-‬הקטנה‪ …‬באותו היום היתה חתונה בעיר‪ ,‬ואת החופה ערכו ברוב פאר והדר‪,‬‬
‫בתופים ובמחולות‪ ,‬בכלי ניגון ושמחה‪ …‬אבל חמת אלוקים נתכה על ק"ק פוהרבישצה‬
‫והשמחה שבתה ונהפכה לאבל מר‪ .‬בעצם החדוה‪ ,‬בה בעת שהחתן נתן את טבעת‬
‫הקידושין על אצבע כלתו והתחיל לומר "הרי את מקודשת‪ "…‬נכנסו הפורעים הרשעים‬
‫ימח‪-‬שמם לעיר בקול המון חוגג‪ ,‬ובראותם את הקהל הרב ואת השמחה הגדולה ‡ˆ‪Ï‬‬
‫·‪ ,˙ÒΉ ˙È‬ששם היתה החופה‪ ,‬חרה להם עד מוות והתנפלו על היהודים והרגו בהם‬
‫בחמת רצח‪ .‬שני הקרבנות הראשונים היו החתן והכלה‪ ,‬הזוג הנחמד והאהוב‪ .‬אחד‬
‫הרוצחים הסיר את ראשיהם מעליהם בתנופת גרזן אחת‪ ,‬ולאחריהם באו שאר המחותנים‬
‫ואנשים אחרים מתוך הקהל‪.‬‬
‫כל אלה שנהרגו‪ ,‬לא בבתיהם ולא ברחובות העיר אלא סמוך לבית הכנסת‪ ,‬בעת‬
‫החופה‪,˙ÒΉ ˙È·Ï ÍÂÓÒ ‡Ï‡ ÌȂ¯‰‰ ¯‡˘Î ˙¯·˜‰ ˙È·· ‡Ï ÍÎ ¯Á‡ ¯·˜ ,‬‬
‫וסביב קבריהם בנו חצר עץ ]=גדר עץ[ לזכר עולם‪ …‬עד היום נזהרים עוד יהודי‬
‫פוהרבישצה מלעבור אצל בית הכנסת בלילה ‪;‰ÏÈÏ Ïη Ì˘ ÌÈÏÏÙ˙Ó‰ ÌÈ˙Ó‰ ÈÙÓ‬‬
‫‪Ïη ÌÈÓ˜ ˙ÒΉ ˙È· ¯ˆÁ· Ìȯ·˜‰ ÌȂ¯‰‰˘ ,ÌÚ‰ ÔÂÓ‰ „ÂÚ ÔÈÓ‡Ó ÌÂȉ „Ú‬‬
‫‪ …Ì˙Â˙Á ‚Á ˙‡ ÌÈ‚‚ÂÁ ‰¯Â˙· Ìȇ¯Â˜ ,¯Â·ˆ· ÌÈÏÏÙ˙Ó ,‰ÏÈÏ ‰ÏÈÏ‬והרבה הרבה‬
‫שמענו‪ ,‬דברנו‪ ,‬חשבנו והגינו‪ ,‬אנחנו חניכי ה'חדר'‪ ,‬על דבר בית הכנסת הישן‪ ,‬הגדול‬

‫‪98‬‬

‫‪99‬‬

‫קלפהולץ‪ ,‬אדמו"רי בעלז‪ ,‬ג‪ ,‬בני‪-‬ברק תשלט‪ ,‬עמ' נד(‪ .‬גם במעשה זה לא באו ה'רוחות' )בהנחה שהן רוחות‬
‫ה‪ ÌÈ˙Ó‬ולא ˘„‪ ÌÈ‬וכדומה( לבית הכנסת על מנת ‪ ,ÏÏÙ˙‰Ï‬אלא ‪ ÚȯىÏ‬את תפילת החיים!‬
‫יתכן שסיפורו של ר' יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש )ספר הזכרונות‪ ,‬א‪ ,‬פרק כג‪ ,‬תרגום‪ :‬ט' בלוי‪,‬‬
‫ברוקלין תשנז‪ ,‬עמ' ‪ ,(100‬שייך אף הוא לנושא שלפנינו‪ .‬הוא מספר על אדם בשם ר' ברוך שנדד בין‬
‫הקהילות השנות ב¯‪ ‰·Ï‰-‰ÈÒÂ‬והגיע לעיירה ששמה ינוביטש‪" :‬בראשונה‪ ,‬מיד עם בואו לינוביטש‪ ,‬קבע‬
‫ברוך את מקום מושבו בבית‪-‬מדרש קטן ˘‪ ,ÂÈχ ÍÂÓÒ ˙¯·˜‰ ˙È·Ï Í¯„· „ÓÚ‬ומסיבה זו עברו כל‬
‫הלוויות של העיר ליד בית המדרש‪ ,‬ואנשים שבאו מלוויה היו נכנסים לבית המדרש כדי להתפלל תפילת‬
‫מנחה‪ .‬בחדר ליד בית הכנסת הוחזקו מכשיריהם של הקברנים‪ ,‬וכן ארון המתים ודף הטהרה‪ .‬משום כך‬
‫‪Ì˘Ï ÒÎÈ˘ „‡Ó ¯È„ ‰È‰ ÌÂÈ· ÂÏÈه .·¯Ú‰ ˙ÂÚ˘· ‰Ê ˘¯„Ó ˙È·· ˙„ÈÁÈ· ‡ˆÓ‰Ï ÌÈ˘‡ ¢˘Á‬‬
‫‡„‪ ."…˙„ÈÁÈ· Ì‬יתכן שפחדם של התושבים נבע לא רק מכלי עבודתם של הקברנים‪ ,‬אלא שחששו‬
‫שמחמת ˜¯·˙‪ ÔÈÓÏÚ‰ ˙È·Ï Â‬יעדיפו המתים להתפלל דוקא שם‪…‬‬
‫הכוונה לבוגדן חמילנצקי‪ ,‬מנהיג הקוזאקים שהחריבו את קהילות ישראל בגזירות תח‪-‬תט‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫קצט‬

‫והנפלא שבעירנו פוהרבישצה‪.100‬‬
‫מקורות נוספים המוסרים על תפילת הנשמות בבית הכנסת‪ ,‬יובאו בפרקים הבאים‪ ,‬כל אחד‬
‫במקומו‪ .‬אבל מחמת החידוש שבדברים‪ ,‬ארשה לעצמי להוסיף כאן את חזיונו של ר' יצחק‬
‫יהודה יחיאל ספרין מקאמרנא )גליציה תקסו – תרלד( בשנת ˙¯‪:‰‬‬
‫ערב שבת קודש שמיני‪ ,‬כו אדר‪-‬שני‪ ,‬ראיתי את מורי‪-‬דודי הקדוש רבינו צבי ]הירש‬
‫אייכנשטיין מזידיטשוב )גליציה תקכג – תקצא(‪ ,‬בעל 'עטרת צבי'[‪˙È·· ·˘Â Íω ,‬‬
‫‪ .ÏÏÙ˙Ó ¢¯„Ó‬ואמר לי‪ ,‬ש‪ ,ÏÏÙ˙‰Ï ¢¯„Ó ˙È·Ï ÍÏÈÏ „ÈÓ˙ ˙¢¯ ÂÏ ˘È‬כמו שהיה‬
‫בחיים‪ .‬ותמהתי איך ‪ ˙¢¯ ÂÏ ˘È˘ ˘Â„˜Â Ï„‚ ˜È„ˆ ‰È‰‬כזה להיות כמו בחיים‪…‬‬
‫ומזה‪ ,‬כל מי שיושב על מקומו – אינו עולה לו יפה‪ …‬דלא ניחא ליה לצדיק‪ ,‬שישב אחר‬
‫במקומו‪.101‬‬
‫חידוש גדול עולה מחזיון זה‪ .‬רק ˆ„‪ ÌÈ‚ÏÙÂÓ ÌȘÈ‬זוכים שלאחר פטירתם מבקרת נשמתם בבית‬
‫הכנסת ומתפללת שם‪ .102‬ולא כפי שמשמע מכל המקורות האחרים דלעיל ודלהלן‪.‬‬
‫‪Â‬‬
‫ניתנה ראש ונשובה למסופר בספר חסידים‪" :‬אחד נרדם בלילה בבית הכנסת וסגרו השמש‪.‬‬
‫בחצי הלילה נעור‪ ,‬וראה ‪ ."…˙Â˙ÈÏË· ÌÈÙËÂÚÓ ˙ÂÓ˘‰‬לפי הנאמר עד עתה סביר להניח‬
‫שהנשמות התעטפו בטליתות מחמת שעסקו ·˙‪ ,‰ÏÈÙ‬אבל בדורות מאוחרים התפתחה האמונה‬
‫בפי העם שהמתים הנאספים בלילות בבית הכנסת גם עורכים קריאה בתורה; הם מוציאים ספר‬
‫תורה מן ההיכל ומעלים לתורה את חבריהם המתים הנוכחים בבית הכנסת‪.‬‬
‫ראשית יש לציין שבמקורות קדומים כבר נמסר שהנשמות עוסקות בתורה‪ ,‬הן במתיבתא‬
‫דרקיעא והן בבית הקברות‪ ,103‬ואף נתפרש שנשמות הצדיקים קוראות בספר תורה ˜¯‪‰‡È‬‬
‫‪100‬‬

‫‪101‬‬
‫‪102‬‬

‫‪103‬‬

‫ח"מ ליברמן‪-‬וויינר‪' ,‬האגדות על‪-‬דבר בית הכנסת הישן בעיר פוהרבישצה )פלך קיוב('‪ ,‬רשומות‪ ,‬ד )תרפו(‪,‬‬
‫עמ' ‪ .392-394‬הכותב נולד בעיירה פוגרבישטשה בשנת ˙¯‪ ,·Ò‬עלה לא"י בשנת ˙˘‪ ‡È‬ונפטר בתל‪-‬אביב‬
‫בשנת ˙˘‪ .·È‬ראה‪ :‬ג' קרסל‪ ,‬לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים‪ ,‬א‪ ,‬מרחביה תשכה‪ ,‬עמ' ‪.663‬‬
‫נ' בן‪-‬מנחם )מהדיר(‪ ,‬מגילת סתרים‪ ,‬ירושלים תשד‪ ,‬עמ' יח‪-‬יט‪.‬‬
‫כך גם ניתן להבין מהמסופר על אחד מתלמידי מהר"ל מפראג‪ .‬שבעת שנמלט מעיר של מכשפים "פתאום‬
‫ירדה עליו הלילה ונכנס לחורבה ללון שם‪ ,‬וראה ש‪̉ȯ·˜Ó ÌÈ˘‡‰ ÌȇˆÂÈ Ìȯ·˜ ‡ÏÓ ‰È‰ ‰Ùˆ¯‰‬‬
‫‪ ,·È¯ÚÓ ÌÈÏÏÙ˙Ó ÌÈ„È ÌÏÂÎÏ ÏËÂ Ì‰Ó „Á‡Â‬ולא הספיק לשאול אותם מה הפלא הזאת עד אשר כבר‬
‫חזרו לקבריהם‪ .‬למחרת בבוקר שוב ראה האנשים יוצאים מקבריהם כנאמר למעלה‪ ,‬והתחזק לשאול אותם‪:‬‬
‫מה הדבר כאן? ואמרו לו‪ ,‬ש‪ ,˙ÒΉ ˙È· ÌÚÙ ‰È‰ ‰Ù‬ובימים נוראים עשו כאן כולם תשובה באמת‪ ,‬ונשבעו‬
‫שלא יֵצאו מפה עד שיבוא משיח‪ .‬ובהיות שלא היה עדיין הזמן‪ ,‬נפטרו כולם ונטמנו במקום‪ ,‬וזכו ˘‪ÌÈ˙Â‬‬
‫‪) "‰Ê‰ ÌÏÂÚ· ÂÓÎ ÌÂÈ· ÌÈÓÚÙ ˘Ï˘ ÏÏÙ˙‰Ï ̉Ï‬הרב יאיר שוורצמן‪ ,‬יהי אור‪ ,‬ירושלים תשנח‪ ,‬סי'‬
‫תתקב‪ ,‬עמ' תנז(‪.‬‬
‫על מתיבתא דרקיעא ראה בסוף המאמר‪ ,‬הערות משלימות‪ ,‬הערה ג‪ .‬על בית הקברות ראה ספר חסידים‪,‬‬
‫מ"מ‪ ,‬סי' תנה‪-‬תנו‪" :‬נשמות יש להם ספרים ערוכים על השלחן‪ .‬כמו שרגילים בחייהם ללמוד‪ ,‬כן במותם‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫ר‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫‪ ‰˙ÎωÎ‬בבית דין הגדול של מעלה‪ .104‬לא מצאתי מקור קדום לכך שהנשמות מתאספות ··‪˙È‬‬
‫‪ ‰Ê‰ ÌÏÂÚ·˘ ˙ÒΉ‬וקוראות בתורה כהלכתה‪ ,‬אך בדורות האחרונים מתרבים המקורות בעניין‬
‫זה‪ .‬על ר' פנחס מקוריץ )ליטא תפו – אוקראינה תקנא(‪ ,‬מספר אחד מרושמי תורתו‪:‬‬
‫בשם הרב ז"ל‪ .‬שהאמין לאותו אדם שהיה מספר מעשה נורא‪ ,‬איך שנשאוהו מתים על‬
‫בית החיים כמה פרסאות‪ ,‬ודנוהו‪ ,‬והחזירוהו‪ ,‬ונשאר ָשׁם הקב שלו‪ ,‬שהיה קטוע ברגליו‪,‬‬
‫ושמו ר' ירוחם‪ .‬וחקר הרב על הדבר איך אפשר שנשמות שהם רוחנים ישאו גוף גשמי‪.‬‬
‫ואחר כך אמר‪ :‬אולי היה זה בראש חודש‪ ,‬דבראש חודש נגשמים הנשמות קצת‪ .‬וחקר‬
‫על זה‪ ,‬ונודע שהיה באמת כן בראש חודש‪…‬‬
‫גם אמר הוא ]ר' פנחס מקוריץ[ ז"ל‪˙È·Ï ÌÈÎω ÌÈ˙Ó‰˘ ,ÌÏÂÚ‰ ÌȯÓ‡˘ ‰Ó :‬‬
‫‪ .‡Â‰ ˙Ó‡ ,105'ÂΠϘ ÂÚÓ˘˘Â ,‰¯Â˙· Ôȯ˜ ˙ÒΉ‬וסיפר מעשה מר' אפרים‬
‫]מבראד[ זללה"ה‪ ,‬שלא כתב כל ימיו אלא שני ספרי תורה‪ ,‬והיה איזה טעות בספר תורה‬
‫אחד‪ ,‬ובא אחר פטירתו לבית הכנסת‪ ,‬והוציא הספר תורה‪ ,‬והלך וטבל‪ ,‬ובא ותיקן‬
‫הטעות‪.106…‬‬
‫ובהמשך כותב אחד מתלמידי ר' פנחס מקוריץ מה שאירע לרבו עצמו בחלום הלילה‪:‬‬
‫בשם הרב ז"ל‪ …‬כשאני צריך להוליד בן‪ ,‬חולם לי מקודם על ספר תורה‪ .‬וקודם לידת בני‬
‫מו"ה אליהו נ"י חלם לי‪ ,‬שפשפשתי כל ספר תורה‪ ,ÌÏÂÚ Â˙Â‡Ó Ì„‡ ‡·Â ,‬והתחלתי‬
‫למשמש בו אם יש בו ממש בעולם הזה‪ :˙Ó‰ Ì„‡‰ ¯Ó‡Â .107‬אני לא באתי לכך‪˜¯ ,‬‬
‫‡‪ .ԇη ‰¯Â˙ ¯ÙÒÏ ˙ÂÏÚÏ ‰ˆÂ¯ È‬והבנתי שרצה שאקרא את בני על שמו‪ ,‬אך מפני‬
‫שגמרתי בדעתי מקודם לקרוא את שמו 'אליהו'‪ ,‬לא רציתי לקוראו על שמו של הנ"ל‪.108‬‬
‫הגם שכל זה לא אירע אלא ב‪ ÌÂÏÁ‬הלילה‪ ,‬כבר אמרו חכמים‪" :‬אין מראין לו לאדם אלא‬
‫מהרהורי לבו"‪ ,109‬וברי שהחלום משקף את המקובל באותה תקופה‪ ,‬וכפי שהיה מן המוסכמות‬
‫ב‚‪ ‰ÈˆÈÏ‬לאחר כמאה שנה‪" :‬שהמתים באים בלילה לבית הכנסת להתפלל ‪‡Â¯˜ÏÂ‬‬
‫·˙‪.110"…‰¯Â‬‬

‫‪104‬‬
‫‪105‬‬
‫‪106‬‬
‫‪107‬‬
‫‪108‬‬
‫‪109‬‬
‫‪110‬‬

‫לומדים‪ .‬מעשה‪ ,‬שעברו גוים דרך ·‪ ˙¯·˜‰ ˙È‬בליל שבת‪."…· ‡¯Â˜Â ,ÂÁÏ˘ ÏÚ Â¯ÙÒ „Á‡ È„Â‰È Â‡¯Â ,‬‬
‫ראה בסוף המאמר‪ ,‬הערות משלימות‪ ,‬הערה ד‪.‬‬
‫כך במקור‪ .‬הכותב לא פירש "מה שאומרים העולם" מחמת פירסומם הגדול‪ ,‬אבל כיום לא ידועה כוונתו‪.‬‬
‫א"א פרנקל וי"ש פרנקל )מהדירים(‪ ,‬אמרי פנחס השלם‪ ,‬א‪ ,‬שער תורת האדם‪ ,‬אות טו‪ ,‬בני‪-‬ברק תשסז‪ ,‬עמ'‬
‫תכא טו"ב‪ .‬על מעשה דומה‪ ,‬בו תיקן ‪ ¯ÙÂÒ‰ ‡¯ÊÚ‬את ספר התורה שכתב‪ ,‬ראה לעיל‪ ,‬פרק ה‪ ,‬הערה ‪.80‬‬
‫כאן הוסיף התלמיד בסוגריים‪" :‬כי הוא ז"ל חקר הרבה בזה איך יכול אדם רוחני להגלות ולבוא בזה‬
‫העולם"‪.‬‬
‫י"ש פרנקל )מהדיר(‪ ,‬אמרי פנחס השלם‪ ,‬שער ט )'מעשיות וסיפורים'(‪ ,‬אות קו‪ ,‬עמ' רמח טו"ב‪.‬‬
‫ברכות נה סע"ב‪ .‬אדם אינו חולם על "דבר שלא הורגל לראות ולא הרהר בו מעולם" )רש"י שם‪ ,‬ד"ה דקלא(‪.‬‬
‫ראה לעיל‪ ,‬ליד הערה ‪.92‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫רא‬

‫יתירה מזו‪ ,‬פעמים שהמתים זיכו את ‪ ÌÈÈÁ‰‬שנקלעו באותה שעה לבית הכנסת או לסביבתו‪,‬‬
‫וקראו להם לעלות ולקרוא בתורה במניינם הלילי‪ .‬כך סיפרו תושבי אוסטרהא )וואהלין( על‬
‫המתרחש בבית הכנסת הגדול שבעירם‪:‬‬
‫סיפורים רבים נפוצו בין דיירי סביבת בית הכנסת הגדול באוסטרהא‪ ,‬ש·‪¯Á‡ ‰ÏÈÏ ÏÎ‬‬
‫‪ ˙ˆÁ‬מתכנסים ובאים המתים לבית הכנסת ועורכים שם תפילה בצבור ו˜¯‪.‰¯Â˙· ‰‡È‬‬
‫לא רק שנמצאו עדי שמיעה ששמעו קולות התפילה שבקעו מתוך בית הכנסת‪ ,‬אלא ‚‪Ì‬‬
‫‪˙ÂÏÚÏ ÒÎ‰Ï ÌÓ˘· ‡¯˜ ˙ÒΉ ˙È· „ÈÏ ‰ÏÈÏ· ̯·Ú·˘ ‰Èȇ¯ È„Ú Â‡ˆÓ‬‬
‫‪.111‰¯Â˙Ï‬‬
‫ברוח דברים אלו תיעד סופר יליד בוטשאטש שב‚‪ ,‰ÈˆÈÏ‬מעשה שאירע בעירו לפני כמאה שנה‪,‬‬
‫אודות ילד יתום בשם יעקב‪ ,‬שנשאר לבדו בבית הכנסת בליל שבת‪" :‬נתכנסו כל המתים ועמדו‬
‫להתפלל‪…‰¯Â˙Ï ÂÏÚ Ì‰ÈÈÁ· ·˜ÚÈ Ì¯ÈΉ˘ Ì„‡ È· ‰ÓΠ,ÏÎȉ‰ ÔÓ ÌȯÙÒ Â‡ÈˆÂ‰Â ,‬‬
‫˜¯‡‪ ,'¯ÈËÙÓ „ÂÓÚÈ' ÂÈ·‡ Ì˘·Â ÂÓ˘· Â˙‡ Û‡ Â‬פשט אביו ]המת[ את טליתו ונתנה ליעקב‪,‬‬
‫‪112‬‬
‫נטל יעקב את טליתו של אביו ונתעטף ועלה על הבימה וגלל את הספר‪ ,‬ולקח שלש ציציות‬
‫ונגע בהן באותיות ונשקן ובירך"‪.113…‬‬
‫סיפור זה אינו מוסמך‪ ,‬באשר מגמתו ספרות‪-‬יפה‪ ,‬אבל במקור אמין יותר מתואר מאורע‬
‫שהתרחש ב‚‪ ‰ÈˆÈÏ‬לפני למעלה מ‪ ÌÈÈ˙‡Ó‬שנה‪ .‬כך מסר ר' צבי הירש הורוויץ )גליציה תקע –‬
‫תרלג( במכתבו לר' אהרן וואלדן )פולין תקצח – תרעב( בעל 'שם הגדולים החדש'‪:‬‬
‫‪114‬‬

‫עוד סיפר לי הגאון מורינו ר' שלמה קלוגר‪ ,‬שפעם אחד שמע דודי הגאון הרב סענדר‬
‫בלילה ˘˜‪ ,‰¯Â˙ ¯ÙÒÏ ˙ÂÏÚÏ Â˙‡ Ìȇ¯Â‬ונתעטף בטליתו ‪ ˙ÒΉ ˙È·Ï ÍωÂ‬בלי שום‬
‫פחד‪ ‰¯Â˙‰ ˙ί· ͯȷ ,‬לפניה ולאחריה וקרא‪.115‬‬
‫ואולם ר' יוסף לעוונשטיין )פולין תקצז – תרפד(‪ ,‬רבה של סעראצק ואחד מראשוני חוקרי‬
‫היוחסין של יהודי אירופה‪ ,‬מוסר מעשה זה על אחד ש‪ ÌÈ„˜‰‬את ר' סענדר מרגליות בכמה‬
‫דורות‪ ,‬הוא ניהו תלמיד מהרש"ל‪ ,‬ר' ‪ ˙Ó ‰˘Ó‬מפרמישלא )נפ' בשנת שסו( בעל 'מטה משה'‪:‬‬

‫‪ ,˙Ó ‰˘Ó '¯…‬האבד"ק לובמלא‪ ,‬פרעמיסלא‪ ,‬אפטא‪ ,‬בעל ספר 'מטה משה'‪ …‬וטעם‬
‫‪111‬‬
‫‪112‬‬
‫‪113‬‬
‫‪114‬‬
‫‪115‬‬

‫כך הובא אצל א"א פרנקל וי"ש פרנקל )מהדירים(‪ ,‬אמרי פנחס השלם‪ ,‬שם )לעיל הע' ‪ (106‬בהערה‪ ,‬בשם‬
‫ספר 'מזכרת לגדולי אוסטרהא'‪ ,‬אך לא מצאתי עניין זה באותו ספר‪.‬‬
‫לא מצאתי מקור למנהג זה‪ ,‬לקחת ˘‪ ˙ÂȈȈ ˘Ï‬דוקא כדי לנשק בהן אותיות ספר התורה‪.‬‬
‫להלן‪ ,‬פרק ח‪ ,‬ליד הערות ‪ ,136-133‬הובא המעשה בשלמותו‪.‬‬
‫הכוונה לדודו זקנו ר' אלכסנדר סענדר מרגליות‪) ,‬גליציה תצ – תקסה(‪ ,‬בעל 'תורת רא"ם' )לעמברג תרנח(‬
‫ו'תשובות הרא"ם' )וורשה תריט(‪ ,‬דודו ורבו של ר' אפרים זלמן מרגליות מבראדי‪.‬‬
‫שם הגדולים החדש‪ ,‬א‪ ,‬מערכת גדולים‪ ,‬מערכת ס‪ ,‬אות ג‪ ,‬ניו‪-‬יורק תשח ]ד"צ‪ :‬ווארשא תרכה[‪ ,‬דף סב ע"ג‬
‫)למקור זה הפנני ידידי ר' אפרים בנימין שפירא(‪ .‬הובא אצל מ' וונדר‪ ,‬אלף מרגליות‪ ,‬ירושלים תשנג‪ ,‬עמ'‬
‫‪.275‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫רב‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫כינויו שמעתי מהרה"ג המנוח מו"ה ‪ ·‡Ê ÌÈÈÁ‬האבד"ק ליבמלא )ובלשונם‪ :‬ליבאווני(‪,‬‬
‫כי המסורה העתיקה תגיד‪ ,‬כי פעם אחת שמע ה"ר משה הנ"ל ·‪ ‰ÏÈÏ‬ש˜¯‡‪¯ÙÒÏ Â‰Â‬‬
‫˙‪ .˙ÒΉ ˙È·· ˙ÂÏÚÏ ‰¯Â‬ונתעטף בטליתו‪ ,‬והלך לבית הכנסת בלי שום פחד‪ ,‬ו·‪ͯÈ‬‬
‫·¯‪.116˙ÂÈ¯Ú ˙˘¯Ù· ‡¯˜Â ,ÂȯÁ‡Ï ÂÈÙÏ ÌÈ˙Ó‰ ÔÈ· ‰¯Â˙‰ ˙Î‬‬
‫בעיירות מזרח אירופה חששו ללכת "בלילה אצל בית הכנסת‪ ,‬שמא ‪…‰¯Â˙Ï Ì‡¯˜È ÌÈ˙Ó‰‬‬
‫שהמתים בכל לילה הם בבית הכנסת"‪ .117‬עוד לפני כשמונים שנה האמינו תושבי עיירה‬
‫באוקראינה‪" ,‬שההרוגים הנקברים בחצר בית הכנסת קמים בכל לילה ולילה‪ ,‬מתפללים בצבור‪,‬‬
‫˜‪ .118"…‰¯Â˙· Ìȇ¯Â‬ואף יושבי ‪ ÌÈÏ˘Â¯È‬היו שותפים לאמונה זו‪.119‬‬
‫‪Ê‬‬
‫מן הכורח להביא שוב את הלשון בספר חסידים‪ ,‬שהוא יסוד ושורש עניין זה‪Ì„¯ „Á‡" :‬‬
‫·‪ ˙ÒΉ ˙È·· ‰ÏÈÏ‬וסגרו השמש‪ .‬בחצי הלילה נעור‪ ,‬וראה הנשמות מעוטפים בטליתות‪ ,‬ו˘‪È‬‬
‫·‪ – Ì„‡ È‬שעדיין עומדים בחיים – בתוכם‪."Â˙Ó ÌÈËÚÂÓ ÌÈÓÈ ÂÈÁ ÌÈ˘ Ô˙‡ .‬‬
‫אין ספק בדבר‪ ,‬שאותם "שני בני אדם שעדיין עומדים בחיים" לא באו בגוף גשמי לבית‬
‫הכנסת‪ ,120‬אלא המדובר ב˘‪ – ̉È˙ÂÓ‬הזהה בחיצוניותה לגוף‪ .121‬אותם שניים עדיין לא מתו‪,‬‬
‫‪116‬‬

‫‪117‬‬
‫‪118‬‬
‫‪119‬‬
‫‪120‬‬

‫‪121‬‬

‫ר' יוסף לעוונשטיין‪' ,‬תולדות הרב הגאון המפורסם מוהר"ר אברהם‪ ,‬הוא אברהם אביש מפפד"מ בעל ברכת‬
‫אברהם'‪ ,‬הפסגה‪ ,‬י )תרסד(‪ ,‬עמ' ‪ .146‬הסוגריים – במקור‪.‬‬
‫מדב"ש צ'צ'יק העירני שיסודות סיפורו של ר"י לעווינשטיין מצויות במסורת אחרת‪ ,‬שקדמה בדפוס‬
‫כ‪ ÌÈ˘ÓÁ ‰‡Ó‬שנה למקור שהוזכר כאן‪ .‬כך מספר ר' אלחנן הענלה קירכהן )נולד בשנת תכו באשכנז( בספרו‬
‫היידי המפורסם 'שמחת הנפש' )פפד"מ תסז( אודות ·‪ ¯„ Ô‬של ר' משה מת‪" :‬בק"ק פוזנא היה רב הנקרא‬
‫¯·‪ ,Ò'Ï„ÚÓ È·¯ ‰˘Ó È‬אשר החזיקוהו ממש לנביא‪ .‬פעם אחת ‪.˙ÒΉ ˙È·Ï ÍÏÈ˘ ‰ÏÈω ÍÂ˙ ‰ˆȘ‰‬‬
‫וקם ולקח את שמשו עמו ובא לבית הכנסת‪ .˙ÂÈ¯Ú ˙˘¯Ù· ÏÏÂ‚Ó ÔÁÏ¢‰ ÏÚ ÁÂÓ ‰¯Â˙ ¯ÙÒ ‰‡¯Â ,‬ונחרד‬
‫מאד‪ ,‬כי חשב את הדבר לאות כי בוודאי חטא גדול נעשה בקהילה‪ .‬ותיכף משהאיר היום ציוה לדרוש ולחקור‬
‫היטב‪ .‬ויבוקש הדבר וימצא‪ ,‬כי אחד עבר על איסור אשת איש" )שמחת הנפש‪ ,‬תרגום‪ :‬שמואל לוריא‪,‬‬
‫ירושלים תשנט‪ ,‬עמ' קו(‪ .‬במקור זה איננו שומעים על מתים העוסקים בקריאה בתורה‪ ,‬אלא על "ספר תורה‬
‫‪ "ÔÁÏ¢‰ ÏÚ ÁÂÓ‬המשמש כהתראה שמימית לחטא‪ .‬אלמלא דמיסתפינא הייתי אומר‪ ,‬ש‪,‰˘ÚÓ ‰È‰ ÍÎ‬‬
‫אלא שבדורות אחרונים הוסיפו לו פרטים נוספים‪ ,‬בגלל תפוצת האגדות על המתים הקוראים בתורה‪ ,‬וכך‬
‫נוצר הסיפור הנזכר במקורות המאוחרים‪.‬‬
‫ראה להלן‪ ,‬פרק ח‪ ,‬ליד הערה ‪.140‬‬
‫ראה לעיל‪ ,‬הערה ‪.100‬‬
‫ראה להלן‪ ,‬פרק ח‪ ,‬ליד הערות ‪.143-142‬‬
‫למרות שהמתים יוצאים לפעמים מקבריהם ב‚‪ ÌÙÂ‬לשוטט בין החיים‪ ,‬מן הסיפור שלפנינו משמע שרק‬
‫˘‪ ˙ÂÓ‬המתים הופיעו בבית הכנסת‪ ,‬ואותם שני בני אדם חיים נכחו שם „‪ ,Ô˙Ó‚Â‬היינו‪ ,‬ב˘‪ .̉È˙ÂÓ‬ועוד‪,‬‬
‫אם אותם שני בני אדם באו לבית הכנסת בגופם מרצונם‪ ,‬מהו הסימן שימותו בתוך ימים מועטים?‬
‫ראה ספר גימטריאות לריה"ח‪ ,‬מהדורתי‪ ,‬א‪ ,‬אות קס‪ ,‬ירושלים תשסה‪ ,‬עמ' קע‪" :‬ש‚‪¯Á‡ ¯ÈÈÂˆÓ Ì„‡‰ ÛÂ‬‬
‫‚‪ ."‰Ó˘‰ ‡È‰ ,‰ÏÚÓ Ï˘ ÛÂ‬וכך בספר חסידים‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' תשלב‪…" :‬כי ‪ ."ÌÈÙ‚‰ ¯‡Â˙· ˙ÂÓ˘‰‬וכבר‬
‫קדמו רש"י בפירושו לחגיגה יב ע"ב‪ ,‬ד"ה ורוחות‪ ,‬המבאר את החילוק בין רוח לנשמה‪" :‬יש מפרשין‪ :‬רוח‬
‫– ‪ ;Û‚‰ ˙ÂÓ„· ‰È¢ډ ‰Ó˘‰ ‡È‰‬נשמה – נשימה"‪ .‬וראה מקורות נוספים בספר גימטריאות‪ ,‬שם‪ ,‬הערה‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫רג‬

‫ובכל זאת נחשבו כמתים באותה שעה מחמת שכבר נגזרה עליהם מיתה‪ .122‬מן הנאמר בספר‬
‫חסידים לא משמע שאותו אחד שנרדם בבית הכנסת וראה את תפילת הנשמות‪ ,‬מת אף הוא‪,‬‬
‫אדרבה‪ ,‬מסתימת הלשון נראה שהשלים את ימיו כדרך כל אדם‪ .‬הוי אומר‪ :‬אין סכנה להיות‬
‫נוכח בזמן תפילת הנשמות בבית הכנסת בשעות הלילה‪.‬‬
‫ואכן במשך הדורות נמסרו עדויות שונות על אנשים חיים שנקלעו וראו בתפילת הנשמות‬
‫ולא אירע להם כל רע‪ .‬קשה להתחקות אחר הסיפורים הרבים בעניין זה‪ ,‬שרק חלקם הועלה על‬
‫הכתב‪ ,‬אבל אביא ככל אשר מצאתי‪ .‬אחד מישישי העיר צפת‪ ,‬ר' ישעיה הורביץ‪ ,123‬ששימש גם‬
‫כרבה הראשי של העיר‪ ,‬סיפר מעשה מסביבות שנת ˙¯‪:‰Ï‬‬
‫כשהייתי נער קטן בעיר הקודש ˆ‪ ˙Ù‬ת"ו‪ ,‬היה שיחה בין הילדים‪ ,‬שבבית הכנסת האר"י‬
‫ז"ל זי"ע באים מתים בלילה להתפלל‪ ÌÈ„ÁÙ˙Ó Âȉ ÌÈ„Ïȉ ÌÈ˘‰Â ,‬לעבור דרך שם‪.‬‬
‫וסיפרו‪ ,‬אשר איש אחד‪ ,‬הרב כהנה]![ בן הרב ברוך דיין ז"ל )הוא היה דיין ומו"ץ בצפת‬
‫ת"ו(‪ Ì˘ ÌÈ˙Ó‰ ˙‡ ‰‡¯ ,124‬כשהיה נער קטן וישן פעם אחת בלילה בבית הכנסת שם‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬אשר שום אחד מהנערים לא הרהיב בנפשו לשאלו על זה‪ .‬אבל נזדמן בעת‬
‫שהייתי בחור בן ט"ז שנים בערך‪ ,‬שכרנו דירה בחצרו‪ ,‬והיה מחבבני ביותר‪ ,‬ועזרתי לו‬
‫לעשות הסוכה ואכלתי בסוכתו‪ .‬אז שאלתיו על העניין הנאמר למעלה וסיפר לי דברים‬
‫כהוויתם‪ .‬כי אביו נתאלמן‪ ,‬ואמו ע"ה השאירה לו איזה ילדים קטנים‪ .‬ישראל בני‬
‫רחמנים חלקו בהילדים ולקחום לגדלם עד שישא אשה ויסתדר‪ .‬הוא נלקח לזוג אחד‪,‬‬
‫והיה אז כבן שש שנים‪ ,‬ואביו פקד עליו לבוא בכל בוקר וערב לבית הכנסת לומר‬
‫'קדיש'‪.‬‬
‫‪.61‬‬
‫‪ 122‬כך נתבאר ב'פירוש קדמון' )שמחברו הוא‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬ר' דוד אפטרוד‪ .‬נדפס לראשונה בפפד"מ ˙‪:(„Ù‬‬
‫"משום שאותם שני בני אדם ‪ ,˙ÂÓÏ Ì‰ÈÏÚ ¯Ê‚ ‰È‰ ¯·Î‬והיו גם בתוכם של הנשמות המתות‪ ,‬ולכך באמת‪,‬‬
‫אותן ]מתו[" )ספר חסידים‪ ,‬ב‪ ,‬סי' תשיא‪ ,‬מהדורת גוטמן‪] ,‬ירושלים[ תשסז‪ ,‬עמ' תריד טו"ב(‪ .‬רעיון זה נזכר‬
‫רבות בכתבי חסידי אשכנז‪ ,‬ראה‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬ספר חסידים‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' רע‪" :‬נכרית אחת שרית מתה‪ ,‬וכששמו‬
‫אותה בקבר עמדה ואמרה‪ :‬בעולם אחר הייתי‪ ,‬וראיתי שרים ומלכים בגיהנם ‪.ÔÈÈ„Ú ÌÈÈÁ Âȉ˘ Ì˙‡ Ì‚Â‬‬
‫אמרה‪ ,Â˙ÂÓÈ ÔÓÊ Â˙‡· :‬ויבואו בגיהנם‪."…‬‬
‫‪ 123‬נולד בצפת בשנת ˙¯‪ ‚Ó‬וכיהן כמה שנים ברבנותה‪ .‬בשנת ˙¯‪ ·Ù‬היגר לאה"ב ומשם לקנדה בה כיהן כרב‬
‫בעיר וויניפג‪ .‬בשנת ˙˘‪ ‚È‬עלה ארצה וישב ברחובות‪ ,‬בה נפטר בשנת ˙˘‪ ÁÏ‬ונטמן בצפת‪ .‬ראה‪ :‬א"ז ראנד‪,‬‬
‫תולדות אנשי שם‪ ,‬א‪ ,‬ניו‪-‬יורק תשי‪ ,‬עמ' ‪ ;30‬י' מונדשיין‪' ,‬בנם של קדושים'‪ ,‬די אידישע היים‪ ,‬באנד ‪20‬‬
‫)תשלט(‪ ,‬גליון ‪ ,78‬עמ' טו; מ' וונדר‪ ,‬מאורי גליציה – אנציקלופדיה לחכמי גליציה‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים תשמב‪ ,‬עמ'‬
‫‪.249-247‬‬
‫‪ 124‬כנראה שהוא ר' ברוך דוד )ב"ר לוי יצחק( כהנא‪ .‬נולד בווישניצה )גליציה( בשנת ˙¯‪ ,È‬עלה לצפת בשנת‬
‫˙¯‪ ,‚Ï‬וכיהן בה כדיין ומו"ץ‪ .‬בשנת ˙¯‪ ÁÓ‬יצא לחו"ל בשליחות עניי ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬וחזר לצפת ונפטר בה‬
‫ביום כג בשבט ˙¯‪ .„Ù‬חיבר שני ספרים‪' :‬חיבת הארץ'‪ ,‬ירושלים תרנז; 'ברכת הארץ'‪ ,‬ירושלים תרסד‪ .‬ראה‪:‬‬
‫מ' וונדר‪ ,‬מאורי גליציה – אנציקלופדיה לחכמי גליציה‪ ,‬ג‪ ,‬ירושלים תשמו‪ ,‬עמ' ‪ .325‬אם הדברים מכוונים‬
‫אליו‪ ,‬הרי שבעל המעשה היה בנו ¯' ‪ ,‡‰Î ÔÓÁ‬שהלוא היה בן ‪ „ÈÁÈ‬לאביו‪ .‬ראה‪ :‬מ' וונדר‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.326‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫רד‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫פעם אחת‪ ,‬לעת ערב‪ ,‬לאחר תפילת מנחה‪ ,‬ואביו נכנס לחדר שבזוית בית הכנסת‬
‫לאכול הסעודה שלישית עם החסידים )כי הבית הכנסת של האר"י ז"ל נתקדש בקדושת‬
‫בית הכנסת‪ ,‬שלא לאכול ולשתות בו‪ ,‬רק בהחדר הנזכר(‪ ,‬ומפני שבבית הכנסת היה אור‬
‫מעט מזעיר לא הרגיש שום בן אדם אשר הילד בן הדיין נרדם על אחד מהספסלים ולא‬
‫אמר 'קדיש' לתפילת ערבית‪ .‬אביו חשב שבודאי אחר תפילת ערבית של ההמון שבבית‬
‫הכנסת הלך לו לבית‪ ,‬וככה נשאר בבית הכנסת וישן על הספסל‪ÔÂ˘È‡· ıȘ‰ ‡Â‰ .‬‬
‫‪ …ÌÈÏÏÙ˙Ó ÔÈÏÈÙ˙ ˙ÈÏË· ÌÈ˘·ÂÏÓ ÌÈ˘‡Ó ‡ÏÓ ˙ÒΉ ˙È·˘ ‰‡¯Â ,‰ÏÈÏ‬הוא‬
‫נתפחד והתחיל לבכות‪ ,‬ונגש אליו זקן אחד והביט בו ואמר‪ :‬הא‪ ,‬זה הילד של הדיין‪.‬‬
‫ולקחו על זרועו וקיבץ את כל הכרים הקטנים שהיו הזקנים יושבים עליהם‪ ,‬ועל‬
‫האיצטבא הרחבה )'פריזבא' בלעז( שהיה אצל הפתח‪ ,‬הציע כמה כרים והשכיבו עליהם‪,‬‬
‫וגם כסוהו באיזה כרים‪ ,‬והוא נרדם בשינה‪ .‬וכשהשמש פתח את הבית הכנסת בבוקר‬
‫השכם מצאו ישן שם‪ ,‬ונתפרסם בשם‪ ,‬ונתפרסם הדבר בכל העיר‪ ,‬ומאז נשארה המעשה‬
‫מדור אחר דור בפי הילדים‪.125‬‬
‫גם במעשייה מפורסמת שהתגלגלה בפי יהודי ‪ ‡ËÈÏ‬לפני כמאה שנה – שגיבורה נמנה על כת‬
‫ה'פרושים' – איננו מוצאים צל של פחד מפני נשמות המתים המתפללות בבית הכנסת‪ .‬הסיפור‬
‫נמסר מפי יליד סלובודקה )פרבר של קובנה‪ ,‬ליטא(‪:‬‬
‫בית הכנסת הוא קדוש בעיני כל‪ ,‬עד שהיתה לשיחה בפי כל שאף ˘‪Ìȇ· ÌÈ˙Ó‰ ˙ÂÓ‬‬
‫‪ .˙ÒΉ ˙È·· ÏÏÙ˙‰Ï‬ועובדא יסופר מ'פרוש' אחד שהלך ביחידות בלילה מבית‬
‫מדרשו‪ ,‬ועבר דרך בית הכנסת הגדולה וראה הדלת פתוח באמצע הלילה‪ ,‬והבין בנפשו‬
‫כי ‪ ,Ìȇ¯˜‰ ÔÓ ‡Â‰ Ì‚ ‡Ó˙ÒÓ ÏÏÙ˙‰Ï ˙ˆ·˜˙Ó ˙ÂÓ˘‰ ˙ÚÎ‬לכן בא לבית‬
‫הכנסת‪.‬‬
‫‪126‬‬
‫ראה ]ה'פרוש'[ מרחוק נרות דולקות על העמוד ‪ ,‬וראה מרחוק ‡‪ÌÈ˘‡ È˘ ÍÈ‬‬
‫‪ 125‬הרב אברהם מהודר‪ ,‬אמרי קדוש‪ ,‬תל‪-‬אביב ]תשיד[‪ ,‬עמ' צא‪-‬צב‪ .‬בשער הספר נאמר שנכלל בו מדור של‬
‫"סיפורים ‡‪ ÌÈÓ‬יקרים ובטוחים שהעתקתי מכת"י מחותני הרב הגאון המקובל הישיש ‪ıÈ·¯È‰ ‰ÈÚ˘È '¯‰‬‬
‫שליט"א‪ ,‬שהיה לפנים הרב הראשי בצפת‪ ."…‬וראה עוד שם‪ ,‬עמ' פט‪ .‬חשוב לציין שכל הסוגריים הם‬
‫במקור‪.‬‬
‫ר' ישעיה הורביץ שמע את המעשה בשנת ˙¯‪ Ë‬לערך )שהרי נולד בשנת ˙¯‪ ‚Ó‬ושמע את המעשה "בעת‬
‫שהייתי בחור בן ‪ Ê"Ë‬שנים בערך"(‪ ,‬ומסגנון המעשה נראה‪ ,‬שבן שיחו‪ ,‬בעל המעשה‪ ,‬היה באותו זמן אדם‬
‫בוגר‪ ,‬כבן שלושים‪-‬ארבעים לפחות‪ ,‬המספר לו את מה שאירעו בהיותו כבן שש‪ .‬נמצא‪ ,‬שלכל המאוחר היה‬
‫מעשה זה בשנת ˙¯‪) ‰Ï‬ואכן התאריכים מכוונים‪ ,‬כי ר' נחמן כהנא נולד בשנת ˙¯‪] ËÎ‬ראה מ' וונדר‪ ,‬שם‬
‫)לעיל הערה ‪ ,(123‬עמ' ‪ ,[325‬ובשנת ˙¯‪ ‰Ï‬היה כבן שש‪ .‬אולם יש כאן בלבול מסוים‪ ,‬כי לפי זה נפטרה אמו‬
‫של ר' נחמן בשנת ˙¯‪ ‰Ï‬לכל המאוחר‪ ,‬בעוד שהמקורות מסכימים שהיא נפטרה רק בשנת ˙¯‪ .ÊÚ‬ראה מ'‬
‫וונדר‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .325‬וצ"ע(‪.‬‬
‫‪ 126‬כנראה שמדובר בנרות התמיד שנשארו דלוקים כל הלילה‪ .‬על מנהג נר התמיד בבית הכנסת ראה‪ :‬הרב י'‬
‫גולדהבר‪ ,‬מנהגי הקהילות‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשסה‪ ,‬עמ' נב; הרב א"י בראדט‪' ,‬ציונים ומילואים לספר מנהגי‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫רה‬

‫ˆ‪ ,ÌÈ‬אחד נראה ‪ ÌÈ·Ï ˘·ÂÏÓ‬ואחד שחורים‪ ,‬והנה קול קורא אליו‪ :‬בא נא הנה 'פרוש'‬
‫נכבד! אנכי כעת בן ששים שנה וחפצי היה לילך בדרך אבי ז"ל‪ ,‬להכין עבורי מלבושים‬
‫לאחר חיי‪ ,‬ונתתי להחייט הזה לתופרם‪ .‬וכאשר נגמרו אזי צריכים ללובשם‪ ,‬לראות אם‬
‫המה כפי המידה‪ ,‬אבל באיזה מקום אלבישם? בביתי – אי אפשר! כי בני ביתי יחרדו‪,‬‬
‫ובביתו של החייט – יפחד מפני בני ביתו‪ ,‬ובחרנו מקום השווה לשנינו‪ ,‬והוא הבית‬
‫הכנסת בזמן שאין אנשים שמה‪ ,‬רק פנוי ממתפללים‪ .‬אם כן‪ ,‬שאל ה'פרוש'‪ ,‬מה חפצכם‬
‫ממני? הוי! קרא האחד‪ ,‬הלא תחת השחי דחיקא לי מילתא! השיב ה'פרוש'‪ :‬אל תדאג‪,‬‬
‫כי קודם מיתתך תשכב על המיטה איזה שבועות‪ ,‬ובמשמניך תשולח רזון‪ ,‬ואז יהיה כפי‬
‫מידתך‪ .‬מהעובדא זו למדים אנו‪È˙·· ÌÈÏÏÙ˙Ó ˙ÂÓ˘‰ Û‡˘ ,Ì˘Ù· ¯‡˙ ÈÎ ,‬‬
‫‪.127 – – – ˙ÂÈÒÎ‬‬
‫'פרוש' דנן ‪ .˙ÒΉ ˙È·Ï ÒÎ‰Ï ˘˘Á ‡Ï‬ברור‪ ,‬אפוא‪ ,‬שבאותם מקומות לא תפסו את‬
‫הנוכחות בתפילת הנשמות כסכנה‪ .‬אדרבה‪ ,‬הם ראו בכך זכות ומעלה יתירה‪ .‬אם היה "לשיחה‬
‫בפי כל" שזו סכנה להיות נוכח בעת תפילת הנשמות‪ ,‬היה אותו 'פרוש' נמלט מן המקום כבורח‬
‫מפני האש‪ .‬למרות שעיקר עניינינו הוא חלקו הראשון של הסיפור )על האמונה במתים הבאים‬
‫להתפלל(‪ ,‬אבל גם מחלקו האחר לא נסלק ידינו‪ .‬אין כאן לא נשמות ולא מתים‪ ,‬לא תפילה ולא‬
‫קריאה בתורה‪ ,‬אבל יש כאן מריבה משעשעת בין שני אנשים‪ ,‬חייט תופר תכריכין ואדם שקיים‬
‫בעצמו "שוב יום אחד לפני מיתתך"‪ ,‬שלא מצאו מקום אחר למדוד את התכריכין מלבד בבית‬
‫‪128‬‬
‫הכנסת באישון לילה‪…‬‬
‫הקהילות'‪ ,‬ירושתנו‪ ,‬ספר שני )תשסח(‪ ,‬עמ' קצט‪.‬‬
‫‪ 127‬ר' שמעון יצחק הלוי פינקעלשטיין‪ ,‬בית יצחק‪ ,‬ברוקלין תרפד‪ ,‬מאמר יז‪ ,‬אות ב‪ ,‬עמ' ‪ .87‬המחבר נולד‬
‫בסלובודקה בשנת ˙¯‪ ,‡Î‬ועשה שם את עשרים וחמש שנות חייו הראשונות‪ .‬בשנת ˙¯‪ ÂÓ‬לערך היגר לארצות‬
‫הברית‪ ,‬וכיהן כרב העיירה ברונזוויל שבניו‪-‬יורק‪ .‬נפטר ביום כו בניסן ˙˘‪.Ê‬‬
‫‪ 128‬מעשה דומה לזה אירע בבית הכנסת הגדול של העיר ֶק ֶלם )הסוגריים העגולות ושלושת הנקודות במקור(‪:‬‬
‫"בית הכנסת של העיר הוא עתיק לימים‪ ,‬בנין עץ גבוה מאד מבית ומחוץ ]‪ […‬הרבה אגדות פלא‬
‫מכתירות את בית הכנסת הזה‪̉Èʇ· ¯˘‡ ˘È .˙ÂÏÈÏ· ˙ÒΉ ˙È·· ÌÈÏÏÙ˙Ó ÌÈ˙Ó‰ ÈÎ ÂÈÓ‡‰ ‰·¯‰ .‬‬
‫˘‪ ,ÌÈ˙Ó‰ ˙¯ ˙‡ ÂÚÓ‬ואימת בית הכנסת היתה מוטלת על בני העיר‪ .‬ומה גם‪ ,‬לפנים כאשר היתה העיר‬
‫קטנה ובית הכנסת נמצא מחוץ לעיר‪ .‬וגם אמנם קרה מקרה מוזר בבית הכנסת‪ .‬זקני סיפר לי‪ :‬פעם אחת ראו‬
‫·‡‪ ,‰ÏÈω ÚˆÓ‬כי בית הכנסת מלא אורה‪ .˙ÒΉ ˙È·Ó ı¯Ù˙Ó Èη ‰ÏÈÙ˙ Ï˘ Ϙ ,¯È„‡ Ϙ ,‬מיד נאספו‬
‫נשיאי העדה אל בית הרב ויחליטו לבחור ֶסגֶל חבורה לשלחם אל בית הכנסת לראות במחזה‪ .‬בראש‬
‫המלאכות הלך השמש הראשי‪ ,‬ובאימה ופחד פתחו את הדלת החיצונית ונכנסו אל המסדרון‪ .‬ויהי כי נגשו אל‬
‫מול הפתח הפתוח מן המסדרון אל בית הכנסת פנימה‪ ,‬נרעשו ונזדעזעו מאד‪ .‬ראו נרות דולקים בכל המנורות‬
‫התלויות‪ ,‬דלתות ארון הקודש פתוחות לרווחה ‪ÍÂ˙· Ú˜˘ ¢‡¯ ,ÌÈÎȯÎ˙ ÛÂËÚ ˙Ó „ÓÂÚ ÌÈ·Ï˘‰ ÏÚÂ‬‬
‫‡¯‪ .˙ÒΉ ˙È· Ï˘ ÂÏÏÁ ÏÎ ˙‡ ÌȇÏÓÓ ,˙ÂÏÏÈ ˙··È ,ÌÈÂ˘Ó ˙ÂϘ ÌȇˆÂÈ Ì˘Ó ˘„˜‰ ÔÂ‬לב כל‬
‫אנשי המלאכות נמס מפחד וברכיהם פקו‪ .‬הלא עיניהם רואות ‪ÌÈ˙Ó‰ ¯·„ ÏÚ ‰„‚‡‰ ‡È‰ ˙È˙Ó‡ ‰ÓÎ „Ú‬‬
‫‪ !˙ÒΉ ˙È·· ÌÈÏÏÙ˙Ó‰‬אולם השמש גבר על פחדו‪ ,‬כי חזקה עליו פקודת הרב‪ ,‬ויאמץ את לבו ויעל על‬
‫שלבי ארון הקודש וימהר ויתקע בחפזון בתוך חגורת התכריכים אשר המת חגור בה וצעק בקול‪' :‬לך‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫רו‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫‪Á‬‬
‫דרכן של אמונות מסוג זה שברבות הימים מוסיפים עליהן בני העם פרטים וכללים מדמיונם‬
‫הפורה‪ ,‬כפל כפליים ממה שנאמר במקורות‪ .‬המקורות הראשונים אינם מזכירים חשש סכנה‬
‫לאדם השוהה במקום שהנשמות מתפללות וקוראות בתורה‪ ,‬בכל זאת נתבצר בלב ההמון‬
‫שהדבר מהווה סכנה עצומה‪ ,‬כדי כך שהעומד בין המתים ‪ .ÌÈÈÁ‰ ÔÈ·Ï ·Â˘È ‡Ï‬שוב ושוב אנו‬
‫שומעים על חששם של הבריות לעבור בשעות הלילה סמוך לבית הכנסת‪ .‬כך מספר בן עיירה‬
‫הסמוכה לביאליסטוק לפני כמאה שנה‪" :‬כד הוינא טליא‪ ,‬אמרו לי חברי בני הישיבה‪̉˘ ,‬‬
‫‪ ,˙ÒΉ ˙È· ψ‡ ‰ÏÈÏ· ÍÏÈÏ ÌÈ„ÁÙÓ‬שמא המתים יקראום לתורה"‪ .129‬בן עיירה ‪‰ÈÏÂÙÓ‬‬
‫מתאר את הפחד המצמית שאפף אותו בשעה שעבר בשעות הלילה ליד בית הכנסת‪:‬‬
‫בית הכנסת הגדול והישן הבנוי עץ‪ ,‬קודש הקודשים של קוריב‪ ,‬ה'צעצוע הביתי'‪˜¯ÂÊ ,‬‬
‫‪ „ÁÙ‬על דמיונם של הילדים‪‰ÏÈω ÚˆÓ‡· ÏÏÙ˙‰Ï Ìȇ·˘ ÌÈ˙Ó ÌÚ ¯Â˘˜ ‡Â‰ ,‬‬
‫ומחפשים שם את תיקונם‪ …‬עד היום אני זוכר ‡˙ ‪,ÈÏÚ ÏÈÙ‰ ˙ÒΉ ˙È·˘ „ÁÙ‰‬‬
‫‪ .˙ÒΉ ˙È· ÈÙÏ ¯Â·ÚÏ Á¯ÎÂÓ È˙Èȉ ,˘¯„Ó‰ ˙È·Ó ‰ÏÈÏ· ¯ÁÂ‡Ó È˙¯ÊÁ˘Î‬או‬
‫בקיץ‪ ,‬בין מנחה ומעריב‪ ,‬כשהתגנבתי לבית הכנסת דרך ה'פוליש'; המיטה ושאר דברים‬
‫מסתוריים נוראים‪Ìȇ¯ Âȉ˘ Ìȯ·˜‰ È·˘Ú ˙·ˆÓ‰ ÌÚ …È˙ÂÓˆÚ· „Ú¯ ÈÏ ¯·Ú …‬‬
‫„¯‪.130…ÔÂÏÁ‰ Í‬‬
‫אווירה זו רווחה גם ב‡‪" .‰ȇ¯˜Â‬עד היום ‪ Ìȯ‰Ê‬עוד יהודי פוהרבישצה מלעבור אצל בית‬
‫הכנסת בלילה‪ ,‬מפני המתים המתפללים שם בכל לילה"‪ .131‬גם בˆ‪" ,˙Ù‬הנשים והילדים ‪Âȉ‬‬
‫‪ ÌÈ„ÁÙ˙Ó‬לעבור" בשעות הלילה סמוך לבית הכנסת של האריז"ל‪ ,‬מחמת השמועה שהמתים‬
‫למנוחתך!' )סגולה בדוקה המקובלת בעם‪ ,‬להתגבר בה על המתים(‪ .‬אז ‪ÍÂ˙Ó Â˘‡¯ ˙‡ ‡ÈˆÂÈ ˙Ó‰ „¯Á‬‬
‫‡¯‪ …¯ÈÚ· ʇ ‰¯‚ ¯˘‡ ‰Ù¯ÂËÓ‰ ‰˘‡‰ !'‰Ú‚¢Ӊ' ‰‰Â ,˘„˜‰ ÔÂ‬בימי שלוותה הכינה לה תכריכין‬
‫ושמרה אותם גם בימי ירידתה ושגעונה‪ .‬ובלילה ההוא התגנבה חרש אל בית הכנסת בשעה שהתפללו שם‬
‫תפילת ערבית ותחבא‪ ,‬וכאשר יצאו המתפללים ‪Á˙Ù˙ ˙¯ÂÓ· ˙¯‰ ˙‡ ‰˜ÈÏ„‰ ,ÌÈÎȯÎ˙‰ ˙‡ ‰˘·Ï‬‬
‫‡˙ ‡¯‪ .ÏÏÙ˙˙… ÂÎÂ˙ χ ‰˘‡¯ ˙‡ ‰ÒÈΉ ,˘„˜‰ ÔÂ‬אז ‪ „Áى ‰„‚‡‰ ÁÎ ‚Ù‬אשר הפיל בית הכנסת‬
‫בלילות על התושבים‪ .ÂÏÂÎ ¯Ò ,‬נשאר רק בלב הצעירים אשר עצביהם עוד לא נתחזקו" )א"א פרידמן‪ ,‬ספר‬
‫הזכרונות‪ ,‬פרק שני‪ ,‬תל‪-‬אביב תרפו‪ ,‬עמ' ‪ .32-33‬למקור זה הפנני הרב אליעזר יהודה בראדט(‪.‬‬
‫‪ 129‬הרב גדליה סילברסטון‪ ,‬ספר תהלים עם פירוש קרבן תודה )תהלים כו ד(‪ ,‬ניו‪-‬יורק תרצה‪ ,‬עמ' ‪.41‬‬
‫‪ 130‬ראה להלן‪ ,‬פרק ט‪ ,‬הערה ‪ .170‬בשם הרב חיים אורי פריינד מירושלים שמעתי אומרים‪" :‬בפולין אמרו‪ ,‬מי‬
‫שטוען שאין המתים מתכנסים לבית הכנסת בלילה – אינו אפיקורס; אבל מי שנכנס לשם ·˘‪ÌÏÂ΢ ‰Ú‬‬
‫‪ – ÌÈ„ÁÙÓ‬אפיקורס"‪ .‬והשווה לעיל‪ ,‬פרק ה‪ ,‬ליד הערה ‪ .93‬גישה ‪ ‰ÎÂÙ‰‬מצאתי בעדותו של הרב חיים נטע‬
‫כ"ץ‪ ,‬מזקני חסידי בעלז שנפטר לאחרונה‪ ,‬המספר‪" :‬פעם אחת בא אחד לפני כ"ק מרן מהר"א ]ר' אהרן‬
‫רוקח‪ ,‬נפ' בשנת תשיז[ זי"ע‪ ,‬והתלונן על אשר ·‪ ,˙ÒΉ ˙È· ͯ„ ¯Â·ÚÏÓ „ÁÙÓ Â‬מחמת השמועות‬
‫העוברות מפה לאוזן על ‪ .Ì˘ ÌÈ··Â˙ÒÓ‰ ˙ÂÓ˘‰‬אמר לו מרן‪ :‬עצם הדבר שמסתובבים שם נשמות‪ ,‬אכן‬
‫יאמין‪ ,‬רק ‪) "Íȯˆ Âȇ „ÁÙÏ‬בית הכנסת שבבעלזא‪ ,‬ירושלים תשסח‪ ,‬עמ' מז(‪.‬‬
‫‪ 131‬ח"מ ליברמן‪-‬וויינר‪' ,‬האגדות על‪-‬דבר בית הכנסת הישן בעיר פוהרבישצה )פלך קיוב('‪ ,‬רשומות‪ ,‬ד )תרפו(‪,‬‬
‫עמ' ‪ .394‬וראה לעיל‪ ,‬ליד הערה ‪ 100‬ובה‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫רז‬

‫מקיימים בו תפילתם‪ .132‬הפחד מן הפגישה עם המתים‪ ,‬ובמיוחד מפני ההשתתפות בתפילתם‪,‬‬
‫תואר בידי אמן יליד בוטשאטש שב‚‪ ‰ÈˆÈÏ‬שעלה ארצה בשנת ˙¯‪) ÊÒ‬נפ' בירושלים בשנת‬
‫תשל(‪ ,‬המספר מעשה שאירע בעירו )'שבוש' בלשונו(‪ .‬אי אפשר לדעת אם יש בסיס עובדתי‬
‫לסיפורו‪ ,‬או שמא הכל פרי דמיונו הנסמך על יסוד הסיפורים המובאים במקורות השונים‪ .‬בין‬
‫כך ובין כך‪ ,‬יש בנותן טעם להביא את המעשה בלשונו העשירה של אותו סופר‪:‬‬
‫יתום בן אלמנה היה בעירנו ]שמו היה יעקב[‪ ,‬גופו כנמלה ורגליו כשני קיסמים‪ .‬כל ימות‬
‫החורף עצור היה בבית אמו‪ ,‬ומחזור גדול היה בבית אמו‪ ,‬ושל אמו היה ושל ֵאם אמו‬
‫היה‪ ,‬והיה קורא בו מעשה רב אמנון‪ .133‬פעמים שהיה נוטל סינר ומתעטף בו כשליח‬
‫צבור‪ ,‬ומזמר 'ונתנה תוקף'‪ ,‬או 'כי הנה כחומר'‪…‬‬
‫הקור חלף הלך לו‪ .‬רוחות טהורות מנשבות‪ ,‬ושיח השדה יצמח‪ …‬האלמנה הוציאה‬
‫את היתום לרחוב‪ ,‬והושיבה אותו על גבי האיצטבא כנגד החמה שיתחמם לאורה‪ .‬שכניו‬
‫הקטנים תמיהים לנפש אדם זה שלא ראוהו כל החורף ועכשיו צץ כשיח השדה‪ ,‬והם‬
‫יושבים לפניו והוא מזמר לפניהם‪ .‬פעמים עובר עליהם עובר ושב‪ ,‬ואף הוא עומד‬
‫ושומע ומסביר לו פנים ואומר‪' :‬תינוק זה נולד להיות חזן‪ ,‬חבל על כלי זה שבלה‬
‫בשבוש!'‪…‬‬
‫המבוי השקט שרוב בתי כנסיות שבעיר מכונסים שם‪ ,‬שקט ושאנן‪ .‬שערי בית הכנסת‬
‫הגדול פתוחים‪ ,‬זקנים עומדים בשער ומדברים בהוויות העולם וילדים משתעשים בחוץ‪.‬‬
‫יעקב היתום בא לומר 'קדיש'‪ ,‬שאותו היום יום פטירתו של אביו היה‪ …‬ישב יעקב‬
‫ב'פלוש' וחזר בלחש על ה'קדיש'‪ ,‬אבל שפתותיו אינן נשמעות לו מחמת המיית לבו‪,‬‬
‫מחמת שמועה ששמע‪ ,‬שרבי ברוך שור מלך החזנים בא לשבוש‪ ,134‬וכל מסייעיו‬
‫המשוררים עמו‪ .‬ויודעי נגן מתקלסים עמו‪ ,‬שיעבור לפני התיבה בשבת זו עם כל‬
‫המשוררים‪.‬‬
‫למחר‪ ,‬ערב שבת עם חשיכה‪ ,‬כשנכנס יעקב לומר 'קדיש' במנחה‪ ,‬כבר היה כל בית‬
‫הכנסת הגדול מלא‪ …‬נתעטף רבי ברוך שור בטליתו ועמד לפני התיבה והכניס כמין‬
‫מזלג לתוך פיו והוציאו ושר 'לכה דודי'‪ ,‬ומשורריו עונים אחריו‪' :‬לקראת כלה'‪ ,‬ותינוק‬
‫אחד‪ ,‬יפה עינים וטוב רואי‪ ,‬עומד על מעלות ארון‪-‬הקודש ומצייץ כציפור נאה‪' :‬רב לך‬
‫שבת בעמק הבכא‪ ,‬והוא יחמול עליך חמלה'‪ ,‬ושאר כל המשוררים עונים אחריו‪' :‬לכה‬
‫דודי'‪…‬‬
‫‪ 132‬ראה לעיל‪ ,‬פרק ז‪ ,‬ליד הערה ‪.125‬‬
‫‪ 133‬כוונתו למעשה דר' אמנון על חיבור הסילוק 'ונתנה תוקף'‪ .‬מקור המעשה הוא ר' יצחק מווינא בשם ר'‬
‫אפרים מבונא )אור זרוע‪ ,‬ח"ב‪ ,‬הלכות ראש השנה‪ ,‬סי' רעו(‪ .‬ומשם נדפס במחזורים רבים לימים נוראים‪.‬‬
‫‪ 134‬ר' ברוך שור )נפ' בשנת תרסד(‪ ,‬מגדולי החזנים בדורו‪ ,‬שימש בחזנות בלבוב ובבודפשט וחיבר יצירות‬
‫מוסיקאליות לחזן ולמקהלה‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫רח‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫לאחר שסיימו תפילתם‪ ,‬קנח רבי ברוך זיעתו‪ …‬נדחקו כל העם ונתנו לו שלום‪,‬‬
‫ובירכו אותו בברכת שבת שלום‪ …‬המתפללים הלכו לבתיהם‪ ,‬וגוי של שבת בא וכיבה‬
‫את הנרות‪.‬‬
‫יעקב היתום עמד בבית הכנסת ורגליו כבדות כאבנים שאי אפשר להסיען‪ .‬הלך וישב‬
‫במקום שישב ולא הרגיש שבא השמש לנעול דלתות בית הכנסת‪ ,‬ואף השמש לא הרגיש‬
‫באותו התינוק‪ ,‬שצמצם עצמו עד שנתעלם מן העין‪ .‬היה יעקב יושב וקולט נגינותיו של‬
‫רבי ברוך החזן ונגינותיהם של קהל משורריו שהיו מרפרפות בבית הכנסת כעלים‬
‫שעלעלם הרוח והם מתנערים מעפר‪ .‬ואף יעקב מתמלא מן הקול‪ ,‬וכל נשימה ונשימה‬
‫שהוא נושם היא כזמר נאה‪ .‬פתאום‪ ,‬נזקר בבת ראש והלך אל התיבה‪„Ú Ì˘Ï ÚÈ‚‰ ‡Ï .‬‬
‫˘˙‪Ì„‡ È· ‰ÓΠ,ÏÎȉ‰ ÔÓ ÌȯÙÒ Â‡ÈˆÂ‰Â ,ÏÏÙ˙‰Ï „ÓÚ ÌÈ˙Ó‰ ÏÎ ÂÒÎ‬‬
‫˘‪ .‰¯Â˙Ï ÂÏÚ Ì‰ÈÈÁ· ·˜ÚÈ Ì¯ÈΉ‬ענה יעקב 'אמן' אחרי המברכים‪ .‬קראו אף אותו‬
‫בשמו ובשם אביו 'יעמוד מפטיר'‪ ,‬פשט אביו את טליתו ונתנה ליעקב‪ ,‬נטל יעקב את‬
‫טליתו של אביו ונתעטף ועלה על הבימה‪ ,‬וגלל את הספר‪ ,‬ולקח שלש ציציות‪ 135‬ונגע‬
‫בהן באותיות ונשקן‪ ,‬ובירך‪ ,‬וקרא את ה'הפטרה' בנעימה‪ ,‬וכולם ענו אחריו 'אמן'‪…‬‬
‫וכבר התחילה האלמנה דואגת לבנה‪ ,‬שמא חס ושלום אירעו אסון בדרך‪ ,‬שמא חס‬
‫ושלום נתעלף בבית הכנסת‪ ,‬כמה רופף הוא‪ ,‬כמה חלשה נשמה זו שממלאה את גופו‪.‬‬
‫באמת ביקשה לעכבו בבית‪ ,‬אלא שהיה הדבר קשה בעיניה לבטלו מאמירת 'קדיש'‪,‬‬
‫ואמרה‪ ,‬אדרבא‪ ,‬ילך לבית הכנסת ויאמר 'קדיש'‪ ,‬שמא יראה אביו ויעורר עליו רחמים‪…‬‬
‫עברה בכל הרחובות ולא מצאתהו‪ .‬הלכה ובאה אצל בית הכנסת הגדול‪ ,‬מצאה את‬
‫בית הכנסת סגור‪ .‬עמדה על הפתח וצעקה‪ :‬יעקב בני‪ ,‬יעקב בני‪ ,‬ענני בני ענני‪ ,‬ראה אמך‬
‫עומדת בחוץ ונפשה יוצאת‪ ,‬השמיעני את קולך בני‪ ,‬בני‪ ,‬מיד אני רצה אל השמש ויבוא‬
‫ויפתח‪ .‬ובשעת דיבורה כפפה ראשה ונתנה את עיניה על חור המנעול‪ .‬עמדה והציצה‬
‫לתוך החור והתחילה מייבבת וצועקת‪ :‬רבונו של עולם‪,ÌÈ˙Ó‰ ÔÈ· „ÓÂÚ ‡Â‰ ‰‰ ,‬‬
‫‪ .˙ÈÏË· ÛÂËÚ ‰ÓÈ·‰ ÏÚ ‡Â‰ ‰‰‬באותה שעה נתמוטטו רגליה של אותה אשה‬
‫ונזדעזע לבה‪ .‬והקול קול יעקב קורא בנעימה‪' :‬רב לך שבת בעמק הבכא‪ ,‬והוא יחמול‬
‫עליך חמלה'‪ .‬באותה שעה נתמלא לבה של אותה אשה שמחה‪ ,‬וזקפה שתי אוזניה‬
‫לשמוע קולו של בנה כשהוא עומד בבית השם ומשורר‪' :‬קרבה אל נפשי גאלה'‪.136‬‬
‫הסיפור מסתיים מבלי שידע הקורא אם חזר היתום הקטן מבין המתים‪ ,‬על כל פנים‪ ,‬רבות אנו‬
‫למדים ממעשייה זו על פחדם של הבריות מפני השתתפותם במניין תפילתם של מתים‪ ,‬ובמיוחד‬
‫מפני הקריאה בתורה במחיצתם‪ .‬כמו שכתבתי לעיל‪ ,‬החשש הגדול ביותר לעובר סמוך לבית‬
‫הכנסת בלילה‪ ,‬היה הסיוט שמא המתים ישתפוהו ·˜¯‪ ,‰¯Â˙· Ì˙‡È‬שמא יקראוהו ·˘‪Ì˘·Â ÂÓ‬‬
‫‪ 135‬עי' לעיל‪ ,‬הערה ‪.112‬‬
‫‪ 136‬הסיפור בשם 'יתום ואלמנה' נמצא בתוך כרך הסיפורים‪ :‬אלו ואלו‪ .‬למקור זה הפנני מדב"ש צ'צ'יק‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫רט‬

‫‡·‪ ÂÈ‬לעלות לתורה‪ .‬הפחד שפשט בלבבות הפך פעם לאפיזודה מבדחת‪ ,‬כאשר אדם שמע את‬
‫שמו מוכרז בבית הכנסת בשעות הלילה‪ ,‬למרות שלא התפללו בו מתים ולא קראו בתורה‪ .‬כך‬
‫מסופר על ר' ירחמיאל ב"ר יעקב יצחק מפשיסחא )פולין תקמד – תקצט(‪ ,‬בנו של 'היהודי‬
‫הקדוש'‪:‬‬
‫שמעתי מעשה‪ ,‬שפעם אחת הרב ירחמיאל בן היהודי הקדוש זצוק"ל הלך בלילה לפני‬
‫בית הכנסת בפשיסחא‪¯ÙÒ ÈÙÏ „Á‡ Ìȇ¯Â˜˘ ÂÓÎ ÂÈ·‡ Ì˘Â ÂÓ˘ ÌȯÈÎÊÓ˘ ÚӢ ,‬‬
‫˙‪ ,χÈÓÁ¯È ·¯‰ „ÁÙ ,‰ÈÏÚÏ ‰¯Â‬ובא לפני אביו היהודי הקדוש‪ ,‬לומר לו מה זאת‪.‬‬
‫אמר היהודי הקדוש‪ ,‬שילך אל הרב ר' שמחה בונם החכם שדר גם כן בפשיסחא‪ ,‬מחמת‬
‫שלא ידע מה זה‪ .‬והלך אל הרב ר' ]שמחה[ בונם החכם‪ ,‬שיאמר לו מה זה‪ .‬וכשבא אל‬
‫הר' ]שמחה[ בונם וסיפר לו המעשה‪ ,‬תיכף השיבו‪ ,‬שקיבלו שמש חדש בבית הכנסת‪,‬‬
‫והוא איננו יודע ֵשׁם של כל אחד ואחד מגדולי ]ה[צדיקים שבפשיסחא‪ ,‬ולמד לעצמו‪,‬‬
‫בינו לבין עצמו‪ ,‬שיוכל לקרוא כל אחד ואחד את שמו‪ .‰ÊÓ „ÁÙÈ ‡Ï ,‬ונתוודע הדבר‬
‫שכן הוא‪ .‬ומזה יש ללמוד שחכם עדיף מנביא‪.137‬‬
‫ניתן לשער שהסיוט שמא יקראוהו המתים בשמו ובשם אביו לעלות לתורה‪ ,‬נבע גם מדברי‬
‫חז"ל‪" :‬שלשה דברים ‪ ÂÈ˙¢ ÂÈÓÈ Ìȯˆ˜Ó‬של אדם‪Âȇ ˙¯˜Ï ‰¯Â˙ ¯ÙÒ ÂÏ ÔÈ˙¢ ÈÓ :‬‬
‫˜‪ .138"…‡¯Â‬מה יעשה אדם העובר בשעות הלילה ליד בית הכנסת והנשמות קוראות לו ·˘‪ÂÓ‬‬
‫לעלות לתורה? אם ייענה לקריאתן – הוא עלול להסתכן )כמקובל בפי העם(‪ ,‬ואם יתחמק מהם‬
‫– יתקצרו ימיו ושנותיו‪ .‬נראה שבקהילות ישראל ב¯‪ ‡ËÈÏ-‰ÈÒÂ‬לפני כמאה שנה היה מקובל‬
‫פתרון זה‪ :‬להענות לקריאתם של המתים‪ ,‬אלא שהנקרא ‪ ˙ȯÂÁ‡ ÍÏÈ‬למקום הקריאה וישוב‬
‫משם באותו אופן‪ .‬הרב גדליה סילברסטון‪ ,‬שבילה את נעוריו במזרח אירופה‪ ,139‬הזכיר עצה זו‪:‬‬
‫זכרתי כד הוינא טליא‪ ,‬אמרו לי חברי בני הישיבה‪ ,‬שהם מפחדים לילך בלילה אצל בית‬
‫הכנסת‪ ,‬שמא המתים יקראום לתורה‪˙ί· ͯ·Ï ÂȯÂÁ‡ ͯ„ ÍÏÈÏ Á¯ÎÂÓ Ê‡Â ,‬‬
‫‪ ,ÂȯÂÁ‡Ó ÔÎ Ì‚ ÍÎ ¯Á‡ ÍÏÈÏ ,‰¯Â˙‰‬שהמתים בכל לילה הם בבית הכנסת‪.140‬‬

‫‪137‬‬
‫‪138‬‬
‫‪139‬‬

‫‪140‬‬

‫הרב צבי דוד גלאזער‪ ,‬חמדת צבי ושפתי צדיקים‪ ,‬ב‪ ,‬פרשת בחוקתי‪ ,‬ירושלים תשו‪ ,‬עמ' לג‪.‬‬
‫ברכות נה ע"א‪ .‬השערה זו מסתייעת מהנמסר מפי אחד מצדיקי גליציה‪ ,‬ראה להלן‪ ,‬ליד הערה ‪ 152‬ובה‪.‬‬
‫נולד בשנת ˙¯‪ ‡Ï‬בעיירה יאסינובקה הסמוכה לביאליסטוק )כיום בפולין(‪ .‬בשנת ˙¯‡ היגר לאנגליה ומשנת‬
‫˙¯‪ ‡Ò‬כיהן כרבה ראשי של בלפאסט )אירלנד הצפונית(‪ .‬בשנת ˙¯‪ „Ò‬היגר לארה"ב‪ ,‬שם היה רבה של איחוד‬
‫הקהילות בוואשינגטון כעשרים שנה‪ ,‬עד לעלייתו לא"י בשנת ˙¯ˆ‪ .Â‬נפטר בירושלים בשנת ˙˘„‪.‬‬
‫הרב גדליה סילברסטון‪ ,‬ספר תהלים עם פירוש קרבן תודה )תהלים כו ד(‪ ,‬ניו‪-‬יורק תרצה‪ ,‬עמ' ‪.41‬‬
‫בהמשך דבריו שם הוא סונט במנהיגי בית הכנסת האמריקאיים‪ ,‬שלא הצטיינו ביראת שמים יתירה‪ ,‬אשר‬
‫היו ממונים על ה'עליות' לקריאה בתורה‪…" :‬שהרשעים הם '¿‪ָ È≈˙Ó‬שׁ ְוא' וגם – ברוב – הם המנהיגים מבתי‪-‬‬
‫כנסיות באמעריקא‪ ,‬והם גם כן ‪ ‰¯Â˙· ‡Â¯˜Ï ˆ ÌÈ˙Â‬לעליות התורה‪ ,‬אבל לא ·‪ ,‰ÏÈÏ‬רק ·‪ ,ÌÂÈ‬בפני כל עם‬
‫ועדה – ‡‪."̄ڷ ÏÏÎ ÌÈ„ÁÙÓ Â‡ ÔÈ‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫רי‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫איני יודע כיצד ההליכה אחורנית מועילה לסכנה זו‪ .‬שמא קבלה היתה בידם שהילוך המתים‬
‫הוא לאחור )ואולי כך היא הליכתם רק בשעה שיורדים לעולם הזה(‪ ,141‬ולכך עדיף לאדם‬
‫המשתתף במניינם ובקריאתם בתורה ללכת ‪ ,Ì˙ÂÓÎ‬כדי שלא ירגישו שהוא מן החיים ויזיקוהו‪.‬‬
‫אם כנים דברינו‪ ,‬ניתן להבין את הפתרון האחר שנתן אחד מרבני ‪ ÌÈÏ˘Â¯È‬לפני למעלה‬
‫ממאה שנה‪ .‬כך תיאר אפרים כהן‪-‬רייס‪ ,‬יליד ירושלים ששהה בה כארבעה עשורים‪:142‬‬
‫ומי זה הטיל ספק בהתכנסותם של המתים‪ ,‬לילה לילה‪ ,‬בבית הכנסת? ‪'¯· ‰˘ÚÓÂ…‬‬
‫≈‪ .‰¯Â˙Ï ,‰ÏÈÏ ˙ˆÁ· ,ÂÈ·‡ Ì‬ר' שמריל‬
‫˘‪L·Â ÂÓ˘· ,˘Â¯≈Ù· ‡¯˜˘ ,˘Ó˘‰ ÏȯÓ‬‬
‫שמש היה רגיל לעבור בכל לילה על פתח בית הכנסת של ר' יהודה החסיד‪ ,‬בלכתו אל‬
‫בית המדרש הישן לבשל קפה בשביל המאחרים ֶשׁ ֶבת על תלמודם‪··Ï ˘Ú¯ ‰Ó .‬‬
‫·‪.'…¯"· ÏÈ¯Ó˘ '¯ „ÂÓÚÈ' :ÂÈʇ χ ÚÈ‚‰‬‬
‫אובד עצות למעשה‪ ,Â˙˘ ˙‡ ‡ÈˆÂÈ ‡Ï ÈÎ ÁÂË·Â ,‬מיהר אל ר' שמואל סלנט‬
‫לשאלו כיצד עליו להתנהג ברגע זה ומה עליו לעשות למען הסר מעליו את רוע הגזרה‪.‬‬
‫וזאת העצה היעוצה לו )יש אומרים‪ ,‬עצת ¯' ˘‪ ËÏÒ Ï‡ÂÓ‬היתה‪ ,‬ויש אומרים עצת ¯·‬
‫‡‪ ,¯Á‬שישב אותה שעה בבית המדרש הישן(‪˙‡ ̯ Ϙ· ‡Â¯˜Ï ‰ÓÈ·‰ ÏÚ ˙ÂÏÚÏ :‬‬
‫≈‪ .˙ÂÎÏÓ Ì‬וכן עשה‪ÍÎ ¯Á‡ ÏËÂÓ ÏÈ¯Ó˘ '¯ ‰È‰ ÌÈ„Á‡ ˙ÂÚ·˘ .‬‬
‫‪L ‡Ï· ͇ ,˙Âί·‰‬‬
‫‪143‬‬
‫‪ ,Â˙ËÈÓ· ‰ÏÂÁ‬אך רוע הגזרה עבר מעליו‪ ,‬והאריך ימים ושנים עלי אדמות ‪.‬‬
‫להראות לפני המתים כאחד מן‬
‫≈‪ ˙ÂÎÏÓÂ Ì‬הוא משום שלא ִ‬
‫גם הפתרון לברך על התורה ·‪L ‡Ï‬‬
‫‪144‬‬
‫החיים‪ ,‬שהרי המתים אינם יכולים להוציא ֵשׁם שמים מפיהם ‪.‬‬
‫‪141‬‬

‫‪142‬‬
‫‪143‬‬
‫‪144‬‬

‫כמובן שהעובדה שהמת העולה באוב מופיע ‪) ‰ËÓÏ Â˘‡¯Â ‰ÏÚÓÏ ÂÈÏ‚¯˘Î‬ראה תנחומא ]בובר[‪ ,‬אמור‪,‬‬
‫ד; מדרש שמואל‪ ,‬כד ד; מדרש אגדה‪ ,‬ויקרא כא א‪ ,‬ועוד(‪ ,‬אינו שייך לעניינינו‪ .‬לא רק המתים העולים באוב‬
‫מופיעים כשרגליהם למעלה וראשיהם למטה‪ ,‬אלא אפילו מתים 'חיים'‪ .‬ראה פירוש ריב"א )'מנחת יהודה'(‪,‬‬
‫בראשית כד סד‪'" :‬ותפול מעל הגמל'‪ ,‬לפי שראתה יצחק שהיה בא מגן עדן‪ ,‬והיה בא ‪ÌÈ˙Ó‰˘ ͯ„Î‬‬
‫‪ ."‰ÏÚÓÏ Ì‰ÈÏ‚¯ – ÌÈÎω‬כמובן שגם מכך לא ניתן להוכיח שהמתים הולכים ‪ .̉ȯÂÁ‡Ï‬וזה ברור‪.‬‬
‫נולד בירושלים בשנת ˙¯‪ .‚Î‬בשנת ˙¯‪ „Ï‬יצא לחו"ל וחי לסירוגין בגרמניה ואנגליה‪ .‬בשנת ˙¯‪ ÊÓ‬שב ארצה‪.‬‬
‫בשנת ˙¯‪ ÊÚ‬יצא שוב לגרמניה ומשם )בשנת ˙¯ˆ‪ (Ë‬לצרפת‪ ,‬בה נפטר בשנת ˙˘‚‪.‬‬
‫א' כהן‪-‬רייס‪' ,‬מזכרונות איש ירושלים'‪ ,‬רשומות‪ ,‬ו )תרצ(‪ ,‬עמ' ‪ .268‬זכרונותיו חזרו ונדפסו בספרו‪:‬‬
‫מזכרונות איש ירושלים‪ ,‬מהדורה שניה‪ ,‬ירושלים תשכז‪ ,‬עמ' ‪ .41-42‬הסוגריים במקור‪.‬‬
‫דבר זה עולה מסיפורו של ר' אחימעץ ב"ר פלטיאל במגילת אחימעץ )נכתבה בשנת ד'תתיד( על אדם מת‬
‫שהחיוהו באמצעות ֵשׁם המפורש‪ ,‬ושום אדם לא הבחין בכך עד שנתגלה בידי 'הרב' – הוא אבו אהרן‪,‬‬
‫מקובל בבלי שעשה באותה תקופה בעיר ביניבינטו שבדרום איטליה‪ ,‬צפונית‪-‬מזרחית לנאפולי – מחמת‬
‫מעשה שהיה‪" :‬ביום השבת עמד‪ ,‬בחור אחד נחמד ]הוא אותו אדם מת[‪ ,‬לעשות תפילה לפני שוכן מעלה‪,‬‬
‫≈‪ .¯ÈÎʉ ‡Ï Ì‬והרב ]אבו‬
‫והתפילה ִהנ ְִעים בקול נעים‪ ,‬ובהגיע ב'ברכו את ‪ ÈÈ‬המבורך'‪ ,‬קולו בנועם אָרַך ‪L‰Â‬‬
‫אהרן[ הבין והכיר ˘‪ .‰È ÂÏÏ‰È ÌÈ˙Ó‰ ‡Ï ,‰È‰ ˙Ó ÏÏÙ˙Ó‰‬מיד זעק ובקול גדול צעק‪ :‬שב! אל תתהולל!‬
‫שאינך ראוי להלל ולפני ֵאל להתפלל‪) "…‬ב' קלאר ]מהדיר[‪ ,‬מגילת אחימעץ‪ ,‬ירושלים תשד‪ ,‬עמ' טו(‪.‬‬
‫בהמשך סיפר אותו בחור מת‪-‬חי לאבו אהרן את מעשה מיתתו והחייתו בכוח ֵשׁם המפורש‪ ,‬ולבסוף הוציא‬
‫אבו אהרן ממנו את ֵשׁם המפורש והחזירו לעפרו )שם‪ ,‬עמ' טו‪-‬יז(‪ .‬הוה אומר‪ ,‬שאין המתים יכולים להזכיר‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫ריא‬

‫אין זה מן הנמנע שעצתו של אותו רב ירושלמי נבעה מטעם אחר; להמנע מלקרוא בתורה –‬
‫אי אפשר‪ ,‬מחמת הסכנה‪ ,‬אך גם אסור להוציא ֵשׁם שמים לבטלה )מלבד הסכנה שבדבר(!‬
‫ומכאן הפתרון המוצע – לקרוא בתורה ולברך לפניה ולאחריה בלא ֵשׁם ומלכות‪.‬‬
‫נקודת מפנה מצויה בסיפורו של הרב חיים שלמה פרידמן‪ ,‬מזקני חסידי בעלז )שעדיין הכיר‬
‫את ר' יששכר דוב רוקח(‪ .‬את המקרה הבא‪ ,‬שאירע ככל הנראה בין השנים ˙¯‪ ,Ù¯˙-Ó‬הוא מוסר‬
‫לנו מפי נכדו של בעל המעשה עצמו‪:‬‬
‫שמעתי מהחסיד המפורסם ר' דוד געציל'ס ז"ל‪ ,145‬שפעם אחת עבר זקנו ר' געציל‬
‫≈‪Ì‬‬
‫·‡‪L ̂ ÂÓ˘ ˙‡ Ìȇ¯Â˜˘ ̇˙Ù ÚӢ ,ÊÏÚ·· ˙ÒΉ ˙È· „È ÏÚ ‰ÏÈω ÚˆÓ‬‬
‫‡·‪ .‰¯Â˙Ï ˙ÂÏÚÏ Ìȇ¯Â˜˘ ÂÓÎ ,ÂÈ‬הוא נתמלא אימה ופחד‪ ,‬ורץ תיכף לחדר מרן‬
‫זצ"ל‪) 146‬אולי היה זאת אצל מרן מוהר"י זצל"ה‪ ,(147‬וסיפר למרן דבר זה‪ .‬אמר לו מרן‪,‬‬
‫˘‪‡ˆÈ ,ÛÂÒ ‰ÏÈÁ˙ ‰¯Â˙· ͯ·È ‰ÓÈ·‰Ï ‰ÏÚÈ ˙Â¯Â‚Ò ÌÈÈÚ· ˙ÒΉ ˙È·Ï ÒÎÈ‬‬
‫‚‪ .148‰ÎÒ‰ ÈÙÓ ,‰‡Â ‰‡ ËÏÁ‰· ÏÎ˙ÒÈ ‡Ï ,˙Â¯Â‚Ò ÌÈÈÚ· ÔÎ Ì‬הוא כן עשה‪,‬‬
‫ועם כל זאת ‪ .Ï¢ÎÓÓ ÏˆÈ ‡Ï‬ביום ההוא‪ ,‬כשבקע עצים נקטף אצבע אחת‪ ,‬רחמנא‬
‫ליצלן‪.149‬‬
‫בעוד שלפי המתבאר עד עתה‪ ,‬הסכנה בהשתתפות בתפילת המתים וקריאתם בתורה היא משום‬
‫ש‪ ˜ÈÊ‰Ï ÌÈÏÂÏÚ ÌÈ˙Ó‰‬כאשר יבחינו שהוא מן החיים‪ ,‬ממעשה זה עולה שאין כוונת המתים‬

‫‪145‬‬
‫‪146‬‬
‫‪147‬‬
‫‪148‬‬
‫‪149‬‬

‫ֵשׁם שמים‪ .‬אמנם‪ ,‬לשיטת חסידי אשכנז‪ ,‬רק את ה ֵשׁם 'יה' אין המתים יכולים להוציא מפיהם‪ ,‬מחמת סיבה‬
‫≈‪ '‰È' Ì‬שבו נברא העולם הזה‬
‫מיוחדת‪ .‬ראה ספר חסידים‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' תשכח‪L ¯ÈÎÊ‰Ï ˙Ó‰ ÏÎÂÈ ‡Ï" :‬‬
‫והעולם הבא‪ ,‬ולפי שאינו בענין עולמות – לא יוכל להזכיר‪ ,‬וכתיב‪' :‬לא המתים יהללו יה'‪ ."…‬וכך גם כותב‬
‫ר' אלעזר מוורמייזא‪ ,‬פירושי סידור התפילה לרוקח‪ ,‬ב‪ ,‬מהדורת הרשלר‪ ,‬ירושלים תשנד‪ ,‬עמ' תריד‪'" :‬לא‬
‫המתים יהללו ‪ ,'‰È‬לפי שהעולם הזה נברא ב‪ '‰‬והעולם הבא ב‪ ,'È‬והמתים אינם בעולם הזה ולא באו לעולם‬
‫≈‪ ;'‰È' Ì‬אבל אנחנו‪ ,‬שאנו בעולם הזה שנברא ב‪ '‰‬נברך ‪ ."…‰È‬וכך בהגדה של‬
‫הבא‪ ,‬על כן ‡‪L ÌȯÈÎÊÓ ÌÈ‬‬
‫פסח עם פירוש הרוקח‪ ,‬מהדורת הרשלר‪ ,‬ירושלים תשדמ‪ ,‬עמ' קמ‪ .‬וראה עוד‪ :‬ספר חסידים‪ ,‬שם‪ ,‬הגהות‬
‫'מקור חסד'‪ ,‬ס"ק ו‪ ,‬למקורות נוספים‪ .‬חשובים במיוחד דברי הרוקח המדברים בענין ˜¯‪ ‰¯Â˙‰ ˙‡È‬של‬
‫הצדיקים ב‚‪) Ô„Ú Ô‬לא ב·‪ ˙ÒΉ ˙È‬בעולם ‪ .(‰Ê‰‬ראה פירושי סידור התפילה לרוקח‪ ,‬א‪ ,‬עמ' קפו‪:‬‬
‫≈‪ ,ÔȯÈÎÊÓ ÌȯÁ‡ ˙ÂÓ˘ Ï·‡ – ÔȯÈÎÊÓ Ìȇ Ì‬כדאמרינן‪:‬‬
‫"‪…‬דאמרינן‪' :‬לא המתים יהללו ‪L‰ Â˙‡ ,'‰È‬‬
‫שלש‪-‬עשרה ספרי תורות כתב משה‪ ,‬י"ב נתן בארון ואחת לקח גבריאל ושמר אותה תחת כסא הכבוד כדי‬
‫≈‪ ,Ôȯ˜ Ìȇ '‰È' Ï˘ Ì‬כי עול]מי[ם נבראו בו‪ ,‬דכתיב )ישעיה כו ד(‪' :‬כי‬
‫שנשמתן של צדיקים יקראו בה‪LÂ ,‬‬
‫ב‪ ‰È‬צור עולמים'"‪] .‬אלא שעדיין יש להבין‪ ,‬כיצד הצדיקים קוראים בגן עדן את הפסוקים בהם מצוי ֵשׁם‬
‫ֹאמר‪ִ ,‬כּי יָד ַעל ֵכּס ‪) "d»È‬שם יז טז(‪ .‬וצ"ע[‪.‬‬
‫ישׁוּעה" )שמות טו ב(; " ַויּ ֶ‬
‫'יה'‪ ,‬הם‪ָ " :‬עזִּי וְ ז ְִמרָת ‪ַ d»È‬וי ְִהי ִלי ִל ָ‬
‫ר' געציל‪ ,‬זקנו של ר' דוד‪ ,‬היה מזקני וחשובי החסידים‪ ,‬ולפיכך נקרא נכדו על‪-‬שמו‪.‬‬
‫כוונתו לר' יששכר דוב רוקח )מהרי"ד(‪ ,‬השלישי לבית בעלז‪.‬‬
‫הוא ר' יהושע רוקח )גליציה תקפה – תרנד(‪ ,‬השני לשולשלת בעלז‪ .‬הסוגריים במקור‪.‬‬
‫לא נאמר כאן ˘˜¯‡ בתורה בעיניים עצומות‪ ,‬שזו שאלה הלכתית ידועה‪ ,‬אלא ˘‪ „¯È ‰ÏÚ‬בעיניים עצומות‪.‬‬
‫י"צ פרידמן )עורך(‪ ,‬בצילא דמהימנותא‪ ,‬ברוקלין ]תשס?[‪ ,‬עמ' קעה‪ .‬לזה הפנני הרב אפרים בנימין שפירא‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫ריב‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫להזיק כלל‪ ,‬אלא שהאדם עלול להנזק ‡‪.150̉· ËÈ·È Ì‬‬
‫אחד מצדיקי ‚‪ ‰ÈˆÈÏ‬נתן פתרון אחר לבעייה זו‪ ,‬סגולי יותר‪ .‬בסביבות שנת ˙¯‪ ‰Ï‬התרוצצו‬
‫השמועות בעיירותיה של ‚‪ ˙ÈÁ¯ÊÓ‰ ‰ÈˆÈÏ‬על זהותו בעל הסגולה‪ ,‬זה אומר כך וזה אומר כך‬
‫ואין דבר מחוור‪ ,‬אבל לגופה של סגולה הסכימו הכל לגירסה אחת‪ .‬כך מספר בן הדור ההוא‪:‬‬
‫אחרי התפילות היה השמש סוגר את השער הגדול‪ ,‬ו‪ÌÈ˙Ó‰ ˙¢¯Ï ¯·ÂÚ ËÚÓ ˘„˜Ó‰‬‬
‫‪…¯˜Â·‰ ¯Â‡ „Ú ‰ÏÈÙ˙· ÌÈ‰Â˘Â ‰ÏÈÏ Ïη ÂÈχ Ìȇ·‰‬‬
‫ביתו של הצדיק ר' איציקל‪ …151‬היה סמוך למקדש מעט‪ .‬פעם אחת עבר שם יהודי‬
‫כשר אחד בחצי הלילה ‪ .‰¯Â˙Ï ˙ÂÏÚÏ Â‰Â‡¯˜˘ ÚÓ˘Â‬נתבהל האיש ממשמע אוזניו‬
‫ורץ בפחד לביתו של הרבי‪ ,‬שהיה כבר ער‪ ,‬וסח לו את כל המאורע‪ .‬אמר לו הרבי‪ :‬כיון‬
‫שנקראת לעלות לתורה‪ ,‬אינך רשאי לסרב‪.ÌÂÏÎ ‡¯È˙ χ ,ÍÏ ȄÈÓ ‰ËÓ‰ ˙‡ Á˜ ,152‬‬
‫לקח את מטה איש האלוקים בידו והלך ‪ ,‰¯Â˙Ï ‰ÏÚÂ‬ונכנס בשלום ויצא בשלום‪.‬‬
‫סיפור זה שמעתי מחברי בילדותי‪ ,‬והוא מסופר כמעט ·‪ ˙¢‰ Ìȯډ ÏÎ‬בשינויים‬
‫ושׁם איש המופת שנתן מטהו; סדנא דארעא חד‪ ,‬וכל סיפור‬
‫השׁם והמקום ֵ‬
‫קטנים של ֵ‬
‫‪153‬‬
‫שהחזיקו בו‪ ,‬הוא קנין כללי בכל תפוצות ישראל ‪.‬‬
‫החשש מפני העליה לתורה במניינם של המתים והפתרונות היצירתיים לבעייה זו הם בניגוד‬
‫מוחלט להתנהגותו של ר' סענדר מרגליות‪ ,‬ששמע בלילה "שקוראים אותו לעלות לספר תורה‪,‬‬
‫ונתעטף בטליתו והלך לבית הכנסת ·‪ ,„Á٠̢ ÈÏ‬ובירך ברכת התורה לפניה ולאחריה‪,‬‬
‫וקרא"‪ .154‬גם אותו 'פרוש' מסלובודקה הלך לקריאתם של המתים ולא ידע אימה ובעתה‪.155‬‬

‫‪150‬‬

‫‪151‬‬

‫‪152‬‬
‫‪153‬‬

‫‪154‬‬
‫‪155‬‬

‫כך גם ניתן להבין מן המעשה עם השמש הצולע ˘¯‡‪ ˙ÂÓ˘‰ ˙‡ ‰‬שהתאספו בבית הכנסת ולא הוציא את‬
‫שנתו‪ .‬ראה להלן‪ ,‬סוף פרק ט‪ .‬לכך שהסתכלות על ˘„‪) ÔȘÈÊÓ ÌÈ‬לא על ˘‪ (ÌÈ˙Ó‰ ˙ÂÓ‬עלולה להזיק‬
‫ולהביא לידי סכנה‪ ,‬ראה פירוש רש"י‪ ,‬במדבר כב כג‪'" :‬ותרא האתון'‪ ,‬והוא לא ראה‪ ,‬שנתן הקב"ה רשות‬
‫לבהמה לראות יותר מן האדם; ˘‪ ."ÔȘÈÊÓ ‰‡¯È˘Î Â˙Ú„ Û¯Ë˙ ,˙Ú„ · ˘È˘ ÍÂ˙Ó‬וכך במדרש אגדה‪,‬‬
‫במדבר כב לא‪ .‬והשווה ברכות ו ע"א‪" :‬אלמלי נתנה רשות לעין לראות‪ ,‬אין כל בריה יכולה לעמוד מפני‬
‫המזיקין"‪ ,‬ועיי"ש בסוף הענין‪.‬‬
‫הכוונה לר' יצחק אייזיק ב"ר יששכר דובער אייכנשטיין מזידטשוב )גליציה תקסה – תרלג(‪ ,‬אחיו של ר'‬
‫מאיר מפרמישלאן‪ .‬כיהן ברבנות זידיטשוב וחיבר כמה ספרים‪ .‬מהם‪ :‬לקוטי מהרי"א‪ ,‬לעמבערג תרנ; לקוטי‬
‫תורה והש"ס‪ ,‬לעמבערג‪-‬מונקאטש‪-‬סיגעט תרלז‪-‬תרנב‪.‬‬
‫מכאן הוכחה להשערתי‪ ,‬שהחשש מלעבור סמוך לבית הכנסת בלילה שמא יקראוהו המתים לעלות לתורה‬
‫נבע מחמת ההלכה הפסוקה ש‡‪ ¯ÂÒ‬לאדם לסרב לעלות לתורה‪ .‬ראה לעיל‪ ,‬ליד הערה ‪.138‬‬
‫מ' וא"י ברוֶר‪ ,‬זכרונות אב ובנו‪ ,‬ירושלים תשכו‪ ,‬עמ' ‪ .60‬כותב הדברים הוא הרב מיכאל הכהן ברוֶר )גליציה‬
‫תרכג – א"י תשט( המספר על עיירת הולדתו קאלוש‪ .‬כיון שנולד בשנת ˙¯‪ ‚Î‬ושמע את המעשה בילדותו‪,‬‬
‫מסתבר שנתוודע לסיפור לא יאוחר משנת ˙¯‪.‰Ï‬‬
‫ראה לעיל‪ ,‬פרק ו‪ ,‬ליד הערה ‪.115‬‬
‫ראה לעיל‪ ,‬בסוף פרק ז‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫ריג‬

‫‪Ë‬‬
‫האמונה בדבר התאספותם של הנשמות בבית הכנסת והחשש מן ההתקלות עמם‪ ,‬הביאה לנתינת‬
‫טעם מעניין למנהג ַה ָק ַשת שמש הקהילה על „‪ ˙ÒΉ ˙È· ˙Â˙Ï‬באשמורת הבוקר‪.‬‬
‫כבר נהגו מקדמת דנא בתפוצות ישראל באירופה‪ 156‬שבעלות השחר או סמוך לו היה צועד‬
‫שמש הקהילה ברחוב היהודים ופטישו בידו‪ ,‬מקיש במקומות קבועים ומעורר את הקהל‬
‫לעבודת הבורא‪ .‬כך תיאר שמש קהילת ‪ ‡ÊÈÈÓ¯ÂÂ‬את הסדר במקומו‪" :‬שחרית דופק השמש לבית‬
‫הכנסת‪ …‬וכך מנהג הדפיקה‪ :‬בראשון דופק בביתו‪ ,‬בית השמש‪ ,‬תכף בצאתו‪ÔˆÈÁ‰ ˙È·Ï ‡·Â .‬‬
‫„·‪ ,˙È˘ ÌÚÙ ˜Ù„ ÌÈ˘ Ï˘ ˙ÒΉ ˙È‬ובא לבית הכנסת ואומר 'מה טובו'‪ …‬ואחר כך יוצא‬
‫והולך עד בית האב בית דין ודופק‪ ,‬ואחר כך עד שער התחתון לצד מזרחי של הרחוב ודופק‪,‬‬
‫ופותח השער הגדול ופתח הקטן שבתוכו‪ ,‬והולך ובא עד שער העליון לצד מערבי של הרחוב‪,‬‬
‫ודרך הילוכו דופק בבתים ובמקומות המיוחדים לדפוק שם‪ ,‬הידועים לשמש‪.157"…‬‬
‫בקהילה זו אמנם היה מקובל לדפוק רק ב"בית החיצון דבית הכנסת ˘‪ ,"ÌÈ˘ Ï‬אבל‬
‫בקהילות אחרות נהגו לנקוש על דלתו של בית הכנסת ‚‪ .158ÂÙÂ‬בין כך ובין כך עולה התמיהה‬
‫לשם מה הקיש השמש בדלתות בית הכנסת‪ .‬דפיקותיו על בית האב"ד ועל בתים אחרים מובנת‬
‫בתכלית‪ ,‬שתכליתן – להעיר ישנים ולהקיץ נרדמים; אך מיהו הישן בבית הכנסת הריק והחשוך‪,‬‬
‫‪159‬‬
‫שעל השמש להקיצו?‬
‫בדורות האחרונים היה ברור שהשמש מרעיש בפטישו על דלתות בית הכנסת כדי ˘‪ÌÈ˙Ó‰‬‬
‫˘‪ ˜Ï˙Ò‰Ï Â¯‰ÓÈ ,ÏÏÙ˙‰Ï ‰ÏÈÏ· ÂÒÎ˙‰‬ויפנו את בית הכנסת לצרכי החיים‪ .160‬כך היה‬
‫‪156‬‬
‫‪157‬‬
‫‪158‬‬

‫‪159‬‬

‫‪160‬‬

‫יתכן שנהגו כך עוד בתקופת אמוראי ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬ויש מרבותינו הראשונים שכך הבינו מירושלמי‪ ,‬ביצה‬
‫פ"ה ה"ב‪ .‬ראה‪ :‬ספר ראבי"ה‪ ,‬הלכות יום‪-‬טוב‪ ,‬סי' תשצה; מרדכי‪ ,‬ביצה‪ ,‬סי' תרצו‪.‬‬
‫ב"ש המבורגר וי' זימר )מהדירים(‪ ,‬ר' יוזפא שמש‪ ,‬מנהגים ד"ק וורמיישא‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשמח‪ ,‬עמ' ה‪-‬ו‪.‬‬
‫ראה רש"ז גיגר‪ ,‬דברי קהלת‪ ,‬פפא"מ תרכב‪ ,‬עמ' ‪" :13-12‬בימים הראשונים‪ ,‬כשהיו דרים כל היהודים‬
‫שבעירנו ברחוב אחד שבו בתי הכנסיות‪ ,‬הנקרא 'רחוב היהודים'‪ ,‬היה המנהג שבבוקר ובערב‪ ,‬בעת הליכה‬
‫לבית הכנסת להתפלל‪ ,‬הלך השמש ברחוב היהודים ממטה למעלה עד לבית הכנסת‪ ,‬ודפק בפטיש של עץ‬
‫בדלתי בתים הרבה‪ :‬בבוקר – להעיר הישנים‪ ,‬ובערב – להזכיר השוכחים שהגיע הזמן‪˜Ù„ ÍÎ ¯Á‡Â .‬‬
‫·„‪ .ÌÈÏ„‚‰ ˙ÒΉ ˙È· È˙Ï‬אכן‪ ,‬בסוף המאה הששית‪ ,‬כשהתפזרו היהודים לדור בכל העיר‪ ,‬בטל המנהג‬
‫הזה"‪ .‬וכך גם כותב ר' ישראל גומפיל‪ ,‬ספר מנהגים דקהילתינו יצ"ו )מנהגי ק"ק פיורדא(‪ ,‬סעיף ד‪ ,‬פירט‬
‫תקכו‪ ,‬דף ב ע"ב‪" :‬אין רשאים להתחיל לומר תהלים ]שקודם תפילת שחרית[ עד אחר הסיבוב של השמש‬
‫הקורא לילך לבית הכנסת‪ ,‬ויכה במקבת של עץ שבידו ‪ ."˙ÒΉ ˙È· Á˙Ù ÏÚ‬עוד על דפיקות השמש שנועדו‬
‫לכנס את הצבור לתפילת שחרית‪ ,‬ראה‪ :‬ד' שפרבר‪ ,‬מנהגי ישראל‪ ,‬ו‪ ,‬ירושלים תשנח‪ ,‬עמ' א‪-‬ח; הנ"ל‪ ,‬מנהגי‬
‫ישראל‪ ,‬ז‪ ,‬ירושלים תשסג‪ ,‬עמ' יז‪-‬כא; י"ל יגיד‪' ,‬הקשת השמש בבוקר'‪ ,‬בתוך‪ :‬ד' שפרבר‪ ,‬מנהגי ישראל‪ ,‬ז‪,‬‬
‫ירושלים תשסג‪ ,‬עמ' יג‪-‬טו; הרב י' גולדהבר‪ ,‬מנהגי הקהילות‪ ,‬א‪ ,‬תפילה לימי חול‪ ,‬סעיף א‪-‬ב‪ ,‬ירושלים‬
‫תשסה‪ ,‬עמ' עז‪-‬פג‪.‬‬
‫יתכן שהשמש הקיש על דלתות בית הכנסת כמעשה ‪ ,ÈÏÓÒ‬להראות שמטרת הקשותיו על דלתות ·˙‪È‬‬
‫‪ ÌÈ·˘Â˙‰‬היא כדי שיתאספו ‡‪ .˙ÒΉ ˙È· Ï‬ושמא הקיש על דלתות בית הכנסת מחמת היותו מקום ‪ÈÊίÓ‬‬
‫ברחוב‪ ,‬כפי שדפק על 'שער התחתון' של הגטו היהודי בוורמייזא‪ ,‬למרות שלא היתה שם דירת אדם‪.‬‬
‫לא ברור אם זו הסיבה להנהגת המנהג שהשמש יקיש בפטישו בדלתות בית הכנסת‪ ,‬או שלאחר שהנהיגו כך‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫ריד‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫מוסכם על תושבי העיירה פוגרבישטשה )מחוז ברדיטשוב‪ ,‬אוקראינה(‪ ,‬לפני כמאה שנה‪:‬‬
‫עד היום נזהרים יהודי פוהרבישצה מלעבור אצל בית הכנסת בלילה‪ ,‬מפני המתים‬
‫המתפללים שם בכל לילה‪ .‬עד היום מאמין עוד המון העם‪ ,‬שההרוגים הנקברים בחצר‬
‫בית הכנסת קמים בכל לילה ולילה‪ ,‬מתפללים בצבור ]ו[קוראים בתורה‪Ôȇ ÌÂȉ „Ú …‬‬
‫‪˘˜·Ó ,˙Ï„· ˙˜ÈÙ„ ˘Ï˘ ˜Ù„ ‡Â‰˘ „Ú ˙ÒΉ ˙È· ˙Ï„ ˙‡ ¯˜Â·· Á˙ÂÙ ˘Ó˘‰‬‬
‫‪.161…Ì˙ÁÂÓ ˙‡ ÚȯÙÓ ‡Â‰˘ ÏÚ ÌÈ˙Ó‰ ˙‡Ó ‰ÁÈÏÒ‬‬
‫טעם מנהג זה רווח בכל קהילות ‪ .‰Ù¯ȇ-Á¯ÊÓ‬כך תועד בשנת ˙¯ˆ‪ ,Ê‬לפני כשבעים שנה‪:‬‬
‫אמונה עממית עתיקה‪ …‬לפיה ‪ÌÈÈÁ‰ Ôȇ˘Î ‰ÏÈÙ˙ ˙ÒΉ ˙È·· ÌÈ˙Ó‰ ÌÈίÂÚ‬‬
‫‪ …Ì˘ ÌȇˆÓ‬עד היום הוא המנהג ש˘‪˙ÒΉ ˙È· Á˙ÙÓ ÌÚ ˜Ù„ ˙ÒΉ ˙È· ˘Ó‬‬
‫‪ ,ÂÒΉ ̯Ë‬לאותת לנשמות לפנות מקום לחיים להכנס‪.162‬‬
‫מן העיירה קאלוש )‚‪ ‰ÈˆÈÏ‬המזרחית( אנו שומעים דברים דומים‪:‬‬
‫אחרי התפילות היה השמש סוגר את השער הגדול‪ ,‬והמקדש‪-‬מעט עובר לרשות המתים‬
‫הבאים אליו בכל לילה ושוהים בתפילה עד אור הבוקר‪‰˜ÈÙ„ ˜Ù„ ˘Ó˘‰ ‡·˘ „Ú ,‬‬

‫מסיבה אחרת‪ ,‬ניתן טעם זה ברבות הימים‪ .‬אגב‪ ,‬כשם ששמש הקהילה היה דופק ב‪ ÌÂȉ ¯È‡‰‬על דלתות ·‪˙È‬‬
‫‪ ˙ÒΉ‬כדי ‪ Áȯ·‰Ï ˘¯‚Ï‬את המתים‪ ,‬וכפי שיובא להלן‪ ,‬היה הממונה על בית הקברות דופק ·‪ ˙ÂÏÈÏ‬על‬
‫‪ Ìȯ·˜‰‬כדי ש‪ ‡·È‬ליטול את ידיהם‪ …‬מנהג משונה זה נמסר מפי מאני דלוגאטש‪ ,‬בספרו 'דער עולם‬
‫התוהו'ניק'‪ ,‬זיטומיר ‪ ,1875‬עמ' ‪] 157‬לא ראיתי ספר זה בעצמי‪ ,‬ואני מצטטו )בתרגום לעברית( ממאמרו של‬
‫י"ל זלוטניק‪' ,‬מאגדות השבת ומנהגיה'‪ ,‬סיני‪ ,‬כו )תשי(‪ ,‬עמ' פ[‪" :‬כל לילה‪ ,‬כמו שעון‪ ,‬חייב 'יהודי הקברים'‬
‫)או‪' :‬גוי הקברים'( להעמיד מים למתים בכלי חרס אחד ולתלות מטפחת יד על וו‪,Ìȯ·˜‰ ÏÚ ˜ÂÙ„Ï ,‬‬
‫˘‪] "…Ì‰È„È ÏÂËÈÏ ÂÎÏÈ‬ביידיש )הסוגריים במקור(‪" :‬אלע נאכט‪ ,‬אזוי ווי א זייגער‪ ,‬מוז דער קברות יוד‬
‫)אדער‪ ,‬דער קברות גוי(‪ ,‬זיי )די מתים( שטעלען וואסער אין איין ערדינער כלי‪ ,‬און אויף הענגענן א האנד‬
‫טיכעל אוף א פלעקיל‪ ,‬און אנקלאפין אין די קברים‪ ,‬זיי זאלין זיך געהן וואשען די הענד"[‪' .‬מנהג' משונה‬
‫זה‪ ,‬שיתכן שלא היה ולא נברא )י"ל זלוטניק‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' פ‪ ,‬כותב‪" :‬אינני יודע עד כמה אפשר לסמוך על מחבר‬
‫זה"(‪ ,‬התגלגל כנראה מאמונת ההמון‪ ,‬שהמתים זקוקים למים‪ ,‬הן לשתייה והן כדי לשטוף בהם את גופם‪,‬‬
‫ומשום כך נהגו להניח כוס מים ומגבת או סדין על אדן חלון חדר שבו מצוי הגוסס‪ .‬על אמונה זו והמנהגים‬
‫שנוצרו מחמתה‪ ,‬ראה‪ :‬י"ל זלוטניק‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' עח‪-‬פא‪.‬‬
‫יתכן שגם 'מנהג' זה נוצר בעקבות אמונת הציבור שנשמות המתים מתפללות בבית הכנסת בלילות‪.‬‬
‫ומחמת כך היו זקוקים להעמיד לפניהם מים לנטילת ידיים‪ ,‬כפי שההלכה מחייבת ‪.‰ÏÈÙ˙‰ ̄˜ ÌÈ„È ÏÂËÈÏ‬‬
‫והשווה במיוחד למסופר בבבא מציעא פה ע"ב‪" :‬אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי‪ …‬אמר ליה ]אליהו‬
‫לרבי[‪ :‬אדאוקימנא לאברהם ו‪ ,ÈψÓ ‰È„È ‡È˘Ó‬ומגנינא ליה‪ .‬וכן ליצחק‪ ,‬וכן ליעקב"‪ .‬ומהרי"ל )אשכנז קכ‬
‫– קפז( הבין שנטילת ידיהם היתה בגלל ש‚˘‪ .ÏÏÙ˙‰Ï Â‬ראה‪ :‬י"מ פלס‪ ,‬יחסי מהרי"ל ותלמידיו והשפעתם‬
‫על הפסיקה האשכנזית לאור מקורות חדשים‪ ,‬רמת‪-‬גן תשנט‪ ,‬עמ' ‪.201‬‬
‫‪ 161‬ח"מ ליברמן‪-‬וויינר )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(100‬עמ' ‪ .394‬וראה לעיל‪ ,‬שם‪ ,‬לתולדותיו של הכותב‪.‬‬
‫‪ ,S. RAPPAPORT, `SCHLÜSSEL UND SCHLOSS 162‬ספר היובל לכבוד הרב ד"ר אהרן קאמינקא‪ ,‬וינה‬
‫תרצז‪ ,‬חלק לועזי‪ ,‬עמ' ‪ .67-68‬במקורו נכתב המאמר בגרמנית‪ ,‬והפיסקה הובאה כאן בתרגום‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫רטו‬

‫‪ ,Ï„‚‰ ÔˆÈÁ‰ ¯Ú˘· ‰˜ÊÁ‬ואז ידעו שהגיעה שעתם לפנות את המקום הקדוש‬
‫לחיים‪.163‬‬
‫באותה תקופה התפשטה אמונה זו אפילו ב‪:ÌÈÏ˘Â¯È‬‬
‫ומי זה הטיל ספק בהתכנסותם של המתים‪ ,‬לילה לילה‪ ,‬בבית הכנסת? הן ‪‰È‰ ˘Ó˘‰‬‬
‫„‪=] ˙È·‰ ˙Â˙Ï„ ÏÚ ˙˜ÈÙ„ ˘Ï˘ ,¯˜Â· ¯˜Â· ,˜ÙÂ‬בית הכנסת‪¢ÂÁÈ ÔÚÓÏ [164‬‬
‫‪ ,Ì˙ÁÂÓ Ï‡ ·Â˘Ï ÌÈ˙Ó‰‬כי הגיעה שעתם‪.165…‬‬
‫בעיירה ליטאית לא הרחק מקובנה‪ ,‬לא הסתפק הממונה בדפיקותיו אלא ‪ ¯ÊÈÙ‬את שלושת‬
‫דפיקות בשלושה מקומות נפרדים‪ ,‬ואף היה קורא‪" :‬שובו רפאים למנוחתכם!" כל זאת מחשש‬
‫"שמא פיגר אחד המתים המתפללים בלילות לעזוב את המקום"‪ .‬בעיירה זו היה התפקיד נתון‬
‫בידי ¯' ‪ ,ÚÏ'˘¯È‰‬גבאי של הרבה 'חברות קדושות' )חברה רמב"ם‪ ,‬חברה משניות‪ ,‬וכדומה(‬
‫ומנהלה הראשי של 'חברא קדישא'‪ .‬את תפקידו תיאר אחד התושבים‪:‬‬
‫מתפקידיו של ר' הירש'לע‪ …‬לבוא אל בית הכנסת ראשון לראשונים‪ .‬טרם יפתח הדלת‬
‫של הפרוזדור‪ ,‬הוא הפלוש‪·¢" :‡¯Â˜Â ȈÈÁ‰ ¯Ú˘‰ ÏÚ Á˙ÙÓ· ˜Ù„ ‡Â‰ ,‬‬
‫¯‪ "!ÌÎ˙ÁÂÓÏ ÌȇÙ‬בפלוש עומד ארון המתים עמידת קבע‪ ,166‬ור' הירש'לע „‪ÏÚ ˜ÙÂ‬‬
‫‪Ìȇٯ ·¢" :„ȂӠ¯ÊÂÁ ,‡Ù‚ ˙ÒΉ ˙È· È˙Ï„ ÏÚ – ˙È˘ÈÏ˘·Â ;‰È˘· Ô¯‡‰‬‬
‫‪ "!ÌÎ˙ÁÂÓÏ‬שמא פיגר אחד המתים המתפללים בלילות לעזוב את המקום‪.167‬‬
‫‪163‬‬

‫‪164‬‬
‫‪165‬‬
‫‪166‬‬

‫‪167‬‬

‫מ' וא"י ברוֶר‪ ,‬זכרונות אב ובנו‪ ,‬ירושלים תשכו‪ ,‬עמ' ‪ .60‬כותב הדברים הוא האב – הרב מיכאל הכהן ברוֶר‪.‬‬
‫כך היה מקובל גם בעיירה ·‪ ,ÊÏÚ‬אף היא בגליציה‪" :‬דבר זה היה מקובל בקרב תושבי עיר בעלזא‪,‬‬
‫שהנשמות באות בלילה לבית הכנסת‪ ,‬אשר בסיבה זו הונהג‪ ,‬ש·‪ ˘Ó˘‰ ‡·˘Î ¯˜Â· ÏÎ‬לפתוח שערי בית‬
‫הכנסת‪ ,˙Ï„‰ ÏÚ Ì„Â˜Ó ˘È˜Ó ‰È‰ ,‬כמו שמודיע להנשמות שמתכוננים האנשים להכנס לבית הכנסת" )בית‬
‫הכנסת שבבעלזא‪ ,‬ירושלים תשסח‪ ,‬עמ' מז(‪.‬‬
‫ראה‪ :‬ר' שמואל אשכנזי‪ ,‬אגרתא דשמואל זעירא‪ ,‬בתוך מנהגי הקהילות‪ ,‬ב )לעיל סוף הע' ‪ ,(158‬עמ' שט‪.‬‬
‫א' כהן‪-‬רייס‪' ,‬מזכרונות איש ירושלים'‪ ,‬רשומות‪ ,‬ו )תרצ(‪ ,‬עמ' ‪=] 268‬הנ"ל‪ ,‬מזכרונות איש ירושלים‪,‬‬
‫מהדורה שניה‪ ,‬ירושלים תשכז‪ ,‬עמ' ‪.[41‬‬
‫כך היה נהוג בקהילות מזרח‪-‬אירופיות נוספות‪ .‬על העיירה קוֹריב שבפולין מסופר )ראה בסמוך(‪" :‬בית‬
‫הכנסת‪ …‬מזכיר תמיד את יום המיתה‪ …˘ÈÏÂÙ· ˙„ÓÂÚ‰ ‰ËÈÓ‰ ˙ÂÚˆÓ‡· ,‬כשהתגנבתי לבית הכנסת „¯‪Í‬‬
‫‪ ,‰ËÈÓ‰ .˘ÈÏÂÙ‰‬ושאר דברים מסתוריים נוראים‪ ."…‬ושמא הנחת ארון המתים בפוליש נתגלגל ממנהג‬
‫אשכנז הקדום הנזכר בספר ראבי"ה‪ ,‬ח"ג‪ ,‬מועד קטן‪ ,‬סי' תתיז‪" :‬ואנו רגילין ‪¯ˆÁ· ÌÈ˙Ó‰ ÏÎÏ Ô¯‡‰ Ô˜˙Ï‬‬
‫·‪ ,˙ÒΉ ˙È‬דהוה ליה כעושין עם המת בחצר‪ ,‬שאין כאן חשד שיאמרו במלאכת אחרים הן עוסקים‪ ,‬שידוע‬
‫שלמת מתקנין אותו"‪ .‬על בית הכנסת אחר בו הוחזקו '‪ Ì‰È¯È˘ÎÓ‬של הקברנים' )ולא רק ארון המתים( ·‪¯„Á‬‬
‫‪ ,ÂÏ ÍÂÓÒ‰‬ראה לעיל‪ ,‬הערה ‪.(89‬‬
‫ד' לבני )וויסבורד(‪ ,‬ירושלים דליטא‪ ,‬א‪ ,‬תל‪-‬אביב ˙¯ˆ‪ ,‬עמ' קלא ]על שלל תפקידיו של ר' הירש'לע דידן‪,‬‬
‫ראה‪ :‬שם‪ ,‬עמ' קכח; על מקום מגוריו‪ ,‬ראה‪ :‬שם‪ ,‬עמ' קכה[‪ .‬בשער הספר שנדפס בשנת ˙¯ˆ נאמר‪ ,‬כי הוא‬
‫מתאר את "ווילנא לפני ‡¯·‪ ÌÈÚ‬שנה"‪ ,‬מכאן שהמתואר מדבר על סביבות שנת ˙¯ – לפני כמאה ועשרים‬
‫שנה‪ .‬וראה לעיל‪ ,‬הערה ‪.86‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫רטז‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫לא זו אף זו‪ .‬באחת מעיירותיה הקטנות של ‪ ‰ÈÏÂÙ‬היה השמש מקיש ב˘‪) Ïʯ· ˙Ï˘Ï‬לא‬
‫ב‪ (˘ÈËÙ‬בפותחו את בית הכנסת ‪ ,·È¯ÚÓ ‰ÁÓ ˙ÏÈÙ˙Ï‬כדי להבריח את המתים מהמקום‪ .‬זאת‬
‫מאחר שתושבי העיירה לא התכנסו לתפילת שחרית בבית כנסת זה‪ .‬הוי אומר‪ ,‬שתושבי עיירה זו‬
‫האמינו שהמתים הבאים ב‪ ‰ÏÈÏ‬לבית הכנסת ‪ ,ÌÂȉ ˙ÂÚ˘· ÂÏÈÙ‡ Ì˘ ÌÈ·ÎÚ˙Ó‬עד בוא‬
‫השמש‪' .‬מנהג' עיירה זו הועלה על הכתב בידי אחד מילידיה‪:‬‬
‫בית הכנסת הגדול והישן הבנוי עץ‪ ,‬קודש הקודשים של קוֹריב )קאָריוו(‪ .‬ה'צעצוע‬
‫הביתי'‪ ,‬זורק פחד על דמיונם של הילדים‪ÏÏÙ˙‰Ï Ìȇ·˘ ÌÈ˙Ó ÌÚ ¯Â˘˜ ‡Â‰ ,‬‬
‫·‡‪ ‰ÏÈω ÚˆÓ‬ומחפשים שם את תיקונם‪ .‬בית הכנסת עומד‪ ,‬לכאורה‪ ,‬באמצע העיירה‪,‬‬
‫אבל בנפרד ממנה‪ .‬ללא מזוזות‪ ,‬חפור עמוק בבית עולם‪ ,‬הוא מזכיר תמיד את יום‬
‫המיתה‪ ,‬באמצעות המיטה העומדת בפוליש‪ .‬בית הכנסת נעול כל השבוע‪ ,‬מלבד בימי‬
‫הספירה‪ ,168‬שהוא פתוח למנחה‪-‬מעריב בלבד‪,˙ÒΉ ˙È·Ï Úψ‰ ˘Ó˘‰ ÒÎÈ Ì¯Ë· .‬‬
‫‪ÔÓÊ ˙˙Ï È„Î ‡Ó˙ÒÓ ,‰„·Î‰ Ïʯ·‰ ˙¯˘¯˘ ÌÚ ÌÈÓÚÙ ˘Ï˘ ˜ÂÙ„Ï ·ÈÈÁ ‡Â‰‬‬
‫‪.Ì˙ÁÂÓ Ì˜ÓÏ Â·Â˘È ÂÓÏÚÈ˘ – ˙ÒΉ ˙È·· ‰ӉÓ˙‰˘ ÌÈ˙ÓÏ‬‬
‫מספרים‪ ,‬שפעם‪ ,‬בזמנים הקדומים‪ ,‬כאשר שדים ומתים הרגישו עצמם בקוֹריב ממש‬
‫כמו אצלם בבית‪ ,‬שכח השמש לדפוק קודם שנכנס לבית הכנסת‪˙‡ÈÙ˜Ó ‰‡¯Â ‰ÂÓ˙ .‬‬
‫„‪ – 169…˙ÒΉ ˙È·Ï ÂÒΉ· ÂÈÈÚÏ ‰˙Ï‚ Ì‬השמש לא הוציא את שנתו‪.‬‬
‫עד היום אני זוכר ‡˙ ‪˙È·Ó ‰ÏÈÏ· ¯ÁÂ‡Ó È˙¯ÊÁ˘Î ,ÈÏÚ ÏÈÙ‰ ˙ÒΉ ˙È·˘ „ÁÙ‰‬‬
‫‪ .˙ÒΉ ˙È· ÈÙÏ ¯Â·ÚÏ Á¯ÎÂÓ È˙Èȉ ,˘¯„Ó‰‬או בקיץ‪ ,‬בין מנחה ומעריב‪,‬‬
‫כשהתגנבתי לבית הכנסת דרך הפוליש‪ .‬המיטה ושאר דברים מסתוריים נוראים‪ .‬כאשר‬
‫נישקתי את מזוזות הפתח חסרי המזוזות‪È·˘Ú ˙·ˆÓ‰ ÌÚ …È˙ÂÓˆÚ· „Ú¯ ÈÏ ¯·Ú …‬‬
‫‪.170…ÔÂÏÁ‰ ͯ„ Ìȇ¯ Âȉ˘ Ìȯ·˜‰‬‬
‫‪ 168‬בימות החורף היה בית הכנסת נעול‪ ,‬כמו הרבה מבתי הכנסת במזרח אירופה‪ ,‬כיון שלא הותקנו בהם תנורים‬
‫והקור היה גדול‪ .‬כך מספר א"ב גוטלובר )אוקראינה תקעא – תרנט(‪" :‬בבואי לצרניחוב‪ …‬עיר ˘·‪˙ÒΉ ˙È‬‬
‫‡˘¯ ·‪ Û¯ÂÁ‰ È˘„ÂÁ ˙˘˘ ÏÎ ¯‚ÂÒÓ ¯Â‚Ò ‰‬וייפתח רק בימי האביב והקיץ" )א"ב גוטלובר‪ ,‬זכרונות‬
‫ומסעות‪ ,‬א‪ ,‬מהדורת גולדברג‪ ,‬ירושלים תשלו‪ ,‬עמ' ‪.(128‬‬
‫‪ 169‬שלוש נקודות אלו נמצאות במקור; באות לציין שהרעיון לא הובע בשלמותו‪ ,‬ועל הקורא להשלימו‬
‫במחשבתו‪ ,‬או שהדברים מקוטעים בשל התרגשותו של הכותב‪.‬‬
‫‪ 170‬י' העכט‪' ,‬דאס בית המדרש'‪ ,‬בתוך‪ :‬מ' גרוסמן )עורך(‪ ,‬יזכור בוך קאריוו‪ :‬ספר יזכור – מצבת‪-‬זכרון‬
‫לעיירתנו קוריב‪ ,‬תל‪-‬אביב תשטו‪ ,‬עמ' ‪ .128-129‬כך נאמר במקור‪" :‬די גרויסע אַלטע הילצערנע שוּל‪ ,‬דער‬
‫קודש הקדשים פוּן קאָריוו‪ ,‬אַ געהיימנישפוּלע‪ ,‬וואַרפט אָן אַ שרעק אויף דער פאַנטאַזיע פוּן די קינדער‪ ,‬איז‬
‫פאַרבּוּנדן מיט מתים‪ ,‬וועלכע קוּמען אין מיטן נאַכט דאַווענען‪ ,‬אוּן זוּכן דאָרט זייער תקון‪ .‬די שוּל שטייט‪,‬‬
‫דאַכט זיך‪ ,‬אין מיטן פוּן שטעטל‪ ,‬אָבּער אָפּגעזוּנדערט פוּן שטעטל‪ .‬אָן‪-‬מזוזתדיק‪ ,‬פאַרגראָבּן טיף אין בית‬
‫עולם‪ ,‬דערמאַנט זי שטענדיק אין יום המיתה‪ ,‬מיט דער מיטה וואָס שטייט אין פּאָליש‪ .‬זי איז געשלאָסן אַ‬
‫גאַנצע וואָך‪ ,‬נאָר זוּמער אין ספירה‪-‬צייט‪ ,‬אָפן בּלויז צוּ מנחה‪-‬מעריב‪ .‬איידער דער לאָמער שמש גייט אַריין‬
‫אין שוּל‪ ,‬מוּז ער אָנקלאַפּן דריי מאָל מיט דער שווערער אייזערנע קייט‪ ,‬מסתמא כדי צוּ געבּן צייט די מתים‪,‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫ריז‬

‫‪È‬‬
‫המסורת שנשמות הנפטרים מתאספות בלילה בבית הכנסת הביאה לפרש 'סגולה' משונה‪.‬‬
‫בהלכות הרי"ף הובא הנאמר במסכת שמחות‪" :‬הגוסס הרי הוא כחי לכל דבר‪ …‬אין מעצמין את‬
‫עיניו‪ .‬הנוגע בו ומזיזו – הרי הוא שופך דמים"‪ .171‬על הלכה זו הוסיף ר' יהושע בועז )ספרד‪-‬‬
‫איטליה‪ ,‬נפ' בשנת שטו(‪" :‬והלכך אסור לזוז הגוסס ממקומו ולהניחו במקום אחר כדי שתצא‬
‫נשמתו‪ .‬והלכך אסור נמי ‪˙ÂÓÈ˘ ȄΠÒÒ‚ Ï˘ ÂÈ˙¢‡¯Ó ˙Á˙ ˙ÒΉ ˙È· ˙ÂÁ˙ÙÓ Ì¢Ï‬‬
‫‪ ,‰¯‰Ó‬כי גם זה ממהר יציאת נפשו"‪.172‬‬
‫הדברים הועתקו על ידי הרמ"א‪ 173‬ובספרי פוסקים רבים‪ ,174‬אך אף אחד מהם לא ביאר‬
‫‪ Ú„Ó‬הנחת מפתחות בית הכנסת תחת ראש הגוסס ממהרת את מיתתו‪ .‬וגם דברי ר' מרדכי יפה‪,‬‬
‫בעל הלבושים )רצ – שעב(‪ ,‬המעתיק ‪ Ô¢Ï‬מורו הרמ"א‪" :‬אסור לשום מפתחות של בית הכנסת‬
‫תחת ראשו‪ ,‬מפני שאומרים שיש להם ‪ ‰Ï‚Ò‬זו שיפרד מהרה"‪ ,‬אינם מסייעים להבנה מה יש‬
‫בהם במפתחות בית הכנסת שהם ממהרים המיתה‪ .‬אולם בדורות מאוחרים נקשרה 'סגולה' זו‬
‫עם המסורת הרווחת שנשמות הנפטרים באות להתפלל בבית הכנסת‪ .‬כך כותב אחד החכמים‬
‫בשנת ˙¯ˆ‪ ,Ê‬לפני כשבעים שנה‪:‬‬
‫במקרה של יסורים ממושכים ]בחולה סופני[‪Á¯ÊÓ‰ È„Â‰È Ïˆ‡ ‚‰Ó‰ ˢÙ˙‰ ,‬‬
‫]=מזרח אירופה[‪ ,‬לשם קיצור מלחמת המוות‪˙ÒΉ ˙È· Á˙ÙÓ ˙ÂȄڷ ÏÈÁ˘‰Ï ,‬‬
‫‪ ‰ÏÂÁ‰ ˙ȯÎÏ ˙Á˙Ó‬מבלי להזיז הגוסס אפילו במקצת‪ .‬כל יוזמה אנושית‪-‬מכנית לשם‬
‫קיצור חיי האדם ואפילו בנשימתו האחרונה‪ ,‬נחשבת על פי ההשקפה היהודית כרצח‪,‬‬
‫הגם שר' משה איסרליש בפסקיו אסר נוהג זה‪.ÏÚÂÙ· ‰Ê ‚‰Ó ‚‰ ÌÈ·¯ ,‬‬
‫מנהג זה לכאורה מקושר עם אמונה עממית עתיקה יותר‪ ,‬לפיה ‪˙È·· ÌÈ˙Ó‰ ÌÈίÂÚ‬‬

‫‪171‬‬
‫‪172‬‬
‫‪173‬‬
‫‪174‬‬

‫וועלכע האָבּן זיך אין שוּל פאַרזאַמלט – זיי זאָלן פאַרשוווּנדן‪ ,‬אוּמצוּקערן זיך צוּ זייער רוּ‪ .‬מען דערציילט‬
‫אַז אַמאָל‪ ,‬אין די אַלטע צייטן‪ ,‬ווען שדים אוּן מתים האָבּן זיך געפילט אין קאָריוו ממש ווי בּיי זיך‬
‫אינדערהיים‪ ,‬האָט דער שמש פאַרגעסן אָנצוּקלאַפן איידער ער איז אַריינגעגאַנגען אין שוּל‪ .‬אַ בּלוּט‪-‬‬
‫פאַרגליווערנדיק‪ ,‬שרעקלעך בּילד האָט זיך פאַר זיינע אויגן אַנטפּלעקט בּיים אַריינקוּמען אין שוּל‪ …‬דער‬
‫שמש האָט נישט מוציא שנתו געווען‪ .‬נאָך בּיז היינט געדענק איך דעם פּחד וואָס די שוּל האָט אויף מיר‬
‫אָנגעוואָרפן‪ ,‬ווען איך בּין שפּעט בּיינאַכט אַהיימגעגאַנגען פוּן בית המדרש‪ ,‬אוּן געמוּזט דוּרכגיין פאַר דער‬
‫שוּל‪ .‬אָדער זוּמער צווישן מנחה ומעריב ווען איך האָבּ זיך אַריינגעשלייכט אין שוּל דוּרך דעם פּאָליש; די‬
‫מיטה אוּן אַנדערע שרעקלעכע געהיימנישפולע זאַכן‪ .‬ווען איך האָבּ געקוּשט די אָנמזוזותדיקע‬
‫בּיישטידלען‪ …‬אַ ציטער פלעגט ממש אַדוּרך די בּיינער‪ …‬מיט די מצבות אוּן קברים‪-‬גראָז וועלכע האָבּן זיך‬
‫געזעען דוּרכן פענצטער‪."…‬‬
‫מסכת שמחות‪ ,‬מהדורת היגער‪ ,‬פ"א הלכות א‪-‬ד‪ .‬רי"ף‪ ,‬מועד קטן‪ ,‬סי' אלף רלז‪ ,‬דפוס ווילנא‪ ,‬דף טז ע"ב‪.‬‬
‫הגהות שלטי הגבורים על הרי"ף שם‪ ,‬ס"ק ד‪ .‬והובאו דבריו בהגהות על המרדכי‪ ,‬מועד קטן‪ ,‬סי' תתקי‪.‬‬
‫דרכי משה‪ ,‬יו"ד‪ ,‬סי' שלט‪ ,‬אות א; שלחן ערוך‪ ,‬יו"ד‪ ,‬סי' שלט‪ ,‬סעיף א‪ ,‬בהגה‪.‬‬
‫כגון‪ :‬ר' שלמה גאנצפריד )סלובאקיה תקסב – תרמו(‪ ,‬קיצור שלחן ערוך‪ ,‬סי' קצד‪ ,‬סעיף א; ר' יחיאל מיכל‬
‫אפשטיין )ליטא תקפט – תרסח(‪ ,‬ערוך השולחן‪ ,‬יו"ד‪ ,‬סי' שלט‪ ,‬סעיף ג‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫ריח‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫‪ .Ì˘ ÌȇˆÓ ÌÈÈÁ‰ Ôȇ˘Î ‰ÏÈÙ˙ ˙ÒΉ‬מפתח בית הכנסת אמור להציע לנפש‪,‬‬
‫לשחרר הגוף מיסוריו ‪.175˙ÒΉ ˙È·· Ô˙ÏÈÙ˙ ˙ÂίÂÚ‰ ˙ÂÓ˘Ï Û¯Ëˆ‰ÏÂ‬‬
‫‪‡È‬‬
‫לעומת רוב המקורות שהובאו עד כה‪ ,‬המסכימים שבכל לילה שוהים המתים בבית הכנסת לבדם‬
‫)ולכל היותר מצרפים אליהם אחד מן החיים לקריאה בתורה(‪ ,‬יש שיטה הגורסת שרק בימים‬
‫הנוראים – בראש השנה ויום הכיפורים – באות נשמות הצדיקים להתפלל יחד עם החיים בבתי‬
‫הכנסת‪ .176‬ראשית אביא את דברי הסופר הגדול‪ ,‬ר' משה סופר‪ ,‬בעל 'חתם סופר' )פפד"מ תקכג‬
‫– פרשבורג תר(‪ ,‬בדרשתו לפרשת 'נצבים' משנת ˙˜ˆ‚‪:‬‬
‫ֶשׁנוֹ פה עמנו – עומד היום לפני ה' אלקינו‪ ,‬ואת אשר איננו פה – עמנו היום"‬
‫"אשר י ְ‬
‫)דברים כט יד(‪ …‬והפלא השני‪" ,‬את אשר איננו פה"‪ ,‬הם הנשמות העתידים להוולד‪,‬‬
‫והמה רוחות קדושות ]ש[אין להם חלק ואחיזה בגשמיות‪ ,ÌÂȉ ÂÓÚ ‰Ó‰ ,‬מצורפים‬
‫עמנו הגשמיים‪ ,‬על דרך שקבלנו‪˙¢„˜‰ ˙ÂÓ˘‰ ÌȯÂÙΉ ÌÂÈ ‰˘‰ ˘‡¯·˘ ,‬‬
‫˘‪.177…ÂÈ˙ÂÏÈÙ˙· ˙ÒΉ ˙È·· ÂÓÚ ÌÈÙ¯ËˆÓ ˙·‡‰ ˙ÂÓ˘ Â˙Ó ¯·Î‬‬
‫לאחר ארבע שנים‪ ,‬בשנת ˙˜ˆ‪ ,Ê‬ביאר רמ"ס מדוע מצטרפות "הנשמות הקדושות" לתפילותינו‪:‬‬
‫כל נשמה ניצוץ משורש נשמה עד סוף‪ ,‬והכל תלוי זה בזה‪ ,‬ואם אותו השורש פרה –‬
‫בנשמתו מושרש זה השורש וממנו פרה בחשכת נשמתו פגם רוש ולענה‪ÔÂÈÏ‚ …‬‬
‫‪ ,‰ÁÂ˙Ó ‰ÁÂ˙Ù ˙ÂÓ˘‰‬כל אחד ואחד שורשו עם אבות אבותיו‪ ,‬עד למעלה למעלה‪.‬‬
‫כגון פלוני נמצא בנשמתו פגם‪ ,‬כך דנים‪ָ :‬יצא לו זה מפגם נשמת אבי אבי אביו ונמשך‬
‫לו זה‪ …ÔÈ„· ÌÏÂÎ ÔÈ„ ,‬ולפי זה‪ÏÏÙ˙‰Ï ÌÈ„ÓÂÚ Â‡ ÌȯÂÙΉ ÌÂÈ ‰˘‰ ˘‡¯· ,‬‬
‫מקיר הפנימי ‪,˙Á‡ ÌÚÙ· ÂÓÚ ÌÈ„È ÈÎ ,‰ÏÈÙ˙· ÂÓÚ Û¯ÂˆÓ ˙ÂÓ˘‰ ÏÎ ÌÚ‬‬
‫כנאמר למעלה‪.178…‬‬
‫‪175‬‬

‫‪176‬‬
‫‪177‬‬
‫‪178‬‬

‫‪ ,S. RAPPAPORT, `SCHLÜSSEL UND SCHLOSS‬ספר היובל לכבוד הרב ד"ר אהרן קאמינקא‪ ,‬וינה‬
‫תרצז‪ ,‬חלק לועזי‪ ,‬עמ' ‪ .67-68‬במקורם נכתבו הדברים בגרמנית והובאו כאן בתרגום‪ .‬ההוספות שבסוגריים‬
‫מרובעות הן ממני‪ .‬טעם אחר למנהג זה ניתן בקהילות כורדיסטאן‪ .‬הם היו נועלים את דלתות בית הכנסת‬
‫ואת המפתחות הניחו תחת ראש הגוסס‪ ,‬בסוברם ש"אז תעשה הנשמה מאמץ גדול לצאת‪ ,‬כי הקהל מחכה‬
‫למפתח"‪ .‬ראה‪ :‬א' בראואר‪ ,‬יהודי קורדיסטאן‪ ,‬עמ' ‪ ;158‬ר' קשאני‪' ,‬ילקוט מנהגי פטירה'‪ ,‬שבט ועם‪ ,‬ז‬
‫)תשלג(‪ ,‬עמ' ‪.425‬‬
‫בדומה לשיטת ר' יהודה החסיד בספר גימטריאות‪ ,‬ראה לעיל‪ ,‬פרק ד‪ .‬אלא שהוא לא מסיים להם רק את‬
‫ה‪ ,Ìȇ¯Â‰ ÌÈÓÈ‬אלא את ‪ ÌÈ„ÚÂÓ‰ ÏÎ‬בנוסף ל˘·˙‪ ˙Â‬ול¯‡˘‪ !ÌÈ˘„Á È‬ראה שם‪.‬‬
‫חתם סופר – דרשות‪ ,‬ב‪ ,‬דרוש לפרשת נצבים תקצג‪ ,‬מהדורת רי"נ שטערן‪ ,‬קלוז' תרפט‪ ,‬דף שנ ע"ג‪ ,‬ד"ה‬
‫אשר ישנו )וראה לעיל‪ ,‬פרק א‪ ,‬הערה ‪ ,8‬שלכאורה ר' משה סופר אינו מסכים לדבריו כאן‪ ,‬וצ"ע(‪.‬‬
‫שם )ראה הערה קודמת(‪ ,‬דרוש ז"ך אלול )פרשת נצבים ˙˜ˆ‪ ,(Ê‬דף שסז ע"ג‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫ריט‬

‫כלומר‪ ,‬משום ˘˘‪ ˙Â„È ÌÈ˙Ó‰ ˙ÂÓ‬על חטאי צאצאיהם החיים )בגלל שחטאי החיים נגרמו‬
‫בעקבות פגם כלשהו בנשמת אחד מאבותיהם המתים(‪ ,‬באות הנשמות להתפלל בבית הכנסת‬
‫‪179‬‬
‫‪!‰¯ÈÊ‚‰ Ú¯ ˙‡ Ô‰ÈÏÚÓ ¯ÈÒ‰Ï È„Î‬‬
‫כאן המקום להשוות לכך את סיפורו של ר' משולם מוולטרה‪ ,‬שעלה מאיטליה לירושלים‬
‫בשנת ¯‪ ‡Ó‬ועבר בדרכו ב‡‪ ‰È¯„ÒÎÏ‬שבמצרים‪ .‬הוא מספר מפי בעלי המעשה כיצד נתמנו‬
‫להיות שמשי בית הכנסת שבנייתו יוחסה לאליהו הנביא‪ ,‬אחד משני בתי הכנסת שבעיר‪:‬‬
‫ויש להם שתי בתי כנסיות‪ ,‬האחד גדול והאחד קטן‪ ,‬והקטן מעידים חבל היהודים כי ·‪‰‬‬
‫‡‪ .Ï"Ê ‡È·‰ ‰Èχ Â˙Â‬ויש בתוכו היכל עם כסא ונר דלוק תמיד בתוכו‪ ,‬אשר שם היה‬
‫מתפלל אליהו הנביא ז"ל‪ .‬ויש לבית הכנסת ההוא שני שמשים – ֵשׁם האחד ר' יוסף ב"ר‬
‫ברוך‪ ,‬ו ֵשׁם השני ר' חליפא – אשר נעשו מעצמם שמשים בבית הכנסת הנזכר‪ ,‬בהיות כי‬
‫אמרו ו‪ ,̉ÈÙ· ÈÏ Â¯ÙÈÒ‬כי בשנת ¯‪ ,¯ÂÙΠ̈ ÏÈÏ· ,Â"Ë‬נשארו לישן בבית הכנסת‬
‫הנזכר‪ ,‬הם עם שנים אחרים‪·˘ÂÈ ·Â˘Á Ô˜Ê Ì„‡ ˙ÂÓ„ ÌÏÂΠ‡¯ ‰ÏÈω ȈÁ· ȉÈ ,‬‬
‫‪ ,‡ÒÎ ÏÚ‬והסכימו ללכת לפניו בהכנעה ובהשתחויה ולשאול אליו איזה דבר‪ ,‬וכאשר‬
‫נגשו אליו ובהתקרבם לו‪ ,‬נשאו עיניהם ולא ראוהו ‪ .ÌȘχ ÂÁ˜Ï ÈÎ ,ÂȇÂ‬וספרו לי‬
‫כמה נפלאות נראו בבית הכנסת ההוא‪.180…‬‬
‫כאן לא נאמר ש"˘‪ ˙·‡‰ ˙ÂÓ‬מצטרפים עמנו בבית הכנסת ·˙‪ "ÂÈ˙ÂÏÈÙ‬בראש השנה ויום‬
‫הכיפורים‪ ,‬אלא ש‡‪ ‡È·‰ ‰ÈÏ‬ביקר בליל יום הכיפורים בבית הכנסת שבנה‪ ,‬אך ‪ÏÏÙ˙‰ ‡Ï‬‬
‫·‪ .181Â‬אבל כמה מחכמי הדורות האחרונים הביאו כדברי ר' משה סופר‪ ,‬בסגנונות שונים‪ .182‬ר'‬
‫‪ 179‬העניין שגם נשמות המתים נידונות בראש השנה ויום הכיפורים נזכר כבר בספר חסידים‪ ,‬מ"ו‪ ,‬סי' תקא‪ ,‬עמ'‬
‫‪…" :143‬אבל בראש השנה ויום הכפורים‪ ,‬ש„‪ ,ÂÏÂÎ ÌÏÂÚ‰ ÏÎ ÏÚ Ô‬ואף על המלאכים שדנו כל העולם כולו‬
‫כל השנה‪ ,˙ÂÓ˘‰ ÏÚ ,‬ועל השדים"‪ .‬וכך גם כותב ר' אלעזר מוורמייזא הרוקח‪ ,‬ספר השם‪ ,‬בתוך ספרי‬
‫הר"א מגרמייזא בעל הרוקח‪ ,‬א‪ ,‬הוצאת מכון סודי רזיא‪ ,‬ירושלים תשסד‪ ,‬עמ' רד סוט"ב‪" :‬בארבעה פרקים‬
‫העולם נידון‪ ,‬דן על המלאכים‪ ,‬ו‪ ,˙ÂÓ˘‰ ÏÚ‬על השדים‪ ."…‬ואחד מארבעה פרקים אלו הוא ¯‡˘ ‪.‰˘‰‬‬
‫וכך גם אצל ר' יעקב ב"ר חננאל סקילי )תלמיד הרשב"א; סיציליה‪-‬ספרד‪-‬סוריה‪ ,‬נפ' בשנת ק(‪ ,‬תורת‬
‫המנחה‪ ,‬ב‪ ,‬דרשה עד‪ ,‬צפת תשנא‪ ,‬עמ' ‪" :667‬משום כך תקנו להרבות בתפילה ובתחנונים‪ …‬בזה הזמן‪Ï΢ ,‬‬
‫‪ ,ÌÏÂÚ‰ ‰È‰Â ¯Ó‡˘ ÈÓ ÈÙÏ Ôȯ·ÂÚ ˙ÂÓ˘‰‬כדתנן‪ :‬ובראש השנה ‪ ÏÎ‬באי עולם עוברים לפניו כבני מרון‪.‬‬
‫והיינו דקרינן בהני יומא 'אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם'‪ ,‬לומר‪˙ÂÈ‰Ï ÂÈÙÏ ˙·ˆ ˙ÂÓ˘‰ Ï΢ ,‬‬
‫‪ ."ÔÈ„È‬וכך גם משמע מספר קושיות‪ ,‬מהדורתי‪ ,‬אות קצח‪ ,‬עמ' קנט‪ ,‬והערה ‪ .209‬והשווה‪ :‬ספר חסידים‪,‬‬
‫מ"מ‪ ,‬סי' שסט ]=ספר השם‪ ,‬עמ' עט טו"ב[; ר' יהודה החסיד‪ ,‬אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות‪ ,‬מהדורתי‪,‬‬
‫ירושלים תשסו‪ ,‬אות עח‪ ,‬עמ' רכ‪-‬רכג‪ ,‬הערה ‪ ;222‬להלן‪ ,‬ליד הערה ‪ 193‬ובה‪ .‬אולם מקורות אלו אינם‬
‫מזכירים את ‪ ‰·ÈÒ‰‬שהנשמות נידונות באותם הימים‪ ,‬ודברי בעל 'חתם סופר' משלימים את דבריהם‪ ,‬למרות‬
‫שלא מתקבל על הדעת שחסידי אשכנז יסכימו לטעם קבלי זה שהוא רחוק מעולמם המחשבתי‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪ 180‬א' יערי‪ ,‬מסעות ארץ ישראל‪ ,‬ירושלים תשנו‪ ,‬עמ' ‪ .122‬מסע ר' משולם מוולטרה נדפס לראשונה‪ ,‬בשיבושים‪,‬‬
‫בידי א"מ לונץ‪ ,‬ירושלים‪ ,‬א‪ ,‬וינה תרמב‪ ,‬עמ' ‪) 166-219‬הקטע שלפנינו הוא בעמ' ‪.(177‬‬
‫‪ 181‬כך משמע מרהיטת המעשה‪ .‬ידועים גם סיפורים שונים על אליהו הנביא או על אחד מהצדיקים האחרים‬
‫שבא ‪ ÔÈÈÓ ÌÈÏ˘‰Ï‬בתפילות יום הכיפורים‪ ,‬כמו המעשה המובא אצל ז' וילנאי‪ ,‬אגדות ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬סי' ‪,13‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫רכ‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫חנוך העניך טייטלבוים מסאסוב קרא בתוך דרשת 'כל נדרי' של שנת ˙¯‪:ÊÙ‬‬
‫בעוונותינו הרבים היה לנו כמה יום הכיפורים בשנה הזאת‪ ,‬ועתה המה בגנזי מרומים‪,‬‬
‫וקבלה מספרים הקדושים ש‪ .˙ÒΉ ˙È·Ï Ìȇ· ˙ÂÓ˘‰‬על כן‪ ,‬למען השם‪ ,‬נראה‬
‫להתאמץ בתפילה‪ ,‬שלא נבוש ולא נכלם מאבותינו‪.183‬‬
‫לכאורה אין לנשמות המתים חלק ונחלה בעולם הזה שהוא עולמם של החיים‪ .‬לכך יש להבין‬
‫מה עושות נשמות הצדיקים ·‪ ?‰Ê‰ ÌÏÂÚ‬כיצד מתפללות ‪ ÌÈÈÁ‰ ÌÚ „ÁÈ‬בימים הנוראים?‬
‫קושיה זו בא ר' יקותיאל יהודה הלברשטאם מצאנז‪-‬קלויזינבורג )גליציה תרסד – א"י תשנה(‬
‫ליישב‪:‬‬
‫ויום הכפורים‪ …‬ה˙‪ ˘Ù ˙¯ÈÒÓ ˙ÈÁ· ‡È‰ ˙ÈÚ‬להשם יתברך‪ ,‬ועל כן לובשים אז את‬
‫ה'קיטל' שהוא בגד מתים‪ ,‬להראות בזה שמוכנים אנחנו למות ולמסור נפשינו על כבוד‬
‫שמו יתברך‪ …184‬ולכן איתא‪ ,‬ש‪ ,Â˙‡ ÏÏÙ˙‰Ï ÔÂÈÏÚ‰ ÌÏÂÚÓ Ìȇ· ÌÈ˙Ó‰‬מכיוון‬
‫˘·‪.185ÌÈ·˘Á ÌÈ˙ÓÎ ÂÏÂÎ ˘Ù ˙¯ÈÒÓ‰ È„È ÏÚ ,ÌȯÂÙΉ ÌÂÈ‬‬
‫מפני שביום הכיפורים מוסרים החיים נפשם ונחשבים כמתים‪ ,‬לכך ניתנת האפשרות למתים‬
‫להתפלל עמם‪ ,‬שבשעה זו הם ‪ Ì˙ÂÓÎ‬ועולם החיים – עולמם‪ .186‬ומשום שנשמות הצדיקים‬
‫באות להתפלל יחד עם החיים בימים הנוראים‪ ,‬מובן טעם המנהג להדליק 'נר חיים' בערב יום‬

‫‪182‬‬
‫‪183‬‬
‫‪184‬‬

‫‪185‬‬
‫‪186‬‬

‫לונדון תרפט‪ ,‬עמ' ‪" :17-18‬בית כנסת אחד ]בירושלים העתיקה[ נקרא על שם אליהו הנביא משום מעשה‬
‫שקרה בו‪ .‬לפני דורות רבים היה הישוב היהודי בירושלים מצער מאד‪ ,‬רק תשעה גברים ולא יותר‪ .‬פעם ·‪·¯Ú‬‬
‫‪ ÌȯÂÙΉ ÌÂÈ‬התאספו היהודים לתפילה ולא יכלו להתפלל כי חסר היה להם אחד למנין‪ÌÂȉ ·È¯Ú‰ ¯˘‡Î .‬‬
‫‪ …„Á‡ Ô˜Ê ˙ÒΉ ˙È·· ÚÈÙ‰‬וישמחו היהודים לקראתו ויושיבוהו בכבוד על כסא ויתחילו את תפילתם‪.‬‬
‫כאשר גמרו את תפילתם‪ ,‬קמו היהודים להזמין את אורחם היקר‪ ,‬אולם רק דרכו את צעדם הראשון מפתח‬
‫בית הכנסת – ‪ .‰Ê‰ Á¯Â‡‰ ÌÏÚ‬אז הבינו ש‡‪ .ÌÈÈÓ ˙‡ ÌÈÏ˘‰Ï ‡· ¯˘‡ ‡È·‰ ‰Èχ ‰È‰ ‰Ê Á¯Â‬ומאז‬
‫קראו לבית הכנסת זה על שמו"‪ „Â‡Ó ‰Ó„ ‰˘ÚÓ .‬הביא ר' נפתלי הירץ בכרך‪ ,‬עמק המלך‪ ,‬אמשטרדם תח‪,‬‬
‫דף יד ע"א‪.‬‬
‫יש להדגיש שינוי חשוב‪ .‬בעוד שלדעת ר' משה סופר באות הנשמות להתפלל יחד עם החיים ·¯‡˘ ‪‰˘‰‬‬
‫‪ ,¯ÂÙÎ ÌÂÈÂ‬מזכירים רוב המקורות דלהלן את ‪ „·Ï· Î"‰ÂÈ‬ויש שהזכירו רק את זמן אמירת 'כל נדרי'!‬
‫הרב יואל טייטלבוים )מהדיר(‪ ,‬עיר חנוך‪ ,‬ב‪" ,‬דרשה לכל נדרי תרפ"ז"‪ ,‬ירושלים תשמב‪ ,‬עמ' שמ טו"א‪.‬‬
‫רעיון זה נזכר במקורות קדומים יותר‪ .‬ראה‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬ר' מרדכי ב"ר שמואל מווייעלקאטש‪ ,‬שער המלך‪ ,‬שער‬
‫ו )'שייך ליום הכפורים'(‪ ,‬פרק א‪ ,‬הוראדנא תקעו‪ ,‬דף נ ע"ג‪ ,‬ד"ה והשני‪" :‬שהוא לובש ה'קיטל' והטלית‬
‫שהם בגדי מתים‪ ,‬לרמז‪ ͯ·˙È Â˙˘Â„˜ ÏÚ Â˙Ó˘ ÂÁÂ¯Â Â˘Ù ¯ÒÂÓ ‡Â‰˘ ,‬ביום הנורא הזה‪."…‬‬
‫שפע חיים‪ ,‬יוניאן‪-‬סיטי תשמ‪ ,‬עמ' קסד טו"ב‪ .‬כל הנדפס בספר זה הם מדרשותיו שנשא ב'ירח האיתנים'‬
‫בשנת ˙˘‪ ,Ó‬כנאמר בשער הספר‪.‬‬
‫הדברים אמורים רק לגבי יום הכיפורים‪ ,‬אמנם עדיין צריך בירור כיצד נשמות המתים באות להתפלל ב¯‡˘‬
‫‪ ‰˘‰‬שאין מתענים ביום זה ואין בו מסירות נפש שתחשיב אותנו כמתים‪ .‬ושמא אכן סובר רי"י‬
‫הלברשטאם‪ ,‬שהנשמות משתתפות בתפילת החיים ¯˜ ·‪ ÌȯÂÙÈΉ ÌÂÈ‬ולא גם בראש השנה‪ .‬ועי' לעיל‪,‬‬
‫הערה ‪.182‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫רכא‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫הכיפורים ··‪ .187‡˜Â„ ˙ÒΉ ˙È‬כך כתב ר' יצחק ווייס מווערבוי )סלובקיה תרלג – תשב(‪:‬‬
‫ישנם ארבע טעמים להדלקת הנרות ביום הכפורים בבתי כנסיות ובתי מדרשות‪ .‬הנרות‬
‫האלו מדליקים ‪ ,ÌÈ˙Ó‰ ˙ÂÓ˘ ¯Â·Ú‬ומקום הדלקתם הוא ··˙‪ …˙ÂÈÒÎ È‬וטעם הדבר‪…‬‬
‫˘‪ ,˘¯„Ó‰ ˙È·Â ˙ÒΉ ˙È·Ï ˘Â„˜‰ ÌÂÈ· ÏÏÙ˙‰Ï Ìȇ· ÌÈ˙Ó‰‬ממילא מסוגל שיראו‬
‫שם הנרות שהדליקו ·‪ ,188Ì„Ú‬ועל ידי זה ימליצו טוב בעדינו‪.189‬‬
‫אך לא תמיד ראו החיים בעין יפה את הופעת הנשמות בבית הכנסת בליל יום הכיפורים‪ .‬פעמים‬
‫גרמה התכנסותן של הנשמות לצפיפות יתר בבית הכנסת‪ ,190‬ולכך נקטו בפעולה לא שיגרתית‬
‫להברחתן‪ ,‬דבר שגרם לביטול המנהג העתיק של לבישת הקיטל‪ .‬כך מספר הרב צבי שפירא‪,‬‬
‫מזקני חסידי בעלז‪ ,‬את שהתרחש בימי ר' יהושע רוקח מבעלזא )גליציה תקפה – תרנד(‪:‬‬
‫וארשום למשמרת מה שסיפר הרה"ח ר' ראובן גרוס הי"ו‪ ,‬ששמע מפי הרה"ח הישיש ר'‬
‫צבי שפירא ז"ל‪ …‬שעמד פעם בליל יום הקדוש מאחורי כסאו של כ"ק מרן אדמו"ר‬
‫מהר"י זי"ע‪ ,‬ובימים ההם עדיין היו לבושים כל החסידים בימים הנוראים 'קיטלעך'‪.‬‬
‫‪,ÏÈ‚¯‰Ó ¯˙ÂÈ ‰·¯‰ ,„Â‡Ó ÛÂÙˆ ‰È‰ ˙ÒΉ ˙È·· „Â‡Ó Ï„‚ ˜Á„ ‰È‰ Ú˙ÙÏ‬‬
‫‪ .ÌȯÎÂÓ ‡Ï ÌÈ¯Ê ÌÈ˘‡ ˙ÂÈÂÓ„ ‡¯Â‬לפתע הסתובב מרן זי"ע אל הקהל‪ ,‬והורה‬
‫לכולם ‪ .'ÍÚÏËȘ'‰ ˙‡ Ë¢ÙÏ‬אחרי שכולם פשטו אותם‪ ,‬שוב נעשה מרווח בבית‬
‫‪187‬‬
‫‪188‬‬
‫‪189‬‬
‫‪190‬‬

‫על מנהג זה‪ ,‬ראה‪ :‬ר' יהודה החסיד‪ ,‬אמרות טהורות חיצוניות ופנימיות‪ ,‬מהדורתי‪ ,‬ירושלים תשסו‪ ,‬אות ב‪,‬‬
‫עמ' ז‪ ,‬ובכל הנסמן שם בהערה ‪.38‬‬
‫והשווה עוד להלן‪ ,‬פרק יב‪ ,‬מס' ‪ ,2‬ובמיוחד ליד הערה ‪.201‬‬
‫שו"ת שיח יצחק‪ ,‬סי' רצט‪.‬‬
‫השווה ברכות ו ע"א )המוסגר מפירוש רש"י ומן הענין(‪" :‬האי דוחקא דהוי בכלה ]שפעמים שבני אדם‬
‫יושבים רווחים ביום השבת שבאין לשמוע דרשה‪ ,‬ודומה להם כ‪ – [ÌȘÂÁ„ ÌÈ·˘ÂÈ‬מנייהו ]‪[ÌÈ„˘‰ ÔÓ‬‬
‫‪ ."ȉ‬אמנם אפשר לומר שאין להביא ראיה מן השדים‪ ,‬שהם יותר גשמיים מן הנשמות‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫על הדוחק והצפיפות בליל יום הכיפורים הנגרם מהשתתפות הנשמות בתפילה‪ ,‬דיבר גם הרב משה‬
‫אביגדור עמיאל )ליטא תרמב – תל‪-‬אביב תשה(‪ ,‬דרשות אל עמי‪ ,‬א‪ ,‬דרשה כח‪ ,‬ווארשא תרפג‪ ,‬עמ' ‪:169‬‬
‫"אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלהיכם‪ ,‬והנכם מביטים ברגש קודש על הנרות הרבים הממלאים את כל‬
‫בית הכנסת מעבר לעבר‪ ,‬המאירים הפעם באיזה חן מיוחד – נרות נשמה הם‪ .‬והננו מרגישים‪ ,‬שהתאחדנו‪…‬‬
‫גם ‪ .˘¯„Ó‰ ˙È··Â ˙ÒΉ ˙È·· ‰Ê‰ ·¯Ú· ÔÎ Ì‚ „ÓÚ˘ ,¯Â„ ¯Â„Ó ˙ÂÓ˘‰ ÏÎ ÌÚ‬נרות נשמה הם‪ ,‬ולרגע‬
‫ידמה לנו כי גם עכשיו ‪„ÁÈ ˙ÂÏÏÙ˙Ó Ô‰Â ,‰Ê‰ ˙ÒΉ ˙È·· ‰Ï‡ ÔȇÏÈË¯Ú ÔÈÏʇ„ ˙ÂÓ˘‰ ÂÙÒ‡˙‰‬‬
‫‡‪ Â˙È‬בסוד שיח שרפי קודש‪ÈÙÎÓ ¯˙ÂÈ ‰·¯‰ '‡¯Â·ˆ„ ‡˜Á„' ˙ÚÎ ˙ÒΉ ˙È·· ˘‚¯ÂÓ ÌÈÁÏ ‡Ï ,‬‬
‫‪."…Âʉ '‡˜Á„'‰· ˙¯ÊÂÚ‰ Ô‰ ˙ÂÓ˘‰ ÈÎ ,¯Â·ˆ‰ ¯ÙÒÓ‬‬
‫אמנם ר' פנחס מקוריץ נתן טעם אחר לצפיפות הגדולה הקיימת בבית הכנסת בליל יום הכיפורים‪ .‬ראה‬
‫א"א פרנקל וי"ש פרנקל )מהדירים(‪ ,‬אמרי פנחס השלם‪ ,‬א‪ ,‬ענין יום הכפורים‪ ,‬אות תקלט‪ ,‬בני‪-‬ברק תשסז‪,‬‬
‫עמ' קפז טו"ב‪¯Â„Ï ÌÈÏÂÎÈ ‡Â‰Â ȇ Ôȇ˘ ˙ÓÁÓ ,˙ÒΉ ˙È·· „Â‡Ó ¯ˆ ,'ȯ„ ÏÎ'· ,¯ÂÙÎ ÌÂÈ ÏÈÏ·" :‬‬
‫·‪) „Á‡ ̘Ó‬עי' סוטה ה ע"א(‪ ,‬ובבוקר‪ ,‬כשמוחלים עוונותיהם‪ ,‬עומדים רווחים"‪ .‬והשווה שם‪ ,‬שער עולם‬
‫ומלואו‪ ,‬אות צג‪ ,‬עמ' תעט טו"א‪" :‬כשהרשע בבית הכנסת ‪ ,˙ÒΉ ˙È·· Ï„‚ ˜Á„ ‰˘Ú‬והוא מחמת שאין‬
‫אני והוא יכולים לדור במקום אחד"‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫רכב‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫הכנסת כמו שהיה בתחילת התפילה‪.‬‬
‫בגמר התפילה אמר מרן זי"ע‪˙ÂÓ˘‰ ˙ÂÙÒ‡˙‰ ÔÓÊ ‡Â‰ 'ȯ„ ÏÎ' ˙ÏÈÙ˙ ˙Ú˘ :‬‬
‫‪ .'ÍÚÏËȘ' ÌÚ ÔÎ Ì‚ ‡· ̉ ,Ô„Ú Ô‚Ó‬לכן בקשתי שכולם יפשטו את ה'קיטלעך'‪,‬‬
‫והיות והמתים אינם יכולים לפשוט את ה'קיטלעך'‪˙È·Ó ˙‡ˆÏ ÌÈÁ¯ÎÂÓ Âȉ ̉ ÔÎÏ ,‬‬
‫‪ .˙ÒΉ‬ומאז נהגו בבעלזא לא ללבוש 'קיטלעך' בימים הנוראים‪.191‬‬
‫‪ 191‬הרב ישי יעקובוביץ‪ ,‬סימן טוב‪ ,‬ערך 'פסח'‪ ,‬ירושלים תשסא‪ ,‬עמ' רכב‪-‬רכג ]מעשה זה הובא בנוסח אחר‬
‫בספר בית הכנסת שבבעלזא‪ ,‬ירושלים תשסח‪ ,‬עמ' מנ‪-‬נ‪ .‬ראה שם[‪ .‬יתכן שהמתים "אינם יכולים לפשוט את‬
‫הקיטלעך" משום שאין להם כל מלבוש אחר מלבדו‪.‬‬
‫מסורת חסידית אחרת מספרת מעשה דומה מעט השונה בפרטים מהותיים‪ ,‬עד שכמעט אין לו שייכות לנושא‬
‫ביאת הנשמות לבית הכנסת בימים הנוראים ‪ .ÏÏÙ˙‰Ï È„Î‬ראה י"י קלפהולץ‪ ,‬אדמו"רי בעלז‪ ,‬א‪ ,‬תל‪-‬אביב‬
‫תשלב‪ ,‬עמ' שנב‪-‬שנג‪" :‬ב‪ …ÌȯÂÙΉ ÌÂÈ ·¯Ú‬כשנכנסו לבית הכנסת‪ ,‬אמר מרן ‪.ÏËȘ‰ ÈÏ· ÏÏÙ˙‰Ï‬‬
‫במוצאי יום כפור סיפר מרן‪ ,‬שבראש השנה‪ ,‬כשאמר בתפילת מוסף ברכת 'מחיה המתים'‪ÌÈ˙Ó‰ ·˘Á ,‬‬
‫˘‪ÌÈ˙Ó‰ ·˘Á ,Ì˙ÂÓÎ ÌÈ˘Â·Ï ÌÈ˘‡ ˙ÒΉ ˙È·· ‡¯˘Î .˙ÒΉ ˙È·Ï Â‡·Â ÌÈ˙Ó‰ ˙ÈÈÁ˙ ÔÓÊ ÚÈ‚‰‬‬
‫˘‡‪ .‰ÈÁ˙Ï ÂÈ˘ÎÚ ÂÓ˜˘ ÌÈ˙Ó Ì‰ ÌÈÏÏÙ˙Ó‰ ÂÏ‬אבל כאשר הסירו מעליהם את הטליתות והקיטלין‪ ,‬ראו‬
‫המתים שטעו‪ ,‬עזבו את בית הכנסת וחזרו למנוחתם"‪ .‬ממעשה זה המסופר על ר' שר שלום רוקח‪Ô¢‡¯‰ ,‬‬
‫לבית בעלזא‪ ÂÈ·‡ ,‬של ר' יהושע‪ ,‬לא ניתן להבין שנשמות הנפטרים רגילים לבוא לבתי הכנסת ביום‬
‫הכיפורים‪ ,‬כי כאן היתה ‪ ,˙„ÁÂÈÓ ‰·ÈÒ‬שחשבו "שהגיע זמן תחיית המתים" ]למקרה אחר בו הגיעו המתים‬
‫לבית הכנסת מפני שסברו שהגיעה עת הגאולה‪ ,‬ראה להלן‪ ,‬פרק יב‪ ,‬סעיף ‪.[7‬‬
‫מעניין שמעשה זה המסופר על ‪ ÊÏÚ·Ó È"¯‰Ó‬נמסר במקום אחר על ¯' ‪ ¯·ÂËȘ ‰˘Ó‬אחיו של ר' גרשון‬
‫קיטובר‪ ,‬אבל במעשה זה מחליפות הטליתות את הקיטלעך‪ ,‬וגם לא פורש בו שהוא אירע ביום הכיפורים‪.‬‬
‫ראה ש' אנ‪-‬סקי‪ ,‬חורבן היהודים בפולין גליציה ובוקובינה‪ ,‬ג‪ ,‬תרגום‪ :‬ש"ל ציטרון‪ ,‬תל‪-‬אביב תרצו‪ ,‬עמ' ‪414‬‬
‫]שם הספר במקורו האידישאי‪' :‬דער יודישער חורבן פון פוילען גאליציע און בוקאווינא'‪ ,‬וידוע גם בשמו‬
‫המקוצר 'חורבן גליציע'[‪" :‬בשדה‪-‬הקברות הסניאטיני מראים את קברו של ר' משה קיטיוור‪ ,‬אחיו של רבי‬
‫גרשון קיטיוור‪ .‬לפי צוואתו‪ ,‬מקברים את המתים בסניאטין בלי טליתות‪ .‬מראה לדבר עובדה זו‪˙Á‡ ÌÚÙ :‬‬
‫‪ ,̉È˙Â˙ÈÏË ˙‡ ̉ÈÏÚÓ ¯ÈÒ‰Ï ÌÈÏÏÙ˙ÓÏ ‰ÂȈ ʇ ,Ï„‚ ˜Á„ ˙ÒΉ ˙È·· ‰È‰‬ומאז התחילו מקברים‬
‫את הנפטרים בלי טליתות"‪ .‬לדבריו‪ ,‬סיפור זה ארע בעיירה סניאטין שב‚‪ ,‰ÈˆÈÏ‬כיום אוקראינה‪.‬‬
‫נוסח שלישי של מעשה זה נמסר בשם מהרי"ל דיסקין )הורודנה תקעז – ירושלים תרנח(‪ .‬וכך מסרו‬
‫כותבי תורתו‪" :‬הנה ידוע מ‚‪] ‡ÈÙ˘ ˙¯ÈÊ‬ספרד[‪ ,‬ואז היו הרבה אנוסים‪ …‬פעם אחד‪ ,‬בליל יום הכפורים‪,‬‬
‫פתאום נעשה בבית הכנסת דוחקא גדול עד למאוד‪ .‬ומנהגם היה להתפלל בטליתים מעוטפים על הפנים‪.‬‬
‫ותכף ומיד אחרי 'שמונה עשרה'‪ ,‬תפילה בלחש‪ ,‬הכריז הרב הגדול אשר היה שם‪ ,‬שישליכו טליתם מעל‬
‫פניהם‪ ,‬וממילא ברחו הרבה מהם‪ .‬ואמר להם הרב‪ ,‬שהמתים באו גם כן לבית הכנסת‪ .‬ו·‪Ï"ˆÊ ¯"ÂÓ„‡ ¯‡È‬‬
‫]מהרי"ל דיסקין[ ‪ ‰˘ÚÓ‰‬הנאמר למעלה‪ :‬היינו‪ ,‬דבימים האלו היו אז הרבה אנוסים רחמנא ליצלן‪ ,‬וכל השנה‬
‫היו יראים מלבוא לבית הכנסת‪ ,‬שלא יכירו אותם שהם ישראלים‪ .‬אך בליל יום הכפורים באו בלילה מעוטפים‬
‫בטליתים‪ ,‬ולא הכירו אותם‪ .‬והיו אז בין הגדולים דעות הרבה‪ ,‬יש מהם סברו שלא יבואו‪ ,‬ויש מהם שסברו‬
‫שיבואו‪ ,‬כיון דבעת הנ"ל הוא מהרהר בתשובה‪ .‬על כן‪ ,‬במעשה הנאמר למעלה שנעשה דוחק גדול בבית‬
‫המדרש‪ ,‬היה ירא הרב שמא ישליך אחד הטלית וירגישו שהם יהודים ותהיה סכנה גדולה‪ ,‬על כן אמר בקול‬
‫רם‪ ,‬שישליכו כל אחד טליתו מעל פניהם‪ ,‬וממילא יצטרכו גם האנוסים לעשות כך‪ ,‬וממילא יברחו‪ ,‬והבינו‬
‫וברחו‪ .‬אבל הרב הנ"ל היה רוצה שלא ירגישו ]שהוא בגלל האנוסים[‪ ,‬על כן אמר להם שמתים באו‪ ,‬כנאמר‬
‫למעלה" )חידושי מהרי"ל דיסקין על התורה‪ ,‬ג‪ ,‬פרשת אחרי מות‪ ,‬ירושלים תשלה‪ ,‬עמ' מ טו"ב – מא טו"א(‪.‬‬
‫אם יש בסיס עובדתי למעשה זה‪ ,‬בהכרח שהדבר אירע ב‪ „¯ÙÒ‬בין השנים ¯‪) ·¯-‡Ó‬קודם שנת ¯‪ ‡Ó‬לא‬
‫היה חשש לאנוסים להתפלל עם אחיהם היהודים בבית הכנסת‪ ,‬שאז נוסדה האינקווזיציה‪ ,‬ולאחר שנת ¯·‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫רכג‬

‫עד עתה למדנו שנשמות ‪ ˙·‡‰Â ÌȘȄˆ‰‬באות לבית הכנסת ב‪) ÌȯÂÙÈΉ ÌÂÈ ÏÈÏ‬או גם בראש‬
‫השנה( להשתתף בתפילות‪ ,‬אבל לדעת ר' יקותיאל יהודה טייטלבוים מסיגעט )תקסח – תרמג(‪,‬‬
‫בעל 'ייטב לב'‪ ,‬דוקא ‪ ˙‡ÏÈ˯ډ ˙ÂÓ˘‰‬הנבראות מהשחתת זרע‪ ,‬הן הבאות בימי התשובה‬
‫ב‪ ȯ˘˙ ˘„ÂÁ‬לבית הכנסת כדי לקבל את תיקונם‪ .‬כלשונו‪:‬‬
‫קבלה בידנו‪ ,‬שאותן ‪ ,ÔȇÏË¯Ú ÔÈÏʇ„ ˙ÂÓ˘‰‬כולם באים לבית הכנסת בהתאסף יחד‬
‫שבטי ישורון בימים האלו לשוב בתשובה‪ ,‬למען ימצאו חנינה בהעלותן להקדושה בבכי‬
‫ובתחנונים‪ …‬ועתה אחי‪ ,‬שימו נא לבבכם לכל הדברים האלה‪ ,‬וכל אחד ואחד חפשו‬
‫מעשיכם ומחשבותיכם‪ …‬ויתחרט על העבר ויבקש תפילה ותחנונים למחול לו‪ ,‬להציל‬
‫העשוקים מיד עושקיהם ולהשיבם למקומם הראשון‪ ,‬אל הקדושה‪.192‬‬
‫דברים דומים כתב ר' חיים אלעזר שפירא )תרלב – תרצז(‪ ,‬בעל שו"ת מנחת אלעזר‬
‫ממונקאטש‪:‬‬
‫מקובל מאבותינו הקדושים זי"ע ומבואר גם בספרי הצדיקים זי"ע‪ ,‬כי ·‪'ȯ„ ÏÎ' ÏÈÏ‬‬
‫באים הנשמות לבית הכנסת או לבית המדרש ‪ Ì˙¢Ù Ô˜˙Ï‬או ‪.ÂÈ˙ÂÏÈÙ˙Ï ÚÂÈÒÏ‬‬
‫והנה מקורו במדרש‪ …‬דגם המתים צריכים כפרה‪ .193‬ולכך נקרא 'יום הכיפורים'‪,‬‬
‫לשון רבים – לחיים ולמתים‪ .‬והיינו‪ ,‬בעל כרחך‪ÌȘÂχ ˙‡¯È· ̈ÙÁ ¯˘‡ ÌȘȄˆÏ ,‬‬
‫‪ …ÏÈÚÂÓ Ôȇ Ú˘¯Ï„ ,ÂÈ˙ˆӷÂ‬על כן באים נשמות הצדיקים איתנו כעת‪ ,‬בכניסת יום‬
‫הכיפורים‪ ,‬להמליץ בעדנו לטובה ולעורר אותנו לתשובה‪ .‬וזהו שכתוב )ויקרא טז ל(‪:‬‬
‫"כי ביום הזה יכפר עליכם"‪ ,‬על ידי הצדיקים שבאים כעת איתנו להתפלל‪.194 …‬‬
‫מן הפיסקה הראשונה היה נראה שרח"א שפירא קיבל את שתי השיטות גם יחד‪ .‬הנשמות‬
‫‪ ˙ÂȇÏ˯ډ‬באות לתקן ‪ ,Ô˙¢Ù‬ונשמות ‪ ÌȘȄˆ‰‬מתכנסות למקום תפילת החיים להביא ‪ÚÂÈÒ‬‬
‫‪ .ÂÈ˙ÂÏÈÙ˙Ï‬אולם מהמשך דבריו משמע‪ ,‬שהנשמות הבאות לקבל תיקונן אינן הנשמות "דאזלין‬
‫ערטלאין"‪ ,‬אלא נשמות ˆ„‪ ÌȘÈ‬שיש בהן פגם קטן‪.‬‬
‫גורשו כל יהודי ספרד מארצם(‪ .‬אמנם הפרשנות שנתן מהרי"ל דיסקין מפתיעה במקוריותה ומעקרת את כל‬
‫עניין הופעת המתים בתפילות יום הכיפורים‪ .‬אילולא דמיסתפינא הייתי אומר‪ ,‬שהוא הוכרח לפרש כך מחמת‬
‫שלא הכיר את המקורות הרבים שהובאו עד עתה המעידים ומספרים על הופעת המתים בתפילות יום‬
‫הכיפורים ובמיוחד ב‪ ,ÂÏÈÏ‬בעת תפילת 'כל נדרי' ולאחריה‪ .‬וצריך עוד עיון‪.‬‬
‫‪ 192‬ר' יקותיאל יהודה טייטלבוים‪ ,‬ייטב פנים‪ ,‬א‪ ,‬חוסט תרעב‪ ,‬תוכחת מוסר לי"ג מדות ויום העשור‪ ,‬אות כח‪ ,‬דף‬
‫קט ע"א‪ ,‬ד"ה והנה‪.‬‬
‫‪ 193‬הכוונה לדרשה שנאמרה בספרי‪ ,‬דברים‪ ,‬פיסקא רי ]ח[‪ַ '" :‬כּ ֵפּר לעמך' – אלו החיים‪' ,‬אשר פדית' – אלו‬
‫המתים‪ .‬מגיד ˘‪ ."‰¯ÙÎ ÌÈÎȯˆ ÌÈ˙Ó‰‬והביאוהו הראשונים כסמך למנהג נתינת צדקה עבור נשמות המתים‬
‫ביום הכיפורים‪ ,‬ראה‪ :‬בית יוסף‪ ,‬או"ח‪ ,‬סי' תרכא‪ ,‬אות ו; שו"ע‪ ,‬או"ח‪ ,‬שם‪ ,‬סעיף ו‪ .‬והשווה עוד לעיל‪ ,‬הע'‬
‫‪.179‬‬
‫‪ 194‬ר' חיים אלעזר שפירא ממונקאטש‪ ,‬שער יששכר‪ ,‬א‪ ,‬מאמרי חודש תשרי‪ ,‬מאמר יום הקדוש‪ ,‬אות יא‪,‬‬
‫ירושלים תשכח‪ ,‬עמ' רצו טו"ב‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫רכד‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫עד עתה למדנו שלוש דעות על זמני השתתפות הנשמות בתפילות הימים הנוראים‪ :‬כל‬
‫עשרת ימי תשובה; הימים הנוראים; ליל יום הכפורים‪ .‬דעה רביעית הביאו הדרשנים בדור‬
‫האחרון‪ ,‬שרק ·˘‪ '˙ÂÓ˘ ˙¯Îʉ' ˙Ú‬ביום הכיפורים באות הנשמות לבית הכנסת‪ ,‬ורק כדי‬
‫לשמוע הזכרותיהן ולא להתפלל‪ ,195‬ואיני יודע מקורם‪.‬‬
‫גישה חדשה ומפתיעה עולה מזכרונותיו של גרשום באדר שבימי נעוריו התגורר בקראקא‪.‬‬
‫שם היה מקובל כדבר פשוט להעיר את שבעת הרועים ואת הצדיקים הקבורים בעיר לאמירת‬
‫'סליחות' בצוותא עם החיים‪ .‬וכך הוא מתאר מחזה נורא הוד זה‪:‬‬
‫רק את ה'סליחות הראשונות' אמרו החסידים בחצות הלילה בשעה שתים עשרה‪.‬‬
‫בלילות הבאים היו משכימים יחד עם המתנגדים ואמרו את ה'סליחות' בשעה ארבע‬
‫לפנות בוקר‪ .‬בניגון היו מעירים את הישנים‪' :‬יידעלעך‪ ,‬כשרע יידעלעך‪ ,‬טייערע‬
‫יידעלעך‪ ,‬שטייט אויף‪ ,‬שטייטס אויף צו סליחות'‪ ‰˘‰ ˘‡¯ ·¯Ú· .‬היו מעירים בשעה‬
‫‪ 3‬לפנות בוקר בנוסח זה‪' :‬אברהם‪ ,‬יצחק‪ ,‬יעקב‪ ,‬יוסף‪ ,‬משה‪ ,‬אהרן‪ ,‬דוד און שלמה‪,‬‬
‫שטייטס אויף‪ ,‬יידן זענען אין גלות‪ .'˙ÂÁÈÏÒ Ú˜ÈÏÈȉ È„ ˆ Ûȇ ÒËÈÈˢ ,‬אחר כך היה‬
‫‪ ,Ô˘È‰ ˙¯·˜‰ ˙È· ¯Ú˘· ˜Ù„ ˘Ó˘‰‬פעם אחת ב'יאקאבס גאס' ופעם אחת בחצר‬
‫בית הכנסת של הרמ"א וצעק‪' :‬משה' )הרמ"א(‪ .‬אחר כך דפק במקלו שנית בשער בית‬
‫הקברות וקרא‪' :‬יואל' )הב"ח(‪ .‬אחר כך‪' :‬ליפע' )התיו"ט(; אחר כך‪' :‬נטע' )המגלה‬
‫עמוקות(‪ .‬וסיים בצעקה‪…'Ô„ÈÈ ¯‡Ù ÔËÚ· Ûȇ ÒËÈÈˢ' :‬‬
‫כאשר שאלתי בילדותי‪ :‬היתכן שהשמש ‪ ÌÈÏ„‚‰ Ìȇ‚‰ ˙‡ ¯¯ÂÚÈ‬מבלי לכנותם‬
‫בתואר הרגיל 'רעב'‪ ,‬ענוני‪ :‬קיימת מסורת ישנה לא לכנות בתואר 'רעב' את הישן כאשר‬
‫מעירים אותו לפנות בוקר‪ .‬חיפשתי מקור למנהג זה ולא מצאתי‪ ,‬כשם שנעלם ממני טעם‬
‫הדבר שאין מעירים את עשרות הגאונים האחרים השוכנים באותו בית‪-‬הקברות‪.196…‬‬
‫נאמר כאן זמן נוסף בו משתתפות נשמות הצדיקים בתפילת הציבור‪˘‡¯ ·¯Ú Ï˘ ˙ÂÁÈÏÒ :‬‬
‫‪.‰˘‰‬‬

‫‪ 195‬כך דרש הרב אברהם יהושע ביק )תרעג – תשנ(‪" :‬היום אפשר לנו לאמר 'הבדלו החיים מן המתים'‪ ,‬היום‬
‫כבר ˙‪ …Ô‰È˙¯Îʉ ÚÂÓ˘Ï ˙¯·˜‰ È˙· ÏÎÓ ‰‰ ÂÙÒ‡˙‰˘ ˙ÂÓ˘ ˙ÒΉ ˙È· ‰‡ÏÓ‬גם נשמות בני‪-‬‬
‫אדם חיות שנפרדו מהעצמות ובאו הנה בהמוניהם לשמוע הזכרותיהן" )חזון התקופה‪ ,‬א‪ ,‬מאמר ג‪ ,‬ניו‪-‬יורק‬
‫תרצז‪ ,‬עמ' ‪ .(18‬ובדרשה אחרת‪" :‬אך דא עקא‪ ,‬קהה בנו חוש הרגש‪ ,‬אנו מרגישים כבר איך ˘‪ÌÈ˙Ó‰ ˙ÂÓ‬‬
‫‪ ,˙ÒΉ ˙È· ÏÏÁ· ÌÈÒË‬ברם אין הדבר פועל עלינו כלום‪ ,‬ומחכים אנו באדישות ושאט נפש להרגע‬
‫שהשמש יכה על השולחן‪ ,‬ויגיד‪' :‬יהודים‪ִ ,‬אמרו יזכור!'‪) "…‬שם‪ ,‬מאמר יב‪ ,‬עמ' ‪ .(47‬וכך דרש הרב גדליהו‬
‫סילברסטון )תרלא – תשד(‪" :‬מורי ורבותי‪˙È·Ï ˙ÚÎ Ìȇ· ̉ Ì˙Ó˘ Ô¯ÎÊ ˙Ú· ˙¢„˜‰ ˙ÂÓ˘‰ ,‬‬
‫‪ ,ÂÏ˘ ˙ÒΉ‬והם רואים איך שאנחנו מעוטפים בטליתים ומקיימים מצוות ציצית‪) "…‬גחלי אש‪ ,‬מאמר יט‪,‬‬
‫סט' לואיס תרפח‪ ,‬עמ' ‪.(45‬‬
‫‪ 196‬גרשום באדר‪ ,‬מיינע זכרונות‪ ,‬בואינוס‪-‬איירס תשיד‪ ,‬עמ' ‪.21-19‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫רכה‬

‫‪·È‬‬
‫בפרק הסוגר אלקט כמה מקורות המספרים על ·‪ ȯ˜È‬נשמות בבית כנסת ˘‪ÏÏÙ˙‰Ï ȄΠ‡Ï‬‬
‫·‪ .Â‬מאחר ופרק זה אינו שייך לעיקרו של מאמר‪ ,‬לא ארחיב בו יותר מנגיעה קלה בכל עניין‪.‬‬
‫‪ .1‬לדברי ר' יחזקאל לאנדא )תעד – תקנג( בעל 'נודע ביהודה'‪ ,‬אדם שהורגל להתפלל בבית‬
‫הכנסת‪ ,‬באה נשמתו לאחר מיתתו ‪ ,˙ÒΉ ˙È· Â˙‡Ï‬אבל לא במועד הידוע לנו‪:‬‬
‫מי שאינו מתפלל בבית הכנסת מפסיד גם בשעת מיתתו‪ .‬כי מיכאל כהן גדול מקריב‬
‫נשמות של צדיקים למעלה‪ ,‬וזה הפירוש " ְו ִא ֵשּׁי ישראל ותפילתם באהבה תקבל‬
‫ברצון"‪ …‬שגם עתה ]בזמן הזה[ יש ' ִא ֵשּׁי ישראל'‪ ,‬והם נשמות הצדיקים שמקריב מיכאל‬
‫כהן גדול‪.197‬‬
‫ואמרתי‪ ,‬שלכך דבוק " ִא ֵשּׁי ישראל ותפילתם"‪ ,‬שאם מתקבלת תפילתם‪ ,‬דהיינו‪,‬‬
‫˘‪] ÂÏÏÙ˙‰‬בעודם בחייהם[ ··‪ ,˙ÒΉ ˙È‬שאין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית‬
‫הכנסת – אז גם ' ִא ֵשּׁי ישראל' מתקבלים ]היינו‪ ,‬שנשמתו עולה ִא ֶשּׁה לה' אחרי מותו[‪…‬‬
‫והטעם‪ ,‬שהרי כל חוצה לארץ מלא קליפות‪ ,‬ואיך תעלה נשמתו למעלה? והרי יש לה‬
‫אורבים בדרך‪ .‬אלא ˘‪ÏÎ ¯·Î ,˙ÒΉ ˙È·Ï ‰ÎÂÏȉ ͯ„ ÌÂÈ Ïη ‰ÏÈ‚¯ ¯·Î ‰Ó˘‰‬‬
‫‪˙È·Ï ‰‡· ‰˙ÂÓ ¯Á‡ ‰Ê‰ ͯ„[·] ,‰ÂÂˆÓ Ï˘ ÍÂÏȉ· ‰Ê‰ ͯ„‰ ‰˘„Ș ‰ÈÈÁ ÈÓÈ‬‬
‫»‪ ,‰ÏÚÓÏ ˙ÂÏÚÏ ÌÈÓ˘‰ ¯Ú˘ Ì‬ואז מתקבלת לקרבן ִא ֶשּׁה לה' על ידי מיכאל‬
‫‪L ,˙ÒΉ‬‬
‫‪198‬‬
‫כהן גדול‪. …‬‬
‫לא נזכר בדבריו שאחרי המיתה באות הנשמות ‪ ÏÏÙ˙‰Ï‬בבית הכנסת‪ ,‬אלא שנשמות האנשים‬
‫שהורגלו להתפלל בבית הכנסת בחייהם ‪ ˙¯·ÂÚ‬דרך בית הכנסת )המשמש בחוץ לארץ כ'שער‬
‫השמים'( לידי מיכאל המקריבם על גבי מזבח של מעלה‪ ,‬דבר ‪.‰ÏÈÙ˙Î ·˘Á‰‬‬
‫‪ .2‬בפירוש 'ליקוטי מרדכי' שבחומש היידי הנפוץ 'בית יהודא'‪ ,‬מביא על הפסוק )שמות כה‬
‫לא(‪" :‬ועשית מנורת זהב טהור"‪ ,‬ש·‪ ˙ÒΉ ˙È·· ‰Ó˘‰ ˙¯˜·Ó ËÈȈ-¯‡È‰ ÌÂÈ‬בו היתה‬
‫רגילה להתפלל‪ ,‬אך ‡‪ .Ì˘ ˙ÏÏÙ˙Ó ‰È‬ואלו דבריו )מתורגמים מיידיש(‪:‬‬
‫הזוהר הקדוש כותב‪ :‬משום שהנשמה היא אור של הקב"ה‪ ,‬כמו ששלמה המלך אמר‬
‫)משלי כ כז(‪" :‬נר ה' נשמת אדם" – הנשמה של האדם היא האור של הקב"ה‪ ,‬לכן יש‬
‫לנשמה עונג מאורו של נר‪ .‬לכן כשבן אדם גוסס מדליקים נרות‪ ,‬כשהנשמה תצא מהאדם‬
‫ותראה את האור היא לא תהיה עצובה כל כך‪ .‬וכל שבעת הימים שיושבים שבעה בבית‬
‫‪ 197‬בעניין שמיכאל מקריב נשמות הצדיקים על המזבח שלמעלה ושייכותו לבקשה )בברכת העבודה שבתפילת‬
‫העמידה( " ְו ִא ֵשּׁי ישראל ותפילתם‪ ,"…‬ראה‪ :‬ספר גימטריאות לרבינו יהודה החסיד‪ ,‬מהדורתי‪ ,‬א‪ ,‬אות קיד‪,‬‬
‫ירושלים תשסה‪ ,‬עמ' קכד‪-‬קכו‪ ,‬ובהערות; שם‪ ,‬ב‪ ,‬מילואים‪ ,‬מאמר יז‪ ,‬עמ' תשצא‪-‬תשצג‪.‬‬
‫‪ 198‬דרושי הצל"ח‪ ,‬דרשה טו )לעשרת ימי תשובה(‪ ,‬אות י‪ ,‬חמוש"ד‪ ,‬עמ' שז‪ .‬הנוסף בסוגריים מרובעות הוא‬
‫תוספת ביאור ממני הנסמך על דבריו המלאים שם‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫רכו‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫המת הנר דולק‪ ,‬משום שבשבעת הימים האלה עדיין באה הנשמה לבית שממנו היא‬
‫יצאה‪ ,199‬ומחפשת את הגוף ואינה מוצאת אותו‪ ,‬וכשהיא מוצאת נר דלוק היא אינה‬
‫עצובה כל כך‪‰ȇ˘ ÔÂÈΠ,200ÌÏÂÚÏ ˙„¯Ï ˙¢¯ ‰Ó˘Ï ˘È 'ËÈȈ ¯‰‡È' Ïη .‬‬
‫‪‡È‰˘Î ˘¯„Ó‰ ˙È·Ï Â‡ ˙ÒΉ ˙È·Ï ˙Îω ‡È‰ ,‰‡ˆÈ Ì˘Ó˘ ˙È·‰ ˙‡ ˙‡ˆÂÓ‬‬
‫‪ .201Á¯ ˙¯Â˜ ‰Ï ˘È ,‰ÚÓÏ ˜Ï„ ¯ Ì˘ ˙‡ˆÂÓ‬לכן ציוה הקב"ה שבכל לילה ידליקו‬
‫שמן במנורה בעלת שבעה קנים‪ ,‬למען נשמות היהודים‪ ,‬שכרגיל כל לילה יש 'יאהר‬
‫צייט' אחר‪ .‬ומפני ששבעה סוגי דינים עוברים על הנשמה מיציאתה מן האדם עד‬
‫שמגיעה לגן עדן‪ ,‬לכן דלקו שבעה קנים‪ ,‬כי בלילה הדינים מתגברים על הנשמה‪ ,‬וביום‬
‫היה מספיק נר אחד בלבד‪ ,‬על כן ביום דלק רק הנר המערבי‪ …‬לכן ידליקו נר 'יאהר‬
‫צייט' רק בבית הכנסת‪.202‬‬
‫דברים מחודשים אלו לא מצאתים בספר הזוהר גופו‪ ,‬אבל כמה מפתיע למצוא ‪ ÏÎ‬זאת בשינויים‬
‫קלים )בלשון הקודש ולא ביידיש( בעניין 'מעשה המנורה' הנכלל בתוך 'הפירושים החדשים‬
‫והליקוטים היקרים'‪ 203‬שנדפסו ב'חוק לישראל'‪ ¯‰Âʉ Ì˘· ‡Ï ,204‬אלא כדבר 'ידוע'!‪ 205‬איני‬
‫‪199‬‬
‫‪200‬‬

‫‪201‬‬
‫‪202‬‬

‫‪203‬‬
‫‪204‬‬

‫עי' לעיל‪ ,‬הערה ‪.36‬‬
‫שאין הנשמה יוצאת ממקומה ללא רשות‪ .‬ראה ספר רוקח‪ ,‬הלכות ראש השנה‪ ,‬סו"ס ר‪ ,‬ירושלים תשכ‪ ,‬ס"ע‬
‫פט‪…" :‬פותח דלת לשבים‪ ,‬ומשם יוצאים נפשות צדיקים לבקש על ישראל רחמים; כי ‪ ˙ÂÓ˘‰‬והמלאכים‬
‫‡‪ ."˙¢¯ ‡Ï· Ì˙ˆÈÁÓÓ ˙‡ˆÏ Ôȇ˘¯ ÔÈ‬וראה עוד‪ :‬ספר גימטריאות לרבינו יהודה החסיד‪ ,‬מהדורתי‪ ,‬א‪,‬‬
‫אות צז‪ ,‬ירושלים תשסה‪ ,‬עמ' קצט‪ ,‬הערה ‪.86‬‬
‫השווה לעיל‪ ,‬פרק יא‪ ,‬ליד הערה ‪.188‬‬
‫חומש בית יהודא‪ ,‬ב‪ ,‬פרשת תרומה )שמות כה לא(‪ ,‬מדור 'ליקוטי מרדכי'‪ ,‬דף קעח ע"א‪-‬ע"ב‪ .‬חומש זה יצא‬
‫לאור לראשונה בווילנא ˙¯‪ .‚Ò‬במקור נאמר כך‪" :‬דער זוהר הקדוש שרייבט‪ ,‬ווייל דיא נשמה איז‬
‫אליכטיגקייט פון הקב"ה‪ ,‬ווי שלמה המלך האט געזאגט 'נר ה' נשמת אדם'‪ ,‬דיא נשמה פון מענטש איז די‬
‫ליכט פון הקב"ה‪ ,‬דריבער האט די נשמה פערגעניגען פון די ליכטגקייט פון אליכט‪ ,‬דריבער ווען אמענטש‬
‫איז גוסס‪ ,‬צינדט מען ליכט‪ ,‬ווען די נשמה וועט ארוס גיין פון מענטש אונ זיא וועט זעהן די ליכטיגקייט‬
‫וועט זיא ניט זיין אזוי טרויעריג‪ ,‬אונ די אלע זיבען טעג ווָס מען זיצט שבעה אין דיא שטוב ווָס ֶדר מענטש‬
‫איז געשטארבען ברענט מען ליכט‪ ,‬ווייל אין דיא זיבען טעג קומט נאך די נשמה אין די שטוב ווָס זיא איז פון‬
‫איר ארוסגעגאנגן אונ זוכט דעם גוף‪ ,‬אונ געפינט אים ניט‪ ,‬אז זיא טרעפט עס פרענט אליכט‪ ,‬איז זיא ניט אזוי‬
‫טרועריג‪ .‬אונ צו יעדער יאהר צייט הט די נשמה רשות צו קומען אוף די וועלט‪ ,‬אונ ווייל זיא געפינט ניט די‬
‫שטוב ווָס זיא איז פון איר ארוס געגאנגן גיטט זיא אין זוהל אדער אין בית המדרש‪ ,‬אונ אז זיא טרעפט‬
‫דארטן אליכט ברענט פון אירעטויעגן‪ ,‬האט זיא פארגעניגן‪ .‬דריבער הט הקב"ה געבאטן מען זאל אלע נאכט‬
‫ברענן בומאייל אין די מנורה‪ ,‬מיט זיבען רערן‪ ,‬פון וועגן דיא נשמות פון די יודן וואס געוויינליך איז דאך‬
‫געווען אלע נאכט איין אנדער יאהר צייט‪ ,‬אונ ווייל זיבען ערלייא דינים גייט אריבער אוף דיא נשמה פון די‬
‫צייט וואס זיא גייט ארוס פון מענטש ביז זיא קומט אין גן עדן‪ ,‬דריבער האבן געברענט זיבן רערן‪ ,‬ווייל בי‬
‫נאכט זענן די דינים שטארקער אוף דיא נשמה‪ ,‬הונ ביי דאג אין געווען גענוג איין ליכטיגקייט‪ ,‬דריבער האט‬
‫ביי טאג געברענט נאר ֶדר נר מערבי‪ …‬דריבער זאל מען איאהר צייט ליכט צינדן נאר אין אשוהל"‪.‬‬
‫לשון שער 'חוק לישראל' במהדורה שהיתה לפני‪ .‬ראה הערה הבאה‪.‬‬
‫פרשת תרומה‪ ,‬ליל ו; שמות לא כה‪ .‬אצטט את הפיסקה החשובה ביותר לעניינינו‪" :‬ובכל שנה ושנה‪ ,‬על‬
‫פטירת אביו ואמו או שאר קרובים מדליקים נר בבית הכנסת‪ ,‬הנקרא 'יאהר צייט ליכט'‪ .‬מחמת כי ביום זה‪,‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫רכז‬

‫יודע אם שני מקורות אלו תלויים זה בזה ואחד מהם נטל מחברו‪ ,‬או ששניהם שאבו ממקור‬
‫קדום יותר‪ .206‬וצריך עוד עיון וחיפוש‪.‬‬
‫לשני העניינים האחרונים קיים מכנה משותף‪ :‬הנשמה מגיעה ‪‰˙ȉ ÂÈχ ˙ÒΉ ˙È·Ï‬‬
‫¯‚‪ .ÌÈÈÁ· ‰„ÂÚ· ‡Â·Ï ‰ÏÈ‬פרט זה חוזר בעניין נוסף‪.‬‬
‫‪ .3‬מתורתו של ר' אברהם אזולאי )פאס של – חברון תד( למדנו‪ ,‬שנשמת הצדיק חוזרת‬
‫‪ ÌÂ˜Ó Â˙‡Ï‬בו היתה מחדשת חידושי תורה בהיותה בגוף‪ ,‬במיוחד אם באותו מקום מזכירים‬
‫וחוזרים על חידושיו שנתחדשו לו באותו מקום‪ ,‬בדרך כלל ב·‪ ˘¯„Ó ˙È‬כלשהו‪:‬‬
‫כי כל המקומות שעוסקים בדברי תורה‪ ,‬אותו מקום מקבל קדושה בלי ספק ומתקדש‪…‬‬
‫והנה בהיות הצדיק עוסק בדברי תורה במקום ידוע‪ ,‬אותו המקום מתקדש על ידו‪ ,‬ואותה‬
‫הקדושה ‡ˆ‪ Â˙Ó˘Ó ˙Ï‬ממש‪ ,‬ומה גם בהיות אותה הקדושה בסוד ˙‪˙˘„ÂÁÓ‰ ‰¯Â‬‬
‫‪ ,Â„È ÏÚ‬כי אותן חידושים פועלים למעלה קדושה יותר גדולה‪ …‬ובהיות ]נשמת[ הצדיק‬
‫]לאחר פטירתו[ גובר בקדושתו בזמנים ידועים‪ ,‬אז ‪˙ÂÓ˜Ӊ Âχ Ïη Â˙˘Â„˜ „˜ÙÈ‬‬
‫˘˙˜„˘‪ ,Â„È ÏÚ Â‬כי כביכול מציאות ניצוץ נשמתו שם‪ ,‬והוא בא לחדש אורו מדי זמן‬
‫לזמן‪ …‬ואותה הקדושה היא תעורר נשמת הצדיק הנאסף‪ ,‬ואז מאירה וסלקא ההוא רוחא‬
‫לעילא‪ …‬ו‡‪ ,Ì˘ ˘„ÂÁÈ˘ Ìȯ·„‰ Ì˙‡ ‡¯ÓÓ‰ ‰˙‡ ˘ÓÓ ‰È‰ Ì‬אז יוסיף הענין‬
‫קדושה על קדושה‪ ,‬ו˘‪ ,Ì˘ ıÂ¯È ˜È„ˆ‰ ˙Ó‬דהא קיימא לן כי שפתותיו דובבות בקבר‪,‬‬
‫ונשמתו מתעוררת ו¯ˆ‪ ,¢„ÈÁ ÌÂ˜Ó Ï‡ ‰‬ומוצאת שם את הצדיקים העוסקים‬
‫‪207‬‬
‫שיעוררהו‪…‬‬
‫‪ .4‬כאשר אדם קורא לילדו על שם נפטר כלשהו‪ ,‬באה נשמת אותו נפטר למקום הקריאה‪ .‬כך‬
‫כותב ר' פנחס מקאריץ‪" :‬כשקורא ֵשׁם אחר מת‪ ,‬תיכף שיקרא שמו על ֵשׁם פלוני שמת‪Â˙‡ Èʇ ,‬‬

‫הנשמה יש לה רשות לשוט בעולם‪ ,‬והבית שמת שם לא תמצא‪ ,‬תבוא לבית הכנסת ותראה הנר הדולק‬
‫בשבילה‪ ,‬ויש לה נחת רוח מזה" )חוק לישראל‪' ,‬ספר שמות‪ …‬עם מ"ג פירושים‪ ,‬מגדולי המפרשים‪ ,‬ראשונים‬
‫ואחרונים'‪ ,‬הוצאת לוין‪-‬אפשטיין‪ ,‬ירושלים תשכו‪ ,‬דף קפג ע"ג(‪.‬‬
‫‪ 205‬יותר מפליא‪ ,‬שר' יצחק אלפייה )תרלח‪-‬תשטו( מביא עניין זה בשם "‪ χ¯˘ÈÏ ˜ÂÁ‬הנדפס מחדש"‪ ,‬ומציין‬
‫בסופו‪" :‬ויש סמיכות ל˜ˆ˙ מהדברים האלו ‪ ¯‰ÂʉÓ‬גם כן‪ ,‬עיין לקמן סימן ט"ז‪ ,‬בעזרת השם" )הקונטריס‬
‫היחיאלי‪ ,‬בית עולמים‪ ,‬פרק טו‪ ,‬סעיף ד‪ ,‬ירושלים תרפח‪ ,‬דף מב ע"א(‪ .‬תרתי וחיפשתי במקום שהפנה אליו‪,‬‬
‫בסעיף טז )דף מה ע"ב(‪ ,‬ולא מצאתי שדן בכך או שציין לזוהר כלשהו‪ ,‬לא שם ולא בסעיפים שסביביו!‬
‫‪ 206‬בראש ובראשונה תלוי הדבר בשאלה מי משניהם נדפס קודם‪ .‬חומש 'בית יהודא' נדפס לראשונה בווילנא‬
‫˙¯‪ ,‚Ò‬אך איני יודע מתי נדפס לראשונה 'חוק לישראל' עם 'ליקוטים היקרים' )ש'מעשה המנורה' הוא חלק‬
‫מהם(‪ .‬אף ח"ד פרידברג‪ ,‬בית עקד ספרים‪ ,‬ב )ח‪-‬מ(‪ ,‬עמ' ‪ 387‬טו"א‪ ,‬מס' ‪) 1105‬ערך 'חק לישראל'(‪ ,‬אינו‬
‫מסייע בפתרון הבעייה‪.‬‬
‫‪ 207‬חסד לאברהם‪ ,‬מעיין ב‪ ,‬סוף נהר יט‪ .‬למקור זה הפנני הרב ‚·¯‪ .˘¯È‰ χÈ‬המוסגר הוא תוספת ביאור ממני‬
‫על פי דבריו המלאים שם‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫רכח‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫≈‪ .208"Ì‬הוי אומר‪ ,‬כאשר נותנים שם לבת בשעת קריאת התורה‬
‫»‪L‰ ˙‡È¯˜ ˙Ú˘· Ì‬‬
‫‪L „ÓÂÚ ˙Ó‰‬‬
‫ב·‪ ,˙ÒΉ ˙È‬כנהוג‪ ,‬מופיעה שם נשמת הנפטרת שעל שמה נקראת הרכה הנולדת‪.‬‬
‫‪ .5‬מסורת רווחת היתה בקהילות מזרח אירופה‪ ,‬שנשמת המת בלא בנים שאשתו חולצת‬
‫ליבם‪ ,'‰ˆÈÏÁ'‰ ÌÂȘ ̘ӷ ‰ÚÈÙÂÓ ,‬שהתקיים בדרך כלל ב‪ ˙ÒΉ ˙È· Ï˘ ÌÈ˘‰ ˙¯ÊÚ‬או‬
‫בחדר סמוך לו‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬תיאר הרב מיכאל הכהן ברוֶר את בית המדרש של עיירת מולדתו‬
‫קאלוש )גליציה המזרחית(‪:‬‬
‫‪…‬אבל עוד שימוש מיוחד היה ל‪ ,ÌÈ˘ ˙¯ÊÚ‬בה נועדו חברי בית הדין לישיבה ל'סדר‬
‫חליצה'‪ ,‬מקרה שנזדמן לעתים רחוקות‪ .‬עלו הרב ודייניו בצירוף שני אנשים בני תורה מן‬
‫החוץ ושמשי הקהל‪ ,‬החולץ ויבמתו לעזרת נשים‪'‡˘È„˜ ‰¯·Á' Ï˘ ÌÈ˘Ó˘Ó‰ „Á‡ …‬‬
‫‪Úˆ˜Ó· ,Ï˙ÂΉ ψ‡ ÚÂÙÈ˘· „ÈÓډ ÌÈ˙Ó‰ ˙‡ ÂÈÏÚ Ìȯ‰ËÓ˘ Û„‰ ˙‡ ‡È·‰‬‬
‫„¯‪ .˙È·¯ÚÓ ˙ÈÓÂ‬על הדף הזה רחצו וטהרו את רגלו הימנית של החולץ‪ ,‬והרב הוציא‬
‫מכיס שבאצטלתו את סנדל החליצה‪ …‬והחולץ נעל אותו ברגלו‪] …‬ואחר כך[ חלצה‬
‫האשה את הנעל מעל רגל יבמה וירקה בפניו‪…‬‬
‫בבחרותי הייתי ֵעד ראיה של 'סדר חליצה' כזה‪ ,‬והנני זוכר את ‪„ȯÁÓ‰ Ì˘Â¯‰‬‬
‫˘‪ ,ÌÈÙÒ‡‰ ·Â¯ ÏÚ ÌÈ˙Ó‰ ˙¯‰ËÏ Û„‰ ‰˘Ú‬וביחוד על הנשים והטף ש‪χ ˆȈ‰‬‬
‫‪ ,˙„ÁÂÈÓ ‰‡¯È· Û„‰ ˙Á˙Ó‬מפני שאמרו‪ ¯ËÙ‰ „ÓÂÚ Û„‰ ȯÂÁ‡˘ ,‬שבעבורו כל‬
‫החרדה הזאת‪.209‬‬
‫‪ .6‬יתכן שיש לקשר כאן את המסורת הקדומה ש˘‪ ÌȯËÙ‰ ˙ÂÓ‬מבקרות בחופות צאצאיהם‬
‫שהיו מתקיימות ב‪ ˙ÒΉ ˙È· ¯ˆÁ‬או ב˙‪ .210ÂÎÂ‬ביקור הנשמות בחופות זרעם נזכר כבר בספר‬
‫הזוהר‪" :‬ואף על גב דאבא ואמא אתפרשו מהאי עלמא – חדוה בכל שותפותא הוה‪ .‬דתנינן‪,‬‬
‫בשעתא דבר נש שתיף לקודשא בריך הוא לחדווה דיליה‪ ,‬קודשא בריך הוא אתי לגנתא דעדן‬
‫וא‪ ‰ÈӇ ȉ·‡Ï ÔÓ˙Ó ¯˜Ú‬דאינון שותפין בהדיה‪ ,‬ו‡‪ ,‰Â„Á ‡Â‰‰Ï ‰ÈÓÚ ÔÂÏ È˙ÈÈ‬וכלהו‬
‫זמינין תמן ובני נשא לא ידעין"‪.211‬‬
‫נמצא‪ ,‬אפוא‪ ,‬שנשמות הנפטרים ‪ ˙ÒΉ ˙È·· ˙¯˜·Ó‬כאשר משתתפות בשמחת צאצאיהם‪.‬‬
‫‪ .7‬כבר נשמע גם מקרה שבו התקרבו הנפטרים כשהם לבושים בתכריכיהם אל ‪ ˙ÂÂÏÁ‬בית‬
‫הכנסת‪ ,‬אך לא נכנסו ‪ .‰ÓÈÙ‬אמנם מעשה זה אינו דומה למקורות הרבים והמגוונים שהובאו עד‬
‫כה )שנשמות המתים התאספו לבית הכנסת ‪ Â˙Â‰Ó ˙ÓÁÓ‬כבית ˙‪ ‰ÏÈÙ‬או כמקום ˜„‪,(˘Â‬‬

‫‪208‬‬
‫‪209‬‬
‫‪210‬‬
‫‪211‬‬

‫הרב י"ש פרנקל )מהדיר(‪ ,‬אמרי פנחס השלם‪ ,‬שער ח )'ליקוטים'(‪ ,‬אות לז‪ ,‬חמ"ד תשמח‪ ,‬עמ' רכג סוט"א‪.‬‬
‫מ' וא"י ברוֶר‪ ,‬זכרונות אב ובנו‪ ,‬ירושלים תשכו‪ ,‬עמ' ‪.80-79‬‬
‫ראה‪ :‬אנציקלופדיה תלמודית‪ ,‬כרך טז‪ ,‬ערך 'חפה'‪ ,‬עמ' תכב‪ ,‬ובהערות‪.‬‬
‫זוהר‪ ,‬ח"ג‪ ,‬ריט סע"ב – רכ רע"א‪ .‬ראה גם דרשות ר' יהושע אבן שועיב‪ ,‬סוף פרשת חיי שרה‪" :‬עוד שם‬
‫·‪ ,˘¯„Ó‬שבאה ]שרה[‪ ,‬באהל ‪ ,‰· ˙ÁÓ˘ ˙‡¯Ï‬ודרשו זה ממלת 'שרה אמו' )בראשית כד סז("‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫רכט‬

‫שבאירוע זה התקרבו הנפטרים סמוך לבית הכנסת רק מפני ‪ Â˙ÂÎÈÓÒ‬לבית הקברות ומשום‬
‫שנשמעו ממנו תקיעות שופר‪ .‬דהיינו‪ ,‬אם היו תקיעות השופר בוקעות ויוצאות מבית אחר –‬
‫מקום של ‪ – ÔÈÏÂÁ‬הסמוך למקום מנוחתם‪ ,‬היו ניגשים אליו! מעשה זה התרחש לעיני ר' שלמה‬
‫הכהן רבינוביץ )פולין תקס – תרכו(‪ ,‬אב"ד ראדומסק בעל 'תפארת שלמה'‪ ,‬והוא מסופר בפי‬
‫‪ ,„Î‬ר' אברהם שמואל צבי הירש זילברשטיין )פולין תרמה – קנדה תשי(‪:‬‬
‫והנה בעת לומדו ב‪ ·Â˜¯ËÚÈÙ‬אירע דבר פלא‪ ,‬בהיותו ‪ …ÌÈ˘ „"È Ô·Î‬פעם אחת בלילה‪,‬‬
‫למד אדוני אבי זקני בבית המדרש העליון‪ ,‬שם בפיעטרקוב‪ ,‬אשר החלונות של בית‬
‫המדרש הולכים ]=משקיפים[ אל בית החיים הישן‪.‬‬
‫והנה אדוני אבי זקני בעת לומדו שם בלילה יצאו כל האנשים‪ ,‬והוא נשאר לבדו‬
‫יושב ולומד‪ ,‬ונתלהב בחשק התורה ולמד בקול התלהבות גדולה‪ .‬פ˙‡‪„ÓÂÏ ˙Ú· ÌÂ‬‬
‫‪ ˙ÂÏÈÏ· „ÁÙ ÂÈÏÚ ÏÙ‬ורצה להפיג פחדו‪ ,‬וחשב במה יפיג פחדו‪ ,‬והתחיל לשורר ולזמר‬
‫קצת בקולו הערב והמצלצל‪ ,‬אבל לא הועיל כלל‪ ,‬כי הפחד היה הולך וגדול עליו עד‬
‫מאוד‪ .‬ונפל בדעתו‪ ,‬בטל ילדותו‪ÏÈÁ˙‰Â „ÂÓÚ· Ì˘ ÁÂÓ ‰È‰˘ ¯Ù¢‰ ˙‡ Á˜Ï ,‬‬
‫‪ ˙"¯˙ ˙"¯˘˙ Ú˜˙Ï‬וכדומה‪ ,‬אבל מה איום ונורא הדבר‪ ,‬כי ·‪˙ÂÂÏÁ‰ χ ÂËÈ·‰ ˙Ú‬‬
‫‪ÌÈÎȯÎ˙[Â] ÌÈ˘Â·ÏÓ· ÌȯËÙ ‡·˘ Íȇ ,˘ÓÓ ıȘ‰· ,‰‡¯ ÌÈÈÁ‰ ˙È·Ï ÌÈÎω‰‬‬
‫‪?˙‡Ê ‰Ó ?˙‡Ê ‰Ó :‰Ï‡˘Â ‡ÓÈ˙ ÔÂ˘Ï· ˜ÂÚˆÏ ÂÏÈÁ˙‰Â ,˘ÓÓ ˙ÂÂÏÁ‰ χ ÌÈ·Ï‬‬
‫‪212‬‬
‫‪!?ÁÈ˘Ó Ï˘ ¯Ù¢ ˙Ó‡· ˙Ó‡· !?ÁÈ˘Ó Ï˘ ¯Ù¢ ÔÂÎÏ ‰Ê ‡Â‰ ˙Ó‡· ̇‰‬‬
‫אדוני אבי זקני כשראה זאת‪ ,‬נתבהל וחיל ורעדה יאחזון‪ ,‬ואימה גדולה נפלה עליו‪,‬‬
‫ובאימתו זרק את השופר בחפזון גדול מידו ויברח בהחבא באחת הזוויות‪ ,‬אבל לא עצר‬
‫כח ויברח לחוץ‪ ,‬וברח לנפשו בבהלה אל בית קרובו ר' ליבוש ר' טעבעלעס‪ ,‬ודפק על‬
‫הפתח בדפיקה רבה וצעקה גדולה ומרה‪ :‬פתחו לי‪ ,‬פתחו לי מהרה! ר' ליבוש פתח לו‪,‬‬
‫ונכנס וישב על כסא‪ ,‬וברוב פחד אזיל סומקא ואתא חיוורא וישב מרעיד‪ .‬וצעק ר'‬
‫ליבוש‪ :‬מה זאת לך? אמור נא מהר! ספר נא לי מה אירע לך! ולא רצה לגלות‪ .‬אבל ר'‬
‫ליבוש דחק ולחץ עליו עד שהציק אותו איזו ימים והיה מוכרח לגלות ולספר‪ ,‬משיח לפי‬
‫תומו וטל ילדותו‪ ,‬כי ·‪ÂÏ Â˘Ú ÌȯËÙ ‡· ‰ÏÈÏ· ˘¯„Ó‰ ˙È·· ¯Ù¢· ÂÚ˜Â˙ ˙Ú‬‬
‫‪ ,ÁÈ˘Ó Ï˘ ¯Ù¢ ˙Ó‡· ‡Â‰ ̇ Âχ˘Â ,„ÁÙ‬ונפחד ונרעש‪ ,‬לכן ברח‪ .‬והוא פלא‬
‫‪.213ÂÈ˙ÂÏÈÏ‚ Ïη Âψ‡ ÌÒ¯ÂÙÓÂ‬‬
‫מעשה זה אינו דומה למקובל בפי העם – ששורשו בספר חסידים שהובא בראש המאמר –‬
‫שדוקא ‪ ˙ÒΉ ˙È·Ï‬מתכנסות הנשמות ‪ ,ÏÏÙ˙‰Ï‬שהרי כאן לא באו ‪ ÏÏÙ˙‰Ï‬וגם לא היה רצונם‬
‫להכנס ‪ ,˙ÒΉ ˙È·Ï‬אלא התאספו ל‪ ̘Ó‬תקיעות השופר‪ ,‬בכל זאת השווה מוסר המעשה את‬
‫‪ 212‬על סיפור דומה בו הגיעו המתים לבית הכנסת משום שסברו שהגיעה הגאולה‪ ,‬ראה לעיל‪ ,‬פרק יא‪ ,‬הע' ‪.191‬‬
‫‪ 213‬הרב אש"צ זילברשטיין‪ ,‬נפלאות התפארת שלמה‪ ,‬ב‪ ,‬אות טו‪ ,‬פיעטרקוב תרפג‪ ,‬דף ו ע"א‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫רל‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫ההתרחשות למסופר בספר חסידים‪:‬‬
‫והנה ‪ ÌÈ„ÈÒÁ ¯ÙÒ· ˙‡ÊÎ ‰˘ÚÓ ‡ˆÓ‬סי' תשיא‪ …‬מפורש ‪˙È·· ˙ÂÏ‚˙Ó ˙ÂÓ˘‰ ÈÎ‬‬
‫‪ ,˙ÂÏÈÏ· ˙ÒΉ‬ומכל שכן כששמעו קול השופר הולך וחזק מפורש יוצא מפה קדוש‬
‫מרחם אין תימא אם התעוררו והקיצו ורננו שוכני עפר המצפים ושומרים לבוקר אורו‬
‫של משיח‪] …‬ואם[ השטן‪ …‬כד שמע ]התקיעות בראש השנה[ אומר‪ :‬וודאי זה שיפורא‬
‫דיתקע בשופר גדול‪ …‬מכל שכן הנפטרים‪ …‬שמייחלים בוודאי ומצפים לשמוע קול‬
‫שופר של משיח‪ .‬והינו „‡‪ È˘ȇ ȯÓ‬כי ‡‪.ÌÈ˙Ó‰ Â‡Â·È ‡Ó˘ ,‰ÏÈÏ· ¯Ù¢· Ú˜˙Ï ÔÈ‬‬
‫וכן שמעתי עוד גירסא דינקותא במקומינו‪ ,‬והוא נובע מחמת פירסום מעשה הזאת‬
‫דאדוני אבי זקני הנאמר למעלה‪ ,‬ד‡‪.214ÌÈ˙Ó‰ Ìȯ¯ÂÚ˙Ó – ‰ÏÈÏ· ÌÈÚ˜Â˙ Ì‬‬
‫המספר‪ ,‬נכדו של בעל המעשה‪ ,‬אינו מסתפק בדבריו אלה‪ ,‬אלא מוסיף ומעלה אפשרות שמעשה‬
‫דומה ‪) ‡"Ó¯‰ Ï˘ ÂÓÊ· گȇ ¯·Î‬קראקא רפה – שלב(‪ ,‬אם לא קודם לכן‪ ,‬ואותו מעשה‬
‫‪ .˙È˙Îω‰ Â˙˜ÈÒÙ ÏÚ ÚÈÙ˘‰‬כמובן‪ ,‬שדבריו מחודשים ומפליאים מאוד‪ ,‬ואין לי אלא להביא‬
‫את הנאמר כלשונו‪ ,‬והקורא יקבל או ירחק‪:‬‬
‫ונראה לפי עניות דעתי ליישב בזה דברי 'שלחן ערוך'‪ ,215‬דפסק המחבר‪ ,‬דבמוצאי יום‬
‫הכפורים תוקעים תשר"ת‪ ,‬והרמ"א כתב‪ …‬ד¯˜ ˙˜‪ ,ÔÈÚ˜Â˙ ˙Á‡ ‰ÚÈ‬ולא יותר‪ .‬וקשה‬
‫מאד‪ ,‬אמאי לא נתקע תשר"ת כפסק המחבר? ומה יזיק לנו? הלא תקיעה אחת במה‬
‫נחשבת?‪ …‬והרמ"א לא גילה לנו טעמו של דבר‪ …‬והוא פלא‪.‬‬
‫ואם על פי הנגלות עדיין לא נודע לנו טעם על זה‪ ,‬יש לנו לומר בדרך רמז‪ ,‬ואולי‬
‫כיוונתי האמת‪ :‬כי ידעו רבותינו‪ ,‬ד·‪,˙"¯˘˙ Ú˜˙È Ì‡ …‰ÏÈÚ ˙ÏÈÙ˙ ˙Ú˘· ,˙‡ÊÎ ˙Ú‬‬
‫הלא כעת‪ ,‬בזמן תוספת יום הכפורים הוא‪ ,‬דכבר הוי לילה ממש‪ÌȯËÙ‰ ÂÏÎÂÈ ‡Ï‰ ,‬‬
‫‪ ,ÁÈ˘Ó Ï˘ ¯Ù¢ ‡Â‰ ̇ :‰Ï‡˘‰ χ˘Ï ˙ÂÂÏÁ‰ χ ‡Â·Ï ¯¯ÂÚ˙‰Ï‬כי אם לא‬
‫עכשיו – אימתי? ‪.È˜Ê È·‡ È„‡„ ‰˘ÚÓΠ˙Âȯ·‰ ÏÚ „ÁÙ ‰˙Óȇ ÏÈÙ‰Ï ÂÏÎÂÈÂ‬‬
‫ובפרט בבית כנסת ובית מדרש כמו בעיר קראקא עצמו‪ ,‬דה'שוהל' של הרמ"א עם בית‬
‫החיים הישן ממש סמוכים זה לזה‪ .˙‡ÊÎ ‰˘ÚÓ ÌÚÙ ÂÊȇ· ‰È‰ ‡Ï ̇ Ú„ÂÈ ÈÓ ,‬לכן‬
‫‪ ,¯˙ÂÈ ‡Ï ˙Á‡ ‰ÚȘ˙ ˜¯„ ‡"Ó¯‰ ˜ÒÙ‬כי תקיעה אחת באמת במה נחשבת היא‬
‫לעורר המתים? דהלא אין כאן שום תקיעה שלימה להתעורר הנפטרים שיסברו שהוא‬
‫שופר של משיח‪ ,‬כי הלא תקיעת שופר של משיח בוודאי תהיה כדין – תרועה ותקיעה‬
‫מלפניה ומלאחריה‪ ,‬בתשר"ת‪˜¯ ,˙"¯˘˙ ˙ÚȘ˙ ÌȯÂÙΉ ÌÂÈ È‡ˆÂÓ· ÂÏËÈ· ÔÎÏ .‬‬
‫˙˜‪ .‰ÎÒ È„ÈÏ Â‡Â·È ‡Ï˘ ȄΠ,¯˙ÂÈ ‡Ï ˙Á‡ ‰ÚÈ‬ובפיקוח נפש חוששים אפילו‬

‫‪ 214‬הרב אש"צ זילברשטיין‪ ,‬שם )הערה קודמת(‪ ,‬אות טז‪ ,‬דף ו ע"א‪-‬ע"ב‪.‬‬
‫‪ 215‬או"ח‪ ,‬סי' תרכג‪ ,‬סעיף ו‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫רלא‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫למיעוטא דמיעוטא וספק ספיקא כנודע‪.216‬‬
‫‪˙ÂÓÈÏ˘Ó ˙¯ډ‬‬
‫‡‪„ÂÓÏÏ ˘¯„Ó‰ ˙È·· ÌÈ„˘‰ ˙ÂÒÎ˙‰ .· .˙·˘ ÏÈÏ· ‰Ê‰ ÌÏÂÚÏ ˙„¯Âȉ ÌȘȄˆ‰ ˙ÂÓ˘ .‬‬
‫˙‪˙‡¯Â˜ ÌȘȄˆ‰ ˙ÂÓ˘ .„ .‡ÚȘ¯„ ‡˙·È˙Ó· ‰¯Â˙· ˙˜ÒÂÚ ÌȘȄˆ‰ ˙ÂÓ˘ .‚ .‰¯Â‬‬
‫·‪.‰ÏÚÓ Ï˘ Ï„‚‰ ÔÈ„ ˙È·· ‰¯Â˙ ¯ÙÒ‬‬

‫‡‪ .‬במה שנאמר לעיל‪ ,‬פרק ג )ליד הערה ‪ ,(52‬שבתקופת הראשונים באשכנז רווחה הדעה שנשמות‬
‫הרשעים יוצאות ומזיקות בלילי שבתות‪ ,‬ראוי לציין שגם נשמות ‪ ÌȘȄˆ‰‬יורדות ב‪ ˙·˘ ÏÈÏ‬לעולם הזה‬
‫)אך אינן מתגלות(‪ ,‬דבר שאין לו שייכות לנושא הנוכחי‪ .‬ראה‪ :‬זוהר‪ ,‬ח"ב‪ ,‬צב ע"א‪ ,‬קלו ע"א‪ ,‬רה ע"א‪,‬‬
‫ועוד הרבה‪ .‬ויש גם ˆ„‪ ÌȘÈ‬היורדים ב‪ ˙Â˙·˘ ÈÏÈÏ‬לעולם הזה ו‪) ÌÈÁÎÂÏ ÌÈÏ‚˙Ó‬לא בבית הכנסת(‪,‬‬
‫כרבינו הקדוש שהתגלה לבני ביתו והוציאם בקידוש היום‪ ,‬ראה‪ :‬כתובות קג סע"א; ספר חסידים‪ ,‬מ"מ‪,‬‬
‫סי' תתשכט ]=ר' אלעזר מוורמייזא‪ ,‬חכמת הנפש‪ ,‬בתוך‪ :‬א' אייזנבך )מהדיר(‪ ,‬ספרי הר"א מגרמייזא‬
‫בעל הרוקח‪ ,‬ב‪ ,‬ירושלים תשסו‪ ,‬עמ' כב טו"א[‪ .‬וכעין זה סיפרו על גדולי האדמורי"ם‪ ,‬ראה‪ :‬א"ב‬
‫גוטלובר‪ ,‬זכרונות ומסעות‪ ,‬א‪ ,‬מהדורת גולדברג‪ ,‬ירושלים תשלו‪ ,‬עמ' ‪ .155‬והשווה גם לאגרתו של ר'‬
‫יהודה בן הרא"ש‪ ,‬המספר על זקנו ר' יחיאל )אבי הרא"ש(‪" :‬ששה חודשים אחר זה ולאחר פטירתו‪,‬‬
‫·‪ ,ıȘ‰· Â˙˘‡Ï ‰‡¯ ‰ÏÈω ȈÁ· ˙·˘ ÏÈÏ‬ואמר לה‪ :‬מה אתה עושה הנה?! מהרי וקומי וקחי בניך‬
‫ובנותיך והוציאם מהרה מהמקום הזה‪ ,‬כי מחר יהרגו כל היהודים אשר במקום הזה‪) ."…‬כך מביא‬
‫החיד"א‪ ,‬שם הגדולים‪ ,‬א‪ ,‬מערכת גדולים‪ ,‬אות א‪ ,‬ס"ק קצט ]ערך 'ר' אליעזר בר נתן'[‪ ,‬מהדורת קרענגיל‪,‬‬
‫פאדגורזע תרסה‪ ,‬דף יד ע"ב‪ ,‬בשם‪" :‬מצאתי במגילת סתריו של רבינו מהרח"ו ז"ל‪ ,‬מטהרת ידו יד‬
‫הקודש ממש‪ ,‬וזו לשונו‪ :‬זה מצאתי באגרת רבינו יהודה בן הרא"ש‪ …‬ולא העתקתיה כולה‪ ;"…‬שם דף יד‬
‫ע"א(‪.‬‬
‫סיבת התגלות נשמות הצדיקים ב‪ ˙·˘ ÏÈÏ‬דוקא הביא מהר"ל מפראג‪" :‬כל בי שמשי הוי אתי לביתה‬
‫)כתובות קג סע"א(‪ .‬פירוש‪ ,‬כי עלה רוחו ונשמתו לשם‪ .‬ודוקא בי שמשי‪ ,‬מפני ˘‪Ï‚ÂÒÓ ‡Â‰ ˙·˘‰‬‬
‫‪ ,ÌÏÂÚ· ÌÈÈÁ¯‰ Ìȯ·„ ˙‡¯‰Ï‬כאשר השבת מיוחד לדברים הקדושים ונבדלים מן הגוף; ודוקא בי‬
‫שמשי‪ .ÌÏÂÚ· ˙ÈÁ¯‰ ˙ÂÏ‚˙‰Ï Ï‚ÂÒÓ ¯˙ÂÈ ‰ÏÈω ÈÎ ,‬ודבר זה ידוע‪˙ÂÈÁ¯‰ ˙ÈÏ‚ ‰ÏÈÏ· ÈÎ ,‬‬
‫·‪) "…˙·˘· ¯˙ÂÈ·Â ,ÌÂÈ· ‡Â‰˘ ‰ÓÓ ¯˙ÂÈ ÌÏÂÚ‬חידושי אגדות‪ ,‬א‪ ,‬כתובות קג ע"א‪ ,‬לונדון תשכ‪ ,‬עמ'‬
‫קס טו"ב(‪.‬‬
‫על התגלות אחרת של נשמת צדיק ב˘·˙ )לאו דוקא ב‪ ÏÈÏ‬שבת(‪ ,‬ראה לר' יעקב חיים צמח‪ ,‬נגיד‬
‫ומצוה‪ ,‬לובלין תרסא‪ ,‬דף כב רע"ב‪" :‬אמר לי מורי ]האר"י[ ז"ל‪ ,‬שכפי גוון המלבושים שהאדם לובש‬
‫בשבת בעולם הזה‪ ,‬כן ממש מתלבש אחר פטירתו בימי שבת תדיר‪ .‬ולכן ¯‡‪Â˙¯ÈËÙ ¯Á‡ „Á‡ ÌÎÁ ‰‬‬
‫לבוש שחורים ·‪ ,˙·˘‰ ÌÂÈ‬והגיד לו‪ ,‬שכן היה לבוש בעולם הזה"‪ .‬כמובן שאין למעשה זה שייכות‬
‫לנושא; יתכן שאותו חכם היה מתגלה לאריז"ל אף בימות החול‪ ,‬אלא שאריז"ל סיפר רק על התגלותו‬
‫‪ 216‬הרב אש"צ זילברשטיין‪ ,‬שם )לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,(213‬אות טז‪ ,‬דף ו ע"ב‪-‬ע"ג‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫רלב‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫בשבת כדי להראות שנענש על שבימי חייו לבש בגדים שחורים בשבתות‪.‬‬
‫·‪ .‬בגוף המאמר דנתי בעניין הנשמות הבאות לבית הכנסת‪ .‬ראוי להקדיש כאן כמה שורות לעניין השדים‬
‫הבאים ללמוד תורה בבתי המדרשות‪ .‬ה˘„‪ ÌÈ‬מצויים ב·˙‪) ˙¢¯„Ó‰ È‬ולא ב·˙‪ ˙ÒÎ È‬המיוחדים‬
‫לתפילה(‪ ,‬ולאו דוקא בימים מסויימים‪ ,‬וגם סיבת שהותם בהם אינה כדי להמלט ולהנצל מפורענות‪,‬‬
‫אלא‪ ,‬ככל הנראה‪ .‰¯Â˙ „ÂÓÏÏ ,‬ראה ברכות ו ע"א‪" :‬האי דוחקא דהוי בכלה – מנייהו ]מן השדים[ הוי;‬
‫הני ברכי דשלהי – מנייהו; הני מאני דרבנן דבלו – מחופיא דידהו"‪ .‬כלומר‪" ,‬בגדי התלמידים שבלים‬
‫מהר‪ ,‬והם אינם בני מלאכה שיבלו בגדיהם"‪ ,‬נגרם מכך ש"·‡‪ Ìψ‡ ÔÈ·˘ÂÈ ÌȘÈÊÓ‰ ÔÈ‬ומתחככים‬
‫בהם" )פירוש רש"י‪ ,‬שם(‪ .‬וסיבת ביאתם היא כדי לשמוע דברי תורה‪ ,‬כפי שניתן להבין מספר הכבוד‬
‫המיוחס לר' יהודה החסיד‪ ,‬כת"י אוקספורד‪-‬בודלי ‪ ,1567‬דף ‪ 39‬ע"ב‪…" :‬הרי ידעינן ש‪,ÌÈ„ÓÂÏ ÌÈ„˘‰‬‬
‫ובגדי תלמידי חכמים בשבילם נקרעים" )על ייחוס הספר לר' יהודה החסיד‪ ,‬ראה לעיל‪ ,‬הערה ‪ .(13‬וראה‬
‫גיטין סח ע"א‪ …È„È˘„ ‡ÎÏÓ È‡„Ó˘‡" :‬כל יומא סליק לרקיע וגמר מתיבתא דרקיעא‪ ,‬ונחית לארעא‬
‫‪ ."…‡Ú¯‡„ ‡˙·È˙Ó ¯Ó‚Â‬וכעין זה במדרש תהלים‪ ,‬עח יב ]ומשם שאב מחבר הסיפור 'מעשה ירושלמי'‪.‬‬
‫ראה י"ל זלוטניק )מהדיר(‪ ,‬מעשה ירושלמי‪ ,‬ירושלים תשז‪ ,‬עמ' ‪…" :54‬ואמרו‪ ,‬אין לנו טוב אלא לעשות‬
‫כדברי המלך אשמדאי‪ ,‬שהוא לומד תמיד בישיבה של מעלה‪ ,‬ויורד ולומד בישיבה של מטה‪ ,‬ובקי הוא‬
‫בדינין שבשמים ובארץ"[‪ .‬גם על שדים אחרים מסופר שהיו מצויים לפני החכמים בבית המדרש‪ ,‬ראה‪:‬‬
‫עירובין מג סע"ב )על 'יוסף ˘‪ ;'‡„È‬והשווה‪ :‬פסחים קי ע"א(; יבמות קכב ע"א )על 'יונתן ˘‪ .('‡„È‬ור'‬
‫יצחק מווינא כותב )אור זרוע‪ ,‬ח"ב‪ ,‬הלכות עירובין‪ ,‬סי' קמז(‪ Ï"ˆÊ „ÈÒÁ ‰„Â‰È ¯"‰ ȯÂÓ" :‬היה אומר‪,‬‬
‫שהשדים מאמינים בתורה‪ ,‬ו‪] "ÌÈÓÎÁ ¯Ӈ˘ ‰Ó ÏÎ ÌÈ˘ÂÚ‬ולפיכך תבין מדוע טרח ר' יהודה החסיד‬
‫להוכיח שאשמדאי לא חטא ולא בא על נשי שלמה המלך‪ .‬ראה‪ :‬כת"י אוקספורד‪-‬בודליאנה ‪) 1567‬שם‬
‫החיבור לא נודע‪ ,‬כי תחילתו חסרה לפנינו(‪ ,‬דף ‪ 12‬ע"א‪-‬ע"ב‪ ,‬ונדפס אצל‪ :‬י' דן‪ ,‬עיונים בספרות חסידות‬
‫אשכנז‪ ,‬רמת‪-‬גן תשלד‪ ,‬עמ' ‪ .176-177‬ושם‪ ,‬עמ' ‪ 9‬הערה ‪ ,2‬עמ' ‪ ,134-147‬מוכיח את ייחוס הספר לר'‬
‫יהודה החסיד[‪ .‬משמע‪ ,‬שהם מצויים אצל חכמים לשמוע תורתם‪ .‬והשווה‪ :‬פירוש ספורנו‪ ,‬ויקרא יז ז‪.‬‬
‫ובעניין שהשדים ‪) ‰¯Â˙ ÌÈ„ÓÂÏ‬בלי ההדגשה שהלימוד נעשה בבית הכנסת או בבית המדרש(‪ ,‬ראה‬
‫זוהר‪ ,‬ח"ג‪ ,‬רנג ע"א‪ ,ȇ„Â‰È ÌÈ„˘…" :‬דאינון רשימין באות 'שדי'; ואית שדין ומזיקין מסטרא דמסאבו‪,‬‬
‫דאתקריאו שדים עכו"ם‪ …‬אינון ]שדים יהודאי[‪ ,‬שלש מינין מינייהו‪ :‬חד מין דלהון כמלאכי השרת‪ ,‬ומין‬
‫תניינא כבני אדם‪ ,‬ומין תליתאי כבעירן‪ ,‰Ù ÏÚ·„ ·˙η„ ‡˙Èȯ‡· ÔÈÓÈÎÁ Ô‰· ˙ȇ .‬אתקרי יוסף‬
‫שידא‪ ,‬על שם דאוליד ליה שד‪ÔÈ„˘ ÔÂȇ„ ‡ÓȘ‡ ‡‰ ,‰È˙ÁÙ˘Ó ÏΠ‡Â‰ ,‡ÎÏÓ È‡„Ó˘‡Â …‬‬
‫‪ ."‡˙Èȯ‡„ Ô‰Ó˘·Â ‡˙Èȯ‡· ÔÈÈÙÎ˙‡„ ,Ôȇ„‰È‬וראה גם ספר הכבוד‪ ,‬כת"י אוקספורד‪-‬בודלי‪ ,‬שם‪:‬‬
‫"כי כל מה שעוסקים מלאכים או ˘„‪ ÌÈ‬והנשמות‪ ,ÌȯÙÒ Ú·¯‡Â Ìȯ˘Ú Ï˘ ÌȘÂÒÙ‰ ÔÓ ÏΉ ,‬ואין‬
‫להם שום פסוק יותר"‪ .‬אך מעניין‪ ,‬שלמרות שפיסקה זו מצויה ב'ספר חסידים' שלפנינו )ספר חסידים‪,‬‬
‫מ"מ‪ ,‬סי' תתרטז; מ"ו‪ ,‬סי' תתתתרל‪ ,‬עמ' ‪ ,(439‬נשמטו משם )בשתי המהדורות( המילים 'או שדים'!‬
‫ראה שם‪ .‬עוד בענין שהשדים לומדים תורה‪ ,‬ראה‪ :‬י"ל זלוטניק )מהדיר(‪ ,‬מעשה ירושלמי‪ ,‬ירושלים‬
‫ושׂם בנו לפניו‪ÌÈ·Â˙ΠÌȇȷ ‰¯Â˙ „ÓÏ ,‬‬
‫תשז‪ ,‬עמ' ‪" :55‬אחרי כן‪ ,‬לקחו אשמדאי והביאו לביתו‪ָ ,‬‬
‫‪ ,‡¯Ó‚ ‰˘ÓÂ‬ועשה לו כבוד גדול‪ .‬ולסוף שלושה שנים‪ ."‰ÏÂÎ ‰¯Â˙‰ ÏΠȇ„Ó˘‡ Ô· „ÓÏ ,‬וראה‬
‫שם‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪.27-29‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫רלג‬

‫‚‪ .‬לעיל בפרק ו )ליד הערה ‪ (103‬הזכרתי שבמקורות קדומים כבר נמסר שהנשמות עוסקות בתורה‬
‫במתיבתא דרקיעא‪ .‬בעניין זה ראה סוטה ז ע"ב )המוסגר מפירוש רש"י(‪" :‬כל אותן שנים שהיו ישראל‬
‫במדבר‪ ,‬היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון‪ ,‬עד שעמד משה וביקש עליו רחמים‪ …‬ולא הוה קא‬
‫מעיילין ליה ‪Á¯ËÓ Ϙ˘Ó Ú„È ‡˜ ‰Â‰ ‡Ï …[ÌÈÓÎÁ‰ ¯‡˘ ÌÚ Ô˙ÈÏ ‡˘ÈÏ] ‡ÚȘ¯„ ‡˙·È˙ÓÏ‬‬
‫]פירוש‪ :‬לישא וליתן[ ·˘‪] Ô·¯ È„‰· ‡˙ÚÓ‬ביקש משה[‪' :‬ידיו רב לו' ]שיהא לו נצחון לריב ריבו[; לא‬
‫הוה קא סלקא ליה שמעתא אליבא דהילכתא ]=לא היה זוכה לומר דבר המתקבל[‪ ,‬ביקש משה‪' :‬ועזר‬
‫מצריו תהיה'"‪ .‬וכך בבבא קמא צב ע"א; מכות יא רע"ב‪ .‬וראה‪ :‬ספר חסידים‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' שסה‪ .‬וראה גם‬
‫בבא מציעא פה ע"ב‪" :‬דאמר ליה לאליהו‪ :‬אחוי לי ¯·‪ ;"…ÚȘ¯„ ‡˙·È˙ÓÏ È˜ÏÒ ÈÎ Ô‬בבא מציעא פו‬
‫ע"א‪ ,‡ÚȘ¯„ ‡˙·È˙Ó· È‚ÏÙÈÓ ‡˜" :‬אם בהרת קודמת לשער לבן – טמא‪ ,‬ואם שער לבן קודם לבהרת‬
‫– טהור‪ .‬ספק‪ ,‬הקב"ה אומר‪ :‬טהור‪ .‡ÓË :ȯӇ ‡ÚȘ¯„ ‡˙·È˙Ó Â‰ÏÂΠ,‬ואמרי‪ :‬מאן נוכח? נוכח‬
‫רבה בר נחמני‪ ."…‬וגם מברכות יח ע"ב משמע‪ ,‬ש˘‪ ¯ËÙ˘ ÌÈÓÎÁ‰ ˙ÂÓ‬שהו ב'מתיבתא דרקיעא'‪,‬‬
‫שהוא ·‪ ˘¯„Ó‰ ˙È‬שברקיע )ראה‪ :‬רש"י‪ ,‬כתובות יז ע"א; רש"י‪ ,‬תענית כד ע"ב; רש"י‪ ,‬גיטין ו ע"א‪,‬‬
‫ועוד(‪.‬‬
‫וכך מפורש במדרשים שונים‪ .‬ראה מדרש כונן )י"ד אייזנשטיין ]עורך[‪ ,‬אוצר מדרשים‪ ,‬א‪ ,‬ניו‪-‬יורק‬
‫תרעה‪ ,‬עמ' ‪ 255‬טו"ב; מצוטט בקיצורים שלא תמיד סומנו(‪" :‬הבית הראשון שכנגד פתח ראשון שבגן‬
‫עדן‪ ,‬שוכנים בו גרי צדק שנתגיירו מאהבה‪ ,‬ועובדיה הנביא ממונה עליהם ‪ .‰¯Â˙ Ì„ÓÏÓÂ‬הבית השני‪,‬‬
‫שוכנים בו בעלי תשובה‪ ,‬והממונה מנשה בן חזקיהו ‪ .‰¯Â˙ Ì„ÓÏÓ ̉ÈÏÚ ·¯Ï‬הבית השלישי‪ ,‬יושבים‬
‫תחת צילו אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ושנים‪-‬עשרה שבטים‪ ,‬וכל יוצאי מצרים ומתי מדבר‪ ,‬ומשה ואהרן‬
‫ממונים עליהם ‪¯„Ò ÌȉÎÏ „ÓÏÓ Ô¯‰‡Â ,‰¯Â˙‰ ÏÎ Ì‰Ï ˘¯Â„ ‰˘Ó …‰¯Â˙ Ì‰Ï ÌÈ„ÓÏÓÂ‬‬
‫‪ ;"…‰‰Î‬מדרש אלה אזכרה )אוצר מדרשים‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ 442‬רטו"א(‪" :‬וכשנפטר ]רבי עקיבא[‪ …‬נטלו‬
‫אליהו ‪ ,˙ÂÈ˙‡ ȯ˙η Ì˘ ˘Â¯„Ï ‰ÏÚÓ Ï˘ ‰·È˘È· ‡ȷ‰Â‬והיו ‪ ˙ÂÓ˘‰ ÏÎ ˙ˆ·˜˙Ó‬של הצדיקים‬
‫וחסידים לשמוע מדרשותיו"; שם‪ ,‬בסוף המדרש )אוצר מדרשים‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ 443‬טו"ב(‪" :‬רואה אני עוד‬
‫˘˘‪ ˜È„ˆÂ ˜È„ˆ ÏÎ ˙Ó‬מטהרת את עצמה במי השלוח‪ ,‬כדי ליכנס היום בטהרה ·‪‰ÏÚÓ Ï˘ ‰·È˘È‬‬
‫‪ ;"ÌÂÈ Ï˘ ÂÈÚÓ Ì‰Ï ˘¯„È˘ ÛÒÂÈ Ô· ‡·È˜Ú È·¯ ˙¢¯„ ˙‡ ÚÂÓ˘Ï‬אותיות דר"ע‪ ,‬נו"א‪ ,‬סוף אות א‬
‫)בתי מדרשות‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' שנג(‪" :‬בכל יום ויום יושב מטטרון שלש שעות בשמי מרום וכונס את כל ‪˙ÂÓ˘‰‬‬
‫של עוברין שמתו במעי אמן‪ ,‬ושל יונקי שדים שמתו על שדי אמן‪ ,‬ושל תינוקות של בית רבן שמתו על‬
‫חומשי תורה‪ ,‬ומביא אותן תחת כסא הכבוד‪‰„‚‰ ,‰ÓÎÁ ‰¯Â˙ Ô„ÓÏÓ …˙Â˙ÈÎ ˙Â˙ÈÎ Ô·È˘ÂÓ ,‬‬
‫‪ ."‰¯Â˙ ¯ÙÒ Ô‰Ï ÌÈÈÒÓ ,‰ÚÂÓ˘Â‬וכעי"ז בעבודה זרה ג ע"ב; מסכת כלה רבתי‪ ,‬פ"ב ה"ט; מדרש סדר‬
‫גן עדן )אוצר מדרשים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ 86‬סוט"ב(; בראשית רבתי‪ ,‬פרשת בראשית‪ ,‬עמ' ‪.28‬‬
‫וראה עוד ספר חסידים‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' תתשסד‪" :‬אדם‪] …‬ש[לא רצה לעסוק כדאיבעי ליה‪ ,‬והיה יכול‬
‫לעסוק בתורה בחייו ולא שימש כל צרכו בפשיעתו‪ ,‬שהיה לו ללמוד לפני חכם ולא למד‪ÔÈÁÎÂ˙ӢΠ,‬‬
‫‪ .̉ÈÈ· ‡Â·È ‡Ï ,‰ÏÚÓ Ï˘ ‰·È˘È ÂÏ Â„ÂÈ˘Â ˙Ó‡ ¯ÓÂÏ ÔÈÂÎÈ ‡Ï – ÌÏÂÚ Â˙‡· ÂÓÚ‬וכאשר ראובן‬
‫ושמעון מתוכחין וראובן יודע שהאמת עם שמעון ואיננו מודה כאשר הוא מצער‪Â˙‡· Â‰Â¯ÚˆÈ ÍÎ ,‬‬
‫‪ .ÌÏÂÚ‬ואם אדם טורח לדעת בזה העולם לימודים‪ ,‬אע"פ שאין לו לב עתה‪‡˙·È˙Ó· ·Ï ÂÏ ‰È‰È ,‬‬
‫„¯˜‪ ."ÚÈ‬ובספר הכבוד )מיוחס לר' יהודה החסיד(‪ ,‬כת"י אוקספורד‪-‬בודלי‪ ,‬דף ‪ 39‬ע"ב‪" :‬כי כל מה‬
‫שעוסקים מלאכים או שדים ‪ ,ÌȯÙÒ Ú·¯‡Â Ìȯ˘Ú Ï˘ ÌȘÂÒÙ‰ ÔÓ ÏΉ ,˙ÂÓ˘‰Â‬ואין להם שום‬
‫פסוק יותר"‪ .‬וכך גם בספר חסידים‪ ,‬מ"מ‪ ,‬סי' תתרטז; מ"ו‪ ,‬סי' תתתתרל‪ ,‬עמ' ‪ .439‬גם האחרונים כתבו‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫רלד‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫כך‪ ,‬ראה‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬שו"ת מנחת אלעזר‪ ,‬ח"ג‪ ,‬סי' נג‪ ,‬בראטיסלאווא תרפב‪ ,‬דף מה רע"ד‪" :‬כמו שמצינו‬
‫בספרי הראשונים‪ Ô„Ú Ô‚· ‰¯Â˙· Ì˘ ÌȘÒÂÚ ÌȘȄˆ‰˘ ,‬כפי שהיו רגילים בעולם הזה‪."…‬‬
‫„‪ .‬לעניין שנשמות הצדיקים קוראות בספר תורה קריאה כהלכתה בבית דין הגדול של מעלה )ראה בגוף‬
‫המאמר‪ ,‬פרק ו‪ ,‬ליד הערה ‪ ,(104‬עיין מדרש פטירת משה רבינו )אוצר מדרשים‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ ,365‬רטו"א‪:(217‬‬
‫"באותו יום שמת משה רבנו עליו השלום כתב שלושה‪-‬עשר ספרי תורות‪ ,‬ספר תורה לכל שבט ושבט‪…‬‬
‫ואותו ספר תורה השלוש עשרה‪ ,‬מובחר שבכולן‪ ,‬הניחו בצד הארון‪ …‬ירד גבריאל ונטל ספר תורה מידו‬
‫של משה‪ ,‬והעלה אותו לבית‪-‬דין הגדול של מעלה‪‰˘Ó Ï˘ ‰¯Â˙ ¯ÙÒ· Ìȯ˜ ÌȘȄˆ Ï˘ Ô˙Ó˘˘ …‬‬
‫¯·‪ ."ÌÈ„ÚÂÓ·Â È˘ÈÓÁ·Â È˘· ÌÂÏ˘‰ ÂÈÏÚ ÂÈ‬ובקובץ פירושי בעלי התוספות‪ ,ÌÈ˜Ê ˙Ú„ ,‬דברים לא‬
‫כו‪ ,‬הסיום הוא‪" :‬שצדיקים שבמרום קורין בו בשני ובחמישי ‪ ÌÈ˘„Á È˘‡¯·Â ˙Â˙·˘·Â‬וימים‬
‫טובים"‪.218‬‬
‫השווה גם לסיפורו של ¯' ˘¯ ˘‪) ÂÏ‚‡Ê· ÌÂÏ‬מרוקו – לונדון‪ ,‬נפטר בשנת תקמ(‪ ,‬מחבר פירוש‬
‫'מקדש מלך' על ספר הזוהר )הרב משה גולדשטיין‪ ,‬מסעות ירושלים‪ ,‬מאמר סדר יום עשירי‪ ,‬אות י‪,‬‬
‫מהדורה שניה‪ ,‬ירושלים תשל‪ ,‬עמ' רה‪-‬רח(‪:‬‬
‫בעת נסיעתו של ה'מקדש מלך' מלונדון לעיר הקודש צפת על ידי הספינה‪ ,‬והיה ביום השישי‪ …‬נחה‬
‫הספינה באמצע הדרך על יד שפת הים‪ ,‬באיזה נמל ויבשה אשר ביער‪ ,‬ואז ירדו רבים מהנוסעים עלי‬
‫ארץ היבשה לזמן מועט וגם ה'מקדש מלך' בתוכם‪ ,‬והוא היה משוטט ברעיונותיו‪ …‬והלך יחידי‬
‫כמטייל בשדה למרחוק קצת‪ .‬והיה כראותו כי הטה יותר מני דרך ונתרחק מהספינה‪ ,‬היה משובב‬
‫נתיבות דרכו חזרה‪ .‬ובבואו אל המקום אשר עמדה שם הספינה בחוף ימים‪ ,‬והנה הספינה כבר עזבה‬
‫בתוך כך את החוף‪ ,‬וחלפה הלכה לה בים דרך עם כל האנשים אשר בקרבה‪ .‬ונתבהל מאוד‪ ,‬וירא כי‬
‫אין איש‪ ,‬וישתומם כי אין ישוב ואין מקום לנוס וליקלט שמה‪ …‬והלך שוב אל המקום אשר עמד שם‬
‫בתחילה‪ ,‬בתוך היער‪ ,‬ויתבונן כי עוד מעט יבוא השמש ויעריב‪ ,‬והשבת קודש ממשמש ובא‪ ,‬ויפן כה‬
‫וכה וירא את המקום מרחוק‪ ,‬שנדמה לו שם איזה בנין בית וחומה בתוך היער‪…‬‬
‫והנה זה עומד אחר כותלי הבית שהוא ארמון רם ונישא‪ ,‬יפה עינים וטוב רואי‪ .‬ובדפיקת לבב‬
‫ניסה לפתוח פתח הבית‪ ,‬ובא חדר לפנים מחדר‪ ,‬ואין שום איש שמה‪ ,‬כי אם היכלי שן בנויים‬
‫לתלפיות ומצויירים באבנים טובות ומרגליות‪ …‬וישתומם על המראה הגדול הזה‪ ,‬ויתבונן על מעשי‬
‫ה' כי נורא הוא‪ …‬כי הבין‪…ÔÂÈÏÚ‰ Ô„Ú Ô‚· ‡Â‰˘ ,‬‬
‫אחר הדברים האלה‪ ,‬פתאום שמע מאחורי הפרגוד שבהיכל אחר ופנימי שמה‪ ,‬שמתנודדים הילך‬
‫והילך‪ ,‬כאילו אנשים מתכנסים ובאים‪ .‬ובחרדת קודש ניסה לפתוח את הדלת של היכל זה ולא יכול‪,‬‬
‫והבין שאין לו רשות ליכנס יותר‪ ,‬ושב למקומו‪ .‬ושמע‪ ,‬כי ·‪ÏÏÙ˙‰Ï ÂÏÈÁ˙‰ ¯Îʉ ˘„˜ ÏÎȉ‬‬
‫‪> 217‬הערת ¯"˘ ‡˘‪ :ÈÊÎ‬ע"פ דפוס לבוב ˙¯‪ ‰Î‬ובית המדרש )ח"ב( ]ח"א‪ ,‬לפסיא ˙¯‪ ,‚È‬עמ' ]‪ .129-[115‬קטע‬
‫זה נמצא שם בעמ' ‪ ,122‬בשנויים קלים‪ .‬המדרש הוא‪ ,‬כנראה‪ ,‬חלק מד"ה של מרע"ה‪ ,‬נדפס ‪ ‰¢‡¯Ï‬בשנת‬
‫¯‪" ÊÚ‬בקושטנטין רבתי"‪ .‬ראה‪ :‬אברהם יערי‪ ,‬הדפוס העברי בקושטא‪ ,‬ירושלים ˙˘‪ ,ÊÎ‬עמ' ‪ ,75‬מס' ‪<.51‬‬
‫‪ 218‬וראה פירושי סידור התפילה לרוקח‪ ,‬מהדורת מ' הרשלר‪ ,‬ירושלים תשנד‪ ,‬עמ' קפו‪'" :‬ירננו על משכבותם'‬
‫)תהלים קמט ה(‪ …Â˙¯ÈËÙ ¯Á‡Ï …‬כדאמרינן‪ :‬שלש עשרה ספרי תורות כתב משה‪ ,‬י"ב נתן בארון ‪˙Á‡Â‬‬
‫ושׁם של 'יה' אינם‬
‫‪ֵ ,‰· ‡¯˜È ÌȘȄˆ Ï˘ Ô˙Ó˘˘ ȄΠ„·Ή ‡ÒÎ ˙Á˙ ‰˙‡ ¯Ó˘Â χȯ·‚ Á˜Ï‬‬
‫קורין‪ ."…‬והמהדיר שם‪ ,‬הערה ‪ ,26‬טעה בציוניו‪ ,‬שלא ידע שמקור הענין הוא ממדרש פטירת משה רבינו‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫תפילת נשמות הנפטרים בבית הכנסת‬

‫רלה‬

‫‪ .‡˙·˘ ÈÏÚÓ„ ‡˙Âψ ,‰ÁÓ‬ואז גם הוא לבש הטלית מצוייצת על ראשו‪ ,‬והתפלל עמהם בדחילו‬
‫ורחימו כמובן‪…‬‬
‫וביום השבת בבוקר‪ …‬מתוך החדר שלו התפלל עמהם תפילת היום‪ ,‬בשפה ברורה ובנעימה‪…‬‬
‫ובשעת ˜¯‪ ‰¯Â˙‰ ˙‡È‬שמע ש˜¯‡‪ :ÌÈÚ¯ ‰Ú·˘‰ ÏÎ ÂÏÚ Â‬אברהם‪ ,‬יצחק‪ ,‬יעקב וכו'‪ ,‬עד דוד‬
‫המלך‪ ,‬ועד בכלל‪ .‬ואז נחרד חרדה גדולה ביראת הכבוד ורגש קודש‪ ,‬ומה נורא המקום הזה‪ ,‬אין זה‬
‫כי אם בית אלוקים אשר נטע גן בעדן מקדם‪ …‬והיה לעת תפילת מנחה‪ ,‬שוב התפלל עם הנאספים‬
‫בהיכל הפנימי‪ ,‬כנאמר למעלה‪…‬‬

‫מעשה זה סופר בפי ר' חיים אלעזר שפירא‪ ,‬בעל שו"ת מנחת אלעזר ורב העיר מונקאטש‪ ,‬בשם "אחד‬
‫מזקני תלמידי חכמים וחסידים הראשונים מעיר הקודש צפת"‪ ,‬שמסר "את ‡˘¯ ‪ ,¯Ê ‡Ï ‡¯ ÂÈÈÚ‬בעיר‬
‫הקודש הנזכרת‪ ,‬חיבור כתב יד על מסכת שבת מהגאון הקדוש האלקי מרן רב שר שלום בוזאגלו זי"ע‪…‬‬
‫שכותב שם בהקדמתו אשר קרה איתו מעשה ה' כי נורא הוא‪ ,‬הפלא ופלא" )מסעות ירושלים‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' רה(‪.‬‬
‫כמה מקורות מוסרים אמנם על צדיקים שנפטרו העולים לתורה ב‪ ,ÌÈÈÁ‰ Ï˘ ÌÈÈÓ‬אך קיים הבדל‬
‫גדול בין אותם מקורות לבין הנושא שדנתי בו למעלה בפרק ו‪ .‬שם מניין התפילה והקריאה בתורה היה‬
‫של ‡˘‪ ÌÈÈÁ ÌÈ‬והם אלו שקראו לתורה את נשמות הנפטרים‪ ,‬בעוד שכאן מדובר במניין ‪„ÁÂÈÓ‰‬‬
‫‪ ,˙ÂÓ˘Ï‬לתפילה ולקריאה בתורה‪ ,‬שלפעמים גם העלו לקריאתם אנשים חיים שנקלעו לבית הכנסת‬
‫וסביבתו בשעה זו )ראה בהמשך פרק ו(‪.‬‬
‫אחד הסיפורים מנשמות נפטרים שעלו לקרוא בתורה במניינם של החיים‪ ,‬מסופר על האריז"ל‪:‬‬
‫"ברובע היהודים בצפת‪ ,‬בקצה סמטה צרה‪ ,‬ישנו בית הכנסת של האר"י הקדוש‪ …‬פעם אחת אמר האר"י‬
‫לתלמידיו ביום השבת קודש‪ :‬אם תקבלו עליכם שלא תדברו כלום בבית הכנסת בשחרית עד אחר יציאת‬
‫בית הכנסת‪ …‬אני אתפלל עמכם היום לפני התיבה ‪ …ÌÈÚ¯‰ ˙Ú·˘ ˙‡ ‰¯Â˙-¯ÙÒÏ ‡¯˜‡Â‬ויקרא‬
‫האר"י את אהרן לכהן‪ ,‬הוא בא וקרא בעצמו ]את[ הפרשה שלו‪ ,‬ואמר הברכה בתחילה ובסוף‪ ,‬וכן בא‬
‫משה במקום לוי וקרא הפרשה שלו ואמר הברכות והלך לו‪ ,‬וכן באו אברהם יצחק ויעקב‪ .‬את יוסף‬
‫הצדיק קראו להיות ששי‪ ,‬לשביעי – קרא ]את[ דוד בן ישי‪) "…‬ז' וילנאי‪ ,‬אגדות ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬סי' ‪,131‬‬
‫לונדון תרפט‪ ,‬עמ' ‪.(154‬‬
‫מעשה זה נמסר במקורות קדומים יותר‪ .‬כך מספר ר' שמחה ב"ר יהושע מזאלאזיץ על שהותו בצפת‬
‫בשנת ˙˜‪" :‰Î‬וסמוך לבית דירה שלי הוא בית הכנסת של האר"י ז"ל‪ ,‬חרוב‪ …‬ומקום קביעת תפילתו‬
‫היה סמוך לפתח בית‪-‬הכניסה ולא נחרב מקומו‪˙·‡ ˙‡ ˙Á‡ ÌÚÙ ‰¯Â˙Ï ‡¯˜ ‰ÈÏÚ˘ ‰ÓÈ·‰Â ,‬‬
‫‪,'ÂÎÂ È˘˘ ÛÒÂÈ ,È˘ÈÓÁ ·˜ÚÈ ,ÈÚÈ·¯ ˜ÁˆÈ ,È˘ÈÏ˘ ̉¯·‡ ,ÈÂÏÏ ‰˘Ó ,Ô‰ÎÏ Ô¯‰‡ – ‰"Ú ÌÏÂÚ‰‬‬
‫‪ – Ú„ÂÎ‬גם היא לא נחרבת‪ ,‬וקיימת עד היום‪) "…‬מסעות ר' שמחה ב"ר יהושע מזאלאזיץ‪ ,‬בתוך‪ :‬א'‬
‫יערי‪ ,‬מסעות ארץ ישראל‪ ,‬תל‪-‬אביב תשנו‪ ,‬עמ' ‪.219(400‬‬
‫‪> 219‬הערת ¯"˘ ‡˘‪ :ÈÊÎ‬ספור נפלא זה כבר פרסם ר' ‪ ı¯È‰ ÈÏ˙Ù‬בר' יעקב אלחנן ·‪ ͯÎ‬מפרנקפורט‪,‬‬
‫בהקדמתו ‪"] ˙È˘ÈÏ˘‰‬נקרא שער ‪ ÌÈÒÈ ‰˘ÚÓ‬של מ"ו האר"י זלה"ה"[ לספרו ‪] ÍÏÓ‰ ˜ÓÚ‬שנדפס ‪¯Á‡Ï‬‬
‫‪ ,Â˙ÂÓ‬אמשטרדם ˙‪ ,[Á‬פרק ז‪ ,‬דף יג ע"ב! ומאחר שהכרתי את ‪ ȇÏÈ ·‡Ê‬וידעתי שהיה מקפיד לציין את‬
‫‪ È˙ˆÓ‡˙‰ ,ÂÈ˙¯˜Ó‬ועליתי בסולם ושלפתי מאחד המדפים העליונים את ספרו ‡‚„‪ ,È"‡ ˙Â‬מהדורה‬
‫˘‪ ,˙È˘ÈÏ‬ירושלים ˙˘‪ ,·È‬ואמנם מצאתי בו את הספור‪ ,ÌÈÈ¢· ,‬בסי' ‪ ,(186-185) 334‬ואת מקורו הוא מציין‬
‫)בסוף הספר‪ ,‬דף כח(‪ ,ÍÏÓ‰ ˜ÓÚ :‬דף יג‪ ,‬א; ‪ ,ÌÈÈÁ ıÚ‬הקדמה‪ ,‬דף ב‪ ,‬ב!<‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

‫רלו‬

‫הרב יעקב ישראל סטל‬

‫לעומת מקורות אלו‪ ,‬יש מי שסיפר מעשה זה ‪ ·‰Â·‡ ˜ÁˆÈ '¯ ÏÚ‬שנקלע לכפר שקראו בו לתורה את‬
‫אהרן הכהן ואת משה הלוי ואת כל שבעת הרועים וגם אותו‪ .‬וקראו לפניו אותם הכתובים שהיה מסופק‬
‫בכתיבתם‪ .‬ראה‪ :‬ר' אלעזר שנקל‪ ,‬מעשיות מצדיקי יסודי עולם‪ ,‬פאדגארזע תרסג‪ ,‬עמ' א‪.‬‬
‫איני יודע לאיזה ר' יצחק אבוהב כיוון מוסר המעשה‪ :‬הראשון )בעל 'מנורת המאור'; חי בספרד‬
‫ונפטר בשנת קי(‪ ,‬השני )בעל 'נהר פישון'; ספרד קצג – רנג( או שמא השלישי )המכונה‪' :‬די פונשיקה';‬
‫פורטוגאל שסה – אמשטרדם תנג(‪ ,‬שהוא פחות ידוע מכולם‪ .‬כך או כך‪ ,‬מוזר ביותר שמקור זה מייחס‬
‫את המעשה לר' יצחק אבוהב למרות שאף אחד משלושת האישים שנשאו ֵשׁם זה אינו ידוע כמקובל‬
‫ובעל סוד‪.‬‬
‫ראוי לציין‪ ,‬שבסיפור זה – על נוסחאותיו השונות – קיים צד הלכתי שלא נדון כאן‪ :‬כיצד החיים‬
‫יצאו ידי חובת קריאת התורה שקראו נשמות הנפטרים‪.‬‬

‫ירושתנו | ספר שלישי תשס"ט‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)