הפטרה
ירמיהו מו, יג – כח
א.
שאלות כלליות:
1.
הרב יששכר יעקובסון בספרו חזון המקרא עמ'
161 מקדים להפטרה זו:
כשם שבפרשת בא אנו מוצאים המשך המכות שהביא הקב"ה על המצרים,
אשר על תחילתם שמענו בפרשה הקודמת, פרשת וארא, כך גם ההפטרה לפרשה שלנו דומה מאד להפטרה של הפרשה הקודמת (יחזקאל כח, כה – כט,
כא)
… נזכור כי ירמיהו ויחזקאל היו שניהם בני דור אחד בערך.
א.
הסבר מה הדמיון במבנה שני הפרקים?
ב.
מהו הרעיון העיקרי בדברי יחזקאל שאינו נמצא בנבואת ירמיהו זו?
ג.
מהם הדמויים אליהם מדמים כל אחד משני הנביאים את מצרים?
2.
לדעת ההיסטוריונים מדבר ירמיהו בנבואותיו מו,
א – יב;
מו,
יג – כח בשני מאורעות שונים בתולדות מצרים.
הבא הוכחות לכך מתוך פרקנו והראה מהו אופיו השונה של שני המאורעות עליהם מתנבא הנביא בחלק הראשון ובחלק השני של פרקנו.
(שים–לב,
הדימוי של מצרים כיאור העולה לכסות ארץ נמצא בנבואה הראשונה ולא בשניה!)
ב.
השווה:
בנבואה הראשונה בנבואה השניה
|
ירמיה פרק מו יד: טו: |
ירמיה פרק מו ג: ד: ה: |
1. מה המפתיע במנה שני הקטעים האלה?
2.
הסבר את ההבדל שבסגנון שני הקטעים בהתאם לתשובתך לשאלה א/ 2!
ג.
ירמיה מו, טו:
מַדּוּעַ נִסְחַף אַבִּירֶיךָ לֹא עָמַד כִּי ה'
הֲדָפֹו:
1. מה משמעה של מילת "נסחף"
כאן,
מה התמונה בה נראית המלחמה?
2. מהי התופעה התחבירית המתמיהה בפסוקנו וכיצד ניתן ליישבה?
3.
הידועה לך תופעה זו גם ממקומות אחרים בתורה ובנביאים?
ד.
ירמיה מו, טז:
…
וַיֹּאמְרו:ּ קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל עַמֵּנוּ וְאֶל אֶרֶץ מֹולַדְתֵּנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה:
רד"ק
ירמיה
מו, טז:
יאמרו
קומה
ונשובה
אל עמנו:
הגרים במצרים מארצות אחרות, כי כשהיה רעב היו באים לגור במצרים,
כי ברוב השנים יש שבע במצרים יותר משאר ארצות,
וכשיבא חיל נבוכדנצר יאמרו איש לחברו: קומה ונשובה אל עמנו.
אברבנאל:
הנכרים שהיו בהם,
שבאו לעזרת מצרים,
היו אומרים זה לזה: קומה ונשובה אל עמנו ואל ארץ מולדתנו.
התוכל להביא ראיה מתוך פרקנו עצמו שצדק אברבנאל?
ה.
ירמיה מו, טז:
…
מִפְּנֵי
חֶרֶב
הַיּוֹנָה.
תרגום
יונתן
ירמיה
מו, טז:
מן קדם חרבא דסנאה דהיא כחמר מרויא.
רד"ק
ירמיה
מו, טז:
היונה:
האונסת,
כי אין מי שיעמוד כנגדה,
וכן:
"והאכלתי את מוניך את בשרם"
(ישעיהו מט, כו)
– אונסיך.
וכן:
"לא יונו עוד נשיאי את עמי" (יחזקאל מה, ב).
ויונתן תרגם מענין יין שתרגם מן קדם חרב סנאה דהיא כחמר מרויא.
שד"ל:
ר'
עזריה
מן האדומים
(ספר
מאור
עיניים
פרק כא)
אמר,
שהוא רמז למלכות אשור ובבל,
שהיה אות דגלם יונה.
* 1.
מה הביא את התרגום לתרגמו בלשון זר ורחוק ולר כפשוטו, כפי שפירו רד"ק,
מלשון 'יונה'?
* * 2.
התוכל להוכיח שלא צדק ר'
עזריה בפירושו?
ו.
ירמיה מו, כז:
וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל
כִּי
הִנְנִי
מוֹשִׁעֲךָ
מֵרָחֹוק
וְאֶת
זַרְעֲךָ
מֵאֶרֶץ
שִׁבְיָם
וְשָׁב
יַעֲקֹוב
וְשָׁקַט
וְשַׁאֲנַן
וְאֵין
מַחֲרִיד:
מדרש תנחומא ויצא פרק ב
א"ר ברכיה בשם רבי חלבו ור"ש בן יוסינה:
מלמד שהראהו הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ויורד,
ושל מדי עולה ויורד,
ושל יון עולה ויורד,
ושל אדום עולה ויורד,
א"ל הקב"ה ליעקב:
יעקב,
למה אין אתה עולה?
באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמר:
כשם שיש לאלו ירידה,
כך אני יש לי ירידה?!
א"ל הקב"ה:
אם אתה עולה אין לך ירידה,
ולא האמין ולא עלה.
ר"ש בן יוסינה היה דורש (תהילים עח):
"בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו"
א"ל הקב"ה:
אלו עלית והאמנת לא הייתה לך ירידה לעולם,
אלא הואיל ולא האמנת הרי בניך משתעבדין בהללו ד'
מלכיות בעה"ז במסים ובארנוניות ובגולגליות.
א"ל יעקב:
יכול לעולם?
א"ל:
"אל תירא עבדי יעקב אל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים"
מארץ מגליא,
מאספניה,
ומחברותיה.
"ושב יעקב"
– מבבל,
"ושקט"
– ממדי,
"ושאנן"
– מיון "ואין מחריד"
– מאדום.
* 1.
מה גרם למדרש זה לדרוש את פסוקנו כנגד תולדות ישראל בכל תקופות גלותם?
ועיין רמב"ן
רמב"ן
בראשית
טו, יב
והנה
אימה
חשכה
גדולה
נופלת: דרשו בו רמז לשעבוד ארבע גליות, כי מצא הנביא בנפשו אימה,
ואחר כך בא בחשכה, ואחר כך גדלה החשכה, ואחר כך הרגיש כאילו היא נופלת עליו,
כמשא כבד תכבד ממנו. אמרו (ב"ר מד יז):
"אימה"
זו בבל, "חשכה"
זו מדי, שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית, "גדולה"
זו מלכות אנטיוכס,
"נופלת"
עליו זו אדום.
והיה הענין הזה לאברהם,
כי כשהקב"ה כרת עמו ברית לתת הארץ לזרעו לאחוזת עולם אמר לו כמשייר במתנתו,
שארבע גליות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם,
וזה בעל מנת אם יחטאו לפניו ואחרי כן הודיעו בבאור גלות אחרת שיגלו תחילה,
שהוא גלות מצרים,
שכבר נענש בו כאשר פירשתי (לעיל יב,
י).
* * 2.
מה בין ישראל לאומות העולם לפי מדרש זה?