הוראת תושב"ע

כ׳ באב תשפ״ו · תנ"ך


דברי חכמים וחידותם

חידות בחרוזים


פרשת דברים



נחלקו הדעות אם מקומות הם אי-שם
או סמלים ורמזים להזכיר חטא אף אשם.

ז"ל ימים לפני היותו ז"ל
– כך נמסר לנו ע"י חז"ל –
מטפל האיש בעסקי שיקום
לתקופה קשה עורך סיכום.


בחר לעצמו מיטה יפה, לא מיטת סדום
לא עמוני היה, אף לא בן אדום.
שטח יצועו כמאית דונם
ישן עליו רק אחד – לא דו-נם.


חבל לקח באירוע מסוים
מאז על שמו האיזור מקוים.


צאצאי הנולדים מגילוי עריות
(הרמז הפעם – שתי אחיות(
לא סבלו כמו שכנם בחשבון
– הפעם איתם לא באו חשבון.


היצקינומוק יעצמא רדעיה תורמל
פשטה השמועה על פני כל הארץ.
התרגשו כולם, זעו מתחת לערץ
– לא עזרה להם שום מדיטציה.


תרבגה וז ימ
.תרדאה הל ונישש
(אצל שכנינו, שאינם בני עבר
.(רבג לש ומש לע … אקווד איה היורק
בשיכול אותיות – ביני ובינך מהו
ממזרח וממערב עמים הר יקראו.


תובושת


הכוונה למחלוקת הפרשנים (למשל רש"י – רשב"ם)
בפסוק הראשון בפרשתנו:
אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן
במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן
.בהז ידו תרצחו
על פי רש"י, כל השמות הללו מזכירים חטאים של עם
ישראל באותם מקומות.


משה מנסה לשקם את עם ישראל החל מר"ח שבט,
37ימים לפני פטירתו ביום ז' באדר:

ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש
ותא 'ה הוצ רשא לככ לארשי ינב לא השמ רבד
.(ג ,א) םהילא



הנה מיטתו של עוג מלך הבשן,
,תומא 4 לע תומא 9 ושרע חטשש
דהיינו כ- 4.5מטרים 2 Xמטרים = 9מ"ר,
שהם כמעט מאית מ- 100מ"ר.
על מיטה זו לא נמו שני (= דו) אנשים
:(אי ,ג) דבלב אוה אלא
הנה ערשו ערש ברזל הלה הוא ברבת בני עמון
.(שיא תמאב הבחר תומא עבראו הכרא תומא עשת



ג, יד: יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגב
עד גבול הגשורי והמעכתי ויקרא אתם על שמו
את הבשן חות יאיר עד היום הזה.



הכוונה למואב ולעמון, שלגביהם חל איסור על
בני ישראל להתגרות בם מלחמה (ב, ט, יט),
וזאת בניגוד ליחס כלפי סיחון מלך האמורי היושב
ןובשחב
(… ראה נתתי בידך את סיחן מלך חשבון האמרי
.(דכ ,ב – המחלמ וב רגתהו שר לחה וצרא תאו
"הפעם איתם לא באו חשבון" – בניגוד לנאמר בספרנו
."'וכו 'ה להקב יבאומו ינומע אבי אל :ה-ד ,גכ קרפב



ב, כה: היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים
תחת כל השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך.



הגברת היא הר החרמון, הנקרא שרין בפי הצידונים
(היושבים במערב) ובשיכול אותיות שניר בפי האמורי
.(ט ,ג) י"אל תיחרזמ בשויה
שכנינו הדרוזים קוראים להר "ג'בל א-שייך" = "הר השיך".