מלכים ב, פרק יד: כיבושיו של ירבעם בן יואש
מאת: פרופ' אברהם גרוסמן
בהוצאת האגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך
|
במלכים ב, מסופר על כיבושיו של ירבעם בן יואש: |
|
מלכים ב,יד,כה: "הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר". |
|
פסוק אחד בלבד (למעשה, מחצית הפסוק!) הוקדש לכיבושים כה נרחבים, שהחזירו את גבולות ישראל למצבם בימי הזוהר של ממלכת דוד ושלמה, ואף עלו עליהם. ניצחונותיו המזהירים של ירבעם בן יואש נרמזים במקום נוסף בפרק זה: "וגבורתו אשר נלחם ואשר השיב את דמשק ואת חמת ליהודה וישראל" (פס' כח). ניצחונות מפוארים אלה התרחשו זמן קצר באופן יחסי אחרי המפלות הנוראות שספגה ממלכת ישראל מידי הארמים בימי חזאל ובנו הדד. על מצבה הנואש של ממלכת ישראל מסופר במקומות שונים בספר מלכים. ב"דרך הציור" מסופר בפרק יג, פס' ז: "כי לא השאיר (=חזאל) ליהואחז עם כי אם חמשים פרשים ועשרה רכב ועשרת אלפים רגלי כי אבדם מלך ארם וישמם כעפר לדש". קשמדל אב רשא עשילא איבנה ידי-לע שארמ לאזח רשבתנ הלא תוארונ תוכמ לע ,דבלב וז אל המכות באו כעונש על חטאי ישראל, ובמיוחד על דבקותם בפולחן הבעל, כפי שהדבר מפורש השינוי הדרמטי, הכאת הארמים והבסתם המוחלטת, התחוללו תוך זמן קצר. כבר בימי המלך |
|
"ויחל יהואחז את פני ה' וישמע אליו ה' כי ראה את לחץ ישראל כי לחץ אתם מלך ארם". |
|
שיאם של הניצחונות בימי ירבעם בן יואש הוא סביב שנת 770לפה"ס. שתי בעיות עיקריות קיימות בדיון בנושא זה: א. מהו הרקע ההיסטורי לשינוי הדרמטי לכיבושיו הגדולים של ירבעם זמן קצר לאחר שעמדה ב. במה זכה ירבעם בן יואש וישראל עמו לתשועה כה גדולה ולהרחבת גבולות ממלכת ישראל רמז לתשועה מיוחדת יש בכתובים עצמם, ואף המניע נכלל בתוכם. כאמור, בפרק יג, פסוק ד "ויחן ה' אתם וירחמם ויפן אליהם למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב ולא אבה השחיתם ולא חז"ל הזכירו תכונה חיובית של ירבעם שסייעה לו: "אמר ר' יוחנן: מפני מה זכה ירבעם בן יואש אך עדיין צריכים הדברים ביאור ובירור. נימוקים אלה, ובמיוחד זכות אבות, לא הגנו עליהם שנים בירור סוגיות אלה כולן יש בו ללמדנו, ובהדגשה יתירה, כיצד מכוונות ומורכבות הן דרכי ימיב רבכ ולחהש תועסמ ,הירוס רבע לא ויתועסמ תא שדיח ,ירושאה אבצה ,"חילשה" רק כפסע היה בין כיבושה של ממלכת שומרון גם היא על-ידי האזורים. אלא שאז נשלח "שליח" נשוב עתה לשאלה המרכזית השנייה שהצבנוה לעיל: במה זכו ירבעם וישראל שנעשו להם המכות האנושות שקיבלה ממלכת ישראל מידי הארמים לא לימדו לקח את המלך ואת עמו. |
|
מלכים ב פרק יד: (כו) כי ראה ה' את עני ישראל מרה מאד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עזר לישראל: )כז) ולא דבר ה' למחות את שם ישראל מתחת השמים ויושיעם ביד ירבעם בן יואש: |
|
מסתבר, כי הניצחונות הגדולים והפתאומיים צריכים היו לשרת מטרה נוספת. לפני גזירת החורבן רואל הלפאמ תימואתפה האיציה אקווד .הנורחא תונמדזה הל הנתינ לארשי תכלממ לש יפוסה גדול, היא שהייתה צריכה להיות נקודת מפנה באורח חייהם של בני ישראל. כאשר הענישה לא הועילה, נוסתה דרך שונה, דרך העידוד ומתן שכר גם במקום שאין האדם ראוי לו. שמא תועיל ה"סוכרייה" המתוקה (לאחר המצוקה הנוראה) במקום שבו לא הועיל מטה החובלים. לזכות האבות, המפורשת בכתובים, יש גם הגבלה: "ויפן אליהם למען בריתו… ולא השליכם מעל פניו .(גכ ,גי) "התע דע אין זה מקרה שהנביא יונה נשלח לנבא מראש על ישועה זו, כדי שהעם ידע כי האירועים |
|
"על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים" (עמוס פרק ב) "עשוקים בקרבה" (=של שומרון) (ג, ט) "האצרים חמס ושד בארמנותיהם" (ג, י) "פרות הבשן אשר בהר שמרון העשקות דלים הרצצות אביונים האמרת לאדניהם הביאה ונשתה (ד, א) (ז ,ה) "טפשמ הנעלל יכפהה" "ואביונים בשער הטו" (ה, יב) וכאלה נוספים. |
|
אווירת ההוללות נזכרת מספר פעמים ובהדגשה יתירה, תוך שימוש בלשון ציורית, בפרק ו, פס' ד-ו. ההונאה, הרווחים הקלים ועושק הדלים בפרק ח, פס' ד-ו. אף את ניצחונותיהם זקפו מפקדי הצבא לזכות עצמם: "האמרים הלא בחזקנו לקחנו לנו קרנים" (ו, יג). האכזבה הגדולה מתגובת העם על ישועות ה' וסילופן בוטאה במפורש על-ידי עמוס: "הפכתי בפיו גם גזירת החורבן הסופי של ממלכת שומרון, בעטיים של מעשי העם, ובאותה לשון בה מספר מסרים חינוכיים חשובים עולים מפרשה זו כולה. העיקריים שבהם: גלגול אירועי
|
|
חזרה לתוכן הוראת מלכים |
 
|