גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה שלישית (תש"ד)
פרשת לך לך
פרק י"ג
א.
פרק יג, א'.
ויעל אברהם ממצרים וכו'.
השוה את סדר המלים בפסוקנו לסדר המלים י"ב פסוק ח'.
י"ג
א'
הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו
י"ב
ו'
ויקח אברהם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם…
התוכל לנמק שנוי זה?
ב.
שאלות ודיוקים ברש"י:
|
מה בין שני פרושיו? הבא נמוקים לשניהם |
ד' |
|
מניין לו? |
ה' |
|
מה קשה לו? |
י"א ד"ה ויסע לוט מקדם |
|
בשתי דרכים מבאר רש"י כאן את סמיכות הפסוקים (י"ב–י"ג). |
י"ג ד"ה ואנשי סדום |
|
כיצד מפרש רש"י את המלה "אחרי"? |
י"ד ד"ה אחרי הפרד לוט |
|
מה קשה לו? |
ט"ז ד"ה אשר אם יוכל איש |
ג.
פרק יג, ז'.
ויהי ריב בין רעי מקנה אברהם ובין רעי מקנה לוט.
רש"י
יג, ז:
ויהי
ריב –
לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין (ב"ר):
רמב"ן
יג, ז:
ויהי
ריב –
כתב רש"י לפי שהיו רועיו של לוט מרעין בהמתם בשדות אחרים, והיו רועיו של אברם מוכיחין אותם על הגזל, והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל,
והכתוב אמר והכנעני והפריזי אז יושב בארץ,
ולא זכה בה עדיין אברם ומדרש רבותינו הוא (ב"ר מא ה):
ואני תמה, כי המתנה שנאמרה לאברם לזרעו היתה, שנאמר למעלה (יב ז) לזרעך אתן את הארץ הזאת,
והיאך יירשנו לוט אולי שמעו הרועים המתנה וטעו, והכתוב אומר כי גם ללוט גם לאברם איננה עתה ולפי זה מה שאמר תחילה כי היה רכושם רב, לאמר כי מפני הרכוש הרב לא ישא אותם הארץ,
והוצרכו רועי לוט להכניס מקניהם בשדות שיש להם בעלים,
וזאת סבת המריבה:
ועל דרך הפשט היתה המריבה על המרעה,
כי לא נשא אותם הארץ,
וכאשר היה מקנה אברם רועה באחו, היו רועי לוט באים בגבולם ורועים שם והנה אברם ולוט היו גרים ותושבים בארץ, ופחד אברם פן ישמע הכנעני והפריזי יושב הארץ כובד מקניהם ויגרשום,
או יכו אותם לפי חרב ויקחו להם מקניהם ורכושם,
כי ישיבת הארץ עתה להם לא לאברם,
וזה טעם והכנעני והפריזי, כי הזכיר שהיו עמים רבים יושבים בארץ ההיא, ולהם ולמקניהם אין מספר, ולא ישא אותם הארץ ואת אברם ולוט:
וממלת אז יראה לי כי העמים היו בארץ בימים ההם יושבי אהל ומקנה,
נאספים מקצתם אל עיר אחת ורועים שם שנה או שנתים, ונוסעים משם אל גבול אחר אשר לא רעו אותו,
וכן יעשו תמיד כמנהג בני קדר, והכנעני והפריזי היו אז בארץ הנגב, ובשנה האחרת יבואו שם היבוסי והאמורי:
ספורנו יג, ז:
ויהי
ריב בין
רועי
מקנה
אברם
ובין
רועי
מקנה לוט
– היתה ביניהם מריבה לראות מי נדחה מפני מי מן המרעה שימצאו:
1. מה ההבדל ביניהם?
2. מה מנע את רש"י מלפרש בדרך הפשט?
3. מה הקשר שבין שני חלקי הפסוק לפי רש"י,
רמב"ן,
ספורנו.
4*.
מהי הקושיה שרוצה הרמב"ן לפרש בסוף דבריו החל מן "וממלת אז יראה לי כי העמים".
5*.כיצד מתרץ רש"י אותו הקשי בדבריו י"ב ו' ד"ה והכנעני אז בארץ.
רש"י יב, ו
והכנעני
אז בארץ
– היה הולך וכובש את א"י מזרעו של שם שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו שנאמר (בראשית יד) ומלכי צדק מלך שלם לפיכך ויאמר אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם:
ד.
פסוקים י"ד–י"ח.
כמה מפרשים (בעל
עקדת
יצחק, אברבנאל,
מלבי"ם)
שואלים על חלקו השני של הפרק: למה חזר ה'
על הבטחתו כאן שכבר נתנה לאברהם בפרק הקודם ומה הקשר בין חלק זה של הפרק לחלק הראשון?
נסה לענות על שאלה זו.
ה.
רמב"ן יג, יז.
וטעם
לך, ולזרעך
– שתחזיק במתנה מעכשיו להנחילה לזרעך,
כמו שאמרו רבותינו (ב"ב קיט🙂
ירושה היא להם מאבותיהם:
ועל דרך הפשט יתכן,
שיהיה מושל עליה ונשיא אלהים בתוכה בכל מקום שילך בארץ ההיא:
ראב"ע
יג,
טו:
לך
אתננה –
בדבור וכן ונתן אותם על ראש השעיר:
ספורנו
יג, יז:
לך
אתננה –
שגם בימיך תהיה בעיני התושבים נשיא אלהים ונשוא פנים:
1. מהי השאלה העומדת לפני שלשתם וכיצד הם פותרים אותה?
2. למי מהם יש להביא ראיה מפרק כ"ג?
3. מהי ראייתו של ראב"ע מתוך ויקרא ט"ז כ"א?
ו.
פרק יג, י"ז.
קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה.
רמב"ן
יג, יז:
קום
התהלך
בארץ
לארכה
ולרחבה
– יתכן שזה רשות כרצונו, אמר לו בכל אשר תרצה ללכת בארץ לך, כי אהיה עמך ושמרתיך מרעת הגוים, כי לך אתננה,
כלומר שלך תהיה ואם היא מצוה שילך בה כל ארכה ורחבה להחזיק במתנתו כאשר פירשתי (לעיל יב ו),
לא נצטווה לעשות זה מיד והנה עשה כן, כי עתה היה במזרח ואחר כן הלך אל ארץ פלשתים שהוא במערב, והנה קיים המצוה בחייו…
1.מה קשה לו?
2. פרש את דבריו:
"שהיה זה ברצונו",
"להחזיק במתנתו".
ז.
שאלות סגנון.
1. צמה בין "ריב"
לבין "מריבה",
ולמה נאמר בפסוק ח' "אל נא תהיה מריבה" ולא כמו שנאמר בפ' ז'
"ויהי ריב".
2. למה נאמר בפ'
י"ב "אברהם ישב… ולוט ישב" ולא כרגיל (כמו שנאמר בפ'
י"ח)
"וישב אברהם"?
3. למה נאמר בפ'
י"ד "וה'
אמר"
ולא "ויאמר ה'"?
4. למה לא הושוה מספרם כאן לכוכבי השמים כמו שנאמר בפרק ט"ו?
(עין נח שאלון ראה תש"ג א).
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה הארבע עשרה (תשט"ו)
פרשת לך לך
פרק י"ג
עיין גם גליון לך לך תשי"ד.
א.
שאלות כלליות
1. *
הסבר מהו הקשר בין פרקנו (י"ג)
לבין הפרק הבא (י"ד)?
2. **
פרק זה מורכב משלשה חלקים:
א'-ד';
ה'-י"ג;
י"ד–י"ח.
הסבר מה הקשר בין חלק הראשון לשני ובין חלק השני לשלישי?
ב.
שאלות ודיוקים ברש"י
|
מה קשה לרש"י? השוה לדבריו כאן רש"י בראשית כ"ה ב' ד"ה בת בתואל מפדן בראשית י"ח א' ד"ה ממרא שמות י"ח ה' ד"ה אל המדבר דברים א' ד' מהי הדרך המשותפת בכל המקומות האלה בפתרון הקשי? היכן מצינו בפרשתנו (בפרק י"ד) |
1. ה' |
|
הסבר את הבטוי "לשון קצר". |
2. ו' |
|
מה קשה לו? |
3. ** י' |
|
מקובלנו ממפרשי רש"י: (ועיין גליון נח תש"ט ג1 ועיין גליון בראשית תש"י א2(ג)) הסבר למה לא הסתפק רש"י כאן בפירוש הראשון לפי פשוטו? ועיין לדרך פרושו זה גם בראשית ל"ז י"ד ד"ה מעמק חברון. דברים ב' ט"ו ד"ה ממדבר קדמות. מה רמז בפסוקים מצאו חז"ל לכך שהתרחק לוט מאברהם לא רק רחקו מקומי, |
4. י"א ד"ה מקדם |
|
מה קשה בפסוקנו ומה ראה רש"י לישבו בדרך זו הרחוקה לכאורה ממשמעות הכתוב המדבר בפרידה ובהתרחקות? |
5. ** ט' |
ג.
פרק יג ז'.
ויהי ריב בין רועי מקנה אברם, ובין רועי מקנה לוט…
רש"י
ז:
ויהי
ריב –
לפי שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין (ב"ר):
|
פסיקתא רבתי ג' … לאו מפני רכושם שהיה רב אלא מפני הדינים שהיו בין הרועים, ומי לחשד שע"י דברים הללו היו מדיינים? |
בראשית רב"ה מ"א ר' |
1. מה הקשי בפסוקנו אותו רצו לישב?
2. **
למה לא יפרשו שעל המרעה היו מריבים,
כמו שפרש ספורנו?
3.
הסבר כיצד עבד וסגנן רש"י את מקורו (מה השמיט, מה הוסיף, מה שנה)?
4. מה בין לשון הבראשית רבה לבין לשון הפסיקתא מבחינה רעיונית וספרותית?
השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר. יענה כל אחד לפי הבנתו ודרגתו.
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ושלוש (תשכ"ד)
פרשת לך לך
פרק י"ג
א.
שאלות כלליות
קאסוטו:
מנח
עד אברהם
מהדורה
שניה
תשי"ג
בהקדמה
לפרקנו:
בפרשה זו מסופר כיצד הציע אברם ללוט,
מפני דרכי שלון ולשם מניעת מריבות בין רועי מקנהו ובין רועי מקנה לוט,
להיפרד ממנו. גם זה מבחן וניסיון לאברם…
הסבר במה מהוה ענייננו ניסיון לאברהם ומה דמיון ניסיון זה לניסיון ראשון ולניסיון אחרון שנתנסה בו אברהם?
קאסוטו
שם:
… וכמו כן אין לראות דבר שבמקרה בחזרה על המלה ".." שבע פעמים בפסקה זו, כרגיל במלה העיקרית של פרשה מסוימת, לפי השיטה שכבר עמדתי עליה כמה פעמים בפרושי.
מצא מה היא אפוא המלה העיקרית ("המלה מנחה") בפרקנו?
בעל
עקדת
יצחק
מקדים
לפרקנו:
ספר הכתוב כי שב לדרכו בהצלחת קנינים רבים מהמדומים,
כמו שאמר "ואברהם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב", אמנם שבהצלחות נפשיות לא הרויח כלל, די לו במה שחזר למסעיו מנגב ועד בית אל "עד המקום אשר היה שם אהלו בתחילה"
ואל "מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה" ואשר קרא בשם ה', ואמר "וגם ללוט ההולך את אברם היה צאן ובקר ואהלים",
לומר שכבר נשתתפו שניהם באלה הקנינים ולא לכבוד הוא לו.
הסבר מהי הפליאה בפרקנו שרצה ליישב?
ב.
שאלות ודיוקים ברש"י:
|
* מהו הקשי (או הקשיים) שישב רש"י בדבריו אלה? |
1. י' |
|
** האם לפי דעת רש"י המלים "לפני שחת… ואת עמורה" דבוקות למעלה אל "כי כולה משקה" |
2.י' |
|
** מה קשה לו בפסוקנו? (שים לב: שנים הם הקשיים שמיישב רש"י בדבריו!) |
3. י' ד"ה כארץ מצרים: |
|
א.* ב. ג. |
4. י"א |
|
א. ב. |
5. י"ג |
|
א. ב. הסבר מהו ההבדל העקרוני ביניהם? ** מפרשי רש"י מקשים: מהו "ורבותינו למדו מכאן"? |
6. יג, |
|
** השוה לדבריו אלה את דבריו ד' א' ** היכן נאמר רעיון זה של הרחקת השכינה בגלל החברות הלא טובה בספר בראשית? |
7. י"ד |
י"א.
ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן
מנחה
בלולה:
כי הבחירה בהחלט לא יאמר רק על הטוב, והבוחר ברע לא תקרא בחירה בהחלט רק לעצמו, כי איש אחר לא יבחר הבחירה הזאת.
וכך עשה לוט שבחר בחירה רעה להפרד מן הצדיק.
1. מה הדיוק הלשוני שדייק בפסוקנו ושממנו למד שזו בחירה רעה?
2. מה פירוש "הבחירה בהחלט"?
י"ח.
ויאהל אברם ויבוא וישב באלוני ממרא אשר בחברון.
מנחה
בלולה (לר'
אברהם מנחם רפא מפורטו או רפאפורט):
על דרך (איוב י"ד י') "וגבר ימות ויחלש".
**
הסבר מה הקשי ומה ישובו?
שאלות בטעמי המקרא
העורך:
מ.
פרלמן.
י"ג י"ג
ואנשי סדום רעים וחטאים לה'
מאד.
רבים ניסו לתרץ את פיסוק הטעמים של פסוקנו. עיין בפרט את שד"ל ואת דברי הרב ברכר בהוצאת "יהואש".
הרב
מ. ברויאר,
בספרו "פיסוק הטעמים שבמקרא"
דוחה את הפירושים כדחוקים ואומר (עמוד 148):
"פתרון הבעיה יימצא גם כאן – לא ע"י פירוש חדש – אלא ע"י כלל דקדוקי חדש; שכן כך דרך הטעמים במשפט (הכולל פסוק שלם),
שחלקו השני מלה אחת בלבד…"
הרב ברויאר מביא הקבלות:
בראשית
ה' ט"ו:
וידבר אלקים אל–נח לאמר
בראשית
כ"ב
ט"ו:
ויקרא מלאך ה'
אל–אברהם שנית מן–השמים
בראשית
ל' ז':
ותהר עוד ותלד בלהה שפחת רחל בן שני ליעקב
שמות
ו' י':
וידבר ה' אל–משה לאמר.
ועיין בצרוף הטעמים בפסוקים האלה:
1. מהו הכלל הדקדוקי,
כלפיו יש לפרש את כל הפסוקים האלה?
2.
אילו טעמים היו דורשים כלל–פיסוק הטעמים המקובלים?