לרבינו שמואל בן מאיר (הרשב"ם ) פירוש על קהלת

מוטב לו לאדם שילך לבית אבילות יותר מאשר ילך לבית משתאות. כי ,תכלל בוט .ב

בית אבילות הוא סוף מיתתו של כל אדם, ואדם חי שהולך שם נותן מחשבתו ולבו על מיתתו
של אדם, ומתוך כך הוא מונע מלחטוא. אבל כשהוא הולך לשמוח בבית המשתה, מתוך
.אטוח ותחמש

מוטב לו לאדם כעס, שהוא בעל מחשבות לחשוב בענין המיתה ,קוחשמ סעכ בוט .ג

שהוא סוף כל האדם ואינו שמח יותר, ממה שהוא עוסק בשחוק של בית המשתה, שהרי ברוע
פנים שיש לו מחמת שהוא מחשב בענין המיתה, ייטב לבו שלא יחטא.

ללכת, שמתוך כך נותנים לבם על יום המיתה ואינם חוטאין.לב חכמים בבית אבל, .ד

ומתוך שמחתן הן חוטאין, שאינן נותנין פחד אלקים נגד עיניהם.ולב כסילים בבית שמחה,


ומוטב לו לאדם שישמע גערתו של חכם, ועל כן יחכם יותר מאיש שומע ,עומשל בוט .ה

שיר כסילים, שלא יבין ולא ישמע שם רק דבר כסילות.

שהרי כקול הקוצים שנשמע בשעת העברת דליקתן, שנותנים ומתבערים ,לוקכ יכ .ו

תחת סיר של נחשת כדי לבשל תבשיל שבו, ואין אש של אותן קוצים אש חשובה כשאר אש של
שאר עצים, כן שחוק הכסיל ברוב דבריו שהוא משמיע בקולו דברים שאין בהן טעם וריח,
.המכחו החכות וירבדו
כשאר הבלים הנאמרים למעלה, ועל כן יש לאדם להתרחק מן הכסילים וגם זה הבל,

ושחוק של דבריהם.

מוסב על 'ולב כסילים בבית שמחה', לומר הכסילים הם כי העושק יהולל חכם, .ז

משוכים ולהוטים ללכת בבית השמחה, ואותה שמחה מביאתן לידי חטא ועון, על כן יש
להתרחק לחכמים מן הכסילים, שהרי הכסיל שהוא מלא כסילות ועושק יהולל חכם לעשותו
כסיל, ומאבד את לב החכמה שהיא מתנה לאדם מן הקב"ה, ונהפכה חכמת החכם כסילות.
הכסיל קרוא 'עושק', על שם שהוא מלא כסילות ועושק. ודוגמא 'וחטאת עמך' ,קשועה

שהעם קורא חטאת.
חכמה קורא מתנה, כענין שנאמר כי ד' יתן חכמה.,הנתמ


אלו עדונ אל ותישארב ירהש ,רבד לש ותישארמ רתוי ,ותישארמ רבד תירחא בוט .ח

נגלה סודו עד באחריתו. ויש על השומע לשמוע ולהטות אזן שלא יפצה פה עד אשר ישמע.
שהרי מאריך אפו וחרונו יותר מאותו שהוא גבה רוח וכועס מהרה, באדם טוב ארך רוח,

שהוא (וותרן) נוכל לומר ארך רוח, ארוכות שמאריך על אודות כעסו ואינו חושש בו, וסובל
חרונו ושותק. ואחרי שזה לשון נופל באדם שאינו רגזן, נופל גם באותו שהוא כונס מהרה
.חור הבג ותורקל

וכוף את יצרך שלא תכעוס, שהרי כעס אצל כסילים שהם אל תבהל ברוחך לכעוס, .ט

.םינזגר

אל תאמר מה הם המעשים הנעשים עכשיו בעולם, שלא תתמה ,היה המ רמאת לא .י

ולא תשאל עליהם לומר שהימים הראשונים היו טובים ומשובחים במעשיהם יותר מאלה
הימים, שהרי לא מחמת חכמה שבך שאלת על דבר זה, כי אם ברוב כסילותך, לפי שיש לך
להבין מעצמך מתוך ראות עיניך שבכל יום ויום העולם מתנה והולך.

חשובה וטובה חכמתו של אדם עם נחלה ונכסים שנשתיירו טובה חכמה עם נחלה, .אי

לו מאביו, שלא יתקיימו בידו אם אין לו חכמה כדי לשמור נכסיו.
וטובה החכמה יותר מן הממון לרואי השמש ההולכים ומתנהגים ,שמשה יאורל רתויו

בעולם, שחכמתן מסייעתן ועומדת להן.

לשון כפול על 'טובה חכמה עם נחלה', שהרי במקום כי בצל החכמה בצל הכסף, .בי

שיש שם חכמה יש שם עמה כסף ושאר עושר.
כפול על 'ויותר לרואי השמש', יתרון של דעת היא שהחכמה נותנת חיים ויתרון דעת,

לבעליה, שעל ידי חכמתו הוא מתנהג ומתפרנס בעולם ומצילתו ממעשים הרעים.

תן לבך לראות ולהבין במעשיו של הקב"ה, בעבור תהיה ראה את מעשה האלקים, .גי

יראתו על פניך לבלתי תחטא, ועל כן יצילך מכל רע, כי מי הוא אשר בידו יכולת לתקון את
המעוות אשר עותו הקב"ה, ועל כן יש לבני האדם להתיירא מפניו, כי אין מידיו מציל.

ביום של טובה ששלח לך הקב"ה את ברכתו הטובה ביום טובה היה בטוב, .די

.בבל בוטבו החמשב הנלבקת
וכאשר ישלח לך הקב"ה יום של רעה, ליתן לך פורענות, ראה וסבול וביום רעה ראה,

פורענותך, דום לפניו והתחולל לו ותהיה לך כפרה.
שאף את הטובה אשר נתן לך הקב"ה הנה היא תשלום שכר לנגד גם את זה לעמת זה.

המצוה אשר עשית, ואת הרעה ששלח לך ביום רעתך הנה היא תשלום שכר לעומת עבירה אשר
עשית. וכל המעשים הללו עושה הקב"ה על אודות שלא ימצא האדם אחריו של הקב"ה
מאומה, כי אם צדק ומשפט, שעל שמירות קיום מצותיו נותן לו טובה, ועל אודות עבירות
שעבר נותן לו רעה.

בכמה דברים נתתי לבי לראות בימי של הבל בעניני ,ילבה ימיב יתיאר לכה תא .וט

העולם, שיש לך צדיק בעולם שהוא צדיק יותר מדי, והוא אובד ברוב צדקו. כגון צדיק אחד
שנהרג על אודות מצוה קלה, שאינו רוצה לדרוש בעצמו 'וחי בהם ולא שימות בהם'. ויש לך
רשע בעולם שעבר על מצוה קלה לפי שלא יהרג, ודורש לעצמו 'וחי בהם ולא שימות בהם',
ומאריך ימים ברעתו בשביל עבירה קלה שהוא עובר.
רשע זה אינו רשע ממש, כי אם צדיק, אבל על עבירה קלה זו שהוא עובר קוראו ,עשר שיו

.עשר

על אודות מעשים הללו אשר ראיתי אני מוכיחך שלא תהיה ,הברה קידצ יהת לא .זט

צדיק הרבה ולא תהיה חכם יותר מדי.
מן העולם שתיהרג על דבר קל, ואל תהי רשע הרבה להיות סכל וכסיל למה תשומם,

ומלומד להרשיע. ולמה תמות קודם זמנך אם תרשיע כל כך, וטוב לך שתאחז בזה בצדק להיות
צדיק, וגם מזה מן הרשע אל תנח ולא תסיר ידך ממנו, כי אותו אדם שהוא ירא שמים יוצא
ידי חובתו בכולם, שהוא שומר את עצמו, שאינו צדיק הרבה ואינו רשע יותר מדי, לפי שכל
מעשיו עושה לשם שמים.
דוגמא 'תכונן' כמו 'תבנה ותכונן עיר סיחון'. ,םמושת


החכמה היא מגדול עוז לחכם לשמור את עירו, כענין שנאמר החכמה תעוז לחכם, .טי

ומצא בה איש מסכן וחכם ומלט הוא את העיר בחכמתו. יותר מעשרה שליטים שהם בעיר
.התוא רומשל
ולא כתב המקרא החכמה תחכם לחכם, כי אם לשון עוז תעוז לחכם, לפי שהוא תעוז לחכם,

אומר לאחריו מעשרה שליטים שהם נותנים עוז וכוח לעיר.
עשרה הללו אינן באין לדקדוק המלה, לומר לא פחות ולא יותר, שהרי מעשרה שליטים,

הוא כמו מהרבה שליטים, כמו 'ואפו עשר נשים לחמכם' (ויקרא כ"ו כ"ו) שלא נכתב לדקדוק
.הלמה

ועכשיו אמרתי לך שאין דבר חשוב בעולם כחכמה, ועל כן כי אדם אין צדיק בארץ, .כ

זאת לבך להבין שהרי אין אדם חכם בארץ אשר יעשה טוב בכל ימיו שלא יחטא, ועל כן יש לך
לשמור עצמך שמירה גדולה, שלא תבא לידי חטא בקל וחומר מן החכם.
כמו אין חכם, את החכם קורא צדיק, כמו שנאמר למעלה 'אל תהי צדיק הרבה אין צדיק,

ואל תתחכם'.

אף במוסר זה הזהירך על המוסרים אשר הזהרתיך, של כל גם לכל הדברים, .אכ

הדברים רעים שידברו אליך בני אדם, אל תתן לבך להשיב להם דבר.
שלא תעשה את עצמך להראות ששמעת את עבדך שהוא מקללך, והראה ,עמשת אל רשא

את עצמך כחרש כאלו לא שמעת. שהרי גם אתה יודע בעצמך אשר רבות פעמים קללתה
אחרים, ולא היה רצונך שיענוך דבר שקללתה, כמו כן אתה תתנהג בעצמך כחרש כאשר יקללך
.ךדבע
אינו לשון קללה כי אם לשון זלזול, שלשון קללה וברכה אינו נופל לומר בעבד, כי ,ךללקמ

אם לשון כיבוד וזלזול, כמו שנאמר 'בן יכבד אב ועבד אדוניו', והוא מגזרת 'ואקל בעיניו'
.'דוע יתולקנו'

יבלב יתרמא ירהש ,יתמכח בורב יתיסנ הז רבד תודוא לכ ,המכחב יתיסנ וז לכ .גכ

שאחכמה בחכמות עמוקות, והיא אותה חכמה עמוקה רחוקה ממני שאיני יכול להבין ולעמוד
.הב

עמוקה שהיתה כבר כגון מעשה מרכבה וספר יצירה, רחוקה היא ,היהש המ קוחר .דכ

ותוא אוה ימו ,וז הריתי המכ חלש השעמ ותוא אוה קומע קומעו ,הב דומעל לוכי יניאש ,ינממ
.ותמכח בורב ונאצמי אוהש

אה טורניי בלע"ז סבותי אני, וגם את לבי ודעתי סבותי, להבין בעניני ,יתובס .הכ

,רותלו תעדל םלועה
לבי לחקור חכמה וחשבון שהן בעולם, ולדעת רשע של סכלות וכסילות של הוללות שקבו

באותו רעה שהיא קשה ורעה מכל רעות שבעולם.

ואני מצאתי דבר אחד בעולם שהוא יותר ממות, והיא אשה רעה, ולבה ,ינא אצומו .וכ

לצוד בני אדם להפילם בפחי מוקשי חרמים.םימרחו הידוצמ
וידיה בית האסורים לאסור בהן בני אדם, ומי שהוא טוב לפני הקב"ה נמלט אסורים ידיה,

.הב דכלנ אטוח אוהש ימו .הידיב לפונ וניאש ,הנממ
לפי שאמר למעלה 'ובקש חכמה', נופל אחריו לומר לשון 'מציאה', שבדבר ,ינא אצומו

שמוסב בו לשון בקשה מוסב בו לשון מציאה.
לשון מכמרות ורשתות.מצודים וחרמים,

ולהרבה לשון לכידה ומליטה נופל בה, לומר לפי שהמשילה לפחים ורשתות, ,הנממ טלמי

כמו הציבו משחית אנשים ילכדו, 'משחית' הוא לשון 'מכמורת', כמו המציב והמשחית.
'נפשינו כצפור נמלטה מפח יוקשים, הפח נשבר ואנחנו נמלטנו'.

כך אמרה נפש קהלת מאותו שהוא מוכיחו, ראה דבר זה ,יתאצמ הז האר .חכ-זכ

מצאתי בעולם, בענין מלה אחת אחת מלה אחרת, כשהייתי מפשפש אותו בזו אחר זו לחקור
ולמצוא חשבון ענין חכמת העולם.
ולא מצאתי, שהרי מצאתי אדם אחד שלם ישפנ השקב חכמת של מעשים דוע רשא

במעשיו מאלף בני אדם, ואשה לא מצאתי שלימה ותמימה במעשיה.
אלף נשים.,הלא לכב

ומכ ,תלהק שפנ הרמא רותפל שיו ,תלהק רמא בתכנ אל המל הומתל שי ,תלהק הרמא

.תאצל דוד שפנ לכתו ונורתפש 'תאצל דוד לכתו'

לבד מעשה זה מצאתי וראה ותן לב עליו, אשר עשה וברא ,יתאצמ הז האר דבל .טכ

הקב"ה את האדם ישר ונאה, שברא אותו בדמותו ובצלמו,
בני אדם בקשו חשבונות מזימות רעות לסור ממצותיו של הקב"ה, ורעה רבה היא על םהו

.םדאה
לשון מחשבות:,תונובשח