גיליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ השעה התשע–עשרה (תש"כ)
הפטרת ויקרא
ישעיה מג, כא – מד,
כג
א.
פסוק כא:
עַם–זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ:
וְלא–אתִי קָרָאתָ יַעֲקב כִּי–יָגַעְתָּ בִּי יִשְרָאֵל:
רש"י:
עם זו יצרתי:
למען תהילתי יספרו
ולא אותי קראת:
ואתה לא אותי קראת בפנותך אחרי עבודה זרה.
ראב"ע:
עם זו: כמו "זה".
והטעם זה הוא העם שלי,
והטעם – על אלו השבים.
רד"ק:
עם זו יצרתי לי: יצרתי להיות לי לעם והם יספרו תהילתי על הנסים שאעשה להם בהוציאי אותם מהגלות, ועתה החל בפרשה אחרת להוכיח את ישראל שבאותו הדור.
ר'
יוסף כספי אדני כסף:
עם זו יצרתי:
דבק עם מה שקדם.
1.
שתי תפישות למפרשים הנ"ל ביחס למקומו של פסוקנו בפרק.
מה הן שתי הדעות,
סדר את הפירושים לשתי קבוצות.
נסה להכריע בין שתי הדעות.
2.
מה הניע את מסדרי ההפטרות לפתוח בפסוק כא ולא בכב?
[אברבנאל מחלק את פרקנו:
יד –
כא;
כב –
כח]
3.
הסבר דברי הראב"ע "על אלו השבים".
4.
מה ראה רש"י להוסיף את "ואתה"
לתחילת פסוק כב שאינה בפסוק?
5.
לדעת דוד ילין "חקרי המקרא"
[ירושלים תרצ"ט]
שלושת הפסוקים כ,
כא,
כב הם עניין אחד ואין להפסיק ביניהם.
התוכל להסביר מה הביאו להשערה זו?
ב.
השוה:
|
ירמיהו ו, |
ישעיה מג, |
|
למה זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק |
כג: |
|
עולותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי |
כד: |
האם הרעיונות שבשני המקומות שווים,
דומים או שונים?
ג.
פסוק כב:
וְלא–אתִי קָרָאתָ יַעֲקב כִּי–יָגַעְתָּ בִּי יִשְרָאֵל:
פסוק כג:
לא–הֵבֵיאתָ לִּי שֵה עלתֶיךָ וּזְבָחֶיךָ לא כִבַּדְתָּנִי
רש"י:
ולא
אותי
קראת: ואתה לא אותי קראת בפנותך אחרי עבודה זרה. לא הבאת לי שה עולותיך:
כי אם לעבודה זרה.
רד"ק:
לא
הבאת לי:
וזה היה בימי אחז שביטל עבודת האל מבית המקדש כמו שכתוב עליו [דברי הימים ב',
כח,
כד–כה]
"ויסגור את דלתות בית ה'
ויעש לו מזבחות בכל פינה בירושלים ובכל עיר ועיר בנה בית לקטר לאלוהים אחרים". וכן התוודה עליו חזקיה בנו ואמר [שם,
כט,
ו–ז]
"כי מעלו אבותינו ויסבו פניהם ממשכן ה'
ויתנו עורף. גם סגרו דלתות האולם ויכבו הנרות וקטורת לא הקטירו ועולה לא העלו בקודש לאלוהי ישראל".
מלבי"ם:
ולא
אותי
קראת: פעל "קרא"
הבא על התפילה נקשר תמיד ביחוס שאליו.
לבד פה ובירמיהו [כט,
יב]
בא בייחוס הפעול,
מצייר כאילו התרחק ה' מן העם ע"י חטאותיהם. והם – הגם שקוראים אליו,
אינם קוראים אותו,
רצה לומר, הגם שמתפללים אליו,
אין קוראים אותו שיבוא אליהם,
על ידי שיסירו את הקיר המבדיל בינו ובינם שהם העוונות…
וכבר ביארתי בפירוש התורה, כי בכל מקום שמקדים מילת הייחוס אל הפעולה, מורה איזה גדר הפוך וסתירה,
לכן אמר "לא אותי קראת"
רצה לומר –
רק אלי קראת.
לא
הבאת לי:
"הבאה"
הנקשרת עם למ"ד,
מורה שמביאו לקנין להיות שלו לצרכו. ואמר:
העולה שהבאת, לא לי הבאת,
כי אני אינו צריך לעולה וקרבן רק הבאת אותה על האש לבד. (החלק האחרון הוא מתוך פירושו "ביאור העניין")
1.
מה ההבדל בין שלוש הדעות האלה?
2.
איך יש לפרש את המשך פסוק כג,
אם נקבל את פירושו של רש"י?
3.
התוכל להביא דוגמא לכלל הסגנוני שמביא המלבי"ם בסוף דבריו?
ד.
פסוק כג:
לא הֶעֱבַדְתִּיךָ בְּמִנְחָה וְלא הוֹגַעְתִּיךָ בִּלְבוֹנָה…:
פסוק כד:
…אַךְ הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטּאותֶיךָ הוֹגַעְתַּנִי בַּעֲונתֶיךָ:
מה ההבדל בין הוראת "העבד"
ו"הוגיע"
שבפסוק כג לבין הוראת אותם הפעלים [ושוב בהפעיל !
בפסוק כד?
ה.
פסוק כז:
אָבִיךָ הָרִאשׁוֹן חָטָא וּמְלִיצֶיךָ פָּשְׁעוּ בִי:
רש"י:
אביך הראשון חטא:
באומרו [בראשית טו, ח]
"במה אדע כי אירשנה".
ומליציך פשעו בי:
אין לך בכל המליצים שאתה סומך על זכותם שלא מצאתי בו פשע: יצחק אהב את שונאי.
ראב"ע:
אביך הראשון: הוא ירבעם שבחרו ישראל למלך לא על פי השם.
ומליציך:
הם השרים מליצי הכהנים.
ויש אומרים: שאביך הם המלמדים,
כמו [מלכים ב', ב,
יב]
"אבי אבי רכב ישראל", וכמו [בראשית מה, ח]
"וישימני לאב לפרעה";
[בראשית ד, כא]
"אבי כל תופש כינור ועוגב".
ו"המליצים"
הם התלמידים, והוא מגזרת [בראשית מב, כג]
"כי המליץ בינותם".
רד"ק:
אביך הראשון חטא:
ואיך תאמר לא חטאת אתה והנה "אביך הראשון חטא",
והוא אדם הראשון.
כי האדם מוטבע בחטא, [בראשית ח, כא]
"כי יצר לב האדם רע מנעוריו".
ומליציך פשעו בי:
פירוש,
שריך וגדוליך, וכן [דברי הימים ב',
לב,
לא]
"במליצי שרי בבל"
כי העניין אחד במה שאמר,
[שמואל ב', כד,
ט]
"את מספר מפקד העם".
וזכר השרים שהם היו ראויים להוכיח העם ולהשיב אותם לדרך הטובה,
והם פשעו בי.
ויש מפרשים "אביך"
– מלכך,
כמו [שמואל א', יב,
טו]
"והיתה יד ה'
בכם ובאבותיכם". ומפרשים אותו על ירבעם, ויותר נכון להיות פירושו על שאול, כי הוא מלך ראשונה על כל ישראל.
אבן כספי: אדני כסף:
אחרי ששם "האב"
בעברי ובהגיון מונח על רחוק וקרוב במדרגות אין מספר וכן "ראשון",
הרשות בידינו לפרש זה על אדם הראשון,
אם נרצה.
אבל זה לפי דעתי אחר שכתב "ומליציך פשעו בי"
שטעמו – השרים אשר למלך,
כמו [דברי הימים ב',
לב,
לא]
"וגם במליצי שרי מלך בבל",
כי השלוחים ההולכים לדבר עם המלך ראוי שיהיו בעלי הדיבור הצח והמליצה הצחה,
הנה הכוונה באמרו "אביך הראשון" קדימת אבותם ושריהם ומלכיהם, כי כולם היו נועצים עם שריהם, והיו הולכים לבקש עזר ממצרים ומאשור, כמו שכל הספרים מלאים מזה,
ולכן [פסוק כח] "ואתנה לחרם יעקב וישראל לגידופים"
– ונחרבו עשרת השבטים וגם יהודה.
מלבי"ם:
אביך.
בא פה בשם המין, כמו [בראשית א, יב]
"ועץ עושה פרי"
רצה לומר אבותיך.
ומליציך:
המליץ הוא העומד לאמצעי בין שני נושאים,
לגלות רעיונות האחד לחברו… ובא על הנביאים והכהנים, שהם העומדים בין ה' ובין ישראל, ועל כן קראם [פסוק כח] "שרי קודש".
אביך הראשון חטא:
אבל מה תוכל לספר ואיזו זכות תוכל להזכיר, לומר,
שהגליתי אתכם שלא כדין, הלא אבותיך הראשונים,
שהם הדורות שהיו בזמן הבית,
חטאו לנגדי. וגם מליציך שהם הכהנים והנביאים פשעו בי…
1.
סדר את הנסיונות השונים לזיהוי של "אביך"
לשתי קבוצות.
2. בעל הביאור:
יש אומרים שהוא אדם הראשון וזה היותר רחוק בעיני מכל מה שנאמר בו.
הכורם:
"אביך"
הוא אדם הראשון כי האדם מוטבע בחטא,
"כי יצר לב האדם רע מנעוריו", כן פירש רד"ק.
ורש"י אומר שהוא אברהם שחטא באומרו [בראשית טו, ח]
"במה אדע", ולדעת רש"י מדוקדק יותר "אביך"
שאדם הראשון הוא אבי כל מין האנושי.
2.
נסה להכריע בין רש"י והרד"ק בהיעזרך בשתי דעות אלה.
3.
הסבר דברי אבן–כספי. מה עמדתו לגבי פירושו הראשון של רד"ק?
4.
איך יתקשר פסוק כז עם פסוק כח,
אם נפרש את כז לפי המלבי"ם?
5.
איזה פירוש נראה לך יותר מכל הפירושים לפי המשך העניינים בפרק?