גיליונות נחמה – בראשית 41

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץשנה השניה (תש"ג)

פרשת מקץ

פרק מ"א

א.
השוה:

השווה את ספור הכתוב ע"י (ב'-ז')
לספור החלום ע"י פרעה (י"ז–כ"ד)

אברבנאל:

והנה ספר פרעה חלומו ושנה דברים מועטים,
אם בהוסיפו… ואם בשנותו… וקצר הכתוב במקום אחד והאריך במקום אחר כפי
צרך הענין

1. נסה לבאר מה "צרך הענין" באחדים מן השנויים.

2. מה טעם לא פרט הכתוב ספור פרעה בפסוק ה'
והסתפק במלה "ויספר"
בלבד ופרט את כל הספור בפסוקים י"ז–כ"ד?

ב.

כיצד יש לפתר את פרטי החלום שלא הוזכר פתרונם בדברי יוסף?

1.
הפרות
הטובות
–
"ותרעינה
באחו",
רעות
המראה
"ותעמדנה…
על
שפת
היאר"
ולא באחו.

2.
ג'.
ותעמדנה
אצל
הפרות…

עיין:

רמב"ן מא, ג,

ותעמדנה
אצל הפרות
– בצדן וקרוב להן והוא סימן שלא יהא הפסק בין שני השבע ושני הרעב,
ואף על פי שלא סיפר זה ליוסף ואולי המראה והסיפור היו שוים והכתוב לא יחוש,
כאשר הוסיף בסיפור ולא נודע כי באו אל קרבנה,
וכן עולות בקנה אחד סימן שתהיינה שבע שנים רצופות:

ספורנו מא, ג'.

ותעמודנה
אצל הפרות
– קודם שתאכלנה אותנה להורות שיהיו הרעב והשבע יחדו באיזה זמן כענין ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם:

3.
ד'.
ותאכלנה
הפרות
רעות
המראה...

רש"י
מא, ד–

ותאכלנה
– סימן שתהא כל שמחת השובע נשכחת בימי הרעב:

רמב"ן מא, ד'

ותאכלנה
הפרות –
על דעתי הוא סימן שיאכלו שני הרעב את שנות השבע, ומזה למד יוסף לאמר לפרעה ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות,
והיה האוכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב,
כי ראה שהפרות והשבלים הטובות תבואנה אל קרב הרעות ואיננה עצה,
כי הליועץ למלך נתנוהו, רק בפתרון החלום אמר כן ונשכח כל השבע, ולא יודע השבע,
פתרון ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע,
כי ראה שלא היו באכילתן בריאות וטובות,
רק היו להן למחיה, אילו לא אכלו אותן היו מתות בכחשיהן ולא כדברי רש"י שאמר ונשכח כל השבע,
הוא פתרון הבליעה:

ומה ביניהם?

ג.
מא,
ה'.

ויספר…
את חלומו ואין פותר אותם.

כיצד תבאר את החלוף בין לשון יחיד (חלומו)
ובין לשון רבים (אותם)?

ד.
מא,
ט'.

את חטאי אני מזכיר.

הקשה
האברבנאל:

… והוא לא נאסר כי אם על חטא אחד ולא על רבים?
ותרץ:
ואמר חטאי בלשון רבים לפי שהיו שנים:
החטא שחטא שבעבורו קצף המלך עליו וישם אותו במשמר והאחד שחטא כנגד יוסף שלא זכרו וישכחהו.

מהי חולשת התירוץ הזה ואיך אפשר לתרץ בדרך אחרת?

ה.
מא,
י'.

ויתן אותי במשמר.

למה נקרא הכלא שבו היה יוסף והשרים פעמים בית
הסהר (ל"ט כ') ופעמים בור (מ'
ט"ו,
מ"א י"ד)
ופעמים משמר (פרקנו)
והלא הכוונה למקום אחד?

ו.
מא,
ל"ג.

ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו…

יש להקשות: איך העז יוסף לתת עצות למלך מבלי שפרעה בקש אותן ממנו?

קרא:

רמב"ן ד' (ראה לעיל)

שד"ל מא, ח'

ואין
פותר
אותם: לא היה מי שידע לפתר אותם לפרעה להנאתו ולהנאת עמו, כי זהו מה שהיה פרעה מבקש, שיבינו מתוך חלומו דבר העתיד לבוא על עמו ושיועיל היותו נודע בטרם יבוא,
כי היה מאמין כי לא לחנם שלח לו האלוקים את החלומות ההם, ובפרט ביום לידתו,
שאם אין אתה אומר כן,
מי מנע אותם מאמור לו פתרון ככל העולה על רוחם? ולפי זה יובן למה נכנס יוסף לתת עצה למלך,
כי זה אמנם היה המבוקש,
לא לידע העתיד,
אלא לידע אותו כדי להשמר ממנו.

שד"ל מא, ל"ג

ועתה
יראה
פרעה: לפי מה שאמרתי מבואר שהוצרך יוסף להכנס למחיצה שאינה שלו ולעוץ את המלך עצה, כי המבוקש מן החלום לקבל ממנו תועלת למלך ולארצו.

1. מה בין תשובת הרמב"ן לתשובת שד"ל?

(באר והרחב את תשובת הרמב"ן לשאלתנו, כי הוא נוגע בה רק דרך אגב.

2. מה השאלה השניה המתורצת בדברי שד"ל.

ז.
מא,
ל"ו.

וייטב הדבר בעיני פרעה.

הקשה
ר' יצחק
ערמה
בספרו
עקדת
יצחק:

מה ראה פרעה ועבדיו קשט דברי אמת בדברי יוסף שנאמר וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו ולמה גדלוהו וירוממוהו על כל ארץ מצרים בשהם ידעו את מוצא דברו?

נסה לענות על שאלה זו!

ח.
מא,
ל"ח.

רש"י

הנמצא
כזה –
הנשכח כדין אם נלך ונבקשנו הנמצא כמוהו הנמצא לשון תמיהה וכן כל ה"א המשמשת בראש תיבה ונקודה בחטף פתח:

רמב"ן מא, לח

וטעם
הנמצא
כזה –
בעבור שהיה עברי והם שנואי נפש המצריים,
לא יאכלו מגעם ולא יתחברו עמהם, כי טמאים הם אצלם, על כן לא רצה למנותו משנה בלא רשותם, ולכך אמר להם שלא ימצאו מצרי כמוהו כי רוח אלהים בו ואחרי שהודו,
אמר ליוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת,
כי מאשר היה הפתרון טוב ונכון בעיני פרעה ובעיני עבדיו היה בעיניהם כאלו כבר בא הכל כמו שפתר להם:

ויתכן שירמוז "את כל זאת"
גם למה שספר לו שר המשקים –
וכמוהו (לעיל כט יג)
ויספר ללבן את כל הדברים האלה, הברכות הנזכרות קודם לכן אמר,
אחרי שהודיע אלהים אותך החכמה הגדולה הזאת לפתור כל החלומות הנעלמים והסתומים, ולא יפול דבר מכל דבריך,
אין נבון וחכם בכל ענין כמוך, וראוי אתה לנהוג שררה ומלכות ולהיות לי למשנה:

ראב"ע מא, לח

הנמצא
כזה –
בנין נפעל והוא פועל עבר כאומר הנמצא בעולם כזה.
ויתכן להיות הנו"ן סימן המדברים הנמצא אנחנו כזה. דברי פרעה אל עבדיו:

1. במה ברור כאן התרגום יותר מן העברי ולמה מביאו רש"י?

2. האם מסכים הרמב"ן (ד"ה הנמצא כזה)
לדעת רש"י,
או מתנגד לה?
נמק תשובתך.

3. האם מסכים הראב"ע (ד"ה הנמצא כזה)
לדעת רש"י,
או מתנגד לה?

ט.
מה קשה לרש"י בפסוקים הבאים:

1.*
ז'
ד"ה
והנה
החלום
ומה בין תשובתו לתשובת רשב"ם?

2.י"ב ד"ה נער עברי עבד

3.*
י"ג
ד"ה
השיב על
כנו בעל לבוש האורה (ר'
מרדכי יפה) בפרושו לרש"י סובר, שיש לגרוס כאן ד"א הרי מקרא זה קצר לשון.

נמק את דעתו,
מדוע קשה לפרש את רש"י כפרוש אחר.

4.
ט"ו
ד"ה
תשמע
חלום
לפתר

5.*
ט"ז
ד"ה
בלעדי

אם אין לך פנאי לענות על הכל,
דלג על שלש הראשונות והתחל בד'.

השאלות המסומנות בכוכב קשות יותר!

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץשנה עשירית (תשי"א)

פרשת מקץ

פרק מ"א

א.
שאלת מבנה וסגנון:

1.**
חלק פתרון יוסף (פסוקים כ"ה–ל"ו)
לפסקאות והסבר מה מבנה נאומו ואת סגולותיו הרטוריות!

2. שים לב לפסוקים הבאים:

כ"ה.
את
אשר
האלוהים
עושה
הגיד
לפרעה.

כ"ח.
אשר
האלוהים
עושים
הראה
את
פרעה.

ל"ב.…
כי
נכון
הדבר
מעם
האלוהים
וממהר
האלוהים
לעשותו.

הסבר,
מהי הסבה לריבוי בלתי רגיל זה (אפילו פעמים בפסוק אחד!) של שם האלוהים?

השוה למקומנו גם:

במדבר ל"ב כ'-כ"ג

שמות ב' כ"ג–כ"ה

סבה אחת לריבוי המופלג של שם האלוהים בשלושת המקומות הנ"ל בתורה!

3.
הסבר מהי הסבה שאין שם האלוהים מופיע עוד בדברי יוסף החל מן פסוק ל"ב והלאה.

ב.
מא,
ח'.

ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה.

בראשית
רבה:

ר'
יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
פותרין היו אותו,
אלא שלא היה קולן נכנס באזניו: שבע הפרות הטובות – שבע בנות אתה מוליד; שבע הרעות – שבע בנות אתה קובר.
שבע השבלים הטובות – שבע איפרכיות (=
מדינות)
אתה כובש; שבע השבלים הרעות – שבע איפרכיות מורדות בך.

ועל
דברי
מדרש אלה
מקשה
אברנבאל:

והדבר הזה קשה,
כי למה לא יתישב על לבו פתרונם ולמה נתישב על לבו פתרון יוסף ובמה יודע איפוא שלא היו פותרין כראוי??

וזו
תשובת
אברבנאל:

אחשוב,
שהרגיש בעצמו שהיה הכל חלום אחד, אמנם החרטומים הפותרים חשבו, שיהיו שני חלומות כמו שחלם אותו פרעה בשתי שעות ובשני חקויים (= תמונות)
ויקיצה בינתיים.

1.
היכן מצא אברבנאל בלשון הפסוקים סמך לדעתו שזה היה הבדל בין פרעה לבין החרטומים בתפישת החלום ופתרונו?

2.
התוכל למצוא תשובה נוספת לשאלת אברבנאל?

רבנו
בחיי:

כתבו חז"ל:
פרעה ראה החלום ופתרונו עמו,
זכר החלום ושכח פתרונו.

אברבנאל:

החלום חלום צודק יראה הענין כמו שהוא מושפע עליו מההשגחה האלוקית אלא שהכח המדמה יגשים אותו השפע ויחקה אותו בחקויים (=
בתמונות)
ובהמשלים (= בסמלים),
ולכן כשהפותר אומר לחולם את הנכון ואת האמת, מיד יזכור החולם וירגיש בנפשו שזהו מה שראה, כי זה בעצמו טבע השוכח איזה דבר – וכל שכן כשלא יעבור עליו זמן ולכן שכאשר יזכיר לו אדם אחר אותו הדבר, מיד יזכור בעצמו שהוא מה ששכח.

1. מהי השאלה שרוצים שניהם לתרץ?

2. מהו ההבדל שבין שני תירוציהם?

3.
כיצד אפשר לתרץ קושיה זו בדרך אחרת?

ד.
שאלות ודיוקים ברש"י:

השאלות המסומנות *
קשות והמסומנות **
קשות ביותר. בחר במתאים לדרגת ידיעותיך.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה ארבע עשרה (תשט"ו)

מקץ

פרק מ"א

א.
מא,
א:

ויהי מקץ שנתים ימים

מדרש
רבה
בראשית
פרשה פט
ג:

(תהלים מ,ה)
"אשרי הגבר אשר שם ה'
מבטחו"
– זה יוסף, (שם):
"ולא פנה אל

רהבים"
– על ידי שאמר לשר המשקים:
"זכרתני…
והזכרתני",
ניתווספו לו שתי שנים (בבית הסוהר) "ויהי מקץ שנתים ימים".

רש"י
מ, כג:

וישכחהו,
לאחר מכאן, מפני שתלה בו יוסף לזכרו,
הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים, שנאמר (תהלים ;מ,ה)
"אשרי הגבר אשר שם ה'
מבטחו ולא פנה אל רהבים"
– ולא בטח במצרים הקרויים "רהב".

תרגום
יונתן
בן עוזיאל
בראשית
מ, כג:

ובגין דשבק יוסף חסדא דלעיל ואתרחיץ ברב מזוגיא, בבשר עביד, בגין כן לא ידכר רב מזוגיא ית יוסף ואנשייה עד זמן די מטא קיצא מן קדם ה'
למתפרקא.

1.*
הסבר,
האם מתנגדים דברי המדרש הזה להשקפת בעל עקדת יצחק לפרשת וישלח (עיין גליון וישלח *) ש.ז.)
ולמדרשי חז"ל המובאים שם כסמך לדבריו,
או אין בין דברי בראשית רבה כאן לבין הדברים ההם שום ניגוד?

2. **
הסבר בדברי בראשית רבה דלעיל את המילים "זה יוסף" – שמתקשים בהם כל המפרשים!

ב.
חלום פרעה

השווה:

להשוואה זו מעיר בעל הכתב והקבלה:

הכתב
והקבלה: (פרק
מ"א,יז.)

ד"ה:
בחלומי
הנני
עומד: האריכה התורה בסיפור פרטי חלום פרעה ליוסף,
ולא אמרה בקיצור ובדרך כלל:
"ויספר פרעה ליוסף את חלומו",
כמו שאמר הפסוק בדברו לחרטומיו ולחכמיו: (ה.
ויספר להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה). ונראה לי, כי בא זה הסיפור להודיענו גודל השגחתו ית' על יראיו, כי אף ששינה פרעה כמה דברים בסיפור פרטי חלומו,
אשר ממשמעותם אין להם שייכות אל הפתרון,
בכל זאת מ–ה'
ית'
היתה נסבה להודיע ליוסף עניין הפתרון כפי שראהו פרעה באמת, אף שאינו מוסכם עם סיפורו את חלומו.

1.
הסבר לפי זה את סיבת אחדים מן השינויים –
בייחוד את ההשמטות (פס'
יט)
ואת ההוספות (סוף פס' יט,כא)-
שהכניס פרעה בספרו את חלומו.

(השווה:
לדרך זו של שינויים ב"סיפור"
כנגד "המעשה"
גם גליונות:
מקץ תש"ט;
ויחי תשי"א;פנחס תשי"א;

וביחוד חיי שרה תשי"ב;
וישב תש"ז )

2.
השווה את דברי הפרשנים הבאים:

א.
הסבר מה הן שתי השיטות בפירוש חזרות כאלה ומהי מעלתה של כל שיטה?

ב.
המסכים אתה עם הכלל "כי הכתוב שומר הטעמים –
לא המילות"?

3. התוכל למצוא סיבה אחרת מזו שמצא בעל הכתב והקבלה,
למה האריכה התורה בסיפור פרטי חלום פרעה בדבר פרעה אל יוסף (יז –כא)
ולא קיצרה כמו בדבר פרעה אל החרטומים (פס'
ח.)?

ועיין גם בראשית כ"ד,
לד – מח;
לעומת כ"ד,
סו.!!

השאלות המסומנות ב-*
קשות והמסומנות ב-**
קשות ביותר,
יענה כל אחד לפי דרגתו.

*)
דברי בעל העקדה צורפו לעלון ההדרכה,
עיין שם)

עלון הדרכה להוראת פרשת השבוע

עפ"י הגליונות של נחמה ליבוביץ [תשט"ו]

מקץ

פרק מא

אם כי לרוב אין קשר בין גליון לגליון וכל אחד עוסק בעניין אחר,
ומעורר שאלה אחרת,
בהתאם לפרשה ולקטע הנבחר מתוכה,
הנה הפעם יש לראות בכל זאת את הקשר בין שאלה א שבגליוננו לבין שאלה א שבגליון פרשת וישלח *).
גם כאן –
כמו בגליון ההוא – נידונה השאלה של גבולות העשייה האנושית לבין ה"השלך על ה'
יהבך".
אולי כדאי לעיין בתחילת השיעור בדברי בעל עקדת יצחק שהובאו בגליון וישלח *)
ולעבור ממנו אל דברי הבראשית רבה בגליוננו (שאלה א).

האמנם יש ניגוד בין הדברים?
לכאורה ייראה שמה שנחשב שם – בדברי בעל עקדת יצחק –
לשבח ליעקב, לשמואל,
לדוד,
– ההשתדלות,
ההתאמצות האנושית, "החריצות",
–האמנם אותו דבר נחשב כאן בדברי המדרש לגנאי ליוסף?

על הלומדים לבדוק את המקרים ולראות היש הבדל בין התנהגות של אלה להתנהגות של יוסף או אין הבדל ביניהם,
ובאמת כאן לפנינו שתי השקפות מנוגדות?

שאלה ב יש אולי להתחיל בה את השיעור. כי היא עוסקת לא בפסוק אחד בלבד אלא מקיפה את מחציתו הראשון של כל הפרק.
הפסוקים נדפסו בגוף הגליון כך,
שיהיו ההבדלים בולטים לעין כל ולא יצטרכו המעיינים להרבות בדפדוף בספר.

אין על נותן השיעור לתת הסבר לשינויים עד שיגידו הלומדים עצמם את הנראה להם. ודאי ימצא בכל חוג של לומדים –
ואפילו מבין תלמידים צעירים –
מי שיבין לתת הסבר לתוספת דברי פרעה בסוף פסוק יט (המשבצת השביעית מצד שמאל) וכן את תוספת דבריו ב–כא.
(המשבצת האחרונה). אל ימהר המורה לתת תשובותיו ויחכה בסבלנות,
אולי ידעו

הלומדים לתת סיבה לכך. למה הרבה פרעה בתארים בתיאור הפרות הדלות (משבצת 5). כי שמחת הלומדים גדולה תמיד אם הצליחו הם בכוחם למצוא ולגלות משהו, ועל המורה להזדיין בסבלנות ולתת לתלמידיו –
ובכל הגילים –
לחפש,
לגשש,
לשער,
להביא סברות עד שילאו. ורק אז יביא הוא את פתרונו.

מי שיש בידו גליונות של שנים שעברו,
ייטיב לעשות אם יביא לפניהם לפחות אחדים מן המסומנים בגליון, כדי להראות ללומדים ששינויים מסוג זה (הבאים תמיד בהתחשב עם המדבר או עם השומעים )
רגילים בתורה. ביחוד טוב להביא לפני הלומדים את גליון חיי שרה תשי"ב.
ואם אין הגליון ביד הלומד,
יעיין לפחות בהבדל שבין הפסוקים כב–כג לבין מז

שבפרק כד ובדברי רש"י שם, ד"ה "ואשאל ואשים". וכן בהבדל שבין פסוק א ופסוק לה שבפרק ההוא.

מכאן יש לעבור ולהסתכל בשתי השיטות הפרשניות,
זו של אברבנאל,
הירש,
העמק דבר (הולך בעקביות בשיטה זו גם המלבי"ם)
מצד אחד, ובדרכו של הרד"ק מצד שני.
(שאלה ב 2).
על הלומדים להחליט – האמנם הרד"ק הנחשב כרגיל לפשטן הוא כאן פשטן?
האמנם חוסר הדיוק בכל מילה והתעלמות מחיפוש טעם לשינוי היא לנוכח כל מה שראינו –
דרך

המובילה לפשוטו של מקרא?

אגב,
אם מגלים הלומדים התעניינות בצד המתודולוגי הזה,
כדאי שיקראו גם בדברי ראב"ע לעשרת הדברות (שמות כ, א)
החל מן "אמר אברהם: משפט אנשי לשון הקודש" עד "ואחרים רבים, תמצא מילות שונות – רק הטעם שווה".
וכן שם הלאה החל מן "ועתה נדבר על זכור ושמור,
דע כי הטעמים הם שמורים,
לא המילות", עד "וככה עשה משה".

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ השנה השש עשרה (תשי"ז)

פרשת מקץ

מ"א כ"ה–ל"ו הפתרון.

א.
שאלת מבנה

כ"ה.…
את
אשר
האלוקים
עושה
הגיד
לפרעה.

כ"ו.…
שבע
הפרות
הטובות
שבע
שנים
הנה
ושבע
השבלים
הטובות
שבע
שנים
הנה

חלום
אחד
הוא.

כ"ז.…
ושבע
הפרות
הדקות
והרעת
העלת
אחריהן
שבע
שנים
הנה
ושבע
השבלים
הדקות
שדופות
הקדים
יהיו
שבע
שני
רעב.

כ"ח….
אשר
האלוקים
עושה
הראה
את
פרעה.

כ"ט.…
הנה
שבע
שנים
באות
שבע
גדול
בכל
ארץ
מצרים.

ל'.
וקפו
שבע
שני
רעב
אחריהן
ונשכח
כל
השבע
בארץ
מצרים
וכלה
הרעב
את
הארץ.

ל"א.
ולא
ידוע
השבע
בארץ
מפני
הרעב
הוא
אחרי
כן
כי
כבד
הוא
מאוד.

ל"ב.
ועל
השנות
החלום
על
פרעה
פעמים
כי
נכון
הדבר
מעם
האלוקים
וממהר
האלוקים
לעשותו.

ל"ג–ל"ז.
ועתה
ירא
פרעה
איש
נבון
וחכם…

1. חלק את נאומו זה של יוסף לפני פרעה לפסקאות והסבר את מבנהו.

2. מה כונת יוסף בחזרה הגדושה הזו על שם האלוקים.

ועיין גם דבריו ל"ט מ'

מ'
ח'

מ"א ט"ו.

והשוה לשאלה זו גם גליון שמות תשי"ג א3!

3. מה הסבה שאין מוזכר שם האלוקים מפ'
ל"ג והלאה?

4.
ההבין פרעה את אשר אמר לו יוסף כאן ברמז באמצעות החזרה הזאת אם לא?

ב.
מא,
כ"ז.

יהיו שבע שני רעב

ר'
יוסף
אבן כספי:
משנה
כסף:

ולמעלה לא אמר "יהיו שבע שני שבע", וזה לשתי סבות:
האחת,
כי יוסף לא עמד פתאום על אמתת הענין וכך דרך רוב ההשגות, איך שיהיו. והשנית,
כי מן ההפך הזה יודע הפוכו. ואמר אריסטו בספר המדות, כי כאשר היו לפנינו שני הפכים ולא נדע ענינם,
נרוץ להשיג תחילה אמתת המועט הנעלם ואחר נשיג מזה היותר נעלם.
– כן הענין בכאן,
כי פרות ושבלים טובות, שיהיו משל וחקוי לשנים טובות זה נעלם מאד, לפי שזה ענין מורגל, כל שכן בארץ ההיא שכלם כן, אבל רעות – זה זרות מופלג אצלם,
כן ראוי לעמד על אמתת זה בנקלה,
שהוא חקוי לזכות רע שנים,
שאינו נהוג כן בארץ ההיא,
והעד (בראשית י"ב י'): "ויהי רעב ארץ וירד אברם מצרימה".

ולכן אחר כך התחזק יוסף ואמר (פסוק כ"ח):
"הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה". והבן זה והקש על זה!

1.**
מה הקשיים שבדברי יוסף אשר אותם רצה אבן כספי לישב?

2.**
הסבר את המלים המסומנות בקו.

3.**
הבא דוגמאות לתנ"ך שלא עמד משהו בהשגה הנבואית "פתאום (= בבת אחת) על אמתת הענין"
אלא רק לאט לאט.

4. מה רצה הפרשן להוכיח בעזרת בראשית י"ב י'?

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ שנה העשרים (תשכ"א)

פרשת מקץ

מ"א

א.
העצה

מא,
ד'.
ותאכלנה
הפרות
רעות
המראה
ודקות
הבשר

את שבע הפרות יפות המראה והבריאות.

רש"י:

ד"ה
ותאכלנה
– סימן שתהא כל שמחת השבע נשכחת בימי הרעב.

רמב"ן:

ד'
ד"ה
ותאכלנה
הפרות –
על דעתי הוא סימן, שיאכלו שני הרעב את שנות השבע, ומזה למד יוסף לאמר לפרעה (ל"ה)
"ויקצבו את כל אכל השנים הטובות, והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב",
כי ראה שהפרות והשבלים הטובות תבאנה אל קרב הרעות.
איננה עצה, כי הליועץ למלך נתנוהו? רק בפתרון החלום אמר כן "ונשכח כל השבע"
"ולא יודע השבע"
(פסוק ל') – פתרון (כ"א)
"ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע", כי ראה שלא היו באכילתן ריאות וטובות,
רק היו להם למחיה (=
עודף השובע לא יספיק להשמין את שנות הרעב אלא רק יספיק להחזיק אותם בחיים) אלו לא אכלו אותן, היו מתות בכחשיהן.

ולא כדברי רש"י,
שאמר "ונשכח כל השובע"
הוא פתרון הבליעה.

לדברי
רש"י
מעיר ר'
אליהו
מזרחי:

כי האכילה ואם היא מורה על הפוך המזון לעצם הניזון שהוא הויית הניזון,
היא מורה גם כן על השחתת המזון שהוא השחתה והעלמה.

והרב ז"ל (= רש"י)
סובר,
שמה שהראו לו בחלומו, שאכלו הפרות הרעות את הטובות איננו בבחינת הויית הניזון,
רק בבחינת השחתת המזון והעלמתו…

1.
הסבר מהו ההבדל בין רש"י לרמב"ן בהסברת המובן המטפורי של "האכילה"
ושל ה"בליעה"
כאן?

2.**
התוכן לתת דוגמאות מן המקרא לשני שמושים מטפוריים בפעל "אכל"
ו"בלע"?

3.**
התוכל להכריע בין דעת רש"י לדעת הרמב"ן לפסוקנו?

ב.
מא,
ל"ג.

ועתה ירא פרעה איש חכם ונבון וישיתהו על ארץ מצרים

ר'
יעקב
צבי
מקלנבורג
(בעל
הכתב
והקבלה) ל"ג:

ועתה
ירא פרעה
– התעוררו המפרשים, מי נתן את יוסף להיות יועץ למלך,
כי לא נקרא רק לפתור החלום.

ונראה לי, שאין זו עצה מדעתו, אבל גם זה הוא לפתרון.
מדהזכיר בסוף חלום הראשון "ויקץ פרעה", וכן פרעה, בספרו חלומו ליוסף הזכיר בסוף חלום ראשון "ואיקץ",
וכל זה מיותר,
כי מה לנו אם הקיץ בינתים אם לא?

ומזה למד יוסף,
כי פרעה בעצמו צריך להיות מתעורר לתת לבו על הענין הנודע לו בחלומו,
להיות זריז ומקיץ על הרע המעותד לבוא בארצו ולעשות כל ההכנות וההזדמנות בזמן ההטבה, להמעיט בו בכל יכולתו את הרע שיבוא אחריו, כי כמו שהיקיצה תורה על ההתעוררות מן השינה, ככה תורה על ההתעוררות אל המעשה. כמו "העירה והקיצה למשפטי",
כי כמו שהישן אין לו כונה, והער יש לו,
ככה המתעורר לכון אל דבר יכונה מעיר משינה.

במה מסכים בעל הכתב והקבלה עם הרמב"ן ובמה הוא שונה ממנו?

אברבנאל:

ד"ה
ועתה ירא
פרעה –
… העצה הזאת כלה אמר אותה יוסף מכח רוח הקודש,
כי הנה הנביא לא יוכל לכבוש נבואתו ויתאמץ לאמר מה שראה,
והמתחייב ממנו, וכמו שאמר ירמיהו (כ'
ט')
"והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותי ונלאתי כלכל ולא אוכל"… כי מטבע רוח הקודש, כאשר יחול בלב הדם שיגידהו ולא יוכל לכבשו…

א.
מה הקשי בפסוקנו שרצה ליישב?

ב.
במה שונה דעתו מדעת הרמב"ן ומדעת הרמב"ן ובעל הכתב והקבלה?

ג.
התוכל להביא סעד מלשון הפסוקים לאחת מן הדעות הנ"ל?

רמב"ן
מא, ל"ג

ד"ה
ירא פרעה
איש נבון
מכם –
אמר לו שיצטרך לאיש נבון וחכם שיהיה ממונה על כל הארץ ויפקד עוד פקידים תחתיו שילכו בארץ ויקבצו את כל אוכל,
כי לא יוכל השליט ללכת בכל הארץ.
ואמר לו שיהיה נבון וחכם;
"נבון"
שידע לנהל עם מצרים בלחם לפי טף מיו ולתת להם כדי חיותם, וימכור המותר לארצות אחרות לאסוף עושר וממון לפרעה, ו"חכם"
שידע לקיים התבואה שלא תרקב,
שיערב עם כל מין דבר המקיים אותו בטבעו, כגון חומשין שהזכירו רבותינו (=
מיני מלחים המשמרים את הפיות לבל יתליעו),
והכסף החי הממית את הכנימה וכיוצא בהן.

ואמר
יוסף כל
זה בעבור
שיבחרו
אותו, כי החכם עיניו בראשו.

1. מה הקשיים בפסוקנו שרצה ליישב?

2. מה המוזר בפרושו שבו הוא שונה מדעת רוב המפרשים לפסוקנו?

3. היש להביא ראיות מפסוקי פרשתנו (וכן מפסוקי הפרשה הקודמת) בעד או נגד פרושו זה של הרמב"ן?

ד.
מא,
מ"א.

ויאמר פרעה אל יוסף: ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרים.

ר'
שלמה
אשתרוק
בעל מדרשי
התורה:

ד"ה
ראה נתתי
אותך –
ייתכן שיוסף היה נבהל על דבר בשורת הממשלה ונסתפק אם אמר לו זה דרך התול ולעג, על שאמר לו "ירא פרעה איש נבון", ויהתל בו פרעה,
באמרו "אין נבון וחכם כמוך".

וזה אמר לו כשראהו מתבהל דרך קיום וצווי: ראה והבן, כי נתתי אותך על כל ארץ מצרים.

1. מה הקשי המתורץ בדבריו?

2. במה שונה דעתו מדעת הרמב"ן?
(המובאת בשאלה ג).

ה.
שאלות בראב"ע:

שאלות בטעמי המקרא

מ.
פרלמן

א.
בראשית
מ"א
נ"ז.

וכל–הארץ מצרימה לשבר אל–יוסף

כי–חזק
הרעב
בכל–הארץ

תרגום
אונקלוס:

וכל–דיורי–ארעא עלו למצרים למזבן–עיבורא מזדבן במצרים.

רש"י:

וכל
הארץ באו
מצרימה
אל–יוסף
לשבור. ואם תדרשהו כסדרו היה צריך לכתוב: לשבור מן יוסף.

רשב"ם:

וכל–הארץ באו מצרימה אל–יוסף לשבור.

ראב"ע:

לשבור אל–יוסף הפוך והן הוא וכל הארץ באו מצרים אל–יוסף לשבור.

שד"ל:

הבאים לא היתה כוונתם ללכת אל יוסף,
אלא למצרים.

1. חלק את הפרשנים הנ"ל לפי קבוצות.

2.
איזו קבוצה מפרשת בהתאם לטעמים?

3.
אילו טעמים היו דרושים לפי הקבוצה השנייה?

ב.
מ"ג
כ"ז–כ"ח.

וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי

ויאמרו
שלום
לעבדך
לאבינו
עודנו
חי
ויקדו
וישתחו

יוסף שואל את אחיו שתי שאלות והאחים משיבים על שתיהן, ראשון ראשון, אחרון אחרון. האם פיסוק הטעמים של השאלות ושל התשובות זהה או האם יש הבדל ביניהן?

הערה:
ראה לשאלה א)
בספרו של הרב מרדכי ברויאר "פיסוק טעמים שבמקרא"
עמ'
139.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה עשרים ותשע (תש"ל)

פרשת מקץ

פרק מ"א

עיין גם גליונות מקץ תשט"ו,
תשי"ז

א.
מא,
ה'

…
ויספר פרעה להם את חלומו

ואין
פותר
אותם
לפרעה

בראשית
רבה פ"ט
(ז'):

ר'
יהושע דסכנין בשם ר' לוי:
פותרין היו אותו,
אלא שלא היה קולן נכנס באזניו: שבע הפרות הטובות – שבע בנות אתה מוליד; ושבע פרות הרעות – שבע בנות אתה קובר. וכן אמרו: שבע השבלים הטובות – שבע מלכויות אתה כובש; ושבע השבלים הרעות – שבע אפרכיות מורדות בך.

ר'
אליעזר
אשכנזי: מעשי
ה' –

"ואין
פותר
אותם
לפרעה" –
היתה הכוונה גם כן לומר,
שלא היה שום אדם נותן טעם, למה נראה החלום הזה לפרעה ולא לזולתו,
ויוסף השיב לו זה ואמר (כ"ה)
"את אשר אלוקים עושה הגיד לפרעה", כלומר – שיש סיפק בידו להחיות עם רב; ושלכך נראה החלום הזה אליו ולא לזולתו.

1. מהו הדיוק בלשון הכתוב שעליו מבוססים דברי המדרש?

2. האם מבוססים דברי בעל מעשי ה' על אותו דיוק בלשון הכתוב אם לא?

3.
איזו משתי הדעות הנ"ל קרובה יותר לפשוטו של מקרא?

ב.
מא,
ח'

…
ויספר פרעה להם את חלומו,
ואין פותר אותם לפרעה

ט"ו.
חלום
חלמתי
ופותר
אין
אותו

האלשיך
מקשה:

למה לא אמר פרעה "ופותר אין אותו לי" כמו שנאמר למעלה "ואין פור אותם לפרעה" וכמו שאמרו חז"ל:
"פותרים היו אבל לא לפרעה".

נסה ליישב קושיתו!

ג.
מא,
ח'.

..
וישלח ויקרא את כל חרטומי מצרים ואת כל חכמיה

בראשית
רבה פ"ט
(ח')

"וישלח
ויקרא" –
להודיעך,
שכל אומה ואומה שהיא עומדת בעולם מעמדת לה חמישה חכמים שישמשו אותה; ולא עוד אלא נותן בה הקב"ה שלושה דברים:
חכמה בינה וגבורה.

שכן סנחריב הרשע אמר (ישעיה י') "בכח ידי עשיתי וגו'".

וכשהקב"ה דן את העולם הוא נוטלן ממנה,
שנאמר (עובדיה)
"והאבדתי חכמים מאדום,
ותבונה מהר עשו,
וחתו גבוריו תימן".

וכל כך למה?
כדי שיבוא יוסף באחרונה ויטול גדולה. אמר הקב"ה:
"אם יבוא יוסף תחילה ויפתור את החלום,
אין זה שבחו.
יכולין החרטומים שיאמרו לו: "אלו שאלת אותנו,
כבר פתרנו אותו לך". אלא המתין להם עד שנתייגעו והוציאו את רוחו, ואחר–כך בא יוסף והחזירה.

עליו אמר שלמה (משלי כ"ט)
"כל רוחי יוציא כסיל" – אלו חכמי פרעה.
"וחכם באחור ישבחנה"
– זה יוסף. שנאמר:
"אין חכם ונבון כמוך".

1.**
מה התמיהה בספור זה (של פרק מ"א)
שבא המדרש לישב?

2.* מה הראיה שמביא המדרש מישעיה י' פסוק י"ג?

3.מה פירוש המלים "והוציאו את רוחו"
בדברי המדרש ומה פירוש המלים "את רוחו יוציא"
במשלי כ"ט?

ד.
מא,
ח'.

ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותו לפרעה

ל"ז.
וייטב
הדבר
בעיני
פרעה
ובעיני
כל
עבדיו

ל"ח.
ויאמר
פרעה
אל
עבדיו
הנמצא
כזה
איש
אשר
רוח
אלוקים
בו

אברבנאל
מקשה
לפסוקינו
אלה שתי
קושיות:

(לפסוק ח') – והדבר היה קשה,
כי למה לא יתישב על לבו פתרונם ולמה נתישב על לבו פתרון יוסף ופרעה לא היה יודע חכמת הפתרון,
ובמה יודע איפוא שלא היו פותרין אותו כראוי ושפתרון יוסף היה אמיתי?

(לפסוקים ל"ז–ל"ח)
– מה ראה פרעה שאומר לעבדיו:
"הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו",
ושאמר לו: "אין נבון וחכם כמוך", ושעשאו אדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים טרם ידע אם יצדקו דבריו ויצא הדבר לפועל כאשר פתר, אם לא?! כי הנה שר המשקים לא עשה דבר כאשר פתר לו חלומו לטובה. ואולי לא יהיה הדבר כאשר פתר אותו לפרעה, ולמה אם כן גידלו קודם שינסה הדבר,
ונתן לו אשה מטובי הארץ?

1.**
נסה ליישב קושיה זו!

ה.
מא,
נ"א.

ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה

כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי

ר'
אברהם
בן הרמב"ם:

ומה שאמר "את כל עמלי ואת כל בית אבי"
נראה לי שהטעם שנתכוון אליו:
הנה היה לי עמל, אשר שכחתי על–ידי הכבוד וכיוצא בו בזה שעברתי אליו,
והיה לי צער על חסרון טוב בית אבי ממני,
אשר התנחמתי עליו על–ידי הטוב הגדול שהשגתי.

אלשיך:

… נתן אל לבו באשר ה'
אתו,
כי לא אל חנם הורד שם, אם לא להקדים שכינה במצרים שיהיה הוא "מרכבה"
אליה;
על כן בראותו שה' אתו ועל כן בהיותו בבית אדוניו לא הודיע את אביו יפדנו מאדוניו, ועל הדרך הזה בכל הזמנים היה כמחריש.
והנה היה הדעת נוטה שלפחות עודנו בבית–הסוהר ישיח דאגתו לאביו ע"י רץ ירוץ בכתב ידו,
אך אשר עצר כח לבלתי גלות (=
לאביו דבר), על כן את הבן הבכור קרא "מנשה"
לומר:
טוב להודות לה'
כי נשני את כל עמלי ואת כל בית אבי,
שעל ידו עצרתי כח לשכוח זה,… שאם לא כן הייתי מגיד לבית אבי,
והאלוקים עשה לבל יגאלנו אביו מצרתו בכל הון ביתו (ולבל)
יצוה עליו לשוב לארצו, והיתה מתקלקלת כל תקנת הגלות אשר ראה והתקין הוא יתברך, בהביא שכינתו מצרימה ואת יוסף למרכבה אליה.
וזהו "כי נשני אלוקים…"

ר'
שלמה
דובנא
(באור)

… כל כך נתן לי עושר וכובד עד כי השכיחני את כל עמל שהיה לי משנמרכתי,
וגם כל בית אבי השכיחני…

ר'
יצחק
צבי
מקלנבורג: הכתב
והקבלה:

… ובאמת גודל צדקת לבבו עם ה' היא מנעתהו מלקיים מצות כבוד אב (=
להודיע לאביו שהוא חי), כי כמו שכל התנהגותו עם אחיו כעת,
אף שבהשקפה ראשונה נראה כמתנקם בם… באמת לא עשה כל אלה רק מצד צדקתו, לבלי עשות דבר נגד רצון קונו, כי כן היתה גזרת עליון אשר הראה לו בחלום נבואי "ותשתחוינה לאלומתי"… ובחכמה גדולה ובעצה עמוקה עשה שלא יתקיימו השתחואות אלה והכנעתם לפניו בידיעתם שהוא יוסף, כי זאת היתה להם בושה גדולה; הנה להצילם מזה השתדל שיתקיימו בלתי ידיעתם,
כי הוא זה שישתחוו לו;
כמו שהעיד הכתוב (מ"ב)
"ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם".
כמבואר שם, ככה היה יוסף חושש בלבבו,
אם בתחילת התנשאותו היה מודיע לאביו שהוא חי ושהוא מושל במדינה,
כי על–ידי–זה תתבטל גזירת עליון מהשתחואות האלומות ואחד עשר הכוכבים;
הנה לסיבה זו – אף שמצד נפשו היה משתוקק לכבד אביו בבשורה טובה – בכ"ז היה צריך להתאמץ ברב כח לבטל מצות כבוד אב, (כמו שאין מקום למצות כבוד אב בהבטל עי"ז אחת ממצוות ה')… הנה כדי לקיים רצון קונו היה מוכרח להשכיח מלבו כבוד אביו,
אף שהיה מוצא את עצמו בכל רגע מחויב לכבדו,…
והיה נותן תודה לעליון הנותן לו עוז ותעצומה בנפשו לסייעו לבטל רצון נפשו מפני רצון קונו… לכן קרא לבנו מנשה, "כי נשני אלוקים…"
הוא הוא המסייעני לבלתי חשוב כבוד אבי,
כאלו הוא שכוח מלבי. ורוב לשון שכחה אינו כי אם מניעת שימת המחשבה על הדבר,
להיותו בלתי חשוב בעיניו לתת עליו דעתו (מיך פעראנלאססט, אויססער אכט צו לאססען). ואמר "כלבית אבי" לכלול כל המצורפים לאביו, כי כלם היו שוים בעיניו לטובה, ולא היה לו טינא בלב על כל מה שעשו לו, כאמרו אחר כך אליהם (מ"ה)
"לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלוקים".

ומה שאמר נשני את כל עמלי, אין כוונתו לתת תודה שבמעמד התנשאות שכח את כל נגעי לב שהיו לו קודם כניסתו לכל הכבוד הזה, כי אמנם כונתו גם בעת עמלו, בהיותו במעמד העבדות,
אף שהיה מוכרח להתעסק בדברים בלתי טבעיים לו, לא היה עמלו זה עליו לטורח ולמשא,
כי היה מקבלם בלב שמח,
והיה נותן תודה אליו יתברך,
שהיה מסייעו בנפשו בזה לבלי חשוב אותם לטורח, כי אם לעשות אותם בטוב לב, וכל העמל הגדול היה בשעתו כנעזב וכשכוח.

ר'
ש.ר.
הירש

… "שכח"
אינה ההוראה היחידה ל"נשה".
"נשה"
פירושו גם כן היות בעל חוב, היות נושה. ויהיה איפוא פירוש "נשני":
את אסוני ואת בית אבי עשה לי אלוקים לנושים.
מה שעד כה נראה לי כאסון וכהתעללות,
אלוקים עשאו כלי שרת לעצב את אושרי:
חוב גדול אני חייב לאסוני ולמשפחתי…

1 .מה הקושי העומד בפני המפרשים הנ"ל?

2. מהי חולשתו של פירוש "הבאור"?

3.
איזה מן הפירושים הנ"ל נראה לך הקרוב ביותר לפשוטו של מקרא?

4.*
התוכל לישב את הקושי הנ"ל ישוב אחר?