<br>מיקום המאמר:
<br></b></font>1.<font color=red><b> תנך – פרשנות – שופטים יג
<br>שם הקישור: שופטים יג: וילך מנוח אחרי אשתו / אוריאל סימון
עיצוב: שלומית 30/06/02
אוריאל סימון
מתוך: "בקש שלום ורדפהו",
העשה תולאש רואב ארקמה ,ארקמה רואב העשה תולאש
ברשות הוצאת משכל – ידיעות אחרונות ספרים
העשה תולאש רואב ארקמה ,ארקמה רואב העשה תולאש
ברשות הוצאת משכל – ידיעות אחרונות ספרים

|
תוכן המאמר:
תיארקמה הרבחב השיאה דמעמ .א הבשורה המשולשת – בן לאמו, נזיר לאלוהיו ומושיע לישראל.ב הלעב לש הגשהה-חוכל הרושבה תא המיאתמ השיאה .ג תפילת מנוח – יתרון חברתי מתנגש עם יתרון אישיותי.ד "אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא".ה תורעה חונמ :חתפמ תולימ |

|
בסיפור על הולדת שמשון מובילה האישה את האיש. המלאך, שבישר את היפקדותה של
האישה העקרה, התגלה אליה שתי פעמים רצופות, אליה ולא אליו. וכך נאלץ מנוח ללכת אחרי אשתו לא רק בפועל ממש כדי לדבר עם המבשר, אלא גם באופן מטפורי כדי להבין ולהפנים את הבשורה. על מנת להעריך כראוי את היתרון הרוחני המובהק הזה של האישה האלמונית על פני בעלה ששמו ניתן עלינו להקדים לקריאת הסיפור בחינה כוללת של מקומה .ארקמב השיאה לש
תיארקמה הרבחב השיאה דמעמ .א
מעמד האישה במקרא, כמו בכל חברה פטריארכלית טרום-מודרנית, הוא משני הן מבחינה משפטית והן מבחינה חברתית וכלכלית. המשפחה המקראית היא בגדר 'בית אב', באשר בראשה עומד האב. לא רק המשפחה כולה קרויה בשמו ("בית אברהם" – בר' י"ז, ,)14אלא גם כל אחד מחבריה: האישה ("שרה אשת אברהם" – בר' כ', ,)18הבנים ("יצחק בן אברהם" – בר' כ"ה, )19והבנות ("רבקה בת בתואל" – בר' כ"ה, .)20ברשימות היחס מנויים האבות ללא האמהות (בר' ה', 32-1; י"א, 26-10; רות ד', ,)22-18משום שאדם מתייחס למשפחת אביו ולא ומשום שרק בן זכר מעניק למשפחה המשכיות וזכר (על כן התפללה חנה: 1,ומא תחפשמל "ונתתה לאמתך זרע אנשים" – שמ"א א', ,11ופרעה ציווה: "כל הבן הילוד היארה תשליכהו, וכל הבת תחיון" – שמ' א', .)22ברשימת שנים עשר בני נחור כלולה הנכדה רבקה כתוספת, בחינת מצע אינפורמטיבי לנישואיה העתידים עם יצחק (בר' כ"ב, ,)24-20וגם בפרשת הולדת בני יעקב מסופר על הולדת דינה כמעין תוספת לששת בני לאה, וכמצע לפרשת עינוייה על-ידי שכם בן חמור, כפי שמעידה העובדה שהיא היחידה מכל ילדי יעקב שמדרש-שם אינו מסביר את שמה ("ואחר ילדה בת, ותקרא את שמה דינה" – בר' ל', .)21רק בניו הזכרים של יעקב הם אבות שבטי ישראל, ולכן אין דינה אחותם נזכרת בתיאור העברת המשפחה במעבר יבוק ("ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו, ואת אחד עשר ילדיו" – ל"ב, ,)23כפי שאין לה חלק .(28 ,2 ,ט"מ) וינבל בקעי תכרבב ואכן הבנות אינן כלולות בדרך כלל ברשימת הצאצאים, וכאשר יש סיבה להזכירן, הן באות השוויון העקרוני בפני החוק של גברים ונשים אין משמעו שוויון זכויות. מרבית חוקי התורה חלים זיקת הנישואין שבין איש לאשתו אינה סימטרית, שכן מעמדו חזק ממעמדה; המוסר המיני ביטוי מובהק לערכה הכלכלי-חברתי הפחות של האישה במקרא יש בטבלת הערכים הכספיים לאור כל אלה יש לשאול: האם מעמדה המשני של האישה במקרא מוצג בו כמסקנה הכרחית הזירה הציבורית, על מוסדותיה העיקריים – השלטוניים, המשפטיים והפולחניים – הייתה סגורה מחוץ למוקדי הכוח הממוסדים והמאורגנים נותר מקום לפעולה והשפעה לנשים חכמות שמותיהם של אדם וחוה מכאן, והעונשים שהוטלו עליהם בגין הפרת האיסור לאכול מפרי עץ שני תחומים מסורים בבירור רב ובאופן בלעדי לגבר – עבודת האדמה ועשיית מלחמה (במ' א', במקביל לכך מסורים לאישה שני תחומים, הנגזרים ממבנה גופה ("ברכת שדים ורחם" – בר' נדון מכאן ואילך אך ורק באימהות. 10מאחר שהקדשנו דיון נפרד ל"נשים מצילות במקרא", גם האב אוהב, כמובן, את בניו (יר' ל"א, ,)19נושא אותם על זרועותיו ומטפל בהם (דב' א', שני שמות נתן אדם לבת זוגו: השם האחד, שם העצם הכללי 'אישה', מבטא את נשיותה, את יתרונה המובהק של האימהות על האבהות מאזן במידה מסוימת את נחיתותה של האישה המיתה היא אויבתה של הלידה, ומן האם המקראית מצפים, כאמור, לא רק להעניק חיים
ב. הבשורה המשולשת – בן לאמו, נזיר לאלוהיו ומושיע לישראל
אוה ,חונמ ומש – רוביגה יבא תגצהב רופיסה חתופ תילכראירטפה הביטקפסרפה לש החוכמ הצד השווה שבין דיני הנזיר שבתורה (במ' ו', )21-1וההוראות של המלאך לאשת מנוח הם במדרש במדבר רבה (פרשה י', סימן ה') מוסברת הנזירות המוטלת על שמשון כאמצעי הכרחי |
|
גלוי היה לפני הקדוש ברוך הוא ששמשון יהיה הולך אחר עיניו, לפיכך הזהירו בנזיר,
שלא יהיה שותה יין, לפי שהיין מביא לידי זמה. ומה בזמן שהיה נזיר הלך אחר עיניו, אלו היה שותה לא היה לו תקנה לעולם מרב שהיה רודף אחר הזמה. |
|
אך דומה שמעבר לזיקה המיוחדת שבין ההתנזרות מיין לבין אופיו של שמשון עלינו לשאול בדבר הקשר העקרוני שבין ההתקדשות הנזירית לבין טיבה של המשימה שלשמה הוא נולד. שמשון עתיד לזכות בגבורה מופלגת על מנת שיוכל לממש את ייעודו להתחיל בהושעת עמו, וכמו כל בעל כוחות וכשרונות מיוחדים אורבת לו הסכנה הכפולה שהוא ישתמש בהם לרעה, ושיפנה עורף לייעודו. לפי זה נועדה הנזירות מבטן, על איסוריה וסממניה הגלויים, לחזק את תודעת הייעוד, באשר היא מייחסת את עצמתו באופן חד-משמעי לנזירותו, כמפורש בדברי שמשון לדלילה: "מורה לא עלה על ראשי, כי נזיר אלהים אני מבטן אמי. אם גלחתי וסר ממני כחי, וחליתי והייתי ככל האדם" (ט"ז, ,)17ואילו סגולתה של הנזירות כמרסנת ומקדשת קר אל רוביגל עייסל הדעונ (8 ,'ו 'מב – " 'הל אוה שדק ורזנ ימי לכ" :ריזנ תשרפב שרופמכ) לכבוש את יצרו הרע אלא גם לחזק את יצרו הטוב.
הלעב לש הגשהה-חוכל הרושבה תא המיאתמ השיאה .ג
.האלפומה הרושבה עמשמל חונמ תשא לש תינוציחה וא תימינפה התבוגת לע רבד רפוסמ אל
חווידה הטוס העתפהה הברמל .עריא רשא תא ול הרפיסו הלעב לא הכלה איהש קר רמאנ שלה ממה ששמענו מפי המספר, הן לגבי מיהותו של המבשר והן לגבי תוכנה של הבשורה.
הל רשיבש המ הלעבל הרפיסו הכלה השיאהש ,תימתס הרימאב קפתסהל לוכי היה רפסמה |
|
הטעם שלא בא המלאך אל מנוח ובא אל האשה הוא להיותה אליו [לדעתו] יותר מוכנת
בשכלה ובדעתה. […] וגם נאמר שבא המלאך אליה לפי שהיא היתה אשר תשמור ההנהגה במאכל ובמשתה, ומנוח לא היה לו דבר שיעשה בזה. ולכן יוחדה האזהרה והמראה [ההתגלות] לצריך אליה, שהיא האשה, לא למנוח. |
|
סביר להניח שהאישה, אשר יתרון שכלה ודעתה מוטעמים ומומחשים לאורך כל הסיפור, הייתה מודעת היטב לא רק לנימוק השני, המעשי-טכני, אלא גם לנימוק הראשון, המבוסס על העדפתה. ולפי שהשתיקה יפה לנימוק הראשון, ולפי שכוחו של הנימוק השני נפגם מחמת חובת השמירה על איסור התספורת החלה גם על האב, מנסה האישה להיחלץ מן המצב המביך שאליו נקלעו שניהם לש ישפנהו ינומאה ,ינחורה הגשהה-חוכל ותמאתהו אלפומה עוריאה לש תיברמ הכמנה תרזעב מנוח. זוהי, ככל הנראה, הסיבה לכך שתחת לספר לו שזכתה להתגלות מופלאה של מלאך ה' הריהי מעדיפה לומר: "איש האלהים בא אלי, ומראהו כמראה מלאך האלהים, נורא מאד" (פס' .)6לא היה זה אפוא מלאך מן השמים, שחזותו הארצית מסתירה בשלב הראשון את מהותו השמימית (כמו שלושת ה"אנשים" שבאו אל אברהם – בר' י"ח, 22 ,16 ,2; י"ט, ,1וכמו מלאך ה', היושב תחת עץ האלה, שנגלה לגדעון – שופ' ו', ,)24-11אלא רק נביא בשר ודם. עם זאת היא מבצרת את האמתות הוודאית של דברו בהסתמכה על מראהו רב-ההוד ומטיל האימה, שלא מן העולם הזה. כתוספת המחשה לכך שלא היה זה איש אלוהים רגיל, וכסייג בפני ספקנותו הצפויה ,תנייצמו ולש תרוקיבל הבושת המידקמ יהירה ,הבל תולאשמ רחא תפחסנ איה אמש הלעב לש שמראהו המופלא מנע בעדה מלשאול אותו בדבר מקום מגוריו: "ולא שאלתיהו אי-מזה הוא" (פס' ,)6ושגם הוא מצדו נמנע מלזהות את עצמו: "ואת שמו לא הגיד לי" (שם). שלושה דברים השמיטה האישה מדברי המלאך, ודבר אחד הוסיפה עליהם מדעתה. כדי |
|
השיאה ירבד ——– הנך הרה וילדת בן ועתה אל תשתי יין ושכר האמט לכ ילכאת לאו ——— כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן עד יום מותו ——– |
דברי המלאך תדלי אלו הרקע תא אנ הנה והרית וילדת בן ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר אמט לכ ילכאת לאו כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים |
|
:התוטשפב תענכשמ תיגולוכיספ הקמנה שרדמב הנתינ להשמטת מילות הפתיחה של המלאך רבדמב) "הלוקלק תולגל התצר אלש ,ול התלג אל '…הרקע תא אנ הנה' :הל רמאש המ לבא" הנוסאל תתלו ,הלעב ינזאב התונג לע רוזחל הרקעה השיאה לש תאז התעיתר .('ה ,'י הבר 25גושפנקא נבואית מאירה את טיב יחסיהם ומקנה יתר ממשות לסבלות עקרותה. , אשר בשלב מוקדם זה עדיין אל נכון היא משמיטה את האיסור לגזוז את שערותיו של הבן ירבד לש ימיטיגל שוריפכ לאנברבא י"ר ידי-לע תרבסומ הוספת המילים "עד יום מותו" |
|
"לקחה זה ממה שאמר (המלאך): 'כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן', ומאשר זכר
ההתחלה ולא הסוף חשבה שיהיה נזירותו תמידי עד יום מותו, והיא באמת מחשבה צודקת כפי הדין (ר"ל דין "נזירות שמשון" שבמשנת נזיר א', ב')." |
|
ואכן הדעת נותנת שנזירות המתחילה מן הבטן אמורה להימשך כל החיים ולהסתיים רק : "והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים" הרושבה לש ישילשה רביאה תטמשה לפני שנגיע אל תגובת מנוח על סיפורה המפתיע של אשתו עלינו לדון בעובדה, שהוראת-המשנה |
|
"אוהב את אשתו עד לשגעון ומקנא אותה ללא מידה מתוך אהבתו זו", וכאשר "סיפרה |
|
יוספוס תולה בחשד ובקנאה של מנוח לא רק את הזמנתו החוזרת של המלאך על-ידי האישה לעומת יוספוס, המשלים את הסיפור המקראי וסוטה ממנו, על מנת להבינו ולהאירו, עושה |
|
"אדם פלאי, גובה ענקים גבהו ומראהו כמראה מלאך אלהים", אשר שיוכו הלאומי |
|
ז'בוטינסקי מציג את עדותה (הבדיונית) כגרעין העובדתי שביסוד הסיפור המקראי, ואת שעה שז'בוטינסקי לא רק מודע לפער שבין סיפורו לבין הסיפור המקראי, אלא אף מבליט אותו,
28:תאזה הסיפתה לש תוירקיעה הזיחאה תודוקנ הלאו
(פס' )9רומזת למקום "הדשבהעובדה שהמלאך התגלה בשנית לאישה בהיותה "יושבת , שכן, בשונה מסיפורי לידה אחרים תיעמשמ-דח תוריהבב תניוצמ הניא חונמ לש ותוהבא
ברם, הבנה ספרותית אמינה של הסיפור אין לבסס על מקבץ של נקודות אחיזה ספורדיות,
אבומה ,חיי שמשוןאלא על קריאה אינטגרטיבית של הסיפור כולו, כפי שעושה יאיר זקוביץ ( :(36 'מע ,24 הרעהב ליעל
אמור מעתה: המספר לא נמנע מלהיזקק בעצמו לשורש הדו-משמעי ב'ו'א' ואף לשים אותו
בפי שני הגיבורים, משום שיכול היה להיות סמוך ובטוח שקריאה הקשרית של הסיפור מוחקת את משמע-הלוואי המיני במידה כזאת עד שאין לליצני הדור (ראו פירוש רש"י לבר' כ"ה, )19ולחוקרי ימינו אפשרות להיבנות מדו-המשמעות החביבה עליהם.
ד. תפילת מנוח – יתרון חברתי מתנגש עם יתרון אישיותי כפי שלא נמסרה תגובת האישה על דברי המלאך, כך לא נמסרת גם תגובת מנוח על דברי
ואף-על-פי שהקורא נוטה לצפות שהעתירה התמימה-חצופה של בעל השררה, שהשמים
יאשרו ויבצרו את יתרונו החברתי, לא תזכה במענה, הנה שמע האלוהים בקול מנוח, ומלאך האלוהים אכן בא אליהם בשנית.
מתוך כבוד כשהופיע המלאך לא אמרה לו אשת מנוח דבר, אלא רצה במהירות אל בעלה. |
|
"עתה יבא דבריך (בתרגום השבעים ובכתבי-יד עבריים מימי הביניים בלשון יחיד: |
|
על-פי המידע שבידי הקורא, הספקות של מנוח בדבר המהימנות של הדיווח של אשתו אכן מוצדקים. נקל לשער את חרדתה של האישה לנוכח האפשרות הסבירה שתשובת המלאך על שאלת מנוח תאשר זאת על-ידי שדברו הנוכחי יהלום את דברו הראשון. למרבה ההפתעה פותח המלאך את תשובתו בהבעת הסתייגות מחקירתו בידי מנוח, באשר היא מיותרת .(13 'ספ) 32וטרדנית: "ויאמר מלאך ה' (!) אל מנוח: מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר" מנוח שאל אודות משפט הנער, ואילו המלאך חוזר ומתמקד באיסורים המוטלים על האם בזמן הריונה. יתרה מזו, הגרסה הנוכחית של דברו אמנם אינה חוזרת מילה במילה לא על דברו הראשון ולא על דבריה, אך היא תואמת בשלוש השמטותיה את גרסת האישה: "מכל ויין ושכר אל תשת, וכל טמאה אל תאכל – כל אשר צויתיה 33אשר יצא מגפן היין לא תאכל, לש ורעש תזיזג רוסיא תא ,תכשוממה התורקע תא ריכזהלמ ותוענמיהב .(14 'ספ) "!רמשת הילד ואת ייעודו הלאומי כשיהיה לאיש, לא זו בלבד שהוא מאשרר את השינויים שעשתה 34אשת מנוח בדבריו, אלא הוא גם משמיט את הבסיס מתחת להתנשאות הגברית של בעלה.
ה. "אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא"
התגלותו החוזרת של המלאך אל האישה והתייצבותו המלאה מאחורי דבריה לא הספיקו כדי
להביא את מנוח להכרה שיתרון מעמדו כגבר וכראש המשפחה אינו שקול כנגד רוחב דעתה הענמנ ותשאש המ לכ התע השוע אוה .היופצה הדילל עגונש המ לכב ותשא לש התנבה קמועו בדעת וביודעין מלעשות, כדי להוכיח למבשר, לאשתו ולעצמו שהוא מיטיב ממנה להיענות .הרשבמלו הרושבל
אשת מנוח ידעה בבירור שאין לשאול מלאך לשמו (השוו: בר' ל"ב, ,)30ואף טענה באוזני כך לא נותר למנוח אלא להקריב, כמוצע, את גדי העזים ואת המנחה לה', מבלי שיוכל לשער אוה ול רצב .ותומ תמיאב ותעד תוחיחז הפלחתנ ,דמע אוה ימ ינפב חונמל רווחתנ רשאכ
אחרית הסיפור היא היפוכה של ראשיתו: אשתו העקרה של מנוח הדני ילדה בן וקראה לו
שמשון. הנזיר הקטן גדל והלך וסגולותיו המיוחדות העידו שברכת שמים שורה עליו. כאשר החל לעשות מעשי גבורה מכוחה של רוח ה' שהפעימה אותו ניתן היה לצפות, שגם חלקה השלישי של בשורת המלאך עתיד להתממש והוא אכן יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים: "ויגדל הנער ויברכהו ה', ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל" (פס' .)25-24
|

|
עומדת הלגיטימציה של שמשון כשופט מושיע (בעיני עצמו ובעיני בני על שלושה דברים :(וטבש ;שארמ תרשובמה תיסנה ותדלוה לע המוטלת עליו מבטן אמו; תוריזנה תבוח לע – האם מכוח גדלות המוחין הדתית שלה, 35השומימלו הרושבל וירוה ינש לש תונעיהה לע והאב מכוח התגברותו על קטנות המוחין שלו, בכך שהלך אחריה לא רק ברגליו אלא גם בלבו. ובעקבות מנוח עושים זאת גם קוראי הסיפור.
|
:תורעה
|
|
"לעולם אין הנשים נחשבות במקרא לנחותות בתור מעמד. לפיכך אין להפריד את |
|
שלטון האב על בתו לפני נישואיה לפי פשוטו של מקרא הוגבל עד מאוד בתורה שבעל-פה. חמשה חומשי תורה מתורגמים השוו: "כל הגוים כאין נגדו" (יש' מ', )17וראו: שד"ל, .5 כפי שהיטיב להראות Berel Dov Lernerבמאמרו המאלף: " "And He Shall Rule Over Thee.6 כפי שהיטיבה לנסח ( Meyersבספר הנזכר בהערה ,4עמ' " :)196הנביאות והנשים .7 דבורה קבעה, בשם ה', את מקום ההיערכות של צבא ברק בהר תבור ואת שיטת הלוחמה.8 'מע ,6 הרעהב רכזנה הרפסב) יקסנק-רמירפ הוקת ,בר עונכש חוכב ,תנעוטש יפכ .9 זהו שמו של הסעיף השני בפרק "אביגיל מונעת את דויד מבוא בדמים – אלימות .10 םילשורי ,קריאה ספרותית במקרא – סיפורי נביאים ראו על כך בהרחבה בספרי .11 האומנות המוזכרות במקרא לא היו מיניקות אלא גידלו את הילדים שהופקדו בידיהן .12 התעלמות גמורה מן הממד האטיולוגי המובהק של פרשת יצירת האישה (ר"ל הסברת .13 .45-35 'מע ,1996 [קרב ינב] ,ארקמל תיטסינימפ תיתורפס השיג – הוח יפל האירבה .14 כפי שמיטיבה גילי זיוון להעריך את המעשים הנועזים של בנות לוט, תמר ורות: "נשים .17 דלונש ימ לש תימצעה העדותה תא בצעל תיסנה הדילה רבדב תועדומה לש החוכ לע .18 .תובר תוינומלא תויומד יבגל ושעש יפכ ,רסחה המש תא ומילשה שרדמה ימכח .19 שינוי מעין זה בנקודת הראות של הסיפור מצינו גם בבר' כ"ט, 31; שמ' ב', 2; שמ"א .20 המלאך אינו אומר עד מתי יחולו עליה איסורים אלה, מן הסתם מפני שמובן מאליו שעליה.21 פירושו של ר' יוסף קרא, כמו פירושיהם של רש"י, רד"ק, רלב"ג, ר' ישעיה מטראני ור' .22 כך תרגם יונתן ופירשו רד"ק, ר"י אברבנאל, 'מצודת דוד' וכן ,Arnold B. Ehrlich.23 כך תרגם יונתן וכיוצא בזה פירשו ר' יוסף קרא, ר"י אברבנאל, ,J. Cheryl Exum.24 על דרך זו השמיט גם שאול מדברי עבדיו את התכלית הריפויית של חיפוש מנגן .25 ספר ה', ח', א'-ג', תרגם אברהם שליט, כרך א', ירושלים ותל-אביב תש"ד, עמ' .26 מחלפות שמשון – גלגולי דמותו של שמשון ראו על כך בהרחבה: דוד פישלוב, .27 ראו סיכום אוהד אצל: " – Anonymity and? Adele Reinhartz,"Why Ask My Name.28 כששימשתי מורה של ילדי עולים בבאר שבע בשנות החמישים הראשונות, בבוא גלי .29 בסיפור הקדשת שמואל לנבואה מצויה הנגדה דומה בין ההיענות השלמה של הנער .30 אי-הבחנה בממד המגדרי של הסיפור הביאה כמה חוקרים להתאים את תשובת .32 חומרת יתר זו לא נכללה בדיבור המקורי של המלאך, ושמא היא באה להקטין את הפער .33 כך הבינו את חילופי הדברים האלה גם חכמי המדרש, תוך שהם משליכים על הדמות .34 לנס אין ממשות ללא ההיענות הפעילה של בעלי הנס. אפילו קריעת ים סוף, שעמדה .35 |
![]()
|

