גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה שמינית (תש"ט)
ויקהל–
פקודי
פרק ל"ט
א.
לט,
ב
ויעש את האפד…
ג
וירקעו
את
פחי
הזהב
וקצץ
פתילים
לעשות
בתוך
התכלת…
רמב"ן
לט, ג
וירקעו
את פחי
הזהב –
לא הוסיף בכל מלאכת הקדש לפרש דרך האומנות איך נעשה, זולתי בכאן, והראוי שיאמר ויעשו את האפוד זהב תכלת וגו' מעשה חושב, כתפות עשו לו וגו', כי כן הדרך בכולם ויתכן שספר בכאן המחשבה שחדשו בחוטי הזהב,
כי היה תמה בעיניהם להיות זהב טווי ושזור כאשר יעשו בצמר ופשתים, כי לא נשמע עד היום ההוא לעשות כן:
ספורנו
לט, ג
וירקעו
את פחי
הזהב. המתנדבים שהתנדבו הזהב לבגדי כהונה רקעו פחים להיותם מוכנים שיעשו האומנין מהם פתילים:
וקצץ
פתילים. האומן קצץ פתילים מאותם הפחים המרוקעים שהתנדבו:
1.
הקושי העומד בפני כל אחד מהם בפסוקינו?
2. ד מתרץ הרמב"ן את קושיתו?
ב.
לט,
לב
ותכל
כל
עבודת
משכן
אהל
מועד
ויעשו
בני
ישראל
ככל
אשר
צוה
ה'
את
משה
כן
עשו.
אלשיך:
ילמדנו,
כי הגם שהקבה"ו מסייע את עושי המצוה מעלה הקבה"ו על העוסק בה, כאלו הוא עשאה כולה. והנה בעבודת המשכן לא היו ישראל בקיאין במלאכה, אך היתה נעשית מאליה ע"י השגחתו יתברך,
אעפ"כ מעלה עליהם הכתוב כאלו ישראל עשו הכל…
1.
הסבר,
מהי הפליאה הססגונית בפסוקנו המתבארת ע"י דבריו?
2.
הסבר,
מהו הרעיון הכללי הכלול בדבריו אלה!
ג.
לט,
ל"ב:
ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה'
את משה כן עשו.
אור
החיים:
נראה,
כי כאן עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה, והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה,
והתורה נתנה להתקיים בכללות ישראל,
כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה. (ואולי כי לזה רמז באומרו (ויקרא י"ט)
"ואהבת לרעך כמוך"-
לצד שהוא כמוך,
כי בשלומו ייטיב לך, ובאמצעותו אתה משלים שלימותך ואם כן אינו אחר אלא אתה עצמך וכאחד מחלקיך).
ובזה מצאנו נחת רוח כי ה' צוה תרי"ג מצוות ומן הנמנע שימצא אדם אחד שישנו בקיום כולם.וזה לך האות:
כהן ולוי וישראל ונשים– יש מצוות בכהנים שאין מציאות לישראל לעשותם,
ויש מצוות לישראל שאינם בכהנים וכן בלויים וכן בנשים.
ומה מציאות יש ליחיד לקיימם כדי להשלים תיקון לרמ"ח איבריו ושס"ה גידיו אשר יכונו להם?
ודאי רק כך,
שתתקיים התורה במחברת הכללות ויזכו זה לזה ויזכה זה לזה.
1.
הסבר את הרעיון הכללי שבדבריו.
2. על סמך איזה דיוק בפסוקנו הגיע לרעיון זה?
3.
הסבר את המלים המסומנות בקו.
ד.
לט,
ל"ב:
ויעשו
בני
ישראל
ככל
אשר
צוה
ה'
את
משה
כן
עשו.
העמק
דבר:
באשר ידוע שישראל נתאוו מאד שתהיה השכינה שרויה בתוכם היה עולה על הדעת שבשביל זה השתדלו לעשות הכל, משום הכא פירש הכתוב שרק "כאשר צוה ה'
את משה כן עשו".
שים
לב: בעל העמק דבר אומר דבריו בשבחם של ישראל ולא בגנותם. הסבר את השקפתו!
מה הקשי בפסוקנו המתבאר בדרך זו.
(עיין גם:
ספורנו
כן
עשו. לא פחות ולא יותר:
וכן רמב"ן כ"ה ט'
וכן
תעשו –
ורות אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו כלי בית עולמים כגון שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה כתבנית אלו תעשו אותם ואם לא יהיה המקרא מחובר למעלה הימנו לא היה לו לכתוב וכן תעשו,
אלא כן תעשו,
והיה מדבר על עשיית אהל מועד וכליו לשון רש"י ולא ידעתי שיהיה זה אמת שיתחייב שלמה לעשות כלי בית עולמים כתבנית אלו, ומזבח הנחשת עשה שלמה עשרים אמה ארך ועשרים רחב (דהי"ב ד א):
ור"א אמר וכן תעשו הכלים,
כי בתחלה אמר ועשו לי מקדש –
ועל דרך הפשט אין צורך לכל זה,
אבל בא הכפל לחזוק וזרוז,
אמר ועשו לי מקדש, בית וכלים כמקדש מלך ובית ממלכה (עמוס ז יג),
ושכנתי בתוכם, בבית ובכסא הכבוד אשר יעשו לי שם,
ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן הזה אשר אמרתי שאשכון בו בתוכם ואת תבנית כל כליו וכפל וכן תעשו כולכם בזריזות וחריצות, והוא כהכפל ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה'
את משה כן עשו (להלן לט לב),
כי מפני שהיא צואה אמר וכן תעשו:
ה.
שאלות ודיוקים ברש"י.
לט,
כ"ח
ואת
פארי
המגבעות
– תפארת המגבעות המגבעות המפוארות:
הרא"ם:
כי פארי שם רבים מן "פאר"
ואמר "המפוארים",
שאם לא היו המגבעות ההם מפוארים, לא היו להם פארים ולא היה אומר "פארי המגבעות".
גור אריה:
"פארי"
הוא שם בלבד כמו "תפארת"
ומפני שהוקשה לו,
שלא עשו "התפארת",
לכך הפך הרב שהוא כמו "מגבעות מפוארות".
1. מה בין שניהם בהבנת דברי רש"י?
2. למי מהם יש להביא סיוע מישעיה ג'
כ'
"הפארים"
פרק רש"י שם: תרגום "כלילא"
כמו (שמ'
ל'ט)
פארי המגבעות.
ו.
שאלת סגנון:
מ"ב:
כן
עשו
בני
ישראל
את
כל
העבודה
מ"ג:
וירא
משה
את
כל
המלאכה
הסבר את סבת השנוי בבחירת המלים. (וע'
תרגום אונקלוס!)
גליונות לעיון בפרשת השבוע
ערוכים בידי נחמה ליבוביץ – שנה העשרים ותשע (תש"ל ?)
פקודי
ל"ט ל"ב
ותכל כל עבודת משכן אהל מועד
ויעשו בני ישראל
כל אשר צוה ה' אל משה
כן עשו.
א.
י'
אלשיך:
ולמדנו,
כי הגם שהקב"ה מסייע את עושי המצוה,
מעלה הקב"ה על העוסק בה, כאלו הוא עשאה כולה. והנה בעבודת המשכן לא היו ישראל בקיאין במלאכה, אך היתה נעשית מאליה על ידי השגחתו יתברך; אף על פי כן מעלה עליהם הכתוב כאילו ישראל עשו הכל.
מה התמיהה בסגנון פסוקנו שממנה לומד האלשיך לדרוש את אשר דרש?
ב.
רש"י:
ד"ה
ויעשו
בני
ישראל: את המלאכה ככל אשר צוה ה'.
נחלקו מפרשי רש"י בפירוש דבריו אלה והנה דברי מקצתם:
ר'
אליהו מזרחי:
אילו היה כתוב "כל אשר צוה ה' " היה "כל אשר צוה"
הפעול (=המושא הישיר), אבל עכשיו שכתוב "ככל אשר צוה"…
מורה שלא שנו מן הצואה,
ואם כן אין פעול, ולכן אומר רש"י שחסר הפעול והוא בכח המאמר (=כלומר המושא נרמז,
כלול כבר בתוך הנשוא).
משכיל לדוד לר'
דוד פארדו:
כוונת הרב (=רש"י)
לישב שני ענינים.
האחד:
למה חזר וכתב "בני ישראל" והוה סגי דלכתוב "ויעשו ככל אשר צוה…" והשני:
אמאי הדר (=חזר)
וכתב "כן עשו" בסוף הפסוק. וכל זה תיקן רבנו במה שהוסיף תיבות "את המלאכה", דידוע ד"מלאכה"
כולל שני ענינים:
מלאכת ההבאה (=הבאת התרומות למשכן)
ומלאכת העשיה*. והנה מלאכת ההבאה שוה לכל נפש ישראל,
והעשיה אינה אלא לחכמי לב העושים מלאכת הקדש והיינו דכתיב: "ויעשו בני ישראל את המלאכה"-
כלומר ההבאה– "ככל אשר צוה…
כן עשו"- האומנים והחכמים, לומר שגם הם–
האומנים וחכמי הלב–
כן עשו מלאכת העשיה ככל אשר צוה ה'.
* כן פרש רש"י גם שמ'
ל"ו ז': ד"ה והמלאכה היתה דים לכל המלאכה: מלאכת ההבאה היתה דים של עושי המשכן,
לכל המלאכה של משכן לעשות אותה והותר.
באר–
יצחק
(ר'
יצחק
הורוויץ, אב"ד
דק"ק
יערסלב, מהדורה
ראשונה
למברג
תרלג, והדפס
שנית
ירושלים
הוצאת
קריה
נאמנה
1967).
ולי נראה בכוונת רש"י ז"ל שמאמר "ככל אשר צוה ה' את משה" איננו דבוק עם "ויעשו בני– ישראל",
רק עם "כן עשו" שאחריו,
שאם לא כן לא יתכן מה שאמר אח"כ "כן עשו", שבא כאן רק הנדמה ולא הדמוי, והדמוי ראוי להיות במאמר אחד עם המתדמה;
ועל כרחך שמאמר "ככל אשר צוה"
דבוק עם "כן עשו", ומאמר "ויעשו בני ישראל"
הוא מאמר פוסק לעצמו ואם כן חסר פעול העשיה–
היא המלאכה.
1. מה קשה לרש"י בפסוקנו לפי דעת כל אחד משלושת פרשניו?
2.
השוה את דברי רש"י במקומנו לדבריו:
בבראשית י"ב ח'
ויעתק
משם –
אהלו:
במדבר י"ד כ"ז
אשר
המה
מלינים
– את ישראל עלי:
במ'
כ"ו ט'
אשר
הצו –
את ישראל על משה:
מה הקשי המשותף שרש"י מיישבו בכל המקומות האלה?
3. איך יש לפסק את פסוקנו לפי כל אחד ממפרשי רש"י הנ"ל?
4. מה היא חולשת פירושו של ר' דוד פארדו במקומנו?
ג.
ויעשו
בני
ישראל
ככל…
כן
עשו
השוה לפסוקנו:
בראשית ו' כ"ב
ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלוקים כן עשה.
רמב"ן:
שעשה את התיבה ואסף המאכל.
ודרך הכתוב לומר "ויעש–
כן עשה", לבאר כי לא הפיל דבר מכל אשר צוה.
שמות
י"ב
כ"ח:
וילכו ויעשו בני ישראל כאשר צוה ה'
את משה ואהרן כן עשו.
רמב"ן:
שיצאו מלפני משה והלכו אל הצאן ועשו הפסח בערבים.
ודרך הכתוב לכפול ולומר "כן עשו", לבאר שלא הפילו דבר מכל אשר צוו,
כמו שפרשתי בנח.
וכן
(שמ'
ל"ט
מ"ג)
"וירא
משה
את
כל
המלאכה
והנה
עשו
אותה
כאשר
צוה
ה'
כן
עשו".
ויקרא
כ"ד
כ"ג:
ויוציאו…
וירגמו
אותו…
ובני
ישראל
עשו
ככל
אשר
צוה
ה'
את
משה.
רמב"ן:
כי כן יכפול בכל השומרים מצות השם,
כמו שנאמר בפרשת הפסח (=כונתו לשמ' י"ב כ"ח שהובא לעיל)
וכמו שאמר בפרשת הפקודים (במדבר א' נ"ד)
"ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה'
את משה כן עשו", וכן במטות הנשיאים (במ'
י"ז כ"ו)
"ויעש משה כאשר צוה ה'
אותו כן עשה".
העמק
דבר:
ד"ה
ויעשו
בני
ישראל… כן
עשו –
באשר ידוע שישראל נתאוו מאז שיהיה השכינה שורה בתוכם,
היה עולה על הדעת שבשביל זה השתדלו לעשות את הכל, משום הכי פירש הכתוב, שרק "כאשר צוה ה'
כן עשו".
להבנת דבריו אלה השוה דבריו
ויקרא
ט' ו'
רמב"ן
ד"ה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא עליכם כבוד ה'.
(אחרי הביאו דברי רש"י שם!) והענין דכבר היה בימי משה כתוב בישראל שהיו להוטים אחרי אהבת ה' אבל לא ע"י גבולים שהגבילה התורה. וכאשר יבואר באורך בפ' קרח,
שזה היה עיקר החטא של מאתים וחמישים אנשים שהיו צדיקים גמורים וחטאו בנפשותם במה שמסרו עצמם למיתה ע"י תשוקה קדושה זו להשיג אהבת ה'
ע"י הקטרת, אף על גב שלא יהיה כפי התורה,
שרק אהרן ובניו יקטירו…
1. האם הקשי שעמדים עליו הרמב"ן ובעל העמק דבר הוא אותו קשי שבו עסקנו בשאלה ב אם לא?
2. מה ההבדל בין הרמב"ן לבין בעל העמק דבר ביישוב הקשי הזה?
ד.
ויעשו בני ישראל…
אור
החיים:
הגם שלא עשו אלא בצלאל וחכמי לב–
שלוחו של אדם כמותו. וכאלו כל ישראל עשו. והגם שלא מצינו שעשה בצלאל אלא במאמר ה' ולא הם (=בני ישראל) שלחוהו,
אעפ"כ הרי הסכימו עליו.
ועוד:
נראה כי כאן עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה,
והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה,
והתורה ניתנה להתקיים בכללות ישראל.
כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה. (ואולי לזה רמז באומרו (ויקרא יט, יח)
"ואהבת לרעך כמוך"-
לצד שהוא כמוך,
כי בשלומו ייטיב לך, ובאמצעיתו אתה משלים שלימותך, ואם כן אינו אחר אלא אתה עצמך וכאחד מחלקיך).
ובזה מצאנו נחת רוח, כי ה' ציוה תרי"ג מצוות ומן הנמנע שיימצא אדם אחד שישנו בקיום כולם. וזה לך האות:
כוהן ולוי וישראל ונשים– יש מצוות בכוהנים שאין מציאות לישראל לעשותם,
ויש מצוות לישראל שאינן בכוהנים וכן בלויים וכן בנשים.
ומה מציאות יש ליחיד לקיימם כדי להשלים תיקון לרמ"ח אבריו ושס"ה גידיו אשר יכוונו להם?
ודאי רק כך,
שתתקיים התורה במחברת הכללות ויזכו זה לזה ויזכה זה מזה.
והוא מה שאמר הכתוב כאן "ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה'
"- כנה לכולם יחד מעשה כולם,
הגם שמהם שהביאו הנדבה, מהם עשו מלאכה,
יאמר על כללותם שעשו הכל.
וסמך מאמר זה למלאכת הבגדים (ל"ט א'- ל"א),
אשר עשאום יחידים מישראל, להעירך,
כי על פרט זה יאמר שעשאוהו בני ישראל באין הבדל, ומעתה כל אחד מבני ישראל הביא כל הי"ג מינים שבנדבה ועשה כל המלאכות האמורות.
1. מה הקשי שעומד עליו בעל אור החיים?
(שים לב: האם זהו אחד מאותם קשיים שעסקנו בהם בשאלות א ב ג או זהו קשי אחר?)
2. מה ההבדל בין שתי תשובותיו?
3. מהו הרעיון הכללי של תשובתו השניה?