גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה ארבע עשרה (תשט"ו)
פרשת פינחס
כ"ח ט"ו–י"ט
א.
כ"ה י"ח:
כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור.
ל"א
ט"ז:
הן
הנה
היו
לבני
ישראל
בדבר
בלעם
למסר
מעל
בה'
על
דבר
פעור
ומהי המגפה בעדת ה'
ירושלמי
סנהדרין
פרק י'
הלכה
ב':
אמר לו בלעם לבלק: אלוהיהם של אלה שונא זמה הוא, העמידו בנותיכם בזמה ואתם שולטים בהם." אמר לו: וכי משמע לי אנון? (=וכי ישמעו לי אנשי מואב להפקיר בנותיהם?)
אמר לו: אוקים בנתך קומי ואינון חמי ושמעין לך.
(אתה תתחיל מקודם להפקיר בתך והם יראו ויעשו כמוך).
הדא הוא דכתיב"
ראש אומות בית אב במדין הוא." (כ"ה ט"ו).
בבלי
סנהדרין
ק"ו:
אמר להם בלעם:
"אלוהיהם של אלה שונא זימה הוא. והם (ישראל)
מתאוים לכלי פשתן.
בוא ואשיאך עצה:
עשה להם קלעים (רש"י:
אהלים של קלעים,
כמו שעושים בשוקים)…
והשב בהן זונות וימכרו להם כלי פשתן…
וכשישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאים לטיל בשוק,
אומרת לו…: "הרי אתה כבן בית, שב,
ברור לעצמך!" וצרצורי של יין עמוני (רש"י:
נאדות יין) מונה אצלה, אמר לו: "רצונך שתשתה כוס יין?" כיון ששתה, בער בו (רש"י:
שהיה משתכר ובוער בו יצר הרע) אמר לה: "השמעי לי" הוציאה יראתה (אליל שלה) מתוך חיקה. אמרה לו: "עבוד לזה". אמר לה: "הלא יהודי אני!"
אמרה לו: "מה איכפת לך…
ולא עוד אלא שאיני מניחה אותך, עד שתכפור בתורת משה רבך!"
וזהו שנאמר (הושע ט') "המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם"
רש"י
כ"ה
א'
ד"ה
לזנות
אל בנות
מואב: על ידי עצת בלעם.
כ"ה ב'
ד"ה
וישתחוו
לאלוהיהן: כשתקף יצרו עליו ואומר לה:
"השמעי לי!" והיא מוציאה לו דמות מחיקה ואומרת לו:
"השתחוה לזה!"
רמב"ן
כ"ו
י"ח
ד"ה
בנכליהם: כאשר פרשתי (כ"ה א'), כי זקני מדין חשבו המחשבה הרעה הזאת כמו שנאמר (כ"ב ד'): "ויאמר מואב אל זקני מדין",
כי בהם נתיעצו מתחילה והם נתנו עצה זו למואב,
שתזננה בנותם עמהם (=עם ישראל) ויצמידו אותם לבעל פעור להדיחם מעל ה',
ואם לא נזכר שם. ועוד:
ששלחו להם בת מלכם לזנות עמהם וזה טעם (כ"ו י"ח)
"על דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם",
כי לולא מדעת יועצי המלכות נעשה –
כבודה בת מלך במדיין מה תבקש בשטים בערבות מואב לבוא אל מחנה עם אחר, כי ישראל בערבות מואב בשטים היו ומאין תבוא שם המדינית הזאת?
אבל הייתה יפת תואר מאד ושלחו אותה זקני מדין שם, כי אמרו: "בתואר אשה יפת רבים השחיתו!"
וקרוב הוא שהיה גם בלעם בעצה הזו,
כי בשובו מארץ מואב עבר במדין, כי דרכו משם היה והיה ביועצי המלכות ואולי נתעב שם לדעת מה יהיה בהם…
1. מה רמז יש למצוא בפסוקי התורה לכך כי עצה זו בלעם נתנה?
2.
הסבר את הרעיון הכלול בדברי העצה אשר שמו חז"ל בפי בלעם:
"אלוהיהם של אלו שונא זימה הוא".
3.*
היש למצוא –
לפי דברי הגמרא הנ"ל – הסבר לקשר שבין תחילת פרשתנו לבין פרק כ"ו?
ועיין גליון פינחס תש"ב שאלה א'.
4.
הסבר למה לא ספרה לנו התורה את עצת בלעם זו במקומה בסוף פרשת בלק (בין פסוקיו הראשונים של פסוק כ"ה)
ולמה רמזה לנו כאן על כך בקצור (ושוב מבלי להזכיר את שם בלעם) ולמה פרשה אותה יותר בפרשת מטות ל"א ט"ז?
ושם גם הזכירה את שם בלעם?
השוה למקומנו שמואל א' – כ"ח ג'
5. מהו הקושי המשותף למקומנו ולמקום ההוא; והאם נתן הקושי הזה לישוב בדרך אחת?
(ועיין גם:
בראשית
רמב"ן
מ"ב
כ"א
אשר
ראינו
צרת נפשו
בהתחננו
אלינו –
חשבו להם האכזריות לעונש גדול יותר מן המכירה, כי היה אחיהם בשרם מתחנן ומתנפל לפניהם ולא ירחמו,
והכתוב לא סיפר זה שם,
או מפני שהדבר ידוע בטבע כי יתחנן אדם לאחיו בבואו לידם להרע לו וישביעם בחיי אביהם ויעשה כל אשר יוכל להציל נפשו ממות,
או שירצה הכתוב לקצר בסורחנם,
או מדרך הכתובים שמקצרים במקום אחד ומאריכים בו במקום אחר:
השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר. יפתור כל אחד לפי הבנתו.
שאלות בטעמי המקרא
העורך:
מיכאל פרלמן
א.
במדבר כ"ח י"ד
ונסכיהם
חצי
ההין
יהיה
לפר
ושלישית
ההין
לאיל
ורביעית
ההין
לכבש
יין…
1.
היכן מתחלקת הצלע ומה הסיבה לחלוקה הזאת?
2.
בצלע בא הצירוף – אשר איננו שכיח ביותר, רביע–גרש–רביע.
האם הרביע הראשון מפסיק יותר או השני?
3.
"ושלישית
ההין
לאיל"
מה יש לומר על הצירוף דגש מונח רביע מתוך השוואה עם הביטויים המקבילים?
ב.
כ"ו נ"ח
אלה
משפחות
לוי
משפחת
הלבני
משפחת
החברני
משפחת
המחלי
משפחת
המושי
משפחת
הקרחי,
וקהת
הולד
את
עמרם.
רמב"ן:
וטעם
משפחת
הקרחי כי מתחלה הייתה נקראת משפחת היצהרי כי היו בעת המנין ההוא בנים גם לנפג וזכרי ועכשיו לא היו רק לקרח ונקרא על שמו ולפי דעתי לא היה מן הראוי שיעקר שם היצהרי מזרעו אע"פ שמתו קצת בניו אבל עשו זה אחרי מעשה קרח בעבור כבוד בניו להודיע בישראל לדורות שמם וזכרם, כי כן הכתוב משתדל לומר ובני–קרח–לא–מתו וכיון שכלו נפג וזכרי ונשארו כל זרע יצהר לקרח קראום משפחת הקרחי להודיע כי היו בניו צדיקים וטובים ממנו…
ועיין ברשימת בני לוי ובני בניו בבמדבר ג' י"ז ואילך.
רש"י:
חסר כאן משפחת השמעי ועזיאי וקצת מן היצהרי.
1.
באיזה בעיה דן הרמב"ן ומהי תשובתו?
2. במה מבליט גם פיסוק הטעמים את הבעיה הזאת?
3.
הסבר את פיסוק הצלע בכלל.