אי קרפ והיעשי

פרשת "ויצא חוטר מגזע ישי", דעת רוב המפרשים בה שהיא לעתיד, לרוב הפלגת
הנחמות הגדולות ההם, כי לא מצאנו אותן ככה בימי חזקיהו, ועם קוצר זמן שלוותו, כי
חמש עשרה שנה היה.וקשר העניין (לפרק י) לדעתם, שימות סנחריב ומחנה אשור,
ויגאלו מידו עם חזקיהו מלכם, שהוא מזרע דוד, ועוד יגאלו גאולה שלמה ממנה, כשיצא
חוטר מן הגזע ההוא.

אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או שיהיה חידוש במעשה
בראשית. אלא עולם כמנהגו נוהג וזה שנאמר בישעיהו "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי
ירבץ" – משל וחידה. עניין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי גויים המשולים
כזאב ונמר שנאמר "זאב ערבות ישדדם, ונמר שוקד על עריהם". ויחזרו כולם לדת
האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו. אלא יאכלו דבר המותר, בנחת עם ישראל. ונאמר
"ואריה כבקר יאכל תבן". וכן כל כיוצא באלו הדברים בעניין המשיח הם משלים,
ובימות המלך המשיח ייוודע לכול לאיזה דבר היה משל, ומה עניין רמזו בהן.

וכן הסתפק עליהם אמרנו שמאמר ישעיהו "וגר זאב עם כבש…" שהוא משל. וזה לא
אנחנו לבד אמרנוהו, אלא כבר קידמונו להבנת זה העניין אנשי התבונה מן המפרשים
כמו רבי משה גקאטילה ואבן בלעם וזולתם. וסוף הדברים יורה עליו: "לא ירעו ולא
ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה'". הנה כבר נתן העילה, בהיותם אז
בלתי חומסים – לדעתם השם. התראו אתם… מי שיש לו שכל שיהיה מצייר: האריה
בזמננו זה מורה (=ממרה רצון ה') ולכן הוא טורף. ואז ישוב וידע מבוראו מה שצריך,
וידע שאין ראוי להזיק, וישוב לאכול תבן? …ודע שאלו היעודים… אשר נאמר שהם
משל – אין דברנו זה גזרה, שהרי לא באתנו מהשם נבואה שהודיעתנו שהוא משל, ולא
מצאנו קבלה לחכמים מהנביאים שיבארו בה… שהם משל.
ואמנם הביאנו אל זה… השתדלותנו והשתדלות כל איש תבונה… חילוף מהשתדלות
ההמון. שהמון אנשי התורה הנאהב בדברים להם, והערב לשכלותם שישימו התורה
והשכל שני קצוות סותרים, ויוציאו כל דבר, נבדל ומופרש מן המשכל, ויאמרו שהוא
מופת, ויברחו מהיות דבר על מנהג הטבע… ואנחנו נשתדל לקבץ בין התורה והמשכל,
וננהיג הדברים על סדר טבעי אפשר בכל זה, אלא מה שהתבאר בו שהוא מופת – ולא
ייתכן לפרשו כלל – אז נצטרך לומר שהוא מופת.
…ואם הוא על פשוטו – יהיה מופת שייראה בהר הבית לבד, כמו שאמר "בכל הר
…"ישדק
סוף דבר, כל אלה הם דברים שאינם פינות התורה, ואין להקפיד איך יאמינו בהם,
וצריך שימתין האדם לגוף האמונה באלו הדברים עד שיראו, במהרה בימינו, ואז
יתבאר אם הם משל או מופת.

כבר כתוב בהבטחות, "והשבתי חיה רעה מן הארץ". תניא, רבי יהודה אומר: מעבירם
מן העולם. רבי שמעון אומר: מעבירם שלא יזיקו… ובין שנאמר כרבי יהודה, ובין
שנאמר כרבי שמעון, הפסוק "ואריה כבקר יאכל תבן" – כפשוטו. כי בתורה פירש, לפי
שישראל הם שעובדים את בוראם ולא שאר האומות, כתיב: "והשבתי חיה רעה מן
הארץ", כלומר, מארץ ישראל… ולימות המשיח שכתוב בו "כי אז אהפוך אל עמים שפה
ברורה לקרוא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד" – משביתם [את החיות הרעות] מן העולם.