האותות בממשלת המאורות לפי בן סירא ומגילות מדבר יהודה (pdf)

נובמבר 20, 2011 · מאת שמואל עברי · המגילות הגנוזות

‫טבת‪-‬אדר תשל"ה‬

‫בית מקרא )סב א(‬

‫האותות בממשלת המאורות לפי בן‪-‬מירא ומגילות מדבר יהודה"‬
‫מאת‬

‫ש מואל עברי‬
‫מאז הצביע בן מתתיהו על הנוהג המוזר של האסיים למנות בעת תפילתם‬
‫בכוון עליית השחר‪" ,‬כאילו היפנו תפילתם (לשמש) שייצא" ‪ ,1‬נתברר שבתפילות‬
‫האסיים וברכותיהם לה' תפסה השמש מקום ממעל לחשיבותהירה ומאורותהאחרים‪.‬‬
‫מכאן נסון היה להניח שמסלול השמש גם הכריע אצלם בחרבה בקביעת מועדי‬
‫החגים ועונות השנה‪ .‬יתר על כן‪ ,‬אותה התענינות מרובה בשמש וגבורתו מודעת‬
‫גם בספרים שזיקתם הקרובה מסתברת מאליה‪,‬היינו בספר היובלים ובספר חנוך‪,‬‬
‫ובמידהמסוימתגם אצלבן‪-‬סירא‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫ה‬
‫ד‬
‫ו‬
‫ה‬
‫י‬
‫שמרובות בהן‬
‫סמוכין להנחה זאת נמצא למכביר במגילות מדבר‬
‫הפרשיות הדנות בשמש והמאורות הגדולים‪ ,‬בנוסף לפאפירוסליטורגי אחד (שטרם‬
‫פורסם) מצאנו קטעים מעניינים שדנים בקביעת עתים לתפילה‪ ,‬כולל זמן עליית‬
‫השחר‪,‬גםבמגילתההודיותובמגילתסרך‪-‬היחד‪.‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫ל‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ב‬
‫שעה שנערכה ותורגמה בראשונה מגילת סרך‪-‬היחדלע"י‪.1‬ה‪.‬‬
‫בהשתת‪-‬‬
‫פותם שלח‪.‬א‪.‬גינסברג וכותב השורות האלה) ‪ 2‬ראינו שחלק ניכר‪ ,‬החלק הסופי‬
‫שבמגילה‪ ,‬כתוב כשיר 'מזמור ופנייה לה' בלשוןיחיד‪ .‬בניגוד לחלק העיקרי של‬
‫המגילה שעוסק בחוקים ותקנות החלים על כל חברי עדת ה"יחד"‪ ,‬הרי בשיר זה‬
‫המשהגר פורט את חובותיו הוא‪ ,‬ואת העקרונות והפולחן שהוא שואף לקיימם‪.‬‬
‫המשורר נודר להלל ולענבה את ה' בנוסח קבועמדייוםביומו‪ ,‬בשעות הקבועות‪,‬‬
‫ערב ובוקר‪ ,‬ולפי הדפוסים המקובלים ‪ -‬לחדשים המועדים שנקבעים בדיוק לפי‬
‫סדרעלייתם שלהמאורותבשמים‪.‬‬
‫הופעת המאורות מתוארת כאן לא רק כגדרם מכריע בקביעת הזמנים‪,‬כי אם‬
‫גם כהנחה עקרונית שתיאום פעולתם של גרמי שמים‪ ,‬והמחזור המתויק והנשנה‬
‫* המצית המאמר הזה הושמעה לראשונה בישיבת החטיבה בקונגרס החמישי למדעי היהדות‬
‫בירושלים והודפסה לאחר מכן ב"נוליטיזה של ביה"ס האמריקאי לחקר המורח משנת‬
‫(חוברת אולברייט)‪ .‬היות ומסיבות טכניות לא הוכנסו המיסמכים והמובאות העבריים כחלק‬
‫של התימר בשעתו‪ ,‬אנו מביאים בזה את המאמר כולו בהרחבות ותיקונים יחד עם הטקסט של‬
‫כל שלושת המקורותשעליהם חלהדיון‪.‬‬
‫‪1970‬‬

‫‪1‬‬

‫מלחמותהיהודים ‪,5‬וזע‪.2,‬‬

‫‪Bulletin of the American Schools Of Oriental Research, Supplementary 2‬‬
‫(‪.Stud~es 10–12 )1951‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר תשל"ה‬

‫בית מקרא )סב א(‬

‫שמואל עברי‬
‫על העתות לתקופתןהסדירה‪ ,‬כל אלה הם אות ומופתלחסדי האל ו"קדםהקימים"‬
‫(סרך‪-‬היהד ד'‪,‬י)‪.‬‬
‫‪.‬עת שתירגמנו אותו שיר מנמור (בסרך‪-‬היהד) עדיין לא נודע על קיום שיר‬
‫הלל למאוהות ולמחזור הקבוע של המועדים‪ ,‬שיר זהה כמעט‪ ,‬הכלול במגילת‬
‫ההודיות לראההודיהב"ב)‪.‬‬
‫אם נעמידשני מזמורים אלה זה לעומתזה‪,‬ניווכח ‪ DttyNW‬שהשיר של סרך‪-‬היתד‬
‫איז בומאיתו רגש דתי עצום המובע בהודיות‪ ,,‬הרעיון הכלול בכל אחד ממזמורי‬
‫שתיהמגילותעולהבקנהאחו‪.‬‬
‫מאז פורסמו ההודיות‪ ,‬נתברר ~‪ 1am‬השירים‪ ,‬על אף השוני 'בגודל ובסגנון‬
‫מקורם אחד הוא‪ ,‬זהו שיר הלל לחלוקת העתים כשם שהושמעו באריכות עלידי‬
‫בעל ספר הנובלים וספר חנוך‪ .‬כל החיבורים ‪,‬האלה מעלים על נס את תפקידו‬
‫המכריע של השמש בחלוקת עתות השנה‪ ,‬וקביעת מועדי העונות והחגים‪.8‬‬
‫אףכי בראשונה תורגמו המונחים לחלוקת הזמנים שבשיר במגילת "סרך היחד"‬
‫לפי פירושם המקובל במקרא ‪ -‬נתברר לנו אחר כך‪ ,‬שהמלה "קצים" בשיר‬
‫משמעה ‪ -‬זמנים והמלה "מועדים" באה להור'ות לא רק על עונות או חגים‬
‫בלבד‪ ,‬אלא גם על רבעי שנה‪ .‬ההמלה "תקופות"איןלהבין אותה כפרקזמן שהוא‬
‫בפי הרגיל בספרות הרבניתיהמאוחרת‪ ,‬אלא "תקופה" שהיא משך ‪ IDT‬קצובשבין‬
‫שתי נקודות מפנה‪.4‬‬
‫יתר על כן‪ ,‬נתברר לנו כעת המהבן הנכון של המונחיםהעבריים שמהם הועתקו‬
‫מהדורות עתיקות של ספר היובלים וספר הנוך‪ ,‬שכן פירשו המתרגמים הראשונים‬
‫מונחים אלה לפי הוראתם כתנ"ך‪ ,‬ולא לפי שהבינום מחברי הספרים התיצונים‬
‫ומגילות סתרים‪.5‬‬
‫הואילובני הכת של קומרן‪ ,‬בדומהלאסיים אחרים‪ ,‬נהגו לפי רוח דומה‪ ,‬ואולי‬
‫אף זההעם הלוח שבספרהיובלים וספרחנוך‪ ,‬שבו ‪364‬ימים לשנה‪ ,‬בהתאם למהזהר‬
‫השנתי של השמש‪ ,‬קל להבין את הבתים שבשזרים של סרך‪-‬היחד‪ ,‬וההודיות‪.‬‬
‫‪%‬‬

‫ש‬

‫י‬

‫‪ 3‬לדוגמה‪ :‬ספר היובלים (ו'‪ ,‬לב)‪" :‬ואתה צו אתבני ישראל ושמרו את השנים כמספר‬
‫הזהו ‪ 364‬יום יהב שנה תמימה‪( .‬פס' לד)‪ :‬ולא‪…‬יתעו ‪(-‬פס' לה)‪ :‬אחרי שגגתם ואחרי‬
‫איחלתם‪( .‬פס' לו)‪ :‬והיו אשר יביטו אל הירח והוא ישחית את הזמנים‪( ,‬ויקדם משנה לשנה‬
‫עשרה ימים‪( .‬פס' לז)‪ :‬על כן תבאנה להם שנים אשר בהן יעשו יום העדות לבוז‪ ,‬ויום טומאה‬
‫לחג‪ ,‬ובלבלו את הקדש בחול"‪ .‬ראה גם‪:‬‬
‫‪8. Talmon : 'The t3alendar Reckoning of the Sect from the Judean Desert,‬‬
‫ש ‪, 164‬ה‪1,)195‬‬
‫‪~((Scr1pta Hierosolymitana, 1‬‬
‫ראה גם‪ :‬א‪ .‬באומגרטן‪" :‬הלוח בספרהיובלים והמקרא" תרביץ‪ )1963( 32 ,‬עמ' ‪.325‬‬

‫י‪.‬‬

‫* הערות אלו באשר למשמעות המונחים האלה שבמגילות הגנוזות והדומים להם‪ ,‬והתייחסותם‬
‫לנושאים באסטרונומיה והלוח‪ ,‬נעשו ע"י חוקרי המגילות בישראל‪ .‬במיוחד אנו מחזיקים טובה‬
‫ליעקב ליכט על מחקריו החשובים במהדורתו של מגילת ההודיות‪ ,‬ומגילת הסרכים (ירושלים‪,‬‬
‫‪.)1963‬‬

‫‪ 5‬אנו יכולים לסמוך ביתר בטחון על תרגומי הספרים החיצוניים של א‪.‬כהנא (תל אביב‬
‫‪)1937‬הואיל ובתרגוםזהניסו למצא את הכמנההאמיתית שבטכסטהמקורי‪.‬‬
‫באחרונה הופיע גם שיחזורמדעי של הנוסח העברי המקורי של ספר "יהודית"ע"יי‬
‫‪.‬מ‪.‬גריניץ‬
‫לירושלים‪.)1957 ,‬‬
‫‪172‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫טבת‪-‬אדר תשל"ה‬

‫בית מקרא )סב א(‬

‫האותות בממשלה המאורעוהלפי בן‪-‬מיראומגילות מדבריהודה‬
‫‪]3[,‬‬
‫מכיוון שלפי ספר חנוך‪ ,‬השנה מחולקת לארבעה חלקים שוים של ‪ 91‬יום‪ ,‬שהם‬
‫ארבעת רבעי שנה‪ ,‬הם המועדים‪ ,‬ומצוינים ע"י ארבעהימים מיוחדים‪,‬יום אהד‬
‫לכל סוף המועד‪.6‬‬
‫ארגעהימים מוכנסים אלה‪ ,‬המפרידיםבין העונות נקראים"ימי האותות"‪.‬יום‬
‫זה המיוחד שחל בסוף כל רבע שנה‪ ,‬נועדלפי חנוך (ע"ב‪,‬יג) "על‪-‬פי האות שלו"‬
‫ולפי ספר היובלים (‪" )23:6‬ימי זכרון הם‪,‬וימי מחשד הם בארבע תקופות השנה‪,‬‬
‫י‬
‫כתוביםוקיימים הם לעדותעולם"‪.‬‬
‫הנוסח המשוער לפי זה צריך היה להיות‪:‬ימי זכרון ואותות‪ ,‬וכמו כן‪ :‬ארבעה‬
‫ימי מועדים‪ .‬ואמנם בסרך‪-‬היחד כתוב "ראשי מועדיםוימי קודש"‪ .‬ובהודיותי"ב‪,‬‬
‫י‬
‫ח‪":‬מולדתי עתיסודי קץ ותקופתמועדים באותותם"‪,‬וזהוהנכון ‪%‬דלהפליא‪.‬‬
‫אם בארצות הצפון העונות ניכרות ביתוד מפאת השינוי היסודי במזג האויר‬
‫ובנוף הצומח‪ ,‬אין מצב כזה בארץ‪-‬ישראל‪ .‬כאן נודע רק קיץ וחורף (ימות החמה‬
‫וימות הגשמים)‪ .‬וכן אומר המשוהר של תהלים ע"ד‪,‬יז בשבחו את האל‪ ,‬יוצריום‬
‫ולילה‪ ,‬המאורות והשמש מוסיף‪" :‬אתה הצבת כל גבולות ארץ‪ ,‬קיץ וחרף אתה‬
‫יצרתם"‪.‬‬
‫ומסתבר‪ ,‬איפוא‪ ,‬שמחבר הפסוקים בספר חנוך (פ"ב‪ ,‬טז‪–‬כ)‪ ,‬ניסה בעקיבות‬
‫לתאר את השוני בין אביב וקיץ‪ ,‬שהן עונות נפרדות בשדה ובגן ‪ -‬העצים‬
‫וגידולי השדהז‪ .‬מחבר מגילת סרך‪-‬היחד‪ ,‬שהוא שותף לדעה על קיום ארבע‬
‫העונות בשנה‪ ,‬הולך בעקבות מחבר ספר חנוך ובמזמורו (עמוד ")יושם ארבעה‬
‫מועדים ב‪:‬עונות‪ :‬מועד קציר‪ ,‬לקיש‪ ,‬מועד זרע‪ ,‬ומועד דודא‪ .‬כלומר עונת קציר‬
‫(התבואה)‪ ,‬האסיף '(של פרי העץ) זריעה (בהתחלת החורף) ומרעה דשא (בהתחלת‬
‫האביב)‪ .‬הכוונה ברורה‪ ,‬לתאם את שנת השדה לשנת השמש‪ ,‬וההלותן; לרבעי שנה‬
‫שווים‪.8‬‬
‫בפתח דבריו מאמץ לו בעל השיר בסרך‪-‬היחד אתדברי המש'ורר בתהלים ל"ד‪:‬‬
‫"אברכה את ה' בכל עת תהלתו בפי" כשהוא מוסיף לפתה את הרעיון בהרחבה‬
‫ומתחייב לשמור על חלוקת העתים שקבע האלכי היא 'הנותנת‪ ,‬הן לגבי אמירת‬
‫התפילותוהןלגביקידושהחגים‪.‬‬
‫בסוף הקטע של שירה נשגבה בסגנון ובקצב בלשון העברית‪ ,‬מייצג‬
‫י‬
‫שמים‪ ,‬ושליחי האהלמ‪.‬שוכר‬
‫כל‬
‫את המאורעות שלהם שני תפקידים נפרדים‪ :‬הם גרמי‬
‫שעונה נוקפת עונה בשרשרת סוירה ויצופה‪ ,‬המאורות נעשים סמל של קדש‬
‫הקדשים ואות ומופת לחסדי ה' המתמידים ("חסדי עולם")‪ .‬המאורות נועדו להזכיר‬
‫‪6‬‬

‫ואלה מועדי השנה‪ :‬ההשתוות האביבית‪ ,‬ראשית תקופת תמוז‪ ,‬ההשתוות הסתוית‪ ,‬וראשית‬

‫תקופת טבת‪(The vernal equinox, the surnmer solstice, the autumnal equinox, .‬‬
‫)‪.and the winter solstice‬‬
‫‪ 7‬איל הוא מסביר טבע החדשים האחרים‪ .‬פרשנים מודרניים סבורים שהעורך דלג על‬
‫תיאורחדשים אלהבאקראי‪ .‬אעפ"ככדאילעייןבספרהיובלים כ"ט‪,‬טז‪.‬‬
‫י שמריהו טלמון בפ‪.‬רסומוהאנליטי ‪"TheGezerCalendar‬‬
‫‪ 8‬בענין הנ"להיטיב להסבירידיד‬
‫‪' Jo~rnal of 1"8 American Oriental‬י‪,‬ע‪2122‬ם ‪and the Seasonal Cycle of Ancient‬‬
‫‪.Society 83 )1963% 177‬‬

‫‪".‬‬

‫‪173‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )סב א(‬

‫ש מואל עברי‬

‫טבת‪-‬אדר תשל"ה‬

‫[א‬

‫לנו בואם וטל חגים וימים טובים‪ ,‬כפי הטנקבעו לדורות במחער החדשים‪ ,‬העומת‪,‬‬

‫השניםויךובלימ‪,‬‬
‫עכשיו נתברר למה מדגישים ומזהירים מחבריהם ומל ספר היובלים וספר חנוך‬
‫שלא לפגוע בדפוסים הקבועים של הלוח‪ .‬הם חוזרים ומצהירים ששמירת לוח‬
‫הזמנים משולב במחזרר הע'ונות שאינו משתנה לעולם ‪-‬רעיון שחשיבותו ומובנו‬
‫מודגשים כאןיותר מהכתוב בבראשית א'‪,‬יד‪ .‬החידדה הואשבשני המזמורים האלה‬
‫של קומרן אנו נתקלים בפעם הראשונה בחומר זה כתוב בציפה העברית המקורית‬

‫ולא בשחזורים ותרגומים‪.‬‬
‫יוהנה מאז מילר בורוס )‪ Burrows‬ז‪41118‬ן) פירסם את המהדורה הראש'ונה של‬
‫סרך‪-‬היחד ‪ ,9‬בעיית הלשון של סרך‪-‬היחד ‪ 1Qs % ,4-6‬הביכה מתרגמים‬
‫רבים מכמה טעמים‪.10‬‬
‫את שורה ‪4‬היוקוראים‪:‬‬
‫"בהתחדשם הם גדול לקדשי קדשים‪ ,‬ואנת 'נ' למפתח‬
‫חסדיו עולם"‪:‬‬
‫הקריאה "המ גדול" שמבהינה דקדוקיתאינה מתקבלתעל הדעת‪ ,‬והאות 'נ'‬
‫‪11‬‬
‫הבודדת באמצע הש‪,‬ורה‪ ,‬העלו השערות של לשון מתרים כביכול‪ .‬ו‪.‬ברונלי‬
‫ואחרים ראו בצירוף אות 'א' שנתוספה אחר המלה "ח ק ק " שמעל לשורה באחד‬
‫מכתביהיד‪,‬אקרוסטיכון של המלה "אמן"‪.‬‬
‫וזה תרגום הפסוק שהוצעע"יבהונלי‪:‬‬
‫‪ of‬ן‪01‬ן ‪ Mem 15 large 107 the‬ה‪ renew themselves, the )101)0‬ן‪~'As )"0‬‬

‫‪" )% key) for the unlocking of His eternal‬אי‪7‬‬

‫‪holies and the letter‬‬
‫ענגוי‪mercies.‬‬

‫י סך הכל של‬
‫ברתלמי אף מצא גימטריה ‪ 12‬באקרוסטיכון אמן של ברונלי‬
‫אותיות 'אמן' הוא ‪ ,91‬זהה עם מספר הימים של בל עונה בעונות השנה בהתאם‬
‫ללוח הכת‪.‬‬
‫ק‬
‫י‬
‫ד‬
‫צ‬
‫ה‬
‫ל‬
‫ת‬
‫ו‬
‫י‬
‫נ‬
‫ו‬
‫י‬
‫מ‬
‫ד‬
‫השערות‬
‫כאלה בנחלבים‬
‫המטרה היחידה שיכולה היתה‬
‫המוקדמים של מחקר המגילות‪,‬היהבלי ספק הרצון לחסל את החידההכלתי מובנת‬
‫שבצירוף המלים "הם גדול"‪.‬‬
‫יגאל ידין‪ ,‬שלפניו עמדה אותה קושיה‪ ,‬ניסה להוכיח ומהאות 'ה' במלה 'הם'‬
‫נפגמה ע"י סדק בגויל שנמשך מן השורה העליונה (המלה בראשית) עד המלה‬
‫"מועדים" שבשורה השישית; ספק זה‪ ,‬שגרם להתכווצותפניהגליון וחסמוסהגויל‬
‫משני הצדדים‪,‬ןל הסדק (קרע)‪ ,‬שינה לאחר 'מכן צורתן של במה אותיות‪ ,‬וכתוצאה‬
‫‪,The Dead-Sea Scrolls ofse.Mark's Monastery. New Haven, 1951 9‬‬
‫‪ ?.Wernberg Meller 10‬העיר בהקשר לקטע זה‪" :‬קטע זה שנוי כממלוקת יותר מכל‬
‫יתרדברימגילהזו‪ the Texts of the Desert of Judah. 1,01. 1, (Leiden ".‬מס ‪Studies‬‬

‫‪.1957(, 142‬‬

‫‪ 11‬הוא גורס את התבה הם בנפרד‪,‬היינו ה'מ' גדולוכו'‪.‬‬
‫‪11‬א ‪The Dead Sea Manual of Discipline, BASOR, Supplementary Studies 140.‬‬

‫‪.10–12, )1951(, 50‬‬
‫‪.Revue Biblique 59 )1952( 184-193 12‬‬

‫‪174‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )סב א(‬
‫[‪]5‬‬

‫טבת‪-‬אדר תשל"ה‬

‫האותות ‪,‬בממשלת המאורעותלפי בן‪-‬מיראומגילות מדבריהודה‬

‫מזה באה האות 'ה' הנ"ל‪ .‬מתוך נימוקים פאליוגרפיים טועןידין שלפנינו אחוי‬
‫שלשתי אותיות‪,‬ומציע לקרא‪" :‬בהתחדשםזיוום גדול"ועודשיש לפרש את הפסוק‬
‫כאסקאטולוגי‪ ,‬הרומז לאחרית הימים‪ :‬אז יתחדשו המאורות וזוהרם יופיע בעת‬
‫ובעונה אחת‪.13‬‬
‫בלל להיזקק לפאליוגרפיה הציע ח‪.‬א‪.‬גינסברג ‪ 14‬מכבר‪ ,‬לקרא "יום גדול"‬
‫במקום "הם גדול"‪ .‬אע"פ שגירסהזו נמצאת בעותק אחר של אותו מזמור במערת‬
‫קומרן ‪ ,4‬עלינו להודית שבתוך הקונטקסט‪ ,‬קריאה "יום גדול" אינה מתיישבת‬
‫יותר מקריאה "הם גדול"‪ ,‬יעןכי בשלב זה חסרה לנו אות 'ה' הידיעה בראש‬
‫המלה‪ ,‬וכמו כן האוגד )‪ (copula‬אחרי המלה 'יום'‪ ,‬עלינו להניח איפוא‪ ,‬שמה‬
‫שהוצע כאן הוא תחליף לקריאה משובטת של המעתיק הקדום וגם של החוקר‬
‫המודרני‪.‬‬
‫ק‬
‫ו‬
‫ד‬
‫ב‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ו‬
‫ע‬
‫י‬
‫ד‬
‫י‬
‫ה‬
‫ו‬
‫ת‬
‫ו‬
‫א‬
‫ה‬
‫נ‬
‫ו‬
‫ר‬
‫ח‬
‫א‬
‫ל‬
‫שצברנו‬
‫על‬
‫לאור‬
‫אולם אם נחזור לטקסט‬
‫הסגנון ולשון המגילות‪ ,‬נראה שבהתחלת שורה ‪( 3‬בהופיע) ובכל הפסוק ‪ ,4‬לפנינו‬
‫שלושה משפטים קצרים )‪ (subordinate clauses‬שכל אחד מהם פותח במלת היחס‬
‫שפירושה "מאחר" והם 'מתייחסים לנושא (המאורות) בלשון רבים ובגוף שלישי‪,‬‬
‫ואלה הם "עם האספם"‪" ,‬עם מסרותם" ו"בהתחדשם"‪.‬‬
‫הכנסת המשפט הקצר העיקרי בהמיכך לא תיתכןבליבינוי הגוףהשיגד "הם" ‪-‬‬
‫מלה שבאה 'במקום שם ‪ DSyn,‬ושם הפעל ‪ -‬ומלת יחסזו מוכרחה אם כן להתאים‬
‫לקודמן )‪ (antecedent‬באשר למספר ולמין‪ .‬הואיל ואין לנו ספק שהמאבר‬
‫האלמוני פיח שולט גלשון ובנואג התקין‪ ,‬עלינו להחליט‪ ,‬כי אלמלי כתב את‬
‫המלה "הם" היה צורך לתקן את הטכסט‪ ,‬וברור שהקריאה עם המלה "הם" עדיפה‬
‫על קריאה בלעדיה‪.‬‬
‫לדעתנו כל הקושי בהבנת הפסוקאינו במלה "הם" (ומכאן גם נסיונו של מעתיק‬
‫אחד קדום לשנותה) אלאבזו שלאחריה‪ ,‬וזאתעלינו לקרא"גדיל" במשמעותציצית‪,‬‬
‫ונפלה כאן הטעות‪,‬יעןכי המלה "גדול" שכיחה מן הראשונה‪ ,‬והצורך לשלב את‬
‫המלה "גדול"‪ ,‬שהגיעה לטכסט עקב הדמיון שבין צורת האותיות ו‪-‬י‪ ,‬בכתב‬
‫המגילות ‪-‬הנא שגרם לתגובת שרשרת לאותה מלה פשוטה "הם" שהפכה למעין‬
‫)‪ (crux interpretum‬צרת המתרגם‪.‬‬
‫אבל לפני שנבדוק את טיבה של המלה "גדיל" שהמחבת בחר בהלציי‬
‫ן‪:‬‬
‫"אות" או סמל‪ ,‬כפי שנראה להלן שזאת היתה כוונתו ‪ -‬כדאי שנשים לב שנוסף‬
‫לצורה הדקדוקית הנכונה‪ ,‬כל הפסוק בקונטבסט זהבנוי בתקבולתשירית שלמה‪:‬‬
‫ובהתחדשם הם (המאורות) גדיל (היינו סמל) לקדשי הקדשים ‪-‬‬
‫ואותג[אמן] למפתחחסדיעולם ‪.15‬‬

‫י‬

‫‪ the Dead Sea scrollstt Israel Ex~loration Journal 6 )1956(, 13‬טס ‪0!85‬א ‪8‬אאז"‬
‫‪ .160‬יתכן מאד שאולי דוקא ההפך הוא הנכון ‪1‬כי משום חספוס קל שבג‪.‬ויל משניעברי הסדק‬
‫שהיה כבר מלכתחילה‪,‬יצאה צורת האות "ה" מתחתיד הכותבכסישהיאלפנינו‪.‬‬
‫‪The dead Sea Manual of Discipline, B~slletin, Supplementary Studies, 14‬‬
‫‪.)1951( 50‬‬
‫‪ 15‬הקטע הקטן של ‪ 4QSd‬חסרה בו האות הבודדת [ ונוסחו‪" :‬אות למופת חסדי עולם‪".‬‬
‫‪, 411-416‬ן‪.Reu~e Biblique 67 )1960‬‬

‫‪175‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )סב א(‬

‫שמואל עברי‬

‫‪-‬‬

‫טבת‪-‬אדר תשל"ה‬

‫‪%‬‬

‫‪(c'And when 407 are up for renewal, they are 8 symbol for the holy‬‬
‫)"‪of holies and 8 t(rue] sign 10! the unlocking of His eternal mercies.‬‬
‫בידוע שהמצוה‪" :‬גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך" (דברים כ"ב‪,‬יב)‬
‫יש לה מקבילה בספר במדבר (ט"ו‪ ,‬לח)‪":‬ונימרת אליהם‪ ,‬ועשו להם ציצתעלכנפי‬

‫בגדיהם"‪.‬‬

‫י מלים אלה משמעות אחת להן‪1‬היינו חוט שזום‪ ,tassel- ,‬הן באות גם‬
‫אףכ‬
‫להורות על אות לזכרון‪ ,‬על סמל‪.‬כיוצא בזהמצינו במצותתפילין שמטרתהלהיות‬
‫סמל‪" :‬וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפהביןעיניך" (דברים ו'‪ ,‬ח)‪ .16‬יתר על‬
‫יל‪ ,‬וגם סמל;‬
‫כן נראה שלמונת "ציצית" ‪ ttptta‬כברהיושתי הוראות אלה‪ 1‬גד‬
‫‪:‬‬
‫כי למצוה‪" :‬והיה לכם לציצת" (ב'מדבר ט"ו‪ ,‬לט) אין פירוש אחר מלבד והיה‬
‫לכם לאות (כמבואר להלן‪" ):‬וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה'"י‪ .1‬בלשון‬
‫המקרא הצורה הלשונית‪ :‬והיה ל‪.,..‬פירושה השתנות לדבר אחר‪" :‬והיה ל‪"…‬‬
‫היינו‪ ,‬ימלא תפקיד כלשהו יהפוך למשהו‪ .18‬מן המפורסם שמבחינה פולחנית‬
‫(לא אטימולוגית) המונח המסופוטמי ‪ SISIKTUM‬מועיל ל‪,‬הבנת המ‪,‬לה ציצית‪.‬‬
‫"סיסיקיטום"‪,‬היינו קוצת חוטים שבשפת הבגד‪:‬גדילים אלההיו משמשים כאמצעי‬
‫וחותם‪,‬ואות (ת‪ )5‬ן ‪.19 (abs3 seal and‬‬
‫להטביעבלוחותחומר‪,‬שיהו‬
‫ז נמצא אתהמילה"גדיל"במובן קשוט שלזרי‪-‬פרחים )"‪("festoons‬‬
‫במל"א ד‪,‬י‬
‫שעל כותרותהעמודים‪.‬ואילו בספרות הרבנית הקדומה מש‪,‬מעות המלה הוט שזור‪,‬‬
‫)‪ (twisted cord‬וגםמידה שלמה‪ ,ao‬וגם כשם פועל במשקל קל‪ :‬לקלוע‪ ,‬לשזר ‪-‬‬
‫בדומה להוראת המלהבאכדית‪,‬ארמיתוערבית‪.21‬‬
‫יע‪,‬‬
‫לאחרונההציע שאולליברמן שבמשקל"הפעיל"‪ ,‬המלה 'גדל'פרושה להצב‬
‫לציין‪ .‬והמלים 'גודלי 'אגודלי כמ‪,‬ו "הצביעי מופיעות במובן זה בספרות‬
‫ההבנית ומקורן‪ ,‬המלה "אצבע"‪.22‬‬
‫ולבסוף‪-,‬הקריאהופירוש המלה "גדיל"יום להסמוכין בטקסט שנתגלה באחרונה‪,‬‬
‫היינו משלי בן‪-‬סירא במקור העברי‪9 .‬דובידין גילה ופירסם נוסחו העברי שמצא‬

‫י‬

‫‪ 16‬וווק שבמקביל‪ ,‬שמות י"ג‪ ,‬טז בא התחליף ל'טוטפת' בפסוק ט "והיה לאות על ידך‬
‫ולזכרון בין עיניך‪ ".‬בדומה לוה מופיעה המלה '‪ "symboY‬ביחס ל'טוטפות' בתרגום ההדש‬
‫לתורה של ‪ Jrs‬במקום "‪ "frontlet‬שבתרגומים הקודמים‪ .‬וראה ‪. Speiser,‬ןנ ‪.‬מג‬
‫‪," JQR 48 )1957(, 208‬לכע]ךעלקך"‪.‬‬
‫‪ 17‬מזמן הציעו לתקן את החזרה השלישית של המלה ציצית בפרשה וגרסו‪" :‬סימן" ולא‬
‫‪ NJPSV "That shall be your‬משום זהאין'צורך‬
‫‪ R‬או "‪fringe‬‬
‫‪S‬‬
‫"‪ "tassel‬כפי שעשו ב‪-‬‬
‫~‬
‫‪)8161H‬‬
‫‪18 Hebraica) B‬‬
‫בשינויהקריוהיה "לאות" במקום "לציצת"כפי שהוצעב‪-‬‬
‫‪ 18‬להשמת שמותז'‪ ,‬ט ; ח‪,,‬יב ‪ 1‬ט'‪ ,‬ט ‪ 1‬גם בראשיתא'‪,‬ידוטו‪.‬‬
‫‪ 19‬הפיסקה‪"4 kun~kki-i" :‬ח ‪"-sd ki-ma‬ן‪;11-‬נ;ן‪.‬כיומך "ציצית בגוו מייצג הטבעת‬
‫חותמו"נדונהיחד עם ציטטות אחרות באותו נושאב‪. Vorder- -‬ט ‪Reallexicon der Assyrologie‬‬

‫‪( 8. 4. Speiser,‬שפת הבגד) ‪asiatischen .Arch~ologie (Berlin 1968( v.s. Gewandsaum‬‬
‫‪, (Publications of the American Philosophical Society, 107 )1963( %39(.‬אפריםפפייזר‬
‫‪ 20‬ירושלמי‪,‬פסחיםד' ‪ -‬ל"א‪,‬ג‪.,‬‬
‫' ו'‪ .‬וגםגדיל שערות"‪.‬‬
‫‪ 21‬שבתי‬
‫שונים כרך א' עמ' ‪ .220‬ר' גםיחזקאל קוטשר‪ :‬הדואר (כתב עתבניו‪-‬יורק‪.)1963,‬‬‫‪ 22‬תוספת רא‬

‫‪176‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )סב א(‬
‫[‪]7‬‬

‫טבת‪-‬אדר תשל"ה‬

‫האותות בממשלת המאורעותלפיבן‪-‬סיראומגילות מדבריהודה‬

‫בחפירות מצדה בשנת ‪ 1964‬היו דעות"חוקרים חלוקות באשר לאוטנטיות הגירסה‬
‫שנמצאה בגניזת קהיר‪ .‬יש שראו נקטעים של הגניזה העתקה נאמנה של המקור‬
‫ם‪.23‬‬
‫העברי‪,‬וגששראו בהםתרגום שלגירסהלועזיתשנעריהבימיהביניי‬
‫והנה מגילת בן‪-‬סירא מחפירות מצדה הוכיחה ללא ספק‪ ,‬שכתב יד ב' של‬
‫הגניזה והערותהשוליים שבו ‪ -‬למרות השיבהמים‪ ,‬בעיקרו נאמןהוא‪.‬יתרעלכן‪,‬‬
‫ההערות שבנ"י ב' (הגליון) שבגניזה מצביעות עלנסיון לרשום לא רק שגיאות‬
‫המעתיק (כפי שהנחנו לפנים) אלא מראה שניס'ו לתקן את הנוסח עפ"י כתבייד‬
‫מעוליםאחרים‪,‬שעמדולרשותהמעתיקוהקוראים‪(.‬זאת מבהתיגאלידיש‬
‫פרק מ"ג פסוק ה של בן‪-‬סירא דן בחשיבות המאורות ‪ 1‬הן מבחינהפיזית והן‬
‫בקשרם ללוח השנה‪ .‬בנחיר הלל לשמש‪ ,‬נזקק בן‪-‬סירא למלה "גויל"‪ ,‬אותו מונח‬
‫שמצינו גם בסרך‪-‬היחד‪ :‬וזאת הגירסה של שורה ‪ 5‬בכתביד ב' למשלי בן‪-‬מירא‬
‫של הגניזה‪,‬‬
‫"כיגדי‬
‫ל ה'עושהו(עשהס ‪23‬א‬
‫ו ‪25‬‬
‫ודברו ‪24‬ינצהאבירי‬
‫וגםירחיאריח אותות‬
‫ממשלת קץואותעולם‬
‫בם מועדוזמני חוק‪26‬א"‪.‬‬
‫‪26‬‬

‫כמעט בל העורכים הקודמים של קטע זה פוסלים את המלה "גדיל" בהעדיפם‬
‫במקום זה את המלה הפשוטה "גדול"‪ ,‬בהולכם בעקבות הערות השוליים (שבכתב‬
‫ע קודם כל‬
‫היד) והגירסות הקודמות‪ ,‬אבל פה‪ ,‬כמו במגילת סרךדהיחד‪,‬ישיהכרי‬
‫‪,‬‬
‫ל‬
‫כ‬
‫ה‬
‫ביןהקרי‪ ,‬עושה‪ ,‬עושהו‪ ,‬ועשהו(?)‪ ,‬כלומר אם מדוברעל נושא‪,‬או נשוא תלוי‬
‫בניקוד המלה‪ .‬והקוראים‪" :‬גדול ה' עושהו" מפרשים את הפיסקהלפי תהלים מ"ח‪,‬‬
‫א‪" :‬גדול ה' ומהלל מאד"‪ ,‬כאלו הכונההיא גם כאן להלל את ה' הכליכול ‪-‬ואין‬
‫זהלפיגירסתנו לראה הדףהרצוףלגוף המאמרעם הטכסט שלכלשליכתהמקורות)‪,‬‬
‫והיא שה' עשה את השמשלאותשהיאגדיל‪.‬‬
‫ואמנם קריאת הפסוק הבאלשורה‪)6‬נ‬
‫‪ 23‬דעהקיצוניתהיא שלח‪ .‬גגינסברג ‪.‬ש‪. 93‬עק (‪.JBL 74 )1955‬‬
‫‪23‬א גוסה מגילת מצדה‪" :‬עשהו" בחסר; נוסה הגליון "עשה"‪ .‬ביחס לגירסא "גדול"‪ .‬מעיר‬
‫ידין שכך גםבכ"י ב' והתרגומיםואילו "נוסחהגליון'גדיל' והואשיבוש"‪.‬‬

‫‪ 24‬השווה תהלים קמ"ז‪ ,‬סו‪.‬‬
‫‪ 25‬אם כי אחדים מהמפרשים שכימינו מתרגמים מלה ‪ 11‬במובן של "מלאכים"‬
‫או "גבורים"(‪8615," RSV 128. 78, 25‬מ‪ ("heroes") )'%‬לפי תהלים ק"ג‪ ,‬כ כולל גם השמש‬
‫ביניהם בהתאם לתהלים י"מ‪ ,‬ו אנו מבכרים בכל זאת להסביר את המלה "אביריו" בנוסח‬
‫שלפנינו במובן "‪""Ieaders‬מנהיגים"‪ ,‬כפי שיוצא מן התיאור המפורט בספר חנוך פ"ב‪–1 ,‬כ‬
‫בתרגום כהנא ואתרים‪ ,‬משום שתפקידם של "מנהיגים" אלה הוא לפקה‪ ,‬לחלק ולהבדיל בין‬
‫ארבעת חלקי השנה ואת כל צבא השמים במערכת הילוכם‪ .‬על השמש במיוחד השווה פסוקיח‪.‬‬
‫‪" 26‬יאריח" מלשון אורה =דרך ‪1‬יורהדרך‪.‬הערה שלי‬
‫‪.‬מלמן‪.‬‬
‫‪14‬א הגירסה במגילת מצדה‪" :‬לו מועד וממנו חג" כלומר על ידו נקבעות העונות וממנו‬
‫אנויודעיםמתי חלהחג‪.‬‬
‫‪177‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬
‫‪.‬‬

‫‪- -‬‬

‫טבת‪-‬אדר תשל"ה‬

‫בית מקרא )סב א(‬

‫שמואל עברי‬
‫וגם הירח יארח אותות" וההמשך של מלת היחס "בם" בלשון רבים מוכיחה‬‫‪" ,‬גדיל" מושא משני‪,‬והמכוון‪ :‬גם השמשוגם הירח הם אותות‪,‬‬
‫שהשמש הוא הנשוא‬
‫ם ז‪,2‬‬
‫הגורמיםהמכריעים בחלוקתהעתים‪,‬התאריכיםהקיימיםועומדי‬
‫המייל ויגאל ידין מצא שטכסט ב' של בן‪-‬סירא מגניזות קהיר גורס "בם"‬
‫(לשון רבים)‪ ,‬ב‪,‬ניגוד לבן‪-‬סירא מחפיר'ות מצדה שבו מופיעה המלה "בו" (לשון‬
‫יחיד) הוא באלידי מסקנה‪ :‬אםכי בן‪-‬סירא בעצמו מזכיר את הירח בלבד‪,‬‬
‫‬‫שקובע את העונות כפי שנראה מפסוקים ז‪-‬ח שבמגילת מצדה‪ ,‬והערת 'השוליים‬
‫בטכסט ב'‪ ,‬הרי מציאות המלה "בם" בגוף הטכסט ב'‪ ,‬מוכיחה על הנחה שמדובר‬
‫עלשני מאורות‪.‬‬
‫לאור עובדות אלה אומר ידין‪,‬כי מותר להניח שגירסה ב' הושפעה מביקורת‬
‫שמקורה ‪,‬בעדת ים המלח‪ ,‬והם בכוונה שינו את הכתוב במגילה להורות שהשמש‬
‫הוא הגורםלקביעתהמועדים‪.‬‬
‫לפיכך מאותה סיבה אנו באים לידי מסקנה‪ ,‬שהקרי‪" :‬הם גדיל" במגילת‬
‫הסרך ‪ ,%:4‬שמתייחס לנושא בלשון רבים‪ ,‬הוא שהיה בגירסה המקורית של‬
‫מגילות הכתואין לשנותה‪ .‬מאידך‪ ,‬כל מי שמנסה לתקן את הקרי 'ולשנות אותו‪,‬‬
‫בין אם שינו מעתיקים קדומים‪ ,‬או חוקר מודרני ‪ -‬הרי הוא מתעלם מעיקרון‬
‫מרכזישביסוד תורתהכת‪.‬‬
‫[‪]8‬‬

‫‪%‬‬
‫‪,/‬‬

‫‪,.:1…,‬ין‬
‫*‬

‫‪ 27‬אלה הטעמים שסותרים גם אלטרנטיבה אחרת ל"כי גדול ה' עשהו" קריאה שדומה‬
‫להצעתו של ש‪.‬טלמון ‪. 32‬פ ‪. 89‬ק (‪ the DSS (Hebrew) Jerusalem 1961‬חס ‪."Essays‬‬

‫שלפיה יש לתקן במגילת היחד ולקרא‪ :‬השאור ה)גהול‪( .‬המאור הגדול)‪ .‬כדי למנוע קריאה‬
‫מסורבלת "בהתחדשם המאור הגדול" בטנסט שקרוב ג"כ לחנוך ‪ 83-42‬בתכנו ‪00% of‬ש')‬
‫)"‪ Celestial Physics‬טלמון‪ ,‬בעקבותדר‪ .‬הברמן‪,‬מסיים את הפסוק במלה "בהתחדשם"‪ .‬ואחריו‬
‫פותח פסוק בשלים ! המ(אור ה)גדול‪…‬אע"פ שנדחו ניחושי גימטריות שבשיר סרך‪-‬היחד‬
‫שהמונח "מאור גדול" כתואר לשמש שכיח במקורותינו‬
‫(‪. 411‬ק‪. cie.‬ע‪1% 0‬פ‪4‬ן) אין‬
‫להחכדחיודגי‬
‫ם בגירסה של בן סירא ‪ -‬הקרי "גדיל"עדיף בהחלט‪ .‬הלא‬
‫בהתאם לקונטכסט‪ ,‬אבל בסרך‪-‬הי‬
‫אלה דברי מחבר ספר היובלים ‪" :9:2‬ויתן ה' את ה ש מ ש ל או ת גדול על הארץ לימים‬
‫ולכל עתות השנים‪".‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

‫בית מקרא )סב א(‬
‫[‪]9‬‬

‫טבת‪-‬אדר תשל"ה‬

‫האותות בממשלת המאורעותלפיבן‪-‬סיראומגילות מובריהודה‬

‫הודיות ‪1QH 12:4-11‬‬
‫ותפלה להתפללוהתחנןתמיד מקץ לקץ‬

‫עםמבואאורממ(עונתו)‬
‫בתקופותיום לתכונו‬
‫לחוקות מאורגדול בפנותערס‬
‫רמיצאאור ברשות ממשלת חושך‬
‫למועדלילה‪,‬בתקופתו לפנות בקר‬
‫מא האספו אלמעונתו מפני אור‬
‫למוצאלילהומבואיומם‬
‫תמידבכלמולדיעתיסודי קץ‬
‫ותקופת מועדים בתכונם‬
‫באותותם לכל ממשלתם‬
‫בתכוןנאמנה‪,‬מפי אלותעודתהויה‬
‫והיאהתהיהואין אפס‬
‫וזולתה לוא הלהולאיהיהעוד‬
‫כי אל הדעותהכינה‬
‫ואין אחר עמו‬

‫‪Ms. 8, Marginal 1 Masada‬‬

‫בן‪-‬סידא‬
‫שמש!מופיע בצאתו נכסה‬
‫כלי נוראמעשיעליון‬
‫‪ .4‬לשון מאור תגמור נושבת‬
‫ומנגרה תכוהעין‬

‫סרך היהד ‪1QS 10:1-8‬‬
‫(אברכנו)עם קצים אשר חקקא‬
‫ברשות ממשלתאור‬

‫עם תקופתו‬
‫ובהאספו אל מע'ון חזק[‬
‫ברשית אט)נזורי חושך‬
‫כייפתחאוצרווישתהועלת‬
‫ובתקופתו עם האספומפני אור‬
‫באופיע מאורות מזבול קודש‬

‫עם האספםלמעוןכבוד‬
‫במבוא מועדים לימי חודש‬
‫יחדעם מסורתםזהלזה‬
‫בהתחדשם הם גדול לקודשקודשים‬
‫ואות למופתחסדיעולם‬
‫לראשי מועדיםבכול קץ נחיה‬
‫ברשית ירחים לממדיהם‬

‫וימיקודש בתכונםלזכרוןכמועדיהם‬
‫תרומתשפתים הברכנו‬

‫כחוק חרותלעד‪.‬‬
‫בראשישנים ובתקופתמועדיהם‬

‫‪43‬‬

‫יעשהו‬
‫כי גדילי‬

‫ודברוינצחאביריו‬

‫וגם ירח יאריח עתות‬
‫ממשלת קץואותעולם‬
‫בם מועד וזמני חוק‬

‫בהשלם ח[ק תכונם‬
‫יום משפוטזהלזה‪.‬‬

‫מועדקצירלקיץומועדזרעלמועד‬
‫דשא‪.‬‬
‫מיעדי שנים לשבועיהם‬
‫וברוששבועיהם למועדדרור‬
‫ובכולהיותי חוק חרותבלשוני‬
‫לפרי תהלה ומנתשפתי‪.‬‬

‫‪ .8‬חדש בחדשו הוא מתחדש‬
‫מהנורא בהשתנותו‬

‫‪179‬‬

‫דעת ‪ -‬אתר לימודי יהדות ורוח * ‪www.daat.ac.il‬‬

⬇ הורדת הקובץ (PDF)