|
איוב התם והישר מקונן על גורלו (פרק ג).
אליפז : הייסורים הם עונש על חטאים; אשרי המחזיק במוסר שדי; החטאים אינם של
בויא
.(בכ ;וט ;ה-ד) רודה לכ לש אלא ודבל
איוב מתמרמר על תוכחות כאלה החושדות אותו בפשעים; ייסוריו הם חסרי כל טעם
אוהו
מתווכח עם אלוהים הגורם להם (ו-ז; יב-יד; כג-כד).
בלדד: ירושת דורות קדומים פועלת בחיינו; צדק יש בעולם, הרשעים אובדים; אמנם
לבוס
אלוהים גם עריצים מטילים פחד (ח; יח; כה).
איוב: אין זה מצדיק את עיוות משפטו; עוד באחרית הימים יכירו צדקו; אלוהים
יארחא
.(וכ ;טי ;י-ט) לכה לע
צופר: הצער והאושר תלויים בכוונת הלב; הרשעים אומללים (יא; כ).
איוב מוכיח כי לא נכון הדבר ומקונן על גורל כל אדם בחיים (יב-יד; כא).
איוב "מוסיף שאת משלו" (בשטח הגיוני יותר גבוה) ורעיונות חדשים מתגלים.
נאומי איוב על סבל עוד יותר קשה לנפש: מצוקת השכל המבקש תכלית בחיים (כז-
כח): יגון
הלאום הנדיב והוא שדוד ונבזה (כט-לא).
דברי אליהו בן ברכאל: חסדי אלוהים וחובת אדם לרעהו (לג-לז).
מענה שדי: גבולות בינת אדם והמעשים הכבירים בעולם (לח-מא); איוב מכיר כי
ספא ותניב
ומוצא שלוה בהסתכלו בהדר העולם (מב).
|
