|
|
עמירם דומוביץ

|
מבוא לסוגיה הסוגיה עוסקת במחלוקת סביב השאלה מהי דרגת החיוב של מצה ומרור בזמן הזה. המקורות בתורה המשמשים בסיס לסוגייתנו הם הפסוקים בספר שמות פרק יב, א-כ, ובספר במדבר פרק ט, א-יד. 1. קרא את הפסוקים בספר שמות יב ובספר במדבר ט. מה הם הנושאים המרכזים של כל אחד מן הפרקים? להזכירך! מבנה הסוגיה
2. קרא את הסוגיה (בלי להעמיק בה), וכתוב לאיזה סוג של מבנה הסוגיה שלנו שייכת? לימוד הסוגיה
שיטת רבא
|
שיטת רב אחא בר יעקב
|
8. במה חולק רב אחא על רבא? (בשלב זה כתוב רק את המחלוקת בדין). 9. מה למד רב אחא מן הפסוק "על מצות ומרורים יאכלהו", וכיצד הוא הסיק זאת מן הפסוק? 10. מה למד רב אחא מן הפסוק "בערב תאכלו מצות", וכיצד הוא הסיק זאת מן הפסוק? |
המשך שיטת רבא
|
11. כתוצאה מדברי רב אחא מתעוררת שאלה על שיטת רבא, הקושיה אינה כתובה במפורש בגמרא, אך מתוך דברי הגמרא, "ורבא אמר לך…", ניתן להסיק כי קיים קושי; מהו? 12. כדי לענות על הקושיה רבא מביא פסוק נוסף. א. מצא את הפסוק, והעתק אותו בשלמותו. ב. בפסוק נאמרת מילת הכינו "בו"; מה מכונה "בו"? ג. כיצד רבא מתרץ את הקושיה, בעזרת פסוק זה? |
המשך שיטת רב אחא בר יעקב
|
13. כתוצאה מדברי רבא מתעוררת שאלה על שיטת רב אחא. הקושיה אינה כתובה במפורש בגמרא, אך מתוך דברי הגמרא, "ואידך…" ניתן להסיק כי קיים קושי. מהו? 14. רב אחא מתרץ: "כתיב בהאי וכתיב בהאי, וצריכי" למה מתכוון רב אחא במילים הבאות? "כתיב בהאי": ______________________________________________________ "וכתיב בהאי": _____________________________________________________ 15. רב אחא טוען ו"צריכי". עיין ברשב"ם, ד"ה ו"כתיב בהאי", והסבר מדוע שני הפסוקים נחוצים? בתשובתך פרט מה לומדים מכל פסוק שאי אפשר היה ללמוד מן הפסוק השני. סיכום השיטות 16. לפניך טבלה ובה שלושת הפסוקים שנזכרו עד כה בסוגיה. כתוב מה למדו רבא ורב אחא, כל אחד לפי שיטתו, מפסוקים אלו. |
| הפסוק | רבא | רב אחא |
|---|---|---|
| 1. "על מצות ומרורים יאכלהו" | ||
| 2. "בערב תאכלו מצות" | ||
| 3. "כל ערל לא יאכל בו" |
ראיה לשיטת_________________
|
17. א. לאיזה סוג של ספרות חז"ל שייכת הברייתא המובאת בסוף הסוגיה? ב. מהו מראה המקום הנוסף של ברייתא זו? ג. חלקה הראשון של הברייתא מבוסס על אחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן; מהי המידה? ד. באיזו רשימה מופיעה מידה זו, ומה מספרה ברשימה? 18. ברייתא זו היא המקור להלכה שמתוך שבעת הימים של חג המצות רק ביום הראשון מצווה לאכול מצה ואילו בשאר הימים זוהי רק רשות. זו גם הסיבה שרק ביום הראשון מברכים "על אכילת מצה". למד את הברייתא ואת רשב"ם, וענה: מהו הכלל? ________________________________________________________ מהו הדבר שהיה בכלל ויצא ממנו? _________________________________________ במה הוא יצא מן הכלל? ________________________________________________ כיצד למדו שהוא יצא מן הכלל? ____________________________________________ היוצא מן הכלל על מי הוא בא ללמד? ________________________________________ היוצא מן הכלל, מה לימד על הכלל כולו? ______________________________________ אם ענית נכון עד כאן, יוצא שאף ביום הראשון אכילת מצה היא רשות; כיצד בכל זאת הגיעו חז"ל למסקנה שביום הראשון זוהי חובה בכל זמן, בין כשבית המקדש קיים ובין כשבית המקדש חרב? הלכה למעשה
|


