גיליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ השנה השמונה–עשרה [תשי"ט]
ויקרא – הפטרה לשבת זכור
שמואל א' פרק טו
א.
שאלה כללית
אברבנאל מקשה לפרקנו:
השאלה בעונש שאול המופלג שנענש על חטא קטן, והוא אמרו [שמואל א' טו,
כג]
"יען מאסת את דבר ה'
וימאסך ממלך", והחטא הזה היה קטן מאוד,
אחרי שנלחם מלחמות ה' ועשה מלחמות עמלק כמו שצווה.
ואף שלקח מהשלל לא היה אותו עוון ראוי לעונש מופלג כזה,
שימאסהו ה' ממלוך על ישראל.
והנה מצאנו שדוד הרג את אוריה בחרב בני עמון וישכב את אשתו והוא היה עוון פלילי, ולא קרע ה'
את מלכותו מעליו,
ולמה שאול שעשה חטא קל נענש הרבה?
האם היה משוא פנים בדבר?
בין התשובות הרבות שניתנו לשאלה הזו:
ר'
יוסף אלבו ספר העיקרים מאמר ד, כו:
והטעם בזה לפי דעתי הוא שדוד לא חטא במצווה פרטית שנצטווה בה אחר שהיה מלך או במצווה פרטית שנצטווה בה בתורה מצד שהוא מלך, אלא במצווה כוללת אותו עם כל האנשים,
כי איסור אשת איש או רציחה, כוללת כל האנשים ולכן ראוי שיהיה עונשו שווה לעונש כלל האנשים.
אבל שאול חטא במצווה פרטית אליו מפי שמואל אחר שהיה מלך או מצד שהיה מלך,
שאמר לו שמואל [שמואל א', י,
ח]
"שבעת ימים תוחל עד בואי אליך", ואמר לו גם כן [טו,
ג]
"לך והכית את עמלק… ולא תחמול עליו"
– ובעבור זה נענש בהסרת המלכות מזרעו ושימות בלא עתו,
ועל כן כשעבר על דבריו והעלה עולה בגלגל קודם שבא שמואל – נאמר לו: [שמואל א', יג,
יד]
"ועתה ממלכתך לא תקום", כלומר שיפסק המלכות מזרעו,אבל לא אמר לו שימות חצי ימיו;
וכשחטא בדבר עמלק נאמר לו:
[שמואל א', טו,
כו]
"כי מאסתה את דבר ה'
וימאסך ה' מהיות מלך", כלומר שימות בלא עתו ולא יחשב לו מלכות משם ואילך… בעבור היות אלה מצוות פרטיות…
ויורה על זה הטעם, מה שייעד ה'
יתברך ליהוא, שתתקיים המלכות ביד זרעו עד דור רביעי,
בעבור ששמר המצווה הפרטית שנצטווה להשמיד בית אחאב ועובדי הבעל.
וכן שלמה בעבור שחטא במצוות "לא ירבה לו נשים" והמצוות הפרטיות שנצטוה עליהן המלך מצד שהוא מלך, הוסרה מלכות עשרת השבטים ממנו ולא נשאר לו רק שבטי יהודה ובנימין, בעבור השבועה שנשבע ה' יתברך לדוד. זהו דעתי בדבר זה.
ויש מי שכתב בזה טעם אחר והוא,
ששאול חטא באומנות המלכיי וראוי שיאבד האומנות ההיא, אבל דוד לא חטא באומנות המלכיי, שחטאו היה חטא אחר שאין לו התלות באומנות המלכיי ועל כן ניתן למחילה.
והרי זה דומה לשני סופרים,
שאחד חטא שעשה שטר מזויף ואחד חטא שבא על הערווה, שכאשר נתן המלך לכל אחד עונשו כפי חטאו והעניש למי שבא על הערווה להלקותו, שאחר שלקה אין ראוי שיפסיד אומנותו, והרי זה נשאר באמונת אומנותו,
כמו שהיה קודם זה. אבל הסופר שעשה שטר מזוייף,
אף לאחר שקיבל עונשו על מה שחטא,
הנה הוא ראוי להעבירו מאומנותו ולא יתן לו אמונה כלל באומנותו.
וכן שאול, לפי שחטא באומנות המלכיי שחמל על אגג ולא עשה נקמה בעמלק כראוי היה ראוי להעבירו ממנו.
1.
מה ההבדל בין שתי תשובותיו?
2.
התוכל למצוא בדברי שאול בפרקנו אחיזה לתשובה נוספת לשאלה הנ"ל?
ב.
מתוך דברי המדרשים:
יומא דף כב ע"ב:
בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול: [שמואל א', טו,
ג]
"לך והכית את עמלק", אמר:
"ומה נפש אחת אמרה תורה:
הבא עגלה ערופה – כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה".
ואם אדם חטא – בהמה מה חטאה?
ואם גדולים חטאו – קטנים מה חטאו"?
יצאה בת קול ואמרה לו:
[קהלת ז, טז]
"אל תהי צדיק הרבה"! ובשעה שאמר לו שאול לדואג:
[שמואל א', כב,
יח]
"סוב אתה ופגע בכהנים"! יצאה בת קול ואמרה לו [קהלת ז, טז]:
"אל תרשע הרבה"!
קהלת רבה
אמר ר' שמעון בן לקיש:
כל מי שעושה עצמו רחמן במקום אכזרים,
סופו שיהיה אכזרי במקום רחמנים.
1. מהו הקשר שמצאו חז"ל בין שני מעשי שאול [מלחמת עמלק והריגת נב עיר הכהנים]
ומה הפרטים שבפרקים הנותנים סעד להשקפתם?
2.
התוכל להוכיח מתוך המסופר בפרקנו,
שלא נבעה התנהגות שאול בפרקנו מתוך רחמנות על תינוקות שלא טעמו טעם של חטא?
ג.
השוה בין סיפור הכתוב לבין סיפור שאול:
|
סיפור שאול |
סיפור הכתוב |
|
פסוק טו: על מיטב הצאן והבקר |
פסוק ט: ויחמול שאול על אגג ועל מיטב הצאן ועל מיטב הצאן ועל המשנים והכרים |
|
למען זבוח לה' |
ולא אבו החרימם |
|
ואת היותר החרמנו |
וכל המלאכה נמבזה ונמס אותה החרימו |
הסבר את סיבת כל השינויים;
החיסורים,
ההוספות,
חילופי המילים.
ד.
התוכל למצוא בפתיחת השיחה שבין שאול לשמואל סימנים המעידים על כך שידע שאול עד כמה לא היו מעשיו לרצון לה'?
ה.
פסוק ג:
עתה לך והכיתה את עמלק והחרמת את כל אשר לו.
אברבנאל שואל: למה ציוה שמואל "והחרמת את כל אשר לו…"?
והנה התורה האלוקית ציוותה שנחרים את זכר עמלק אבל לא ציוותה שנחרים את כל אשר לו, ולא אסרה שללו על ישראל,
וטוב הוא שיאכלו שללו, וגם ישימו בכליהם,
ויקשה אם כן,
למה שמואל הנביא הוסיף בעונשו באיסור שללו במקום הזה?
עד שנענש שאול בעבור שחמל על מיטב הצאן.
וכן תמצא בעניין המן שאמר [אסתר ט, י]
"ובביזה לא שלחו את ידם",
וראוי שנדע סיבתו.
נסה לענות לשאלתו וליישב גם את מקומנו וגם את דברי מגילת אסתר!
ו.
פסוק ו:
ויאמר שאול אל הקיני: לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל.
מה ראה הכתוב לספר לנו פרט זה בפרק זה ובמקום זה?
[עיין שמות פרקים יז –
יח]
ז.
פסוק יז:
הלוא
אם
קטן
אתה
בעיניך
ראש
שבטי
ישראל
אתה
וימשחך
ה'
למלך
על
ישראל
שתי תשובות משיב שמואל בפסוק זה לדברי ההתנצלות של שאול בפסוק טו. אלו הן?