הנתיב ההיסטוריוגראפי המיוחד של ספר דברי הימים

אולם עיון נוסף מגלה, שבמרכז התעניינותו של עורך הספר נמצא נושא אחד בלבד: מלכות דוד
.ותיבו

עובדה זו עולה בראשית הספר, בהצעת הרשימות הגניאלוגיות. במבחר המוצע אין כל
פרופורציה בין החומר הנוגע לשבטי יהודה ולוי לבין זה של השבטים האחרים. אף העובדה
שמכל עשרת השבטים – פרט ליהודה ולוי – זכו דווקא שבטי בנימין ושמעון לפירוט יתר, אינה
מקרית. יש לזכור ששבטים אלה נכללו, לאחר התפלגות המלוכה, בממלכת יהודה. דומה
אפוא, שכבר בפרקים אלה מתבלטת מגמתו של עורך הספר להציע בפני הקורא תמונה שלמה
ככל האפשר של בני יהודה והשבטים הנלווים עליהם, גם אם ע"י כך מתקפח חלקם של
השבטים האחרים.

מגמה זו של מחבר ספרנו עולה בבהירות יתר כשמגיעים לחלק המרכזי של דה"א, המציע
קורות מלכותו של דוד. כאן מאלפת ההשוואה בין החומר שבספרנו לבין זה של ספר שמואל.

?וז האוושה הלגמ המו

עובדה העולה בפנינו היא, שמחבר דברי הימים מתעניין מעט מאד בדוד האיש; לעומת זאת
עומדת במרכז עולמו הממלכה שיסד דוד. כך פוסח המחבר על קורות חייו של דוד הנער; ואף
אינו מוצא עניין בפרשת המאבק הממושך שבין דוד ושאול, המתוארת באריכות כה רבה בספר
רבסה רחאלו עובלגב לואש תלפמ רופיסב דוד תוכלמ תודלות תא חתופ אוה .לאומש
היסטוריוסופי מאלף לסיבת חילופי השושלות המולכות ("וימת שאול במעלו אשר מעל בה',
על דבר ה' אשר לא שמר… וימיתהו ויסב את המלוכה לדויד בן ישי" (י' )14-13הוא ממשיך
בקורות מלכות דוד בחברון.

וכנגד הצמצום בתולדות האיש דוד, רחבה מאד היריעה הפרושה לפנינו על ממלכתו. בתחום
זה מאריך המחבר בעניינים שספר שמואל עובר עליהם ברחף, ואף מספר דברים שאין להם כל
זכר בספר מקראי אחר. די להשוות, דרך משל, את סיפור העלאת ארון הברית לירושלים,
טעמכ ערתשמה ,ונרפסבש טרופמה רואיתל ('ו ב"מש) דבלב דחא קרפב לאומש רפסב לפוקמה
על פני שלושה פרקים מלאים (י"ג, טו-טז).

רשימות מפורטות על ראשי האבות ושרי הצבא לדרגותיהם; וכן רשימת ממונים על אוצרות
המלך, שספרנו מיחד להם מקום רב, לא מצא בהם כל עניין הספר האחר של תולדות תקופה
.לאומש רפס ,וז

גם בחלק המרכזי הבא של הספר, המגולל תקופת מלכותם של צאצאי דוד, מתבטאת תפיסה
.לארשיב הכולמה תוהמ לש תירוקמ

מתוך כך אנו מוצאים בדברי הימים ידיעות היסטוריות, שלשוא נחפשן בספר מלכים. די
להזכיר לשם דוגמא את הידיעה המעניינת על מסע מלחמתו של שלמה לחמת צובה, שעליו
מספר בהבלטה ניכרת בעל דברי הימים (ח' )8-3ואין לה זכר בספר מלכים. והרי ידיעה זו
מוסיפה למלך שלמה קו חדש של כובש אדמות האויב ומבצר גבולות ארצו.

אין ספק שלפני מחבר ספרנו היו מקורות קדומים במספר רב, ומהם בחר את החומר שנראה
לו מתאים להשקפתו ההיסטוריוסופית.

בדבריו מזכיר המחבר רשימה ארוכה של ספרים, מהם דברי נביאים שחיו בימים שעליהם
הוא מספר, כגון: דברי שמואל הרואה; דברי נתן הנביא (דבה"ב, ט' )29ודברי גד החוזה
(דבה"א, כ"ט )29על ימי דוד; דברי שעמיה הנביא ועדו החוזה על ימי מלכות רחבעם (דבה"ב,
י"ב )15דברי יהוא בן חנני – על תקופת יהושפט; (דבה"ב, כ' )34; ואף חזון ישעיהו בן אמוץ על
ימיו של המלך חזקיהו היה לפניו (דבה"ב, כ"ו ,22ל"ב .)32

העובדה שמחבר דברי הימים לא העתיק את הדברים שמצא במקורותיו בלא הבחנה, כי אם
העביר את החומר העשיר שלפניו בכור ההיתוך מתוך גישה היסטוריוסופית שנקבעה על ידו –
אינה צריכה לגרוע במשהו מערכו של החומר העשיר הצפון כאן. את פרקי ספרנו יש לראות לא
רק בפריסמה של מנסחם האחרון, כי אם ראוי לחשוף מתחת לרובד העליון שלפנינו את
השכבה העשירה של מקורות קדומים. והרי מבחינה זו ללא נתברך שום ספר מקראי בעושר
של מקורות קדמאיים כפי שזכה לכך ספר "דברי הימים".