חודש אייר

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע






קריאת הלל בחג העצמאות – הרב שלמה גורן

( קטעים ממאמר מקיף)

אמירת הלל ביום העצמאות עוררה בעיה הלכתית והשקפתית מיוחדת בקרב
כל חוגי העם בארץ ובתפוצות, כיוון שקריאת ההלל עם ברכה בשם ומלכות
לפניה ולאחריה היא חלק בלתי נפרד מסדרו של יום, וקובעת חותמו של
היום כחג ומועד, והיא היוצרת את האווירה הנפשית החגיגית של הכרת
קדושת היום בכל חגי ישראל ומועדיו.


דבלב תיתכלה הניא הלאשה


ההכרעה בשאלה זו אינה תלויה אך ורק בניתוח הלכתי טהור ובפענוח
המקורות השונים בנושא זה, כי אם בהשקפה הכללית על מעמדה של
תעיבקל ונתשיגבו ,הפ לעבש הרותהו ך"נתה רואל ,וז הפוקתב הנידמה
משימותיה של המדינה והשליחות שהיא ממלאת כיום ושהיא עשויה למלא
במערכת הכללית של החזון המשיחי של נביאי ישראל.

הבעיה העיקרית היא, האם המדינה מהווה שלב חיוני לשם הגשמת החזון
המשיחי לעתיד לבוא, והאם היא נדונה לפחות כ'אתחלתא דגאולה', לפי
תפיסת התורה. ואולי המדינה אינה אלא הישג מדיני חשוב של העם, וניצחון
צבאי מזהיר שהביא בעקבותיו התקדמות החיים העצמאיים של העם, אבל
דבר אין לה עם המשימות המשיחיות של ישראל, כפי שהן באות לידי ביטוי
בתורה בנביאים ובכתובים, וכפי שנקבעו בפירושי ההלכה והאגדה של חכמי
.וירואמו לארשי

לא נדון במסגרת מאמר זה בהיקפו של נושא זה העומד ברומו של עולמנו,
עולמה של יהדות התורה והמדינה. נצטמצם רק בבירור קצר של הבעיה
ההלכתית בדבר חובת קריאת הלל ביום העצמאות, המסמל את הצלת העם
מהשמדה טוטאלית ח"ו וצאתו לחיים עצמאיים, לתקומת העם והחזרת
חירות ישראל ליושנה. כי טרם נתבררה שאלה זו בכל היקפה לאור מקורות
.הכלהה

סנ לע ללה תבוח


ללה אורקל הבוחה רוקמ


בתוספתא סוכה פרק ג, במסכת תענית כח, ע"ב ובמסכת ערכין י,
:וז הכלה הרמאנ א"ע

שמונה עשר יום ולילה אחד גומרין בהן את ההלל.
ואלו הן: שמונת ימי החג, ושמונת ימי החנוכה,

יום טוב ראשון של פסח, ויום טוב ראשון של עצרת.
וכבר נחלקו אבות העולם אם חובת הקריאה היא מן התורה או רק מדברי
סופרים ומדרבנן. שיטת הגאונים היא, שחובת הקריאה היא מן התורה, וכן
הסכים באופן עקרוני הרמב"ן. אבל שיטת הרמב"ם היא, שכל עיקרה של
אמירת ההלל אינה אלא מדרבנן, והראב"ד קובע מצוותה מדברי קבלה, כמו
שיתבאר בהמשך מאמר זה.


לארשי ידעומב קר הניא ללה אורקל הבוחה


מהתלמוד בפסחים ובכמה מקורות אחרים משמע, שחובת אמירת הלל אינה
קבועה אך ורק למועדי ישראל הנזכרים לעיל, אלא, כלשון התלמוד בפסחים
:ב"ע ,זיק

וחכמים אומרים נביאים שביניהן תיקנו להן לישראל
כל שיהו אומרים אותו על פרק ופרק ועל כל צרה וצרה
שלא תבוא עליהם, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן.
מסוגיה זו ברור, שיש לקרוא הלל על כל נס של ישראל בשעה שנגאלים מן
הצרה, אבל אין זאת אומרת שחובה זו נשארת לדורות הבאים ומועד קבוע
:גי ,גכ תומש ,הבר שרדמב וניצמו .ללהה תרימאל

'ויאמרו לאמור' – נהיה אומרים לבנינו, ובנינו לבניהם,
שיהו אומרים לפניך כשירה הזאת בעת שתעשה להם נסים.
וכן מצינו בברייתא במגילת תענית, פרק ט בחודש כסליו, שמונת ימי
:הכונחה

"למה ראו לגמור בהם את ההלל, אלא שכל תשועה ותשועה שהקב"ה עושה
להם לישראל, הן מקדימין לפניו בהלל, בשיר, בשבח ובהודאה כעניין
(אי ,ג ארזע) 'וגו 'בוט יכ 'הל ודוהבו וללהב ונעיו' :רמאנש
ואומר: 'לה' הישועה על עמך ברכתך סלה'" (תהילים ג ט).
הניא ה"בקה ינפל רישבו ללהב סנה תמדקה יכ ,תצק חיכוהל שי וז אתיירבמ
מיוחדת אך ורק לשעתה, לזמן שבו אירע הנס, אלא החובה היא גם לדורות,
שעל כן היא מנמקת בזה את גמירת הלל בחנוכה הנוהגת לדורות.

אולם אין עדיין ראיה מכרעת מכאן, מאחר שבחנוכה נקבע במפורש – על ידי
חכמי הדור מבני חשמונאים והסנהדרין – חובת קריאת הלל כל שמונת
הימים, כמפורש גם בספר החשמונאים. וחובתה היא עקב תקנת חז"ל ולא
.בותכהמ


רוד לכב ללה רמול שיש תפסונ היאר


מקור נוסף המלמדנו חובת הודאה ושירת הלל על נסי ה' לישראל לדורות,
מצינו בירושלמי פסחים פ"י, הל"ו:

"בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'" – התנדבו ראשי
עם, כשהקב"העושה לכם נסים תהו אומרים שירה.
והנה מדברים אלו לכאורה אין ראיה שחובה זו נקבעה לדורות על כל נס
לישראל באותו יום שאירע הנס. אבל אחרי כן שואל על זה הירושלמי: "הרי
מרדכי ואסתר?" פירוש: מדוע לא אמרו הם הלל על הנס? ומתרץ הירושלמי:
"שנייא היא, שהיו בחוץ לארץ. ואית דבעי מימר: מרדכי ואסתר משונאיהם
נגאלו, לא נגאלו מן המלכות". [= שונה הוא – נס פורים – שהיה בחוץ לארץ.
ויש שרצו לומר: מרדכי ואסתר נגאלו רק משונאיהם אבל לא משלטון המלך
אחשוורוש]. וברור שאין השאלה מוסבת על מרדכי ואסתר בעצמם, ולא על
אותו הזמן שבו אירע הנס, כי אין בידינו לקבוע אם לא קראו הלל. השאלה
היא לדורות: מדוע אין אומרים הלל בפורים אם היא חובה מהמקרא "בפרוע
?'וגו "לארשיב תוערפ

וכן מפורשת שאלה זו בבבלי ערכין י, ע"ב: "פורים דאיכא ניסא לימא [=
פורים שיש בו נס יאמר הלל], אמר ר' יצחק לפי שאין אומרים שירה על נס
שבחו"ל". ורב נחמן מתרץ שם: "קרייתא זו הלילא" [= קריאת המגילה היא
ההלל]. ורבה אמר: "בשלמא התם 'הללו עבדי ה" ולא עבדי פרעה, הכא
'הללו עבדי ה" ולא עבדי אחשוורוש? אכתי עבדי אחשוורוש אנן [= אי
אפשר לומר הלל כי אין הגאולה שלמה]".

כעין זה מובא במסכת מגילה, בבלי יד, א. ושם אמרו טעם לקריאת המגילה
:םירופב


ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל,
ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה.
מאי דרוש? אמר ר' חייא בר אבין, אמר ר' יהושע בן קרחה:
ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן?"
ועל זה שואלת הגמרא: "אי הכי הלל נימי נימא?" ומתרצת כמו בערכין הנ"ל.
ורש"י מוסיף: "הלל נמי נימא, שהיא שירה".

סיכום: חובה לומר הלל על הצלה


מסוגיות אלו ברור, שבנס הצלה ממוות לחיים חייבים לומר שירה והלל,
וחובה זו אינה לשעת התרחשות הנס בלבד אלא חובה לדורות ביום שבו
אירע הנס. שהרי מפורש, שגם פורים, לולא היה הנס בחו"ל, ולולא היתה
קריאת מגילה שבאה במקום קריאת הלל, היתה מוטלת חובה לקרוא בה
'ר ירבד יפ לע אלפנ שודיח הליגמב יריאמה ישודיחב שרופמו .תורודל ללה
נחמן בסוגיה זו: שאם אין לאדם מגילה בפורים, חייב לקרות הלל. הרי
למרות שלא תיקנו חכמי ישראל לומר הלל בפורים אלא לקרוא את המגילה,
סנ לכ לע ומכ ,ללה תרימא תבוח וילע הלח הליגמה תא ארוק וניאש לכ
והצלה אחרים שאומרים הלל לדורות.

ללה יגוס


סנ לע ללהו ,הרישכ ללה


מקום לברור מהי החובה לקרוא הלל על נס והצלה מצוי במסכת
פסחים צה, ע"ב:

אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק: אמר קרא 'השיר
יהיה לכם כליל התקדש חג', לילה המקודש לחג טעון הלל,
לילה שאינו מקודש לחג אינו טעון הלל.
לכאורה מוכח מזה, שאין חובת הלל אלא בחג ובמועד ממש, האסורים
בעשיית מלאכה, ולא בנס שאירע ביום חול שלא נקבע עליו מועד ממש. וכן
מפורש במסכת ערכין י, ב שהוזכר למעלה. שם שאלו: ראש חודש דאיקרי
תצרתמו ,[?ללה וב וארקי ,'דעומ' ארקנש ,שדוח שאר =] ?אמיל דעומ
הגמרא: "לא איקדיש בעשיית מלאכה, דכתיב 'השיר יהיה לכם כליל התקדש
חג'; לילה מקודש לחג טעון שירה ושאין מקודש לחג – אינו טעון שירה".
אלא שלבסוף שואלת שם הגמרא: "והא חנוכה דלא הכי ולא הכי וקאמר?!"
[= חנוכה אינו מועד ואינו מקודש לחג, ואומרים בו הלל] ומתרצת הגמרא:
"משום ניסא".

יש להסיק מסוגיה זו שישנם שני סוגי הלל: האחד שנקבע בתור שירה ואינו
תגהונ וז הבוחו ,סנ לע הידוהכ עבקנש ינשהו ;שממ גחבו דעומב אלא גהונ
בכל נס של הצלת כלל ישראל, והיא גם חובה לדורות.


חובת ההודיה על נס – מן התורה


אסמכתא נוספת חדשה חשובה ביותר אנו מוצאים בשאילתות דרב אחאי
בפרשת וישלח סימן כו, האומר:

שאילתא: דמחייבין דבית ישראל לאודויי ולשבוחי קמי שמיא
בעידנא דמתרחש להו ניסא דכתיב 'הללו את ה' כל גויים שבחוהו

כל האומים כי גבר עלינו חסדו' – אטו משום דגבר עלינו חסדו,
הללו את ה' כל גויים? אלא הכי קאמר, הללו את ה' כל

גויים מה דעביד עמכון, וכל שכן אנן, דגבר עלינו חסדו.

[=חייבים בית ישראל להודות ולשבח לפני השמים בעת שמתרחש
להם נס, שכתוב 'הללו את ה' כל גויים שבחוהו כל האומים,
כי גבר עלינו חסדו'. האם משום שגבר עלינו חסדו, יהללו את ה'
כל הגויים? אלא כך אמר: הללו את ה' כל גויים על מה שעשה עמכם,
וכל שכן אנו, שגבר עלינו חסדו].

נמצאנו למדים מדבריו, שהחובה להודות לה' על נס באמירת הלל היא חובה
לפחות מדברי קבלה [= מדרבנן], מן הפסוק הזה "הללו את ה' כל גויים" וגו'.
ללהה לע" :ם"במרל תווצמה רפסל ויתוגשהב ן"במרה ירבדכ וריבסהל שיו
שנצטווה למשה בסיני, שיאמרו ישראל במועדיהם, לאל שהוציאם ממצרים
וקרע להם את הים והבדילם לעבודתו, ובא דוד ותיקן להם את ההלל הזה
כדי שישירו בו". ואחרי כן כותב הרמב"ן: "ולדברי חכמים, לא על צרה ידועה
של פרעה, אבל היא שירה לכל הפרקים והצרות מתקנת נביאים שביניהם".
ולבסוף הוא מסיק: "ונראה מדבריהם שהוא (הלל) מן התורה כמו שפירשתי,
ומכ ,הב וניווטצנש החמשה ללכב אוהש וא ,יניסמ השמל הכלה היהיו
שכתוב 'וביום שמחתכם ובמועדיכם' וכו".


הנקסמ


בסיכומו של הבירור יוצא, שלדעת כל הגאונים הראשונים והאחרונים,
חייבים מדי שנה בשנה, לפחות מדבריהם, לקרוא הלל בברכותיה על נס
ההצלה שאירע לנו במלחמת הקוממיות, שניצלנו ממוות לחיים ויצאנו
משעבוד לחירות. והקל וחומר מנס מצרים הנו כאן בוודאי בתוקפו, וכמו
.תורוקמה רתימו תינעת תליגממ ונחכוהש


סדר יום של חג העצמאות
תוידוההו תוליפתה


ד"ישת – תישארה תונברה תוטלחה


תיברע
מתחילים בפרקי תהלים, פסוק בפסוק: קז, צז, צח.
אומרים: "מקדש מלך" וכו', "התנערי" וכו', "לא תבושי" וכו', "ימין ושמאל"
.'וכו
.תיגיגח המיענב תיברע תליפת
אחרי "תתקבל" – פתיחת הארון. אומרים "שמע ישראל" בקול רם. שלוש
פעמים "ה' הוא האלוקים".
הש"ץ אומר פסוקי במדבר, פרק י, פסוקים ט, י: וכי תבואו מלחמה וכו',
וביום שמחתכם ובמועדיכם וכו'.
תרועה בשופר. כל הציבור אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי
אבותינו כשם שזכינו לאתחלתא דגאולה, כך נזכה לשמוע קול שופרו של
."חישמ
ברכת שהחיינו: "ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דוד: ברוך אתה ה'
אלוקי ישראל מן העולם ועד העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
."'ה בושב תולעמה ריש" רומזמ
.רמועה תריפס ."חבשל ונילע"
מברכים איש את רעהו ב"מועדים לשמחה ולגאולה השלמה, לשנה הבאה
בירושלים הבנויה".
עושים בלילה סעודת מצווה חגיגית בשירות ותשבחות. בשעת הסעודה
מדליקים נרות.


תירחש
במידת האפשר עורכים בבתי הכנסת רק מניין אחד, בשעה הקבועה לתפילה
בשבתות ובימים טובים.
אחרי חזרת הש"ץ אומרים: "מי שעשה נסים לאבותינו ולנו, וגאל את ישראל
מעבדות לחירות, הוא יגאלנו גאולה שלמה בקרוב, ויקבץ נדחינו מארבע
כנפות הארץ, ונאמר לפניו שירה חדשה, הללויה".
הלל השלם (בלי ברכות): חצי קדיש.
קוראים הפטרה בניגון (בלי ברכות): "עוד היום בנוב לעמוד" וכו' (הפטרת
אחרון של פסח בחו"ל).
תפילה לשלום המדינה.
.ברה תשרד


פתיחת הארון.
תפילת התשובה: "יהי רצון מלפניך, א-ל מלך יושב על כיסא רחמים, הרוצה
בתשובה, שתיתן בלבנו ובלב כל עמך בית ישראל אהבתך ויראתך, לירא
אותך כל הימים, ותן בלבנו פחד הדר גאונך, ונשוב לפניך בלב שלם, כמו
שכתוב בתורת משה עבדך 'ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו, ככל אשר אני
מצווך היום אתה ובניך, בכל לבבך ובכל נפשך, ושב ה' אלוקיך את שבותך
וריחמך, ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה'. השיבנו ה'
אליך ונשובה חדש ימינו כקדם".

המחלמב ללח ולפנש לארשי ירוביגלו הלוגב האושה יללחל "רוכזי" תכירע
על עצמאותנו. "אב הרחמים".
"אשרי" "ובא לציון" וכו'.
אחרי התפילה שירת "אני מאמין בביאת המשיח" וכו'.
.תיברעב ומכ תיגיגח הווצמ תדועס
אין אומרים תחנון גם בתפילת המנחה.


רייאב ח"כ


לארשיל תישארה תונברה תטלחה

בנשיאות הרבנים הראשיים
הרב איסר יהודה אונטרמן והרב יצחק נסים

על פי החלטתה של מועצת הרבנות הראשית לישראל נקבע יום כ"ח לחודש
אייר כיום הודיה ושמחה, שהחובה מוטלת לעשות ולקיים גם לתושבי ארץ
ישראל וגם לאחינו בית ישראל בארצות פזוריהם.


סדר ההודיה הוא כדלקמן:
בבוקר יום כ"ח אייר יתפללו ברוב עם בבתי הכנסת ובמצב רוח חגיגי,
ומצווה להשתתף בתפילה זו בהמונים.

בפסוקי דזמרה יאמר הציבור את שירת הים (מן 'ויושע ה" עד 'ה' ימלוך
לעולם ועד'), פסוק בפסוק בהטעמה.

אחרי תפילת שמונה עשרה כרגיל, יאמרו הלל שלם בברכה. אחרי הלל ראוי
שידרוש הרב או אחד מן הציבור מעין המאורע הכביר, שהביא הקב"ה ניצחון
מזהיר לישראל, שהוא כולו ממש בדרך נס למעלה מן הטבע, גם בתוכנו וגם
.החמשבו הליפתב הידוה ישחר עיבהל ונילעו ,ותרוצב

הווצמ איהש ,אסינ ימוסרפ לש הלודגה הווצמה תא דחוימב שיגדי שרודה
מן התורה להודות ולהלל להקב"ה על חסדיו הגדולים עם עמו ועם נחלתו.

אחרי תפילת 'עלינו' אומרים פרק קז בתהילים, המדבר על קיבוץ גלויות.
ומסדרים בבית סעודת משתה ושמחה.

ובזכות זאת נזכה לחזות בגאולתנו השלמה על ידי משיח צדקנו ובבניין בית
הבחירה במהרה בימינו אמן.

הערה: אין לנהוג באותו יום הגבלות של ספירה, אחרי שבכמה קהילות
בישראל לא נוהגים בהגבלות אחרי ל"ג בעומר, וכל שכן שזה נדחה עתה
מפני חשיבות הנס שעשה הקב"ה לעמו ישראל, בניצחונם על אויביהם
ושחרורה של ירושלים עיר הקודש.