מסתבר שעניין זה קשור בשאלת עצם כתיבת התורה שבעל פה, שהלא מעיקר הדין אסור היה
ףא . ⁽⁶⁾להעלות על הכתב דברים שבפה, כמו שיוצא מסוגיות גיטין ס ע"ב ותמורה יד ע"א ועוד
לאחר שהתירו איסור זה בזמן כל שהוא, על יסוד 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', עדיין היתה
הכתיבה מצומצמת, ורק עד כמה שנחוץ והכרחי היה כדי למנוע את הסכנה והחשש שבשכחת
התורה. מובן אפוא שלא נקבע מעולם, בשום זמן, לא בימי חז"ל, לא בימי הגאונים והראשונים
ולא בימי האחרונים ועד לימינו, בספרי התורה שבעל פה, בין בכתב ובין בדפוס, טופס איזה
ויהי ויפ לעש ,סופיט-בא ,המגודל רפס ,תפומ רפס ונייה ,'הרזעה רפס' תניחבב היהיש ,אוהש
. ברור שאין כל סיבה ⁽⁷⁾הכל מעתיקים, ושעל פיו יהיו מכריעים את הנוסח וממילא את ההלכה
סמכותית להעדיף נוסח של כתב יד מסוים או מהדורת דפוס מסוימת על פני אחרים, וכדבריו של
ינאו' :הרותה לש ⁽⁹⁾ לענין הסתמכותו של מרן הר"י קארו על דפוס אישאר ⁽⁸⁾ ונאזנול יד ם"רהמ
אומר, ומנו דפוס אישאר דלא ידענא ליה?! ומאי אולמיה מדפוס בומבירגי ושאר דפוסים?! ותו
אדפריך מדפוס אישאר ליסייע מדפוס פורטוגל…', וכן יכולים אנו לומר מאי אולמיה דדפוס וילנא
על פני דפוס סלאוויטא, יעסניץ, קאפוסט, פרנקפורט וכל כיוצא בהם.

מעונה אלהי קדם (דברים לג כז). שלשה ספרים נמצאו בעזרה – אחד .א
1של מעונים, ואחד של 'היא היא', ואחד נקרא 'ספר זעטוטים'.
2באחד כתיב 'מעון אלהי קדם', ובשנים כתיב 'מעונה אלהי קדם',
3בטלו חכמים את האחד וקיימו את השנים.
4באחד כתיב תשעה 'היא', ובשנים כתיב אחת עשרה 'היא', בטלו
5חכמים את האחד וקיימו את השנים.
'לארשי ינב יטוטעז לאו ,לארשי ינב יטוטעז תא חלשיו' ביתכ דחאב 6
7ובשנים כתיב 'וישלח את נערי בני ישראל, ואל אצילי בני ישראל',
8בטלו חכמים את האחד וקיימו את השנים.
⁽¹⁰⁾ספרי לדברים, פיסקה שנו (לדברים לג כז)

:עשוהי רפסל ושוריפל המדקה ,ק"דרה ירבד דוסיב יאדווב תחנומ וז אתיירב

אפשר לפרש שהרד"ק נתכוון לשלשה מצבים, האחד שהולכים אחר הרוב, השני, כאשר אין רוב,
שהולכים לפי דעתם, והשלישי, כאשר אין רוב וכאשר אינם יכולים להכריע, שמשאירים הדבר
, ובלא ספק דבריו לקוחים מדברי הרד"ק, וכמות ⁽¹⁶⁾בספק. פירוש זה פירש רבנו המאירי בעניין זה
:םשריפש

,י"קת יצנריפ ,'הרותל גייס תרוסמ' ורפסב ,ודילוטמ היפעלובא סורדוט ר"ב יולה ריאמ יבר – ה"מרה
קבע את המסורה על יסוד הרוב, אם כי לא הזכיר ברייתא זו, אלא סמך דבריו על ההוראה במקרא
'אחרי רבים להטות' (שמ' כג ב), ככל דיני התורה. כמובן שאין מדובר ברוב פשוט, אלא ברוב של
הספרים המדויקים והמוסמכים שניתן לסמוך עליהם את ההכרעה. אם כי טרח הרבה להשיג טופס
ויתוערכהש ספוט ,ליעל אבוהש תומכ ,רבחמה תמיתחב רשואמו הגומ ם"במרה לש ורפסמ קיודמ
נשענות על נוסח 'הספר הידוע […] שעליו היו הכל סומכין', לא סמך עליו בלבד. וכך כתב בהקדמה
:םש

תשובה, מדעתי שכן האמת, שאין מוסיפין וגורעין בכל מקום ומקום בספרים ע"פ המסורת
וע"פ מדרשי אגדה, לפי שנחלקו במקומות בארצות ע"פ חכמיהם הבקיאים בחסרות
, וכמדומה לי אפילו במקרא ומסורת, כמחלוקת בן אשר ובן נפתלי ובין ⁽³¹⁾תורתיו
,(אל ,גי 'מב) 'ונממ אוה קזח יכ'ב ושרדש המ יולת הזבש יל המודמכו .יאחנידמל יאברעמ
אל תיקרי 'ממנו' אלא 'ממנו' (סוטה לה ע"א וש"נ), אע"פ שבכל הספרים הכתובים אצלנו
, אע"פ שכל מקום כנוי ⁽³²⁾אין חילוק במלת 'ממנו' בין שנופל על רבים בין שנופל על יחיד
. אלא שאני סבור שבין מדינחאי ומערבאי היה ⁽³³⁾נון וי"ו לרבים ברפה וליחיד בדגשות
מחלוקת ב'ממנו', שהאחד נוהג בו כבשאר הכנויין, להרפות כל שהוא בא לרבים, והאחד
נוהג כמנהג מקומנו, לדגש הכל. וכמדומה שכך מצאתי בספרי המסורה, שיש מחלוקת בין
. ומ"מ בכל מה שבא בתלמוד דרך עיקר דין כ'קרנת', 'קרנות', ⁽³⁴⁾יאברעמל יאחנידמ
וכ'בסכות', 'לטוטפת' (סנהדרין ד ע"א), 'ובן אין לו' (בבא בתרא קטו ע"א ויבמות כב ע"ב)
ביו"ד, דרשינן עיין עליו, מדלא כתב בלא יו"ד, כמו 'מאן בלעם' (במ' כב, יד), שעליו דנין
. וכן בכל מקום ⁽³⁵⁾עיקר ירושה שממשמשת והולכת, בזה ודאי מתקנין. (המיעוט)
ומקום, אפילו בחסרות ויתרות, מתקנין המיעוט ע"פ הרוב, דמקרא מלא דבר הכתוב
'אחרי רבים להטות'. ושנינו במסכת סופרים: 'אמר ר"ל ג' ספרים נמצאו בעזרה ספר מעון
וספר זעטוטי וספר הוא, באחד מצאו 'מעון אלהי קדם' ובשנים מצאו כתוב 'מעונה', באחד
מצאו 'זעטוטי בני ישראל', ובשנים מצאו 'נערי', באחד מצאו כתוב אחד עשר 'היא' ובשנים
. ⁽³⁶⁾אחד עשר 'הוא', וקיימו השנים ובטלו אחד

, כתב לשיטתו, שלא כדעת הרשב"א: 'וכבר קדמתי לך כי בכל מקום שהגמ' או ⁽⁴⁶⁾יצרונ י"ר
המדרש חולק על המסורת בחסרות ויתירות אנו הולכים אחר המסורת ולא מבעיא בדרשות של
אגדה כגון פלגשם כלת ואשמם אלא אפי' היכא דנפיק מיניה דינא כגון הכא אליבא דב"ש וב"ה',
, ולא חש שהרשב"א פוסק ההיפך, והביא מדבריו רק את ההמשך ⁽⁴⁷⁾ובהמשך הביא תשובה זו
ש'בכל מקום אפילו בחסרות ויתירות מתקנים מיעוט ספרים על פי הרוב וכו". אפשר שהשיבוש שם
. וכן משמע ⁽⁴⁸⁾ונאזנול יד ם"רהמ ירבד לע הארנכ תנעשנ וז העד .והעטה ('טועימה' הלמה תפסות)
הכלה . ⁽⁵⁰⁾ . וכן פסק גם ר' שלמה גאנצפריד, בעל הקיצור שו"ע⁽⁴⁹⁾אסילמ י"ר לש ותעד התיהש
למעשה, כמדומה, שבכל מקום המנהג שפשט בישראל שהולכים אחר קביעת ספרי המסורה ולא
אחר הנוסח המצוי במובאות שבתלמוד, אפילו במקום עיקר דין.

וכן הוא בפירוש לדברי הימים של תלמידי רס"ג, פפד"מ תרל"ד, עמ' ' :29ואנשי מזרח אומרים, ב'
שבכ"י מינכן ( 5טור ' :)17ואין ⁽⁵³⁾ספרים מצא הסדרן וכתב כאן וכאן.' וכן גם בפירוש דברי הימים
לתמוה על ששינה שמו, שכן מצינו בתלמוד ירושלמי עזרא מצא ג' ספרים ולא ידע מה לעשות, איזה
לכתוב, וקיים את השנים והניח את האחד, וכן מצינו דוגמתו במסכת מגילה (ט ע"א), ואל אצילי בני
ישראל […] אלא ג' ספרים מצא, אף כאן מצא כתוב בשני ספרים' (מכאן ואילך מופיע ביטוי זה
. יש להעיר כי בירושלמי תענית, שם, העניין בסוגיות הסובבות הוא ⁽⁵⁴⁾לאורך כל הפירוש בכ"י זה)
בענייני ספרי יוחסין, ומכאן שהמיוחד שבגירסה ופירושה אליבא דפירושים אלו, אינו רק בגירסה
'עזרא', אלא גם בכך שאין הנידון ספרי תורה ונוסח התורה, אלא ספרי יוחסין, ומסורת-יחוס
המשפחות שנפרטו בהם.

רבים מן הפוסקים הסיקו מזה להלכה, שכל ספרי התורה שבידינו מתקופת האמוראים ואילך אינם
בטוחים בכשרותם, וכלם בספק שמא אינן מדויקים בחסירות וביתירות, והלא ספר תורה שחסר בו
או שיתר בו אפילו אות אחת פסול (וראה דברי הרמ"ה, שהובאו לעיל). על כן פסק הרמ"א, או"ח
סימן קמג, סעיף ד, שאם נתגלתה בשעת קריאה בס"ת טעות מסוג החסירות והיתירות, אין להוציא
ספר אחר שהרי אין אנו יודעים אם האחר מדויק, וכך כתב:

מונח זה 'עזרה', מובא במשנה מועד קטן, ג, ד: 'ואין מגיהין אות א' אפילו בספר העזרה' (כך בכ"י
קויפמן, בדפוס נפולי, במשנה שבירושלמי דפוס ונציה, ובבבלי יח ע"ב דפוס ונציה [ובכ"י מינכן:
בספרי העזרה], וכן בהלכות גדולות, ברי"ף, במיוחס לרגמ"ה, בתוך: קובץ ראשונים למו"ק, ירושלים
תשכ"ו, עמ' צו, בס' האשכול, ברמב"ם, הלכות יו"ט פ"ז הי"ג, בכלבו סימן ס ובארחות חיים הלכות
חול המועד אות ז, בסמ"ג לאוין ע"ה [ועיין דקדוקי סופרים]). 'בספר [מספר] עזרא' – כך גרסת
הפירוש המיוחס לרש"י, והמאירי (המציינים גם לגירסה 'עזרה'). ופירש המיוחס לרש"י (שם): 'ס"ת
של עזרא. ואני שמעתי עזרה, בה', ופי' ספר מוגה היה בעזרה שממנו היו מגיהים כל ספרי גולה'.
רפס' :י"שר שריפו .'ללגנ אוה ותלחתל הרזע רפס בקעי רב אחא בר רמא' :ב"ע די ארתב אבבבו
עזרה – ספר שכתב משה ובו קורין בעזרה פרשת המלך בהקהל וכה"ג ביוה"כ'. ולזה כנראה התכוון
בארחות חיים שהביא שיש מפרשים שהוא ס"ת שקרא בו הכה"ג ביוה"כ, והובאו דבריו בב"י, או"ח,
סוף סימן תקמ"ה. וראה מה שציין שם לריטב"א ולתרומת הדשן סי' פ"ה. וראה גם כלים טו, ו,
; ירושלמי שקלים פ"ד ה"ג: 'רבי אחא רבי תנחום בר חייה בשם רבי ⁽⁷⁷⁾תוספתא שם ב"מ פ"ה
רב רב הבר רמא' :א"ע וק תובותכבו , ⁽⁷⁸⁾שמלאי מגיהי ספר העזרה נוטלין שכרן מתרומת הלשכה'
חנה אמר ר' יוחנן: מגיהי ספרים שבירושלים היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה'. בירושלמי סנהדרין
פ"ב ה"ו: וכות' ספר תורה לשמו וכו' ומגיהין אותו מספר העזרה, על פי ב"ד של ע"א'. ומכאן
. ⁽⁷⁹⁾ברמב"ם, הלכות ס"ת, פ"ז ה"ג, ובהלכות מלכים פ"ג ה"א

רפס לע ארונטרבמ הידבוע יבר איבהש רופיסה תותימאב בר קפס יאלוזא ד"יח ברה ליטה רבכ
עזרא שטבע בים, שהוא גם הסיפור שהובא בחומש שנדפס עם ספר החינוך [אמשטרדם תקכ"ז],
בפ' ויחי, בהגהה של ר' מנחם מן הלוי, ממה ששמע על ספר עזרא שהיה במלכות בורגוניא,
ושהרמב"ם נסע לראותו; עיין שם הגדולים, מערכת גדולים, ערך רבינו עובדיה. גם ר' רפאל
מילדולה, שו"ת מים רבים, סימן נה, כתב שאין להאמין לסיפורי המון העם הללו. הסיפור הזה מובא
, ⁽⁸¹⁾ , שמצאו ב'מכתב' מצורף לרשימת חסירות ויתירות⁽⁸⁰⁾על ידי ר' יום טוב ליפמן מילהויזן
ונראה שהוא מקור הסיפור גם אצל ר"ע מן האדומים, מאור עינים, חלק אמרי בינה, שמצאו ב'חומש
קדמון כתוב יד' שראה בפיררה בעזבון ר' שלמה ששון, שבפתחו היה כתוב סיפור זהה. הסיפור
מסופר על ידי הרמב"ם בגוף ראשון, שקינא לד' צבאות אלהי ישראל, 'וכתבתי חומש בקונטרוסים
מועתק מספר הידוע שבמצרים שהוא כולל כ"ד ספרים שהיו בירושלים בזמן הבית, וכשנלכדה
ירושלים ע"י המלך קרלין לוקח משם הספר ובא שבי בארץ מצרים ועליו אנו סומכין', והוא שהלך
למלכות בורגונא אשר בצרפת למדינת יילון היושבת על נהר שאזכה, 'כי דרשתי וחקרתי שנמצא שם
תורת אלוקינו כתב יד קודש עזרא הכהן הגדול ומצאתי מכוונת כל דבר ודבר עם הספר שהבאתי
.'…ימע

הרחיד"א הביא את הסיפור מן החומש הנ"ל, ותלה אותו בר' מנחם מן הלוי המתואר בשער החומש,
שם; כ'המדקדק התורני', ולא הזכיר שהוא המובא בספר מאור עינים; והלא ר' מנחם מציין שם
שהוא מעתיק מספר מאור עינים. אין זאת אלא שנמנע הרחיד"א מהזכרת שם ספר זה, שלא הזכירו
הארנכו ,ארזע רפס . ⁽⁸²⁾בשם הגדולים, מחמת רצונו של מרן הב"י להחרימו, כפי שהביא הרחיד"א
. מדברי הרמב"ם ידוע לנו על ספר תורה שכתב, עיין ⁽⁸³⁾על פי הנ"ל, נזכר גם על ידי הרמ"א
הלכות ס"ת פ"ח ה"ד, אך לא נמסר דבר על 'חומש' שכתב, היינו, בניקוד, בטעמים ובמסורה וכו'.
אדרבה מדברי בנו ר' אברהם משמע שגם לגבי התורה לא היה בידו, ומכאן שגם לא היה בידי אביו,
נוסח בטוח לחלוטין, עיין שו"ת ראב"ם, סימן צא:

ר"י הלוי, הכוזרי, מאמר ג, כה: 'יעיינו ברוב הספרים, כי הרבים לא יעבור עליהם .2

הכזב, ויניחו היחידים. וכן יעשה במעתיקים, כשיחלקו, המיעוט ישובו לדעת הרוב'.

על השינויים מפני הכבוד, אמרו חז"ל 'שכינה הכתוב' (מכילתא, שמות שירה, .3

פרשה ד, מהדורת הורביץ, עמ' 135; ספרי במדבר, פד, מהדורת הורביץ, עמ' .)81יש
לשונות בדברי האמוראים שקראו להם 'תיקוני סופרים' (שמו"ר יג, א [רבי יהושע בן
לוי], בר"ר לט, ז [ר' סימון] ותנחומא בשלח טז, וראה בערוך, ערך כבד, א, ועיין גם שם,
ערך עטר, א), וראה: ר"ש ליברמן, יוונית ויוונות בא"י, ירושלים תשכ"ג, עמ' .177-170
כל זה אינו ענין לדיוננו כאן.

מכאן שאין להסיק מברייתא זו שביטלו או גנזו ספרים שהיו בהם גרסאות שנתבטלו .4

ברוב כנגד רוב ספרים, וממילא אין להקיש מזה על כתבי-יד הנמצאים במרוצת הדורות,
ולחשוש שמא היו מן המתבטלים או שנגנזו, עיין קובץ אגרות החזון איש, חלק א, לב,
וצ"ע. כל שכן שאי אפשר להסמיך ברייתא זו ועניין זה לוויכוח שנתעורר לאחרונה על
ייחוסו של החומש המכונה 'כתר ארם צובה', או 'כתר חלב', או 'כתר בן אשר'. אין
צריך לומר שלא ייתכן לראות את השמירה המעולה והקדושה שבה התייחסו בני קהילת
ארם צובה ל'כתר', זה מאות בשנים, ומניעת השימוש הרחב בו מן הציבור, כ'גניזה'.
סברה זו חסרת הגיון וחסרת טעם, ולא היה צורך להזכירה אלמלא הועלתה לאחרונה
בקונטרס הפולמוסי 'דעת תורה', ירושלים תשנ"ה, עמ' יב: 'ועיין דרישה (או"ח סי' ל"א
סק"א) בענין הפלוגתא דרש"י ור"ת ז"ל […] דאין לסתור סדר ר"ת ממה שמצאו תפילין
בקבר יחזקאל כדברי רש"י, שאדרבה לר"ת מצי למימר שפסולין היו כיון שכתבן באותן
הסדר, ולכך נקברו בקברו כדין ספרים פסולין שנקברין ונטמנין בקברו של צדיק" עכ"ל.
וקרוב לזה יתכן לומר בנ"ד דכיון שספר זה [כתר בן אשר שבחלב] היה טמון וסגור ולא
השתמשו בו לנהוג על פיו'. והרי זה מרפסין איגרא להשוות שמירה מעולה בקדושה
בבית כנסת במשך מאות שנים לקבורת ספר בקבר!

עיין ירושלמי מע"ש, ה, א, (נה ע"ד): 'כרם רבעי וכו'. זוגא [כצ"ל, כבמלאכת .5

שלמה, ועיין י"נ אפשטיין מבוא לנוסח המשנה, ירושלים תש"ח, עמ' ,16שהכוונה לר'
יהודה ולר' חזקיה בני ר' חייא, ובכ"י ליידן ניכרים שרידי ג, שנגרד] שאל לר' מה ניתני
כרם רבעי או נטע רבעי. אמ' לון פקון שאלון לר' יצחק רובא [הוא ר' יצחק ב"ר
אבדימי] דבחנת ליה כל מתניתא. נפקון ושאלון. אמ' לון: קדמיא כרם רבעי, ותניינא
נטע רבעי. ר' זעירא מקבל לסביא דהוון ביומוי דר' יצחק רובא דלא בחנון כל מתניי'
מיניה'. ועיין לפירוש ולגירסה מ"ש י"נ אפשטיין, שם, עמ' .16-13ובפרטים שונים מצינו
שחקרו על הנוסח ויש שנשארו בספק, עיין שבת עז ע"א, ועיין עירובין נג ע"ב, לפי
גירסת רש"ג, אגרת רש"ג, מהד' ב"מ לוין, ירושלים עמ' ,25-25וכ"י מינכן, שרבי עצמו
היה מסופק בנוסח המשנה. ועיין כתובות צה ע"ב אלמנה ניזונית או אלמנה הניזונית,
ונשאל הרמב"ם (אגרות ותשובות, אמשטרדם תע"ב, דף נג ע"א, ושו"ת הרמב"ם
מהדורת בלאו, ירושלים ,XXXכרך ב, סימן תמ"ב, עמ' ,)720מדוע נסתפק להם, והלא
איה הרזעה רפס הנשמה יכו :ם"במרה בישהו .בותכ דציכ וב ונייעי ,ונינפל הנשמה רפס
שאין בה אות חסירה או יתירה, ומנין אנו יודעים היאך כתב רבינו הקדוש במשנה ניזונת
או הניזונת הלא מן הזקנים לא מן הספרים'. ועיין אפשטיין, שם, עמ' ,8ובמקומות רבים
שם. דרכי הבירור וההכרעה בספרי חז"ל שונים מן הנהוג לגבי ספרי המקרא. בעיקר
הדבר יש לדון גם בזה מכוח הרוב, ככל דיני התורה, אך לעומת החכמים שסמכו על
הרוב, מצינו רבים מן החכמים שראו בשינויים ובחילופים של הנוסחאות, מחלוקת כעין
מחלוקת הפוסקים, ודנו בזה כדין הספיקות, כמו בתשובת הגאון המובאת בתשובות
הגאונים, מהדורת אסף, ירושלים תרפ"ז, סימן קכג: 'ואעפ"כ כיון דאיפליגו בהו גירסאי
דהוו מעיקרא, ליכא כח בהא מילתא למיזל בתר רובא ולקולא עבדינן', וכן בעיטור,
ח"א, סוף מאמר שמיני, באותו ענין: 'ואף על פי כן כיון דפליגי גרסאי, לקולא עבדינן
ולא מגבינן ביה ממשעבדי' (ועיין אוצר הגאונים, גיטין, חלק התשובות, סימן לה, עמ'
15והמצויין שם). וראה ר"ח מדיני, ספר שדי חמד, ,XXXמערכת החית, כלל לו, ורמ"מ
כשר, גמרא שלמה, מסכת פסחים, ירושלים תש"כ, מבוא, עמ' ז, שהביאו (רממ"כ לא
הזכיר את השד"ח!) כך מן מהר"י קארו (שו"ת בית יוסף, יבום, סימן ה), המהרש"ל (ים
של שלמה, חולין, פ"ג סימן צט, ושם סימן צה, ופ"ח סימן סו), הר"י סירקיש והר"מ
סופר, לומר שחילופי נוסחאות דינן כספק. ועיין עכשיו ציונים למחברים שהעירו בזה,
אצל י"מ שפיגל, עמודים בתולדות הספר העברי, ירושלים תשנ"ו, עמ' ,507-495
למחברים שהעירו בזה. אחד ומיוחד שהעיר הרבה לענין הנהוג בגירסאות ובחילופים
שנפלו בהם, ובדבריו כללים רבים בענין זה, הוא רבנו תם, בהקדמתו לספר הישר
ובתשובותיו, ובמיוחד באלו שנכתבו לר' משולם ממלאון (מנהגו היה, כדבריו, שלא
למחוק ספר מימיו אלא שונה את גירסתו וגירסת חכמי צרפת, ונהג בזה מנהג ספק, עיין
שו"ת ר"ת, ,XXXסימן מז אות ז, עמ' ,93ור' משולם היה מחכמי ארצות המזרח; ראה
מ"ש בספרי תורתן של גאונים, ח"א: תורת הגאונים ותקופתם, ירושלים תשנ"ג, עמ'
.)237מן הראוי היה לסדר את הכללים היוצאים מדבריו בסדר הגון.

עיין אפשטיין, לעיל הערה ,4עמ' ,706-692ושם ציונים לכל הדיונים בשאלה זו, .6

וכל הראיות שהובאו לעניין זה. ביאורי סוגיות אלו ומסקנות חדשות בעניין זה ראה
.29-20 'מע ,תמדוקה הרעהב ל"נה ירפסב ש"מ

ראה ר"ש ליברמן (לעיל הערה ,)3עמ' ,224-213בפרק 'פרסומה של המשנה': 'מאחר .7

שאין אנו מוצאים בכל הספרות התלמודית שספר המשנה נבדק פעם במקרה של
פלוגתות או ספיקות בעניין גירסה מסוימת, אנו רשאים להחליט בביטחון גמור
שהחיבור לא פורסם בכתב' (עמ' .)216לעומת זאת הביא ראיות שפורסמה בדרך אחרת,
היינו בעל-פה, מהדורה סדורה וקבועה של המשנה, שנשנתה על ידי ה'תנאים' בבית
.שרדמה

אור תורה (בתוך: שתי ידות, ונציה שע"ח), פרשת וארא, ועיין גם פרשת יתרו..8


המ האר ,העש יפל וחילצה אל ותוהזל תונויסינהו תעכ עודי וניא הז סופד ,בגא .9

שכתבתי במשנה תורה להרמב"ם, הספרים מדע אהבה, מהדורה פקסימילית של כ"י
אוקספורד ,577ירושלים-קליבלנד תשנ"ז, מבוא, עמ' ,60הערה .105

מהדורת פינקלשטיין, ברלין ת"ש, עמ' 423ומשם שינויי נוסח שצוינו כאן, וכידוע .10

יש לבדוק אחריהם. את הדעות השונות בפירוש הברייתא הזו, ציין ש' טלמון, 'שלשה
ספרים מצאו בעזרה', ספר מ"צ סגל, ירושלים תשכ"ה, עמ' ,264-254ביניהם פירושים
חסרי שחר ומוזרים. פירושו שלו מתבסס על הטענה שנוסח הברייתא בספרי קצרה
מהנוסחאות האחרות, אבל הוא השתמש במהדורת איש שלום, ולא ראה את מהדורת
פינקלשטיין כמובא בפנים, ואת שינויי הנוסח שם. ועיין עוד: י' קוטשר, הלשון והרקע
הלשוני של מגילת ישעיהו השלמה ממגילות ים המלח, ירושלים תשי"ט, עמ' ,65-58
ושם, עמ' .464-462

הרישום משובש, ושם: 'מצאו כתוב', כמו שבירושלמי ובמס' סופרים, ראה להלן, .12

וראה אצל ר"ש ליברמן כדלעיל הערה ,11וכל מה שציין אליו שם.

;(ימלשורי תודגה רוציק) 428 'מע ,XXX ,א"ח ,רטכש יזנגב דוע האבוה אתיירבה.13

מדרש הגדול לדברים, כתבי יד בית הספרים הלאומי בירושלים, מס': 40 118; 40 17;
40 411; נוה שלום עמ' 46-45; גרינהוט, ספר הליקוטים ח"ג, עמ' פז; מיוחס לרש"י
לדברי הימים א, ח כט; ספר האשכול, סדר הסדרים של כל השנה, סי' כ, עמ' 62-61;
שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן רלב; שו"ת הריב"ש סימן רפד; שו"ת הרדב"ז
ח"ד אלף קעב (קא); שו"ת הרמ"ע מפאנו, סימן קו. ועיין אגרת ר' חסאן הסופר
רפוסה תרגא' ,והינב 'מ ידיב בושו ,ו-ג תרבוח ,(ח"צרת) דנ תרבוח הלוגסהב המסרפתנש
רבי אברהם חסן משאלוניקי', ספונות, יא ( ,)XXXעמ' .229-189על אגרת זו ראה: י' תא
'מע ,(ג"משת) המ ,רפס תירק ,'היפעלובא ריאמ 'ר לש תיתורפסה ותריצי' ,עמש
.126-119ועיין עוד: ר"י הכהן, שו"ת בתי כהונה, שיצויין להלן הערה ,43ור' נחמיה
מדוברווונא, שו"ת דברי נחמיה, יו"ד סימן כא.

וכן דעת ר' יצחק ב"ר משה האפודי, מעשה אפוד, וינה תרכ"ח, פרק ז. וכנגדם כתב .14

הר"י אברבנאל, הקדמה לפירושו לירמיהו, והאיש אשר שמו היה לפנים בישראל יעקב
ן' חיים, בהקדמה למקראות הגדולות, ונציה רפ"ד-רפ"ה.

עניין זה הוא מן היסודות של תורה שבעל פה, והרחבתי בזה מעט בחיבורי על ר' .15

אברהם הלוי מחבר שו"ת גינת ורדים, ירושלים תשמ"ג, עמ' ,440-438ולאחרונה במאמר
'פרקי יסוד בעיקרי התורה שבעל פה', הגיון, ג (תשנ"ו), עמ' .41-25

ראה: ר' מנחם המאירי, קרית ספר, איזמיר תרכ"ג, א ע"א..16


אפשר שקרא המאירי בדברי הרד"ק: 'והלכו בהם אחר הרוב, ולפי דעתם…', אבל .17

בכתבי יד של פירוש הרד"ק, ומהם קדומים, שבדקתי, הנוסח כלפנינו: 'לפי דעתם'. וכן
במהדורת היסוד החדשה של מקראות גדולות, הכתר, בעריכת מנחם כהן, XXXתשנ"ב,
עמ' יד. מלשונו של הר"ש ליברמן (לעיל הערה ,)3עמ' ,165הערה ,9משמע שפירש
דברי הרד"ק שבשימוש ברוב השתמשו בהכרע דעתם, שעל לשון הרד"ק: 'והלכו בהם
אחר הרוב לפי דעתם' , הוסיף: כלומר, הגירסה שנראתה להם מקורית.

ראה עליהם להלן, הערה .63.18


חסונה תא לבקל ה"מרה הטנ ,ה"ע הנ ,י"קת יצנריפ ,הרותל גייס תרוסמ ורפסב .19

בחז"ל לגבי 'הפילגשם' (בר' כה, ו), וכן הביא משמו מהר"ם די לונזאנו, אור תורה,
אמשטרדם תי"ט, ה ע"א. וכן לענין 'כלת' (במ' ז, א), שם, לד ע"א, הביא מחלוקת
בספרים ובמסורה והוא מציין שהדרשה מסייעת לדעה שהוא חסר, ומשמע שאף כאן
הוא נוטה לנוסח שהובא בחז"ל, ואינו מובן מדוע באור תורה פ' נשא הביא כאילו
הרמ"ה לא חש לדרשה. וכבר עמד על כך ר"י הכהן רפפורט, שו"ת בתי כהונה, ,XXX
ח"ב, סימן כב, והקשה על הסתירה. וראה מ' ברויאר, כתר ארם צובה, ירושלים תשל"ז,
עמ' .88ד' רוזנטל, 'על דרך טיפולם של חז"ל בחילופי נוסח במקרא', ספר זליגמן,
ירושלים תשמ"ג, עמ' ,401ביקש לראות בענין זה 'מחלוקת עקרונית בין חכמי מזרח
:ורמאו ,הפידע דומלתה תודעש הטישב וקיזחה זנכשאו תפרצ ימכח וניתובר .'ברעמל
'הש"ס חולק על ספרים שלנו' (שבת נה ע"ב, ד"ה מעבירם), 'המסורת חולק על הש"ס'
(נדה לג ע"א ד"ה והנשא), ונתנו כוח לדייקנות ולנוסח של התלמוד שבידם נגד
'החומשים המדוייקים' שבידיהם. כנגד זה במזרח, שיטתם של גאוני בבל היתה שונה
לחלוטין, ובמפורש דחו את הגירסה בלשון התלמוד מפני הנוסח שבמקרא, וראוה כנוסח
שעשוי לסבול מאי דייקנותם של מעתיקים ותלמידים. רוזנטל סמך דבריו על תשובת רב
האי גאון (תשובות גאונים קדמונים סימן עח, אוצר הגאונים ברכות עמ' ,113ושם
מגילה עמ' .)6סברה זו נאה ומושכת את הלב, אך המקורות אינם מוכיחים אותה. כבר
העיר שם בעצמו שרש"י אינו הולך בשיטה זו, כיוצא מדבריו בשבת נה ע"ב: 'קשה
בעיני שם החכם הנזכר כאן כי אומר אני שטעות גדול הוא ולא גרסינן להא מילתא
[היינו בתלמוד] שהרי בספרים מוגהים כתיב מעבירים וגם במסורה הגדולה וכו". [עיין
מהרש"ל ומהרש"א שם, שנתקשו בדברי רש"י, והפירוש הפשוט הוא במהר"ם מלובלין
שם, לומר שהבחין רש"י בין דברי סתם התלמוד שאין קושי לקבוע שהם שיבוש
ולהגיהם, ובין דברים בשמו של חכם שקשה בעיניו להגיהם, וכמות שהבחין גם נכדו
ר"ת בהקדמתו לספר הישר]. לצד שני הרשב"א, מחכמי המזרח, הולך בשיטה שהיא
אשכנזית לדבריו. בר מן דין, עצם החלוקה אינה מתיישבת ואינה מכוונת. הגאונים
שללו את האפשרות שחכמים טעו בנוסח בהבאות פסוקים, ואמרו שהגרסאות שאינן
מדויקות, באשמת המעתיקים או התלמידים הן, וכלום יש חולקים על כך שישנם מקרים
כאלו. פשוט שכוונתם רק למקרים של הבאות שהן בגדר ציטוט גרידא, ועדיין אין אנו
יודעים מה היו אומרים במקרה של גירסה בתלמוד שיוצא ממנה פירוש ענייני או שינוי
שמשפיע על עיקר דין. לא הוכח שלדעת הגאונים וחכמי המזרח אין בנמצא נוסח מובא
בחז"ל שהוא שונה מנוסח ספרי המקרא בבחינה של חילוף נוסח, ושלדעתם כל
השינויים הנמצאים הם אך ורק שיבושי מעתיקים. לא מצינו לפי שעה בדברי הגאונים,
ובכל מה שצוין אצל רוזנטל, דברים לעניין מובאות של נוסח פסוקים שהנוסח יוצא
מתוך העניין הן בדרשות והן בעיקר דין.

הנני מעתיק מנוסח הספר המוגה – כ"י אוקספורד .577במהדורת הצילום .20

ירושלים-קליבלנד תשנ"ז, עמ' רסה-רסו, ומושווה לדפוס הראשון, רומי, קודם רל"ה,
והדפוסים הספרדיים.

נוסף מעל לש' בכ"י המגיה..22


כך גם בדפוס הספרדי ן' שאלתיאל והדפוס הראשון רומי ר"ל-רל"ה. בנוסחאות .23

מאוחרות: 'ודקדק בו שנים הרבה'.

כך נראה להוסיף כדי שהמשפט יהיה ברור, אם כי ניתן לפרשו כך גם בלא מלה זו. .24

כוונת הדברים ש'הגיהו' ו'העתיקו' חוזר על 'הכל' שהיו סומכין עליו, היו מגיהין ממנו,
והיו מעתיקים ממנו. מכאן ברור שספר זה לא היה ספר תורה, שהרי היו בו ארבעה
ועשרים ספרים, והיה אפוא חומש (המכונה מצחף או קודקס, ובלשון הפוסקים 'ספרים
הכתובים דפים דפים').

רפסמ אוהש יפכ ,בלחב ותויהב ינדעה הידעס 'ר והאר 1479/ט"לר תנש ינפל .25

,דרופסקואב הנאילדובה תירפסבש י"כב אצמנה הרות הנשממ הבהא רפס לע ושוריפב
נויבאואר מס' ( 620כתיבתו החלה בכ"ח בטבת הרל"ט, דף 196ע"א, המובאה להלן
היא בדפים ' :)120-119הספר שסמך עליו הגאון [הרמב"ם] ז"ל עדיין הוא היום במדינת
יפ בותכמו תיאפד תאלת הקרו לכב קר ילע בותכמו 'גאתלא הומסיו בלח איהו הבוצ
אכ'רה שהגיהו בן אשר (וקורין לו ה'כתר', והוא כתוב על קלף, בכל יריעה שלושה
טורים, וכתוב בסופו שהגיהו בן אשר). ובגליון מול: אלתאג' הוסיף ר' סעדיה: 'ואני
בעצמי ראיתיו בחלב בזה הזמן, שהיא מדינת צובה'. בהעתק שני מפירוש זה, כ"י
אוקספורד, נויבאואר ,619דף 138ע"ב: 'הספר שסמך עליו הגאון ז"ל עדיין הוא היום
במדינת צובה והיא חלב, ויסמוה אלתאג' […] ומכתוב פי אכ'רה אני אהרן בן אשר
שהגהתיו וכו' ואני ראיתיו וקראתי בו'. העתקתי מגוף כתב היד שעיינתי בו בספרית
הרותה חסונ ,רבוקנפ 'י לצא הז לכ לע הארו .ו"נשת טבשב ,דרופסקואב הנאילדובה
בכתר ארם צובה (עדות חדשה), ירושלים תשנ"ג, עמ' .95גם ר' יהוסף אשכנזי ה'תנא'
מצפת, כמעט מאה שנים לאחר מכן, מעיד שראהו: 'מצאתי הספר עצמו של בן אשר
יתאצמו ,ורפסב בתכש ומכ תומותסהו תוחותפה תוישרפ ונממ [ם"במרה] אוה קיתעהש
'היתחתש הטישב הדגנכ ליחתהו הטישב תחא הבית אלא בתכ אל תובר 'ימעפש וב
וכו', ואף העתיק קצת מן הקולופון ששם, כ"י הבודליאנה באוקספורד, מס' ,1664דף
123ע"ב. אף זאת העתקתי מגוף כתב היד כנ"ל. גם בבית הספרים הלאומי
והאוניברסיטאי בירושלים יש עותק בכתב יד מביאורו של ר' סעדיה על הרמב"ם, מס'
,80 1179ובו הקטע הזה בדף קב ע"א, ונוסחו כבהעתק השני דלעיל (כ"י זה לא קוטלג
עדיין והוא רשום רק בפתקיה, וכנראה משום כך לא ידעו עליו כל העוסקים בעניין. כ"י
זה נרכש ע"י הספריה לפני למעלה מחמשים שנה ונזכר במכתב של א"ח פריימן למ"ד
קאסוטו מג' באדר תש"ד/' : 1944לפני זמן מה רכשה הספריה הלאומית שלנו כ"י של
ביאור ר' סעדיה עדני', ראה י' עופר, 'כתר ארם צובה לאור רשימות קאסוטו', ספונות,
.(338 'מע ,(ט"משת) ,(טי) ד

בהם: ר' סעדיה ב"ר דוד העדני בין שנת הרל"ט ושנת הרמ"ד; ר' יהוסף אשכנזי .26

'התנא מצפת', בסביבות השנים ש"כ-ש"מ, ר' ישי ב"ר עמרם הכהן עמאדי, בין השנים
שכ"ו-שס"ד/ 1604-1566; אנשים שהזכירם ר' אליהו ן' חיים – הראנ"ח; על הזמן הסמוך
The Natural History ,לסאר רדנסכלא ילגנאה עסונה רפסמ , 1793/ג"נקת תנשל
, , of Aleppo, London 1794שראה את הכתר בחלב, ושהיהודים שם מספרים על
תומוקמב ויפ לע עירכהל ידכ רתכה תא תוארל הרטמב הפוריאמ ואבש תוחלשמ
מסופקים; א"א הרכבי, ראהו שלש פעמים בשנים .1919-1835ר' יעקב זאב העתיק ממנו
ושלח רשימת שינויים לר' יעקב ספיר, אבן ספיר, ליק ,1866עמ' יב; ר' מנשה סתהון, ר'
שלום שכנא ילין, ראהו בשנת תרי"ז/ 1867; אלקן אדלר, בשנת תקנ"ח/ 1898; נסים בכר,
מנהל בי"ס כי"ח בחלב, סמוך לשנת ,1873העתיק וצילם, ושלח צילום לאיזידור לב
שמסרו לויליאם ויקס, שפירסם צילום של דף אחד בשנת 1887; הכומר ג'וזף סיגל מביא
בספרו בשנת 1910צילום של עמוד מן הכתר. כן ראוהו ר' מאיר נחמד בתרצ"ג, ר'
יהודה עטייה, מ"ד קאסוטו. [צילומי עמודים מן הכתר ראה בספרו של ו' ויקס,
אוקספורד בשנת ,1887ע"פ 'מחקרים בכתר ארם צובא', ירושלים תש"ך, בראשו, בעמ'
יא, ובעמ' טו הערה ,20ובספרו של ג' סיגל, בספרו מסעות בצפון סוריה (אנגלית),
לונדון ,1910עמ' ,99ע"פ א' שמוש, הכתר, ירושלים תשמ"ז, עמ' ( 54שם הצילום
מספרו של סיגל). על הרשימות השונות שנערכו על פי כתר ארם צובה ראה י' פנקובר,
.25 הרעה ליעל

ראה מאמריהם של י' בן צבי, מ' גושן-גוטשטיין וד"ש לוינגר, בקובץ 'מחקרים בכתר .27

ארם צובא', הנ"ל; וראה: J. S. Penkower, Maimonides and the Aleppo
ליעל) ינולא 'נ לש וירוערע ; Codex, Textus, Vol. ix, (1981), pp. 39-128.
הערה ,)21עמ' ,370-348אין בהם ממש. מחקרו המאלף והמצויין של מ' גלצר, (לעיל
,ודקנמ ,ובתוכ דצמ ,הזה רפסה לש וסוחיי תותימא תא חיכוה ,276-167 'מע ,(21 הרעה
מטעימו ומגיהו, ומצד זיהויו כספר שהשתמש בו הרמב"ם. וראה גם י' עופר (לעיל
הערה ,)25עמ' .344-277את הספרות בענין הכתר רשם י"ש פנקובר (לעיל הערה ,)25
לש וסוחיי דגנו דעב סומלופ לש תורבוח המכ ומסרפתנ הנורחאה הנשב .130-120 'מע
הכתר ומעמדו בהלכה למעשה כיום הזה, בעד: ר"ד יצחקי ור"י טשינגל, נביאי האמת
והצדק, בני ברק תשנ"ה; [רמ"מ קארפ], קנאת סופרים, ירושלים תשנ"ה; נגד: ר"מ
דוידוביץ [א"י הופמן], קונטרס דעת תורה (לעיל הערה .)4

ראה גם לעיל, הערה .5.28


על קובץ זה כתב מרן הר"י קארו, הקדמה לבית יוסף: 'בא לידי קצת תשובות .29

הרשב"א, כתובות בעט ברזל ועופרת בדפוס, וכתוב בתחלתן שהם תשובות הרמב"ן,
וכשאני כותב מאותם התשובות, אע"פ שאני יודע שהיא תשובת הרשב"א אני כותב:
"כתוב בתשובות להרמב"ן", לפי שספרי הדפוס מצויים ביד כל אדם ומי שירצה לעיין
לשון התשובה עצמה יוכל לעמוד עליה'. ידידי הרד"צ הילמן, 'תשובות להרמב"ן
שבבית יוסף', קובץ בית אהרן וישראל, יא, גליון ג (תשנ"ו), עמ' קו-קח, מצא כי לאורך
ספרו הקפיד מרן לכנות קובץ זה בדרך כלל 'תשובות להרמב"ן'. רח"ד שעוועל, תשובות
הרמב"ן, ירושלים תשל"ה, סימן קד, עמ' קנב הערה 1כותב: 'עברתי בעיון על כל הכ"י
לכמ הלעמל תעדל יתחכונו [ן"במרל תוסחוימה ת"וש] רוביח לש (369 סירפ) ידיחיה
ספק שהתשובות כולן הן של הרשב"א מלבד שתי התשובות […] ועוד ב' תשובות […]'.
משפט קצר זה מעלה מספר תמיהות. מנין לו שזה כתב היד היחידי, והלא באותה ספריה
ישנם כתבי יד נוספים של קובץ תשובות זה (למשל מס' )411? ועוד, כתב יד פריס שצוין
(מס' )369נכתב בשנת הרצ"ג כמו שרשום עליו, והיינו י"ד שנה לאחר שנדפס קובץ זה
היגמ ,דוד ר"ב ריאמ אייח 'ר היגמה תמדקה תא ללוכ הז די בתכ ,דועו ;(ט"ער) היצנוב
דפוס ונציה; ועוד, ברור בעליל שכתב יד זה מועתק מן הדפוס הראשון בונציה;
ולאחרונה, לאור הנ"ל, יש לתמוה מה ניתן היה ללמוד מעיון בכתב יד זה, יותר ממה
?סופדב ונינפל חנומש

מסתבר ש'ספרי המסורה' שהם 'חדשים מקרוב באו', הם ספרי מסורה כגון 'מסורת .30

סייג לתורה' לר' מאיר אבולעפיה 'הרמ"ה' (ספק אם הספר 'קרית ספר' להמאירי כבר
נודע בימי הרשב"א), ולא עצם 'המסורה הגדולה' ו'המסורה הקטנה' שכתובים יחד עם
המקרא במצחפים. אמנם לשון השואל לעיל 'שיהיה כנגד המסורה', מורה שכוונתו
לעצם המסורה, ותמוה שיכנה אותה 'חדשים מקרוב באו'. עיין גם הקדמת הרמ"ה
למסורת סייג לתורה, שממעט בערכם של 'חדשים מקרוב באו', וכוונתו שם כנראה
ל'ספרים חדשים'. מכל מקום בדעת הרשב"א להלן נראה שהוא ממעט בחשיבות
הכילה לש רקיעל בוש ונרזחו ,המצע הרוסמה ברקב תואצמנש תוקולחמה לשב הרוסמה
.בורה רחא

לפי ההמשך משמע שגם ההבאות בתלמוד בכלל זה, והם כמסורת וכמדרשי אגדה .31

אם אינם 'דרך עיקר דין'. האופן של ניגוד בין המסורה ובין התלמוד אינו נזכר בדברי
הרשב"א, אולי לפי שסמיכה על נוסח הספרים שבידינו מחייבת הכרעה הלכתית לענין
כשרות הספרים, וכן סמיכה על נוסח ההבאה בתלמוד מחייבת הכרעה לענין הדין
היוצא מהנוסח הנידון, אך התייחסות וסמיכה לגבי ספרי המסורה כשלעצמן אינה
מחייבת הכרעה הלכתית. ועיין ר"י נורצי, מנחת שי, בר' יד, א: 'ובכל אתר דהמס[ורה]
פליגא על הגמרא, בתר המסרה אזלינן כדאשכחן בכמה דוכתי'. אבל שם אין זה רק
המסרה, אלא 'ספרים כתבי יד מדוייקים', וכן 'בכולהו ספרי עתיקי', בנוסף ל'והכי
אסהידו כלהו מסראתא'. ושם שמ' כה, לג, הסתייע במדרשים במחלוקת הספרים וסיוע
למסורה. וראה להלן.

עיין תוספות, ערכין טו ע"ב, ד"ה אל: 'פירוש [שיטה מקובצת: יש מפרשים] אל .33

תקרי ממנו – רפי, אלא ממנו – דגש, ואינו כן, שכל ממנו שבתורה דגושין, ואינו מחליף
כלל זה בזה, וכן מצינו בספרי ולא נס ליחה אין כתיב כאן אלא ולא נס ליחה'.

עיין פירוש התורה לראב"ע, שמ' א, ט: ממנו. 'כל "ממנו" בספרי אנשי מזרח, סימן .34

לרבים – הנו"ן רפה. כמשפט להפריש בינו ובין "ממנו פנה", שהוא סימן לשון יחיד,
שאינו נמצא בפני המדבר, שהוא דגוש כמשפט. וכל ספרי מערב שניהן דגושים – בין
שהוא סימן לשון יחיד ובין שהוא סימן לשון רבים. והיה כן כי "ממנו" לשון יחיד דגוש
הפך המנהג. כי מלת אני רפה, וכן מלת נחני ה', והנה מלת מן כפולה ונדגש הנו"ן
"ממני" לחסרון הנו"ן האחרת, כאלו הי' ממנני, כי הנו"ן הראשון תבא עם אות המ"ם
כאילו הוא מן נו"ן ני לסימן המדבר. אם כן יהיה "איש ממנו" שהוא לשון רבים, כאילו
הוא ממננו, וטעם נו"ן "ממנו" דגוש, להתבלע הה"א בחסרון, כי יאמר מן ישמור ישמרו,
אשר יקראו, אויב ירדפו והוא המעט, כי הרב ישמרהו, רק ישמרו דרך קצרה, כמו
"והנהו עושה במלאכה", שהוא כמו והנה הוא, והנה נצב, ופעמים יוסיפו הנו"ן:
"ישחרונני", ו"אל ימצאונני", "תברכני נפשך", כמו "תברכנני", "זובח תודה יכבדנני",
"יסובבנהו יבוננהו יצרנהו", ופעמים יבלעו הה"א בנו"ן "ולא ישמרנהו בעליו".

,רלשרה מ"רה תרודהמ ,רפס תירק ,יריאמב תאבומה וז הבושת חסונב אתיל וז הלמ .35

ירושלים תשט"ז, הקדמה, עמ' 58ובעמ' 254; בשו"ת התשב"ץ, אמשטרדם תק"א, ח"ג
סי' קס, ובשו"ת הרדב"ז, ,XXXח"ד, סי' אלף קעב (קא), (עיין גם שם, ח"ג, סימן אלף כ
[תקצד], ח"ח [מכ"י] סימן קפא), ובכ"י ביה"ס הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, של
ספר ארחות חיים, לר"א הכהן, מס' , 40 12לאחר הלכות קריאת התורה, סימן סד!
בנוסף לכך, בתוספת מלה זו המשפט אינו מובן, לפי שאין הדיון ברוב ומיעוט אלא
איה א"בשרה תעד .הרוסמה ירפסבו הרות ירפסב חסונה דגנ דומלתב האבהה חסונב
שבמקרה כזה, אם הוא עיקר דין, יש להכריע כנוסח ההבאה שבתלמוד. יש לעיין אם
הגדרה זו 'שבא בתלמוד דרך עיקר דין', כוונתה שהדברים אמורים רק אם אמנם הדין
הוסק מדרשה זו, ולא אם ההלכה באה במסורת והדרשה היא רק אסמכתא בעלמא. מן
הלשון 'דרך עיקר דין' משמע שלאו דווקא שהדין נלמד מהדרשה, אלא שדרך ההבאה
בתלמוד היא 'דרך עיקר דין', וצ"ע. וכן משמע מדברי ר"י מליסא, דרך החיים, ,XXXדיני
קריאת התורה, פרק על איזה טעות מוציאין, אות ב. על פירוש דעת הרשב"א הערתי
במאמר על הספרי לדברים, מהדורת א"א פינקלשטיין (תש"ל, לא נדפס), ועל פי
ההבאות מתשובה זו (מאירי, רדב"ז וכ"י ארחות חיים כנ"ל), כתבתי בחיבורי על ר'
אברהם הלוי מחבר שו"ת גינת ורדים ובני דורו, ירושלים תשמ"ג, עמ' ,441והערה ,241
ושוב במאמרי 'ספר תורה שכתב לעצמו רבינו נסים גירונדי', עלי ספר, יב (תשמ"ו), עמ'
22והערה .102בינתיים העירו על כך גם י' פנקובר, ' Maimonides and the Aleppo
,.Codex', Textus 9 )1981( p. 40 n. 3וש"ז ליימן, ' Masorah and
Halakhah: A Study in Conflict', Tehillah le-Moshe, in Honor of
..Moshe Greenberg, Indiana 1997, pp. 304-305, n. 37, 38

הביאו תשובה זו: המאירי, קרית ספר (לעיל הערה )35בשם 'גדולי הדור'; הרשב"ץ, .36

שו"ת התשב"ץ (לעיל הערה )35; הרדב"ז, שו"ת הרדב"ז (לעיל הערה )35; ארחות חיים,
ח"א, כ"י ירושלים (לעיל הערה )35; ר"א הלוי, שו"ת גינת ורדים, חלק או"ח, כלל ב
סימן ה, ו, ז. ההבאה בחידושים המיוחסים לר"ן, סנהדרין ד ע"א ד"ה קרנת, מקוצרת
מאוד, והובא רק המשפט על הליכה אחר הרוב, ומתוך העניין משמע שעולה גם על ענין
'קרנת', וצ"ע, וראה להלן הערה .69ד' רוזנטל (לעיל הערה ,)19עמ' 402הערה ,42
הביא את דברי הרשב"א בנוסח המשובש, ומשום כך כנראה השתמט מהגדרת דעת
הרשב"א בשאלת הניגוד שבין המסורה ובין התלמוד, וציין רק את ההבחנה שעשה
הרשב"א בין סוגי ההבאות.

ראה חידושי הריטב"א, קידושין סו ע"ב: 'וא"ו דשלום קטיעא היא… ונפקא מינה .37

לס"ת, ויש להגיה כל הספרים שלנו שכתובה כדרכו'.

קרית ספר (לעיל הערה ,)35ובבית הבחירה, ,XXXלקידושין ל ע"א בשם גאונים .38

(וכנראה דבריו מיוסדים על הרשב"א).

.35 הרעה ליעל .39


.35 הרעה ליעל .40


לדוד אמת, ,XXXיא אות ג, לפי הלשון נראה שהוא ע"פ הרשב"א..41


שו"ת שער אפרים, ,XXXיו"ד, סימן פב..42


שו"ת בתי כהונה, ,XXXחלק בית דין, סימן כא. דבריו הובאו ע"י ר' עקיבא איגר, .43

ראה ההערה הבאה. לענין 'וא"ו קטיעא' במלה 'שלום' (במ' כה, יב, וקידושין סו ע"ב)
שדנו בה, עיין עוד ר"ד טירני, עיקרי הד"ט, ,XXXאו"ח סימן ז סוף אות כה, בשם רבני
ונציה שכל הצורות כשרות, ועיין עוד ר"ד פרדו, שו"ת מכתם לדוד, ,XXXיו"ד, סימן מ,
שו"ת דבר משה, ,XXXח"ג יו"ד, סימן ח, שו"ת בית יהודה, ,XXXח"ב סימן קטו, ספר
מלא הרועים, ,XXXח"ג דף קפז ע"ב, וספר קול יעקב, ,XXXסימן רעד.

שו"ת ר"ע איגר סימן עה. דבריו: 'דחילוק כן לדעת הב"י (בתשו' סי' ק"א)' הם .44

ת"וש ,גרבנדלו א"ר .אק 'יס [ד"ח] ויתובושתב ז"בדרה תעדל :ל"צו ,סומלוקה תטילפ
ציץ אליעזר, ,XXXחי"ב סימן מ העתיק דבריו עם הטעות הזו.

שו"ת שב יעקב, ,XXXסימן נו..45


מנחת שי, וי' ד, לד בעניין קרנת, וכן כתב בבר' יד, א. בעל מנחת שי מזכיר תשובת .46

רשב"א זו גם בבמ' ז, א, וראה גם שמ' כה, לג.

הוא קרא לה תשובת הרמב"ן, לפי הרשום על גבי הספר בדפוס ונציה, בדומה .47

לדרכו של מרן כפי שכתב בהקדמתו לבית יוסף, אך שלא כמרן שידע כי הם תשובות
רשב"א, ואף לאורך ספרו הבחין בין הכינוי לספר זה ('להרמב"ן') ובין תשובות רמב"ן,
ן"במרה ול בישהו') שממ ן"במר תבושת איהש יצרונ י"ר רבס ,27 הרעה ליעל האר
!('ל"ז

יהיו קוספה לע ,סחנפ תשרפ ,אנמיהמ איערה ירבד יפ לע ,ו ,הכ 'רב ,הרות רוא .48

ביום כלות משה.

על מחבר הפירוש הזה ראה י"נ אפשטיין, 'מחבר הפירוש לדברי הימים', בתוך: .51

הנ"ל, מחקרים בספרות התלמוד ובלשונות שמיות, א, ירושלים תשמ"ד, עמ' .278-275

ציין לזה גם רי"ז שטרן, שו"ת זכר יהוסף, א, ירושלים ת"ש, סימן לה, נ ע"ג, לענין .52

עזרא או עזרה, אך לא העיר על הפירוש המחודש והשונה בברייתא שיוצא מן הדברים.

לדעת י"נ אפשטיין, (לעיל הערה ,)24מחבר הפירוש הזה הוא ר' שמואל החסיד .53

אביו של ר' יהודה החסיד. וראה עכשיו: י' תא שמע, 'פירוש דברי הימים שבכ"י מינכן
,'5מגנזי המכון לתצלומי כתבי היד העבריים, ירושלים תשנ"ו, עמ' .141-135

וראה ש' קליין, נספח למאמר 'מחקרים בפרקי היחס שבספר דברי הימים', ציון .54

(מאסף), ג (תר"ץ), עמ' .30-27

ועיין מה שכתב ר' דוד אבן זמרא, שו"ת הרדב"ז, ח"ג סימן תתקפ (תקמט): 'ואע"פ .55

שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה שאין הכתוב מקפיד אלא לשמור הענין לא הלשון, אין
דעתי נוחה בזה'. וכן כתב כנגד זה בחריפות רבה ר' יוסף אשכנזי, 'התנא מצפת', בספרו
שנמצא בכ"י בספרית הבודליאנה באוקספורד בפרקים ז וח, ודן דעות אלו כמינות. רוב
הספר הזה נדפס ע"י ג' שלום, 'ידיעות חדשות על ר' יוסף אשכנזי ה"תנא" מצפת',
תרביץ, כח (תשי"ט), עמ' .235-201הפרקים הללו, שעוסקים בענייננו לא נדפסו שם.
ועיין ר"י טברסקי, 'ר' יוסף אשכנזי וספר משנה תורה לרמב"ם', ספר היובל לכב' ש'
בארון, החלק העברי, ירושלים תשל"ה, עמ' קפג-קצד. וראה כיצד הוציא ר"מ הכהן
בשינוי קל של החלפת מקומה של אות אחת, כלל זה לצד אחר, עיין יד מלאכי, ליוורנו
תקכ"ז, כללי החית, סימן רפג, סא ע"א: 'שדרך קדמונינו היתה לשמור כוונת העניינים
לא המלות וכפי הכלל המסור בידינו שדרך הפוסקים לשמור העניינים לא המלות'.
עשה מן 'הכתובים' – 'פוסקים' (ר"ע פליישר העירני על אפשרות שנפלה כאן טעות
דפוס, וצ"ל: הפסוקים)! צרף לכאן גם דברי הרמ"א על דרכו בהבאות ובציטוטים,
הקדמה לדרכי משה: 'לכן לפעמים שמרתי הטעמים ולא המלות […] ומ"מ כתבתי על
המאמר ההוא עד כאן לשונו, אע"פ ששיניתי את טעמי לפני אבי מלך. כי מלת לשון
נאמר על ג' חלקים, ובשלשה דרכים הולך, נאמר על האבר הנקרא לשון והוא ידוע,
ונאמר על ענין השמיעה, כמו שנאמר אל עם אשר לא תשמע לשונו, ושמתיו גם כן על
כוונת המדבר ורצונו, כי הלשון הוא קולמוס הלב ומוציא לחוץ רעיונו, ולכן כתבתי עד
כאן לשונו'. הרמ"א מסתמך שם על דברי תוס' שבת קכח ע"א, ד"ה ונתן, שדרך התלמוד
לקצר ולומר פסוק בלשון אחר קצר, והביאו ראיות לדבריהם מהבאת הפסוק 'ונתן הכסף
וקם לו', שאינו פסוק בכל התורה והביאו בעל התלמוד בגמרא. על הפרפראזות
בהבאות הפסוקים בתלמוד העיר כבר רבנו תם, הקדמה לספר הישר, וראה דיון רחב
בזה אצל רי"ן אפשטיין (לעיל הערה ,)5עמ' .790-782

מן הדברים נראה כאילו נקט הרמ"א דעה מפשרת, בין דעת הב"י שמסיק שיש .56

להוציא ספר אחר כדעת חכמי ספרד והמנהג שם, ובין דעת האגור ומהרא"י שאין
להוציא ספר אחר, והיינו שבטעות גדול יש להוציא ואילו בטעות קלה כגון חסירות
ויתירות אין להוציא ספר אחר, וזאת בנוסף על הטעם שאין בקיאין. ועל פי זה כנראה
נדפס כעת בשו"ע, או"ח, שם, בהמשך: 'ומהרי"ל פסק דאין להביא ספר תורה אחר, וב"י
פסק דצריך להוציא ס"ת אחר (לכן צריך לחלק כך)'. אך נראה שזהו פירוש של מאוחרים
בדברי הרמ"א. בדפוסים הראשונים של השו"ע אין המילים: 'לכן צריך לחלק כך',
ואפשר שנשתרבב בשו"ע על פי פירושו של הר"ש ב"ר יוסף, עולת תמיד, אמשטרדם
תמ"א; ועיין בדברי מהר"א הלוי בשו"ת גינת ורדים, או"ח, כלל ב, סימן ה. ובחידושי
ר"ע איגר שם, הובא במשנה ברורה, או"ח, סימן קמג, ס"ק כח, ביאר גם כן כך על פי
דברי הדרכי משה, יו"ד, סימן רעט, ס"ק ג, וצייין למנחת יעקב סימן יח, ועיין גם אליהו
רבא, ,XXXאו"ח, סימן קמג, ס"ק ח.

כגון ר"א לייב הכהן, שו"ת שאגת אריה, ,XXXסימן לו, ר"א פלעקלעש, שו"ת .57

תשובה מאהבה, ,XXXח"ג סימן שפט, ר"מ סופר, שו"ת חתם סופר, ,XXXאו"ח סימן נב.

וכן נפסק בשו"ע, יו"ד, סימן רע, סעיף ב. .58


ר"מ סופר, בשו"ת חתם סופר, או"ח, סימן נב. ועיין עוד במנחת חינוך, מצוה תרי"ג, .59

שהעיר כי מסקנה זו נוגעת גם לקיום מצות תפילין, שיש בפרשיות התפילין ספיקות של
חסרות ויתירות, וביקש להבחין בין חסרות ויתירות שיש בהם משמעות להלכה, שבזה
אנו בקיאים, ובין חסרות ויתירות בכתיב בלבד, שבזה אין אנו בקיאים, אך סוג זה אינו
פוסל את הספרים.

.ליעל 33 הרעה האר .61


כך גם בכ"י מינכן, בעין יעקב, ובהבאה שבמנחת שי וי' ח, ח. בדפוסים שלפנינו: .62

חמשת. ועיין ברש"ש: 'ואנכי מצאתי בחלופי גרסאות בברכות (ז'.) על כמה רגע כו'
וז"ל: ויש גורסים שמונת אלפים כו' נגד פסוקי תורה'.

רב"מ לוין, אוצר הגאונים, שם, פירש שהכוונה למסכת סופרים פ"ו ה"ד, אם כי .63

הטיל בזה ספק, ואכן אין במקורות הידועים לנו בנוסח ברייתא זו דמסכת סופרים,
שהיה הספר משונה בכתב ובמנין הפסוקין שלו. כמו כן צ"ע אם דברי מסכת סופרים
מכונים בפי רב האי גאון 'בריתא'. וראה מ' היגער, שבע מסכתות קטנות, עמ' 10
ואילך. הלשון 'ספר תורה שמצאו אותו בירושלם' רומז לספר שנזכר במדרשים שהיה
בירושלים בכנישתא דסוירוס, ויצא לרומי, והוא היה דומה לספרו של רבי מאיר, והיו
בהם שינויים ידועים כגון 'כותנות אור', 'טוב מות', עיין בר"ר, פ"ט, ה, עמ' :70
'בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב והנה טוב מאד – והנה טוב מות'. ושם פצ"ד, ט,
ובירושלמי תענית פ"א ה"א ( .)XXXועיין בראשית רבתי לר' משה הדרשן, מהדורת ר"ח
אלבק, ירושלים ת"ש, עמ' ' :209דין הוא מן מליא דכתיבן באורייתא דנפקת מן ירושלם
בשביתא וסלקת לרומי והיא גניזא בכנישתא דאסוירוס […] כן הוו כתיבין באורייתא
דנפקת מירושלם'. ועיין שם בהערות הר"ח אלבק. ס"ת שהובא בשבי מירושלם נזכר
ביוסיפוס, מלחמות היהודים, ז,ה, ז ( .)162וראה עוד חיי יוסף ,)418( 75ומה שציין ר"ש
ליברמן (לעיל הערה ,)3עמ' .166על ההשוואה בין ספרו של ר' מאיר בבראשית רבה
ונוסחאותיו השונות ובין ספר התורה מירושלים שנגנז בבית הכנסת של סוירוס ברומי,
העירו ר' משה הדרשן, שם, והרד"ק, ראה אלבק שם.

אינו מובן כיצד אפשר להבחין בספר תורה במנין הפסוקין שלו, וצ"ע. .64


רעיון זה שרוב אינו מעיד בהכרח על האמת, הוא רעיון יסוד במהות ההלכה בכלל .65

ומהות דיני המשפט בכלל, שבאים להסדיר את ההנהגה בעולם בין בני האדם בקירוב
האפשרי אל האמת, אך במידה אנושית, 'אמת שהושלכה לארץ'. ואי"ה נרחיב בזה
במקום אחר. עיין לפי שעה, בביאורו של הגר"א לדברי בראשית רבה, פרשה ח, ה,
המובא בספר תולדות אדם, ,XXXסוף פרק יד, קול אליהו, ,XXXלב"מ, נט ע"א, ודברי
אליהו, ,XXXלב"מ נט ע"א; ור"י הכהן, קצות החושן, הקדמה, שרומז לפירוש זה של
הגר"א, ור"מ פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, חלק א, הקדמה, ומה שציינתי בחבורי רבי
אברהם הלוי (לעיל הערה ,)15עמ' .180

עוד הבחנה, חשובה ויסודית בענין הליכה אחר הרוב מצאנו בדברי הר"י חזן, שו"ת .66

חקרי לב, ,XXXסימן רל, שכשם שבמחלוקת הפוסקים אזלינן אחר חכמי העיר הזאת,
ואע"פ שאפשר שבמדינת הים יש עוד חכמי ישראל, כך גם לענין מחלוקת הספרים יש
לסמוך על הספרים נמצאים בעיר או בסביבה הקרובה.

פרי חדש, או"ח, סימן קמג, אות ד, שלא כדברי הרמ"א ושהמנהג הוא שיש להוציא .67

.תוריתיו תוריסחב תועט לש הרקמב רחא רפס

שו"ת שער אפרים, יו"ד, סימן פב: 'לכאורה היה נראה לומר דא"צ [דאין צריך] .68

להוציא ס"ת אחרת, לפי שהוא מן החסירות ויתרות ואנן אינן בקיאים […] אמנם זה
אינו, שהרי דרשינן בגמרא וכו".

שו"ת בנין ציון, סימן פב, ועיין גם שם, סימן צח. בשני המקומות הוא מסתמך, כנגד .69

הרדב"ז ובעל השב יעקב, על ההבאה המקוצרת מאוד של דברי הרשב"א בחידושים
המיוחסים לר"ן לסנהדרין, ד ע"ב, וצ"ע.

שו"ת אבני נזר, יו"ד, סימן שנו אות ה..70


דעה זו אינה בדיוק כפירושו של בעל גינת ורדים שהובאה לעיל, ושלפיו כל .71

הכרעה שכלית של חכמים, דיה לעשות את הנוסח לעיקרי וקובע, אלא משמע ממנה
שפעולתם העצומה של חכמי המסורה, על אף המחלוקות והמסורות השונות, הביאה
לידי יכולת של הכרעה, ועל ידי כך נעשינו בקיאים בחסירות ויתירות.

פורסמו שלא ברשות בשם 'מבית מדרשו של הרב'. ועיין עוד במה שצוין .72

באנציקלופדיה התלמודית, טז, ערך 'חסרות ויתירות'.

עיין שעורים לזכר אבא מרי ז"ל, ירושלים תשמ"ג, עמ' רכח. ומזה יוצא שאי אפשר .73

להשתמש בהוכחות מן המציאות בהלכה. אמנם בדברי הרי"ד בעל בית הלוי המובאים
על ידי רג"ה ליינער, עין התכלת, הקדמה, עמ' יג, משמע להיפך, שהרי"ד טען שהדג
הזה היה ידוע ומצוי, ודרך הוצאת הצבע היתה ידועה, ומכל מקום לא נהגו בתכלת,
הרי שהמסורת היא נגד זיהוי זה. אם יוכח על הדג או על המלאכה שנשכחו ונעלמו,
ולפיכך חדלו ממנהג זה ונפסקה הקבלה, כי אז אפשר יהיה להוכיח מן ההלכה ולחדש
הדבר. מזה יוצא שאפשר להסתמך על הוכחות מן המציאות. העיר על כך תלמידו ר"צ
שכטר, נפש הרב, ירושלים תשנ"ד, עמ' נג, והביא ראיה לכך מבבא בתרא עד ע"א
ומדברי הפרישה, טור או"ח, סימן לד. ועיין עוד ר"ע יוסף, שו"ת יביע אומר, ח"ב,
ירושלים תשט"ז, או"ח סימן כא, עט ע"א: 'ולאפוקי מאיזה חכמי דורינו שאומרים
שהמציאות הוא היפך ד' ר"ת, שהשמים מלאים כוכבים וכו', בפחות משיעור ג' מילים,
ואיך יהיה עליו תורת יום. ובאים בטענות של המציאות וחכמת הכוכבים נגד גדולי
הפוסקים'. וראה עוד שם שביקש להסתמך על הטענה בשיטה מקובצת, כתובות יג ע"ב,
שאף על פי שנצחו חכמי אומות העולם את חכמי ישראל במחלוקת שבמסכת פסחים צד
ע"ב, זה היה רק ניצוח בטענות, אבל האמת כחכמי ישראל (!). כלום באמת הוא סבור
שניתן לומר כך בימינו, שהשמש מהלכת בלילה מעל כיפת הרקיע!? שנים מגדולי
הפוסקים האחרונים, הסומכים דעתם על המציאות נגד ר"ת, הם הגר"א והגר"ז מלאדי.
עיין ביאורי הגר"א, או"ח, סימן רסא, סעיף ב: 'וכל זה הוא לשיטת התוס' הנ"ל אבל
ליתא דא"כ […] ובאמת אינו כן כמ"ש לעיל והחוש מכחיש לכל רואה […] וגם שם דברי
הגמ' מוכחש בחוש', וכן ביאורי הגר"א, אבה"ע סימן רסב, ס"ה סק"ט: 'תוס' דשבת שם
לכל שיחכמ שוחהו […] אתילו […] אסר 'יס ח"ואב ש"מכו […] נ"רהו ן"במרה כ"כו […]
רואה […] וגם ח"ו דברי הגמ' מוכחש בחוש'. ובדברים דומים להפליא כתב גם הגר"ז
זנק ,ז"סרת בוקרטעיפ ,הרות יטוקיל ,ידאלמ ברה רודיס ,'תבש תסנכה רדס' ,ידאלמ
ע"א, וכן בסידור תורה אור, וילנא תרע"א, מג ע"ב: 'ומה גם כי דעת זו [ר"ת וסיעתו]
היא נגד החוש ופליאה נשגבה […] ועוד יש פליאות עצומות מהחוש על דעת זו וגם
ראיות רבות ועצומות מסוגיות התלמוד לדעת הגאונים'. על פרשת העניין ועל
ההתעוררות לחשוש לדעת רבינו תם לגבי זמן בין השמשות, ראה מהר"י פראג'י,
בתשובה ארוכה שכתב בעניין ושלא נודעה עד עתה (היא כנראה הת' סימן א בשו"ת
מהר"י פראג'י, אלכסנדריה תרס"א, שצוין עליה כי אבדה, ועיין שם סימן מו וסימן מז),
בכ"י בניהו, ותתפרסם על ידי אי"ה בכרך הקרוב של אסופות, בצירוף מבוא.

ר' שי"ח קנייבסקי, מסכת ציצית תפילין ומזוזה, עם ביאורים תפלה של ראש ותפלה .74

של יד, בני ברק חש"ד (הוצאה ששית). סעיף ג, עמ' לה, בביאור 'תפלה של ראש': או
שכתבן ערבית. ואפי' לר' יוסי דאמר בסנהדרין כ"א ב' דבתחלה ניתנה תורה בכתב
עברית מ"מ אחר שנשתנה ע"י הנביא לכתב אשורית נפסלו כל התפילין ומזוזות מכאן
ולהבא וצריך לשנותן לכתב אשורית ואע"ג דאין נביא [רשאי] לחדש דבר מעתה שא"ה
דקרא אשכחו ודרוש את משנה התורה הזאת כתב הראוי להשתנות כדאמר בסנהדרין
כ"ב א' ובספרי. ובפ"ד דידים ובמגילה ח' ב' אמרי' דס"ת הכתובה בכתב עברית אינו
מטמא את הידים דהואיל ואסור לקרות בה לא גזרו עלי' טומאה ועי' בשבת קט"ו א'
פלוגתא אי מצילין אותן מפני הדליקה והרמב"ם פכ"ג דשבת הכ"ו פסק דאין מצילין
ונראה דאפי' אותן שהיו כתובין מקודם פקעה קדושתן (הדגשה שלי; שז"ה) כיון דמכאן
ואילך לא ניתנו לקרות בהן והא דתנן בפט"ו דכלים מ"ד דספר העזרה אינו מטמא את
הידים אין זה ספר שכתב משה דתיפוק לי' דבלא"ה אין מטמא (לר' יוסי) דלא ניתן
לקרות בו (ועוד דמשמע קצת ביבמות ט"ז ב' דעמונים ומואבים שרפוהו) אלא ספר
שכתב עזרא ועי' רש"י שם ועמש"כ בע"ה בברייתא דמלאכת המשכן פ"ו ה"א בדעת
ד"ה כדי והא דאמר בסנהדרין צ"ב א' א"ר יהודה בן בתירא אני מבני בניהם של מתים
שהחי' יחזקאל והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם צ"ל לר' יוסי דתפילין אלו כתבו
אחר ימי עזרא כדמשמע שם בגמ' שעלו לא"י ונשאו נשים וכו' ועי' ברבנו חננאל
סנהדרין כ"ב שכתב דלא קי"ל כר' יוסי'. והביא דבריו ר"מ שטרנבוך, מצות היום,
ירושלים תשל"ב, עמ' .XXX

וראה נ' טור סיני, 'כתב התורה', בתוך: הלשון והספר, כרך הלשון, ירושלים תשי"ד, .75

עמ' ,164-123פירוש חדש ומחודש במקורות חז"ל בכל פרשת הענין הזה, ובהגדרות
המונחים 'לשון עברי', 'כתב עברי', 'לשון אשורי', 'כתב אשורי', שפירושם אינו כפי
שרגילים לפרש. הרבה יש לדון בדבריו, שעם חריפותם אינם משכנעים ואינם מכריעים.
השאלות הן קשות, אך תשובותיו רופפות ואכמ"ל, ונדון בזה אי"ה במקו"א.

.4 הרעה ,ליעל האר .76


,הרזעב היהש ארזע רפסל איה הנווכהש ,יקסביינק ח"ר שוריפ ,74 הרעה ליעל האר .77

,דועו יסוי 'ר תעדל יכה ואלב אלהש ,וניבר השמ בתכש רפס אוהש רמול רשפא יאו
סנהדרין כא ע"ב, ספר שכתב משה היה כתוב בכתב עברית, ואחר שנשתנה הכתב ע"י
עזרא לאשורית הוא פסול, וממילא אינו מטמא את הידים.

בהגהות הגר"א, שם: 'וגי' עזרא ט"ס הוא, דשל עזרא ודאי א"צ להגיה, שהיה כל .78

.'ונלבק ונממ הרותה תביתכ רדס לכו ויפ לע תרבוע הרותה

בהלכות ס"ת לא נתברר למרן בכסף משנה מקורו של הרמב"ם, אך בהלכות מלכים .79

כבר ציין לירושלמי כנ"ל, ולא ראה מהר"צ חיות, בהגהותיו למו"ק יח ע"ב, את הכסף
משנה בהלכות מלכים שם, וכתב שנעלמו ממרן דברי הירושלמי!

ד' ש' לוינגר וא' קופפר, 'תקון ספר תורה של ר' יום טוב ליפמאן מילהויזן', סיני, ס .80

.טלר 'מע ,(ז"כשת)

נדפס שם, עמ' רמ-רמא, על פי שני כתבי יד..81


מחזיק ברכה, או"ח, סימן שז. וראה ר"מ שטרשון, מבחר כתבים, ירושלים תשכ"ט, .82

עמ' קסט, על יחסו זה של הרחיד"א, וצרף מקום זה לרשימתו שם.

דרכי משה, יו"ד, סימן רעה, אות ב..83