ז קרפ תלהק

– לפי ששמן טוב אם אין אדם נוגע בו וסך בו, אין לו הנאה שלכלום, טוב שם משמן טוב .א

ושם טוב אפילו אין אתה נוגע באדם שיש לו שם טוב אתה נהנה ממנו.
ויום המות מיום הולדו – דע לך שתחילת המקרא באיש צדיק הכתוב מדבר, אבל אדם רשע,
אין יום מיתתו טוב לו, מיום היולדו, לפי שביום היולדו עדיין לא חטא, ואין יודעים מעשיו,
אבל יום מיתתו ידועים מעשיו, – אבל הצדיק, יום היולדו אין מעשיו ידועים, אבל יום מיתתו
נתבררו מעשיו הטובים שכבר קנה לו עולמו.

– דע לך כי גם מקרא זה באבלו של צדיק התשמ תיב לא תכלמ לבא תיב לא תכלל בוט .ב

קידצהשכ ,קידצ לש ולבא תיב לא תכלל בוט :ונורתפ הכו ,רבדמ בותכה וב רבדל ליחתהש
.דלונ אוהשכ ,התשמ השוע ויבאשכ ,התשמ תיב לא תכלמ ,רטפנ
והולך ופורש: מה טעם, באשר הוא סוף כל האדם: שהבריות מספידין עליו, בשביל שהוא נפרד
מהם, וכשישמע השומע שכל כך הבריות מספידין עליו, יתאוה לעשות כמעשיו, כמו שמפרש:
והחי יתן אל לבו.
לשון אחר: טוב שם משמן טוב – טוב שם שהאדם קונה לעצמו, טוב הוא משמן אפרסמון,
והוא הדין שהוא טוב מכל הדברים החמודים, אלא שהלשון נופל על הלשון, ויום המות טוב
הוא מיום הולדו – שאחר מותו שוב אינו רואה עמל, ושוב אינו חוטא.
טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה – בשביל שהוא סוף כל האדם, וכשיראה אותו
מתאבל על מותו – החי יתן אל לבו – שסופו גם הוא למות, ויתן לב לשוב בתשובה.

. גם זה דבוק למקרא שלמעלה הימנו, שאומר (ב) טוב ללכת אל בית קוחשמ סעכ בוט .ג

אבל מלכת אל בית משתה. ופירוש למקרא שלמעלה הימנו, שכל אדם שהולך אל בית אבל יש
לו צער ורוע פנים, ואותו הצער ורוע פנים מביאו שלבסוף ייטב לבו, שמתוך שנותן לב שזהו
סוף כל האדם, יתן אל לבו להיטב דרכיו ומעשיו, ובאחריתו ייטב לבו, עד ששב מדרכו הרעה
.(גי-די ילשמ) הגות החמש התירחאו ,האריה תא חכשמו לטבמ קוחשה לבא ,ותויחהל
לשון אחר: "טוב כעס משחוק, כי ברוע פנים ייטב לב": כל אדם שדואג יש לו רוע פנים,
והדאגה שבלבו גורמת לו לתקן הדבר שהוא דואג עליו למדתה שברוע פנים גורם סופו שייטב
.בל

– פתרונו: לפי ששם נשמעים דברי חכמים שרואים שזה נפטר, לב חכמים בבית אבל .ד

ומורים לחיים לשוב בתשובה בעודם בחיים.
– שאין לבם דואג בקרבם – מה יהיה רעה על הארץ, נותנים לב ללכת בבית ולב כסילים

.החמש

– פתרונו: טוב להקשיב "גערת חכם" טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים .ה

אע"פ שמעציב את הלב מיד, מאיש מקשיב שיר כסילים אע"פ שמשמח את הלב מיד, –
שהמקבל גערת חכם, לוקח מוסר, ומביאו לידי שמחה אבל המפנה לבו לשמוע שיר כסילים
.ינוע ידיל ותאיבמו ,ותכאלממ לטבתמ

– שלפי שעה נותן קול, וכבה מיד, כן שחוק הכסיל: בשעה כי כקול הסירים תחת הסיר .ו

ששמעו מטייל בו. ובהפנותו שכמו ללכת משם, הולך לביתו, מוציא נפשות ביתו רעבים
וחסרים כל טוב, מי גרם לו זה, על שפנה לבו לשמוע שיר כסילים ולהתבטל ממלאכתו.
לשון אחר: "טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים" פתרונו: טוב לו לאדם שהולך
לשמוע גערת חכם, שכשהוא שומע גערת חכם הוא מחכים ושב מאיולתו, ואם שומע שיר
כסילים מתייאש מכל צרכיו, לפי שלבו נמשך אחריהם.
"כי כקול הסירים" שנדלקים "תחת הסיר", שאין באותו הקול הנאה של כלום, "כן שחוק
הכסיל"; וגם זה הבל – פתרונו: קול הסירים ושחוק הכסילים שניהם הבל,

– למעלה (ה) הוא אומר: "טוב לשמוע גערת חכם", ועכשיו מפרש כי העושק יהלל חכם .ז

מהו "גערת חכם" – אדם שמניח אומנותו ועוסק לעשוק ולגזול אביונים, פעמים שנכנס אצל
חכם, והחכם גוער בו ואומר לו: חזור בך מדרך הרע, ותפוש לך אומנותך הראשונה שהיה בה,
קודם שתפש דרך ליסטיות.
– פתרונו: ויאבד את (לב) החכמה, שנתן הקב"ה במתנה לאדם, בלבו, הנתמ בל תא דבאיו

ומתוך שעוסק בזה (העושק) שוכח את החכמה.

, – טוב ארך רוח מגבה רוח – מקרא זה סופו מפרש את ראשו, ותישארמ רבד תירחא בוט .ח

וזה פתרונו: טוב מי שנותן לב מה יהיה בסופו של דבר, ומושל ברוחו, ואינו עושה רעיון לבו –
מזה שעושה חרון אפו בתחלת הדבר, ואינו רואה מה יהיה בסוף המעשה.
ד"א: "טוב אחרית דבר מראשיתו", ב"טוב זה חתם כל טוב שאמר למעלה. למעלה הוא אומר:
טוב שם משמן טוב, ויום המות מיום הולדתו, הרי שיבח את האחרית מן הראשית, כמו כן
כשאמר: "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, באשר הוא סוף כל האדם" לפי
שההולך אל בית אבל גורם לו לתקן מעשיו באחריתו, גם בכאן שיבח את האחרית מן
הראשית, ואף כשהוא אומר: טוב כעס משחוק, כי ברוע פנים ייטב לב, וכן: "טוב לשמוע גערת
חכם", לפי שבסוף מביאו (גערת החכם) לידי מוטב, לפיכך הוא אומר בסוף כולם "טוב אחרית
דבר מראשיתו", וכן טוב אחרית דבר מראשיתו – טוב לו לאדם שמטיבין מאדם שעושה לשעה
תאות לבו, נמצא גם בזה: "טוב אחרית דבר מראשיתו".
ד"א: "טוב אחרית דבר מראשיתו", וכן "טוב ארך אפים" פתרונו: טוב אדם שמושל ברוחו,
מאדם שעושה לשעה תאות-לבו, נמצא גם בזה: "טוב אחרית דבר מראשיתו".
ד"א: טוב אחרית דבר מראשיתו – טוב לו לאדם שמטיבין לו באחריתו, ממי שמטיבין לו
בראשיתו, ומריעין לו באחריתו, ואם ראה אדם שהטיבו לו בראשיתו והריעו לו באחריתו, אל
יהא רב את יוצרו ויוכח נגד מדת הדין, אלא יארך רוחו, ויקבל מאהבה, כמו שמפרש: טוב
ארך רוח מגבה רוח, וכן בסמוך הוא אומר:

וגו' וגם אחריו הוא אומר:אל תבהל ברוחך לכעוס .ט


– פתרונו: אם הטיבוך מן אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה .י

השמים בראשיתך, ובאחרית נשתנה עולמך לחילופו, אל תתמה ותאמר: "מה היה הדבר
שהימים הראשונים היו טובים מאלה, שהרי אני לא שניתי את צדקתי, ושלותי נשתנית"?
שאילה זו לא שאילת חכם היא, כמו שמפרש, כי לא מחכמה שאלת על זה: אחרי שאתה יודע
ש"הצור תמים פעלו וכל דרכיו משפט" (דברים לב-ד) כי חכמה זו להקב"ה היא, ואין לאדם
לבוא אחרי המלך בטרוניא כמבואר לעיל (ט) "אל תבהל ברוחך לכעוס". וגם מקרא זה מחובר
אל שלמעלה, ופתרון אחד להם.
וגו' פתרונו: אל תשאל מה היה בימים "אל תאמר מה שהיה שהימים הראשונים (:א"ד)
הראשונים אשר היו לפנינו. אם יאמרו לך: איש פלוני היה מפולפל בתורה שלא קם אחריו
כמוהו, אל תאמר: הואיל ואין בדור הזה חכם כמוהו, מעתה איני הולך ללמוד תורה אצל חכם
שבדור", וכן בדרך ארץ, אל תשאל: מה היה "שכר האדם" בדורות שלפנינו, כשיאמרו לך:
איש פלוני זרע ומצא מאה שערים, דורות הראשונים: יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן, והיה
מרוב עשות חלב יאכל חמאה, אדם יגע מעט ומשתכר הרבה, כשתשמע כן אל תאמר מאחר
שהעולם נהפוך הוא, איני יגע בדרך ארץ מעתה, אל תאמר כן! אלא לפי מה שאתה רואה את
העולם, הוי יגע בתורה, הוי יגע בדרך ארץ, (ואל תאמר מה היה) שהימים הראשונים היו
טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה.

– טובה היא החכמה כשיש עמה נחלה ונכסים, אבל חכמה בלא טוב החכמה עם נחלה .אי

נחלה חכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים (מלהלן ט-טז) וכשאדם רש, אע"פ שהוא
חכם עושה כף רמיה והכל מבזין אותו, וכן עומד לפני כסילים ומשרתם ומתבזה.
– פתרונו: ויותר משובחת החכמה עם הנחלה לכל באי עולם, אבל שמשה יאורל רתויו

החכמה בלא נחלה אינה מכובדת לכל העולם כולו, אלא בעיני חכמים בלבד.

– דע כי זה הפסוק נותן ראיה לשלמעלה (יא) שאמר: "ויותר כי בצל החכמה בצל הכסף .בי

לרואי השמש". ואמר: כאשר יהיה החכם עשיר, וכבר נחסה תחת צל החכמה וצל הכסף; צל
החכמה יסובבהו, מהרעות והצרות שיפול בהם הכסיל, וצל הכסף יגוננהו מן הצרות שיפול
בהם העני.
– עתה שב להעדיף החכמה על הממון, כי הממון – פעמים שיגרום מיתה לבעליו, ויתרון דעת

והדעת אינו כן, אלא החכמה תחיה בעליה, בעתותי הצרות בעולם הזה ובעולם הבא.
לשון אחר: "טובה חכמה עם נחלה" – אם אדם עשיר, אל יאמר: מה אני מיגע את בני כופהו
ללמדו תורה, וכן ללמדו אומנות, או חכמה, אחרי כשאני בא ליפטר מן העולם אני מנחילו
שדות וכרמים, וזהב וכסף לרוב, ואילו יחיה מאה שנה ויוציא בכל יום מנה "איננו חסר לנפשו
מכל אשר יתאוה", אל תאמר כן! שהרי טובה חכמה עם נחלה, שהחכמה מקיימת את הנחלה
ומשמרתה לבעליה, ומי שאין בו חכמה מאבד כל מה שהורישו אביו.
– "שמשה יאורל" הווש איה רתוי אלא ,הלחנל הווש המכחהש רמאת לא :שמשה יאורל רתויו
לבאי העולם מן הנחלה, כמו שמפרש והולך: "כי בצל החכמה בצל הכסף" ופתרונו: במקום
שיש שם החכמה, יש שם גם הכסף, ופתרונו: במקום שיש שם החכמה, יש שם גם הכסף, ולא
תאמר שניהם שווים אלא –
– פתרונו: הדעת יתר על הכסף, שהרי החיים אין אדם יכול לקנות ויתרון דעת החכמה

בכסף, והחכמה תחיה בעליה, כמו שפירשתי בספר משלי, בפסוק (ג-טז) ארך ימים בימינה.

איבהל רזוג ה"בקהשכ – ראה את מעשה האלהים, כי מי יכל לתקן את אשר עותו .גי

גזירה, מי יפר, ואת ידו החזקה מי ישיבנה. אם ראית פורענות בדור, וגזירות מתרגשות, קבלם
באהבה, שאין אתה יכול לעמוד כנגד גזירותיו של הקב"ה, אלא ראה את כל מעשה האלהים –
אוטרייא בלע"ז, וכן אם ראית טובה באה בדור, היה עמהם בטובה, שתיהנה עמהם בטובה
:שרפמש ומכ רודה לא האבש

(טי-חי-כ ב"למ) וניצמש ומכ ,לבק :ונורתפ – ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה .די

ישעיה אמר לחזקיהו "ומבניך אשר יצאו ממך, אשר תוליד יקחו, וחזקיה משיבו: "טוב דבר ה'
."תרבד רשא
– כך היה מדתו של הקב"ה, כשמביא על אדם מדת גם את זה לעומת זה עשה האלהים

פורענות, לעומת שהביא עליו את הרעה, שב הוא וניחם על הרעה, ומביא עליו את הטובה.
– שלא ימצא האדם לדקדק אחר מדותיו של על דברת שלא ימצא אדם אחריו מאומה

הקב"ה מאומה, שידין דין אדם, ויאמר: "מה ראה הקב"ה שהביא ביום זה פורענות להוריד
לאיש זה, ולהעלות לזה, והעשיר לזה ולהוריש לאיש זה, להשפיל לזה ולהרים לזה", וכן מפרש
:ךומסב

שיו וקדצב אוהש דועב :ונורתפ – וקדצב בהוא קידצ שי ,ילבה ימיב יתיאר לכה תא .וט

רשע מאריך בעוד שהוא ברשעו.

דעו שיאמ (ג-וט א"מש) קלמע רכז תא תוחמל הוטצנש לואשכ – הברה קידצ יהת לא .זט

אשה, מעולל ועד יונק וגו' וכתיב (שם טו-כ) ויאמר שאול וגו' ואביא את אגג וגו', ועל זה נקרעה
מלכותו ונתנה לדוד (שם: טו-כז-כח).
ואל תתחכם יותר מדי, כשלמה שאמר (סנהדרין: כב-ב: אמר ר' יצחק מפני מה לא נתגלו
טעמי תורה) אני ארבה ולא אסור. ולעת זקנתו נשיו הטו את לבבו (מל"א יא-ד) ובעון זה
נקרעה מלכותו, ונתנה לעבדו לירבעם (שם יא-יא).
למה תשומם – כשאול ושלמה וכן –

– שאם חטאת אל תאמר: "הואיל וכבר חטאתי אלך ואהנה מן העולם, הברה עשרת לא .זי

ואחטא יותר", ואל תהי סכל – שלא תאמר: הואיל והחכמה יתירה תשומם בעליה, למה
אתחכם? טוב לי שאאחוז בסכלות, לכך נאמר: "ואל תהי סכל",
ד"א: "אל תרשע הרבה ואל תהי סכל" קל וחומר הוא זה, אם הצדק והחכמה שהם חיים
לעולם, כשאדם עושה אותם ביותר מאבדין אותו, כמו שנאמר: "אל תהי צדיק הרבה, ואל
תתחכם יותר, למה תשומם", קל וחומר הרשע והסכלות שהם תקלה לעולם, ומקצרים ימיו
של אדם, שמת בלא עתו, שצריכים להזהיר עליהם: "אל תרשע הרבה" "ואל תהי סכל". "למה
תמות בלא עתך":
ושמא תאמר: אחר שהצדק יתר והחכמה היתרה משוממים את האדם, מצדקתי שהחזקתי
ארפה וחכמתי שחכמתי אניחנה, לכך נאמר:

– הוא הצדק, וגם מזה אל תנח את ידך: היא החכמה, ואל תדאג, הזב זוחאת רשא בוט .חי

שלא תשומם כשתאחוז בשניהם, כי ירא אלהים יצא את כולם.

– דומה שגם מקרא זה מחובר לענין שלמעלה, שמזהירו "מן החכמה תעוז לחכם .טי

החכמה אל תנח ידיך", לפי שהחכמה תעוז לחכם, פתרונו: מחזיקה את החכם, מעשרה
שליטים אשר היו בעיר: שנותנים חוזק לעיר שלא תלכד.

– ומי שיש בו חכמה, נותן לב כי אדם אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב ולא יחטא .כ

וארוב תא תוצרל דציכ ,ותמכחב

– כל מה שאני מזהירך: "אל תהי צדיק הרבה, ואל תתחכם יותר, המכחב יתיסנ הז לכ .גכ

אל תרשע הרבה, ואל תהי סכל", כי אלו הדברים נסיתי החכמה, אמרתי אחכמה – אני אחכם
מתוך חכמתי, ולא אסור, והיא רחוקה ממני – שעל ידי דבר זה נענשתי.
ד"א: "כל זה נסיתי בחכמה" – אלו דברים הנזכרים למעלה, "אמרתי אחכמה" לדעת מה
למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור, "והיא רחוקה ממני" כמו שמפרש בצדו.

– פתרונו: נתרחק ממני מה שהיה קודם שנברא העולם. היהש המ קוחר .דכ

– פתרונו: עומק רום ועומק תחת (ספר יצירה א-ה) כגון: מה למעלה ונאצמי ימ קומע קומעו

.ונאצמי ימ ,הטמל המ

יתייה אלש יתיארשכ :ונורתפ ,סבותי אני ולבי; לדעת ולתור, ובקש חכמה וחשבון .הכ

יכול לעמוד על סדרו של עולם, נתיאשתי מהם, וסבותי את לבי לבקש חכמת העולם וחשבון
של חכמה בחשבונות הכתובים בברייתא של ארבעים ותשע מדות.
,תויעשרה לכמ ער אוהש עשר והז יא עדיל יתשקב – תוללוה תולסכהו לסכ עשר תעדלו

והכסילות שהוא קשה מכל הכסילות, ומצאתי אותו, כמו שמפרש והולך:

– לשון מכמורו כמו ומוצא אני מר ממות את האשה, אשר היא מצודים וחרמים לבה .וכ

.ותרמכמב והפסאיו ומרחב והרוגי (וט-א :קוקבח)
– כשמחזיקה באדם הרי הוא כנקשר (אצלה) בעבותות. "אסורים" – שם דבר אסורים ידיה

של קישורים הוא, בלע"ז, כמון (שופטים: טו-יד) וימסו אסוריו: קישוריו, כך פירש מנחם
(במחברתו – 28ערך אסר).
.טלמנו הנממ קחרתמ – טוב לפני האלהים ימלט ממנה

.הב דכלנו הלצא ברקתמ – הב דכלי אטוחו

– אחת לאחת למצוא חשבון: מוסב על (כה) סבוני אני בלבי תלהק הרמא יתאצמ הז האר

לדעת ולתור ובקש חכמה וחשבון, – בקשתי לידע חשבונות של חכמה, ומצאתי את חכמתם.
– פתרונו: הרוצה לחשוב חשבון גדול יתחיל אחת אחת, כפי אחת לאחת למצוא חשבון

חשבון מועט, ויהא כופל והולך עד שיעלה לחשבון גדול, ויצרף חשבונו שהוא רוצה למצוא.

– לבד אלה האמורים למעלה, בקשתים ולא יתאצמ אלו ישפנ השקב דוע רשא .חכ

מצאתים, כגון סדרו שלעולם מה למעלה ומה למטה וכולו, בקשה עוד נפשי – אשה כשרה, ולא
מצאתי, כי כולן דעתן קלות (שבת לג-ב, קדושין: פ-ב).
– שהוא נאמן במעשיו ובדבוריו, ואשה בכל אלה לא מצאתי:אדם אחד מאלף מצאתי


– לבד חכמה זו שמצאתי, מצאתי עוד זה, אשר עשה האלהים את יתאצמ הז האר דבל .טכ

האדם ישר – שילך בישרות, והמה בקשו חשבונות רבים – מחשבות ומזימות של חט.