|
מדריך למורה להוראת הספר "המצוות התלויות בארץ" |
|---|
תורשעמו תומורת .6
|
המדקה תרומות ומעשרות שייכות לדיני מאכלות אסורים מחד, ולמצוות התלויות בארץ מאידך. כיוון שאין מצווה זו נוהגת בגולה, רבים הבתים שעוד לא חדרה אליהם התודעה של קיום מצוות אוה הדומילש הדבועה תאו ,הווצמה תובישח תא שיגדהל אוה הרומה לש ודיקפת .הלא .השעמל הכלה דומיל המושג "טבל" הוא מושג בסיסי בנושא זה. טבל הם פרות שלא הופרשו מהם תרומות בימי חז"ל היה קיים סוג נוסף של פרות: "דמאי". עמי הארץ שבאותם זמנים היו מקפידים
(הס רוקמ) א ,א תורשעמ תכסמ
אפשר לבקש מהתלמידים להתאים את הכללים במשנה לכתוב בפסוק, והם יקבלו מבנה זה: |
| קוספב | הנשמב |
|---|---|
| תאובת | לכוא |
| ך(ערז) | רמשנ |
| ךערז | גידולו מן הארץ |
|
הכלל השני במשנה מכניס אותנו לעניין שלא יפורט בלימוד הנושא בכיתה זו: מתי מתחייבים מורה הרוצה לכוון תלמידים מתקדמים לבירור נוסף של שאלה זו יציע להם לעיין במסכת לאחר דברי מבוא אלה יכולים התלמידים לסכם את לימוד המשנה בכך שישיבו בכיתה על
הלודג המורת |
לפי שהדגן והתירוש והיצהר הן עיקר מחייתן של בריות, והעולם כולו להקדוש ברוך הוא, על כן ראוי לאדם לזכור את בוראו על הברכה אשר בירכו, ושיפריש קצת ממנו לשמו ברוך הוא, ויתננו למשרתיו, שהם הכוהנים העסוקים תמיד במלאכת שמים, טרם תיגע בו יד אדם וייהנה ממנו כלל. ומן היסוד הזה אמרו ז"ל (חולין קלז, ב) שאפילו חיטה אחת פוטרת את הכרי, כי זכירת האדנות על הדבר אין הפרש בין רב למעט. אמנם רבותינו זיכרונם לברכה הוסיפו בדבר לתת לו שיעור ראוי, כדי שיתעורר לב האדם בעניין יותר, כי בהיות האדם בעל חומר, לא ישית את לבו על הדבר המועט כמו על המרובה שימלא עיניו, ויעידו עליו יותר תנועותיו, כדרך טבע האדם והרגלו, שישמח במאכל רב. |
|
ספר החינוך מדבר על דגן, תירוש ויצהר, שלדעת הראב"ד רק עליהם חלה חובת הפרשה מן התורה. בהסבר העניין בכיתה אפשר להחיל דברים אלה על הצומח כולו. |
|
(חס רוקמ) ג ,ד תומורת הנשמ .תורורבו תוטושפ השרפהה תויומכ דינו של הטועה בכמות ההפרשה טעון בירור: אם הטעות היא בתוך מסגרת הכמויות שקבעו חכמים, ההפרשה שהפריש חלה, ואין לתוספת שיוסיף דין תרומה גדולה, אלא דין חולין (ובמקרה זה הם עדיין חייבים בהפרשת מעשר ראשון, תרומת מעשר ומעשר שני או מעשר עני). אם הטעות גרמה שהכמות שהופרשה כתרומה גדולה היא פחותה מכמות המינימום, יש להוסיף פרות, והם נחשבים תרומה. תרגול בשאלה זו יבהיר לתלמידים גם את הגודל של הכמויות .1/60 ,1/50 ,1/40 ,1/30שכן המושגים "במידה, במשקל ובמניין" ו"מן המוקף" הוסברו בחוברת המקורות, בהקדמה |
|
(טס רוקמ) ד ,ד תומורת במשנה זו מדובר בדין תרומה על-ידי שליח. הרשות לתרום על-ידי שליח נלמדת מהפסוק "כן תרימו גם אתם" (במדבר יח, כח), שחז"ל דרשו אותו כך: "גם אתם: לרבות שלוחכם." הבעיה שבמשנה: מה דינו של שליח ששינה מדעת בעל הבית? האפשרויות בשליחות הן אלה: |
 |
|
ניתוח המשנה ייראה כך: |
| .3 | .2 | .1 | |
|---|---|---|---|
| .הנישו תיבה לעב תעד עדוי | .תיבה-לעב תעד עדוי וניא | חילשה | |
|
אם נתכוון להוסיף אפילו אחת, אין תרומתו תרומה. |
פיחת עשרה או הוסיף .המורת ותמורת ,הרשע |
לעב לש ותעד תא עדוי וניא הבית ותורם כבינונית, 1/50 |
|
הבעיה בהסבר המשנה לפי פירוש ברטנורא היא זו: במה עוסקת האפשרות השנייה, האם ברטנורא מפרש: מדובר באדם שאינו יודע את דעת בעל הבית, ומבנה המשנה הוא זה: |
| תיבה לעב תעד עדוי | תיבה לעב תעד עדוי וניא |
|---|---|
|
נתכוון להוסיף על דעת בעל הבית אפילו ,1אין .המורת ותמורת |
תורם 1/50פיחת 10או הוסיף ,10תרומתו .המורת |
|
:הז אוה ונתנשמ הנבמ ,ם"במר יפל |
|
תיבה לעב תעד תא עדוי וניא חילשה |
||
|---|---|---|
|
שינה בכוונה מ ,-1/50אין .המורת ותמורת |
פיחת בטעות 1/10או הוסיף בטעות .המורת ותמורת ,1/10 |
1/50 םרות |
|
מעשר ראשון ותרומת מעשר המקורות שהובאו בנושא זה קלים למדיי, ולימוד נושאים אלה יכול להיעשות בדרך של |
|
לפי רש"י, התרומה שלכם, – תרומת מעשר – היא כמו תרומה גדולה, שהיא "ראשית דגנכם".
|
|
לאחר בירור ההבדלים בין רש"י לרמב"ם אפשר לברר שאלה נוספת: איזה מהפירושים מובן יותר לפי העניין השלם. יש להניח כי התלמידים יבחינו, שפירוש רש"י מובן יותר לפי הפרשה :וז הנחבה יפל ,הלוכ פסוקים כו-כז עוסקים בתרומה שהלוויים תורמים, ועליה נאמר שהיא (התרומה) כדגן מן פסוקים ל-לא עוסקים בחלק שנותר ללוויים לאכול, ועליה נאמר שהיא (התרומה) כדגן מן גם הלשון מסייעת להבחנה זו: |
| מלאה מן היקב | דגן מן הגורן; | :זכ קוספ |
| .בקי תאובת | תבואת גורן; | :ל קוספ |
|
תרומת המעשר ניטלת מן הגורן; מה שנשאר ללוויים הוא תבואת גורן.
(אפ-וע תורוקמ) ינש רשעמ את הרעיון המרכזי שבאכילת מעשר שני בירושלים מסביר בעל "ספר החינוך", במצווה רמז: פרטי הדינים משתלבים ברעיון זה: חובה לאכול את פרות המעשר בירושלים, ולכן אי-אפשר בהוראת המשניות אפשר לנסות למצוא את הכיוון המשותף העולה מפרטי הדינים השונים.
(וע רוקמ) ינש רשעמל ארקמה יקוספ
|
:אינת 'ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך": כלל. "בבקר ובצאן וביין ובשכר": פרט. "ובכל אשר תשאלך נפשך": חזר וכלל. כלל ופרט וכלל – אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש – פרי מפרי וגידולי קרקע – אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע. |
|
.ללכו טרפו ללכב שרדנ קוספה ,וז אתיירב יפל דרך לימוד זו היא שילוב של: |
כלל ופרט – שלומדים ממנו רק את הפרט. ופרט וכלל – שלומדים ממנו את הכלל. |
|
בכלל פרט כלל לומדים לרבות את כל הדברים הדומים לפרטים. וכאן: מותר להשתמש בכסף מעשר שני לקניית כל דבר הדומה לבשר וליין: דבר נולד או צומח וחי מן הקרקע ("פרי מפרי"): צמח או בקר הניזון מצמחים ("גידולי קרקע").
(פ-טע תורוקמ) א ,ב ;א,א ינש רשעמ בהוראת המשניות האלה אפשר לעמוד על העיקרון המנחה אותן: סוגי השימוש האסורים והמותרים במעשר שני. התלמידים יגלו, כי המשותף בכל הדברים שאסור לעשותם במעשר שני הוא שימוש מסחרי |
|
חזרה לתוכן המדריך |
