לרבינו שמואל בן מאיר (הרשב"ם ) פירוש על קהלת

כ׳ באב תשפ״ו · תנ"ך

אהרן יעללינעק

'ט קרפ

שהרי כל הענין הזה נתתי ללבי, ולבור כל המעשה הזה, שהרי ,הז לכ תא יכ

הצדיקים והחכמים והעבדים שלהן כולם הן בממשלתו בידו של הקב"ה, ואף אהבתו ואף
שנאתו של הקב"ה אינן יודעים, שאינו יכול להבחין איזה דבר אהוב לפני הקב"ה ואיזה שנוא.
מגזרת 'בר', כמו מן 'קם' ולקום, 'שב' ולשוב.,רובלו

איינל"א אשטינ"א בלע"ז, כמו מתחת יד מצרים מיד מצרים ומיד פרעה. דיב

שני גמין נוהגין לבוא בזה אחר זה בלא דקדוק מלה, כמו 'גם בחור גם גם אהבה גם שנאה,

בתולה', 'גם לי גם לך'.
כל הרעות נהוגות ומזומנות לבוא עליהם ומקרא אחד לכלם.הכל לפניהם,


פירוש הוא של הכל לפניהם, כל הרעות והפורעניות באות כמות ,לכל רשאכ לכה

שהן לכל בני האדם, ומקרה אחד לכולם הללו צדיק ורשע וטוב וטהור וטמא וזובח כזה כן זה
כטוב כחוטא, וכן הנשבע שבועות שקר, כאותו אדם שהוא ירא לישבע שבועה כולם שוין.

לכולם, וזהו ענין רע שהוא בעולם על אשר כולם שוין במקרה שלהם. ,דחא הרקמ

ואף לב בני האדם מלא רע ורשות בחייהם לעשות רעות רבות, לפי שאומרים בלבבם איזה
הפסד יש לו לעושה הרעה, כי מקרה אחד להם, וכזה כן זה, ואחריתו של כל אחד ואחד אל
המתים, שבכולם מיתה נוהגת בהם, ועל כן מחזיקים רשעים ברשעם שלא לשוב מדרכם
הרעה, ולאחר מיתה שוב אינן יכולים לשוב בתשובה. ועל זאת נפלאתי מדוע מדת הדין מארכת
להם אף כל כך, ומדוע מקרה אחד לכולם.

כי אותו האדם שהוא חי ומחובר אל החיים,,רבוחי רשא ימ יכ

לעשות תשובה, שבעודו בחיים יכול לשוב. אבל לאחר מיתתו אינו יכול לשוב, יש לו בטחון

שלאחר מיתתו אין בו יכולת וכח.כלב חי הוא טוב מן האריה המת, ירהש

ועל כן יש להם לעשות תשובה בעודם בחיים.כי החיים יודעים שימותו,

ושוב אינן יכולין להתחרט ולשוב בתשובה, ולא יהיה להם והמתים אינם יודעים מאומה,

ריוח שכר והצלה ברוע מעשיהם, שהרי נשכח זכרם.

שהיו אוהבים הבריות, גם אהבתם

שהיו שונאים כמה בני אדם,וגם שנאתם

שקנאו באחרים, כבר אבדו, כי מתו ונשכח זכרונם, ולא יהיה להם עוד חלק וגם קנאתם

בכל אשר נעשה בעולם.

שכבר רצה הקב"ה בכשרון מעשיך.לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב .י-ז

וטהורים להתנהג בטהרה ונקיון, ותהיה זריז לסוך ראשך ובכל עת יהיו בגדיך לבנים

להנאתך, כי היו נוהגין הקדמונים בסיכת שמן.
לשמוח בחלקך עם אשתך אשר אהבת כל ימי חייך שנתן לך הקב"ה בעולם, כי וראה חיים

דבר זה שאני מזהירך להנאתך הוא יהיה חלק שלך בעמלך שאתה עמל בעולם.
לעשות טובות ומעשים טובים בעודך בחיים, שהרי לא יהיה לך עוד וכל אשר תמצא ידך

לעשות מעשים וחשבון ודעת וחכמה בקבר אשר תלך שם.
כופל מלתו פעמים.כל ימי חיי הבלך,

בעודך בחיים, מוסב על בשאול אשר למטה.,ךחוכב


וניאש לא לקלים המרוץ, חזרתי וראיתי עוד דבר זה בעולם, שהרי ,הארו יתבש .אי

שוה להם מרוצתם תדיר, שאע"פ שהם קלים במרוצתם לרוץ, עת ופגע ומקרה יקרה להם כמו
לשאר בני אדם.
שאין נצחון מלחמות עומד להם תדיר, כי מקרה אחד להם.ולא לגבורים המלחמה,

בורב תע לכב לא לנבונים עשרבכל עת בשביל חכמתם, ואף לא לחכמים לחם ףאו
תבונתם, שפעמים שהם יורדים לעניות.
בכל עת, פעמים שאין להם חן ושנואים הם בעיני הבריות, שהרי מקרה לא ליודעים חן ףאו
אחד יקרה לכולם.

שהרי אף האדם לא ידע ולא הכיר שעתו כאשר יפול כדגים כי גם לא ידע האדם, .בי

שנאחזים ונופלים במצודה רעה, וכצפרים הנופלות ונאחזות בפח, כי כאשר הם נופלים
ונאחזים, כן יוקשים ונכשלים בני האדם לעת רעתם כשתיפול רעתם עליהם בפתאום.
כמו יקושים שבירמיה (לשון) שבויים.,םישקוי


אף חכמה זאת ראיתי בעולם, ותמיה גדולה היא אלי.גם זה ראיתי, .גי


אינו צריך לומר אם היא עיר חלשה ויש בה עיר קטנה ואנשים בה מעט, .וט-די

אנשים הרבה לשומרה, או אם היא עיר חזקה ויש בה אנשים מעט לשומרה. ויהי צר עליה
במצור מלך שאינו כל כך חשוב, ואין לו חיל גדול כל כך, אין תימה בעיני כל כך אם ימלטנה
איש מסכן וחכם ברוב חכמתו. כי אף היא עיר חלשה, ויש בה אנשים מעט לשומרה, ובא אליה
מלך גדול וחשוב בחיל גדול, וסבב אותה במצור לבנות עליה מצודים גדולים וחזקים, מוצא בה
המוצא איש אחד שהוא דל ומסכן וחכם, והוא ימלט את העיר ברוב חכמתו מן המלך הגדול
ומרוב חיילותיו וממצודיו הגדולים. ועל כן נפלאתי ותמהתי אשר לבסוף לא זכר שום אדם את
.ותמכחב ריעה תא טלימ רשא לדה שיאה

ותמכחש הז לש ופוסו ,הרובגמ רתוי הז לש המכח הבוטו תחבושמ ינא יתרמאו .זט

בזויה ואינן נשמעים דבריו.

דבריו של מסכן וחכם זה נשמעין בנחת, והוא שחכמתו של זה טובה דברי חכמים, .זי

ומשובחת מזעקת מלך מושל, שהוא מושל ושליט על בני חילו שהם כסילים. על שם שאין להם
חכמה להערים נגד האיש הזה שהוא מסכן וחכם, קורא אותן בני כסילים.

של מסכן וחכם זה, יותר מכל מלחמה של אלו הצרים על העיר. המכח הבוט .חי

כשם שמסכן חכם זה ממלט את העיר בחכמתו, כך חוטא אחד מאבד טובה ,דחא אטוחו

הרבה. ודומה ומושל הוא לזבובים שאינן ראויים לכלום כי אם למיתה, שמבאישים ומביעים
שמן מבוסם: