גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ השנה החמש–עשרה (תשט"ז)
נח
פרק ז'
הערה:
לחילופי השמות ה'
– אלוקים ולשאר שינויים בתכן ובסגנון בין פסוקים מקבילים בפרק ו' ובפרק ז' עיין גליון נח תש"ז ובדברי המלבים שהובאו שם בשאלה א'.
א.
שאלה כללית
השווה:
|
ביציאה מן התיבה: |
בכניסה לתיבה נאמר: |
|
ח', |
ו', |
|
ח', |
ז', |
|
ובניך ונשי בניך אתך |
ואשתך ונשי בניך איתך |
|
ואשתו ונשי בניו אתו |
ואשתו ונשי בניו אתו |
1.
התוכל להסביר את סבת השינויים בסדר המלים?
ועיין רש"י!
רש"י ו יח:
אתה
ובניך
ואשתך –
האנשים לבד והנשים לבד מכאן שנאסרו בתשמיש המטה (שם):
רש"י ז, ז:
נח
ובניו –
האנשים לבד והנשים לבד לפי שנאסרו בתשמיש המטה מפני שהעולם שרוי בצער:
רש"י ח, טז
אתה
ואשתך
וגו' – איש ואשתו כאן התיר להם תשמיש המטה:
לתשומת לב פרשנינו לסדר המלים המשתנה.
עיין גם גליון נח תש"ה א 3,4.
וכן גם גליון מטות מסעי תש"ב ג1.
וכן
עיין
רש"י
ויקרא
י"ט
ג':
איש
אמו ואביו
תיראו –
כל אחד מכם תיראו אביו ואמו. זהו פשוטו (תורת כהנים. קידושין כט). ומדרשו אין לי אלא איש אשה מנין כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים א"כ למה נאמר איש שהאיש סיפק בידו לעשות אבל אשה רשות אחרים עליה:
אמו ואביו תיראו – כאן הקדים אם לאב לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו ובכבוד הקדים אב לאם לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים:
(ולזה עיין גליון אחרי מות קדושים תש"ג ב2).
2.
הידועים לך עוד מקומות ברש"י או במדרשים המפרשם שינויים בסדר המלים?
השווה:
ו',
ט':
נח איש צדיק תמים היה בדורותיו.
ז',
א':
אותך ראיתי צדיק–
לפני בדור הזה.
רש"י:
ראיתי
צדיק –
ולא נאמר "צדיק תמים", מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכלו שלא בפניו.
רש"י
במדבר
י"ב,
ה':
ויצאו שניהם:
ומפני מה משכן והפרידן ממשה?
לפי שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכלו שלא בפניו. וכן מצינו בנח,
שלא בפניו נאמר:
"איש צדיק תמים",
ובפניו נאמר: "כי אותך ראיתי צדיק לפני".
רש"י,
ז,
א:
ראיתי
צדיק –
ולא נאמר צדיק תמים. מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו (ב"ר):
1. מה קשה לרש"י?
(לקושי מעין זה עיין גם גליון דברים תשי"ב שאלה ג'-
דברי רש"י ודברי הגר"א שם).
2.הסבר מה הן שתי הסבות (החינוכיות – מוסריות)
לכלל זה שאומרים מקצת שבחו בפניו וכלו שלא בפניו.
3. מה ראה רש"י לומר במקומנו "מכאן
שאומרים",
ובבמדבר "לפי
שאומרים"?
קאסוטו
בספרו
מנח עד
אברהם מסכים עם פירושם של חז"ל (שהובא לעיל ברש"י)
להעדר המלה "תמים"
בז',
א',
אלא שמצא בלשון הפסוקים (ו',
ט';
ז',
א')
עוד ראיה לכך,
שאומרים מקצת שבחו בפניו וכלו שלא בפניו.
4. מה הרמז הנוסף לכך בפסוקנו?
פרק ז, פסוק א':
בא אתה… אל התיבה
כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה.
בעל
כלי יקר
מקשה: ולמה לא אמר כן מיד כשצוה לו על עשית התיבה (ו',
י"ד עשה לך תיבה) והבטיחהו על הצלתו (ו',
י"ח):
"והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה…"?
– נמק (בנימוק אחד או שניים) את אחור הטעם "כי אותך ראיתי צדיק לפני"
בדברי ה' עד למקומנו!
פסוק ה':
ויעש נח ככל אשר צוהו ה'.
רש"י:
ויעש נח: זה ביאתו לתיבה.
פסוק ז':
ויבא נח… אל התיבה מפני מי המבול.
רש"י:
מפני
מי המבול:
אף נח מקטני אמונה היה,
מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול,
ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים.
רד"ק:
ויבא
נח: שבעת ימים נכנס קודם בא המבול, זהו "מפני מי המבול"
ונכנס קודם שיבואו.
ולא ידענו טעם בדברי האומר (בראשית רבה) שאף נח היה מקטני אמונה,
שהרי הכתוב העיד עליו שהיה צדיק תמים ועשה ככל אשר צוהו ה'.
הקדוש אנשלמה אשתרוק:
מדרשי התורה:
מפני
מי המבול:
שהיה מתרה בם (=בבני דורו) להשיבם למוטב, מפני מה שהיו רואים בירידת המים והגשם שלא כנהוג,
עד שדחפוהו המים והניחם בעל כרחו.
1. מה ראה רש"י לפרש פ'
ה'
ד"ה ויעש נח כפי שפרש ולא פרשו על בנין התיבה?
2.
הסבר כיצד מתישבין דבריו לפ'
ז'
עם דברים לפ'
ה'
והלא נראין כסותרין זה את זה?
3. מה קשה לכל המפרשים הנ"ל בפרק ז'?
4. מה הן שתי הדעות המתנגדות בדברי המפרשים הנ"ל?
מה יש לומר לחזוקה של כל אחת משתי הדעות הנ"ל?
5.
היכן יש למצוא סמוכין לדברי בעל מדרשי התורה גם בדברי רש"י לפרק ו'?
פסוק י"ב:
ויהי הגשם על הארץ.
פסוק י"ז:
ויהי המבול ארבעים יום על הארץ.
רש"י:
ויהי
הגשם: ולהלן הוא אומר "ויהי המבול"? אלא כשהורידן, הורידן ברחמים, שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה;
כשלא חזרו, היו למבול.
1. מה הרעיון המסומל במדרש זה?
2.
היכן מצאנוהו בדברי הנביאים?
3.
היכן עמד רש"י בפירושו לפרק ו' על רעיון זה?
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה רביעית (תש"ה)
נח
פרק ז'
א.
שאלות מבנה וסגנון
נסה לבאר למה שנה הכתוב בפרקנו מן הפרק הקודם.
פסוק י"א:
ותשחת הארץ לפני האלקים–
פסוק י"ב:
וירא אלקים…-
פסוק י"ג
ויאמר אלקים… קץ כל בשר…
פסוק כ"ב:
ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלקים.
לעומת זאת:
פסוק ז:
ויאמר ה' לנח בא אתה…
פסוק ה'
ויעש נח ככל אשר צוהו ה'
ולמה
שנה
שוב
בפרקנו
פסוק
ט"ז
כאשר צוה אותו אלוקים.
פסוק י"ז:
וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ:
למה הזכיר הכתוב את העופות בסוף שלא כסדר בריאתן (א',
כ'-כ"ה)?
בהסבר את הסדר השונה בפסוקים הבאים:
פסוק כ"א:
בעוף ובבהמה ובכל השרץ… וכל האדם.
פסוק כ"ג:
מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים.
פסוקים י"ז–י"ח–י"ט–כ'
יז.
וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ:
יח.
וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם:
יט.
וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם:
כ.
חֲמֵשׁ
עֶשְׂרֵה
אַמָּה
מִלְמַעְלָה
גָּבְרוּ
הַמָּיִם
וַיְכֻסּוּ
הֶהָרִים:
שים לב לתיאור.
1.
בכמה שלבים מתוארת הצפת הארץ בתקופת ארבעים היום בפסוקים אלה?
2. מה ההבדל בין שני הפעלים הנזכרים בפסוקים:
רבה – גבר?
עיין רמב"ן לפסוק י"ח
וטעם
ויגברו
המים –
והמים גברו שנתרבו מאד, כי לרבוי הגדול יקרא הלשון גבורה, וכן ופשעיהם כי יתגברו (איוב לו ט),
רבו מאד, גבר חסדו על יראיו (תהלים קג יא),
גדל,
וכן ואם בגבורות שמונים שנה (שם צ י),
ברבוי גדול:
ויתכן כי טעם "ויגברו",
שהיו באים בשטף ועוקרים האילנות ומפילים הבנינים,
כי לכח יקראו גבורה, בעבור כי הגבורה בכח, וכן גם גברו חיל (איוב כא ז),
והגביר ברית לרבים שבוע אחד (דניאל ט כז),
יעמידנו בחוזק ולשון חכמים (תענית ב) גבורת גשמים, מפני שיורדין בגבורה ואפשר שיהיה מזה ואם בגבורות שמונים שנה, שאם היו עצמותיו וגופו חזקים והוא בעל כח יחיה שמונים ואם כן יהיה פירוש גברו על הארץ שהיו בגבורתם כלם אף על ההרים הגבוהים ושוטפים אותם:
שים לב לשני פירושיו!
פסוקים כ"א–
כ"ד.
כא.
וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ וְכֹל הָאָדָם:
כב.
כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ:
כג.
וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה:
כד.
וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם:
ע"י אלו אמצעים ספרותיים נוצר בלב הקורא הרושם המחריד של כליון גמור?
ב.
דור המבול
רש"י
פסוק י"ג
בעצם
היום הזה
– למדך הכתוב שהיו בני דורו אומרים אילו אנו רואים אותו נכנס לתיבה אנו שוברין אותה והורגין אותו אמר הקב"ה אני מכניסו לעיני כלם ונראה דבר מי יקום:
פסוק ט"ז
יסגור
ה' בעדו
– הגין עליו שלא ישברוה הקיף התיבה דובים ואריות והיו הורגים בהם
ועיין רש"י יחזקאל י"ד,
י"ד
יד.
נח
דניאל
ואיוב –
לפי שאלו שלשה ראו שלשה עולמות נח ראה העולם בנוי וחרב ובנוי ודניאל את בית המקדש או את עצמו תחלה שר על כל השרים סוף הושלך לגוב אריות וחזר לגדולתו וכן איוב ראה את עצמו מיושב וחרב ומיושב לפיכך הביאו דוגמא לדורו של יכניה שראו את הבית בבניינו וחורבנו ובנין שני וכן אמר להם הקב"ה חיבה יתירה אני מראה לכם אתם יכניה וגלותו אילו תחטא לי אחת מארצו' העכו"ם וגזרתי עליהם אחת מארבעת שפטים אלה או רעב או חיה רעה או חרב או דבר כמו שמסודרין בפרשה זו זה אחר זה ושלשת הצדיקים אלו בתוכה לא יצילו לא בן ולא בת ואני אביא ארבעתן על ירושלים ואשאיר לכם מבניכם אשר שם ואע"פ שאינכ' בתוכם ולא שהם ראוים להצל'
אלא לנחם אתכם כשיגלו אצליכם ותראו מעשיהם הרעים ותתנחמו על הרע'
אשר הבאתי עליהם כי תראו שלא היו כדי לסובלם עוד, (הרי זה מהלך סדר פרשה זו כולה לשון זה אין ליישבו ונראה שאינו לשון הרב ועוד נראה שבספר זה חסר אחת מארבע שפטים מאז ועד אז, ס"א מאו ועד או) ל"א ארץ כי תחטא לי וגומר והיו שלשת האנשים האלה בתוכ'
נח דניאל ואיוב לפי ששלשת האנשים האלה הצילם הקב"ה משלשת (מארבעת)
שפטים האלה הזכיר הכתוב את אלו נח נמלט משלשתן מחיה רעה מניין אתה אומר בשעה שנכנס לתיב'
בקשו כל החיות ליכנס ולא הניחן הקב"ה דכתיב ויסגור ה' בעדו (בראשית ז) אין ויסגור אלא מחיות כד"א וסגר פום אריותא ולא חבלונני (דניאל ז) ארי בא ליכנס והיו שיניו כהות דוב בא ליכנס והיו רגליו מתערסלות כו'
בב"ר,
מן הרעב מניין שנא' מן האדמה אשר אררה (ראשית ה) צא ולמד בב"ר במקו' שחושב עשרה רעבון שירדו לעולם ותמצא שבימי נח היה אחד מהם ומביא ראיה מן האדמה אשר אררה,
מן החרב זה המבול ועוד שהיו דורו מבקשין ליזדווג לו והיו אומרים אין אנו מניחין אותו ליכנס אלא שהצילו הקב"ה אמר הקב"ה אין אני מניחו ליכנס אלא בחצי היום ודרגיש לי' ימלל הה"ד בעצם היום הזה בא נח (בראשית ז) בעצומו של יום דניאל בשעה שנכנס נבוכדנצר להיכל בימי יהויקים והרג יהויקים והניח לדניאל והגלה לדניא' הגלת שלומי' לפי שמצאו מלא רוח חכמה,
מן הרעב שהרי עד שלא נכבשה ירושלים בימי יהויקי'
צר עליה נבוכדנצ'
ג'
שנים שנאמר ויהי הרעב גדול בעיר (מלכים ב ה)
וגם (בירמיה נב) ויחזק הרעב, מן החיות מניין וסגר פום אריותא (דניאל ז) ולא חבלונני וכן אתה מוצא איוב שנמלט משלשתן מן הרעב מניין לדברי האומר איוב בימי יעקב היה מצינו שהיה רעב בימיו,
מן החיה מניין דכתיב ומקנהו פרץ בארץ פרץ גדרו של עולם,
מן החרב מניין יפלח כליותי ולא יחמול.
והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב המה בצדקת' ינצלו נפשם, מפני מה לא הוזכרו במיתת הרעב בנים ובנות שלא נאמר בהם אם בנים אם בנות יצילו כמו שהוזכרו בשני שפטים האחרוני'
דוגמא לדניאל שהוא אחד מהם והוא היה מדורו של יכניה ולא נמלטו עמו לא בנים ולא בנות ועליו נתנבא ישעיה (נו)
כה אמר ה'
לסריסי'
אשר ישמרו את שבתותי:
1. תן הסבר פסיכולוגי להתנהגות דור המבול כפי שהיא מתוארת במדרש.
2. נסה להסביר, למה לא תיארה התורה כלל את התנהגות דור המבול בבוא העונש?
ג.
שאלות ודיוקים ברש"י
פסוק ג'
גם
מעוף
השמים
וגו' – בטהורים הכתוב מדבר ולמד סתום מן המפורש:
1. באר את דבריו.
2. מצא סעד בלשון פסוק ג'
לדבריו.
פסוק ה'
ויעש
נח –
זה ביאתו לתיבה:
מנין לו לרש"י שכן הוא,
ושאינו מוסב לעשית התיבה ולא ללקיחת בעלי החי?
פסוק י"א
נבקעו
– להוציא מימיהן:
מה קשה לו?
פסוק כ"ב
נשמת
רוח חיים
– נשימה של רוח חיים אשר בחרבה –
ולא דגים שבים (סנהדרין קח):
הרא"ם
(ר'
אליהו
מזרחי): לפי דעתי שהגירסא בדברי רש"י "נשימה של רוח חיים" ביו"ד ולא "נשמה"
(וכן גם מודפס בהרבה מספרינו).
מה קשה ברש"י ומדוע יש לתקן את הגירסא כאשר תיקנה הרא"ם?
פסוק י"ג:
בעצם
היום הזה
– למדך הכתוב שהיו בני דורו אומרים אילו אנו רואים אותו נכנס לתיבה אנו שוברין אותה והורגין אותו אמר הקב"ה אני מכניסו לעיני כלם ונראה דבר מי יקום:
דברים
ל"ב
מ"ח
וידבר
ה' אל
משה בעצם
היום הזה
– בג'
מקומות נאמר בעצם היום הזה.
נאמר בנח בעצם היום הזה בא נח וגו' במראית אורו של יום לפי שהיו בני דורו אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו ליכנס בתיבה ולא עוד אלא אנו נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין את התיבה אמר הקב"ה הריני מכניסו בחצי היום וכל מי שיש בידו כח למחות יבא וימחה במצרים נאמר בעצם היום הזה הוציא ה' לפי שהיו מצריים אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין בהם אין אנו מניחין אותן לצאת ולא עוד אלא אנו נוטלין סייפות וכלי זיין והורגין להם אמר הקב"ה הריני מוציאן בחצי היום וכל מי שיש בו כח למחות יבא וימחה אף כאן במיתתו של משה נאמר בעצם היום הזה לפי שהיו ישראל אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והוריד לנו את המן והגיז לנו את השליו והעלה לנו את הבאר ונתן לנו את התורה אין אנו מניחין אותו אמר הקב"ה הריני מכניסו בחצי היום וכו':
רמב"ן:
ויקרא
כ"ד,
כ"ח
בעצם
היום הזה
– אמרו המפרשים שפירושו בגוף היום הזה, וכן ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה (פסוק יד), עד גוף היום,
וכן וכעצם השמים לטוהר (שמות כד י),
גוף השמים ולא נוכל לפרש שירמוז אל עצם היום הזה וכחו,
כמו שאמרו רבותינו (ספרי האזינו שלז)
בפסוק בעצם היום הזה בא נח (בראשית ז יג)
בעצם היום הזה הוציא ה'
את בני ישראל (שמות יב נא),
כי כתוב (פסוק לב) בתשעה לחודש בערב מערב ועד ערב, וכן וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש (פסוק כא) גם הלילה בכלל והנה לא הזכיר "בעצם היום הזה"
בשבת ולא במועדים,
רק בחג השבועות וביום הכפורים,
וכן באיסור החדש אמר (פסוק יד) עד עצם היום הזה והנראה בטעם הדבר,
כי בעבור שאמר בשבועות מיום הביאכם את עומר התנופה וגו' תספרו חמשים יום,
יאמר והקרבתם מנחה חדשה ממושבותיכם תביאו וגמר הענין, והאריך לצוות בקרבנות,
הוצרך לומר וקראתם בעצם היום הזה מקרא קדש, כי גוף היום הוא קדוש ואסור בעשיית מלאכה ואיננו תלוי בעומר ולא בקרבנות וכן ביום הכפורים, מפני שאמר (פסוק כז) ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה לה', ובפרשת אחרי מות תלה עוד הכפרה בקרבנות ובשעיר המשתלח,
מפני כן הוצרך לומר וכל מלאכה לא תעשו בגוף היום הזה כי יום כפורים הוא בגופו לכפר עליכם מלבד כפרת הקרבנות וכן "עד עצם היום הזה" בחדש,
עד גוף היום הזה שהוא יום הביאכם את קרבן אלהיכם, שאפילו לא יבא הקרבן המצוה נוהגת בגוף היום הזה להיות החדש אסור לפניו ומותר לאחריו וזה טעם אמרו (פסוק יד) חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם,
כמו שפירשתי (פסוק טז):
ומצאנו עוד שהזכיר הכתוב "בעצם היום הזה"
בענינים נגזרים לעתים מזומנים, אמר בנח בעצם היום הזה בא נח וגו', ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים (שמות יב מא),
וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה עלה אל הר העברים (דברים לב מח מט) והטעם באלו, מפני שיתכן שהכניס נח בתיבה קודם לכן הרבה מן החיה והעוף,
וכן יתכן שיצאו מקצת ישראל ממצרים קודם לכן וביום ההוא נגמר הענין, וכן קודם ליום ההוא היתה צואה למשה רבינו בעלייה ההיא וביום ההוא עלה,
לכך פירש הכתוב בכולן שהיו בגוף היום ההוא, לא שהותחל בהם מתחילה ונשלם ענינם ביום ההוא רק הכל היה בגוף היום הזה וכן בעצם היום הזה נמול אברהם וגו'
(בראשית יז כו),
שנמולו עם רב ביום אחד להגיד זריזותו במצות:
וכן נראה לי עוד כי עצם כל דבר, כחו ותקפו, נגזר מלשון כחי ועוצם ידי (דברים ח יז),
עוז ותעצומות (תהלים סח לו),
וכן זה ימות בעצם תומו (איוב כא כג),
בתוקף שלמותו, ובעבור שהעצמות מוסדות הגוף ותקפו יקראו כן והנה כעצם השמים לטוהר (שמות כד י),
שטהרת הדבר שראו ברורה וחזקה כחוזק טוהר השמים ולכך יזכיר בימים הנזכרים "עצם היום", כי הענין בהם בעצמם לא בדבר אחר נוסף בהם,
שהוא הקרבנות אשר יקריבו בהם.
…. והנאמר במקומות הנזכרים "בעצם היום הזה"
גם כן פירושו בכח היום ההוא, שהם ענינים לא יעשו ביום אחד כמנהגו של עולם,
לפיכך אמר כי כל החיה וכל הבהמה וכל העוף וכל רומש על האדמה נאספו בכוח היום ההוא בגזרת האל עליהם כי פיו הוא צוה ורוחו הוא קבצן,
וכן לא יאספו שש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף ויצאו כאיש אחד מארץ מצרים,
רק בכח היום הנגזר עליו כן מפי עליון, וכן בענין משה רבינו להגיד כי ביום שנצטוה בשירה וכתבה ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם (דברים לא יט)
ויכל לדבר את כל הדברים האלה (שם לב מה)
נגזר עליו שיעלה בכח היום ההוא שהגזרה בו אל הר העברים ואמר וזאת הברכה ועלה שם, והוא ענין ראוי לימים רבים אבל נעשה בכוחו ועצומו של יום וכן מילת שלש מאות ושמנה עשר איש ביום אחד בבית אברהם מה'
הוא ….
…. ואמר יחזקאל (ב ג) המה ואבותם פשעו בי עד עצם היום הזה, להכניס היום בכלל ההוא וכן "עד עצם היום הזה" דחדש,
שהוא עד ועד בכלל, כי גוף הדבר כחו ותקפו:
ורבותינו דרשו (תו"כ פרק יד ז ח)
מלשון "בעצם היום הזה"
דמועדים,
עצומו של יום,
כלומר מעת צאת הכוכבים עד צאתם בליל המחרת, למעט התוספת שלמדו להוסיף מחול על הקודש וידרשו בנח וביציאת מצרים ומשה בעצומו של יום בחצי היום כדאיתא בספרי,
וכתבו רש"י בפרשת האזינו (דברים לב מח):
1.
כיצד מפרש רש"י את המילה "בעצם"?
2. במה סותרו הרמב"ן ומה הם שלשה הפירושים שהוא מציע למילה זו?
עיין
תרגום
אונקלוס
פסוק
ט"ז:
ועליא דכר ונוקבא מכל בשרא עלו כמא דפקד יתיה יי ואגין יי במימריה עלוהי:
מלבי"ם:
ומאז היו כאלו יצאו מן העולם הישן שנגזר עליו השחת והם חוץ לעולם,
עתידים ללכת על פני המים ומסוגרים מהשגחת ה' שלא יקרב אליהם המשחית, ועל זה אמר "ויסגר ה' בעדו",
שזה ההשגחה הפרטית החופפת על נח.
נחלת יעקב:
על ידי שצווהו לעשות התיבה וליכנס לתוכה – זו היא סגירתו.
בפני איזה קושי עומדים שלשת המפרשים ובאיזה כיוון הם משתדלים לתרצו כל אחד לפי דרכו?
ראב"ע טז
והבאים
זכר ונקבה
– … וטעם ויסגור ה'
בעדו – הוא לשבח שהסגיר'
בעת הזאת טובה יותר מהפתיחה ובעת אחרת לגנאי יסגור על איש.
ויסך אלוה בעדו.
והעד ראש הפסוק.
והנה סגר הפתח והשם עזרו שלא נפתח בתיבה מקום כי מיד היו כלם מתים …
במה שונה מהם ראב"ע?
ד.
שאלות בקיאות:
רש"י י"א
תהום
רבה –
מדה כנגד מדה הם חטאו ברבה רעת האדם ולקו בתהום רבה:
היכן מצינו רעיון זה בתנ"ך או בדברי רש"י?
רש"י י"ב
ויהי
הגשם על
הארץ –
ולהלן הוא אומר ויהי המבול אלא כשהורידן הורידן ברחמים אם יחזרו יהיו גשמי ברכה וכשלא חזרו היו למבול:
היכן מצינו רעיון זה בתנ"ך או בדברי רש"י?
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ השנה עשרים (תשכ"א)
נח
פרקים ז' – ח'
א.
שאלות כלליות.
פרק ז', פסוקים י"ז–כ"ד.
1.
באלו אמצעים מתוארת בפסוקים אלה ההתגברות ההולכת הלוך וגבור של מי המבול?
2.
באלו אמצעים מתואר הכליון הגמור ונוצר הרושם המחריד בלב הקורא?
3. מה הן "המלים המדריכות" בקטע זה ומה משמעותן?
פרק ז', פסוק ח':
מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה ומן העוף וכל אשר רומש על האדמה (שנים שנים באו…)
פרק ז', פסוק י"ד:
…
וכל
החיה
למינה
וכל
הבהמה
למינה
וכל
הרמש
הרומש
על
הארץ
למינהו
וכל
העוף
למינהו
כל
ציפור
כל
כנף.
פרק ז', פסוק כ"א:
ויגוע על בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השורץ על הארץ וכל האדם.
פרק ז', פסוק כ"ג:
וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו..
.
פרק ח', פסוק ט"ז:
כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרומש על הארץ הוצא אתך.
פרק ח', פסוק י"ט:
כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחותיהם יצאו מן התיבה.
ר'
יוסף אבן–כספי ח'
מן
הבהמה
הטהורה: מי יתן טעם וסבה הכרחית או שום בחירה בשינויים שעשה נותן התורה בספור זה, והוא כי למעלה בתחילה (פסוק ג') זכר עוף ולא זכר רמש,
ובשלישית היא פה (פסוק ח') זכר בהמה ועוף ורמש; ועוד רביעית (פסוק י"ד)
יסדר חיה, בהמה,
רמש,
עוף;
ועוד חמישית (פסוק כ"א)
יסדר רמש, עוף בהמה, חיה,
שרץ,
אדם;
ועוד ששית (פסוק כ"ג)
סדר אדם, בהמה,
רמש;
ועוד שביעית ביציאה (ח',
ט"ז)
יסדר חיה, עוף,
בהמה,
רמש;
ועוד שמינית (פסוק י"ט)
יסדר חיה, רמש,
עוף.
ובכלל:
כי מי שיתן סבה לכל אלו השנויים מצד שינוי הסדור שבא בכאן וגם הוספות וגרעונות,
הוא–
כמו שיאמר המורה בכמו זה–
מכון כוונות לא כון בם אומרם. אבל לפי דעתי בחר וכוון נותן התורה לעשות אלו השינויים בזה וכדומה לזה בדברים הקלים,
להעירנו על עשותו בכחו זה בקצת הענינים,
עד שנדע, כי קצת אלו השינויים אין לתת בהם טעם, כי הם מטבע האפשרי השווי,
אין אחד יותר ראוי מן האחר… וגם בקצת ענינים וסידורים ילמדנו כי יש מן ההכרחי,
וכל זה צריך עיון. אחר הניחנו החלוקות והמינים, הנה הסכנה הוא פן נחליף מין במין ונחליף חי במת, וזכור זה והקם על זה.
מלבי"ם כ"א
ויגוע
כל בשר…
תחילה "ויגוע כל בשר"
שיצאו נפשותיהם שהיא הגויעה.
וסדר בזה עוף בהמה חיה שרץ אדם,
כי העוף לחלישותו גוע תחילה,
ע"י השטף הבא מלמעלה; ואח"כ מתו גם הבהמות ואח"כ גם החיות,
שיש מהם שמגורתם במערות צורים בראשי ההרים ששם מצאו סתר בין נגד הגשם שבא מלמעלה בין נגד שטיפת התהום,
כי כשבאו המים עד ראשי ההרים גמעו גם המה;
אח"כ מתו השרצים שבתוכם ימצאו מינים רבים החיים במים וביבשה והם האריכו ימים יותר.
ואח"כ מת האדם כי אין ספק שהאדם שהוא בעל תחבולות יותר מכולם, עלה על ראשי ההרים והשתהה בצרים עד שנמצאו יחידים…
או שעברו בספינות על פני ימים; אולם אחרי שעלו המים ט"ו אמה מלמעלה לראשי ההרים פסקו כל התחבולות… שעלו לעצים הגבוהים שעל ראשי ההרים, נהרגו מן השטף,
והספינות נשברו בלב ימים… תמו מאין מחיה,
עד שגם מין האדם גוע ואיננו.
קאסוטו מנח עד אברהם, עמ'
52-53
פסוק
כ"א:
כל
בשר הרומש
על הארץ:
כלל,
ואחריו פרט: עוף,
בהמה,
חיה,
שרץ,
לבסוף אחרון חביב,
האדם.
ד"ה וכל האדם:
כך מסתיים הפסוק,
כאלו מתוך עצבון מר: לא רק העוף הרגיל לפרוח במרומי שמים,
ולא רק הבהמה החביבה על האדם, ולא רק החיה הרחוקה יותר מן האדם,
ולא רק השרץ הנבזה ברובו בעיני האדם,
אלא גם החשוב שבנבראים, האדם,
ולא רק מקצתו של מין האדם, אלא כולו!
גם השרץ, שלא דאג הכתוב להזכירו במפורש בפסקות הקודמות,
נזכר כאן כדי לרדת עד הדרגה הנמוכה ביותר בסוגי בעלי החיים ולעלות אחר כך בקפיצה פתאומית לדרגה הנשגבה ביותר:
"וכל האדם".
1. כמה גישות שונות יש לפנינו לשאלת השינויים הללו?
2. מה הן מעלותיה ומה הן מגרעותיה של כל אחת מן הגישות?
3.
התוכל לתת הסבר לאחד או שנים מן השינויים בפסוקים דלעיל?
4.
הסבר את דברי אבן כספי "כי הם מטבע האפשרי השויי".
ב.
מתוך דברי המדרש:
מדרש הגדול, חיי שרה (ע"פ תורה שלמה לכשר):
(משלי ל"א)
"אשת חיל מי ימצא", זו אשתו של נח שהיתה מצדקת את בעלה כשאמר לו הקב"ה "כי אותך ראיתי צדיק לפני",
"ורחוק מפנינים מכרה",
שהיתה היא וכלותיה מעשיהן רחוקים ממעשה דור המבול.
ומקשים:
מנין לו למדרש שהיתה צדקת,
ושמא לא נצלה אלא בזכותו?
מדרש הגדול פ'
נח (ע"פ תורה שלמה לכשר):
(ז',
ד')
"ומחיתי את כל היקום"… כיוון שאמר הקב"ה כך, עמד נח בתפילה ואמר: רבון העולמיםן אם נשטף אני עמהם, יהיו משיחין עלי ואומרין: "מה הועיל לך זה שהלך בצדקות ותמות?
כענין שנאמר (איוב ט', כ"ג):
"למסת נקיים ילעג".
שמע הקב"ה וערב ואמר:
"עשה לך תיבה".
ומקשים:
והלא אם יספה אחד הוא יחד עם כולם– מי הוא אשר יהיה מטיח ואומר?
ג.
שאלות בראב"ע:
פסוק ד'
כי
לימים
עוד שבעה:
ומלת "היקום"
לא מצאנוה כי אם בפרשה הזאת.
ושרשו מהפעלים שהפ"א שלהם אינו שלם על משקל כרוב.
וי"א שהוא מהפעלים נחי העי"ן והוא הפוך,
כמו (תהלים ל"ה)
"ריב ה' את יריבי".
ומלת "יקום"
כלל לכל חי שהוא על האדמה.
1.
תמהו מפרשי ראב"ע על דבריו הראשונים (עד "הזאת").
הסבר מהי התמיהה המתעוררת לגבי דבריו אלה וכיצד יש לישבה? הסבר את דבריו המסומנים בקו!
פסוק י"א
וארובות:
כמו (מלכים ב', ז')
"הנה ה' עושה ארובות בשמים"
והאוצר והחלון כלשון בני אדם ומשפטם.
1. מה קשה לו בפסוקנו?
2. על איזה "אוצר"
ועל איזה "חלון"
מדבר הראב"ע?
3. מה קשה לו?
פסוק כ"א
ויגוע:
וכבר גוע, ורבים בתורה כמותו כמו (דברים ג', כ"ג)
"ואתחנן"
וכן (תהלים ע"ח)
"וימטר עליהם מן"
על פירוש האמת.
1. מה קשה לו?
2. מה ראיה מצא בתהלים ע"ה,
כ"ד לדעתו?
ד.
שאלות סגנון:
פסוק י"ג:
בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני נח, ואשת נח ושלשת נשי בניו אתם אל התיבה.
ר'
יוסף
אבן כספי:
הנה היה יותר קצר, אם אמר "בא נח ובניו ואשתו".
הסבר,
למה זכר אפוא את שמו של נח שלש פעמים!
השווה:
ח',ז':
ויצא יצא ושוב עד יבושת המים מעל הארץ.
ח',ח':
לראות הקלו המים מעל פני האדמה.
ח',
י"א:
וידע נח כי קלו המים מעל הארץ.
ח',
י"ב:
והיה באמת ושש מאות שנה…
חרבו המים מעל הארץ.
ח',
י"ג:
ויסר נח את מכסה התיבה וירא והנה חרבו פני האדמה.
ח',
י"ד:
ובחדש השני… יבשה הארץ.
– נסה להסביר אחדים מן השינויים האלה!
(לשמוש במלה "אדמה"
עיין גם ה',
כ"ט;
ט',
כ').