גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה ראשונה (תש"ב)
פרשת לך לך (תש"ב)
פרק ט"ו
א.
רש"י פרק טו,
א
אחר
הדברים
האלה –
כל מקום שנאמר אחר סמוך אחרי מופלג (ב"ר)
אחר הדברים האלה אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים והי' דואג ואומר שמא קבלתי שכר על כל צדקותי לכך אמר לו המקום אל תירא אברם אנכי מגן לך מן העונש שלא תענש על כל אותן נפשות שהרגת ומה שאתה דואג על קבול שכרך שכרך הרבה מאד:
פרק לב, ח:
ויירא
ויצר –
ויירא שמא יהרג (ב"ר ותנחומא) ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים:
דבהי"א,
כח,
ג:
וְהָאֱלֹהִים אָמַר לִי לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי אִישׁ מִלְחָמוֹת אַתָּה וְדָמִים שָׁפָכְתָּ:
1. מה היא השקפתם של האבות לפי דברי רש"י על מלחמת מגן כשמסתיימת בנצחון? (עיין רש"י פסוק א'
ד"ה אחר הדברים האלה וגם בפרק ל"ב פסוק ח'
ד"ה ויירא ויצר לו, עיין גם דברי הימים א'
פרק כ"ח פסוק ג')
1. למה נאמר פעמים ויאמר אברהם היינו בתחילת פסוק ב'
ובתחילת פסוק ג'.
למה לא כלל הכתוב את כל דברי אברהם בדבור אחד וכתב ויאמר אברהם פעם אחת בתחילתו
(עיין גם במדבר ל"ב א' עד ה' "ויאמרו…
ויאמרו"
סיבה אחת לתופעה זו ולמקומנו).
במדבר לב, א–ה:
(ב)
וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל משֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר:
(ג)
עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן:
(ד)
הָאָרֶץ
אֲשֶׁר
הִכָּה
ה'
לִפְנֵי
עֲדַת
יִשְׂרָאֵל
אֶרֶץ
מִקְנֶה
הִוא
וְלַעֲבָדֶיךָ
מִקְנֶה:
(ה)
וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן:
2. היא השאלה גם בפסוק ח',
למה נאמר פעמיים "ויאמר"
אע"פ ששני הדבורים דבורי ה'
והיה מספיק לכתוב ויאמר "פעם אחת"?
(התשובה לשאלה זו רשות ולא חובה).
ב.
פסוק ו'.
ויחשבה לו צדקה.
קרא רש"י,
רמב"ן,
ספורנו.
רש"י ט"ו,
ו:
ויחשבה
לו צדקה
– הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו.
ד"א במה אדע לא שאל לו אות אלא אמר לפניו הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה אמר לו הקב"ה בזכות הקרבנות:
רמב"ן טו, ו:
והאמן
בה' ויחשבה
לו צדקה
– פירש רש"י הקדוש ברוך הוא חשב לו צדקה וזכות על האמונה שהאמין בו ואיני מבין מה הזכות הזאת,
למה לא יאמין באלהי אמן,
והוא הנביא בעצמו,
ולא איש אל ויכזב ומי שהאמין לשחוט את בנו היחיד האהוב ושאר הנסיונות איך לא יאמין בבשורה טובה:
והנכון בעיני כי יאמר שהאמין בה' וחשב כי בצדקו של הקב"ה יתן לו זרע על כל פנים,
לא בצדקת אברם ובשכרו, אף על פי שאמר לו "שכרך הרבה מאד"
ומעתה לא יירא פן יגרום החטא ואף על פי שבנבואה הראשונה חשב שתהיה על תנאי כפי שכר מעשיו, עתה כיון שהבטיחו שלא יירא מן החטא ויתן לו זרע, האמין כי נכון הדבר מעם האלהים, אמת לא ישוב ממנה, כי צדקת ה'
היא ואין לה הפסק, כענין שכתוב (ישעיה מה כג)
בי נשבעתי (נאם ה') יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב:
או יאמר כי אברהם האמין שיהיה לו זרע יורש על כל פנים, והקב"ה עוד חשב לו ההבטחה הזו שהבטיחו צדקה, כי בצדקת ה'
יעשה כן, כמו אלהים חשבה לטובה (להלן נ כ),
וכן ותחשב לו לצדקה (תהלים קו לא)
דפנחס,
שחשב לו הבטחתו זו שבטח בשם במעשה ההוא לצדקה לדור ודור,
כי לעולם ישמור לו האל בעבורה צדקתו וחסדו, כדרך לעולם אשמור לו חסדי (שם פט כט):
ספורנו טו, ו:
והאמין
בה'. בטח שיעשה מה שאמר בלי ספק אע"פ שהיה הדבר נמנע או רחוק אצל הטבע: ויחשבה לו צדקה.
האל ית' חשב זה הבטחון בו לצדקה וזכות לאברהם ובזה הודיע שכשאמר אברהם אחר כך במה אדע כי אירשנה לא חזר בו מאמונתו כלל שאם היה כן לא היתה אמונתו נחשבת לצדקה כלל כאמרו ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול כל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה:
אלה
דברי
רד"ק:
האמונה הגמורה שהאמין חשבה לו האל לצדקה וליושר לבב כי הוא ואשתו היו הולכים ומזקינים וההבטחה מתאחרת ואעפ"כ האמין.
שד"ל:
אברהם חשב להקב"ה צדקה וחסד כלומר מתוך שהיה מאמין בו חשב כי זו צדקה שיעשה.
מלבי"ם:
אבל כאשר עיין וחקר באיזו זכות ישדד את המערכה בעבורו אם הוא על פי מעשיו וזכותו, או מצד החסד לבד היה קטן בעיניו שיחשוב שזה הוא ע"פ מעשיו מצד המשפט נדמה לו כי אין לו זכות וחשב שעושה לו זאת מצד הצדקה העליונה וחסד ה'.
מצא את ההבדל בין ששת המפרשים האלה וסדר את פירושיהם לפי זה לקבוצות.
ג.
מה קשה לרש"י בפסוקים הבאים:
טו,
ג'
הן
לי לא
נתתה זרע
– ומה תועלת בכל אשר תתן לי:
טו,
י"ג
כי
גר יהיה
זרעך –
משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים ת'
שנה כיצד יצחק בן ששים שנה כשנולד יעקב ויעקב כשירד למצרים אמר ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה הרי ק"צ ובמצרים היו מאתים ועשר כמנין רד"ו הרי ארבע מאות שנה וא"ת במצרים היו ארבע מאות הרי קהת מיורדי מצרים הי' צא וחשוב שנותיו של קהת ושל עמרם ושמונים של משה שהיה כשיצאו ישראל ממצרים אין אתה מוצא אלא שלש מאות וחמשים ואתה צריך להוציא מהן כל השנים שחי קהת אחר לידת עמרם ושחי עמרם אחר לידת משה בארץ לא להם –
ולא נאמר בארץ מצרים אלא לא להם ומשנולד יצחק ויגר אברהם וגו' ויגר יצחק בגרר (תהלים קה) ויעקב גר בארץ חם (בראשית מז) לגור בארץ באנו:
ולאיזה צורך מרבה רש"י כאן בחשבונות?
טו,
י"ז
ויהי
השמש באה
– כמו (בראשית מב) ויהי הם מריקים שקיהם (מ"ב יג) ויהי הם קוברים איש כלומר ויהי דבר זה השמש באה –
שקעה:
טו,
יח
לזרעך
נתתי –
אמירתו של הקב"ה כאילו היא עשויה (ב"ר):
ספורנו טו, ח:
במה
אדע: כי אולי יחטאו הבנים ולא יזכו לירש:
מה קשה לספורנו בפסוק ח'?
רמב"ן
טו, יב:
והנה
אימה
חשכה
גדולה
נופלת –
דרשו בו רמז לשעבוד ארבע גליות, כי מצא הנביא בנפשו אימה,
ואחר כך בא בחשכה, ואחר כך גדלה החשכה, ואחר כך הרגיש כאלו היא נופלת עליו,
כמשא כבד תכבד ממנו אמרו (ב"ר מד יז)
אימה זו בבל חשכה זו מדי, שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית, גדולה זו מלכות אנטיוכס, נופלת עליו זו אדום:
מה משמעותה של "גלות אדום"?
רש"י
טו, י:
ויבתר
אותם –
חלק כל אחד לשני חלקים ואין המקרא יוצא מידי פשוטו לפי שהיה כורת ברית עמו לשמור הבטחתו להוריש לבניו את הארץ כדכתיב ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר וגו'
ודרך כורתי ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה כמה שנאמר להלן (ירמי'
לד)
העוברים בין בתרי העגל אף כאן תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים הוא שלוחו של שכינה שהוא אש:
ואת
הצפור
לא בתר
– לפי שהאומות עכו"ם נמשלו לפרים ואילים ושעירים שנא' (תהלים כב) סבבוני פרים רבים וגו' ואומר (דניאל ח) והאיל אשר ראית בעל הקרנים מלכי מדי ופרס. ואומר והצפיר והשעיר מלך יון.
וישראל נמשלו לבני יונה שנאמר (שה"ש ב) יונתי בחגוי הסלע לפיכך בתר הבהמות רמז על העכו"ם שיהיו כלין והולכין: ואת הצפור לא בתר. רמז שיהיו ישראל קיימין לעולם:
מהו ענין הבתרים לפי פשוטו ולפי מדרשו?
רש"י
טו, יא
וישב
– לשון נשיבה והפרחה כמו (תהלים קמז) ישב רוחו רמז שיבא דוד בן ישי לכלותם ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבא מלך המשיח:
רמב"ן
טו, יא:
וישב
אותם –
נרמז לו כי יבאו העמים לבטל הקרבנות וזרע אברהם יבריחום:
מה ההבדל בין רש"י ורמב"ן בפירוש העיט היורד על הפגרים ומשום מה יש לצדד לדעתו של הרמב"ן?
רמב"ן
טו, י"ד:
וגם
את הגוי
אשר
יעבודו:... ועל דרך הפשט יאמר, כאשר דנתי את בניך בגלות וענוי על עון, גם את הגוי אשר יעבודו אדין על החמס אשר יעשו להם:
והנכון בעיני, כי טעם וגם,
אף על פי שאני גזרתי על זרעך להיות גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם,
אף על פי כן אשפוט את הגוי אשר יעבודו על אשר יעשו להם,
ולא יפטרו בעבור שעשו גזרתי:
והטעם כמו שאמר הכתוב (זכריה א יד)
וקנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה,
ואומר (ישעיה מז ו)
קצפתי על עמי חללתי נחלתי וגו' וכן היה במצרים שהוסיפו להרע כי השליכו בניהם ליאור,
וימררו את חייהם וחשבו למחות את שמם,
וזה טעם דן אנכי, שאביא אותם במשפט,
אם עשו כנגזר עליהם או הוסיפו להרע להם וזהו מה שאמר יתרו כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות יח יא),
כי הזדון הוא שהביא עליהם העונש הגדול שאבדם מן העולם וכן כי ידעת כי הזידו עליהם (נחמיה ט י):
באיזו פרובלימה כללית נוגע כאן הרמב"ן ואיך הוא פותרה?
(עיין גם ישעיה פרק י'
פסוק ה'-י"ב
ירמיה פרק כ"ה פסוק ט'-י"ד
ירמיה פרק כ"ז פסוק ה'-ז'
זכריה פרק א'
ד"ה י"ד–ט"ו ).
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה שמינית (תש"ט)
פרשת לך לך
פרק ט"ו
לפרק זה בשלמותו עיין בגליון לך לך תש"ב.
א פרק טו,
א.
אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד…
בראשית
רבה מ"ד
ה':
"ר'
לוי אמר תרתין (אמר שני דרושים)
ורבנן אמרי חדא (רבותינו אמרו דרש אחד) ר'
לוי אמר: לפי שהיה אבינו אברם מתפחד ואומר: "תאמר אותן אוכלוסין שהרגתי, שהיה בהם צדיק אחד וירא שמים אחד!"
משל לאחד, שהיה עובר לפני פרדסו של מלך, ראה חבילה של קוצים וירד ונטלה והציץ המלך וראה אותו, התחיל מטמן מפניו,
אמר לו המלך:
"מפני מה אתה מטמן מפני?
ועלים הייתי צריך שיקושו אותה!
עכשיו שקששתה אותה,
בא וטול שכרך",
כך אמר הקב"ה לאברהם: ,אותן אוכלוסין שהרגת – קוצים כסוחים היו!(ישעיהו ל"ג)
"והיו עמים משרפות סיד קוצים כסוחים".
ור'
לוי אמר אחרי:
לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: "תאמר,
אותן המלכים שהרגתי שבניהם מכנסין אוכלוסין ובאים ועושים עמי מלחמה!" אמר לו הקב"ה:
"אל תירא אנכי מגן לך",
מה המגן הזה – אפילו כל החרבות באות עליה,
היא עומדת כנגדן,
כך אתה: אפילו כל אומות העולם מתכנסין עליך, נלחם אני כנגדן!"
רבנן אמרי חדא:
לפי שהי האבינו אברהם מתפחד ואומר: "ירדתי לכבשן האש ונצלתי, ירדתי למלחמת המלכים ונצלתי, תאמר שקבלתי שכרי בעולם הזה ואין לי כלום לע"ל (לעתיד לבוא)!" א"ל הקב"ה:
"אל תירא אנכי מגן לך".
כל מה שעשיתי בעולם הזה חנם עשיתי עמך, אבל שכרך מתוקן לע"ל "שכרך הרבה מאד"
וזה שאמר הכתוב (תהילים ל"ב)
"מה רב טובך אשר צפנת ליראיך!".
רש"י
ב:
אחר
הדברים
האלה –
…. (ב"ר)
אחר הדברים האלה אחר שנעשה לו נס…
1. מה הם הקשיים שבפסוקנו שאותם רצו המדרשים לישב?
2. מה ההבדל העקרוני בין שלשת המדרשים בהסבירם את פחדו של אברהם אבינו?
3.
התוכל להביא סמך ממעשי אבות או מדבריהם לדברי ר'
לוי במדרשו הראשון?
4.
התוכל להביא סמך ממעשי אבות או מדבריהם לדברי ר'
לוי במדרשו השני?
5.
התוכל להביא סמך ממעשי אבות או מדבריהם לדברי רבותינו?
6. *
השוה את דברי רש"י לשלשת המדרשים הנ"ל.
המסכים רש"י עם דעת אחד מהם או כולל את כולם או בחר לו דרך רביעית – נסה גם להסביר ולנמק,
מה ראה רש"י ללכת בדרך שהלך בה!
(לשיטת רש"י בבחירתו במדרשים עיין דבריו בראשית ג'
ח'
ד"ה וישמעו; וכן שמות ו'
ט'
ד"ה מקצר רוח,
החל מן "ורבותינו דרשוהו לענין של מעלה"
עד סוף הפסוק.
ועיין גם גליון כי תשא תש"ה שאלה ב3
ועיין גם גליון קדושים תש"ה שאלה ב3
ועיין גם גליון יתרו תש"ז שאלה ד.)
רמב"ן
א':
אל
תירא
אברם –
היה מתירא משני דברים, מן המלכים פן ירבו צבאותם עליו, הם או העומדים תחתם, ובמלחמה ירד ונספה,
או יומו יבא למות בלא זרע, והבטיחו כי הוא יהיה מגן בעדו מהם,
ועוד יהיה שכר לכתו עם ה' הרבה מאד:
במה שונה הרמב"ן מכל שלשת המדרשים הנ"ל ומה המריצו לנטות מדרכם?
ספורנו
א':
אל
תירא
אברם; … שכרך.
לא די שלא התמעטו זכיותיך בשביל מה שהצלתיך אבל עם זה יש שכר לפעולתך זאת שגמלת חסד לאחיך וזולתו להציל גזולים מיד עושקים:
הרבה.
בעולם הזה: מאד.
לחיי עולם כאמרם דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא מהם גמילות חסדים:
במה נוטה ספורנו מן המדרש הראשון בתפישת שכרו של אברם ומה הניעו לפרש כך?
(ועיין
גם ראב"ע:
וטעם
אנכי מגן
לך –
… גם אתן לך שכר שנדבה רוחך להושיע בן אחיך במתי מעט ונשענת עלי:
* רמב"ן
ב'
(ב)
ויאמר
אברם ה'
אלהים
מה תתן
לי –
הנה הצלתני מן המלכים אבל מן הכרת לא הבטחת אותי, רק אמרת שתרבה לי שכר הרבה ומה יהיה שכרי בלא בנים והנה לא עלה בדעתו שיהיה השכר הגדול הזה עולם הבא,
כי זה אין צורך להבטחה,
כי כל עובד אלהים ימצא חיים לפניו,
אך בעולם הזה יש צדיקים שמגיע עליהם כמעשה הרשעים,
על כן צריכים בטחון ועוד,
כי הרבה מאד לאמר שיזכה לשתי שולחנות בכל הטוב הראוי לצדיקים הגמורים מאין עונש כלל ועוד, כי ההבטחה למה שהיה מתירא ממנו וחזר ופירש לו הבטחתו שלא יפחד גם מזה, כי ישים זרעו ככוכבי השמים לרוב:
ויש עליך לשאול,
שכבר נאמר לו לאברהם (לעיל יג טו)
כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם ושמתי את זרעך כעפר הארץ,
ואיך יאמר עתה ואנכי הולך ערירי, והנה בן ביתי יורש אותי,
ולמה לא האמין בנבואה הראשונה כאשר יאמין בזאת והתשובה,
כי הצדיקים לא יאמינו בעצמם בחטאם בשגגה,
וכתוב (ירמיה יח ט)
רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ושב הגוי ההוא ועשה הרע לפני ונחמתי על הטובה והנה ראה עצמו בא בימים ולא נתקיימה נבואתו וחשב כי חטאיו מנעו הטוב ואולי חשש עתה פן יענש על הנפשות שהרג כדברי רבותינו (ב"ר מד ה)
וכלשון הזה אמרו בבראשית רבה (עו ב) ויירא יעקב מאד ויצר לו (להלן לב ח),
מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה וכו':
לשם מה נעזר הרמב"ן כאן בירמיהו י"ח ט'-י',
ומה בפרקנו מתבהר ע"י הפסוקים ההם?
לשם מה נעזר הרמב"ן כאן בבראשית ל"ב ח'?
רמב"ן
ב'
מה
תתן לי
ואנכי
הולך
ערירי –
פירשו בו (יב"ע)
אני מת בלא בנים, כטעם כי הולך האדם אל בית עולמו (קהלת יב ה):
והנכון בעיני, כי מתחלה יתאונן,
מה יהיה שכרי אחרי שאין לי בנים ואנכי הולך נע ונד בארץ נכריה,
יחידי כערער בערבה,
אין יוצא ואין בא בביתי זולתי אליעזר איש נכרי אשר לקחתי לי מדמשק,
לא מבית אבי ולא מארצי ואחר כך אמר הן לי לא נתתה זרע,
כאשר הבטחתני, והנה בן ביתי הנזכר יורש אותי כי זקנתי ויבא עתי בלא זרע והנה אני ענוש,
ואבד שכרי אשר הבטחתני בו בראשונה:
מה קשה לו וכיצד הוא מתרץ את הקשי?
**
התוכל לתרץ את הקשי בדרך אחרת בהשוותך מקומנו לבראשית כ"ז פסוק ל"ו;
במדבר ל"ב א'-ה'.
השאלות המסומנות *
קשות,
והמסומנות ** קשות יותר. בחר לפי דרגתך.
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה השש עשרה (תשי"ז)
לך לך –
ברית בין הבתרים
פרק טו
הערה:
לחציו הראשון של פרק זה עיין גליון לך לך תש"ט;
לפסוק ח. עיין גליון לך לך תש"י העוסק כולו רק בפסוק זה.
א.
שאלות כלליות:
*1.
בין שבע ההתגלויות שהתגלה ה'
לאברהם בפרקנו היא האמצעית (הרביעית).
הסבר מהו ההבדל המהותי בין שלוש ההתגלויות שלפני ברית בין הבתרים לבין שלוש ההתגלויות שבאות אחרי ברית בין הבתרים?
2. במה שונה הבטחת הארץ בפרקנו מהבטחת הארץ בפרק י"ג?
3. למה הובאה בברכת הזרע שבפרק י"ג ההשוואה לעפר הארץ ובפרקנו ההשוואה לכוכבי השמים?
ב.
שאלת סגנון:
בראשית פרק טו פסוק ה:
ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם
תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך:
הסבר,
מה טעם נאמר בפסוקנו פעמיים "ויאמר"
והלא הדובר אחד הוא בכל פסוק!
והשווה:
שמות ג' ה–ו:
ויאמר
אל
תקרב
הלום
של
נעליך
מעל
רגליך,
כי
המקום
אשר
אתה
עומד
עליו
אדמת
קודש
הוא.
ויאמר אנוכי אלוקי אביך, אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב.
ועיין גם גליון מטות–מסעי תש"י שאלה א.
ועיין גם גליון וישב תשי"ב שאלה ב.
ג.
בראשית פרק טו פסוק ו:
והאמין בה' ויחשבה לו צדקה:
רש"י בראשית פרק טו פסוק ו:
ויחשבה
לו צדקה
– הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונהשהאמיןבו,
רמב"ן בראשית פרק טו פסוק ו:
והאמן
בה' ויחשבה
לו צדקה
– פירש רש"י הקדוש ברוך הוא חשב לו צדקה וזכות על האמונה שהאמין בו,ואיני מבין מה הזכות הזאת,
למה לא יאמין באלהי אמת,
והוא הנביא בעצמו,
ולא אישאל ויכזב,
ומי שהאמין לשחוט את בנו היחיד האהוב ושאר הנסיונות איך לא יאמין בבשורה טובה.
והנכון בעיני כי יאמר שהאמין בה' וחשב כי בצדקו של הקב"ה יתן לו זרע על כל פנים,
לא בצדקת אברם ובשכרו,
רד"ק:
האמונה הגמורה שהאמין בה', חשבה לו הקב"ה לצדקה וליושר לבב, כי הוא ואשתו היו
הולכים ומזקינים וההבטחה מתאחרת ואעפ"כ האמין.
שד"ל:
אברהם חשב להקב"ה צדקה וחסד,
כלומר מתוך שהיה מאמין בו חשב, כי זו צדקה שיעשה.
מלבי"ם:
אבל כאשר עיין וחקר באיזו זכות ישדד ה' את המערכה בעבורו,
אם הוא על פי מעשיו וזכותו או מצד החסד לבד, היה קטן בעיניו שיחשבו שזהו על פי מעשיו מצד המשפט ונדמה לו, כי אין לו זכות. וחשב,
שה'
עושה לו זאת מצד הצדקה העליונה וחסד ה'.
1. מה הקושי בפסוקנו אשר ביישובו נחלקו המפרשים?
2. סדר את המפרשים הנ"ל לשתי קבוצות לפי דעותיהם והסבר את דעותיהם. מהי מעלתה וחולשתה של כל אחת משתי הדעות? מהו הסעד הלשוני שיש להביא מפסוקנו לרש"י?
3.
עיין
רש"י
דברים
ג' כג.
ד"ה
ואתחנןרש"י
דברים
פרק ג
פסוק כג:
ואתחנן,
אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם אף ע"פ שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חנם…
לפי מי מן המפרשים הנ"ל יש דמיון בין דברי אברהם כאן לדברי משה שם?
4. למי מן המפרשים הנ"ל יש להביא סיוע מן הפסוקים הבאים:
דברים פרק ו פסוק כה:
וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר ציונו:
דברים פרק כד פסוק יג:
השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני ה'
אלקיך:
דניאל
פרק ט
פסוק ז:
לך א–דני הצדקה ולנו בשת הפנים כיום הזה…
תהלים
פרק קו
פסוק לא:
ותחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם:
ד.
בראשית פרק טו פסוק ו:
והאמין בה' ויחשבה לו צדקה.
שמות
ד' ל–לא:
….
ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם וישמעו
שמות
י"ד
ל–לא:
…
וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ויאמינו בה' ובמשה עבדו.
הסבר מהו ההבדל המהותי בין אמונת אברהם לבין אמונת יוצאי מצרים.
השאלות המסומנות ב-*
קשות והמסומנות ב-**קשות ביותר,
יענה כל אחד לפי דרגתו.
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ שנה תשיעית (תש"י)
פרשת לך לך
ט"ו פסוק ח'
הערה:
לפסוקים הראשונים של פרקנו עיין גליון לך לך תש"ט ביחוד שאלה א' לפרוש הסמלי של הבתרים והעיט עיין גליון לך לך תש"ב.
א.
פרק טו, ח'.
…
במה אדע כי אירשנה
התקשו המפרשים כלם בהבנת פסוק זה:
המלבי"ם
שואל:
איך אמר אברהם אבינו "במה אדע", כאלו לא האמין בדבר ה'?
אברבנאל שואל: ושאלה גדולה היא אשר העירו המפרשים: למה לא שאל על הזרע ושאל על ירושת הארץ?
ואלה מקצות תשובותיהם:
נדרים
ל"ב:
א"ר יוחנן: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים?… שמואל אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקבה"ו.
(רש"י:
שהגדיל לשאל על מדותיו "במה אדע").
בראשית
רבה מ"ד:
"במה אדע" – ר'
חייא בר' חנינא אמר: לא כקורא תגר,
אלא אמר לו:
"באיזו זכות?" אמר לו: "בכפרות שאני נותן לבניך".
מדרש
הגדול
ט':
"במה אדע כי אירשנה" – עליו אמר שלמה (משלי י' י"ט)
"ברב דברים לא יחדל פשע".
כיון שאמר לו הקבה"ו "לתת לך את הארץ הזאת לרשתה", הרהר בלבו ומאר:
"כיצד אירשנה?!" ולא האמין לדבריו של הקבה"ו אלא אמר:
"במה אדע כי אירשנה", מלמד שקרא תיגר.
השיבו הקב"ה:
"במה אדע…"? אמר לו הקבה"ו:
אברהם,
כל העולם כולו בדבורי הוא עומד ואין אתה מאמין בדברי, אלא אתה אומר:
במה אדע? חייך,
ידע תדע! שנאמר "ידע תדע כי גר יהיה זרעך".
רש"י
ו':
ויחשבה
לו צדקה
– … ד"א במה אדע לא שאל לו אות אלא אמר לפניו הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה אמר לו הקב"ה בזכות הקרבנות:
רמב"ן
ד':
ויאמר
ה' אלוקים
מה תתן
לי… ויש עליך לשאול,
שכבר נאמר לו לאברהם (לעיל יג טו)
כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם ושמתי את זרעך כעפר הארץ,
ואיך יאמר עתה ואנכי הולך ערירי, והנה בן ביתי יורש אותי,
ולמה לא האמין בנבואה הראשונה כאשר יאמין בזאת והתשובה,
כי הצדיקים לא יאמינו בעצמם בחטאם בשגגה,
וכתוב (ירמיה יח ט)
רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע ושב הגוי ההוא ועשה הרע לפני ונחמתי על הטובה והנה ראה עצמו בא בימים ולא נתקיימה נבואתו וחשב כי חטאיו מנעו הטוב ואולי חשש עתה פן יענש על הנפשות שהרג כדברי רבותינו (ב"ר מד ה)
וכלשון הזה אמרו בבראשית רבה (עו ב) ויירא יעקב מאד ויצר לו (להלן לב ח),
מכאן שאין הבטחה לצדיקים בעולם הזה וכו':
מה
תתן לי
ואנכי
הולך
ערירי –
פירשו בו (יב"ע)
אני מת בלא בנים, כטעם כי הולך האדם אל בית עולמו (קהלת יב ה):
והנכון בעיני, כי מתחלה יתאונן,
מה יהיה שכרי אחרי שאין לי בנים ואנכי הולך נע ונד בארץ נכריה,
יחידי כערער בערבה,
אין יוצא ואין בא בביתי זולתי אליעזר איש נכרי אשר לקחתי לי מדמשק,
לא מבית אבי ולא מארצי ואחר כך אמר הן לי לא נתתה זרע,
כאשר הבטחתני, והנה בן ביתי הנזכר יורש אותי כי זקנתי ויבא עתי בלא זרע והנה אני ענוש,
ואבד שכרי אשר הבטחתני בו בראשונה:
רמב"ן
ז':
אני
ה' אשר
הוצאתיך
מאור
כשדים
לתת לך
את הארץ
הזאת
לרשתה –
כבר פירשתי זה (לעיל יא כח)
כי יאמר מעת שהוצאתיך מאור כשדים ועשיתי לך נס היה הרצון לפני לתת לך הארץ הזאת והנה עתה לא גזר שיתננה לו, אבל אמר שהוציאו מאור כשדים על דעת שיתננו לו,
ולכן חשש אברהם פן יהיה בירושת הארץ תנאי המעשים אף על פי שאמר לו פעמים (לעיל יב ז,
יג טו) לזרעך אתן את הארץ הזאת,
כי עתה לא יגזור המתנה כאשר גזר לו זרע,
ולכן אמר במה אדע כי אירשנה:
ואינו כשאלת "מה אות" (מ"ב כ ח),
וגם הקדוש ברוך הוא לא עשה עמו כשאר האותות להראות לו אות או מופת בדבר נפלא, אבל בקש אברהם שידע ידיעה אמיתית שיירשנה ולא יגרום חטאו או חטא זרעו למנעה מהם,
או שמא יעשו הכנענים תשובה ויקיים בהם רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ להאביד ושב הגוי ההוא מרעתו ונחמתי על הרעה (ירמיה יח ז)
והקדוש ברוך הוא כרת עמו ברית שיירשנה על כל פנים:
רד"ק:
כי
אירשנה: פירש כי "יירשוה בני וכן (בראשית מ"ח)
"אשר לקחתי מיד האמורי" (והכונה לקחו בני).
ופירוש "במה אדע", כי הוא לא נסתפק לו אם יירשוה בניו, שהרי כבר נאמר "והאמין בה'" אלא נסתפק לו אם יירשוה לעולם, כי אולי יחטאו וייגלו ממנה ושאל, באיזה ענין ידע הירושה, איך תהיה, שיראה לו בנבואה כמו שהראה לו ענין רבוי זרעו ככוכבים.
הטור:
בשם יש מפרשים:
בקש:
"מה תקנה תעשה לי שאירשנה,
כי אני גר ביניהם וידחקוני שאכרות עמהם ברית לפרסם ולכבדם וכן יעשו לזרעי עד עולם".
אמר לו הקב"ה:
אעשה לך תקנה,
שיגלה זרעך לארץ אחרת, שלא ידחקום לכרות להם ברית והיו שמה עד דור רביעי וישובו הנה ויגרשום מן הארץ.
אברבנאל:
ראה אברהם שהאל יתברך ביעודים הקודמים פעמים אמר לו,
שיתן את הארץ הזאת לזרעו (י"ב ב') "לזרעך אתן את הארץ הזאת",
ואחרי הפרד לוט מעמו אמר לו (י"ג ט"ו)
"כי את כל הארץ הזאת אשר אתה רואה לך אתננה" והמאמר הזה מורה שבימיו של אברהם תהיה ירושת הארץ ומידו תשאר לזרעו. וגם נאמר לו שם (י"ג י"ז)
"קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" וגם זה עצמו יורה, שאברהם יהיה יורש את הארץ.
וכאשר אמר לו יתברך כאן "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה", נתחזק הספק בלב אברהם, אם יהיה הוא יורש את הארץ, כל שכן בראותו נצחונו על המלכים (פרק י"ד)…
ונפרש מלת "כי"
במקום "אם"
– במה אדע אם אירשנה אני בעצמי או יירשנה זרעי אחרי… זאת כונת אברהם בשאלתו והוא מה שהשיבו יתברך מגלות זרעו והיה תכלית דבריו "ודור רביעי ישובו הנה".
ספורנו
ח'
במה
אדע.
כי אולי יחטאו הבנים ולא יזכו לירש:
באור
לתלמיד: לא בקש אות על בטחת ה' אלא שאל: במה יבורר כי הגיעה העת לבוא ויירש את הארץ,
כי לא אכול להקדים ולילך בחרב ובחנית בלי רשיונך וטרם יבוא הזמן המיוחד ממך. ועל זה השיבו ה' כי אחר כלות ארבע מאות שנה יצא זרעך ממצרים ברכוש גדול.
1. סדר את כל הנ"ל לקבוצות והסבר מה הן התשובות הניתנות לשאלה הראשונה (שאלת המלבי"ם)
דלעיל!
2. מהי התשובה לשאלה השניה (שאלת האברבנאל) הכלולה בדברי הרמב"ן?
3. *
התוכל למצוא סבה למה לא הלכו המפרשים – ואף לא הרמב"ן – בעקבות המדרשים המאשימים את אברהם.
(בנגוד לדרכו של
הרמב"ן
י"ב
י' ד"ה
ויהי רעב
בארץ החל
מן המלים
"ודע
כי אברהם
אבינו
חטא…"
ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו,
והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלהים כח לעזור ולהציל גם יציאתו מן הארץ, שנצטווה עליה בתחילה,
מפני הרעב, עון אשר חטא,
כי האלהים ברעב יפדנו ממות ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה במקום המשפט שמה הרשע והחטא:
וכן
הרמב"ן
ט"ז
ו' ד"ה
ותענה
שרי ותברח
מפניה: חטאה אמנו בענוי זה וגם אברהם…)
ותענה
שרי ותברח
מפניה –
חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן,
ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי:
4. **
מפרשי רש"י מבארים את דבריו הנ"ל כאלו פרש את פסוקנו "במקרא מסורס" כיצד יש לסרס את פסוקנו לפי דעתו.
5.
בעקבות מי מפרשינו הלכו בובר–רוזנצווייג בתרגומם:
Woran mag ichs merken, dass ichs besetzen soll.
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה השבע עשרה (תשי"ח)
פרק ט"ו ט'-י"ד
הערה:
לפסוק א' של פרקנו עיין לגליון לך לך תש"ט
לחלק הראשון של פרקנו עיין גליון לך לך תשי"ז
א.
פרק טו, י:
ויקח
לו
את
כל
אלה
ויבתר
אותם
בתוך
ויתן
איש
בתרו
לקראת
רעהו
ואת הצפור לא בתר
רש"י
י:
ויבתר
אותם: חלק כל אחד לשני חלקים
ואין המקרא יוצא מידי פשוטו,
לפי שהיה כורת ברית עמו לשמור הבטחתו להוריש לבניו את הארץ,
כדכתיב "ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ הזאת"
(פרקנו פ' י'),
ודרך כורת ברית לחלק בהמה ולעבור בין בתריה, כמו שנאמר (ירמיהו ל"ד):
"העוברים בין בתרי עגל…" אף כאן תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים הוא שלוחו של שכינה שהוא אש.
ואת
הצפור
לא בתר:
לפי שהאומות עובדי ע"ז נמשלו לפרים ואילים ושעירים שנאמר (תהילים כ"ב)
"סבבוני פרים רבים…"
ואמר (דניאל ח') "האיל אשר ראית בעל הקרניים מלכי מדי ופרס" ואומר (שם)
"והצפור השעיר מלך יון", וישראל נמשלו לבני יונה שנאמר (שיר השירים) "יונתי בחגוי הסלע",
לפיכך בתר הבהמות,
רמז שיהיו האומות כלים והולכים.
ואת
הצפור
לא בתר:
רמז שיהיו האומות כלים והולכים.
פס'
י"א:
על
הפגרים: על הבתרים
וישב:
לשון נשיבה והפרחה כמו (תהילים קמ"ו)
"ישב רוחו יזלו מים". רמז שיבוא דוד בן ישי לכלותם ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבוא מלך המשיח.
רמב"ן
ט:
עגלה
משולשת:.. ורמז כי שלשה קרבנות מהן יקריבו לפניו זרעו העולה והחטאת והשלמים…
ויבתר
אותם
בתוך: לכרות עמו ברית לעבור בין הבתרים האלה,
ונרמז לו גם כן, כי מאלה יהיה כל קרבן בבהמה ובעוף,
כי הגוזל "בן יונה",… וכל הקרבנות יבתרו לעולם לנתחים…
ואת
הצפור
לא בתר:
נתן התורה והגוזל איש לקראת רעהו, כי גם הם היו בברית,
אבל לא בתר אותם בתוך,
כי בכל העוף הקרב נאמר (ב'
י"ז)
"לא יבדיל"…
וירד
העיט על
הפגרים: לאכול אותם כמנהג העופות.
וישב
אותם: נרמז לו כי יבואו העמים לבטל את הקרבנות וזרע אברהם יבריחם.
1.
בשתי דרכים מפרש רש"י את ברית בין הבתרים.
מה הן שתי הדרכים האלה?
האם הן סותרות זו את זו או משלימות זו את זו?
עיין גם ברש"י לפסוקים הקודמים לפסוקנו.
2. מה ראה רש"י להביא דוקא במקומנו את הכלל הידוע "אין מקרא יוצא מידי פשוטו"?
3. במה עוזר ירמיהו ל"ד להבנת פרקנו?
4.
השוה לפרוש של רמב"ן לשל רש"י,
הדומה הוא לאחד מפרושי רש"י או בחר לו דרך אחרת?
5.
הסבר את ההבדל בין רש"י לרמב"ן בעזרת הטבלה הזו:
|
אברהם |
הפגרים |
העיט |
|
|
|
|
|
לפי רש"י |
|
|
|
|
לפי רמב"ן |
איזה פירוש נראה יותר מתאים לרוח הפרק כולו?
6. *
מה ראה רש"י לפרש מלת על "הפגרים"
– על הבתרים, והלא לא בא להשמיענו פירוש המלה.
(עין בדברי הרד"ק בשאלה הבאה!)
ב.
פסוקים ט'-י"א:
רד"ק
קחה
לי:… כי כריתת הברית הוא בזה הדרך כמו שאמר ירמיהו (ל"ד)
"העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו"…
וזכר שלשת המינים מן הבהמה שבהם יכשר הקרבן, ורמז בזה שכל זמן שיקריבו כראוי לא יגלו, והשלש שזכר בהם רמז לשלוש גלויות שעתידים בניו לגלות מארצם ועל זה נאמר גם כן (תהילים פ') "ותשקמו דמעות שליש".
ובאמרו "עגלה"
רמז בו לגלות ראשון שהוא גלות מצרים כמו שנאמר (ירמיהו מ"ו כ') "עגלה יפהפיה מצרים"
ועז ואיל אמר על גלות יון ורומי שאנחנו בו היום שהוא מלכות רביעית…
ואיל הם מדי ופרס…
ותור
וגוזל:... והוא הנדרס ואינו דורס והנקבה מהם לא תזקק לזכר אחר מות בעלה, וכן ישראל בגלות,
שהיתה כאלמנה בגלות מיום שנפרד בעלה ממנה,
והוא חי וקיים,
לא עבדה אלוהים אחרים בגלות,
ואף שאורך הגלות כאלו אין תקוה, אעפ"כ "אם שכחנו שם אלוהים ונפרש כפנו אל אל זה".
והתר והגוזל היה משל לישראל.
שיהיו דרוסים ברגלי האומות בפשעיהם ברב הזמנים עד יבוא משיח, וישראל נפסל ליונה,
כמו שנאמר (שיר השירים) "עיניך יונים" וכן נמשלו לתור שנאמר (תהילים ע"ד)
"אל תתן לחית נפש תורך".
ויבתר
אתם בתוך:
מה שבתר ומה שלא בתר הכל היה במצות האל,
ואע"פ שלא זכר זה; וטעם הכתוב לענין הברית שכרת עמו כמו שכתבנו, ורמז לו בזה שכל האומות האלה שהרעו לישראל כולם יהיו מחולקים ומבותרים, ויהיו אלה כנגד אלה וילחמו זו בזו עד שיכלו,
וכך יהיו מחולקים בתורתם ובאמונתם,
כי זה גורם לשנאה והתחרות ביניהם, ולא יהיה כן בישראל, תורתם ואמונתם לא נחלקה, ולימות המשיח יהיו לאחדים, אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצר את אפרים, לפיכך אמר ואת הצפור לא בתר. כי ישראל מפוזרים בגלות בארבע רוחות השמים,
והם לעם אחד דבקים בתורתם ובאמונתם, כלם ממזרח עד מערב, תורה אחת להם,
לא שנו דתם במצר הגלות והגזרות הקשות העוברות עליהם תמיד.
וירד
העיט: הוא שם לעופות הדורסים
הפגרים:
הם הפגרים השלמים,
כי לא אמר "על הבתרים" אלא על הפגרים והם השלמים שהם התור והגוזל; וראה שהיו יורדים הדורסים על התור והגוזל לאכלם ולכלותם ואברם היה מנשב אותם ומפריחם מעליהם;
רמז לו בזה,
כי בכל דור ודור אומות העולם עומדים עלינו לכלותנו והקבה"ו מצילנו מידם בזכות אברהם,
כמו שנאמר (ויקרא כ"ו)
"ואף גם זאת בהיותם בארץ גלותם לא מאסתים ולא געלתים…" ונאמר (שם)
"וזכרתי להם ברית ראשונים…"
1. למי משני הפרושים של שאלת א קרוב רד"ק יותר?
2. במה שונה הוא מן הפירוש אשר בעקבותיו הוא הולך?
3. למה סיים רד"ק פרושו בפסוקים מתוך ויקרא כ"ו,
במה ענינם לפרקנו?
ג.
שאלות בראב"ע:
1.
ויתן
איש
בתרו
לקראת
רעהו
ראב"ע:
דע כי מלת "אשי"
כמו "בעל",
וכן (שמות ט"ו ג') "ה'
איש מלחמה"; (דניאל ט') "והאיש גבריאל". ופירוש
"בעל"
כמו
עצם הדבר,
וכן (שמות ב' כ')
"איש בליעל", וסמוך גם כן בחיות, וביריעות (שמות כ"ו ג') "אשה אל אחותה",
נתן כתר כל איש לקראת רעהו, כי
הבהמה
והאדם
שוים הם.
1. מה קשה לו?
2.
הסבר את המלים המסומנות בקו.
2.
פרק
טו, יד.
וגם את הגוי אשר יעבדו
ראב"ע:
שיהיו להם עבדים.
מה קשה לו?
3.
פרק
ט"ו
טו:
ואתה
תבוא
אל
אבותיך
בשלום
ראב"ע:
"תבוא
אל אבותיך"
הוא כנוי על המיתה כ"דרך כל הארץ".
מה קשה לו?
פרק
טו, י"ד:
וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי
רש"י:
"וגם"
– לרבות ד' מלכותיות שאף הם כלים על ששעבדו את ישראל.
ספורנו:
כמו שאדין את בניך על רשעם בענוי ועבדות, כמו כן אדין אותו הגוי של מצרים שישעבד בהם.
1. **
מה קשה לשניהם?
2. **
מה ההבדל ביניהם בישוב הקשי?
3. **
מהי חולשת כל אחד משני הפרושים?
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים וארבע (תשכ"ה)
פרשת לך לך – ברית בין הבתרים
פרק ט"ו
א.
שאלה כללית בפירוש הבתרים, הצפור והעיט.
רמב"ן
ד"ה
עגלה
משולשת… ורמז כי שלשה קרבנות שהן יקריבו לפניו:
זרעו העולה והחטאת והשלמים…
ד"ה
ויבתר
אותם
בתוך: לכרות עמו ברית לעבור בין הבתרים האלה.
לנרמז לו גם כן, כי מאלה יהיה כל קרבן בבהמה ובעוף,
כי הגוזל "בן יונה".. וכל הקרבנות יבתרו לעולם לנתחים,…
ד"ה
ואת
הצפור
לא בתר:
נתן התור והגוזל איש לקראת רעהו, כי גם הם היו בברית,
אבל לא בתר אותם בתוך,
כי בכל העוף הקרב נאמר (ב'
י"ז)
"לא יבדיל"…
ד"ה
וירד
העיט על
הפגרים: לאכול אותם כמנהג העופות.
ד"ה
וישב
אותם: נרמז לו כי יבואו העמים לבטל את הקרבנות וזרע אברהם יבריחם.
ד"ה
"והנה
אימה
חשכה
גדולה
נופלת
עליו": דרשו בו רמז לשעבוד ארבע מלכויות. כי מצא הנביא בנפשו "אימה",
ואחר כך בא ב"חשכה",
ואחר כך "גדלה"
החשכה,
ואחר כך הרגיש כאילו היא "נופלת"
עליו,
כמשא כבד תכבד ממנו.
אמרו:
"אימה"
– זו בבל; "חשכה"
– זו מדי. שהחשיכה עיניהם של ישראל בצום ובתענית; "גדולה"
– זו מלכות אנטיוכוס;
"נופלת עליו" – זו אדום (רומי).
והיה העניין הזה לאברהם, כי כשהקב"ה כרת עמו בריתלתת את הארץ לזרעו לאחוזת עולם.
אמר לו כמשייר במתנתו, שארבע גלויות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם, וזה בעל מנת אם יחטאו לפניו. ואחרי כן הודיעו בביאור גלות אחרת, שיגלו תחילה שהוא גלות מצרים.
ר'
יוסף
אבן כספי:
"טירת
כסף" והוא
"ספר
הסוד":
… כי הענין בעצמו הוא, ששלשה דורות מזרעו יהיו עבדים וטעונים, לא שיעשו בהם כלה, אבל יעמדו בצרה גדולה, מוכים ומרוטים מאויביהם,
והדור הרביעי ירשו הארץ ולא יגע בהם צר ואויב…
והנה לא רצה השם להודיעו זה הענין בפירוש, אבל הראה לו תחילה חקוי
זה; ואין טעם לשאול למה זה,
כי סבותיו רבות והם מבוארות לבעלי השכל.
והנה בעבור מספר השלשה דורות,
הניח שלש בהמות בהם עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש, כי פירוש "משלשת"
ו"משלש"
בזה לפי דעתי שלישי במספר שלשה (=
אחד מתוך שלישיה),
כי הכונה שאלו השלש בהמות מוצגות לבד,
כי תור וגוזל ממין אחד לבד, בהבדל המעופף מההולך על ארבע,
ולהודיע זה צרף לכל אחת מהבהמות תאר "משלש"
כי אם היו מעורבות עם התור והגוזל היתה כל אחת מהן מחומשת.
והעד על זה כי הבין אברם, שכתוב "ויבתר אותם בתוך"
וכנוי "אותם"
לשלש הבהמות לבד,
כמו שפרש "ואת הצפור לא בתר", וכל זה במצות השם ואם
לא פרש,
ודי
לחכימא
ברמיזא…
והנה זה הבתור היה משרת לשנים, רצוני לשני מיני תכליות: האחד לכריתת הברית…
וכן פירש רש"י גם כן,
והשני להורותם על היותם מוכים וקצתם נהרגים.
ולא כן הציפור שהוא כולל לתור וגוזל הנזכרים, כי הוא משל לעם אשר לבדד ישכון בטח, ולכן נמשך לזה "וירד העיט על הפגרים", כלומר,
שהעיט שהוא סוג למין המעופף אשר יטוש לאכול ולהשחית,
ירד על פגרי הבעלי חיים הנזכרים, הם הבתרים, ואברם השיבם והפריחם,
שלא יעשו כלה,
אבל נגעו בהם בתחילה ואכלו מהם (=
מן הבתרים) וזה מבואר הנמשל בו מבני ישראל המעונים והמרוטים מאויביהם אשר במצרים,
לולי ה' שהיה להם ושלח משה באחרית וגאלם.
אבל ראה כי בספור פירוש זה המשל,
שהוא בכלל אמרו "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך…" ונמשך לו עד אמרו "עד הנה", לא באר השם הבאורים שזכרתי,
כי
די במה
שזכר לו
סוג הנמשל
בראשי
פרקים, ואינו
מחוייב
תמיד
שיהיו
כל חלקי
הנמשל נרמזים במשל,
ואם השם יעשה כן לתלמידיו שהם נביאיו ועבדיו, מחוייבים אנחנו ללכת בדרכיו.
1.
הסבר מהו ההבדל העקרוני בין שני המפרשים?
2. מהו האופיני בפירוש הרמב"ן לדרך פרשנותו בכלל?
3.
הסבר את המקומות המסומנים בקו בדברי אבן כספי.
4. מהי מעלתו של פירוש אבן כספי?
5. למה לא הסתפק אבן כספי בהסבר האחד לבחור הבהמות (= האחד לכריתת הברית),
אותו הסבר המובא גם בדברי רש"י,
ולשם מה הוסיף גם את השני, אע"פ שכרגיל מתנגד הוא לפרושים אליגוריים?
ואחרי
כן
יצאו
ברכוש
גדול
רש"י
ד"ה
ברכוש
גדול: בממון גדול, כמו שנאמר (שמות י"ב)
"וינצלו את מצרים".
רד"ק:
ד"ה
ברכוש
גדול –
אחר תשלום ארבע מאות שנה יצאו מן העבודה בממון רב חלף עבודתם אשר עבדום.
הכתב
והקבלה:
ד"ה
ואחרי
כן: אם יהיה המכוון במלת ואחרי כן האחור בזמן (הערנאך,
נאכהער)
ר"ל שבכלות ארבע מאות יצאו ברכוש, היה לו לומר "ואז יצאו", ומדאמר "ואחרי כן יצאו"
נראה לי, שבא להודיענו טעם ללקיחת הרכוש הגדול, שהממון הרב אשר יקחו אתם,
לא באסור גזל יבוא להם,
ולא ידונו כבוזזים שוללים ממון אחרים אבל שלהם יקחו והוא שכר עבודתם זה זמן ארוך.
ומילת "אחרי"
כמו (דברים כ"ד ד') "אחרי אשר הוטמאה",
אשר ענינו: המסובב מן הסיבה (דעמנאך,
דעמצופאלגע),
יציאתם ברכוש מסובב לחם מן העבודה, כי אין מן הראויף שיעבדו המצרים בהמון רב כזה ויגיעתם לריק ויצאו בידים ריקניות, וזהו ואחרי כן יצאו (דעמצופאלגע ווערדין זי אבגעהן מיט גראסטעם גוטע)…
ד"ה
ברכוש
גדול: כל משכיל יודה שאין המון תכלית המכוון בשעבוד, כי היתרצה איש לסבול ענוי ועבדות בשביל הרוחת ממון אחריו? הלא יאמר: "לא מעוקצך ולא מדובשך!" גם:הכי נמנע בחוקו יתברך להשפיע להם רכוש ממון בדרך אחרת?? ועוד:
רכוש מכסף וזהב הבל המה לכל משכיל על דרך האמת! ומוכרחים אנו לומר כי "אחת דבר אלוקים שתים זו שמענו" (תהילים ס"ב י"ב),
ואף שהדברים כפשוטם,
בכל זאת אין ספק כי רכוש נפשי היא תכלית המכוון בשעבוד,
וזה,
אחרי שהבטיח הוא יתברך לאברהם להוציא זרע קדש ממנו,
שיהיו ככוכבי שמים להאיר ליושבי תבל אור אמיתת מציאותו,
השגחתו,
ויכולתו וכד' מידיעות אמתיות, וראתה חכמתו, כי למעלה גדולה כזו לא היו מגיעים,
אם היו יושבים בשובה ונחת שלוים ושקטים;
גם לא היה באופן זה מקום לשיתחדש ביניהם המסות הגדולות האותות והמופתים הנצרכים להקדימם לפרסם בעולם על ידיהם ידיעות האמתיות, גם לא היו מתרצים לקבל עליהם עול תורה ומצוות;
לכן הסכימה חכמתו להכניע הדרך ההוא תחת עול השעבוד,
כדי לצרפם כצרוף הכסף, שיתבררו ויתלבנו להיות זכים… ונעשו מוכנים להנהגה אלוקית בלתי אמצעי ולרשת התורה הקדושה,
הנה זה הרכוש הנפשי הגדול בערכו לבלי תכלית…
וסייעני
בזה ידידי
מוהר"ש
חן טוב,
מדמצינו בהרבה מקומות,
שמחובר לרכוש מלת "רב"
(בראשית י"ג)
"כי היה רכושם רב" – יורה על רבוי חכמות, ושינה כאן לחבר מלת רכוש מלת "גדול",
שיורה בהנחה ראשונה על איכות וחשיבות הדבר…
1.
** מפרשי
רש"י
מקשים:
מה ראה ר"י לפרש מילת רכוש בפרקנו,
והלא כבר מצינו מלה זו בפרק י"ב,
בפרק י"ג וכמה פעמים בפרק י"ד,
ולא פרשה רש"י במקומות ההם?
נסה ליישב פליאתם!
2.
היכן מצינו "אחרי"
בחמש בראשית בהוראה זו שמייחס לה בעל הכתב והקבלה?
3.
היכן נאמר בתורה שתכלית השעבוד היתה תוצאת אותו "הרכוש"
שמדבר עליו בעל הכתב והקבלה?
ג.
שאלות ודיוקים ברש"י:
1. י"ד ד"ה וגם את הגוי: "וגם"
לרבות ארבע מלכויות (= בלל,
מדי,
יון,
אדום)
שאף הם כלים על ששעבדו את ישראל.
א.
רש"י מפרש כאן על פי אחת המדות שהתורה נדרשת בהן: "את",
"גם"
לרבות.
והשוה דבריו שמות י"ח י"ח ד"ה גם אתה:
לרבות אהרן וחור ושבעים זקנים.
שמות י"ט ט' ד"ה וגם בך:
גם בנביאים הבאים אחריך.
דברים י"ב ל"א ד"ה כי גם את בניהם:
גם לרבות אבותיהם ואמותיהם.
הסבר
מתי בחר
לפרש ע"פ
מדה זו,
הלא לא פרש כלום לפסוקים בראשית ג'
כ"ב "ולקח גם מעץ החיים"; ד'
ד'
"והבל הביא גם הוא"; ד'
כ"ב "וצלה גם היא ילדה"; ז'
ג'
"גם מעוף השמים שבעה שבעה";
ב.
השוה לדבריו לפסוקנו בראשית י"ט כ"א ד"ה גם לדבר הזה: לא דייך שאתה ניצול אלא אף כל העיר אציל בגללך.
ההולך רש"י בי"ט כ"א באותה דרך בה הוא הולך בפסוקנו?
ג.
** הסבר,
למה לא פרש רש"י את פסוקנו כפושטו כפי שמפרשו הרמב"ן,
"ועל דרך הפשט יאמר. כאשר דנתי את בניך בגלות וענוי על עוון אשר חטא (המליצה לקוחה מהושע י"ב ט'), גם את "הגוי אשר יעבודו אדון על החמס אשר יעשו להם".
ט"ו:
ד"ה
ואתה
תבוא: ולא תראה כל אלה.
מה קשה לו?
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים וחמש (תשכ"ו)
פרשת לך לך – ברית בין הבתרים
פרק ט"ו
גליון זה הוא המשכו של גליון לך–לך תשכ"ה
א.
שאלה כללית להבנת ה"מחזה"
כולו.
(עיין גם גליון לך לך שאלה א)
בני
יעקב
בפרושו
לבראשית
(בגרמנית)
בסוף
פירוט
הפרק:
"על פי הבנת ההתגלות כולה יש להבין גם שעות היום והלילה המוזכרים בפרקנו.
יש לשים לב לכך שענין השמש מודגש ביותר בפרקנו.
מוזכרת התחלת השקיעה וגמר השקיעה זמן העלם השמש מתחת לקו האפק.
(זמן הנמשך רק רגעים מספר)
לפי זה נבדלים זה מזה שעת הדמדומים שבהם אופפת תרדמה על אברהם ונאמרים לו דברי הנבואה, ושעת "העלטה"
אשר בה עבר לפיד האש בין הגזרים".
את משמעות הדברים האלה הבין ישעיהו הנביא ופרטו בפרק ס' ופרשו פרוש נפלא".
1. **
הסבר במה נראו לו, פסוקיו הראשונים של ישעיה א'
פרוש למקומנו?
ב.
מדברי חז"ל
נדרים
ל"ב:
מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים?
ר'
שמואל בר נחמני אמר: מפני שהפריז על מדותיו של הקבה"ו,
שנאמר (ט"ו ח') "במה אידע כי אירשנה"?
(* פירש
הר"ן:
שהרבה והגדיל להרהר על מדותיו של הקב"ה שאמר "במה אדע").
ר'
יוחנן אמר: מפני שהפריש בני אדם מלבוא תחת כנפי השכינה, שנאמר (י"ד כ"א)
"תן לי הנפש והרכוש קח לך".
בראשית
רבה מ"ד:
ר'
חייא בר' חנינא אמר: לא כקורא תגר,
אלא אמר לו:
"באיזו זכות?" אמר לו: "בכפרות שאני נותן לבניך".
רש"י:
ד"ה
והאמין
בה':… ד"א:
במה אדע לא שאל אותו,
אלא אמר לפניו:
"הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה בני"? אמר לו הקב"ה "בזכות הקרבנות".
מדרש
החפץ
כת"י
(מתוך
"תורה
שלמה" להרב
מ. כשר
לך לך
קל"ח):
אמר אברהם לפני הקב"ה:
"במה אדע כי אירשנה?" אמר לו הקב"ה:
אברהם,
כל העולם כולו בדבורי עומד ואין אתה מאמין בדיבורי,
אלא אתה אומר "במה אדע כי אירשנה?" חייך שני פעמים "ידע תדע", "ידע"
בשביל העולם, "תדע"
בשביל בניך שנאמר "ידע תדע כי גר יהיה זרעך".
1.
הסבר מהו חטאו של אברהם אבינו לפי דעת ר'
יוחנן?
2. **
הסבר,
היש סתירה לדברי ר' יוחנן ממה שאמרו חז"ל על… אברהם י"ד כ"ב–כ"ג (מדרש אגדה) "אותה שעה קידש אברהם שמו של הקב"ה"?
3. *
מה ראה רש"י שלא ללכת בעקבות ר'
שמואל בר' נחמני ולא בעקבות ר' יוחנן ובחר ללכת בעקבות ר'
חייא בר' חנינא בבראשית רבה?
ג.
פרק טו, ח'.
במה אדע כי אירשנה
ר'
יוסף
בכור
שור:
אין לומר ששאל אות להקב"ה שכבר האמין,
ועוד:
מה אות נתן לו? תחילה אמר לו ולבסוף אמר לו כמו כך.
אלא "במה אדע כי אירשנה", כלומר:
יודע אני שאירשנה,
אלא במה אירשנה?
באיזה זמן? באיזה דור? ומתי יהיה? וכמה אכבש ממנה?
כמו שאומר באחאב (מלכים א' כ'
י"ג–י"ד)
שאמר לו הנביא:
"הראית את כל ההמון הגדול הזה, הנני נותנו בידך"
– "ויאמר אחאב: במי?"
– על ידי מי אנצח? וכן כאן על ידי מה ובאיזה ענין תבוא הירושה?
1.
לאיזו מהתשובות שהובאו בשאלה הקודמת מתנגד ר'
יוסף בכור שור ומה הם שני נמוקיו להתנגדותו?
2. **
לפי איזו מן המדות שהתורה נדרשת בהם מפרש ר'
יוסף בכור שור את פסוקנו?
3. **
יש בפרקנו עוד פסוק המתפרש אף הוא ע"פ המדה הזאת,
איזה הוא?
ד.
פרק טו, יג – יד:
ועבדום
וענו
אותם
ארבע
מאות
שנה
וגם
את
הגוי
אשר
יעבודו
דן
אנכי.
רמב"ן
"וגם
את הגוי
אשר
יעבודו" –
"וגם"
לרבות ד' מלכויות שאף הם כלים על ששעבדו את ישראל. לשון רש"י.
ועל דרך הפשט יאמר: כאשר דנתי את בניך בגלות וענוי על עון אשר חטא, גם את הגוי אשר יעבודו אדון על החמס אשר יעשו להם.
"והנכון בעיני, כי טעם "וגם":
אע"פ שאני גזרתי על זרעך להיות גרים בארץ לא להם ועבדום וענו אותם אעפ"כ אשםוט את הגוי אשר יעבודו על אשר יעשו להם ולא יפטרו בעבור שעשו גזרתי.
והטעם כמו שאמר הכתוב (זכריה א' י"ד–ט"ו)
"קנאתי לציון ולירושלים קנאה גדולה וקצף גדול אני קוצף על הגויים השאננים אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה".
ואומר ישעיה (מ"ז ו') "קצפתי על עמי חללתי נחלתי…"
וכן היה במצרים שהוסיפו להרעה,
כי השליכו בניהם ליאור וימררו את חייהם וחשבו למחות את שמם.
וזה טעם "דן אנכי" שאביא אותם במשפט,
אם עשו כנגזר עליהם או הוסיפו להרע להם. וזהו מה שאמר יתרו (שמות י"ח)
"כי בדבר אשר זדו עליהם",
כי הזדון הוא שהביא עליהם העונש הגדול שאבדם מן העולם, וכן (נחמיה ט' י')
"כי ידעת כי הזידו עליהם".
1. מה הן שתי הקושיות שמיישב הרמב"ן בדבריו?
2.
מדוע נמנע הרמב"ן מקבל את פרושו של רש"י?
(עיין לפרושו של רש"י בפרוטרוט גליון לך לך תשכ"ה!)
3.
**מה ההבדל בין שני פרושי הרמב"ן "ועל דרך הפשט"
"והנכון בעיני" (עד בעבור שעשו גזרתי)
(שים לב: יש כאן 2
הבדלים!)
4. מה ענין ישעיה מ"ז ו' לפרושו,
מה רצה להוכיח בעזרת הפסוק הזה?
5. *
הידועה לך תשובה אחרת או תשובות אחרות לקושיתו השניה של הרמב"ן?
שאלות בטעמי המקרא
עורך:
מ.
פרלמן.
פרק
ט"ז
ח'
ויאמר
הגר
שפחת
שרי
אי–מזה
באת
ואנה
תלכי
ותאמר
מפני
שרי
גברתי
ברחת
1. דרך פיסוק הטעמים "לסגור"
על פתיחת האמירה אחרי הבעת ענין עצמאי ראשון ולא רק בגמר הנאוםכולו.
לדעת מפרשים רבים כולל פסוקנו שתי שאלות:
מה היא נקודת המוצא להליכתך?
מהו המקום שאליו מכוונת הליכתך?
האם הרביע שבמלת "ויאמר"
מוכי,
שהבינו בעלי הטעמים את הפסוק בזה האופן,
היינו שלפנינו שתי שאלות נפרדות,
או האם הבינו את פסוקנו כך, ששתי השאלות באות כאחת? נמק את תשובתך
מהו הטעם הנדרש במלת "ויאמר",
אלו התכוונו לאפשרות השניה?
2.
למלת "ברחת"
מעירה המסורה: חסר ופתח בס"פ
הסבר,
מה פירוש הערת המסורה!
עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע
עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תשל"א]
לך לך –
הבטחות הארץ לאברהם
פרשיות לך–לך – וארא אינן תולדות חייו של אברהם אבינו.
מכל חייו הארוכים אין התורה מספרת לנו אלא אירועים מעטים, מבחר מצומצם ומחושב מאד. דברים חשובים למבנה פרשיות אלה ולמבחר זה של מאורעות חייו המסופרים לנו אמר
מ. בובר
*) במאמרו
"שליחותו
של אברהם".
נביא
בזה
פתיחתו:
שבע התגלויות לאברהם קשורות בקשר אמיץ ורב כוונה גם בינן לבין עצמן וגם עם הסיפורים שביניהן. כל אחת מההתגלויות וכל אחד משאר הסיפורים עומדים במקומם בתוך החיבור כולו. ואין אחד מהם שיכול היה לעמוד מקום אחר. ההתגלויות מופיעות כעין תחנות של דרך מניסיון לניסיון ומברכה לברכה; אף אחת מהן אין לשנות את מקומה מבלי לערער את הכל…
שבע ההתגלויות –
שבע תחנות של בן אדם הן, מהתחלת היחס ההדדי בין האיש הזה ובין האלוקים עד גמר השתלמותו…
ובובר הולך ומסביר את ההבדל שבין התגלות אחת וברכה אחת לחברתה,
ובינן לבין הסיפורים הבאים אחד אחד בין שתי התגלויות.
יושם לב שבכל התגלות נאמרה גם ברכה,
ברכת הארץ או ברכת הזרע או שתיהן יחד.
הפעם עסקנו בהתגלות השניה, שהיא הבטחת הארץ הראשונה, ההתגלות השלישית (שהיא הבטחת הארץ השניה) וההתגלות הרביעית.
על ההבדל בין ברכות הארץ השונות מדבר הרמב"ן.
רמב"ן
בראשית
פרק טו
פסוק יח:
ביום
ההוא כרת
ה' את
אברם
ברית
לאמר: הנה הקב"ה הבטיח את אברהם במתנת הארץ פעמים רבים, (כך!
) וכולם לצורך עניין:
בבואו בארץ מתחלה אמר לו (יב,
ז):
"לזרעך אתן את הארץ הזאת".
ולא באר מתנתו,
כי אין במשמע רק במה שהלך בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה;
ואחרי כן כשרבו זכויותיו בארץ,הוסיף לו (יג יד): "שא נא עיניך וראה צפונה ונגבה וקדמה וימה", כי יתן לו כל הארצות ההן בכללן.
ואין הטעם "אשר אתה רואה"
בעיניך,
כי ראות האדם אינה למרחק,רק שיתן לו לכל מראה עיניו הרוחות,
או שהראהו כל ארץ ישראל כאשר היה במשה רבינו.
והוסיף לו בברכה השנית הזאת עוד "ולזרעך עד עולם",שירבה זרעו כעפר הארץ.
ובפעם השלישית באר לו תחומי הארץ, והזכיר לו כל העמים עשרה אומות,והוסיף לכרות לו ברית עליהן שלא
יגרום החטא.וכאשר ציווהו על המילה (
בהבטחה הבאה פרק יז ח)
אמר לו: "לאחוזת עולם", לאמר שאם יגלו
ממנה עוד ישובו וינחלוה,והוסיף "והייתי להם לאלוקים"…
לשאלה ג /
1. הרעיון הכלול בדברי רש"י,
שחברה רעה –
גם אם אינה משפיעה כלל על טהרתו של הצדיק הנמצא בה – שלא בטובתו –
בכל זאת גורמת לרחוק ממקור הקדושה, רעיון זה מובא ברש"י שנית ב–ל"א,
ג.
רש"י
בראשית
פרק לא
פסוק ג:
שוב
אל ארץ
אבותיך: ושם אהיה עמך אבל בעודך מחובר לטמא אי אפשר להשרות שכינתי עליך (ב"ר).
קושיית הרא"ם אינה חלה על דיבור ה' אל אברהם בפרק יב, א–ג מפני שלקיחת לוט היתה רק אחר כך (פ'
ד "וילך אתו לוט").
לשאלה ה. לדברי מדרש אגדה פרשת חוקת השווה גם את דברי רש"י
רש"י
בראשית
פרק לו
פסוק ז:
ולא
יכלה ארץ
מגוריהם: להספיק מרעה לבהמות שלהם, ומדרש אגדה (ב"ר)
מפני יעקב אחיו,
מפני שטר חוב של גזירת ( בראשית טו) "כי גר יהיה זרעך" המוטל על זרעו של יצחק אמר:
"אלך לי מכאן אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת ולא בפירעון השטר…
"
*) מ.
בובר:
דרכו של מקרא,
מוסד ביאליק תשכ"ו,
עמ'
72-75 והלאה.