חמישים שנות לבטים – תוכניות אינטגרטיביות בתורה שבעל פה

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע


הפ-לעבש הרותב תויביטרגטניא תוינכת .3.4


אובמ


המקצועות השונים של תורה שבעל-פה עוסקים באותם תכנים: אותו נושא למסכת בבא
תונושה תודגאל ,הרות הנשמבש הדבאו האיצמ תוכלהל ,אעיצמ אבב תוינשמל ,אעיצמ
שבגמרא, להלכות אבדה בשולחן ערוך ולספרי הפוסקים והשו"ת הבנויים סביב הגמרא
והרמב"ם והשולחן ערוך.

דומה כי אין פתרון הגיוני יותר מאשר לבנות את התורה שבעל פה סביב תכנים, כאשר
הטקסטים המלווים את התוכן הם מן המשנה ומהתלמוד, וסביבם מקורות נוספים
לסיכום, להבהרה ולהעמקה.

: התכנית איננה מדברת על רשימת פרקים בר-אילן תשל"גבדרך זו ניסתה ללכת תכנית
מן התלמוד שיש ללמדם בכיתות שונות, אלא על רשימת נושאים בתורה שבעל פה
הנלמדים דרך הטקסטים המתאימים להם בכיתות השונות. מסגרת זו, המכוונת
להוראת פנים, מביאה לכיתה את התלמוד יחד עם המשנה ועם המקורות המקבילים
.תחא הדיחיכ ,אשונל

אמנם, בהתחשב במטרות הוראת התלמוד ובצורך להביא את התלמיד ליכולת לימוד
עצמי, כולל חלק ניכר מן הנושאים מקורות מן התלמוד; יתרה מזו: חלק מהנושאים הם
נושאים תלמודיים ייחודיים. אבל, עם זאת, כל נושא כולל מקורות מן התלמוד ומספרי
הפוסקים והפירושים הבאים אחרי התלמוד, והנושא מתחיל במקרא, ומסתיים בפסיקה.
התלמוד מופיע דרך קבע, בעוד שהספרים האחרים מתחלפים לפי העניין. הנושא מעובד
.הפיקמו הבחר תורפס ריכמ דימלתהו ,בחרה ופקיהב


האם אפשרית אינטגרציה?


השגה על האפשרות ליצור אינטגרציה בין המקצועות השונים שבתורה שבעל פה העלה א'
רון (מיום .)21.5.72הוא טוען נגד שילוב המשנה בתלמוד, אבל טענותיו תופסות גם לגבי
:ויתונעט הלאו .דומלתהו הפ-לעבש הרותה ימוחת ראש בוליש

"מקצוע המשנה ומקצוע התלמוד הם שני מקצועות שונים זה מזה. דבר זה נובע
מכך ששני מקצועות אלו הם מקצועות טקסטואליים, וכיוון ששני הטקסטים הם
מסוגים שונים, לכן גם הוראתם בבית הספר כמקצועות לימוד שונה זה מזה.
המשנה היא מעין סיכום של התורה שבעל פה, ואילו התלמוד הוא מעין פרוטוקול
של המשא ומתן בבתי המדרש.

אין המשנה יכולה לשמש כהכנה ללימוד התלמוד… לימוד המשנה הוא הרבה יותר
קשה מלימוד התלמוד, לכן היא מעוררת מעין דחייה אצל התלמידים. את המשנה
צריך ללמד רק בשלבים יותר מאוחרים, בתיכון, בכיתה י"א או י"ב, אבל לא
.תוכומנה תותיכב

אינני חושב שיש תועלת ללימוד המשנה כדי להקנות לתלמידים ערכים ביהדות. זה
דבר בלתי אפשרי. ערכי היהדות הם רבים מאוד, ואין המשנה מכילה אותם. יש
להשתמש לשם כך בספרים מיוחדים"…

בהמשך דבריו מציע א' רון את הצעתו של יונה עמנואל, שהובאה למעלה, בפרק :1ללמד
את המשנה פעמיים: פעם בתחילת הסוגיה, כמבוא, ופעם בסיומה, כסיכום הסוגיה
.דומלתבש

דברים אלה לא נתקבלו על דעת יתר חברי הוועדה. את סיכום גישתם הביא באותה
ישיבה י' איזנברג (מיום :)21.5.72

"הדבר שהפריע למר רון הוא המבנים הסינטקטיים השונים בין המקצועות משנה
Scwab, j. j. Problems,) באווש לש ותשיג התייה וירבד סיסבכ .דומלתו
(Topics and Issuies, The Journal of General education, 1954
וההנחה הייתה, כדברי שוואב, שמבנים סיטקטיים שונים אינם יכולים להיות
.דחא עוצקמב תחא הפיפכב

אנו סבורים, שגישה זו אינה פועלת בבית-הספר. ניקח לדוגמה לימוד מקרא:
התלמיד נתקל בלימודו בטקסטים שונים, שלכל אחד מהם מבנה אחר: לא דין
הטקסט המקראי כדין הניקוד והטעמים המלווים אותו. לא דין הפרשנים המצויים
על הדף להדרכה שהתלמיד מקבל בחוברת הלימוד. וכל אלה שונים מתשובות
התלמיד במחברתו. ובכל זאת, כאשר הלימוד הוא טוב, לומד הילד להבחין בין
מסקנותיו הוא לבין דברי המורה, בין דברי המורה לבין דברי ספר הלימוד, בין דברי
ספר הלימוד לדברי הפרשנים ובין דברי הפרשנים לדברי הטקסט המקראי. כל אלה
פועלים במקביל, והילד לומד תכנים שונים ומבנים שונים, ואינו ניזוק.

זאת ועוד: במשך יום לימודים אחד נתקל הילד במבנים סינטקטיים שונים של
מקצועות שונים, ואין בלבול, ולפחות אין איש טוען שצריך ללמד מקצוע אחד בלבד
.לובלב היהי אלש ידכ

כשאנו בונים את הסוגיה התלמודית, השאלה שאנו חייבים להציג לעצמנו היא מה
אנו רוצים להשיג בלימוד זה. הכיוון שלנו הוא, שאנו נותנים לתלמיד את הסוגיה
בשלמותה. אנו בונים אותה בדרך זו: המשנה היא המקור לדיון; דברי התלמוד הם
הפרוטוקול של הדיון במשנה; הרמב"ם או ספרי הפסק הם הסיכום של הדיון.
בוודאי שהילד חייב להבחין במבנים השונים של כל אחד מהספרים; הן זאת תכלית
"!דומילה

סקירה על תכניות הלימודים


(תונבל תיביטרגטניא) ח"כשת תינכת


הוא בכך שהיא מבטלת את המחיצה שבין המקצוע "דינים" וז תינכתב ירקיעה יונישה
למקצוע "משנה", ומשלבת את שניהם למקצוע "תורה שבעל פה". התכנים שבמקצוע
הורחבו מאוד, וחומר הלימודים כולל מקורות מתוך המשנה, ה"משנה תורה", לרמב"ם,
ספר החינוך, ה"שולחן ערוך" וספרי הלכה חדשים.

התכנית בנויה סביב נושאים, וכל נושא מכיל מקורות המתאימים לו. הנושאים הכלולים
בתכנית הם אלה:


ב"י התיכ

א"י התיכ

'י התיכ

'ט התיכ

(הבושת תוכלה)

שבת, יום טוב,

הנשה שאר

יום כיפור,

חנוכה, פורים

תוינעת ,חספ ,תוכוס
חגים וזמנים

 

 

בין אדם לחברו

מצוות החגים
ספר החינוך

הבושת

יסודי התורה, מלכים

(תורגיא)

הלכות ממרים

ז"ע תוכלה ,הבהא רפס

ב-א
ם"במר

תודע ,האוולה

.הבנגו הלזג ,תורטשו

האיצמ ,האנוא

,רקפה ,הנתמו הריכמ

נזקי ממון, נזקי גוף

ירבוע ,תולקשמו תודימ

דרכים, שמירת גוף

.תוריכש ,הליאש ,שפנו
חושן משפט

תרהט ,תורשכ

החפשמ יניד ,החפשמה

ייחוד, נדרים

מתנות עניים, מצוות

התלויות בארץ.

לשון הרע, ראש חודש

תוכרבו הדועס
םיניד

פ"עבשותל אובמ

ידוהיה חולה

 

פ"עבשותל אובמ

אדום וקונו, תפילה
ןויע

הנשמ

 

 

 
תונוש
ההנחות שהתכנית בנויה על פיהן סוכמו כמבוא לתכנית (תכנית לימודים לבנות
בתושבע"פ, תכנית ב', ירושלים, תשכ"ח):

"התכנית בנויה סביב צרכיה של הבת. משום כך מעטים בה הנושאים התלושים
מחיי המעשה, ורבה בה ההדגשה של כל הנושאים בהם נתקל אדם בעיסוקיו
השונים בחייו.

הנושאים ערוכים במשולב: ספרי מקורות קלסיים – משנה, ספר החינוך, רמב"ם –
המשולבים בפרקי ההלכה המקבילים להם מתוך קיצור שולחן ערוך, כאשר
סקירות המורה – או ספרי שימוש – משלימים את התמונה.

התכנית מרחיבה את תחומי ההלכה גם לנושאים שמעבר ל"אורח חיים". פרקי
חושן משפט הנלמדים בכל כיתה הם נושאים שאדם נתקל בהם הרבה, ואינו חש כי
"שאלת חכם" שייכת גם לגביהם: הלנת שכר שכיר, השבת אבדה, הלוואה, שימוש
בחפץ מושאל – כל אלה, ועוד, הם נושאים נפוצים שיש להכירם היכרות קרובה
ולדעת כיצד לנהוג כאשר נתקלים בהם.

הוראת החגים מפוזרת בין השנים לפי האפשרויות הניתנות על ידי לוח השנה ושנת
הלימודים. חגי חודש תשרי מפוזרים בשלוש שנים – ט', י', י"א – ובכיתה י"ב
לומדים בראשית שנת הלימודים את הלכות תשובה לרמב"ם. בכיתה ט' נלמדים
החגים סוכות ופסח, בכיתה י' יום כיפור, חנוכה ופורים, בכיתה י"א ראש השנה,
שבת, יו"ט ותעניות, ובכיתה י"ב, כאמור, הלכות תשובה. בדרך זו הזמן המוקצב
לכל חג הוא ארוך וללא הפרעה. למרות זאת, יש לדרוש מן התלמידים לחזור לפני
.גחה יניד לע גח לכ

הרמב"ם תופס מקום נכבד בתכנית זו. בכל ארבע השנים לומדים פרקים מתוך
"משנה תורה" לרמב"ם: בכיתה ט' הלכות ע"ז א-ב וקטעים מספר אהבה, בכיתה י'
הלכות ממרים, בכיתה י"א הלכות מלכים, ובכיתה י"ב הלכות תשובה. ההנחה היא
היקפוא תא ביחרהל לכות ,לדגתשכל ,תבהש רפסה אוה ם"במרל "הרות הנשמ" יכ
דרכו, ועל כן יש לתת לה אפשרות ללמוד טקסטים רבים מתוך הרמב"ם, למען
תכיר את הספר ואת מבנהו ותוכל למצוא בו כל עניין שברצונה לדעתו בהיקפו
.בחרה

בכיתות י"א ו-י"ב באים נושאים שתפקידם להרחיב את אופקיה של התלמידה:
ושכרנש תועידיב שומיש לשו הכלה לש בוליש אוהש ,א"י התיכב ידוהיה חולה
בשיעורי המתמטיקה, ופרקי משנה בכיתה י"ב, הבאים להפגיש את התלמידה
במשניות שלא במסגרת של נושא רחב. שם גם מופיעים נושאים הבאים להכשיר את
הבת לתפקידה כאישה וכאם בישראל: ייחוד, כשרות ודיני משפחה. כן מופיע
לש הבחר הריקס עיפומ ובש ,"הפ לעבש הרותל אובמ" אשונה ב"י התיכב
השתלשלות תורה שבכתב ושבעל פה וספרי הפוסקים, נושא שאגב לימוד מסכמת
לעצמה הבת את לימודה, ושומעת שנית על הפוסקים המחייבים אותה כמנהג
.התדע


םוכיס


תכנית זו היא פריצת דרך בשני תחומים: המושג "תורה שבעל פה" הורחב מעבר למה
שהיה מקובל עד כה: תחומים נוספים מספרות ההלכה נכללו בתכנית הלימודים, וכן
נעשה שילוב ממשי בין התחום של "משנה" לתחום של "דינים".

חותרת אליו, ולכן ב"צרת יחרזמה תינכתהרעיון של שילוב משנה בדינים אינו חדש:
אף אינה קובעת שעת לימוד לדינים: אבל חומר הלימודים הקבוע בתכנית תרצ"ב אינו
מאפשר אינטגרציה זו, כיון שהוא לא נתן בידי המורה כלים להפעיל את שילוב שני
המקצועות. ההכרזה כי המשנה היא בסיס ללימוד דינים אין בה די. שילוב זה אפשרי, רק
אם קביעת התכנים במשנה מתחשבת בצורכי הוראת דינים, וקביעת התכנים בדינים
מתחשבת בחומר הלימודים במשנה. בתכנית זו הדבר נעשה: בחירת החומר התחשבה
באפשרויות האינטגרציה בין המקצועות, והרחבת הטקסטים הנכללים במקצוע נתנו
אפשרויות נוספות לבניית נושא שלם, המקיף את העניין לפי הופעתו בתחומים השונים
.הפ לעבש הרותה לש


ג"לשת תינכת


בונה את הלימודים של כל מקצועות התורה שבעל פה סביב נושאים. ג"לשת תינכת
בתכנית זו כמה שינויים עקרוניים ביחס לתכניות שקדמו לה:

לימוד משנה אצל הבנים אינו נפסק בהגיעם ללימוד גמרא, אלא מלווה אותם בכל

שנות הלימודים, וכל נושא כולל את לימוד המשניות השייכות לו.
   
לימוד דינים משתלב באופן אורגני בתוכני הלימוד – אצל הבנים יחד עם משנה

ותלמוד, ואצל הבנות יחד עם משנה ועם מקורות נוספים הנלמדים סביב הנושא.
   
בחטיבת הביניים לומדים מתוך לקטים הבנויים בהתחשב עם הקשיים של החומר,

והמבחר מכין את התלמידים להבנת העניין, ויחד עם זה מתמודד עם בעיה פורמלית
   
.דימלתה דומיל לש
   
הבנות לומדות קטעי גמרא שונים המשתלבים בחומר הלימודים. אין אצל הבנות

לימוד מסודר של תלמוד, בגלל התפיסה הקיימת שאין בנות לומדות גמרא, אבל
   
הן לומדות קטעים התורמים להבנת עניין.
   

במקביל להכנת ספרי לימוד לפי נושאים, מכינה תכנית זו גם ספרי לימוד לפרקי תלמוד,
יחד עם וזאת כדי שאפשר יהיה לשלב את שתי הגישות הקיימות: הוראה לפי פרקים
הוראה לפי נושאים. בדרך זו ילמדו התלמידים זה בצד זה פרקי תלמוד כסדרם ונושאים
מקובצים ממקורות שונים.

וז הסיפת תצמאמ (3.22 ףיעסתכנית הלימודים לבית הספר היסודי משנת תש"ם (ראה
ומשלבת את שתי הגישות: פרקים ונושאים.

מבחינה זו אין תכנית תשל"ג עקבית בגישתה האינטגרטיבית. ואמנם, הגישה
הפלורליסטית, השלטת במערכת החינוך, גרמה לכך שיינתן חופש מסוים לבתי הספר
לבחור את דרך ההוראה, בהתאם להשקפת עולמם ולמטרותיהם החינוכיות.

העקרונות שעל פיהם מאורגן החומר מסוכמים בסעיף 6.3של התכנית:

החומר יוגש לפי נושאים, מן הקל אל הכבד, מן הפשוט אל המורכב.

במסגרתו של כל נושא יחולק וימוין החומר בהתחשב בשני הגורמים האלה:

.1מן הכלל אל הפרט
   
.2מן התורה אל הביאור במשנה ובתלמוד
   
מידת פירוטו של כל נושא תיקבע לפי הנושא גופו. נימוקים להבאה לידי פירוט

– ושמשי הבורמ
   
.1נושא שהתלמיד צריך להפעילו למעשה;
   
.2נושא עיוני מתחום המעסיק את התלמיד או מתחום שהוא עשוי להתקל
   
;דיתעב וב
       
.3נושא שיש עמו הרחבת אופקים בתחום התרבות היהודית, אף אם הוא
   
.יטרואית
       
ספר הלימוד יכיל כבר בשלביו הראשונים קטעים מספרי הפסק.

ניסיון הפעלת התכנית במשך שנים מספר העלה, כי קשיים רבים מצויים בדרכה של
האינטגרציה של מקצועות היהדות. הקשים הם מנהליים וענייניים:

בבתי ספר רבים לא יכלו למזג את שעת הדינים אם שאר נושאי התורה :ילהנמה ישוקה

שבעל פה. לעתים גם מורים שונים מלמדים את המקצועות אלה.

תחומי ההתמחות של המורים הם כאלה שלעתים מורה לתורה שבעל פה :יניינעה ישוקה

אינו מלמד דינים. זאת ועוד: נושאים שווים בדינים הם רחבים ומקיפים, וקשה לשלב
אותם בתוך מסגרתה של התורה שבעל פה על מקורותיה השונים. את הנושא דיני שבת,
למשל, קשה לשלב בלימוד תלמוד או משנה, כיוון שכמות הדינים רחבה מאוד, והיא
תתפוס את עיקר הזמן, וכך נאלץ הפרויקט לתורה שבעל פה לקבל את הקיים, ולהציע
יצאה לאור תכנית לימודים בדינים, ד"משת תנשתכנית לימודים נפרדת לדינים. ב
שעצם קיומה הוא נסיגה מן המטרה לשלב את הדינים בשאר תוכני התורה שבעל פה.

התכנית אמנם שואפת ליתר קשר עם התכנית בתורה שבעל פה, אבל הנעשה בשטח אינו
מאשר זאת: דינים הם עדיין מקצוע נפרד במערכת השעות.

 


אבה קרפה

תוכן חמישים שנות לבטים

תוכן תוכניות לימודים בתושב"ע

חזרה לדף הבית חזרה לתוכן תושבע

עוצב ע"י שלומית 27/09/00