גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ותשע (תש"ל)
פרשת קרח מתנות כהונה
פרק יח פסוקים א – כ
עיין גם גיליונות קרח תשכ"ח,
תשכ"ט.
א.
שאלות ודיוקים ברש"י:
1. רש"י
יח, א:
אתה
ובניך
ובית
אביך: הם בני קהת אבי עמרם.
רש"י
יח, ב:
וגם
את אחיך:
בני גרשון ובני מררי.
מניין לרש"י שכך הוא,
ודילמא "בית אביך" הכוונה לכל בני לוי, שהוא אבי קהת אבי עמרם?
2. רש"י,
יח,
ד:
וזר
לא יקרב
אליכם: אתכם אני מזהיר על כך.
באר
יצחק:
ר"ל,
שלא באה כאן אזהרה לזר,
רק אזהרה לכהנים ולוויים השומרים שלא יתרשלו במשמרתם למנוע הזרים מאצלם….
על פי איזו מן המידות שהתורה נדרשת בהן למד לומר כן?
3. רש"י יח, ה:
לא
יהיה עוד
קצף: כמו שהיה כבר,
שנאמר (במדבר יז, יא):
כי יצא הקצף.
מה קשה לו בפסוקנו?
4. רש"י יח, ח:
ואני
הנה נתתי
לך: בשמחה,
לשון שמחה הוא זה, כמו (שמות ד, יד):
"הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו".
משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין; בא אחד וערער עליו על השדה. אמר לו המלך:
כל מי שירצה יבא ויערער לנגדך –
הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין. אף כאן, לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו כ"ד מתנות כהונה בברית מלח עולם. לכך נסמכה פרשה זו לכאן.
א.
מה קשה לו בפסוקנו?
*
ב.
בעל
דברי
דוד מקשה:
ולמה לו לומר – "בשמחה,
לשון שמחה הוא זה", שהוא נראה מיותר,
שהרי היה לו לומר: בשמחה,
כמו "הנה הוא יוצא…"
(שמות ד, יד).
התוכל ליישב קושייתו?
5. רש"י
יח, ח:
למשחה:
לגדולה.
והשווה:
רש"י
שמות כט,
כט:
למשחה:
להתגדל בהם, שיש משיחה שהיא לשון שררה כמו (במדבר יח) "לך נתתים למשחה"
(דבה"י–א טז, כב)
אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחָי…
* * א.
מה ראה רש"י להבליט את 'הגדולה'
כאן,
והרי את המילה כבר פירש בשמות?
ב.
מה ראה רש"י להביא ראייתו ממרחק, מדברי הימים, והרי השורש מ–ש–ח מצוי בתורה?
6. רש"י
יח, ט:
מן
האש: לאחר הקטרת האישים.
נחלקו
מפרשי
רש"י
בהבנת
דברים
אלה:
ספר
הזיכרון:
לאחר הקטרת אשים,
כלומר,
שאין הכהן רשאי לאוכלם עד שיקריב מהם מה שראוי להקרב.
מנחת
יהודה:
הנותר מן האש והוא החלק שאינו קרב על המזבח.
א.
מה ביניהם בהבנת המילה "מן"?
ב.
איזו דעה נראית לך הנכונה בהבנת דברי רש"י?
ג.
היכן מצינו בנביאים שבא עונש חמור על מי שעבר על הנאמר בפסוקנו (אם נבין אותו כפי שהבינו בעל ספר הזיכרון)?
7. רש"י
יח, ט:
כל
קרבנם: כגון זבחי שלמי צבור.
* *
מניין לרש"י שהכוונה לאלה דווקא?
8. רש"י
יח, ט:
מנחתם
חטאתם
ואשמם: כמשמעו.
* * מה ראה רש"י להגיד לנו שהוא כמשמעו,
והרי אינו צריך לפרש לנו אלא במקרים שאין הכתוב כמשמעו?
ועיין:
רש"י דברים טז,
יט
לא
תטה משפט:
כמשמעו.
רש"י דברים יז,
יט:
דברי
תורה: כמשמעו).
9. רש"י
יח, ט:
אשר
ישיבו
לי: זה גזל הגר.
* א.
מה קשה לו?
* ב.
מניין לו שכך הוא?
ב.
יח,
ז:
וְאַתָּה
וּבָנֶיךָ
אִתְּךָ
תִּשְׁמְרוּ
אֶת
כְּהֻנַּתְכֶם
לְכָל
דְּבַר
הַמִּזְבֵּחַ
וּלְמִבֵּית
לַפָּרֹכֶת
וַעֲבַדְתֶּם,
עֲבֹדַת
מַתָּנָה
אֶתֵּן
אֶת
כְּהֻנַּתְכֶם
וְהַזָּר
הַקָּרֵב
יוּמָת:
רש"י
יח ,
ז:
עבדת
מתנה: במתנה נתתיה לכם.
רמב"ן
יח, ז
עבדת
מתנה אתן
את כהנתכם:
במתנה תהיה לכם,
לשון רש"י,
לומר שהיא לכם מתנה גמורה עד שהזר הקרב יהיה חייב מיתה.
והנכון בעיני, שיאמר,
ועבדתם עבודת כהונה,
ואיננה לכם עבודת שעבוד כעבודת עבדי המלכים,
אבל עבודת מתנה,
גדולה נתתי לכם בה לכבוד ולתפארת מאתי,
כעניין שדרשו "למשחה"
(פסוק ח) – לגדולה,
כדרך שהמלכים אוכלים.
ר'
ש.
ר.
הירש:
כתוב מאפיין את עבודות הכוהנים במקדש כ"עבודת מתנה", עבודה של מסירות והתמסרות. כל העשיות אשר עליהם נצטוו במקדש עולות ומתעלות למושג "מתנה".
בעוד שהמקדש וכליו:
ארון,
שולחן ומנורה מביאים לתודעתנו את אשר ניתן לנו מאת ה' (ע"י התורה ולמען התורה), הנה תכלית העבודה במקדש היא ללמדנו מסירת כל עצמותנו וכל הטוב הניתן לנו מאת ה'
– לה'
לבדו…
"כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ"
(דברי הימים–א כט, יד).
ר'
יעקב
צבי
מקלנבורג
בעל
הכתב
והקבלה
יח, ז:
עבודת
מתנה: ר"ל עבודת הכהונה המסורה לכם ביחוד, כולם תוכן עניינם שיש בהם מתנה, כלומר נתינה על דבר אחר,
כגון זריקת הדם והקטרת חלבים ואיברים, ניסוך המים והיין,
ורק על עבודות אלה שהן מתנות –
אם קרב זר עליהם חייב מיתה, אבל עבודה שאיננה מתנה, כלומר שאין בה נתינה, כגון תרומת הדשן שאין בה כי אם עבודת סילוק,
שמסלקין ומסירים מעל המזבח, אין בה חיוב מיתה לזר אם קרב אליה….
1.
מבחינה תחבירית קיימות בארבעה הפירושים הנ"ל שתי תפישות ל"עבודת מתנה", אילו הן?
2.
הסבר מה ההבדל בין רש"י לרמב"ן?
3.
הסבר מה ההבדל בין הירש לבעל הכתב והקבלה?
ג.
במדבר יח, כ:
וַיֹּאמֶר
ה'
אֶל
אַהֲרֹן
בְּאַרְצָם
לֹא
תִנְחָל
וְחֵלֶק
לֹא
יִהְיֶה
לְךָ
בְּתוֹכָם
אֲנִי
חֶלְקְךָ
וְנַחֲלָתְךָ
בְּתוֹךְ
בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל:
ספרי
פרשת
קרח פיסקא
קיט
ויאמר
ה' אל
אהרן
בארצם
לא תנחל:
בשעת חילוק הארץ.
"וחלק לא יהיה לך בתוכם"
– בביזה.
"אני חלקך ונחלתך":
על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה. משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שנתן לבניו מתנות ולבנו אחד לא נתן שום מתנה. אמר לו: בני,
אע"פ שלא נתתי לך מתנה,
על שולחני אתה אוכל, ועל שולחני אתה שותה. וכן הוא אומר (ויקרא ו) "חלקם נתתי לך מאשי, אשי ה' ונחלתו יאכלו".
רמב"ן
יח, כ:
בארצם
לא תנחל:
שתהיה נוחל חלקך כאחד מכל שבטי ישראל,
וחלק קטן לא יהיה לך בארצם כלל,
כי הערים אשר נתנו להם – ערי מקלט היו,
ולצורך ישראל הן.
האזהרה הזו בכהנים,
ואחרי כן הזכיר בלוים בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה (פסוק כד), כמוזהר בכהנים ורבותינו דרשו (ספרי קרח מה)
בארצם לא תנחל,
בשעת חלוק הארץ,
וחלק לא יהיה לך בתוכם,
בביזה,
אני חלקך, על שולחני אתה אוכל.
אברבנאל:
עמ'
צד2.
ואמר ה' לאהרן "בארצם לא תנחל"
כאומר,
והנה נתתי לך את כל המתנות האלה,
לפי שאתה לא תנחל עם ישראל בארצם וחלק לא יהיה לך בתוכה, אפילו השלל וביזת האויבים, כדי שלא תטריד מחשבותיך בעבודת האדמה, כי אני חלקך ונחלתך ואין לך להשתדל כי אם בעבודתי שהיא חלקך ונחלתך.
והמתנות האלה יספיקו לצרכיך ההכרחיים מבלי טורח.
ר'
משה
חפץ: מלאכת
מחשבת: פסוק
כ:
…
אני חלקך:
כוונת הכתוב שהכהנים לא יהיו משועבדים אל ישראל על המתנות והתרומות אשר ירימו מהם, אך יכירו וידעו כי מתת אלהים היא להם, כי כל תרומות הקדשים ירימו בני–ישראל לה', והם משולחן גבוה זכו. ומה שנוחלים אינו נחלת ארצם של ישראל ואינו חלקם אלא חלק ה' שהוא בתוך בני–ישראל.
מהי מגמת האמירה לכהנים "אני חלקך ונחלתך"
לפי אברבנאל ומהי מגמת אמירה זו לדעת בעל 'מלאכת מחשבת'?(שים לב לכך שדעותיהם מנוגדות!)
השאלות המסומנות ב-*
קשות והמסומנות ב-**
קשות ביותר,
יענה כל אחד לפי דרגתו.
עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע
עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תש"ל]
קורח – מתנות כהונה
פרק יח, א – כ
בפרק זה – שהוא פרק קשה מהרבה בחינות – עסקנו בשנתיים האחרונות, וגם הפעם, כמו בשתי הפעמים הקודמות, לא הגענו עוד לחלקו האחרון של הפרק שהוא מעשר לוי ותרומת מעשר.
דברי רש"י לפרקנו קשים.
לשאלה א2: אין דבריו אלה מוסכמים על דעת כל פרשנינו. ויש הסוברים בניגוד גמור לדבריו שהמילים 'וזר לא יקרב'
אזהרה הם לזר דווקא. כגון:
רשב"ם
במדבר
יח, א:
ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך וזר לא יקרב:
והזר
הקרב
יומת: הרי הזהרתים בחיוב מיתה, ומעתה אין לחוש "הקרב הקרב" שהרי אסרתים באל יקרב, וחייבתים מיתה.
אך אופייני הוא לדרכו של רש"י שהוא מפרש כל פסוק וכל חלק של פסוק על–פי הקשרו, – הן הקשרו הקרוב בתוך הפסוק והן הקשרו הרחב יותר – הפסוק שלפניו והפסוק שלאחריו.
לשאלה א3: דבריו אלה מובנים מאד; מקומות כאלה וכיוצא בהם כבר קבע להם המלבי"ם
כלל
באיילת
השחר: סימן
תקס"ו:
מילת "עוד"
משמע שכבר היה כן בראשונה כדוגמתו. ויש הבדל בין "עוד"
ובין "שנית",
שבמקום שאינו מקפיד על המספר ועל שיווי הנמנים יתפוס מילת "עוד";
אבל במקום שיקפיד על זה יתפוש מילת "שנית".
לשאלה א4: חשובה שאלה זו,
כי היא מרגילה את הלומד לדייק בלשונו של רש"י,
אשר לעולם לא נאמרת בה מילה לחינם,
לנוי,
לתפארת המליצה. עסקנו בדברי רש"י אלה מבחינה אחרת בגיליון תשכ"ח שאלה ד.
יעויין שם.
מאלפים
הם דברי
באר
יצחק*) פרשנו
של רש"י,
למילה
"הנה":
מילת הנה יבוא לרוב בהתחלת המאמר ואין למילה זו באור עניין כי הוא מילת ההרגשה לבד, ובבואה בתחילת המאמר שימושה לרוב להכנת השומע להאזין לדבריו בשום שכל.
אבל בבואה באמצע המאמר יבוא לכוונה אחרת שהוא להתפעלות המדבר. וכאן יבוא לשמחת המשפיע בה',
כשיבטיח למקבל את טובתו בהסברת פנים, כי ישמח גם בהיטיבו לביותיו.
ועל דרך זה גם כן מאמר "וגם הנה אהרן אחיך הלוי יוצא לקראתך"
ולא אמר: וגם אהרן אחיך הלוי יוצא לקראתך, אבל שם הוא לבשורה, לשמחו בבשורת קבלת–הפנים.
ודוגמת זה יש בכל הלשונות,
שעל ידי בחינה זו יובן ההבדל בלע"ז,
דרך משל: אם יאמר הלועז:
"איך האב דיר געשענקט" או באומרו: "נון האב איך דיר געשענקט".
לשאלה א8: יושם לב לפירוש המדויק של המילה 'כמשמעו'
בדברי רש"י.
אין מושג ה'משמע'
('כמשמעו')
זהה עם מושג ה'פשט',
וביטויו של רש"י:
'פשוטו כמשמעו' יוכיח.
שהרי אם על פסוקים מסוימים נאמר שפשוטם זהה למשמעם,
הרי אתה שומע שיש פסוקים שבהם אין פשוטם כמשמעם – והם רבים מאד.
כי הפשט הוא מובנו של הפסוק או של צרוף מילים או של מילה בודדת בתוך הקשרם, על כל המתחייב על פי הקשר זה.
ואילו ה'משמע'
הוא הוראתה הראשונית המילה על כל צמצומה.
וכשאומר רש"י על מילה שיש להבינה במקום זה 'כמשמעה',
הרי הסיבה יכולה להיות שהיינו נוטים שלא לפרשה כמשמעה,
או שהמילה הסמוכה לה הוצאה,בפירושו של רש"י,
ממשמעה,
ויש צורך להדגיש שהמילה השנייה לה, לא הוצאה ממשמעה ויש לחזור אל ההוראה המילולית המצומצמת.והשווה,
נוסף על הדוגמאות שבגיליון: דברים ד, ו:
ושמרתם:
זה משנה; ועשיתם:
כמשמעו.
לשאלה ב: יש לשים לב להוראותיה השונות של הסמיכות.
ארבעת הפרשנים תופשים את הסמיכות של "עבודת מתנה" בשני אופנים שונים.
והרבה התחבטו המתרגמים איך לתרגם צירוף זה.
בובר
הציע
בראשונה
**) Als
einen Gabe-Dienst gebe ich euer Priestertum
ואולם הוסיף מיד שאין זה תרגום ברור כל צרכו.
ואילו רוזנצווייג כותב לו כתיקון:
Würdes du Hirschens
"Hingebung" wagen wollen?
ואולם הוא הרגיש שתרגומו של הירש הוא העזה גדולה מדי ולכן הציע:
Vielleicht "Hingebe".
לשאלה ג: חשוב להראות ללומדים את הקשת הרחבה של תפישות למילים:
"אני חלקם ונחלתם",
למן התפישה הגשמית של חלקם – במתנות הניתנות לגבוה,
אך כבר בביטוי 'כי אם בעבודתי שהיא חלקך'
שומעים אנו שהמדובר אינו בגשמי בלבד – ועד לתפישה הנאצלת ביותר המוצאת את ביטויה בפסוק באיכה וכן בתהלים קיט,
נז:
"חֶלְקִי
ה'
אָמַרְתִּי
לִשְׁמֹר
דְּבָרֶיךָ".
ובהזדמנות זו ראוי להראות להם את שירו של ר'
יהודה
הלוי
המשתמש בפסוק מאיכה המובא בגיליון:
עבדי זמן – עבדי עבדים
עבד ה' הוא לבד חופשי
על כן בבקש כל אנוש חלקו –
"חלקי ה'" אמרה נפשי.
*)
הספר החשוב הזה הופיע לפני שנים אחדות במהדורה חדשה בארץ ואפשר לקנותה בחנויות.
**) על פי כתבי–יד של בובר ושל רוזנצווייג שבארכיון בובר בבית הספרים הלאומי שבירושלים.