גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים וארבע (תשכ"ה)
הפטרת – פרשת פינחס
מלכ"א י"ט
א.
יט,
ב'
ותשלח
איזבל
מלאך
אל
אליהו
לאמור
כה
יעשון
אלוקים
וכה
יוסיפון
כי
כעת
מחר…
ר'
יוסף
אבן
כספי: אדני
כסף:
ד"ה
כה
יעשון: הנה זה הלשון יהיה נכון גם לקדושים,
כמו שאמר (שמואל ב' ז'
כ"ג)
"אשר הלכו אלוקים",
(בראשית ל"ד ז') "כי שם נגלו אליו האלוקים".
1. מה המתמיה בפסוקנו?
2.*
למה אין אבן כספי מביא גם את דברי אברהם (בראשית כ' י"ג)
"ויהי כאשר התעו אותי אלוקים"?
3.**
כיצד אפשר ליישב את שני הפסוקים משמואל ומבראשית שלא כדברי אבן כספי?
(לפי בעל הואיל משה יש לישב את שמ' ב'
ז'
ע"פ דברים ד'
ל"ד)
4. למה לא הביא גם את שמואל א'
ד'
ה'
"האלוקים
האדירים
האלה"?
ב.
יט,
ב'
כה
יעשון
אלוקים
וכה
יוסיפון
כי
כעת
מחר
אשים
את
נפשך
כנפש
אחד
מהם
רש"י:
ד"ה
כה
יעשון
אלוקים:
כמו שעשית לנביאי הבעל
1. מה קשה לו?
2. במה הוא סוטה מן הפירוש הרגיל?
ג.
יט,
ט'
מה
לך
פה
אליהו
אברבנאל:
וכבר פרשתי שאליהו עשה שלושה דברים בלי צווי ה'
יתברך:
האחד היא השבועה שנשבע באף ובחימה ובקצף גדול "אם יהיה… טל ומטר" כי אם לפי דברו, ועשה רעב גדול בארץ ישראל…
והשני במיתת בן הצרפתית, שהטיח דברים כלפי מעלה… והחיה אותו. והשלישי:
מה שעשה בהר הכרמל… והורדת אש מן השמים, ושלשתם עשה בלי צווי אלוקי ולהיות כוונתו טובה ולקדוש ה', עשה ה' יתברך גזרותיו וקיימם,
אבל התקצף עליו על אשר עשה מה שלא צוה,
ולזה היה שלא באהו הנבואה עוד.
ולהעיר על זה אמר: "והנה ה' עובר"
ר"ל הנה ה'
הוא עובר על כל פשעיך.
וזכרם ראשון ראשון כמו שקרו,
הראשונה הרוח שהיה מפרק הרים וגו', לרמוז על הגזרה שגזר ברוח כעסו לעצור מטר, שבזה היה מחריב העולם,… והרעש על הדברים שהטיח כלפי מעלה על מות בן הצרפתית ועל תחייתו, לפי שתחיית המתים כנו אותו הנביאים בשם "רעש"
(יחזקאל ל"ז ז') והאש – הוא האש אשר הוריד בהר הכרמל ולא באש ה'
לפי שלא עשה אותו ניסיון במצוות '
ובדברו.
וזכר קול דממה דקה, לרמוז שבעבור הדברים האלה אשר עשה אליהו בלי מצוות ה' לא באתו הדבור כבראשונה והיה הקול האלוקי דממה והיא השתיקה והעדר הדבור.
1.
מנין לאברבנאל שעשה אליהו מעשהו על הר הכרמל על דעת עצמו?
2. איך יפרש אברבנאל – אם כן – את י"ח ל"ו "ובדברך עשיתי"?
3. במה שונה אברבנאל מן הדעות המובאות בשאלה ג' בפענוח סמליות ה"דממה הדקה"?
ג.
תנא דבי אליהו:
אליהו זוטא ח':
… וכל נביא ונביא,
שהיה מדבר עמהם (עם בני ישראל)
אין רוצים בטובתו.
תדע לך שכן שאל אחאב את אליהו התשבי, אמר לו: "כתוב בתורה (דברים י"א פ"ז)
"השמרו לכם פן יפתה לבבכם – וחרה אף ה'
בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר"
ואני,
שאני עובד כל ע"ז שבעולם, בא וראה כמה טובות באות בימי, שנאמר (מלכים א' ט"ז ל"ד)
"בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחה".
מיד נתמלא עליו אליהו חימה גדולה, אמר לו: "ריקה,
מאסת מי שברא כל העולם כולו לכבודו ומי שנתן דברי תורה לכבודו, חייך שאין אני דן אותך אלא מדבריך",
שנאמר (מלכים א' י"ז א'): "ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה'
אלוקי ישראל אשר עמדתי לפניו,
אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי".
נטל אליהו מפתח של מטר והלך לו.
והיה רעב גדול בכל העולם,
עד שאמר לו המקום, (מלכים א' י"ח א') "לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה".
ולא עוד אלא שעמד ודחפו למקום שבקשו אבותיו רחמים ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא…
אמר לו הקב"ה לאליהו (י"ט ט') "מה לך פה אליהו"? היה לו שיאמר לפניו: "רבונו של עולם,
בניך הם, בני בחוניך הם,
בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רצונך בעולם!" ולא עשה כן,
אלא אמר לפניו:
(י"ט י') "קנא קנאתי לה'
צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל…" התחיל הקב"ה מדבר עמו דברי תנחומין,
אמר לו: "כשנגליתי ליתן להם תורה על הר סיני,
לא נגלו עמי אלא מלאכי השרת, שהם רוצים בטובתם,
שנאמר "ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה'…" ואומר "…ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה".
המתין לו שלוש שעות ועדיין בדבריו הראשונים הוא עומד:
"קנא קנאתי לה'
צבאות…"
באותה שעה אמרה לו רוח הקדש לאליהו:
(י"ט ט"ו)
"לך שוב לדרכך מדברה דמשק…
ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתך".
ומה שבדעתך איני יכול לעשות.
ועיין עלון הדרכה!
ר'
יעקב
פידאנקי
(פרשן
ספרדי, שהביא
שוב
לבית
הדפוס
את
אברבנאל
וכתב
תוספות
לפירושו
"בקצת
מקומות
כאשר
תחזינה
מישרים",
נפטר
בלונדון
תס"ב
1701).
ד"ה
מה
לך
פה
אליהו:
להיות שנכנס אליהו בנקרת הצור,
מקום שעמד שם משה בהר סיני, אמר לו הקב"ה:
"מה לך פה",
אתה רוצה להתדמות למשה, שאמרתי לו: "ואתה פה עמד עמדי", הלא הוא היה סניגוריה של ישראל ומסר את נפשו עליהם, ואתה אינך כך!"
לכך הראה לו הקב"ה רוח חזק ואמר לו:
"לא ברוח ה'",
שיש ארבע מדות בבני אדם:
יש מי שכועס ובחרונו פועל הכעס וזהו "רוח גדולה מפרק הרים ומשבר סלעים", שעושה המעשים (=פעולות שנגרמו ע"י הכעס) בפועל;
לא בחר ה'
באלה,
להשרות עליו שכינתו,
"ואחרי הרוח" – יש מידה טובה הימנה, שתפעם בתוך לבו וקרבו, ופיו ימלא רעש ורעדה והגיגו תבער כמו אש, ולא יעשה הדבר בפועל, וזהו שאמר "רעש",
מתרעם בקול דברים בעלמא ולא בפועל; גם באלה לא בחר ה'.
גם אחרי הרעש מידה טובה הימנה: אם תיקוד בקרבו ויכחידנה תחת לשונו ולא יזכר על שפתיו, גם בזה לא בחר ה'.
אבל המידה הרביעית שהיא אחר באש – קול דממה,
שאין לו שום התעוררות כלל,
לא בלבו, לא בשפתיו, כי אינו מתרעם,
רק מתנהג בנחת,
הוא אשר יבחר ה'. וכל זה לרמוז,
שאין ראוי לאשר דבר פי ה' אליו,
שיבוא לכלל כעס כלל, כי כל דרכיו ודבריו יהיו בנחת.
1. מה התפישה המשותפת לשניהם במעשה אליהו על הכרמל, מה היה חטאו?
2. מה המסומל בדממה דקה?
3.
היכן מצינו במקרא ובמדרשים שנענש נביא על שלמד קטגוריה על ישראל?