חמישים שנות לבטים – תוכניות הלימודים במשנה

בניתוח תכניות הלימודים נבחין, כי בלימוד משנה אנו רואים את התלמידה, ובלימוד
תלמוד את התלמיד. נסכם בקצרה, מדוע בנות אינן לומדות תלמוד, וממילא מרבות
בלימוד משנה, הדבר נובע מן ההגבלה הכללית שבמקורות לגבי לימוד בנות.

:(א ,כ הטוס) הנשמב היוצמ תונבל הרות תארוה לע הנושאר תקולחמ

:ולא רזעילא יבר ירבדב הנד ארמגה

הערמומיות שחוששים מפניה היא השימוש בדברי התורה למטרות שליליות: היכולת
להבחין בדרך התהוות הדינים יכולה לערער את סמכותם.

ואמנם כך נפסקה ההלכה ברמב"ם, ודבריו הועתקו בשולחן ערוך (רמב"ם תלמוד תורה
:(נ ,ומר ד"וי ע"וש ;גי ,א

בצד דברים עקרוניים אלה מצוי סיפור קצר (ירושלמי, סוטה ג, ד; במדבר רבה, נשוא, ט)
:השיא תלאשב רזעילא יבר גהנ דציכ ראתמה

שאלת המטרונה הייתה על טעם העונש בחטא העגל, ורבי אליעזר, שהיה כוהן והיה מקבל
ממטרונה זו את מעשרותיה, העדיף להפסיד את המתנות, ולא להשיב לה.

במקביל לדברים אלה, המתנגדים ללימוד תורה של נשים, מצויים במקורות תיאורים
שונים של נשים שלמדו תורה כדבר קיים ומובן מאליו:

במסכת סנהדרין (דף צא) מובא:

.הרותה תעידיב השיאה תאו שיאה תא הוושמ הז רופיס

סיפור דומה מובא אגב דיון בהלכה. ב"שולחן ערוך" (שולחן ערוך אורח חיים רסג, ה).
מובאת ההלכה בשאלה מתי מברכים על הדלקת נר שבת ונר יום טוב, ומובאת שתי
:תועד

:בותכ .(ה ,גסר ח"וא ,"הבברמ לוגד" ורפסב) אדנל לאקזחי יבר

ה"דרישה" מביא דין זה בשם אמו (או אשתו), ובספרי ההלכה נקבעה הלכה זאת
בהתחשב עם הנימוקים שהעלתה.

:(ד ,ומר העד הרוי) בהז ירוט לעב ירבדב עיפומ המוד רואית

דברים ישירים ומפורשים מופיעים בספר החסידים (ספר חסידים, הוצאת מוסד הרב
קוק, סימן שיג, עמוד רמד):

במסורת החינוך התחזקה המגמה שבנות אינן לומדות תורה שבעל פה בעקבות הדברים
ב"שולחן ערוך" שצוטטו למעלה.

הגדרת סוג התורה שבעל פה שבנות אינן לומדות סבוכה למדי. הנוהג שהתקבל הוא
שבנות אינן לומדות תלמוד, אבל לומדות דינים. נשים חייבות בכל המצוות, מלבד
שלושים מצוות. מתוך שלושים אלה חלק אינן נוהגות היום, וחלק נשים נוהגות לקיים
אף שאינן חייבות בהן (שופר, מגילה). כיוון שכך, הנושאים שאינם כלולים בחובת הנשים
הם רק תפילין וציצית. בשאר הדינים נשים חייבות, ולכן הן צריכות ללמוד אותם.
הטקסטים האפשריים ללימוד בנות כהרחבה ללימוד דינים היו בעיקר משניות.

כפי שכבר הסברנו, המקצוע הראשי בהוראת תורה שבעל פה לבנות הפך להיות משנה.
מתלמוד הבנות מנועות, דינים אי אפשר להפוך למקצוע ראשי בגלל הקושי הגדול
בהוראתם, ומשנה תורה לרמב"ם, המכיל את כל התכנים שבמשנה, לא ניתן ללמד
מסיבות טכניות: הספר מקיף, ואין אפשרות להביאו לכיתה. נותרה אפוא המשנה, והיא
אכן הפכה להיות ספר הלימוד העיקרי להוראת תורה שבעל פה לבנות.

יוסף היינמן טוען, כי הזמן המוקצב להוראת משנה מופרז ביותר:

מדוע הבנות לומדות משנה? תכנית הלימודים אינה פותרת רז זה! בתכנית המזרחי
מופיע מאמר מאת א"מ ליפשיץ, שבו הוא דן, בין השאר, בחינוך הבנות, והוא ב"צרת
:בתוכ

המעניין במאמר זה הוא מה שאיננו כתוב בו: ליפשיץ אינו מעלה על דעתו שהחינוך הדתי
של הבת יבוא דרך לימוד המשנה, וזאת במאמר המופיע בשולי תכנית הקובעת 5שעות
שבועיות ללימוד המשנה בכיתות ו'-י' לבנות (שעה אחת בכיתה ו' ושעתיים בכל אחת
.('ח-'ז תותיכהמ

מתחמקת מהצורך להגדיר את מטרות הוראת המשנה בדרך יותר ו"טשת תינכת
, ומשמיטה כליל את הדיון דומלתה תארוה תורטמ לע תרבדמ תינכתה :תיטנגלא
.הנשמה תארוה תורטמב

בשולי תכנית הלימודים לכיתות השונות מצויות בתכנית תשט"ו רשימות הישגים צפויות
מהוראת החומר. גם כאן התכנית מתחמקת מהגדרת ההישגים במשנה. בתכנית של כיתה
ח', לדוגמה, מופיעה רשימת הישגים, וחלק מהם מצוינים בכוכב. ההערה מסבירה את
הכוכב קובעת, כי "על בתי הספר לבנות חלים רק ההישגים המסומנים בכוכב, כהישגים
אוה "י"שר ישוריפ יפ לע ארמגה תייגוס תעידי" גשיהה ,וז הרעה יפל ."הנשמה דומילב
הישג צפוי לבנות בלימוד המשנה… או "יכולת לסכם (בע"פ ובכתב) סוגיה שנלמדה
…הנשמה דומילב ותוא הנשוכרת תונבש גשיה אוה "תונושה היתוכלהל

העיפומ תינכתל המדקהב :ידוסיה רפסה תיבל ח"כשת תינכתב תרזוח העפות התוא
הערה זו: "ברצוננו להדגיש, שהוראת חלקים מתאימים של התורה שבעל פה לבת חייבת
לעמוד במקום חשוב ביותר בחינוכה הדתי של הבת, ואנו מקויים שהתכנית החדשה
לבנות תסייע בידי המחנכים לעשות מלאכה חשובה זו בהצלחה". כיצד ייעשה דבר זה?
.תשרפמ הניאו תמתוס תינכתה

תופעה דומה נמצא כאשר נבדוק את דבריהם של מחנכים ביחס ללימוד משנה. נפתלי
שטינברגר (שטיינברגר נפתלי, "מטרות הוראת משנה בביה"ס לבנות", ענייני חינוך ניו
יורק, תשכ"ד) טוען, כי המשנה עשויה להסביר את הקשר ההדוק שבין התורה שבכתב
תוכלמ לוע תלבקל איבהלו הרותה תבהא תאו 'ה תבהא תא ררועל ,הפ לעבש הרותל
שמים על ידי קיום מצוות התורה, ובקיצור לימוד המשנה הוא אמצעי ראשון במעלה
ליצור בבנות השקפת עולם דתית.

בדומה לו כותבים שמעון זאק (זאק שמעון, "לימוד המשנה בביה"ס העממי", הד
החינוך, תש"ד) וב"צ זלצין (זלצין ב"צ, "המשנה בביה"ס העממי", דרכי החינוך, תש"ד)
תודהיה לש התוהמ תרכהל רוקמ איה הנשמה :ידוסיה רפסה תיבב הנשמ דומיל לע
.קדצהו רסומה יפ לע תויחל תכנחמו ,היתורוקמו

אם כן, עדיין נשארה השאלה בעינה: אם הוראת משנה היא עניין כל כך חשוב ומרכזי
בחינוך לקיום מצוות, מה חטאו הבנים שאין מלמדים אותם משנה?

. בר אילן תשל"ג תינכת איה הנשמ תארוהב תורורב תורטמ הביצמה הדיחיה תינכתה
לפי תכנית זו מטרת הוראת המשנה היא הכרת השתלשלות ההלכה, הכרת לשון המשנה,
הכרת מבנים רגילים של המשנה, ידיעת סדר הדורות של התנאים וכדומה. מטרות אלה
מביאות תועלת כאשר המשנה היא בתוך רצף לימודי תורה שבעל פה. אמנם, תכנית זו
רואה את המשנה כחלק אינטגרלי מלימודי תורה שבעל פה חלק הנלמד על ידי בנים
ובנות בכל שנות לימודיהם והכלול בתוך רצף המקורות הבנוי סביב נושא מוגדר.

הצגת מטרות לימוד המשנה, כפי שהיא מופיעה בתכניות הלימודים, מעוררת את החשד
כי תכנית הלימודים לבנות לא נקבעה על פי מה שהתכנית רוצה ללמד את התלמידות,
אלא על פי מה שהתכנית מנועה מללמד: העובדה שבנות אינן רשאיות ללמוד גמרא
מעתיקה את נקודת הכובד של לימודיהן למשנה, וזאת בלי שייבדק באופן יסודי מדוע,
בעצם, יוקדשו כל כך הרבה שעות ללימוד מקצוע זה. לא נשאלה השאלה, אם אפשר
להפיק בעזרת חומר לימודים אחד את אותם השגים, ואולי אפילו הישגים גבוהים יותר
מאלה הצפויים מהוראת משנה לבנות.

ה"מקצוע" משנה נכנס לשגרת תכניות הלימודים, ומכאן ואילך נשמעות הצדקות שלאחר
מעשה המסבירות מדוע מלמדים משנה.

לש הפ לעבש הרותה תועש בור תושדקומ 'ה התיכב יכ ,תעבוק ב"צרת יחרזמה תינכת
הבנים ללימוד משנה, ובכיתות ו'-ח' חלק קטן מהן, ולימוד המשנה הופך להיות "לימוד
עצמי". לעומת זאת, הבנות ממשיכות בלימוד משנה בכל שנות לימודיהן.

תכנית הלימודים במשנה כוללת תכנים אלה:

תוכרב

ח ,א האפ

מעשרות (בדילוגים)

ג םירוכיב

י ,ט ,ה-א םיחספ

ה-ג הכוס

הנשה שאר

ו-א תבש

יומא (בדילוגים)

הציב

ח ,ז ,ג-א ןילוח

בבא קמא או בבא מציעא (פרקים נבחרים)

הוא כדלהלן:וז תינכתחומר הלימודים לפי

ה ,ד ,ג ,א אמוי

הכוס

הליגמ

תובא

ו-ג ןירדהנס

ח ,ג-א אמק אבב

י ,ד ,א םיחספ

ז ,ב אעיצמ אבב

י-ח םירדנ

ח ,ג תועובש

ז ,ב תבש

נשווה כבר כאן את חומר הלימודים בשתי התכניות: מסכת יומא נחשבת בתכנית תרצ"ב
התיכל התוא תעבוק ו"טשת תינכת ,תאז תמועל .'ח התיכל החדנ הדומילו ,השק תכסמ
ה', למתחילים. אותו דבר ביחס למסכת סוכה: בתכנית תרצ"ב היא מיועדת לכיתה ז',
.'ה התיכל – ו"טשת תינכתבו

חל שינוי בדרך בחירת החומר: התכנית אינה כוללת פרקים שלמים, ח"כשת תנשב
אלא רשימת משניות מתוך הפרקים. בדרך זו התכנית משיגה גיוון רב יותר. ואלה
:םינכתה

משניות מתוך ברכות, ביכורים, יומא, סוכה, ראש השנה, תענית, פסחים, אבות.

משניות מתוך שבת, פסחים, יומא, סוכה, ביצה, ראש השנה, מגילה, מנחות, חולין

.תובאו

משניות מתוך פסחים, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, אבות.

משניות מתוך כלים, פאה, כלאיים, שביעית, תרומות, מעשרות, מעשר שני, בכורות,

חלה, יומא, כתובות, סוטה, קידושין, בבא קמא, אבות, מידות.

בתכנית זו אפשר ללמוד מסכת אחת בכמה מחזורים, כי בחירת המשניות משתנה בכל
כיתה. כמות החומר לא השתנתה בהרבה, אף שרשימת המסכתות גדלה.

חל שינוי נוסף בבחירת חומר הלימודים במשנה: חומר הלימודים ז"משת תנשב
בכיתות ד'-ו' הוחלף בחומר חדש, שנקבע לפי עקרונות אלה:
החל מכיתה ד' המגמה היא להתרכז בטקסט המשנתי, ולכן נבחרו משניות רבות .1

ממסכת אחת, במקום מבחר משניות ממסכתות רבות.
   
נבחרו מסכתות ופרקים המפגישים את הלומד עם חיי ההלכה בימי בית שני, בחיי .2

היום-יום, בסנהדרין ובמקדש.
   
שאר המסכתות שבתכנית עוסקות בתפילה, בברכות ובמועדים..3

המשניות שבתכנית הן בחלקן תיאורטיות-סיפוריות, ובחלקן הן עוסקות בדיון .4

.יתנשמ-יתכלה
   
המסכתות שובצו בכיתות השונות תוך התאמה לתכנית הלימודים בתנ"ך..5

המסכתות הנלמדות הן אלה:

תוינשמ 37 ,הכוס תכסמ

תוינשמ 35 ,תוכרב תכסמ

תוינשמ 25 ,דימת תכסמ

מסכת סנהדרין, 26משניות

מסכת פסחים, 32משניות

.התומלשב הנשה שאר תכסמ

לימוד משניות בכיתות ז'-ח' הושאר כאפשרות בחירה, אבל מספר הבוחרים במשנה
בכיתות אלה קטן: בנים לומדים תלמוד, ובנות – נושאים בהלכה.

מכילה רשימה של 70פרקים במשנה, ומתוכן בית הספר מלמד 50ז"טשת תינכת
פרקים. הדמיון של תכנית זו לתכנית המזרחי תרצ"ב לבית הספר היסודי מפתיע:

ט"כשתהתכנית במשנה עברה עוד שלושה גלגולים, ושלושתם חסרי משמעות: בשנת
קובעת תכנית הבחינה, כי חומר הבחינה יכלול 30פרקי משנה מתוך מסכתות אלה:
ברכות, שבת, פסחים, סוכה, ביצה, ראש השנה, מגילה.

ניתנת שוב רשימה מדויקת של פרקי המשנה, וגם כאן בגלל הבעיה ב"לשת תנשב
הטכנית של ארגון הבחינה: כדי להכין מבחן שיכלול כל צירוף שיבחר המורה מתוך
הרשימה של שנת תשכ"ט, צריך המבחן להיות ארוך מאוד ולהכין הרבה מאוד שאלות
בחירה. ואמנם, בשנת תשכ"ט תפח המבחן לחוברת בפני עצמה. כדי לפתור קושי זה
:הלא הנשמ יקרפ תעבוק ב"לשת תינכתו ,הריחבה תא הניטקמה תינכת העבקנ

ט ,ו ,ה ,ד ,א תוכרב

ח ,א האפ

י ,ח ,ז תיעיבש

ד ,א הלח

ג ,א םירוכיב

זט ,וט ,גי ,בי ,י ,ז תבש

ג-א הציב

ד הנשה שאר

ח ,ג אמק אבב

.ח-ו ,ב אעיצמ אבב

חוזרת על פרקי המשנה משנת תשכ"ט בשינויים קלי ט"לשת תנשמ הניחבה תינכת
ערך: נוספו מסכתות אבות א וסוטה א, ז, ח, ונגרעו מסכתות פאה ושביעית.

השוואת תכניות הלימודים השונות, לבית הספר היסודי ולבית הספר התיכון, מביאה
אותנו למסקנה המדהימה, כי חומר הלימודים אינו שונה בכיתה ה' מהחומר בכיתה י"ב:
העיצמ ב"צרתבשתי הכיתות לומדים את מסכת ברכות, וכמעט באותו מבחר. תכנית
מניחה מבחר פרקים בלבד. ב"לשת תינכת וליאו ,'ה התיכב תוכרב תכסמ לכ תא דמלל
כמות פרקי המשנה הנדרשים בשנת לימודים בבית הספר היסודי אינה פחותה מכמות
הפרקים הנדרשים בבית הספר התיכון.

אם נשווה את גלגוליהן של מסכתות שונות בתכניות הלימודים, נגלה עד כמה מוזרים
,'ו התיכל ב"צרתושרירותיים השינויים שבתכנית: מסכת ברכות כלולה כולה בתכנית
רפסה תיב תינכתב הלוכ תרזוח , ו"טשתנעדרת לחלוטין מתכנית הלימודים בשנת
, חוזרת לסירוגין (פרקים א, ד-ו, ט) בתכנית בית הספר התיכון ז"טשתהתיכון לשנת
,א :ב ;ה-ג :א) רחבמ תרוצב 'ה התיכל ח"כשת תנשב העיפומו תרזוח , a href="javascript:pop('t22.htm')"ב"כשת/a תנשל
.(ב ,א :ט ;ז ,ב ,א :ח ;ח ,ז ,ד-א :ו ;ב

מסכת יומא עוברת קפיצות דומות: בתכנית תרצ"ב היא נלמדת בדילוגים בכיתה ח';
בשנת תשט"ו היא נלמדת בכיתה ה', והפעם פרקים א, ג, ד, ה; בתכנית תשכ"ח המסכת
נלמדת שלוש פעמים, בכיתות ה', ו', ח', (בכיתה ה': ח: א, ד, ט; בכיתה ו': ח: ה, ו, ח;
רפסה תיבל ז"טשת תינכתב .(ה-ג ,א :ז ;ח-ב :ו ;ו ,ד-א :ה ;ה-א :ד ;ט-ג :ג :'ח התיכב
התיכון כלול פרק מתוך המסכת, ובתכנית תשכ"ט לבית הספר התיכון הושמטה המסכת
.ןיטולחל

וכך מסכת ראש השנה: בתכנית תרצ"ז היא נלמדת כולה בכיתה זו; בתכנית תשט"ו היא
נעדרת; בתכנית תשכ"ח היא מופיעה בכיתות ה'-ו' במבחר מצומצם. ובתכנית בית הספר
התיכון: בשנת תשט"ז נלמדת המסכת כולה, ובשנת תשכ"ט נלמד פרק ד' בלבד!

דומה כי המסקנה מכל זה היא אחת: תכנית הלימודים במשנה לבנות אינה מכוונת
למטרה כלשהי, אלא כדי למלא את שעות לימודי הקודש הקצובים לבנות בתכנית
הלימודים. וכדברי צבי אדר:

תכנית הלימודים נקבעת לפי מערכת השעות המקציבה שעות לימוד לתורה שבעל פה,
ואין כיוון ברור למקצוע זה כשהוא מכוון לבנות!

בית הספר הדתי חייב למצוא את דרכו בקביעת תוכני הלימוד של הבנות, הבנות אינן
לומדות גמרא, ולעובדה זו אפשר אפילו לתת הצדקה מעשית: כמות הזמן הדרושה
לתלמיד כדי להגיע לשליטה בלימוד הגמרא מרובה, ומערכת החינוך אינה מקציבה מספר
כזה של שעות לבנות, מה גם שלימוד גמרא לבנות לא יוביל להמשכיות, שכן בנות לא
תשתתפנה בלימוד "דף יומי" ולא תקבענה עתים ללימוד גמרא לאחר סיום לימודיהן. עם
זאת, אין מצב זה מצדיק הפעלת תכנית לימודים הנקבעת על יסוד האפשרויות הנוחות
הקיימות ללימוד פרקי משנה בלבד, בלא שיוגדרו בבירור מטרות לימוד זה והדרכים
.ןתגשהל

הפתרון הנראה לנו הוא בחירת חומר לימודים מגוון, מתחומים שונים של התורה שבעל
.הרורב הרטמל תנווכמה תינכת תיינבו ,הפ

.3.4 קרפהתחלה של גישה כזאת מצויה בתכניות האינטגרטיביות שיתוארו להלן ב