'ב קרפ
איסור ההנאה מן החמץ
בחלקה הראשון, המשנה מביאה את הדברים לפי דעתו של רבן גמליאל, שלמדנו עליה
במשנה הקודמת. כזכור, רבן גמליאל מתיר אכילת תרומה של חמץ גם בשעה החמישית
בערב פסח, כאשר חמץ של חולין כבר אסור באכילה ומותר רק בהנאה. (ההלכה אינה כך,
אלא כדעת רבי יהודה, האוסר כל חמץ בהנאה בשעה החמישית.)
'א הנשמ ,'ב קרפ 
– לוכאל רתומש העש לכ
,ירכנל ורכומו ,תופועלו היחל ,המהבל ליכאמ
.ותאנהב רתומו
– ונמז רבע
אסור בהנאתו, ולא יסיק בו תנור וכיריים.
:רמוא הדוהי יבר
אין ביעור חמץ אלא שרפה;
וחכמים אומרים:
אף מפורר וזורה לרוח או מטיל לים.
רואיב
תרומת חמץ, כלומר בשעה החמישית (כדעת רבן לוכאל ןהוכל רתומש העש לכ
גמליאל וכמבואר בהקדמה למשנה זו) – מותר חמץ החולין לכול בהנאה; למשל:
(1) .ותאנהב רתומו ,ירכנל ורכומו ,תופועלו היחל ,המהבלאת החמץ ליכאמ
כאשר עבר זמן היתר אכילת תרומה של חמץ, כלומר עברה השעה – ונמז רבע
– תישימחה
אסורה ההנאה מכל סוגי החמץ, הן של חולין והן של תרומה. :ותאנהב רוסא
אף כאשר הוא שורף את החמץ ומכלה אותו, אסור ולא יסיק בו תנור וכיריים:
לו ליהנות מן השרפה, בכך שישתמש בחמץ כחומר בעירה לאש שבתנור או
(2) (6) .םייריכב
צורת ביעור החמץ
(3)ביעור חמץ אלא בשרפה. אין מקיימים את מצוות :רמוא הדוהי יבר
אין חובה דווקא לשרוף את החמץ כדי לבערו; אפשר גם וחכמים אומרים:
(7) (4) .םיל וכילשהלו וררופל וא ,חורל ותורזלו ותוא ררופל
םינויע
הגמרא (כ"א ,ע"ד) מבארת שאין כוונת המשנה במילים "ומותר בהנאתו" לומר שבשעה (1)
החמישית חמץ חולין מותר בהנאה, שהרי את זאת היא כבר גילתה לנו בדוגמאות
שהביאה בראשית המשפט. אלא המשנה מוסיפה כאן דין חדש: אם נשרף החמץ בשעה
(5)החמישית, והיה לאפר – מותר ליהנות מאפר זה, אף בשעה שייאסר חמץ בהנאה.
מן ההלכה
אם שרפו קודם שעה שישית – (5)
הרי זה מותר ליהנות בפחמין שלו בתוך הפסח.
(שולחן ערוך אורח חיים תמ"ה, ב')
אם שרפו משעה שישית ולמעלה – (6)
,האנהב רוסא אוהו ליאוה
הרי זה לא יסיק בו תנור וכיריים. (שם)
תולאש
?וז העשב לוכאל רתומ המ ?תנווכתמ הנשמה העש וזיאל :"לוכאל רתומש העש לכ" .1
כאמור בהקדמה למשנה, הקטע הראשון של המשנה הוא על פי שיטתו של רבן גמליאל .2
במחלוקתו עם רבי מאיר ועם רבי יהודה. מדוע אי אפשר להסביר שקטע זה נאמר לפי 
?הדוהי יבר לש ותטיש
אילו דוגמאות להיתר ההנאה מן החמץ מובאות במשנה? .3
כיצד יכול אדם ליהנות מן החמץ אפילו כאשר הוא מכלה אותו? האם הדבר מותר? .4
כיצד מקיימים את מצוות ביעור החמץ למעשה? פרטו את תשובתכם. .5
, ובקטע "מן ההלכה".)4 (*אם תוכלו, בסס את תשובתכם גם על המופיע בקטע "עיונים"
היהי רדסה ליל הנשה – הנשה חולב תנייעמ איהשכ ,תרפא תארוק – !יאר ,אמיא – .6
!תבש יאצומב
– או! זה משנה לחלוטין את כל סדרי השבת – אומרת אימא. נצטרך לאכול את סעודת
השבת מוקדם מאוד, עוד לפני זמן איסור החמץ!
– אבל בוודאי יישארו לנו פירורים מן החלות, ואולי אף לא נצליח לגמור לאכול את כל
החלות, ומה נעשה בהן? הרי לא נוכל לשרוף אותן בשבת! – מקשה אפרת.
אולי יש דרך אחרת לבער בה את החמץ, מלבד שרפה? – מציע אהרן.
– מה פתאום?! – צוחקת אפרת – חמץ צריך לשרוף!
מה תוכלו להציע לאפרת ולמשפחתה? (תוכלו למצוא חיזוק לתשובתכם בספרי ההלכה
העוסקים בעניין זה: "קיצור שולחן ערוך" "מקור חיים" פרק פ"ז, סעיף ט"ו; "קיצור שולחן
ערוך" סימן קט"ו, סעיף ג')
, הובאה מחלוקת אם יש לפורר את הפת לפני שזורקים אותה לים. 4 בקטע ה"עיונים" .7
:ונעו , 7 עיינו בקטע "מן ההלכה"
כיצד פסק ה"שולחן ערוך" במחלוקת זו?
מה הייתה הסכמת הפוסקים האחרונים בעניין זה שה"משנה ברורה" מביא אותה?
האבה הנשמל רבעמ
חזרה לתוכן מסכת פסחים
במשנה הקודמת. כזכור, רבן גמליאל מתיר אכילת תרומה של חמץ גם בשעה החמישית
בערב פסח, כאשר חמץ של חולין כבר אסור באכילה ומותר רק בהנאה. (ההלכה אינה כך,
אלא כדעת רבי יהודה, האוסר כל חמץ בהנאה בשעה החמישית.)
'א הנשמ ,'ב קרפ
– לוכאל רתומש העש לכ
,ירכנל ורכומו ,תופועלו היחל ,המהבל ליכאמ
.ותאנהב רתומו
– ונמז רבע
אסור בהנאתו, ולא יסיק בו תנור וכיריים.
:רמוא הדוהי יבר
אין ביעור חמץ אלא שרפה;
וחכמים אומרים:
אף מפורר וזורה לרוח או מטיל לים.
רואיב
גמליאל וכמבואר בהקדמה למשנה זו) – מותר חמץ החולין לכול בהנאה; למשל:
(1) .ותאנהב רתומו ,ירכנל ורכומו ,תופועלו היחל ,המהבלאת החמץ ליכאמ
כאשר עבר זמן היתר אכילת תרומה של חמץ, כלומר עברה השעה – ונמז רבע
– תישימחה
אסורה ההנאה מכל סוגי החמץ, הן של חולין והן של תרומה. :ותאנהב רוסא
אף כאשר הוא שורף את החמץ ומכלה אותו, אסור ולא יסיק בו תנור וכיריים:
לו ליהנות מן השרפה, בכך שישתמש בחמץ כחומר בעירה לאש שבתנור או
(2) (6) .םייריכב
צורת ביעור החמץ
אין חובה דווקא לשרוף את החמץ כדי לבערו; אפשר גם וחכמים אומרים:
(7) (4) .םיל וכילשהלו וררופל וא ,חורל ותורזלו ותוא ררופל
םינויע
הגמרא (כ"א ,ע"ד) מבארת שאין כוונת המשנה במילים "ומותר בהנאתו" לומר שבשעה (1)
החמישית חמץ חולין מותר בהנאה, שהרי את זאת היא כבר גילתה לנו בדוגמאות
שהביאה בראשית המשפט. אלא המשנה מוסיפה כאן דין חדש: אם נשרף החמץ בשעה
(5)החמישית, והיה לאפר – מותר ליהנות מאפר זה, אף בשעה שייאסר חמץ בהנאה.
מן ההלכה
הרי זה מותר ליהנות בפחמין שלו בתוך הפסח.
(שולחן ערוך אורח חיים תמ"ה, ב')
אם שרפו משעה שישית ולמעלה – (6)
,האנהב רוסא אוהו ליאוה
הרי זה לא יסיק בו תנור וכיריים. (שם)
תולאש
כאמור בהקדמה למשנה, הקטע הראשון של המשנה הוא על פי שיטתו של רבן גמליאל .2
במחלוקתו עם רבי מאיר ועם רבי יהודה. מדוע אי אפשר להסביר שקטע זה נאמר לפי
?הדוהי יבר לש ותטיש
אילו דוגמאות להיתר ההנאה מן החמץ מובאות במשנה? .3
כיצד יכול אדם ליהנות מן החמץ אפילו כאשר הוא מכלה אותו? האם הדבר מותר? .4
כיצד מקיימים את מצוות ביעור החמץ למעשה? פרטו את תשובתכם. .5
, ובקטע "מן ההלכה".)4 (*אם תוכלו, בסס את תשובתכם גם על המופיע בקטע "עיונים"
היהי רדסה ליל הנשה – הנשה חולב תנייעמ איהשכ ,תרפא תארוק – !יאר ,אמיא – .6
!תבש יאצומב
– או! זה משנה לחלוטין את כל סדרי השבת – אומרת אימא. נצטרך לאכול את סעודת
השבת מוקדם מאוד, עוד לפני זמן איסור החמץ!
– אבל בוודאי יישארו לנו פירורים מן החלות, ואולי אף לא נצליח לגמור לאכול את כל
החלות, ומה נעשה בהן? הרי לא נוכל לשרוף אותן בשבת! – מקשה אפרת.
אולי יש דרך אחרת לבער בה את החמץ, מלבד שרפה? – מציע אהרן.
– מה פתאום?! – צוחקת אפרת – חמץ צריך לשרוף!
מה תוכלו להציע לאפרת ולמשפחתה? (תוכלו למצוא חיזוק לתשובתכם בספרי ההלכה
העוסקים בעניין זה: "קיצור שולחן ערוך" "מקור חיים" פרק פ"ז, סעיף ט"ו; "קיצור שולחן
ערוך" סימן קט"ו, סעיף ג')
, הובאה מחלוקת אם יש לפורר את הפת לפני שזורקים אותה לים. 4 בקטע ה"עיונים" .7
:ונעו , 7 עיינו בקטע "מן ההלכה"
כיצד פסק ה"שולחן ערוך" במחלוקת זו?
מה הייתה הסכמת הפוסקים האחרונים בעניין זה שה"משנה ברורה" מביא אותה?