גיליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ –
שנה חמישית (תש"ו)
ויקרא
פרק א
הפסוקים הראשונים של פרק א
גיליון זה הוא המשך גיליון ויקרא תש"ה,
שעסק בפסוקים הראשונים של פרקנו.
א.
בטעם מצוות הקורבנות.
האברבנאל בהקדמתו לספר ויקרא בדברו על טעמי הקורבנות וברצותו להגן על דעת הרמב"ם מביא
מדרש
ויקרא
רבה
פרשת
אחרי
מות
כב,
ח:
איש
איש כי
ישחט… ר'
פנחס בשם ר'
לוי אומר: משל לבן מלך שגס לבו עליו והיה למוד לאכול (בשר)
נבלות וטרפות. אמר המלך: "יאכלם על שולחני תדיר ומעצמו הוא נזור".
כך – לפי שהיו ישראל להוטים אחרי עבודה זרה והיו מביאים קורבנותיהם לשעירים באיסור ופורענות באה עליהם, אמר הקב"ה:
יהיו מקריבים בכל עת קורבנותיהם לפני באוהל מועד והם ניצולים מעבודה זרה. הדא הוא דכתיב "איש איש אשר ישחט…"
ר'
דוד
הופמן
בהקדמתו
לפירושו
לספר
ויקרא
מעיר שיש לתמוה על גירסא זו שהיתה לפני אברבנאל ואין למצוא כדוגמתה בספרים ובכ"י שלפנינו.
וכן הלשון בויקרא רבה שבידינו:
… והיה למד לאכול נבלות וטרפות,
אמר המלך: זה יהיה תדיר על שולחני ומעצמו הוא נזור. כך – לפי שהיו ישראל להוטים…"
1.
התוכל להסביר מהי המסקנה משינוי זה בגירסא לגבי טעם מצוות הקורבנות:
2.
מהו טעם המצוה לפי גירסת האברבנאל ומהו טעמה לפי הגירסא הנמצאת לפנינו?
ב.
שאלות מבנה:
הסבר את החלופין בין "כי"
ו"אם"
פסוק ב:
אדם כי יקריב…
פסוק ג:
אם עולה קורבנו…
פסוק י:
ואם מן הצאן
פסוק יד:
ואם מן העוף
והשווה
גם:
פרק ד פסוק ב:
נפש כי תחטא
פסוק ג:
אם הכהן המשיח יחטא
פסוק יג:
ואם כל עדת ישראל….
ענה לשאלה זו רק אחרי עיונך בשמות
כא,
ב–ה
כא,
ז–יא
כא,
כח–לב
כא,
לז–כב,
ג.
ג.
פסוקים ד –
ט.
חז"ל לימדונו שאלה הפעולות כשרות בזר (=אינן צריכות להיעשות בידי כהן דווקא): שחיטה,
הפשט,
ניתוח,
רחיצה.
מהי הזרות הסגנונית בפסוקים המתיישבת על ידי כך?
ד.
השוה מעשה עולת בקר ג – ט למעשה עולת צאן י – יג.
1. ביאור:
(ר'
נפתלי
הרץ
ויזל):
ואם
מן הצאן.
מעשה עולת בקר ועולת צאן שווים. ומאוד עמקו דרכי התורה ואין בידינו לדעת למה נאמר בשתי פרשיות,
ופירט בבקר מה שקיצר בצאן ופירט בצאן מה שקיצר בבקר… וילמד עליון מתחתון ותחתון מעליון.
מהו הקושי העיקרי בסידור העניינים?
2.
התוכל להסביר למה נאמר לגבי הבקר –
פסוק
ח:
וערכו
בני
אהרון
הכהנים
את
הנתחים…
ולגבי הצאן –
פסוק
יב: וערך
הכהן
אותם
על
העצים.
ה.
השווה מעשה עולת הצאן למעשה עולת העוף.
פסוק י:
ואם מן הצאן קרבנו… לעולה…
פסוק יד:
ואם מן העוף עולה קרבנו לה'.
1.
מהי סיבת השינוי בסדר המילים?
(לפתרון שאלה זו עיין גם פרק ג פסוק א.)
2. מהי הסיבה שלא נזכר "לה'"
גם בעולת הצאן פסוק י'?
ו.
שאלות ודיוקים ברש"י:
1. פסוק ז:
ונתנו
אש. (חולין פא) אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט:
מה הרעיון המסומל בדין זה?
2. פסוק ח:
את
הנתחים
את הראש.
לפי שאין הראש בכלל הפשט שכבר הותז בשחיטה לפיכך הוצרך למנותו לעצמו (חולין כז):
מה קשה לו?
3. פסוק יד:
תורים.
גדולים ולא קטנים:
בני יונה. (חולין כב) קטנים ולא גדולים:
מהו הרמז בלשון הכתוב לדבריו?
4. פסוק טו:
והקריבו.
(חולין סה) אפילו פרידה אחת יביא:
מה קשה לו?