חמץ שעבר עליו הפסח

כ׳ באב תשפ״ו · תושב"ע


חמץ שעבר עליו הפסח


'ב הנשמ ,'ב קרפ


חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה,
;האנהב רוסא לארשי לשו
שנאמר: "ולא יראה לך שאר."

רואיב

– ידוהי וניאש ימחמץ של נכרי –
– חספב יוגה לש היהש – חספה וילע רבעש
.חספה ירחא (1)ואף באכילה ,האנהב רתומ
שהיה בידי היהודי במשך הפסח, ,לארשי לשואולם, חמץ
ובוודאי גם באכילה, אחרי הפסח. ,האנהב רוסא
איסור זה הוא עונש שהטילו חכמים על היהודי, מכיוון שעבר על האיסור שנאמר
(2)"ולא יראה לך שאר." :('ז ,ג"י תומש) הרותב

םינויע


המשנה ציינה רק את ההיתר ליהנות מחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח, ולא כתבה (1)
שלמעשה הוא מותר אף באכילה, משתי סיבות:

א. מכיוון שבחלקה השני של המשנה נאמר שחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור
בהנאה, נקטה המשנה לשון דומה גם בחלקה הראשון, וכתבה "מותר בהנאה".

ב. אין זה נכון לומר באופן מוחלט שמותר לאכול לחם של נכרי שעבר עליו הפסח, מכיוון
שקיים בו איסור אחר, מדרבנן, שאינו קשור לפסח, והוא האיסור לאכול "פת עכו"ם" –
לחם שאפה אותו גוי. אמנם יש המקלים ואוכלים לחם שעשה אותו אופה גוי המוכר את
תוצרתו לאחרים ("פת פלטר"), ואולם יש המחמירים ואוסרים אכילת לחם שכזה ולכל
הדעות אסור לאכול לחם שאפה גוי לצורך ביתו, ולא לצורך מסחר ("פת של בעל הבית").


אמנם מלשון המשנה משתמע כאילו איסור חמצו של ישראל שעבר עליו הפסח הוא מן (2)
התורה, אולם אין הדבר כן. זהו איסור מדרבנן, המוטל בתור קנס על האדם שעבר על
איסור התורה "בל ייראה ובל יימצא", והשהה חמץ בביתו בפסח, כדי שלא ייהנה מן
.רבעש הרבעה

תולאש

מהו ההבדל בין חמצו של יהודי שעבר עליו הפסח לחמצו של גוי? .1

מדוע כתבה המשנה שחמץ של גוי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה, ולא ציינה שהוא מותר .2
?הליכאב וליפא

האם איסור ההנאה מחמצו של יהודי שעבר עליו הפסח הוא מן התורה או מדרבנן? .3

בוודאי מוכר לכם המנהג למכור את החמץ לגוי באמצעות רב השכונה לפני פסח. התוכלו .4
להסביר עתה מהי התועלת במכירה זו ומדוע מבצעים אותה?

מן המקורות



תוספתא, פסחים א', ז'

ישראל וגוי שהיו באים בספינה, והיה חמץ ביד
,הנתמב ונתונו ירכנל ורכומ הז ירה ,לארשי
,חספה רחאל ונממ חקולו רזוחו
ובלבד שייתן לו במתנה גמורה.



"שולחן ערוך" אורח חיים תמ"ח, א'

חמץ של אינו יהודי שעבר עליו
.הליכאב וליפא רתומ חספה

האבה הנשמל רבעמ חזרה לתוכן מסכת פסחים