עמירם דומוביץ
מתוך: נטועים, גיליון ח – מרחשוון תשס"ב
|
איסוף הגרסאות השונות למימרא של אביי: "הרבה עשו… כרבי שמעון בן יוחי :ריצקת ולא עלתה בידן" ודיון בשאלה האם המימרא מוסבת על החכמים או על המון העם. תורה, עבודה, דרך-ארץ, רשב"י, רבי שמעון בר יוחאי, רבי ישמעאל :חתפמ תולימ |
| 1בסוגיה בברכות לה ע"ב מובאת מחלוקת תנאים ידועה: |
|
תנו רבנן: ואספת דגנך, מה תלמוד לומר לפי שנאמר: 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך',
יכול דברים ככתבן? תלמוד לומר: 'ואספת דגנך' – הנהג בהן מנהג דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל. רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה אלא ?הילע אהת המ הרות ,חורה תעשב הרוזו השיד תעשב שדו הריצק תעשב רצוקו בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר: 'ועמדו זרים ורעו צאנכם' וגו', ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר: 'ואספת דגנך…' |
| מיד אחר מכן באה התייחסותו של אביי למחלוקת זו, ואחריה מימרות נוספות הקשורות לעניין: |
|
אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן.
אמר להו רבא לרבנן: במטותא מינייכו, ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי, כי היכי .אתש אלוכ וכיינוזמב ודרטת אלד אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה בר' אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים, דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידן, דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זו וזו לא נתקיימה בידן. |
|
למימרה של אביי גרסות שונות וכבר ציין ר' נתן רבינוביץ בעל דקדוקי סופרים שהנוסח בכתב יד מינכן הוא: "הוו רבנן דעבדין כר' ישמעאל ואקיים בידייהו ורבנן דעבדין כר' שמעון ולא אקיים בידייהו". בהגהותיו הוסיף שהנוסח בכתב יד פאריס ובספר הגדות התלמוד הוא: "טובא מרבנן עבדי כר' ישמעאל ואהנו כר' שמעון בן יוחאי ולא אהנו". בדיקה של עדי הנוסח השונים למימרה של אביי מגלה שניתן למיין את כלל עדי הנוסח לשתי |
ב
|
ההבדל בין שני הנוסחים במימרה של אביי מביא גם לפירושים שונים שלה. השאלה היא למי פונה אביי בדבריו וממליץ להתרחק משיטתו של רבי שמעון בן יוחי: האם לכלל בני העם או לתלמידי החכמים. המהרש"א שעמד לפניו הנוסח 'הרבה עשו כר' ישמעאל וכו", מפרש כך :ייבא לש ארמימה תא |
|
נראה לפרש דודאי יש צדיקים גמורים דמקוים בהו שמלאכת עצמן נעשית ע"י אחרים
לסמוך על זה לומר שאיני לכל אדםאלא דמעטים המה… וכיון דמועטין הם כ"כ אין עושה מלאכה כלל לפי שמלאכתי נעשית ע"י אחרים שצדיק גמור אני דשמא הוא טועה ןניא דרוב העולםואינו צדיק גמור וזה שאמר הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן אינן צדיקים גמורים כרשב"י.םבורשצדיקים גמורים והרבה עשו כרשב"י ולא כו', לפי |
|
גם לפני ר' חיים מוולוז'ין עמד הנוסח 'הרבה עשו', ובספרו נפש החיים הוא כותב פירוש הדומה :א"שרהמה לש ושוריפל |
|
ואמרו הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם, והרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם.
כמעט בלתי אפשר שיתמידו כל ימיהם רק שלכלל ההמון יאדו יכ ,אקוד םיבר ונייה בעסק התורה, שלא לפנות אף שעה מ�עטת לשום עסק פרנסת מזונות כלל ועל זה אמרו באבות כל תורה שאין עמה מלאכה וכו'. אבל יחיד לעצמו שאפשר לו להיות אך עסוק כל ימיו בתורתו ועבודתו יתברך שמו ודאי שחובה מוטלת עליו שלא לפרוש 3אף זמן מועט מתורה ועבודה לעסק פרנסה חס ושלום וכדעת רבי שמעון בן יוחי… |
|
העולה מפירושים אלה שדברי אביי נאמרו לכלל העם, שצריכים להימנע מללכת על פי שיטתו של רשב"י ועדיף שילכו על פי שיטתו של רבי ישמעאל. אך גם אביי מסכים שצדיקים גמורים ומיוחדים ראוי להם שיבחרו בשיטתו של רשב"י. כאמור, הפירושים של המהרש"א ור' חיים מוולוז'ין מבוססים על הנוסח 'הרבה עשו'. אך מי |
|
השאלה היא למי היו מכוונים דבריהם האמורים של ר' ישמעאל ושל רשב"י, לכלל בני
העם או לחכמים ולתלמידיהם? אם נדון לפי לשונם וסגנונם בלבד, הרי דבריהם פונים לכלל העם. וכן אין לשלול מלכתחילה חובתם של כלל בני העם ללמוד תורה אולם מתוך בדיקה נוספת מתברר, שלא אל המוני העם נתכוונו שניהם אלא בעיקר לשכבת החכמים. |
| כדי להוכיח את טענתו הוא מביא כמה ראיות, ואחת מהן היא: |
|
ולא רק דבריו של רשב"י היו מכוונים בראש ובראשונה לתלמידי-חכמים, כך הבינו
האמוראים את דבריו של רבי ישמעאל, שתבע מן החכמים להתפרנס כדרך שהבריות מתפרנסות. וראיה לכך דבריו של אביי. את דבריו מביאה הגמרא בשולי דבריהם – של דעבדין כרשב"י ןנברו דעבדין כר"י ואקיים בידייהו ןנברר' ישמעאל ורשב"י כלהלן: 'הוו 5ולא אקיים בידייהו'. כללו של דבר, אין לפרש את דבריהם של ר' ישמעאל ושל רשב"י אלא כמכוונים לשכבת החכמים, ובייחוד לרבנן, הם חכמי הישיבה. ואין הם מתייחסים במחלוקת האמורה לא להמוני-העם ולא לחכמים שהיו דיינים ומורי-הוראה. |
|
בר קובע שדברי רבי ישמעאל ורשב"י מכוונים לחכמים ולתלמידיהם והוא מוכיח זאת מהמימרה של אביי, לפי הגרסה המתאימה לתזה שלו: 'הוו רבנן דעבדין'. מכל מקום לפי בר משתמע שגם דברי אביי מכוונים לחכמים ולתלמידיהם, ולהם הוא ממליץ להימנע מללכת על פי שיטתו של 6רשב"י ולהעדיף את שיטתו של רבי ישמעאל. למסקנה דומה הגיע לאחרונה י' חזני. הבדלי הנוסח משפיעים אפוא על הפירוש. לפי הנוסח 'הרבה עשו' נראה שאביי דיבר אל |
ג
|
הניסיון להכריע על פי עדי הנוסח שבידינו איננו פשוט. אנו מוצאים בהם גרסות לכאן ולכאן, וגם הניסיון למיינן על פי אזורים גאוגרפיים שונים אינו עולה יפה. לשתי הגרסות עדים אשכנזיים ועדים ספרדיים כאחד: הגרסה 'הרבה עשו' מתועדת הן ב'עין יעקב' הספרדי והן ב'ילקוט שמעוני' האשכנזי; הגרסה 'רבנן עבדי' מתועדת בעדים אשכנזיים ככתב יד פירנצה מזה ובעד ספרדי .הזמ 'דומלתה תודגה'כ מכיוון שהשיקול של חלוקת עדי הנוסח לענפים אינו מועיל לענייננו, יש לתת את הדעת לתוכן אפשר היה לטעון שהמימרה המקורית הייתה בארמית, שהרי זו שפת האמוראים בבבל. ועוד, אך טיעון זה אינו חד משמעי. בבדיקת המימרות של אביי בתלמוד הבבלי הפותחות במילים מובן שניתן להציע תיאור הפוך לתולדות הנוסח של המימרה: המימרה המקורית הייתה בארמית אולם גם אם נאמר שהמימרה המקורית הייתה 'הרבה עשו' ובמשך הזמן היא תורגמה לארמית, |
|
מניתוח עדי הנוסח כמו מניתוח הלשון אי-אפשר להגיע להכרעה מה היה הנוסח המקורי של לדבריו, יש מן החילופים 8 .לטנזור ש"א עבקש חנומכ – 'הסרג יפוליח' ונינפלש רשפא .היגוסה בכתבי היד של התלמוד שאינם משקפים הבדלי העתקה או הגהות פרשניות: "לא שינויים חזותיים של סופרים שמעיינים במה שלפניהם ומעתיקים אלא שינויי אוזן של תלמידים שומעים; ויותר מזה: שינויי פה של חכמים מרצים". כפי שקבע רוזנטל, בחלק מחילופים אלה אין לפנינו 9הבדלי עניין אלא 'תרי לישאני וחד טעמא' – שני לשונות שמובנם אחד. לפי הבחנה זו, אין מדובר במימרה שלנו בגרסה אחת מקורית ובגרסה אחת משנית ומאוחרת, אם כנים דברינו אין ללשונות השונים משמעויות שונות, אלא שיוצרי הלשונות התכוונו לאותו עניין הלשונות השונים אינם מלמדים על פירוש הדברים ועלינו לנסות ולקבוע מה היה המובן המקורי הבנה זו של המימרה של אביי אינה רק לפי הנוסח של 'רבנן עבדי', אלא גם לפי הנוסח 'הרבה , נראה כפירוש נכון יותר, ןנברל וירבדב הנפ ייבאש ינזח 'יו רב 'מ ועיצהש שוריפה ,ונירבד רואל על פי דרכנו למדנו ששני נוסחים מקבילים שבאו לעולם על מנת להביע רעיון אחד, יצרו במשך |
|
:תורעה * המאמר נכתב בהנחייתו של הרב מרדכי סבתו וכחלק מעבודה בקורס: 'עיונים בנוסח התלמוד', שהתקיים במכללת יעקב הרצוג בשנת תש"ס. .הנליו סופד יפ לע טוטיצה .1 בנספח למאמר מוצג אוסף הנוסחאות ממוין לקבוצות השונות. .2 המ הוושהו .טכ-חכ 'מע ,ט"משת קרב ינב ,ח קרפ ,א רעש ,נפש החיים ר"ח מוולוז'ין, .3 , סימן רכד, ירושלים תשמ"ז, עמ' קידצה תקדצ שכתב האדמו"ר ר' צדוק הכהן מלובלין, .טסק ב, רמת גן תשכ"ד, עמ' .148-146בר-אילן מ' בר, 'תלמוד תורה ודרך ארץ', .4 בהערה 78מוסיף בר: "הנוסח בפנים על פי דק"ס"..5 ראה: י' חזני, '"קבלו עליהם תלמוד והמעשה" – תורה, תלמוד תורה וקבלת תורה בזמן הזה', .6 .99 הרעה ,103 'מע ,ס"שת ,הל בלשמ יומא מז ע"א: "תנו רבנן: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה .7 חכמים: מה עשית שזכית לכך? אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. אמרו "; נדה ע ע"ב – עא ע"א: "שלשה דברי דרך ארץ; מה יעשה הרבה עשו כן, ולא הועילו :הל הרבה עשו כן ולא הועיל אדם ויחכם? אמר להן: ירבה בישיבה, וימעט בסחורה. אמרו: ! אלא… מה יעשה אדם ויתעשר? אמר להן: ירבה בסחורה, וישא ויתן באמונה. אמרו לו: םהל ! אלא…מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? אמר להם: ישא אשה הרבה עשו כן ולא הועילו "…אלא הרבה עשו כן ולא הועילו! :ורמא .שימשת תעשב ומצע שדקיו ,ול תנגוהה .30 'מע ,ח"משת ,זנ ץיברת ,'ילבבה דומלתה רקחב הכירע-תויעבו חסונה תודלות' ,לטנזור ש"א .8 שם, עמ' .25-24.9 |
