אגדות רבה בר בר חנה / הסיפור הראשון

ב"ב דף עג.

אמר רבה[1], אשתעו לי נחותי ימא:

האי גלא דמטבע לספינה,

מיתחזי כי צוציתא[2]

דנורא חיוורתא ברישא,

ומחינן ליה באלוותא[3]

דחקיק עליה:

אהיה אשר אהיה[4]

יה ה' צבאות

אמן אמן סלה,

ונייח.

תרגום

אמר רבה, סיפרו לי יורדי הים:

הגל הזה שרוצה להטביע הספינה,

נראה כמו ניצוצות

של אש לבנה בראשו,

[וכדי
להינצל ממנו] מכין אותו באלות

שחקוק עליהן שמות קדושים:

"אהיה אשר אהיה",

"י-ה ה' צב-אות",

"אמן אמן סלה",

ואז נח הגל. [ואינו מטביע את הספינה]

רשב"ם

אמר רבה
אשתעו לי כו'–
כל הני עובדי דקא
חשיב משום מה רבו מעשיך ה'[5]
ומהן להודיע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא או לפרש מקראות האמורים בספר איוב
המדברים בעופות גדולים ובהמות ודגים גדולים שכל שיחת תלמידי חכמים צריכה תלמוד.

דמטבע – שרוצה לטבוע.

אית ליה
ברישא – שהולך לפניה.

צוציתא
דנורא חיורתא
– אש לבנה ומלאך
מזיק הוא[6].

אלוותא – מקלות כמו לא באלה ולא ברומח במסכת שבת (דף
סג.).

אמן אמן
סלה – גרסינן.

ונייח – מזעפו.

להמשך העיון בסיפור הראשון