ההתפתחות בשבועות והשינויים שבהן מראים את השינויים החלים בקשר שבין
הרעיה והדוד, ובמקביל לכך, כאשר נפענח את הסמליות שבשיר השירים – את
השינויים החלים בקשר שבין ישראל לאלקיו.

הקשר שבין הדוד לרעיה בשיאו:

נבחן את מעשיה של הרעיה ומעשיו של הדוד המוזכרים כרקע לשבועה. הדוד הוא
;היערה תא רחובה אוה ,ליעפה

"הנך יפה רעיתי…" :רמוא דודה
…"הנך יפה דודי". :תרשאמ היערהו
,"כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים. בצלו חמדתי וישבתי :הזירכמ היערה

."יכחל קותמ וירפו

…"הביאני אל בית היין… סמכוני באשישות, רפדוני בתפוחים :דודה וליאו
.(ה ,ב – וט ,א) ."ינקבחת ונימיו ,ישארל תחת ולאמש

וברגע זה של אהבה, מתחילה הרעיה לחרוד. חוששת היא שמא לא עשתה די למען
הדוד. חוששת היא שבחירתה שבאה בלא מאמץ, עשויה אף לחלוף. חוששת היא
שהסכמתה המהירה לדודה תתהפך לבגידה בדוד. אין הרעיה בטוחה בעצמה! והיא
משביעה את בנות ירושלים:

.איה התונמאנל הדרח היערה – הנושאר העובש

התיאור ממשיך והולך. הדוד הולך על הרי בתר. על משכבה בלילות מבקשת הרעיה
.תאצומ הניאו תשקבמ ,השפנ הבהאש תא

.דודה תונמאנל הדרח היערה :היינש העובש

היחסים המורכבים שבין הרעיה ודודה נמשכים. שוב ישנה הרעיה לבדה, ולבה ער,
:קפוד דודה

ושוב נפגשים השניים. אם בפגישה הראשונה היה הדוד היוזם; ובפגישה השניה
הייתה הרעיה היוזמת; ובפעם השלישית לא נפגשו כלל, והרעיה הצהירה על
נאמנותה אל מול רעותיה; עכשיו גם הדוד וגם הרעיה יוזמים את הקשר שביניהם.
הפגישה הפעם היא כמו שילוב של הפגישה הראשונה והשנייה:

שבועה רביעית: הרעיה ודודה הגיעו לאמון ובטחון באהבתם. השבועה
אינה כדי לחזק את האהבה, אלא כדי להתריס בפני האויבים: מה תנסו
להפר את אהבתנו, היא לא תועיל לכם!

אם נקבל את הקשר שבין הרעיה והדוד כסמל לקשר שבין ישראל לאלקיו, יהיו ארבע
השבועות ארבעה שלבים בתולדות ישראל, שלבים המתארים את השינויים שחלו ביחס
שבין ישראל ואלקיו.

השבועה הראשונה מסמלת את השלב בו הדוד בוחר ברעיה, וזו אינה בטוחה שאמנם
היא רוצה להיבחר על ידו. האם זהו השלב של בחירת ישראל, כאשר ישראל אינו
בטוח בעצמו? הרעיה נשבעת להיות נאמנה, והיא מכריזה כלפי עולם שלא ינסו
.היקלא תא בוזעל התותפל

בשבועה השנייה מבקש העם אל אלקיו, ומוצא אותו. האם זהו השלב של גאולה
ראשונה, גאולת עזרא, בה הדחיפה באה מלמטה, ממלך נכרי וממנהיג השואב את
סמכותו ממנו? וקשר זה מסתיים בבניין בית מקדש הקושר עם ואלקיו;

השבועה השלישית באה כאשר הקשר שבין העם ואלקיו ניתק. הרעיה מחפשת את
דודה ואינה מוצאת אותו, והיא מוכה ופצועה על ידי שומרי החומות. ובתוך כאבה
ומכותיה היא מכריזה באזני אויביה על נאמנותה לדודה. האם זו הגלות, שישראל
סובלים בה ועם זאת שומרים על נאמנותם לאלקים?

השבועה הרביעית היא המבטאת את הקשר הקבוע, הנצחי, שבין הדוד והרעיה. קשר
שאינו ניתן להינתק; קשר שהרעיה יכולה להצהיר בגללו באזני אויביה כי אל להם
לנסות לפתותה, כי לא יצליחו. האם זוהי הגאולה, הקושרת עם ואלקיו בקשר בל
?קתני

העיפומ ,הדוד תבהאב הנוחטב לע היערה הזירכמ הב ,תיעיברה העובשה רחאל
.הנטקה תוחאה תנומת

מיהי אחות זו? מהי החומה, ומהי הדלת? נראה כיצד פתרו אמוראים משל זה.

מפורסמים הם דבריו של רבי יוסי בן חנינא (כתובות קיא):

ומה משמעותה של השבועה לאומות העולם? מה פשר השבועה לאומות העולם שלא
ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי? אם בנות ירושלים הן ישראל, כיצד מופנית
השבועה השלישית לאומות העולם?

התשובה היא במדרש שיר השירים (ב, יח). כל השבועות הן לישראל. השבועה
לאומות העולם היא דרך לאפשר לישראל לקיים את שבועתם,

מניין באה חומה זו? כבר עמדנו על כך: לאחר השבועה האחרונה, מופיעה תמונת
האחות הקטנה, ששדים אין לה, והאחות הגדולה תמהה אם היא משולה לחומה או
לדלת. אם גאולתה חזקה ויציבה וקבועה; או שגאולתה חלשה ורופפת.

החומה מתפרשת כגאולתם של ישראל. פירוש אחר לה לחומה בבבל, ופירוש אחר –
בארץ ישראל.

רב יהודה, מייסד ישיבת פומפדיתא שבבבל, אסר על תלמידיו לעלות לארץ ישראל
(כתובות קיא). רב זירא תלמידו רצה לעלות, והסתמך על דברי רבי יוסי בן חנינא,
האמורא הארץ ישראלי, שהאיסור הוא לעלות "בחומה" – יחד ביד חזקה. אבל עליית
יחידים – מותרת. וכך עזב רב זירא את בבל כמתגנב, ואף את ברכת הפרידה לא נטל
.וברמ

הלך לו רב זירא לארץ ישראל, וכשעבר את הנהר האחרון שבדרכו כשהוא מהלך על
:ול רמאש יקודצה לש וגולגל תא עמש – תרובעמ אצמ אל יכ – לבח

ואמנם ליחס עוין זכו העולים מבבל. כאשר ראה ריש לקיש בבליים מתאספים
בשוק, היה אומר להם: פזרו עצמכם. "בעלייתכם לא נעשיתם חומה, וכאן באתם
לעשות חומה"?! כמו לגלג לפירוש שחיו על פיו. אם לא עשיתם עצמכם חומה
בעלותכם לארץ, אל תעשו עצמכם חומה בישבכם בה. (שם).

גם ר' יוחנן התייחס בבוז לבבליים, וכאשר ראה אותם היה מקנטר להם. אמר: מה
הנביא מקנטר אותם, שנאמר: "ימאסם אלהי כי לא שמעו לו", ואני לא אקנטר
אותם?! (שהש"ש רבא ח יא).

ושוב מעשה ברבי שמעון בן לקיש ששחה בירדן, ובא רבה בר בר חנה (שעלה מבבל)
והושיט לו ידו. ענהו ריש לקיש: אלקים שונא אתכם, דכתיב: "אם חומה היא נבנה
עליה טירת כסף, ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז". אם עשיתם עצמכם כחומה,
ועליתם כולכם בימי עזרא, נמשלתם ככסף שאין רקב שולט בו. עכשיו שעליתם
כדלתות, נמשלתם כארז. שהרקב שולט בו.

הקשר שבין עם ואלקיו הוא הקשר שבין עם וארצו. מגילת שיר השירים מתארת את
השלבים השונים של הקשר שבין עם ואלקיו. תאור האחות הקטנה הוא תאור הקשר
שבין עם וארצו. האחות הקטנה, היא הגאולה הקטנה, הגאולה שלא זכו ישראל
להפכה לגאולת אמת. והעם המתנדנד בין דימוי החומה לדימוי הדלת, הוא העם
המתנודד בין הרצון לעלות לארץ ישראל כחומה, לבין הרצון לעלות לארץ
כבודדים וכבורחים.

אמוראי בבל ראו את מקומם כמרכז התורה, ואסרו על תלמידיהם לעלות לארץ,
ואפילו כיחידים. רב זירא עלה לארץ בהנחה כי עליית יחידים מותרת. משבא לארץ
שמע את הדרשה הארץ-ישראלית לשיר השירים, דרשה ההופכת את כל מה שידע
!ברח ינשה שדקמה תיב היה אל – לבבמ המוח לארשי ולע וליא :לבבב דמלו