גיליונות נחמה – דברים 17

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה שישית (תש"ז)

פרשת שופטים –
פרשת המלך

פרק י"ז י"ד–כ'

א.
יז,
יד

כי
תבוא
אל
הארץ…
וישבתה
בה
ואמרת
אשימה…
שום
תשים
עליך
מלך…

תוספתא
סנהדרין
ד:

ר'
יהודה אומר: שלש מצוות נצטוו ישראל בביאתן לארץ: נצטוו למנות להם מלך (שנאמר "שום תשים עליך מלך") ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרעו של עמלק. אם כן – למה נענשו בימי שמואל?
אלא לפי שהקדימו עליהם. ר'
נהוראי אומר: לא
נאמרה
פרשה זו
אלא מפני
התרעומת, שנאמר "ואמרת אשימה עלי מלך" (בגמ'
סנהדרין כ': כנגד תרעומתן של ישראל. רש"י שם:שגלוי לפניו שעתידים להתרעם על כך ולומר "והיינו גם אנחנו"…)
– ר'
אליעזר בר' יוסי אומר: זקנים שאלו כהלכה שנאמר "תנה לנו מלך לשפטנו" (שמואל א' ה')
אבל עמי הארץ חזרו וקלקלו שנאמר "והיינו גם אנחנו ככל הגויים…"

רמב"ם
הלכות
מלכים
א' ב':

מאחר שהקמת מלך מצוה, למה לא רצה הקב"ה כששאלו מלך משמואל? לפי ששאלו בתרעומת ולא שאלו לקיים את המצוה, אלא מפני שקצו בשמואל הנביא.

רמב"ן
בראשית
מ"ט
י'

…ד"ה
לא יסור
שבט
מיהודה
וענין שאול היה, כי בעבור שדבר שאלת המלכות בעת ההיא נתעב אצל הקדוש ברוך הוא, לא רצה להמליך עליהם מן השבט אשר לו המלכות שלא יסור ממנו לעולמים,
ונתן להם מלכות שעה. ולזה רמז הכתוב שאמר אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי (הושע יג יא),
שנתנו לו שלא ברצונו, ולכן לקחו בעברתו,
שנהרג הוא ובניו ונפסקה ממנו המלכות:

והיה כל זה מפני שהיה שמואל שופט ונביא ולוחם מלחמותיהם על פי ה'
ומושיע אותם, ולא היה להם לשאול מלך בימיו, כמו שאמר להם וה' אלהיכם מלככם (ש"א יב יב),
והקב"ה אמר לו לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם (שם ח ז),
ולפיכך לא נתן להם מלכות של קיימא…

רבנו
נסים
דרוש אחד
עשר:

וזה היה חטאם של ישראל בדבר המלוכה אשר שאלו והוא, כי אחרי שהיו מצווים להקים עליהם מלך כמו שנאמר "כי תבוא אל הארץ… ואמרת אשימה… שום תשים" – מה חטאתם כששאלוהו?
אבל דעתי הוא כך, שהם רצו שעיקר "שימה לנו מלך לשפטנו
ככל הגויים",…
ואלו שאלו להם מלך בסתם שיאמרו "שימה לנו מלך"
או שיבקשוהו לסבת תיקון מלחמותיהם – לא ימצא להם בדבר זה עון אשר חטא אבל מצוה,… אך היה חטאתם שרצו שיהיו משמשיהם נמשכים מצד המלכות,
לא מצד שופטי התורה, ויורה על זה מה שכתוב אחרי: "וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו" לא "תנה לנו מלך"
בלבד,
ומפני זה אמר ה': "לא אותך מאסו כי אם אותי מאסו ממלוך עליהם",…
כי
הם בוחרים
בתקון
ענינם
הטבעי
משיחול
בהם הענין
האלוקי… והיה ראוי להם לבחור יותר במה שיחול ממנו הענין האלוקי והוא משפט השופטים,
שזה ההבדל בין השופט והמלך,
שהשופט משועבד יותר למשפטי התורה מן המלך,
ומפני זה הזהיר את המלך וצוהו שיהא לו ספר תורה שני "לבלתי רום", כלומר מתוך שהמלך רואה שאינו משועבד למשפטי התורה כמו השופט, צריך אזהרה מרובה לבלתי יסור מן המצוה…
אבל בשופט לא הוצרך בכל אלו האזהרות,
לפי שיכלתו מוגבל כפי משפטי התורה.

אברבנאל:

יספר הכתוב לדעתי שבאחרית הימים אחרי היות ישראל בארץ וירשוה וישבו בה בחמלת ה' עליהם,
יהיו כפויי טובה בשהם ישאלו שלא לצרך למלוך עליהם מלך, לא מפאת ההכרח,
כי אם להשתוות עם האומות הממליכים עליהם מלכים; כלומר,
יהיה מהסכלות שבזמן המלחמות בכיבוש הארץ לא תשאלו מלך,
שהוא היה הזמן היותר נאות לצרכו, ואחרי שתירשו את הארץ ותחלקוה ותשבו בה בטח (וכל זה בהשגחת ה' יתברך ומבלי מלך)
מבלי הכרח ומבלי צרך תאמרו "אשימה עלי מלך",
וזהו "ככל הגויים אשר סביבותי", כלומר לא בהכרח ותכלית אחר;
וכאשר יקרה זה,
ציווה יתברך שלא ימליכו
המלך
כרצונם כי אם "אשר יבחר ה'…",
וזו
היא המצוה בעצם ואמת,
ר"ל "שום תשים עליך מלך אשר
יבחר
ה'…", לא שיצוה בזה את ישראל שישאלו מלך,
ולפי זה תהיה המצוה הזאת תלויה בדבר הרשות, כאמור:
כאשר תרצה לעשות (אם היותו בלתי ראוי) אל תעשהו כי אם בזה האופן… והוא דומה גם כן לפרשת (דברים ד' כ"ה)
"כי תוליד בנים ובני בנים…
והשחתם ועשיתם פסל….",
שאין זה מצוה,
אבל הוא דבר מפועלי היצר הרע וסוף הדברים (ל')
"ושבת עד ה'
אלוקיך",
שהיא מצות עשה לשוב בתשובה התלויה בדבר הרשות, כאשר תהיו חוטאים תשובו אל ה' ותשמעו בקולו.

1. מה הקושי שבפניו עומדים כל החכמים הנ"ל?

2. מהו ההבדל העקרוני בין שלוש הדעות המובאות בתוספתא?

3. בעקבות מי מן השלושה הולכים המפרשים שהובאו לעיל?

4. הסבר את המילים המודגשות בתוך דברי ר'
נהוראי ובתוך דברי רבנו נסים!

5. היכן מצינו בתורה עוד "מצוות התלויות בדבר הרשות עם היות הדבר בלתי ראוי"
– כפי שמבאר אברבנאל את מצוות מינוי המלך כאן?

6. השווה את דברי האברבנאל כאן לדברי הרב קוק זצ"ל מתוך "טללי אורות" להיתר בשר תאווה שהובאו בגיליון ראה תש"ו שאלה ג'
– מה המשותף לשניהם?

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה שתים עשרה (תשי"ג)

פרשת שופטים –
פרשת המלך

י"ז י"ד–כ'

הערה:
לשאלה העקרונית,
אם המלכת מלך מצווה או רשות,
עיין גיליון שופטים תש"ז,
שעסק כולו רק בשאלה זו בלבד.

א.
שאלה כללית

סנהדרין
כ"א:

אמר ר' יצחק מפני מה לא נתגלו טעמי תורה?

שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן,
נכשל בהן גדול העולם. כתיב (דברים י"ז):
"לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו",
אמר שלמה המלך:
אני ארבה ולא אסור –
וכתיב (מלכים א' י'):
"ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו". וכתיב (דברים י"ז)
"לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה"
ואמר שלמה: אני ארבה ולא אשיב –
וכתיב (מלכים א' י')
"ותצא מרכבה ממצרים".

1. הסבר את מהלך המחשבות של שלמה המלך ומה היתה טעותו.

2.** בעל
תורה
תמימה
מקשה
על
המאמר
הנ"ל:

אמנם בכלל יש לתמוה מה שאמר ר'
יצחק שלא נתגלו טעמי המצוות זולת אלה השתים, והלא כמה וכמה מצוות פרשה התורה עצמה טעמן ולדוגמה נחשוב בזה אחדות מהן:
פסח – "אשר פסח ה'";
מצה – "כי בחפזון יצאת";
שבת – "כי ששת ימים עשה ה'";
מיתת נביא שקר – "כי דבר סרה",
"כי בקש להדיחך".

נסה ליישב תמיהתו!

3.** ועוד
מקשה
בעל
תורה
תמימה:

עוד יש לתמוה אם לא גלתה תורה טעמי מצוות דאפשר לצאת מזה מכשולים,
למה כמה מרבותינו הראשונים היו מסבירים טעמי המצוות כמו הרמב"ם ובעל ספר החינוך?

נסה לענות לקושייתו!

ב.
רמב"ן יז, ט"ו

וטעם
אשר יבחר
ה' אלהיך
בו –
על דעת המפרשים,
שיהיה נבחר על פי נביא או במשפט האורים. יצוה הכתוב תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו, כי הוא יבחר ולא אתה.
ובספרי (שופטים קנז), שום תשים עליך מלך, מת מנה אחר תחתיו. מלך,
ולא מלכה. אשר יבחר ה'
אלהיך,
על פי נביא.
אם כן מה טעם להזהיר "לא תוכל לתת עליך איש נכרי", והשם לא יבחר בנכרי. אבל לדעת רבותינו יש בכתוב הזה תנאי נסתר, יאמר שום תשים עליך המלך שיבחר השם בו אם תוכל לעשות כן שיענך השם בנביאים,
אבל איש נכרי לא תוכל לתת עליך לעולם.

ועל דרך הפשט אמרו, שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה'
[אלהיך בו] ולא אשר שנא ה' אלהיך,
(בו)
כי הוא בחר בישראל ולהיות המולך מבחוריו ולא מקרב העמים אשר שנא. ודעתי בדרך הפשט,
כי טעם "אשר יבחר" שכל מולך על עמים מאת האלהים היא לו, כענין שכתוב (דניאל ד כט)
די שליט עלאה במלכות אנשא ולמאן די יצבא יתננה,
וכך אמרו (ב"ב צא ב)
אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי ליה,
יאמר שום תשים עליך מלך כל אשר יהיה נגזר מן השמים שימלוך ואם הוא מקטני שבטי ישראל ומשפחתו הצעירה,
אבל איש נכרי לא תמליך עליך לעולם.

שים
לב:
שני פירושים מובאים עד כאן בדבריו:

"דעת המפרשים"
ודברי הספרי,

"ועל דרך הפשט".

1. מה השאלה שרצו שניהם לתרץ?

2. מה ההבדל בין שתי התשובות?

3. מה הקושי שמצא הרמב"ן בדברי רבותינו.

4. * מה פירוש דברי הרמב"ן לספרי:

"יש בכתוב הזה תנאי נסתר"
–

ומה המריצו להוסיף דבריו אלה?

ג.
יז,
ט"ו

שום
תשים
עליך
מלך
אשר
יבחר
ה'
אלוקיך
בו

מקרב
אחיך
תשים
עליך
מלך

לא
תוכל
לתת
עליך
איש
נכרי

ספרי:

"לא
תוכל לתת
עליך איש
נכרי" – זו מצות לא תעשה, "איש נכרי" – מכאן אמרו: אין ממנים פרנס על הצבור עד שתהא אמו מישראל.

ר'
שלמה
פפנהיים
מבאר
ההבדל
בין "שים
ובין
"נתן":

לשון "שימה"
ישמש כשהיה שם איזה סדר מחויב ונאות,
ושיהיה מן הצורך היות הדבר מסודר ומדובק דוקא במקום או בזמן או בענין מיוחד, וכשיהיו הדברים בלא סדר וערך ישמש לשון נתינה.

ועיין גליון פקודי תש"ח שאלה ב.

הסבר כיצד בנויים דברי חז"ל בספרי על הכלל הלשוני הנ"ל.

ד.
שאלות בראב"ע

השאלות המסומנות * קשות והמסומנות ** קשות ביותר.

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה עשירית (תשי"א)

פרשת שופטים

י"ז ח'-י"ב

א.
יז,
י"א

לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל

רש"י:

ימין
ושמאל
– אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין,
וכל שכן שאומר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל:

רמב"ן:

ימין
ושמאל –
אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין,
לשון רש"י.
וענינו,
אפילו תחשוב בלבך שהם טועים,
והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך,
תעשה כמצותם, ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר כך צוה אותי האדון המצוה על המצות שאעשה בכל מצותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה אפילו יטעו, וזה כענין רבי יהושע עם ר"ג ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ר"ה כה א):

והצורך במצוה הזאת גדול מאד,
כי התורה נתנה לנו בכתב,
וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות.
וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקבלו פירושו עד מפי עד ומשה מפי הגבורה,
או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כוונתה, כי על הדעת שלהם הוא נותן (ס"א לנו) להם התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין,
כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול. ולשון ספרי (שופטים קנד) אפילו מראין בעיניך על הימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם:

(ענין
ר'
יהושע
עם
ר"ג
ביום
הכפורים
המוזכר
בדברי
הרמב"ן
כונתו
לראש
השנה
פרק
ב'
משנה
ח'-ט':

מעשה שבאו שנים (שני עדים) ואמרו:
"ראינוהו (לירח)
שחרית במזרח וערבית במערב". אמר ר' יוחנן בן נורי:
"עדי שקר הם".
וכשבאו ליבנה, קיבלן רבן גמליאל.
ועוד באו שנים ואמרו: "ראינוהו בזמנו", ובליל עיבורו לא נראה, וקבלן רבן גמליאל. אמר רבי דוסא בן הרכינס:
"עדי שקר הם,
היאך מעידים על האישה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה?"
אמר לו רבי יהושע: "רואה אני את דבריך". שלח לו רבן גמליאל: "גוזרני עליך, שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך".
הלך ומצאו ר'
עקיבה (לר'
יהושע)
מיצר. (ברטנורה:
שהנשיא גזר עליו לחלל את יום הכפורים).
אמר לו ר'
עקיבא:
יש לי ללמוד,
שכל מה שעשה רבן גמליאל – עשוי.
שנאמר (ויקרא כ"ג):
"אלה מועדי ה'
אשר תקראו אותם"
– בין בזמנם, בין שלא בזמנם – אין לי מועדות אלא אלו". בא לו (ר'
עקיבא)
אצל ר' דוסא בן הרכינס,
אמר לו (ר'
דוסא):
"אם באים אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל, צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה עד עכשיו, שנאמר (שמות כ"ד)
"ויעל משה ואהרון נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל". ולמה לא נתפרשו שמותיהם של זקנים? אלא ללמד שכל שלושה ושלושה שעמדו בית דין על ישראל, הרי הם כבית דינו של משה". נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יוה"כ להיות בחשבונו.
עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו. אמר לו (רבן גמליאל): "בא בשלום רבי ותלמידי, רבי בחכמה ותלמידי – שקיבלת את דברי.

לשם הבנת דברי הרמב"ן על בוריים חלק את דבריו לפסקאות.

1. הסבר את הביטויים הבאים שבדברי הרמב"ן:

"ועל משמעות דעתם נתן לו התורה".

"לא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים".

"לפי משמעות המקרא או כונתם".

2.** מה ראה הרמב"ן צורך לפרש את דברי רש"י?

3. מה רוצה הרמב"ן ללמדנו בהבאת המשנה של ראש השנה?

4. מה טעם המצווה הזו לפי דעת הרמב"ן?

ב.
למצווה זו מקשה אברבנאל:

למה נקבל מבית דין הגדול אע"פ שיאמרו על שמאל שהוא ימין ועל ימין שהוא שמאל, כי הנה זה יצדק לדעת האומר שאין טעם למצוות אלא שהן כולן מפני הרצון האלוקי.
ולכן בהיות שהוא יתברך רצה שנמשך אחרי חכמי הדור הנה כבר עשינו רצונו ואין בזה היזק כלל.
אבל לדעת האומר שכל מה שמנעתנו התורה ממנו הוא בעצמו מזיק לנפשותינו ומוליד בנו רושם רע – אע"פ שלא נודע סיבתו – כמו שהוא האמת בעצמו,
הנה כשיסכימו חכמי הדור בדבר שהוא טמא שהוא טהור האם נאמר שלא תזיק לנפשותינו אכילתן ושלא יפעל כפי טבעו בעבור מה שהסכימו החכמים?!
(ואין זה אלא כמו שיסכימו הרופאים על סם אחד שיהיה שוה…
במעלה הרביעית, שאין ספק שלא תמשך פעולתו בגופנו, כפי הסכמת הרופאים).
כן הדבר שאסרה התורה, לא יוסר הזקו אם יסכימו חכמי הדור שהוא מועיל – בהיותו היפך האמת.
והאריך בשאלה זו הר"ן (רבנו נסים) בדרוש האחד עשר משנים עשר דרושיו על התורה והנה קטע מתוך דבריו: ואני סובר שאי אפשר שימשך ממה שיכריעו הסנהדרין הפסד בנפש כלל,
גם כשיאכלו דבר האסור ויאמרו בו שהוא הדבר היותר אהוב אצלו,
כאמרו (שמואל א' ט"ו)
"הנה שמוע מזבח טוב". והתיקון ההוא יסיר הרע אשר הוא מעותד להתילד בנפש מצד אכילת דבר האסור ההוא. וכיוצא בדבר הזה בעצמו יקרה בגוף, כי המאכל המזיק כשיאכלהו האוכל על דעת שמועיל אליו,
הנה מחשבתו תפעל באוכל ההוא ויסור ממנו היזקו – אם לא שיהיה מופלג.
כן הענין כשימשך האדם אחר מצות הסנהדרין,
גם כי יכירו בדבר האסור שהוא מותר,
המשכו אחר עצתם והיותו נמשך אחריהם יסיר מנפשו כל אותו רוע שהיה ראוי שיתילד מצד אכילת הדבר האסור. ולכן צותה התורה:
"לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל".

1. הסבר את קושיית אברבנאל!

2. לפי איזו השקפה המוזכרת בדברי האברבנאל אין קושייתו קושייה ומדוע?

3.* האם סובר הר"ן כדעת האומרים "שאין טעם למצוות אלא שהן כולן מפני הרצון האלוקי",
או כדעת האומרים "שכל מה שמנעתהו התורה ממנו הוא בעצמו מזיק לנפשותינו ומוליד בנו רושם רע אע"פ שלא נדע סבתו"?
(לשאלה ב,
ראה דברי הרמב"ם מורה נבוכים ג'
מ"ח שהובאו בגיליון כי תצא תש"ג שאלה ה').

4.* מהו תירוצו של הר"ן לקושייה המובאת לעיל בשם האברבנאל?

5.** האם טעם מצוות "לא תסורו"
לדעת הר"ן הוא כטעם המצווה לדעת הרמב"ן בדבריו (שאלה א')
או שמצא הר"ן טעם אחר למצוה זו?

גליונות לעיון בפרשת השבוע

ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה שמונה עשרה (תשי"ט)

פרשת שופטים

י"ז ח'-י"א

א.
שאלות ברש"י

ח'
ד"ה
כי יפלא:

כל הפלאה לשון הבדלה והפרשה,
שהדבר נבדל ומכוסה ממך.

מפרש
דבריו
בעל
באר
יצחק:

"ההבדלה הוא הפך החבור, ו"הכסוי"
הפך הגלוי ושניהם משתתפים בהוראת רחוק הדבר האחד מן הדבר האחר,
והיותם בלתי נוגעים זה בזה בקצותם, וכמו שהדבר הנבדל בלתי נוגע בדבר הנבדל ממנו, כן הדבר המכוסה אין קו הראות נוגע בו, אלא שהדבר המכוסה הוא נבדל ע"י דבר שלישי שהוא אמצעי בין שני הנבדלים, והדבר הנבדל הוא מצד הפרש המקומי בלבד,
ולזה כל "מכוסה"
נבדל ואין כל "נבדל"
מכוסה.

כל זה בהבנה של השמות הללו.

אבל בהבנה הרוחנית או המושאלת יכונה השגת הדבר המושג ב"נגיעה",
וכאלו המשיג נוגע במשיג ודבק בו; וקוצר השגת המשיג יכונה ב"הבדלה"
ופרוד,
שהמשיג נבדל מן המושג ורחוק מזה; ולזה כל דבר תימהון, יאמר עליו שהוא "פלאי",
לפי שקצר יד המשיג להשיג דרך התהוות הפלא הזה.

אבל לרוב ישתמש בעל הלשון להוראת קוצר ההשגה בשם "העלם"
ו"כסוי",
לפי שהדבר הנעלם מן ההשגה הוא לרוב אם התולדה יוצאת מהיקשים רבים ומשפטים אחוזים זו בזו כחוליות השלשלת, לפי שהמשפטים ההם הם כמו אמצעים בין ההקדמה הראשונה ובין התולדה האחרונה הנדרשה והוא הכסוי הגשמי המפסיק בין הדבר לבין ראות העין.

וישתמשו הכתובים לכנות קצור ההשגה בכסוי והסתר.

1. מה ראה רש"י להעתיק מושג הפליאה להבדלה,
הפרשה ואחר כך לכיסוי?

2. השווה את דברי רש"י אלה לדבריו:

בראשית
י"ח

ד"ה
היפלא
מה' דבר:
כתרגומו "היתכסי".
וכי שום דבר מופלא ומופרד ומכוסה ממני מלעשות כרצוני.

הסבר מה ראה רש"י לפרש במקומנו את "היפלא",
אף על פי שכבר פירשו בבראשית,
והלא מדרכו לפרש מושג רק עם הופעתו הראשונה בלבד.

3. ** ח'

ד"ה
בין דין
לדין: בין דין זכאי לדין חייב.

ד"ה
דברי
ריבות: שיהיו חכמי העיר חולקים בדבר,
זה מטמא וזה מטהר, זה מחייב וזה מזכה.

ומקשים
מפרשי
רש"י:

מה הוסיף בדבריו האחרונים על מה שכבר פירש בד"ה בין דין לדין?

ב.
יז,
י"א

רמב"ן:

ד"ה
ימין
ושמאל. … אפילו תחשוב בלבך שהם טועים והדבר פשוט בעיניך כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצותם ואל תאמר: "איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה?" אבל תאמר: כן צוה אותם האדון המצוה על המצוה,
שאעשה ככל מצוותיו בכל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר ועל משמעות דעתם נתן לי התורה,
אפילו יטעו, וזה כענין ר'
יהושע עם ר'
גמליאל ביום הכפורים שחל להיות בחשבונו.

והצורך במצוה הזאת הוא גדול מאד, כי התורה ניתנה לנו בכתב וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים;
והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות,
וחתך הכתוב לנו הדין, שנשמע לבית הדין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר ובכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקיבלו פירושו עד מפי עד, או שיאמרו כן לפי משמעות המקרא או כוונתם, כי על דעת שלהם הוא נותן לנו התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין,
כי רוח ה'
על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו,
לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול.

(עניין ר' יהושע עם ר'
גמליאל המוזכר בדבריו הוא המסור בראש השנה פרק ב'
משנה ח'-ט':

מעשה שבאו שנים (שני עדים) ואמרו:
"ראינוהו (לירח)
שחרית במזרח וערבית במערב". אמר ר' יוחנן בן נורי:
"עדי שקר הם".
וכשבאו ליבנה, קיבלן רבן גמליאל.
ועוד באו שנים ואמרו: "ראינוהו בזמנו", ובליל עיבורו לא נראה, וקבלן רבן גמליאל. אמר רבי דוסא בן הרכינס:
"עדי שקר הם,
היאך מעידים על האישה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה?"
אמר לו רבי יהושע: "רואה אני את דבריך". שלח לו רבן גמליאל: "גוזרני עליך, שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך".
הלך ומצאו ר'
עקיבה (לר'
יהושע)
מיצר. (ברטנורה:
שהנשיא גזר עליו לחלל את יום הכפורים).
אמר לו ר'
עקיבא:
יש לי ללמוד,
שכל מה שעשה רבן גמליאל – עשוי.
שנאמר (ויקרא כ"ג):
"אלה מועדי ה'
אשר תקראו אותם"
– בין בזמנם, בין שלא בזמנם – אין לי מועדות אלא אלו". בא לו (ר'
עקיבא)
אצל ר' דוסא בן הרכינס,
אמר לו (ר'
דוסא):
"אם באים אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל, צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה עד עכשיו, שנאמר (שמות כ"ד)
"ויעל משה ואהרון נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל". ולמה לא נתפרשו שמותיהם של זקנים? אלא ללמד שכל שלושה ושלושה שעמדו בית דין על ישראל, הרי הם כבית דינו של משה". נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יוה"כ להיות בחשבונו.
עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו. אמר לו (רבן גמליאל): "בא בשלום רבי ותלמידי, רבי בחכמה ותלמידי – שקיבלת את דברי.

1. מה קשה לרמב"ן בפסוקנו?

3. מה טעם המצווה לפי דעת הרמב"ן?

4. התוכל לתת טעם אחר למצווה זו?

5. מה הם המקורות שממנו ישאב בית דין הגדול את הוראותיו,
לפי דברי הרמב"ן?

השאלות המסומנות * קשות והמסומנות ** קשות ביותר יפתור כל אחד לפי הבנתו.