|
– שמגיע אליהם כמעשה כי את כל זה נתתי אל לבי, ולבור את כל זה אשר הצדיקים .א
הרשעים, והחכמים שמגיע אליהם כמעשה הכסילים ועבדיהם שמקרה האדון, ומקרה עבד,
ומקרה הצדיק והרשע, ומקרה החכם והכסיל, אחד הוא – פעמים תראה עבד שעולה לגדולה,
ופעמים תראה אדונים יורדים. ותראה צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, וגם תראה
חכמים שמגיע אליהם כמעשה הכסילים, וגם תראה כסילים שמגיע אליהם כמעשה החכמים,
ורשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים, דבר זה אינו גלוי לבריות, על מה זה ועל מה זה,
אלא ביד האלהים הוא, אליו הוא גלוי.
– תמצא אדם שהקב"ה משפיע לו טובה, ואינו יודע גם אהבה, גם שנאה אינו יודע האדם
אם מתוך אהבה, שהקב"ה אוהבו משפיע לו ומותירו לטובה, או מתוך שנאה שהקב"ה שונאו
מראה לו אותו טובה לשעה, וסוף שלא תתקיים בידו, נמצאת שמחה זו אחריתה תוגה.
– מכל מה שנתון לפני הבריות לראות, אינם יודעים מה הם רואים, כמו הכל לפניהם
שמפרש והולך:
:'וגו עשרלו קידצל ,דחא הרקמ לכל רשאכ לכה .ב
– פתרונו: כמקרה לזה כך מקרה לזה, כמקרה לצדיק כך מקרה לרשע, "לכל רשאכ לכה"
וכמקרה לרשע כך מקרה לצדיק.
ער השעמ הז רבד :ונורתפ – לכל דחא הרקמ יכ ,שמשה תחת השענ רשא לכב ער הז .ג
.לכל דחא הרקמש ,שמשה תחת השענש
וגם לב בני האדם מלא רע, והוללות בלבבם בחייהם – פתרונו: גם לעומת זה שבני אדם
רואים: שהצדיק לא תועילנו צדקתו, והרשע לא יכשילנו רשעו, לפיכך לב בני האדם שרואים
דבר זה "מלא רע והוללות בלבבם בחייהם", שאילו היו רואים שהרשע אובד ברשעו, והצדיק
טוב לו בצדקתו היו הרשעים שבים מרשעם, ועושים משפט וצדקה.
ואחריו אל המתים – פתרונו: גם דבר זה גורם שלב בני האדם רע, והוללות בלבבם בחייהם
שכל אדם נותן לב בחייו – שאחריתו הולך אל המתים, ומשימות אבד בטחונו, כמו שמפרש:
– פתרונו: כי מי הוא האדם שיחיה לנצח ולא כי מי אשר יחובר אל החיים יש בטחון .ד
יראה השחת, ויחובר אל כל החיים, ולא אל המתים, כי בעוד שאדם חי, יש לו בטחון, אבל
וניתוקת הדבאו וניתומצע ושבי (אי-זל לאקזחי) לארשי ורמאש ומכ ,ותוקת הדבא ,תמשמ
נגזרנו לנו, וכן הוא אומר כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת.
– לפיכך לב בני האדם מלא רע והוללות וסכלות בלבבם כי החיים יודעים שימותו .ה
בחייהם, שרואים שהכל למיתה הם עומדים, בין רשעים בין צדיקים והמתים אינם יודעים
מאומה, ואין עוד להם שכר: שלא יהנה עוד מכל עמלו בעולם הזה, לצורך העולם הזה.
גם אהבתם, גם שנאתם, גם קנאתם וגו' וחלק אין להם וגו' בכל אשר נעשה תחת השמש .ו
– פתרונו: בכל מה שעמל בעולם הזה לצורך העולם הזה, ומאחר שכן, שאין המתים נהנים מכל
מה שעמלו בחייהם לצורך העולם הזה.
רבדב יכ :ונורתפ – בעודך חי לך אכול בשמחה לחמך וגו', כי כבר רצה אלהים את מעשיך .ז
זה תדע: שרצה אלהים מעשיך, כשיתן הקב"ה בלבך ליהנות מעמלך שעמלת בו, אז תכיר:
שכבר רצה האלהים את מעשיך.
וכן הוא אומר (לעיל ב-כו) "כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה", ואומר (לעיל ה-יח)
"כל האדם אשר נתן לו האלהים עושר ונכסים (וכבוד) והשליטו לאכול ממנו, ולשאת את
חלקו, ולשמוח בעמלו, זה מתת אלהים היא".
.'וגו תע לכב .ח
'וגו ראה חיים .ט
תעברא – 'וגוכל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה! כי אין מעשה וחשבון ודעת בשאול .י
מקראות הללו, ארבעתם פתרון אחד להם, וכה פתרונם:
מאחר "שאין מעשה וחשבון בשאול אשר אתה הולך שמה" לך אכול בשמחה לחמך, ושתה בלב
טוב יינך, ולבוש בגדים נאים, וסוך שמן לעדן את בשרך, שאדם המתאבל אינו סך בשמן, כמו
שמצינו בדניאל (י-ג) "לחם חמודות לא אכלתי, ובשר ויין לא בא אל פי, וסוך לא סכתי",
וגם ראה חיים עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך, אשר אתן לך תחת השמש – פתרונו:
בעולם הזה, כי הוא חלקך בחיים: כי דבר זה בלבד נתן הקב"ה לחלקך בחיים, לחם לאכול
.הב חומשלו ,השא אשילו ,שובלל דגבו
– דבר זה מוסב למעלה, על מה שאמר למעלה (ז) "לך ובעמלך אשר אתה עמל תחת שמש
אכול בשמחה לחמך" וכה פתרונו: וגם שמח בעמלך שאתה עמל תחת השמש בעולם הזה.
– להתנאות עצמך, עשה! כי אין מעשה וחשבון ודעת כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה
– משמת אדם, לא חכמה ולא תבונה, מועלות לו וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה
להתנאות עצמו, וגם אין שם מעשה בשאול אשר אתה הולך שם שמאחר שהנשמה ניטלת מן
הגוף, אין גופו עושה מעשה מעתה.
– ואע"פ שאמרתי לך למעלה "כל אשר תמצא ידך לעשות שמשה תחת הארו יתבש .אי
בכחך עשה", לא בכחך ולא בעוצם ידך לעשות חיל, ולהעשירך, ולתת גדולה לעצמך, שהרי
– שמשה תחת הארו יתבש
,ותצורמב לקה חלציש – כי לא לקלים המרוץ
,ותרובגב רוביגה חצניש – ולא לגבורים המלחמה
– שיתעשר החכם בחכמתו, וגם לא לחכמים לחם
– שישא הנבון חן בעיני הבריות מפני תבונתו.וגם לא ליודעים חן
שבהרבה מקומות תמצא "תבונה" במסכן, ואדם לא זכר את האיש המסכן וחכמתו בזויה,
ודבריו אינם נשמעים ואין כל הדברים תלויים אלא במקרה טוב ובפגע טוב שיקרה את האדם
תא הרקי עגפו תע אלא :ונורתפש – כי עת ופגע יקרה את כולם :שרפמש ומכ ,העש יפל
כולם, יש מקרה לטובה, ויש מקרה לרעה, מקרה לטובה – כמו (בראשית כד-יב) "הקרה נא
לפני היום", וכן (שם כז-כ) "כי הקרה ה' אלהיך לפני" דיעקב, וכן (רות ב-ג) ויקר מקרה דרות,
.ונל היה אוה הרקמ (ט-ו א"מש) ומכ – הערל הרקמ –
כמו כן פגע לטובה, פגע לרעה, פגע לטובה (בראשית כח-יא) ויפגע במקום וכן (שמ"א י-ה)
"ופגעת חבל נביאים יורדים מהבמה, ולפניהם נבל ותוף וחליל וצלחה עליך רוח ה'" וגו' וכן
(בראשית לב-ב) "ולא יפגעו בך בשדה אחר", וכן (יהושע ב-טז) "פן יפגעו בך הרודפים".
אבל כאן עת ופגע יקרה את כולם – פתרונו: שעה טובה, ופגע טוב, ומקרה טוב, יקרה את
כולם, ובדבר זה תלוי הכל, ויש עת ופגע ומקרה שהוא לרעה, כמו שמפרש והולך:
העוער הדוצמ :ונורתפ – כי גם לא ידע האדם את עתו, כדגים הנאחזים במצודה רעה .בי
םירפצכושאע"פ שאינו חזקה כל כך, נאחזים בה, כך פעמים שנוקש אדם בדבר קל.
– וכמו שהדגים אינם יודעים עד שיפלו במצודה, וגם הציפורים אינם יודעים חפב תוזוחאה
עד שנאחזים בפח.
– פתרונו: כמו הם כך יוקשים בני האדם לעת רעה שתפול עליהם כהם יוקשים בני האדם
.םואתפ
איה הלודג המכח וז המכח :ונורתפ – גם זה ראיתי חכמה תחת השמש, וגדולה היא אלי .גי
.ילצא
– ונוחה לכבש, מפני שני דברים, אחד: שהיא קטנה, שנית: עיר קטנה ואנשים בה מעט .די
שאנשים בה מעט.
– כי רב מאד מחנהו, ויכולים לסבב אותה בארבע רוחותיה. ובא אליה מלך גדול וסבב אותה
– ואין אנשיה שבתוכה יכולים להגן עליה, מפני שני דברים: אחד ובנה עליה מצודים גדולים
כי מעט המה ואין יכולים לסבב אותה מבפנים, כנגד אנשי המלחמה שסובבים אותה מבחוץ,
שנית: שבנה עליה מצודים גדולים ואפילו אילו היתה עיר גדולה לא היתה יכולה לעמוד
.םהינפב
.'וגו ומצא בה איש מסכן וחכם, ומלט הוא את העיר .וט
– מפני שהוא מסכן לפיכך:לא זכר את האיש המסכן ההוא
– ואף על פי שחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם הרובגמ המכח הבוט – ינא יתרמאו .זט
נשמעים – שהרי החכם המסכן ההוא מלט את העיר בחכמתו, מה שלא יכלו כל גיבורי העיר
.טלמל
– פתרונו: החכם, אפילו כשהוא דברי חכמים בנחת נשמעים, מזעקת מושל בכסילים .זי
מדבר בנחת, דבריו נשמעים ומקובלים לבני העיר יותר מדברי העיר מפני גייסות שצרים על
העיר, הברו החצים, מלאו השלטים, כי אנשיה מעט, ומלך גדול סובב אותה, והחכם המסכן
נותן הוא עצה בלחש, ומלט את העיר בחכמתו, נמצאת למד: שדברי החכם אפילו כשהוא
מדבר בנחת, דבריו מקובלים יותר מדברי המושל אפילו כשהוא צועק, בזמן שהוא כסיל לפיכך
:יתרמא
טובה חכמה מכלי קרב וכשם שחכם אחד ימלט הוא את העיר בחכמתו, כמו כן חוטא .חי
אחד יאבד טובה הרבה – כמו שמפרש והולך.
|
