שאלות בטעמי מקרא
מ.
פרלמן
ט"ו
ט"ו
ויחר
למשה
מאד
ויאמר
אל–ה'
אל–תפן
אל–מנחתם
לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את–אחד מהם
רש"י:
לא
חמור אחד
מהם
נשאתי: לא חמורו של אחד מהם נטלתי
ת"א:
לא חמרא דהא מנהון שחרית
רמב"ן:
…כי מעולם לא לקחתי מהם אפילו חמור אחד לעשות צרכי…
ר'
וולף
היידנהיים
(בפרושו
השני
"הבנת
המקרא" על
רש"י):
כוונתו מבואר, שאין אחד תואר לחמור עד שיתפרש "לא נשאתי מהם חמור אחד"
– וכמו שפרשו המפרשים – אבל הוא תור השם בעצמו ו-"חמור"
סמוך אליו… (בהמשך מצטט רוו"ה את דברי רשב"ם וחזקוני שטענו שלפי רש"י היה לו לינקד "אחד"
בשני פתחים).
והיא באמת טענה גדולה, שיהיה "אחד מהם" שבראשית הפסוק שוה בטעם אל "אחד מהם" שבסופו,
אע"פ שהם משונים בניקוד…
אכן לעיקר מדקדק לעברי אין לו אלא פירוש רש"י ז"ל,
שהוא מיוסד בדקדוק התיבה. גם הוא מקויים מבעל הטעמים שהפריד תיבת "מהם"
מן "נשאתי"
וחבר אותה אל "אחד",
ואילו לפירוש רשב"ם היה לו להטעים "לא–חמור אחד מהם נשאתי" (בטעמים:
מהפך פשטא מונח ז"ק).
ולכן גם אונקלוס הסכים עם רש"י…
(בהמשך מסביר רוו"ה בהרחבה יתירה,
שישנן שתי צורות יסודיות של "אחד"
משקל כבד ומשקל קל, ומסיים):
הרי לך מבואר,
שאין פירושו "לא חמור של שום איש מהם נשאתי"
אלא "לא חמור של המיוחד מהם נשאתי"והיינו ההקדש. – וזכינו לדין שפירושי רש"י ורז"ל הם בהירים ומדקדקים למעיינים בם הדק היטב. והם מיוסדים בעיקר הלשון יותר מכל פירוש זולתו. לכך הפוך בם ומהם לא תזוע.
1)
הסבר את דברי רוו"ה.
2)
מדוע מסייעים הטעמים לפירושו של רש"י?