בירך על היין לפני הסעודה, דהיינו לפני ברכת "המוציא", אינו צריך לברך על
היין המוגש לאחר גמר הסעודה.
אין לפרש "לאחר המזון" היינו לאחר ברכת המזון, כי ברכת המזון היא סיום
הסעודה, לכן אין ברכת היין שלפני הסעודה פוטרת את היין ששותה לאחריה.
|
בשבתות וימים טובים ברכת היין שלפני המזון פוטרת את היין שלאחר המזון,
מכיוון שרגילים לשתות יין אחר הסעודה, וכשבירך לפני המזון היה דעתו על כך,
אבל בשאר ימות השנה, שאין רגילים לשתות יין לאחר הסעודה, חוזר ומברך על
היין שלאחר המזון, שלא היה דעתו על כך כשבירך לפני המזון.
|
כי הפת – עיקר הסעודה, והפרפרת – דבר טפל בסעודה, ואין טפל פוטר את
.רקיעה
|
א. מאכל שמלפתים בו את הפת, [כגון בשר ודגים].
ב. פת הצנומה בקערה, שאין בה מראה לחם, [שברכתה בורא מיני מזונות].
הפירוש השני נראה לו יותר, כי יש חידוש בבירך "על הפרפרת, לא פטר את
הפת", אף-על-פי שהפרפרת הוא מין פת, אינה פוטרת את הפת. ולפי הפירוש
הראשון אין כל חידוש בדין זה.
|
התנא בא ללמדנו כי מי שלא הניח פאה במחובר חייב להפריש פאה מן התלוש.
לומדים זאת מלשון המשנה "לעולם", שמשמעותו בכל המצבים.
|
כתוב בתורה "ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך", ממה שיש לך ואין לו
אתה חייב לתת לו, יצא הפקר שידך וידו שווים בו, ולכן פטור ממעשרות.
.תורשעמב בייח רקפה – חורימה בלש רחאל הרקפוה האובתה רשאכ
|
החולקים על ר' עקיבא סוברים שמדין תורה הזורע פטור מן המעשרות אפילו
לאחר המירוח, נימוק: כתוב "עשר תעשר… ואכלת" ודורשים "ואכלת" ולא
זורע. מדין דרבנן, גם הזורע לפני המירוח חייב לעשר.
הערה למעריך: לא נדרש לציין נימוק לדין דרבנן.
|
מדין דרבנן חייבים לתת את התרומות והמעשרות לכוהנים ולוויים אחרים.
נימוק: קנסו אותם חכמים כדי שלא יהיו קופצים לקנות תבואה בגרנות ויפקיעו
מתנות אחיהם.
מדין תורה חייבים להפריש תרומות ומעשרות [כדי להתיר את איסור טבל]
ואינם חייבים לתת את התרומות והמעשרות לכוהנים ולוויים אחרים, [שהרי
הם עצמם כוהנים ולוויים).
הערה למעריך: אם לגבי דין תורה ציינה רק שאין לתת את התרומות והמעשרות,
בלי שהתייחסה לחיוב להפריש אותם בכל זאת – התשובה תתקבל כמלאה.
|
הביצה אסורה באכילה, כי ביצה שנולדה ביום טוב נגמרה בשבת, ונמצאת
שבת מכינה ליום טוב.
|
הביצה אסורה באכילה, כי גוזרים בכל יום טוב, משום יום טוב שחל להיות
.תבש רחאל
|
הביצה מותרת באכילה, כי נוהגים יום טוב בשני הימים מכוח ספק, ויום
.לוח אוה דחא
|
הביצה אסורה באכילה, כי שני הימים נחשבים קדושה אחת [וכיום אחד
ארוך], שלא מכוח ספק נהגו בהם יום טוב.
|
|
מותר להקריב שלמי חגיגה, כיוון שהם חובת היום, ויש בהם אכילת אדם.
|
|
אסור להקריב שלמי נדבה, כיוון שאינם חובת היום.
|
עולת יחיד אסור להקריב, כיוון שאין בה אכילת אדם, ואינה חובת היום.
עולת ציבור מותר להקריב, כיוון שזמנה קבוע.
|
עולת ראיה לפי בית שמאי אסור להקריב, כיוון שאין בה אכילת אדם [לכם
.[הובגל אלו
לפי בית שמאי אסור להקריב, כיוון שכתוב "עצרת לה'", כל מה שלה' חובת היום
.רתומ
|
שיעור שתייה לחיוב ביוהכ"פ, ממלא חלל פיו במים שאם יסלק את המים
.(ב"ערה שוריפ – 'ב ,ח"פ ,אמוי) דצה ותוא טולבי דחא דצל
|
מצוות לא תעשה שאם עבר עליה ניתן לתקנה על-ידי קיום מצוות עשה
.(ב"ערה שוריפ – 'ח ,ח"פ ,אמוי)
|
פרשת "ובעשור לחודש השביעי" הכתובה בחומש במדבר. [כהן גדול היה
קורא פרשה זו ביום הכיפורים בעל פה] (סוטה, פ"ז, ז').
|
כפי שאדם נוהג, כך נוהגים בו מן השמים, דהיינו, שמשלמים לו בעד מעשיו
.('ז ,א"פ ,הטוס) הדימ דגנכ הדימ
|
|
תגא – כתר, המשתמש בכתרה של תורה יחלוף מהעולם.
תגא – ראשי תיבות: תלמיד גברא אחרינא, המשתמש בתלמידים שאינם
תלמידיו יחלוף מהעולם.
תגא – שם המפורש, המשתמש בשם המפורש אין לו חלק לעולם הבא (אבות, פ"א, י"ג).
|
|
