נדה פרק 5
תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בְּיוּסְטְנִי, בִּתּוֹ שֶׁל אַסְוִירוּס בֶּן אַנְטוֹנִינוּס, שֶׁבָּאתָ לִפְנֵי רַבִּי. אָמְרָה לֵיהּ: רַבִּי, אִשָּׁה בְּכַמָּה נִשֵּׂאת? אָמַר לָהּ: בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. וּבְכַמָּה מִתְעַבֶּרֶת? אָמַר לָהּ: בַּת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד. אָמְרָה לֵיהּ: אֲנִי נִשֵּׂאתִי בְּשֵׁשׁ וְיָלַדְתִּי בְּשֶׁבַע, אוֹי לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים שֶׁאִבַּדְתִּי בְּבֵית אַבָּא. וּמִי מִיעַבְּרָא? וְהָא תָּנִי רַב בֵּיבָי [קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן: שָׁלֹשׁ נָשִׁים מְשַׁמְּשׁוֹת בְּמוֹךְ: קְטַנָּה, מְעֻבֶּרֶת וּמֵינִיקָה. קְטַנָּה, שֶׁמָּא תִּתְעַבֵּר וְתָמוּת. מְעֻבֶּרֶת, שֶׁמָּא תַּעֲשֶׂה עֻבָּרָהּ סַנְדָּל. מֵינִיקָה, שֶׁמָּא תִּגְמוֹל אֶת בְּנָהּ וְיָמוּת. וְאֵיזוֹהִי קְטַנָּה? מִבַּת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד וְעַד שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד. פָּחוֹת מִכָּאן, אוֹ יָתֵר עַל כֵּן, מְשַׁמֶּשֶׁת וְהוֹלֶכֶת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת כְּדַרְכָּהּ וְהוֹלֶכֶת, וּמִן הַשָּׁמַיִם יְרַחֲמוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קטז) "שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה'". אִי בָּעִית אֵימָא: (יחזקאל כג) "אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם". וְאִי בָּעִית אֵימָא: (תהלים קמד) "אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר". תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁבָּאתָ לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי נִבְעַלְתִּי בְּתוֹךְ שָׁלֹשׁ שָׁנִים, מָה אֲנִי לִכְהֻנָּה? אָמַר לָהּ: כְּשֵׁרָה אַתְּ לִכְהֻנָּה, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְתִינוֹק שֶׁטָּמְנוּ לוֹ אֶצְבָּעוֹ בִּדְבַשׁ, פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה גּוֹעֵר בָּהּ, שְׁלִישִׁית מְצָצָהּ. אָמַר לָהּ: אִם כֵּן פְּסוּלָה אַתְּ לַכְּהֻנָּה. רָאָה הַתַּלְמִידִים מִסְתַּכְּלִים זֶה בָּזֶה, אָמַר לָהֶם: לָמָּה הַדָּבָר קָשֶׁה בְּעֵינֵיכֶם? אָמְרוּ לוֹ: כְּשֵׁם שֶׁכָּל הַתּוֹרָה, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, כָּךְ פְּחוּתָה מִבַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים, כְּשֵׁרָה לִכְהֻנָּה, הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. וְאַף רַבִּי עֲקִיבָא לֹא אֲמָרָהּ, אֶלָּא לְחַדֵּד בָּהּ אֶת הַתַּלְמִידִים].
אָמַר רַב חִסְדָּא: (מאי דכתיב) [מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי]? (בראשית ב) "וַיִּבֶן ה' [אֱלֹהִים] אֶת הַצֵּלָע", מְלַמֵּד שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּינָה יְתֵרָה בָּאִשָּׁה יוֹתֵר מִבָּאִישׁ. רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אָמַר: "וַיִּבֶן ה' אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה, וַיְבִיאֶהָ אֶל הָאָדָם", מְלַמֵּד שֶׁקְּלָעָהּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְחַוָּה, וְהֵבִיאָהּ אֵצֶל אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין לְקִילְעָתָא: 'בְּנַיְתָּא'.
גנזי המלך
דף מה
בת י"ב שנה ויום א' נדריה קיימים – [אשה ממהרת להיות גדולה יותר מהאיש. כי כל דבר שהוא שלם יותר, באה באחרונה שלימותו] – גור אריה, ויקרא יב, ב (מהד' מכון ירושלים, פסקא א, עמ' רסו)
בינה יתרה באשה – [כוונתם לשכל הוליאני] – אגדות ד' 164
בינה יתרה באשה – [צ"ע הרי אמרו נשים דעתן קלה? אלא "יתירה" בזמן, כי היא מתחילה בגיל י"ב] – בניהו
בינה יתרה באשה – תורה תמימה, בראשית ב, כב (ס"ק מח)
קלעה לחוה – [זה מסמל חומה וגדר לאיש] – אגדות ד' 164
קלעה לחוה – [שתי הדרשות מלשון "ויבן", שיש באשה בינה יתרה, ושקלע לשערותיה, תלויות בדרשות אם אדם ואשתו נבראו דו פרצופין או נבראת מהצלע] – מהרש"א