גיליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ השעה התשע–עשרה (תש"כ)
הפטרת ויקרא
ישעיה מג, כא – מד,
כג
א.
פסוק כא:
עַם–זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ:
וְלא–אתִי קָרָאתָ יַעֲקב כִּי–יָגַעְתָּ בִּי יִשְרָאֵל:
רש"י:
עם זו יצרתי:
למען תהילתי יספרו
ולא אותי קראת:
ואתה לא אותי קראת בפנותך אחרי עבודה זרה.
ראב"ע:
עם זו: כמו "זה".
והטעם זה הוא העם שלי,
והטעם – על אלו השבים.
רד"ק:
עם זו יצרתי לי: יצרתי להיות לי לעם והם יספרו תהילתי על הנסים שאעשה להם בהוציאי אותם מהגלות, ועתה החל בפרשה אחרת להוכיח את ישראל שבאותו הדור.
ר'
יוסף כספי אדני כסף:
עם זו יצרתי:
דבק עם מה שקדם.
1.
שתי תפישות למפרשים הנ"ל ביחס למקומו של פסוקנו בפרק.
מה הן שתי הדעות,
סדר את הפירושים לשתי קבוצות.
נסה להכריע בין שתי הדעות.
2.
מה הניע את מסדרי ההפטרות לפתוח בפסוק כא ולא בכב?
[אברבנאל מחלק את פרקנו:
יד –
כא;
כב –
כח]
3.
הסבר דברי הראב"ע "על אלו השבים".
4.
מה ראה רש"י להוסיף את "ואתה"
לתחילת פסוק כב שאינה בפסוק?
5.
לדעת דוד ילין "חקרי המקרא"
[ירושלים תרצ"ט]
שלושת הפסוקים כ,
כא,
כב הם עניין אחד ואין להפסיק ביניהם.
התוכל להסביר מה הביאו להשערה זו?
ב.
השוה:
|
ירמיהו ו, |
ישעיה מג, |
|
למה זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק |
כג: |
|
עולותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי |
כד: |
האם הרעיונות שבשני המקומות שווים,
דומים או שונים?
ג.
פסוק כב:
וְלא–אתִי קָרָאתָ יַעֲקב כִּי–יָגַעְתָּ בִּי יִשְרָאֵל:
פסוק כג:
לא–הֵבֵיאתָ לִּי שֵה עלתֶיךָ וּזְבָחֶיךָ לא כִבַּדְתָּנִי
רש"י:
ולא
אותי
קראת: ואתה לא אותי קראת בפנותך אחרי עבודה זרה. לא הבאת לי שה עולותיך:
כי אם לעבודה זרה.
רד"ק:
לא
הבאת לי:
וזה היה בימי אחז שביטל עבודת האל מבית המקדש כמו שכתוב עליו [דברי הימים ב',
כח,
כד–כה]
"ויסגור את דלתות בית ה'
ויעש לו מזבחות בכל פינה בירושלים ובכל עיר ועיר בנה בית לקטר לאלוהים אחרים". וכן התוודה עליו חזקיה בנו ואמר [שם,
כט,
ו–ז]
"כי מעלו אבותינו ויסבו פניהם ממשכן ה'
ויתנו עורף. גם סגרו דלתות האולם ויכבו הנרות וקטורת לא הקטירו ועולה לא העלו בקודש לאלוהי ישראל".
מלבי"ם:
ולא
אותי
קראת: פעל "קרא"
הבא על התפילה נקשר תמיד ביחוס שאליו.
לבד פה ובירמיהו [כט,
יב]
בא בייחוס הפעול,
מצייר כאילו התרחק ה' מן העם ע"י חטאותיהם. והם – הגם שקוראים אליו,
אינם קוראים אותו,
רצה לומר, הגם שמתפללים אליו,
אין קוראים אותו שיבוא אליהם,
על ידי שיסירו את הקיר המבדיל בינו ובינם שהם העוונות…
וכבר ביארתי בפירוש התורה, כי בכל מקום שמקדים מילת הייחוס אל הפעולה, מורה איזה גדר הפוך וסתירה,
לכן אמר "לא אותי קראת"
רצה לומר –
רק אלי קראת.
לא
הבאת לי:
"הבאה"
הנקשרת עם למ"ד,
מורה שמביאו לקנין להיות שלו לצרכו. ואמר:
העולה שהבאת, לא לי הבאת,
כי אני אינו צריך לעולה וקרבן רק הבאת אותה על האש לבד. (החלק האחרון הוא מתוך פירושו "ביאור העניין")
1.
מה ההבדל בין שלוש הדעות האלה?
2.
איך יש לפרש את המשך פסוק כג,
אם נקבל את פירושו של רש"י?
3.
התוכל להביא דוגמא לכלל הסגנוני שמביא המלבי"ם בסוף דבריו?
ד.
פסוק כג:
לא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וְלא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה…:
פסוק כד:
…אַךְ הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטּאותֶיךָ הוֹגַעְתַּנִי בַּעֲונתֶיךָ:
מה ההבדל בין הוראת "העבד"
ו"הוגיע"
שבפסוק כג לבין הוראת אותם הפעלים [ושוב בהפעיל !
בפסוק כד?
ה.
פסוק כז:
אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִי:
רש"י:
אביך הראשון חטא:
באומרו [בראשית טו, ח]
"במה אדע כי אירשנה".
ומליציך פשעו בי:
אין לך בכל המליצים שאתה סומך על זכותם שלא מצאתי בו פשע: יצחק אהב את שונאי.
ראב"ע:
אביך הראשון: הוא ירבעם שבחרו ישראל למלך לא על פי השם.
ומליציך:
הם השרים מליצי הכהנים.
ויש אומרים: שאביך הם המלמדים,
כמו [מלכים ב', ב,
יב]
"אבי אבי רכב ישראל", וכמו [בראשית מה, ח]
"וישימני לאב לפרעה";
[בראשית ד, כא]
"אבי כל תופש כינור ועוגב".
ו"המליצים"
הם התלמידים, והוא מגזרת [בראשית מב, כג]
"כי המליץ בינותם".
רד"ק:
אביך הראשון חטא:
ואיך תאמר לא חטאת אתה והנה "אביך הראשון חטא",
והוא אדם הראשון.
כי האדם מוטבע בחטא, [בראשית ח, כא]
"כי יצר לב האדם רע מנעוריו".
ומליציך פשעו בי:
פירוש,
שריך וגדוליך, וכן [דברי הימים ב',
לב,
לא]
"במליצי שרי בבל"
כי העניין אחד במה שאמר,
[שמואל ב', כד,
ט]
"את מספר מפקד העם".
וזכר השרים שהם היו ראויים להוכיח העם ולהשיב אותם לדרך הטובה,
והם פשעו בי.
ויש מפרשים "אביך"
– מלכך,
כמו [שמואל א', יב,
טו]
"והיתה יד ה'
בכם ובאבותיכם". ומפרשים אותו על ירבעם, ויותר נכון להיות פירושו על שאול, כי הוא מלך ראשונה על כל ישראל.
אבן כספי: אדני כסף:
אחרי ששם "האב"
בעברי ובהגיון מונח על רחוק וקרוב במדרגות אין מספר וכן "ראשון",
הרשות בידינו לפרש זה על אדם הראשון,
אם נרצה.
אבל זה לפי דעתי אחר שכתב "ומליציך פשעו בי"
שטעמו – השרים אשר למלך,
כמו [דברי הימים ב',
לב,
לא]
"וגם במליצי שרי מלך בבל",
כי השלוחים ההולכים לדבר עם המלך ראוי שיהיו בעלי הדיבור הצח והמליצה הצחה,
הנה הכוונה באמרו "אביך הראשון" קדימת אבותם ושריהם ומלכיהם, כי כולם היו נועצים עם שריהם, והיו הולכים לבקש עזר ממצרים ומאשור, כמו שכל הספרים מלאים מזה,
ולכן [פסוק כח] "ואתנה לחרם יעקב וישראל לגידופים"
– ונחרבו עשרת השבטים וגם יהודה.
מלבי"ם:
אביך.
בא פה בשם המין, כמו [בראשית א, יב]
"ועץ עושה פרי"
רצה לומר אבותיך.
ומליציך:
המליץ הוא העומד לאמצעי בין שני נושאים,
לגלות רעיונות האחד לחברו… ובא על הנביאים והכהנים, שהם העומדים בין ה' ובין ישראל, ועל כן קראם [פסוק כח] "שרי קודש".
אביך הראשון חטא:
אבל מה תוכל לספר ואיזו זכות תוכל להזכיר, לומר,
שהגליתי אתכם שלא כדין, הלא אבותיך הראשונים,
שהם הדורות שהיו בזמן הבית,
חטאו לנגדי. וגם מליציך שהם הכהנים והנביאים פשעו בי…
1.
סדר את הנסיונות השונים לזיהוי של "אביך"
לשתי קבוצות.
2. בעל הביאור:
יש אומרים שהוא אדם הראשון וזה היותר רחוק בעיני מכל מה שנאמר בו.
הכורם:
"אביך"
הוא אדם הראשון כי האדם מוטבע בחטא,
"כי יצר לב האדם רע מנעוריו", כן פירש רד"ק.
ורש"י אומר שהוא אברהם שחטא באומרו [בראשית טו, ח]
"במה אדע", ולדעת רש"י מדוקדק יותר "אביך"
שאדם הראשון הוא אבי כל מין האנושי.
2.
נסה להכריע בין רש"י והרד"ק בהיעזרך בשתי דעות אלה.
3.
הסבר דברי אבן–כספי. מה עמדתו לגבי פירושו הראשון של רד"ק?
4.
איך יתקשר פסוק כז עם פסוק כח,
אם נפרש את כז לפי המלבי"ם?
5.
איזה פירוש נראה לך יותר מכל הפירושים לפי המשך העניינים בפרק?
עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע על פי הגיליונות
על–פי הגיליונות של נחמה ליבוביץ –
שנה תש"ך
הפטרת ויקרא
ישעיה מג, כא – מד,
כג
הבא ללמוד פסוקים אלה מישעיהו לא בתוך לימוד ספר ישעיהו אלא בהפטרה,
יפתח בוודאי בשאלה הרגילה –
מה הסימוכין בין הפרשה וההפטרה.
חומר לשאלה זו ימצא הלומד לכל בספרו של הרב י.
יעקובסון "חזון המקרא".
(לפרקנו עמוד 239
והלאה,
ביחוד חשוב הפרק:
"סימוכין בין הפרשה ובין ההפטרה"
עמ'
240 )
יש גם לעיין האם הקטע אשר בחרו בו מסדרי ההפטרות מתוך דברי הנבואה הוא קטע עצמאי,
ופסוקו הראשון הינו באמת פסוק ראשון בעניין חדש או יש לצרפו ללפניו וללפני פניו (שאלה א).
לשאלה ב שאלות הנוגעות לפסוקים גופם שלא באמצעות פרשנים יש להקדים אותם (לא תמיד!)
לשאלות הניתנות על סמך עיון במפרשים.
יגש הקורא גישה בלתי אמצעית לפסוק ויראה אותו בתחילה בעיניו הוא.
השוואות בין פסוקים דומים או קרובים זה לזה (קרבה רעיונית או קרבה סגנונית)
חשובים הם במיוחד בלימוד נביאים.
הלומד השטחי רואה בדברי הנביאים מוטיבים חוזרים,
רעיונות חוזרים,
דימויים חוזרים ועלול להחליט בפזיזות שפרקי הנבואה ואף ספרי הנבואה "חוזרים תמיד על אותו דבר".
כדי למנוע השקפה בלתי נכונה ומזיקה זו יש להרבות בהשוואות מסוג זה,
בהעמדת זה מול זה פסוקים אשר הנושא או המוטיב העיקרי בהם אחד הוא או אשר אותן מליצות נשנות בהן,
ולכאורה לפנינו באמת "אותו דבר"
ועל התלמיד למצוא את ההבדל,
את השוני,
את החידוש,
לא רק בנוסח אלא אף את הגוון החדש ברעיון,
מנגינה,
בהדגשה חדשה –
על אף הדמיון החיצוני.
במקרה שלנו השוואה זו חשובה ביותר,
שהרי כפי שיתברר אחר–כך מתוך שאלה ג באמת יש הרואים בשני המקומות "אותו רעיון"
ויש הרואים ביניהם ניגוד ממש.
(אין לעיין בשאלה ג לפני שנפתרה שאלה ב).
אפשר לצרף למקומנו עוד את שמואל–א טו,
כב:
"החפץ לה'
בעולות וזבחים כשמוע בקול ה'
" – פסוק המובא לשם הסבר מקומנו ע"י אברבנאל.
שהוראת אותו ביטוי בשני מקומות אינו בהכרח אחד ושווה,
את זה נבדוק על שטחו הצר של שני פסוקים סמוכים בשאלה ד.
על תופעה זו של שוויון בצלצול עם שוני בהוראה או עם התגוונות דקה בהוראה כבר עמדו קדמונים, והיא אחת מ–ל"ב מידות שהתורה נדרשת בהם,
מידת "מעל"
(או כפי הגירסא הרגילה שהיא כנראה משובשת "ממעל").
כגון:
ישעיהו
ל, טז:
וַתֹּאמְרו:ּ לֹא! כִי עַל סוּס נָנוּס !
– עַל כֵּן תְּנוּסוּן ! וְעַל קַל נִרְכָּב ! – עַל כֵּן יִקַּלּוּ רֹדְפֵיכֶם:".
וכן בהוראות שונות:
(ירמיהו כג, לח–לט):
פסוק לח:
וְאִם מַשָּׂא יְהֹוָה תֹּאמֵרוּ לָכֵן כֹּה אָמַר יְהֹוָה יַעַן אֲמָרְכֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מַשָּׂא יְהֹוָה וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תֹאמְרוּ "מַשָּׂא יְהֹוָה":
פסוק לט:
לָכֵן הִנְנִי וְנָשִׁיתִי אֶתְכֶם נָשֹׁא!
וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הָעִיר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם מֵעַל פָּנָי:
גיליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ שנת העשרים ושתיים (תשכ"ג)
הפטרת ויקרא
ישעיה מג, כא – מד,
כג
א.
שאלה כללית
השווה:
|
ירמיהו ו, |
ישעיה מג, |
|
למה זה לי לבונה משבא תבוא |
פסוק |
|
וקנה הטוב מארץ מרחק |
ולא הוגעתיך בלבונה |
|
עולותיכם לא לרצון |
פסוק |
|
וזבחיכם לא ערבו לי |
וחלב זבחיך לא הרויתני |
מלאכי א' פס'
ז':
מגישים על מזבחי לחם מגואל ואמרתם בטח גאלנוך? באמרכם שולחן ה'
נבזה הוא.
מלאכי
א, פס'
ח':
וכי תגישון עוור לזבוח אין רע, וכי תגישו פסח וחולה, אין רע? הקריבהו נא לפחתך,
הירצך,
או הישא פניך?
אמר ה' צבאות.
מלאכי
א, פס'
י':
מי גם בכם ויסגור דלתיים,
ולא תאירו מזבחי חינם, אין לי חפץ בכם, אמר ה' צבאות ומנחה לא ארצה מידכם.
1.
הסבר מה הדמיון ומה השוני בין שלושת המקומות האלה.
2.
כיצד תיישב את הסתירה שבין תחילת פרק כד בישעיה ובין תחילת פרק כ בירמיהו?
ב.
שאלות מבנה
1.
השווה בחלוקת פסוקי הפטרתנו את שלוש התפישות הבאות:
שמעון ברמן בפרושו לישעיהו "אור בהיר"
ווילנא תרס"ד
חלק ראשון:
מג,
כב–כה
חלק שני:
מג,
כו–מד
נבואה חדשה:
מד,
ו–כג
מ.צ.
סגל נביאים אחרונים [מהדורה ספרותית]:
חלק ראשון:
מג,
כב–כח
חלק שני:
מד,
א–ה
עניין חדש:
מד,
ו–כח
אברבנאל: מג,
כב–מה,
ד
מד,
ו –
מד,
כ
3.
התוכל להסביר מהו טעמו ונימוקו של כל אחד מן הפרשנים?
איזה מן החלוקות נראית לך?
4.
לפי דעת שלושת הפרשנים דלעיל שייך הפסוק הראשון של הפטרתנו לעניין הקודם.
[וכן דעת אבן כספי "אדני כסף":
עם זו יצרתי לי:
דבק עם מה שקדם].
5.
התוכל להסביר מה הניע את מסדרי ההפטרות לפתוח את הפטרתנו בפסוק כד ולא בפסוק כב?
ג.
פסוק כב:
ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל
פסוק כג:
לא הבאת לי שה עולותיך וזבחיך לא כבדתני.
ראב"ע:
ולא אותי קראת:
הטעם כי זאת הטובה שאעשה עם עמי איננה חיוב,
כי אפילו ישראל בבבל לא בקשוני.
כי יגעת: אפילו לא קראת אותי עד שתיגע בשבילי
לא הבאת לי:
עולותיך בבבל.
אברבנאל
ולא אותי קראת:
עתה יבאר הנביא שהגאולה והישועה הזאת לא יזכו אליה ישראל בזכותם,
כי הם לא קדמו פני בוראם כראוי,
אבל יעשה אותה ה' יתברך למען שמו לבלתי היות מחולל בגויים וכדי שבני אדם יכירו וידעו, כי יש אלוקים שופטים בארץ,
יעשה ה' התשועה והתחייה אשר זכר וזהו אומרו: "ולא אותי קראת יעקב". רצה לומר: לא למענכם אני עושה בית ישראל, ולא בעבור מעשיכם הטובים, כי אפילו בעת צרותיך לא קראת אותי ולא התפללת אלי.
ואמנם אומרו "כי יגעת בי ישראל" פירשו בו המפרשים:
כל שכן שלא יגעת בי ישראל. ויותר נכון לפרשו מלשון "דילמא",
שמא יגעת בי ישראל בהיותך בארץ? באמת אינו כן,
כי אתה לא הבאת לי שה עולותיך וגו'.
וכיוצא בזה פירש רבנו שלמה,
אלא שפירש "כי"
בניחותא,
מלשון "אשר",
יאמר:
ולא אותי קראת יעקב בפנותך אחרי העבודה זרה שיגעת מהר מעבודתי,
לא הבאת לי שה עולותיך כי אם לעבודה זרה והעולות הם התמידים בבוקר ובערב והזבחים הם השלמים,
וגם בדברים לא כבדתני.
וכבר היה זה בזמן אחז שסגר דלתות בית ה'
ויעש מזבחות בכל פינה בירושלים ובכל ערי יהודה לזבוח ולקטר לאלוהים אחרים.
או יהיה פירוש:
"וזבחיך לא כבדתני"
– ובזבחיך ויחסר הבי"ת בכתוב.
וכבר התוודה המלך חזקיה בנו על זה [דברי הימים ב',
כט,
ו–ז]
"כי מעלו אבותינו…
ויסבו פניהם ממשכן ה' ויתנו עורף, גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וקטורת לא הקטירו ועולה לא העלו בקודש לאלוקי ישראל".
שד"ל:
ולא אותי קראת:
עכשיו מדבר עם העולים מן הגולה ומוכיחם,
כי אף על פי שגאלם לא נאמנו לו, כי לקחו נשים נכריות ולא העמידו העבודה על מכונה בבית המקדש,
כי ראינו כי נחמיה [י]
הוצרך להביא את העם בשבועה ללכת בתורת משה ולהספיק מעות לצורך העבודה, ולתת התרומות והמעשרות והבכורות והביכורים.
והמפרשים פירשו על עבודה זרה שעבדו קודם החורבן או בימי אחז:
אמנם אין כאן שום רמז של עבודת אלילים.
1.
איך מתפרשת על פי דברי הנ"ל ה–
וי"ו של "ולא אותי קראת"?
2.
מה היחס בין שני חלקי פסוק כב לפי שני הפירושים המוזכרים באברבנאל,
ומהי חולשת הפירוש השני?
3.
מה ההבדל בין שלושת הפרשנים בפרוש פסוק כג?
4.
מה ההבדל בין שני פירושי אברבנאל לפסוק כג,
העתק אותו פעמיים וסמנו בסימני פיסוק בהתאם לכל אחד מפירושיו.
5.
שד"ל דוחה בסוף דבריו את דברי רש"י ["אמנם אין כאן שום רמז על עבודה זרה"].
התוכל למצוא בלשון הכתוב סעד לדברי רש"י?
6.
מה רצה אברבנאל להוכיח בעזרת הפסוקים מדברי הימים ומה רצה שד"ל להוכיח בעזרת הפסוקים מנחמיה?
ד.
שאלות סגנון
פסוקים כג –
כד:
לא–הֵבֵיאתָ לִּי שֵה עלתֶיךָ וּזְבָחֶיךָ לא כִבַּדְתָּנִי לא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וְלא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה:
לא–קָנִיתָ לִּי בַכֶּסֶף קָנֶה וְחֵלֶב זְבָחֶיךָ לא הִרְוִיתָנִי אַךְ הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטּאותֶיךָ הוֹגַעְתַּנִי בַּעֲונתֶיךָ:
1.
געזעניוס מוצא בפסוקים אלה צורת לשון נופל על לשון.
היכן?
2.
קניג מוצא בפסוקים אלה ביטויי אירוניה.
היכן?
ה.
פסוק כג:
וזבחיך לא כיבדתני
לפי דעת ר'
דוד ילין חקרי מקרא [חלק ב':
ישעיהו]:
…כל המאמר הוא על דרך [ישעיה א, ג]:
"ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו, ישראל לא ידע,
עמי לא התבונן".
1.
הסבר מהו הקשר,
ובמה פסוקינו הם "על דרך"
הפסוק ההוא?
גיליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ –
שנת העשרים וחמש [תשכ"ו]
הפטרת ויקרא
ישעיה מג, כא – מד,
כג
א.
שאלת מבנה:
לדעת אברבנאל [וכן לדעת כמה פירושים של זמננו]
מהווים הפסוקים מג,
כא –
מד,
ח –
יחידה אחת.
הסבר,
מה המאחד אותם?
ב.
פסוק כא:
עם זו יצרתי לי, תהלתי יספרו
פסוק כב:
ולא אותי קראת יעקב
כי יגעת בי ישראל
רש"י:
ולא
אותי
קראת: ואתה לא אותי קראת בפנותך אחרי עבודה זרה.
כי יגעת בי:
נלאיתם מהר בעבודתי.
רבנו ישעיה הראשון מטראני:
לא עשית לי כמו שיצרתיך,
שלא קראת אותי,
אלא לבעלים כגויי הארץ. כי לא יגעת בי ישראל.
ר'
יוסף אבן כספי:
ולא אותי קראת,
בזה יתווכח השם עם ישראל.
וטעם "כי יגעת", כי אף בהיותך יגע, לא היית קורא אותי מה שהוא קריאה על דרך האמת. ומה שקדם "תהלתי יספרו", הטעם שתהלתי יספרו,
כלומר [פסוק כ'] "… להשקות עמי בחירי"
שהוא עם שיצרתי לי למען יספרו תהילתי,
והם לא כן עשו, אבל "לא אותי קראת".
אברבנאל:
ואמנם אומרו "כי יגעת בי ישראל" יותר נכון לפרשו מלשון דילמא,
יאמר:
שמא יגעת בי ישראל בהיותך בארץ? באמת אינו כן,
כי אתה לא הבאת לי שה…
1.
כיצד מפרש רש"י מילת "כי"
בפסוקנו?
2.
מהו היחס בין שני חלקי הפסוק לדעת ר'
ישעיה?
3.
מה פירוש מילת "כי"
לדעת אבן כספי,
ובמה שונה הוא בפירוש "יגע"
מפירוש האברבנאל?
4.
מה ראה אבן כספי לפרש את פסוק כא לאחר פירושו את כב,
ומה פירוש המילים המודגשים –
המסומנים בקו?
5.
מהו האופייני לדרכו של אברבנאל בכלל בפירושו לפסוקנו?
ג.
פסוק כג:
לא הבאת לי שה עולותיך
וזבחיך לא כיבדתני
רד"ק:
לא הבאת לי:
זה היה בימי אחז שביטל עבודת האל מבית המקדש כמו שכתוב עליו [דברי הימים ב',
כח,
כד–כה]
"ויסגור את דלתות בית ה'
ויעש לו מזבחות בכל פינה בירושלם ובכל עיר ועיר ליהודה עשה במות לקטר לאלוהים אחרים"
וכן התוודה עליו חזקיה בנו ואמר [שם,
כט,
ו–ז]
"כי מעלו אבותינו…
ויסבו פניהם ממשכן ה' ויתנו עורף. גם סגרו דלתות האולם ויכבו הנרות וקטורת לא הקטירו ועולה לא העלו בקודש לאלוהי ישראל".
אבן כספי:
לא הבאת לי:
גם זה מליצה נכבדת, לפי המכוון האמיתי.
כלי פז: לר'
שמואל לאניאדו [על ספר ישעיה]:
…שלא ירצה ה'
"באלפי אילים" [המליצה שאולה ממיכה ו, ז]
מצד עצמם, אלא מצד ההתפעלות שיתפעל האדם בראותו הניתוח לנתחיו ושריפת הקורבן שהיה ראוי להיעשות בו כן,
אלא שה' ברוך הוא החליף והמיר אותו בבעל חיים ההוא, והוא חסד אלוקי.
ולזה באו כל הקורבנות ל"ה'",
ולא ל"אלוקים",
שאין אלוקים בכל מקום אלא דיין ואין הדין נותן שתהיה בהמה תמורת איש.
נמצא שבאמצעות הבהמה או העוף ההוא מקריב האדם את קרבנו. רצה לומר קרבן עצמו אל ה' יתברך.
ולזה אמר "לא הבאת לי שה עולותיך",
שמכמה עולות שהעלית לא בא לי אפילו שה אחד מהן, והבאה זו על ידי המחשבה הטהורה והכנעת הלב.
ולזה לא כתב "לא הקרבת", שהרי הקריב כמה קורבנות, אבל התרעומת היא שלא הבאת לי אפילו שה אחד מכמה עולות…
או יאמר: לא הבאת לי שה אחד שיהיה משותף "עולותיך",
שתיים,
האחד שה תמים והשנית תמימות לבך ומחשבתך הטהורה. ועל כן אמר גם כן "וזבחיך"
אשר זבחת במקדש "לא כבדתני" בהם,
שאין הכבוד תלוי בזביחתן אלא בכוונתך לכוון,
כאילו אתה נזבח,
או כאילו אתה זובח יצרך הרע, כמו שאמרו חז"ל [סנהדרין מג, ע"ב]
אמר ר' יהושע בן לוי:
"כל הזובח את יצרו ומתודה עליו מעלה עליו הכתוב כאילו כבדו להקב"ה בשני עולמות,
בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר [תהלים נ, כג]
"זובח תודה יכבדנני".
1.
מה הקושי שבפסוקנו?
2.
מה בין ישובו של רד"ק לישובו של כלי פז?
3.
מה הדיוק הלשוני שבפסוקנו שממנו דייק בעל כלי פז את פירושו השני?
4.
היש עוד אפשרות אחרת ליישב את הקושי של פסוקנו?
5.
הסבר את דברי אבן כספי.
גיליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ –
שנת העשרים ושמונה [תשכ"ט]
הפטרת ויקרא
יז.
ישעיה מג, כא–כח;
מד א–כג
א.
שאלות מבנה:
1.
לדעת אברבנאל וכן לדעת כמה פירושים של חכמי אומות העולם מהווים הפסוקים מג,
כא–מד,
ה יחידה אחת [וטעה אם כן לדעתם המחלק לפרקים טעות גסה].
הסבר מה המאחד פסוקים אלה?
2.
לדעת ר'
יוסף אבן כספי יש לקשר את הפסוק הראשון של הפטרתנו [מג,
כא]
לפסוק הקודם לו ולהבין את הפסוק השני [מג,
כב]
כניגודו,
ואת הוי"ו של "ולא אותי קראת"
לא כוי"ו החיבור כי אם כוי"ו הניגוד.
הסבר איך יש לפרש לפי זה את מג,
כא?
3.
אחד מחכמי אומות העולם [פולץ]
סבור שפסוק כה אינו שייך לנבואה זו,
אמנם לדעתו הוא פסוק מפיו של הנביא,
אך הוא חדר לפרקנו כתוספת מאוחרת.
א.
הסבר מה הביאו לסברה כזו?
ב.
כיצד אפשר לסתור דעתו זו ולהסביר את הקשר שבין פסוקנו להקשרו?
ב.
פסוק כז:
אביך
הראשון
חטא
ומליציך
פשעו
בי
רש"י:
אביך הראשון חטא:
באומרו [בראשית טו, ח]
"במה אדע כי אירשנה".
ומליציך פשעו בי:
אין לך בכל המליצים שאתה סומך על זכותם שלא מצאתי בו פשע: יצחק אהב את שונאי.
ראב"ע:
אביך הראשון: הוא ירבעם שבחרו ישראל למלך לא על פי השם.
ומליציך:
הם השרים מליצי הכהנים.
ויש אומרים: שאביך הם המלמדים,
כמו [מלכים ב', ב,
יב]
"אבי אבי רכב ישראל", וכמו [בראשית מה, ח]
"וישימני לאב לפרעה";
[בראשית ד, כא]
"אבי כל תופש כינור ועוגב".
ו"המליצים"
הם התלמידים, והוא מגזרת [בראשית מב, כג]
"כי המליץ בינותם".
רד"ק:
אביך הראשון חטא:
ואיך תאמר לא חטאת אתה והנה "אביך הראשון חטא",
והוא אדם הראשון.
כי האדם מוטבע בחטא, [בראשית ח, כא]
"כי יצר לב האדם רע מנעוריו".
ומליציך פשעו בי:
פירוש,
שריך וגדוליך, וכן [דברי הימים ב',
לב,
לא]
"במליצי שרי בבל"
כי העניין אחד במה שאמר,
[שמואל ב', כד,
ט]
"את מספר מפקד העם".
וזכר השרים שהם היו ראויים להוכיח העם ולהשיב אותם לדרך הטובה,
והם פשעו בי.
ויש מפרשים "אביך"
– מלכך,
כמו [שמואל א', יב,
טו]
"והיתה יד ה'
בכם ובאבותיכם". ומפרשים אותו על ירבעם, ויותר נכון להיות פירושו על שאול, כי הוא מלך ראשונה על כל ישראל.
אבן כספי:
אדני כסף: אחרי ששם "האב"
בעברי ובהגיון מונח על רחוק וקרוב במדרגות אין מספר וכן "ראשון",
הרשות בידינו לפרש זה על אדם הראשון,
אם נרצה.
אבל זה לפי דעתי אחר שכתב "ומליציך פשעו בי"
שטעמו – השרים אשר למלך,
כמו [דברי הימים ב',
לב,
לא]
"וגם במליצי שרי מלך בבל",
כי השלוחים ההולכים לדבר עם המלך ראוי שיהיו בעלי הדיבור הצח והמליצה הצחה,
הנה הכוונה באמרו "אביך הראשון" קדימת אבותם ושריהם ומלכיהם, כי כולם היו נועצים עם שריהם, והיו הולכים לבקש עזר ממצרים ומאשור, כמו שכל הספרים מלאים מזה,
ולכן [פסוק כח] "ואתנה לחרם יעקב וישראל לגידופים"
– ונחרבו עשרת השבטים וגם יהודה.
מלבי"ם:
אביך.
בא פה בשם המין, כמו [בראשית א, יב]
"ועץ עושה פרי"
רצה לומר אבותיך.
ומליציך:
המליץ הוא העומד לאמצעי בין שני נושאים,
לגלות רעיונות האחד לחברו… ובא על הנביאים והכהנים, שהם העומדים בין ה' ובין ישראל, ועל כן קראם [פסוק כח] "שרי קודש".
אביך הראשון חטא:
אבל מה תוכל לספר ואיזו זכות תוכל להזכיר, לומר,
שהגליתי אתכם שלא כדין, הלא אבותיך הראשונים,
שהם הדורות שהיו בזמן הבית,
חטאו לנגדי. וגם מליציך שהם הכהנים והנביאים פשעו בי…
6.
סדר את הנסיונות השונים לזיהוי של "אביך"
לשתי קבוצות.
7.
בעל הביאור:
יש אומרים שהוא אדם הראשון,
וזה היותר רחוק בעיני מכל מה שנאמר בו.
הכורם:
"אביך"
הוא אדם הראשון כי האדם מוטבע בחטא,
"כי יצר לב האדם רע מנעוריו", כן פירש רד"ק.
ורש"י אומר שהוא אברהם שחטא באומרו [בראשית טו, ח]
"במה אדע", ולדעת רש"י מדוקדק יותר "אביך"
שאדם הראשון הוא אבי כל מין האנושי.
נסה להכריע בין רש"י והרד"ק בהיעזרך בשתי דעות אלה.
8.
הסבר דברי אבן–כספי המודגשים והמסומנים בקו. מה עמדתו לגבי פירושו הראשון של רד"ק?
9.
איך יתקשר פסוק כז עם פסוק כח,
אם נפרש את כז לפי המלבי"ם?
10.
איזה פירוש נראה לך יותר מכל הפירושים לפי המשך העניינים בפרק?
ג.
פרק מד, א–ב
ועתה שמע יעקב עבדי וישראל בחרתי בו
כה אמר ה'
עושך ויוצרך מבטן יעזרך
אל תירא עבדי יעקב וישורון בחרתי בו.
אברבנאל
ולכן שמע יעקב עבדי וישראל בחרתי בו,
כלומר בעבור יעקב אביכם שהיה עברי ובעבורכם ישראל, לפי שברחתי בכם.
ופירש הנביא, איך יעשה למען שמו, ואמר:
"כה אמר ה'
עושך ויוצרך מבטן יעזרך אל תירא וכו'",
רוצה לומר אני שעשיתי אותך אומה בעולם וזהו "ה'
עושך"
ואני שהחזקתי ביעקב בהיותו במעי אמו, כשיצא וידו אוחזת בעקב עשו,
כי תמיד עזרתי אותו מן הבטן וכמאמר הנביא [מלאכי א, ב]
"הלוא אח עשו ליעקב …
ואוהב את יעקב…"
וזהו שאמר "ויוצרך מבטן יעזרך".
ולפי שאמר בתחילת דבריו אלה "ועתה שמע יעקב עבדי וישראל בחרתי בו"
שזכר שתי בחינות:
האחת מפאת יעקב אביכם והשנית מפאת בחירת האומה, כמו שפרשתי, אבל כנגד הבחינה השנית מבחירת האומה: "כה אמר ה'
עושך",
כי הבחירה היא מה שעשה אותם לו לעם סגולה;
וכנגד הבחינה הראשונה מיעקב אבינו אמר: "ויוצרך מבטן יעזרך".
וחזר עוד לדבר כנגד שתי הבחינות האלה,
ואמר כנגד הבחינה הראשונה מיעקב אבינו "אל תירא עבדי יעקב" כלומר כיון שאתה יעקב אל תירא בזכות יעקב אביך;
וכנגד הבחינה השנייה מבחירת האומה אמר: "וישורון בחרתי בו"
כלומר:
וגם כן אל תירא בעבור עצמך, שנקראת בשם "ישורון"
אשר בחרתי בך.
1.
הסבר למה פתח אברבנאל את פירושו לפרקנו במילה "ולכן"?
2.
רוב הפרשנים אין מפרשים "ויוצרך מבטן"
כפי שפירשו אברבנאל. התוכל לפרשו באופן אחר?
3.
כיצד מפרש אברבנאל את צורת העתיד של "יעזרך"?
4.
במה שונה אברבנאל בזה מרד"ק:
יעזרך:
שיעזרך והוא אומר לך אל תירא?
–
מה יש לומר לזכותו של כל אחד משני הפירושים ואיזה מהם נראה לך פשט?
ד.
פרק מד, ה:
זה יאמר: לה'
אני וזה יקרא בשם יעקב
וזה יכתוב ידו לה'
ובשם ישראל יכנה
ראב"ע:
זה
וגו': יהיו רבים ורובם אוהבי ה'
לשוב אל ביתו.
וזה יקרא בשם יעקב: להתפאר לעיני הגויים שהוא מזרע קדוש.
וזה יכתוב ידו:
חסר בית, וכן הוא יכתוב בידו, לבוא אל מקדש ה'.
יכנה:
כמו יקרא. ורבים פירשוהו על הגרים כטעם [זכריה ח, כג]
"יחזיקו עשרה אנשים"…
שד"ל:
זה
יאמר לה'
אני:
רוזנמילר וגיזיניוס [=שניים מחכמי האומות בני זמנו של שד"ל]
פירשו על שאר האומות שיתחברו לישראל לעבוד את ה',
ואין זה מעניין הפרשה, כי אמר [פסוק ג'] "וברכתי על צאצאיך".
ולדעתי הכוונה על השבועה שנשבעו בימי נחמיה בכתב ידם [נחמיה י,ל]
ללכת בתורת ה'.
התוכל להכריע בין שתי הדעות [ישראל או רבים מן האומות]?
ה.
השווה:
|
מא, |
מד, |
|
אפתח על שפיים נהרות |
כי אצק מים על צמא |
|
ובתוך בקעות מעיינות |
ונוזלים על יבשה – |
|
אשים מדבר לאגם מים |
|
|
–וארץ ציה למוצאי מים |
|
מה ההבדל במשמעות שני הפסוקים האלה הדומים בציוריהם?
עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע על פי הגיליונות
על פי הגיליונות של נחמה ליבוביץ –
שנה תשכ"ט
הפטרת ויקרא
ישעיהו פרק מג כא –
כח;
מד,
א – כג
בהפטרת פרשתנו עסקנו גם בגיליונות השנים הקודמות,
תשכ"ג,
תשכ"ו.
ואולם שם עסקנו בעיקר בפסוקים הראשונים של הפטרתנו.
לשאלת יחסו של פרקנו להבאת קורבנות עיין ביחוד גיליון ויקרא תשכ"ג שאלה א וגיליון תשכ"ו שאלה ג.
פתחנו את גיליוננו הפעם בשאלות מבנה ההפטרה כולה.
ויש להקדים לשאלותינו את השאלה למקומו של הפסוק הראשון פרק מג פסוק כא,
האם הוא סיומו של הקטע הקודם –
כדעת רד"ק ואברבנאל,
למשל –
או האם הוא פתיחה של הקטע החדש,
כדעת רש"י ורבים אחרים ממפרשינו,
וכדעת מסדרי ההפטרה.
(עיין לזה בגיליון ויקרא תש"ך שאלה א).
ביחס למבנה ההפטרה כולה,
הנה כדעת אברבנאל יש גם אנשי מדע שלא מבני אומתנו החושבים,
שהמחלק לפרקים קלקל כאן והפריד בין הדבקים,
כך למשל אומר המלומד Torrey
C. C. בספרו האנגלי:
The Second Isaiah. Edinburg. 1928
החלוקה לפרקים (חלוקה לפרקים במאה ה –
13 נכנסה ל–
VULGATA
) אשר לפנינו אינה נכונה.
הפסוקים כז –
כח אינם יכולים לשמש כסיום לנבואה,
אשר לה הם שייכים:
ויעידו על כך הפסוקים כד –
כה,
המרמזים שעתידים לבוא דברי נחמה כגון ב:
מד,
א –
ה,
הסטרוקטורה של כל הנבואה מוכיחה ש –
מד,
א –
ה הם המשכם של פרק מג.
ביחס למבנה ההפטרה שלנו כולה קיימות תפישות שונות.
אחדות מהן הובאו בגיליון ויקרא תשכ"ג.
שמעון בן פנחס ברמן בפירושו לישעיהו אור בהיר (רב בעיר טלשי בפלך קאוונא,
ווילנא תרס"ד)
פסוק כב:
מפסוק זה מתחלת נבואה חדשה (וכן דעת הרד"ק)
בזמן הנבואות הקודמות,
והיא נמשכת עד מד,
ה ונחלקת לשני חלקים:
1.
פסוקים כב –
כה
2.
מפסוק כו עד מד,
ה
(ובה דברי תוכחה לישראל אשר לא שבו בגולה בכל לבם אל ה',
עם הבטחה על סליחת עוונם ושובם בשלום לא"י והצלחתם בא"י עצמה.
ולא בוי"ו החיבור נוסף בראשית הדיבור לתפארת הקריאה או בטעם הנה.)
3.
פסוקים מד,
ו –
כג
הם נבואה חדשה ובזמן כהנבואות הקודמות,
ובה יחזק הנביא ידי ב"י שלא ייראו מלעלות לא"י מבבל וכי רק אלוקי ישראל הוא אלוקי אמת.
מ.
צ.
סגל נביאים אחרונים (מהדורה ספרותית)
חלק ראשון מג,
כב –
כח
חלק שני מד,
א –
ה
עניין חדש מד,
ו –
כח
אברבנאל:
מג,
כב –
מד,
ה
(ולא אותי קראת יעקב וכו'
עד כה אמר ה'
מלך ישראל וגואלו וגו'
)
מד,
ו –
כ
(כה אמר ה'
מלך ישראל וגואלו וכו'
עד זכר אלה יעקב)
מד,
כא
סוף הנבואה
וכדאי ללומד –
לפני שיכנס לעיין בפרטים –
לבדוק שלוש אפשרויות אלה.
בפסוק כה ובמקומו בתוך הפטרתנו התקשו כמה מן הפרשנים.
הרי כאן דברי סליחה ונחמה בין דברי תוכחה חמורים שלפניו ואחריו.
אלא שאם יבין הלומד שההדגשה בפסוק זה אינה על מחיית חטאים,
על סליחה כשלעצמה,
אלא על מחיית חטאים "למעני"
– אז יתברר הפסוק הזה בתוך הקשרו.
ויש להשוות לפסוקנו את הפסוקים מח:
ט,
יא.
גם שאלה ג 1
עוסקת במבנה,
בקשר שבין הפסוקים.
בין המתרגמים יש המבליטים את הקשר בין מד,
א לפסוקים הקודמים על ידי כך שמתרגמים "ועתה שמע יעקב"
– אבל מעתה …
כגון:
New Revised Standard Version: But now hear O Jacob my servant,
Buber – Rosenzweig: Jetzt aber hצre
שאלה ג 2
קשה.
הביטוי "יוצרך מבטן"
ביחס לעם כולו ולא לאיש הבודד מוזר.
ולכן ניסו פרשנים לקשור את פסוקנו עם הולדת יעקב,
ואינו נראה שהרי "יעקב"
משמש כאן בהקבלה ברורה לישראל והכוונה לאומה כולה.
וכן מוזרים דברי הרד"ק:
וטעם "מבטן",
כי בעת צאת הבן מן הבטן יכניסהו בברית הא–ל וימול אותו לשמונה ימים.
ושוב אין זה מתקשר עם פסוקינו המדברים על האומה.
שד"ל מפרשו כביטוי מטפורי:
ויוצרך מבטן:
אשר כונן אותך משעה שיצאת לאור העולם,
כלומר משעה שהיית לעם.
ואף זה קשה,
מפני שאז היה הנביא מזכיר את יציאת מצרים.
ואולי צדק אחד מפרשני הגויים,
באומרו שלא התכוון הנביא כאן רק למאורע ההסטורי של יציאת מצרים,
אשר בה נהיה ישראל לעם,
אלא שהתכוון לה'
כיוצר,
כבורא הנפשות כולן,
ולכן רמז כאן דווקא לא ליצירת ישראל העם,
כי אם ליצירת כל אחד ואחד מישראל,
אשר ה'
יוצרו "מבטן".
לשאלה ג3
יובאו בזה דברי פרשן שלא מבני עמנו מן הזמן האחרון *)
המעמיד זה מול זה שתי אפשרויות לתרגום הפסוק.
הוא מתנגד לתרגום הרגיל:
עמוד 59:
בהערות
'thy
maker and thy fashioner from the womb who will help thee,'
והוא מציע בניגוד לזה:
עמוד 55:
בתרגום
He
that made and fashioned thee in the womb will help thee
E.
J. Kissane, The Book of Isaiah, vol.II 1943 *)