|
פרק זה עוסק ב"מצוות הבן על האב" כלומר, בחובות המוטלות על האב כלפי ילדיו. כאן נעסוק בחובות האב לפי הסדר שנזכרו במסכת קידושין דף כט, א: |
:ונבב בייח באה ולומל ותודפל הרות ודמלל השיא ואישהל תונמוא ודמלל (ויש אומרים אף להשיטו במים). |
|
לגבי כל חובה הובאו מקורות המצווה בתורה, בגמרא ובספרי הפסק. אין דיון בפרטי המצווה, אלא רק בעיקריה, ובמיוחד בחובת האב; לכן יכול המורה להרחיב את העיסוק בפרק לפי מידת התעניינות התלמידים והזמן העומד לרשותו להוראת פרק זה. |
|
מקור ג': קידושין כט, א לימוד הקטע ממסכת קידושין כט, א (מקור ג') ישמש פתיחה לנושא, שכן המסכת מונה את חובות האב בזו אחר זו. מאחר שאין בכוונתנו לעסוק בלימוד סוגיא בגמרא, לא מובא קטע הגמרא בשלמותו; מובא רק החלק המשמש מקור לענייננו. עם זאת, כדי לא להתעלם מהמשמעות הכפולה של כל אחד מהביטויים "מצוות האב על הבן" ו"מצוות .11-10 תולאשב הבן על האב" אנו מפנים את תשומת לבו של התלמיד לכך |
|
לאחר לימוד המשנה תועלינה שתי האפשרויות לפירוש המשפט הראשון במשנתנו. נשיב על פי דברי ר' יהודה בגמרא, ובהתאם ישלים התלמיד את האפשרות האחרת לגבי .ינשה יוטיבה |
|
נוגעת במחלוקת התנאים שבסוף אותו קטע מהגמרא. אפשר בהחלט להימנע 13 הלאש מלגעת בשאלה בשלב זה ולהשאירה לסעיף, שבו נעסוק בחובת האב ללמד את בנו .תונמוא |
|
ולומל בעת לימוד המקורות בכיתה אפשר להראות, כיצד נלמדים עיקרי הדינים מן המקור :המגודל ;הרותב |
|
."איהה שפנה התרכנו ותלרע רשב תא לומי אל רשא רכז לרעו" :די ,זי תישארב מלמד, שאם לא מל אותו אביו ולא בית דין, חייב למול את עצמו. : ם"במר מילה – מצוות עשה שחייבין עליה כרת. |
|
,"ונרשבב תירב" איה הלימה :הווצמה לש התועמשמ לע דמוע דימלתה 15 הלאשב ברית שנכרתה בין הקב"ה לבין אברהם אבינו. משמעות המצווה מתבטאת גם בברכת האב בברית המילה "ברוך אתה… אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו". |
|
באה להדגיש את ההבדל בזמני הברכות ובמשמעותן. רצוי לעיין 16 הלאשב הלבטה בפירוש "כסף משנה" לרמב"ם, הלכות מילה ג, א, המסביר מדוע האב מברך לאחר המילה ולא לפניה, כמו שנהוג בכל ברכה (מברכים קודם עשיית המצווה). כמו כן כדאי לעיין בפירושו של בעל הגהות מיימוניות (שם) בשאלה, מדוע יש צורך יש להתייחס גם לברכת "שהחיינו", הנאמרת בטקס ברית המילה. עיין בהגהות |
|
תווצמ לכל האוושהב הלימה תווצמ לש התובישח תא שיגדהל תואב 20-19 תולאש :לע ותעד תא ססבמ ם"במרה .הרותה חומרת הדין שבא ה' לעשות במשה, על שזלזל במצוות מילה (הזלזול: שהקדים.א הכנת המלון למילת בנו).__ השוואה בין מספר הפעמים שמילה "ברית" מוזכרת בקשר למתן תורה, לבין מספר.ב הפעמים שהיא מוזכרת בקשר למצוות מילה (בראשית יז).__ |
|
מאפשרת למורה לפתח שיחה מעניינת על הבדלי המנהגים בין העדות השונות, 21 הלאש ולעמוד, אם אפשר, על מקורם של המנהגים ועל טעמם. (ניתן להיעזר בספר "טעמי המנהגים" .("תודע יגהנמ טקל" תרבוחבו , גנילרפש 'רל |
|
ותודפל יש להדגיש את הקדושה שבכל "ראשית". לפיכך ניתנו לנו מצוות רבות 26 הלאשל הקשורות ב"ראשית": מצוות פדיון בכור אדם ובכור בהמה, נטע רבעי – פרי הילולים, ביכורים, הפרשת תרומה וחלה. מנסות לנמק, מדוע במצוות הבן על האב החובה מוטלת על האב בלבד 30-29 תולאש |
|
הרות ודמלל הודגשו כאן שני דברים: ראשית, חינוך למצוות כולל גם חינוך לקיום מצוות עשה וגם הזהרה שלא לעבור על איסורי תורה. ושנית, בעניין זה אין הבדל בין בנים לבנות, וחובת האב שווה לגבי שניהם (משנה, יומא, "תוספות ישנים" ושולחן ערוך). מן הברייתא במסכת סוכה עולה, שאין גיל קבוע לחינוך למצוות, אלא הכל תלוי במידת |
|
השיא ואישהל גם בנושא זה נעסוק רק מצד חובת האב להשיא את ילדיו. הקושי, כפי שחז"ל אומרים במסכת קידושין הוא: כיצד יכול האב לקיים את חובתו להשיא את בתו? (הגמרא תא אישמה אוה באה וא ,השיא שפחמה אוה לעבהו ,תיביספ השיאה ובש ,בצמ תראתמ .(ותב תשובת חז"ל (ובכך עוסק גם הרמב"ם) היא: האב יכול לגרום שירצו בבתו, בכך שיתן |
|
תונמוא ודמלל הקושי כאן הוא, שאין מקור מפורש בתורה לחיוב זה, אלא חז"ל למדים זאת מתוך .באה לש תורחא תובוחל רשקה עוסקת בקושי זה, כדי להשיב על השאלה רצוי לעיין ברש"י לקידושין דף ל', 38 הלאש מעלותיה של האומנות הן אחדות; למשל: היא עוזרת להתגבר על יצר הרע. צריך להיזהר שלא יבין התלמיד מלימוד המקורות, שאין חשיבות לעבודה, כי ממילא |
|
המשך: מצוות הבן לפרטיהן |
